הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 40896-11-18

בפני
כבוד ה שופטת ברכה לכמן

תובע

ישראל ברדוגו ת"ז XXXXXX990
באמצעות ב"כ עו"ד מתן שוק ואח'

נגד

נתבע/מודיע
חן שאול, עו"ד

נגד

צדדים שלישיים

  1. ניסן שחר ת"ז XXXXXX179
  2. אורי ביו ת"ז XXXXXX714

באמצעות ב"כ עו"ד מעוז ציונוב

פסק דין

1. זוהי תביעה להפרת זכויות קניין, מכוח חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "החוק"), בכך שהנתבע העתיק ועשה שימוש בצילום אוויר ייחודי ומקורי שצילם התובע, בחשבון הפייסבוק של הנתבע, במטה הבחירות ובשלטי חוצות, ללא רשות התובע, וללא שניתן לו קרדיט כצלם הצילום המקורי.

2. מדובר, בתמונה של העיר מגדל העמק אשר צולמה בטיסת צילום בשנת 2014 (להלן: "התמונה").

3. הנתבע, הכחיש בכתב ההגנה שהפר את זכות היוצרים של התובע ושעשה שימוש בתמונה. לטענתו, על פי מידע שנמסר לו ממשרד הפרסום ששכר, הם הצדדים השלישיים, במסגרת מערכת הבחירות למועצת עיריית מגדל העמק, בה התמודד על מקום במועצת העיר, נעשה שימוש בתמונה של צלם בשם "סטינסלב קודריאשוב" (להלן "הצלם"). לחילופין, טען הנתבע, כי אם יוכח שנעשה שימוש בתמונה, אז אין בתמונה ייחודיות או יצירתיות ומדובר בתמונה של מגדל העמק המצויה באלפי תמונות.

4. צדדים שלישיים, בעלים של משרד הפרסום, אשר בינם לבין הנתבע נערך הסכם לצורך קידום קמפיין הבחירות של הנתבע, טענו, שחתמו על הסכם עם גרפיקאי בשם הישאם כארם (להלן: "הישאם") אשר רכש את זכויות השימוש בתמונה של מגדל העמק ביום 23/5/18, לעריכת לוגו קמפיין של הנתבע, מהצלם, שהוא צלם מוכר. לטענתם, התמונה של הצלם ושל התובע דומות וקרוב לומר – זהות. דמיון זה גרם לבלבול אצל הישאם, ובשגגה ובתום לב, השתמש בתמונת התובע ולא בתמונה שרכש מהצלם. לטענת הצדדים השלישיים, לא ידעו ולא היה עליהם לדעת, על השימוש שנעשה בתמונה. מיד לאחר היוודע להם הטעות, נמחקה התמונה ולא נעשה בה שימוש. בנוסף, נטען כי, התמונה חסרה מקוריות ואינה ייחודית לתובע, נעשה שימוש בחלק קטן מהתמונה ועומדת להם הגנה של החוק.

5. אפתח בטענת הנתבע, שהתובע לא הרים את הנטל, ולו במעט, כי התמונה היא תמונה של התובע. טענה שטוב היה לו לא הייתה נטענת כלל. שכ ן, ברי, על פי עדותו שלא נסתרה ולא הופרכה של הישאם, שהתמונה שעשה בה שימוש ליצירת סקיצה היא תמונה שנלקחה מהאינטרנט, תמונתו של התובע, כך על פי עדותו (ראו עמוד 22 שורה 10). לאחר שקיבל לידיו תמונה של הצלם, החליף בין התמונות ושלח סקיצה נוספת לצד השלישי. בעדותו אישר ששלח לצד השלישי הן את הסקיצה עם תמונת התובע והן סקיצה עם תמונת הצלם, ואף הסביר להם שלא ניתן לעשות שימוש בסקיצה עם תמונת התובע כי היא "לא שלנו" (עמוד 23 שורות 12-13).

6. בנוסף לעדות הישאם, אפנה לעדות צד שלישי 1 (להלן: ניסן") שאף הוא מאשר בעדותו שנעשתה טעות ונעשה שימוש בתמונת התובע " הטעות בעיני היא לא רק שלנו למרות שלא היתה לנו את האפשרות לבוא להישאם בטענות על משהו שהוא עשה בהתנדבות, אני מבין שהוא השתמש בתמונה שהיא רק למטרת דמי אבל אני מאשים גם אותנו גם את הישאם וגם את חן שאול. הישאם השתמש בקובץ, יצר קובץ מאוד איכותי ושלח לנו אותו אנחנו לא בעלי ניסיון כמוהו, הוא עובד במשרדי פרסום, הוא מכיר את הדברים הרבה יותר טוב מאיתנו. אני לא האשמתי אותו, אין לי פנים להאשים אותו, הוא עשה לי טובה... אם חן היה אומר לנו שהוא הולך איתנו, היינו דואגים לתת את הקובץ הנכון, הוא לא אמר לנו, הוא הדפיס את זה אצל הבחור שלו. לא ידעתי שהוא השתמש בקובץ הלא נכון, בדיעבד אם הייתי יודע הייתי דואג שזה יהיה הקובץ הנכון, מהתמונה קשה להבין, אבל מה שכן, אמרתי לו שזה לא מספיק איכותי, הוא אמר לי שזה חצי מחיר ממה שאני ביקשתי.". ועוד העיד: " ברגע שהבנתי את הטעות והבנתי מה שקרה, שלחנו בהודעה למרשך שכן טעינו אנחנו כן כנראה השתמשנו בתמונה שלו".

7. הנה כי כן, לאור העדויות שנשמעו, הוכח כי התמונה שנעשה בה שימוש במהלך קמפיין הבחירות של הנתבע, היא תמונת שצולמה על ידי התובע , תמונה המופיעה באתר התובע, ראו מוצג 3 בתיק המוצגים של התובע, ולתובע זכויות היוצרים. למען לא ייצא הנייר חסר, אציין, כי טענת הנתבע שאי הצגת חשבונית של טיסת הצילום משנת 2014 על ידי התובע מביאה למסקנה, שהתמונה לא של התובע , היא משענת קנה רצוץ, חסרת משקל. כך גם לגבי הטענה שהתמונה מפורסמת באינטרנט תחת הכותרת "צילום: ידיעות אחרונות" ללא קרדיט לתובע (נספח ה לכתב ההגנה של הנתבע) . התובע נשאל בעניין והשיב שהנושא מטופל משפטית. כניסה לכתבה, על פי הקישור המופיע בסיכומי הנתבע מעלה כי מדובר בכתבת נדל"ן שיווקית, בשיתוף עם עיריית מגדל העמק שפורסמה ביום 27/12/17. לאחר כניסה לכתבה נמצא כי אין תמונות מצורפות לכתבה, והתמונה המופיעה בנספח ה לכתב ההגנה של הנתבע -הוסרה, ואינה מופיעה בכתבה. הדבר מחזק את גרסת התובע שהתמונה שפורסמה בידיעות אחרונות היא תמונת התובע.

8. עוד טען הנתבע, כי אין בתמונה כל ייחודיות או יצירתיות. מגדל המים של העיר מגדל העמק מופיע באלפי תמונות ואין בו מאפיין ייחודי. כראיה, הביא הנתבע את תמונת הצלם, שהתובע העיד שהועתק אחד לאחד לתמונתו, ומכאן, שמדובר בצילום פשוט שניתן להשיג בקלות ללא מאמץ, באמצעות רחפן.

9. מנגד, טען התובע בסיכומיו, כי הצילום הוא ייחודי ובעל ערך אומנותי, המתעד את מגדל המים והשטחים מסביב למגדל העמק ממעוף הציפור באופן ובזווית ייחודית, ולצורך הצילום נדרש ציוד צילום מיוחד.

10. דרישת המקוריות היא תנאי להגנה בהתאם לחוק, הקובע: "יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;".

11. "הלכה שנקבעה על ידי בית משפט זה היא כי לצורך הענקת הגנה על יצירה באמצעות זכות יוצרים יש להוכיח כי מדובר ביצירה מקורית תוך בחינת שלושה רכיבי משנה – מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות – כאשר אין די בהתקיימותו של רכיב אחד בלבד לצורך הוכחת מקוריות." ( עא 7996/11 סייפקום בע"מ נ' עופר רביב, פורסם ביום 10/10/13 (להלן "פס"ד סייפקום" ).

12. אבחן את המבחנים אשר נקבעו בפסיקה בענייננו. אפתח במבחן המקור, מבחן הקובע שתנאי להגנת זכות היוצרים ביצירה הוא שמקור היצירה הוא ביוצר (ראו מאמר מאת מיכאל בירנהק, קריאה תרבותית: החוק ושדה היצירה). במקרה דנן, נקבע שהתובע הוא היוצר של התמונה , וצילום התמונה בוצע על ידו ואין מדובר בצילום מועתק באופן ובדרך כל שהיא.

13. באשר למבחן ההשקעה נקבע בפס"ד סייפקום כי, יש להוכיח השקעה מסוימת , מינימאלית של משאב אנושי כלשהו, ביצירה , כדי לזכות בהגנת החוק . בהקשר זה העיד התובע שביוני 2014 טס בהליקופטר וצילם את מגדל העמק מהאוויר "צילום מהליקופטר זה צילום אחר, אני אחוז ברתמה הרבה פעמים בסיבוב לא נכון אני מוצא את עצמי חצי בחוץ חצי בפנים, אין הרבה שעוסקים בזה ". (עמוד 3 שורות 17-24). עדותו מהימנה ומלמדת על השקעה מיוחדת של התובע לצילום התמונה.

14. לגבי מבחן היצירתיות, נקבע בפס"ד סייפקום שהוא " מתבסס על הרציונאל לפיו מטרת דיני זכויות היוצרים היא להעשיר את עולם היצירה ואת מגוון הביטויים הזמין לציבור". בנוגע לטיב וכמות היצירתיות נקבע כי המבחן מורכב מעט ממבחן ההשקעה, " ונראה כי בית משפט זה טרם עיצב נוסחה אחת ויחידה להתגבשותה. יחד עם זאת, הגדרת היצירתיות הנדרשת להגנה על יצירה נתחמה בפסיקה על דרך השלילה.". מקובלת עלי טענת התובע שמדובר בצילום ייחודי, המתעד את מגדל העמק ממקום מיוחד, בזווית ייחודית, בעית וי שנבחר על ידי התובע, ואני סבורה שהצילום עומד במבחן היצירתיות.

15. על כן, נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי התמונה היא יצירה מקורית המוגנת בזכות יוצרים.

16. כעת, לשאלה, האם הנתבע הפר את זכות היוצרים של התובע? התשובה לכך היא חיובית. התמונה פורסמה על ידי הנתבע בשילוט חוצות, מודעות וברשתות החברתיות (ראו מוצגים 4 ו- 5 מטעם התובע).

17. הנתבע טען כי השימוש בתמונה חוסה תחת ההגנה של "מפר תמים" כאמור בסעיף 58 לחוק וזו לשונו: "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה.". לטענתו, הצילום הועבר אליו כשהוא ערוך בחומר הפרסומי והוא סמך על הצדדים השלישיים שלא יפגעו בזכות יוצרים ולכן לא סבר שעליו לברר את זכות היוצרים של תמונת הרקע, היא תמונת התובע. עם קבלת מכתב ההתראה של התובע, פנה לצדדים שלישיים, שהשיבו לו בתחילה, שאין מדובר בתמונה של התובע אלא של הצלם. להלן עדותו של התובע: "לצורך קמפיין הבחירות שלי שכרתי את צד ג' לטיפול בקמפיין, זה כלל תוכן פוליטי, שיווק במדיה בין היתר גם יצירת הלוגו נשוא התביעה עד הגשת כתב ההגנה מטעם צד ג' כפי שגם התבטאתי בכתב ההגנה לא שמתי לב שיש צילום אחר ממה שהגשתי, הייתי בטוח שאין פה בכלל שימוש בצילום אחר."

18. על פי הוראת סעיף 58 לחוק, אין מדובר בטעות סובייקטיבית של המפר התמים, אלא בטעות סבירה (ראו תמיר אפורי, חוק זכות יוצרים, עמוד 464). בעניינו לא יכולה לעמוד לנתבע הגנה של מפר תמים, ברי, שהיה עליו לחשוד בקיומה של זכות יוצרים בתמונת הצילום של מגדל העמק, וכי אין לעלות על הדעת, כנטען על ידי הנתבע, כי אין בשימוש של הצילום משום הפרת זכות יוצרים של מאן דהוא, והיה עליו לדעת במועד הפרת זכות היוצרים, כי קיימת זכות כזו למאן דהוא, זכות שלא טרח הנתבע לברר כלל. יפים הדברים שנאמרו ברע"א 7774/09 אמיר ויינברג נ' אליעזר ויסהוף, פורסם ביום 3/10/11: "הגנת המפר התמים עומדת אפוא למי שלא ידע ולא חשד כלל בקיומה של זכות יוצרים ביצירה. רק הנחה מוטעית – שיש לה יסוד נאמן – על אי קיום זכות יוצרים תקים למפר הגנה, ואילו הנחה סתמית על קיומה של הרשאה או על כך שאין מדובר בהעתקה – אינה מקימה את ההגנה. במקרה דנן היה על הנתבע לחשוד בקיומה של זכות יוצרים, ולכן, המסקנה היא, שלא עומדת לנתבע הגנת הוראת סעיף 58 לחוק.

19. בנוסף, טוען התובע להפרת מוסרית מכוח סעיף 46 לחוק, הקובע כי זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר:
(1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין;
(2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר.

20. אין חולק כי, בוצעה הפרה כאמור בסעיף 46(1) לעיל, ושמו של התובע לא צוין בפרסומים שפורסמו על ידי הנתבע. על כן, אני קובעת כי הנתבע הפר הפרה מוסרית את זכותו של התובע בקשר ליצירה.

21. לסיום חלק זה בפסק הדין, אני קובעת כי הנתבע הפר את זכות היוצרים והזכות המוסרית של התובע, בעצם השימוש בצילום של התובע, בפרסומים שפרסם במסגרת מסע הבחירות של הנתבע למועצת העיר מגדל העמק.

22. התובע עתר בכתב התביעה לפיצוי כספי, ללא הוכחת נזק, בסך של 80,000 ₪ בשל הפרת זכות היוצרים וסך של 80,000 ₪ בשל הפרת הזכות המוסרית וכן סך של 20,000 ₪ בשל עוגמת נפש. לב יסוס עתירתו לסעד הכספי, הפנה התובע בסיכומיו למספר פסקי דין. מנגד, טען הנתבע בסיכומיו, שיש לקחת בחשבון שלא הייתה דרישה לצילום במשך כל שנות קיומה והיא לא נמכרה ולו פעם אחת, והפנה למספר פסקי דין שקבעו פיצוי של מאות ואלפי שקלים בודדים בלבד.

23. החוק מאפשר לפסוק פיצוי כספי ללא הוכחת נזק, במגבלת סכום של 100,000 ₪, ומפרט רשימת שיקולים מנחים בקביעת סכום הפיצוי, והם: היקף ההפרה; משך הזמן שבו בוצעה ההפרה; ח ומרת ההפרה; הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט; הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט; מאפייני פעילותו של הנתבע; ט יב היחסים שבין הנתבע לתובע; תום לבו של הנתבע. (סעיפים 56 (א) ו- 56(ב) לחוק). עוד נקבע בחוק, לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת. (סעיף 56(ג) לחוק).

24. בנסיבות אשר בפניי, אני סבורה שנכון יהיה לראות, בפרסום התמונה במערכת הבחירות של הנתבע, משום הפרה אחת של זכות היוצרים של התובע.

25. בהתחשב בשיקולים הקבועים בחוק והרלוונטיים בנסיבות ענייננו, לאחר שעיינתי בפסיקה שהובאה על ידי בעלי הדין, והשוואת הנסיבות השונות בפסקי הדין שם והמקרה שבפני, אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי לתובע בגין ההפרה בזכות היוצרים בסך של 17,000 ₪ והפגיעה בזכות המוסרית בסך של 5,000 ₪. איני רואה לנכון לפסוק פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש.

הודעה לצדדים שלישיים

26. הנתבע טוען כי האחריות להפרה היא של צדדים שלישיים, והם האחראים הבלעדיים בשימוש שנעשה בצילום.

27. תחילה, אסיר מהדרך את טענות הצדדים השלישיים לעניין זכות היוצרים של התובע בתמונה ומקוריות התמונה. בעניין זה, אפנה לקביעות בפסק הדין לעיל, שמדובר בתמונה מקורית ולתובע זכות יוצרים בתמונה, ואין מקום לדון בטענה זו במסגרת ההודעה לצד השלישי. כמו כן, מהראיות שהוגשו ונשמעו בבית המשפט, מתקבלת המסקנה, שהצדדים השלישיים אחראים להפרה, הואיל והם אלה שביקשו מהישאם להכין את הסקיצה לפרסום, ועל פי עדותו, אף ידעו שנעשה שימוש בצילום התובע בסקיצה.

28. עוד הוסיפו הצדדים השלישיים, שגם אם מדובר בתמונה של התובע, הרי שנעשה בה שימוש בחלק קטן בלבד, שהיה ברקע הפרסום. אני סבורה שאין הדברים כך, השימוש שנעשה בתמונה לא היה שולי ולא בחלק קטן, אלא נעשה שימוש ברוב התמונה ובעיקר התמונה, תמונת המגדל על רקע העיר וסביבתה.

29. הצדדים השלישיים טענו שמדובר בטעות בלבד. לטענתם, במקביל להכנת הסקיצה על ידי הישאם, נדרש הצלם לצלם תמונה זהה באמצעות רחפן. להוכחת טענתם, הוגשה חשבונית על סך 250 ₪ לצלם, בגין צילום אוויר. הצדדים השלישיים לא זימנו את הצלם למתן עדות מטעמם.

30. לא מצאתי את גרסת הצדדים השלישיים בנוגע לתמונת הצלם אמינה, ואני סבורה שהיא נוצרה לצורך ההליכים המשפטיים בלבד, ואפרט. אי העדת הצלם, פועלת לחובת הצדדים השלישיים, בהתבסס על החזקה הידועה – אי זימון עד לעדות פועל לחובת הצד אשר אמור היה לזמנו. לאורך הדיון, לא נדרש בית המשפט לשאלת זימונו של הצלם למתן עדות, עם זאת, הצדדים השלישיים מצאו לנכון בסיכומים מטעמם לציין, שהצלם לא זמן על ידם לדיון, עקב זאת שהוא לא חש בטוב. העלאת טענה זו בשלב הסיכומים, יש בה כדי להצביע ללמד על החשש של ממש באי ביסוס גרסתם של הצדדים השלישיים בנוגע לתמונת הצלם.

31. הישאם העיד שהוא אינו מכיר ואין לו כל קשר עם הצלם והתשלום עבור ביצוע התמונה שולם על ידי ניסן. זאת בניגוד לטענת הצדדים השלישיים בכתב ההגנה, שהישאם רכש זכות שימוש בתמונה של מגדל העמק מצלם מוכר. על פי העדויות, הקשר עם הצלם נעשה על ידי ניסן בלבד, ומתברר שהוא צלם חובב בלבד (עמוד 25 שורות 11-12). חרף זאת, החשבונית שהנפיק הצלם, מונפקת על שמו של הישאם. ההסבר שנת נו ניסן והישאם הוא , לאפשר להישאם לעשות שימוש בתמונה לצרכים אחרים, כמו שימוש בעיתון בו הוא עובד, כשכיר. תמוה, מדוע נדרש הישאם לתמונה במקום עבודה בו הוא שכיר.

32. יתרה מזו, אני סבורה שעדותו של הישאם אינה מחזקת את גרסת הצדדים השלישיים באשר לטענתם "לטעות" ולהגנת "מפר תמים" , אלא מחלישה אותה, עד כדי ביטולה. הישאם העיד באופן מפורש שהסביר לצדדים השלישיים "שהתמונה הזאת ספציפית אי אפשר להשתמש בה כי היא לא שלנו ואני חייבת תמונה מקורית, צילום שלהם". עדות המפריכה וסותרת את טענתם בכתב ההגנה, שלא ידעו ולא היה עליהם לדעת, שהישאם עשה שימוש בתמונה שונה מזו שרכש.

33. לסיום חלק זה, אני קובעת שהצדדים השלישיים אחראים להפרת זכות היוצרים והמוסרית של התובע , יחד עם הנתבע, והאחריות בשל כך מתחלקת בחלקים שווים בין הצדדים השלישיים לנתבע.

34. על כן, התביעה מתקבלת וכן מתקבלת ההודעה לצד השלישי.

35. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום כספי של 22,000 ₪, בתוספת אגרת בית משפט בסך של 2,250 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ₪.

36. אני מחייבת את הצדדים השלישיים לשלם לנתבע סכום כספי בסך של 11,000 ₪, בתוספת אגרת בית משפט בסך של 2,250 ₪ ומחצית מאגרת בית המשפט אשר נפסקה לטובת התובע בסך של 1,125 ₪, ומחצית משכר טרחת עו"ד שנפסקה לטובת התובע בסך של 2,000 ₪.

37. פסק הדין יומצא לצדדים.

ניתנה היום, י"ט סיוון תש"פ, 11 יוני 2020, בהעדר הצדדים.