הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 37991-09-15

בפני
כבוד ה רשם בכיר מוהנד חליאלה

תובעים

משה רוטר

נגד

נתבעים

שמואל רייקין

פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר ע"ס 50,000 ש"ח בגין לשון הרע.

התביעה החלה את דרכה כתביעה קטנה והועברה לאחר מכן לבית משפט השלום.

מבוא:

התובע והנתבעים הם חברי אגודה במושב רמות ,( להלן : " המושב"), בבעל ותו המלאה של המושב היה בית מלון אותו הקים ובו מבנה מרכזי וחדרי אירוח ( להלן" "כפר הנופש").

לימים , הושכר כפר הנופש לחברה בשם א.אופיר בע"מ ,(להלן:" החברה "), והת ובע היה בתחילת הדרך ועד לשנת 2009 איש הקשר בין המושב והחברה.

בשלב מסוים , פרץ סכסוך משפטי בין המ ושב והחברה והחבה הגיש ה נגד המושב תביעה ע"ס 12 מיליון ₪. במסגרת התביעה שהתנהלה בפני בורר ,העיד התובע כעד מטעם החברה. בסופו של הליך ניתן פסק הבורר לפיו חויב המושב לשלם לחברה סך של שלושה מ יליון ₪.

בעקבות פסק הדין, הפיץ הנתבע שהיה אז יו"ר האגודה מכתב בין חברי המו שב בו כתב כי התובע פועל נגד האגודה וחבריה; להלן נוסח הדברים :

"...יש בתוכנו אנשים הפועלים כנגד האגודה וחבריה, במכתב ההסבר לפסיקתו כותב הבורר במפורש על דמותו החיובית של משה רוטר אשר דבריו הישרים עזרו לו ל פסוק את אשר פסק 3,000,000 ₪ לחובתנו".

התביעה לפיצוי היא בגין פרסום זה.

טענות התובע :

לטענת התובע , הדברים מהווים לשון הרע , פסק הבורר אליו מתייחס הפרסום " ממגר מכל וכל כל טענה כטענת דופי המיוחסת לרוטר משה התובע". לטענתו, פסק הדין של הבורר " מעלה מסכת שלמה הנוגדת את דברי הדיבה של הנתבע ".

נוסף על כך, פרסם הנתבע את הטקסט הפוגע באתר האינטרנט של הקהילה.

לטענת התובע, לא פעל נגד האגודה אלא זומן להעיד בפני הבורר, העיד על תצהיר תחת אזהרה וכל דבריו הוכחו כדברי אמת . זאת עשה מתוך חובה אזרחית להעיד עובדות הידועות לו.

התובע מסתמך על קביעתו של הבורר בפסק הדין לפיה:

"לסיכומו של פרק זה אין לי אלא לחזור ולקבוע כי אינני שותף לביקורת שהטיחו חברי המושב כנגד התנהלותו האישית של רוטר בפעילותו כאיש הקשר של המשוב כלפי כפר הנופש ובחרתי גם לתת משקל לעדותו לדבריו התומכים באלה שם וולטש ונסמכים על מסמכים בכל הקשור להשתלשלות העניינים ".

לטענת התובע, הפר סום גרם לו ביזוי וחשף אותו להערות מצד חברי האגודה כגון " אתה דפקת את המושב" ועוד כהנה וכהנה הערות שמחשידות אותו כמי שקיבל כסף מהחברה תמורת עדותו נגד המושב.

טענות הנתבע:

הנתבע טען בכתב הגנתו כי לפני שהוגשה התביעה על ידי החברה עשתה האגודה ניסיון לפתוח את סעיף דמי הש כירות על מנת להגדיל את דמי השכ ירות אך התובע כברמאותו שלב נקט עמדה מנוגד ת לעמדת האגודה . על פי העמדה שבה נקט התובע, יש להמשיך בהשכ רת המלון באותם דמי שכירות ; התו בע פעל כשליח של החברה והפעיל לחץ על האגודה על מנת שזו האחרונה תקבל את דרישותיה של החברה; כשהוגשה התביעה נגד האגודה, בחר התו בע לקחת צד , הוא בחר בצד של החברה ולא עשה זאת בצורה פאסיבית אלא בצורה אקטיבית ביותר ובאופן שתרם להפסד של האגודה בבוררות ;באותה תקופה אף עבר שכיר בחברה וקיבל שכר. התובע אף הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם החברה בפני הבורר והעביר לבא כוח החברה מסמכים פנימיים של האגודה , החברה השתמשה במהלך הבוררות במסמכים אלה ונעזרה בהם לקב לת התוצאה של חיוב האגודה בסכום אותו פסק הבורר בסך של שולשה מיליון ש"ח . לטענת הנתבע ,התובע הביע את דעתו בפני מוסדות האגודה ודעתו נדחתה ; משכך היה עליו כחבר האגודה להתיישר עם החלטות האג ודה; ברם ,התובע לא הבין זאת ו החליט לפעול באופן אקטיבי על מנת שהחברה תזכה בהליך הבוררות. בכך ה פר אימונים כלפי האגודה ואף הפר את תקנונה; עדותו של התובע הייתה נדבך חשוב בפסק הבוררות ו הוקדש לה פרק שלם; הבורר ציין לשבח את התובע וקבע כי "עשה עלי באופן אישי רושם חיובי". כל החוב שנפסק בסך שלושה מילון ש "ח מושת על החברים באופן אישי ומשמעותו חיוב כל חבר בסכום של 50,000 ₪ .

חברי האגודה הביעו כעס נוכח חיוב האוגדה בסכום כה גבוה והם דרשו הסברים מהיו"ר -הנתבע .

מתוקף תפקידו וחובתו לדווח לחברי האגודה , הפיץ הנתבע את המכת ב נשוא התביעה מיום 8.8.2013.

עוד טען הנתבע כי בעקבות פסק הבורר, נאלצה האגודה למכור 74% מזכויותיה בכפר הנופש על מנת לממן את התשלום; בערב האסיפה שבה הוחלט למכור את מרבית חלקה של האגודה במלון הופיע התובע עם נייר חתום שעליו הסדר חדש מטעם החברה וחילק את הנייר ליו"ר ולחברים אך היה זה מאוחר מדי.

בחלק המשפטי טען הנתבע כי אין הפרסום מהווה לשון הרע; הנתבע היה חייב מתוקף תפקידו לבצע את הפרסום; אחרת היה חוטא לתפקידו; הנתבע פעל בתום לב ולא הייתה לו כוונה לפגוע בתובע; חלות הגנ ות סעיף 13(7) ו 13(5) , הגנת סעיף 14 לחוק סעיף 15(2) 15(3) 15(4) 15(6) 15(7) ו 15(10) ו- סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע.

דיון והכרעה:

לאחר שש מעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים שהונחו על שולחני , באתי למסקנה ברורה כי עלי לדחות את התביעה.

הנמקה תמציתית- משעסקינן בתביעה בסדר דין מהיר, חובה היא על בית המשפט לנמק את פסק דינו באו פן תמציתי , ראו תקנה 214(ט"ז)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984

עוד אעיר ,בפתח הדברים, כי התיק חרג מכל פרופורציה ואין בכוונתי להתייחס לעדים או לטיעונים שאינם רלוונטיים או שהם מיותרים.

האם הפרסום הוא פרסום פוגע:

נצטט להלן בשנית את הפרסום נשוא התביעה:

"...יש בתוכנו אנשים הפועלים כנגד האגודה וחבריה, במכתב ההסבר לפסיקתו כותב הבורר במפורש על דמותו החיובית של משה רוטר אשר דבריו היש ירים עזרו לו לפסוק את אשר פסק 3,000,000 ₪ לחובתנו".

א. ברי כי בפרסום זה יש כדי לפגוע בתובע כמי שתרם ביודעין לכך שהמושב שב ו הוא חבר יספוג נזק בסך של שלושה מיליון ₪ .

האם יש אמת בפרסום?

ב. לאחר שבחנתי את חומר הר איות ,באתי למסקנה כי לנתבע עומדת הגנת אמת בפרסום. קביעה זו מתבססת על הראיות שלהלן:

ב (1). אין מחלוקת כי בתביעה שהגישה החברה נגד המושב בסך של 12 מיליון ₪ העיד התובע בהליך הבוררות כעד מטעם החברה.

ב(2) הבוררות הסתיימה במתן פסק דין המחייב את המושב בתשלום סך של 3,000,000 ₪ לחברה.

ב(3) הבורר הקדיש בפסקו פרק שלם לעדותו של התובע.

ב(4) הבורר ציין לשבח את יושרו של התובע ונתן בו אימון.

ב(5) מפסק הבורר עולה בצורה ברורה כי עדותו של התובע תרמה לזכייה של החברה ולחיוב המושב בתשלום הסך של שלושה מיליון ₪.

למען הסק ספק אציין ,במאמר מוסגר, כי אינני רואה ,לצורך ההכרעה בתיק זה, צורך ל דון בשאלה אם פסק הבורר היה שונה אלמלא עדותו של התו בע ואינני קובע כל ממצא בעניין זה. די בכך ,לצורך ענייננו, כי על פי פסק הבורר עדותו של התו בע לטובת החברה זכתה לאימונו של הבורר ו כי הבורר נתן לה משקל.

ב(6) התובע יזם את מתן העדות לטובת החברה. הוא עשה זאת מרצונו הטוב והחופשי. ראו סעיף 10 לתצהיר של הנתבע שלא נסתר. כמו כן התובע עצמו לא טען אחרת ולא טען כי מתן תצהיר עדות ראשית נכפה עליו בכל צורה שהיא . ראו גם דברי התובע בחקירתו הנגדית עמ' 26 לפרוטוקול שורות 7-18.

לו היה התובע אדיש לתוצאת ההליך, כי אז היה ממתי ן לקבלת הזמנה דרך בית המשפט ומוסר את עדותו הראשית בבית המשפט. לו כך עשה , כי אז לא היה מקום לומר עליו כי פעל נגד המושב שכן חובתו של כל אזרח להעיד בבית המשפט ולהעיד אך ורק את האמת ואת כל האמת ואין לייחס לאזרח שממלא את חובתו להעיד כי הוא נוטה לצד זה או אחר.

ב( 7) התובע אף מסר לחברה מסמכים בהם השתמשה נגד האגודה. גם את זה הוא עשה מרצונו הטוב והחופשי ולא בעקבות צו שיפוטי. ראו תצהירו של הנתבע סעיף 26 והעתק פרוטוקול הדיון בבוררות מיום 28.6.2012 שצורף כנספח 1 לתצהיר הנתבע ,שם בעמוד 358 ,שורות 13 עד 15:

"עו"ד גבע : הנה אני אראה לך את ת/20 בבקשה תסתכל את סעיף 2"
"ת: איך מגיעות אליך כל ההחלטות האלה?"
"ש: רוטר העביר לי אותן. אחרי שאתם ידעתם לכתוב עליו א מה שכתבתם".

ראו גם עדותו של התובע בתיק זה עמוד 25 לפרוטוקול.

ב(8) אינני מאמין לטענתו של התובע כאילו מה שהניע אותו לשתף פעולה עם החברה הוא שהאמת חשובה לו יותר מכל דבר אחר. אין חובה מוסרית או משפטית על התובע לתת תצהיר עדות ראשית מטעם החברה או למסור לה מסמכים. חובתו היא להתייצב למתן עדות ולהעיד אמת אם יוזמן דרך בית המשפט.

העובדה שהתובע מסר ב מסגרת הבוררות עדות שזכתה לאימון כב' הבורר, עובדה אותה שינן התובע והדגיש ללא הרף כמחזיק שלל רב , אין פירושה כי כל אשר אמר התובע בתיק דנן אמת הוא ואין פירושה כי כל דבר שעשה התובע טוב הוא מכל הבחינות.

כך למשל כשנשאל במשפט זה אם הוא רצה כי האגודה תפסיד או תזכה בבוררות נתן תשובה שאינה מתקבלת על הדעת לפיה:

"רציתי מאוד שהאגודה תזכה ופעלתי לטובת כך".

האומנם?

כיצד יכול התובע לטעון כי רצה "מאוד" כי האג ודה תזכה וכי פעל "לטובת כך" לאחר שהוכח כי שיתף פעולה מיוזמתו עם הצד שכנגד ועזר לו במסירת מסמכים בהם עשה שימוש ? התובע הסתבך כשהתבקש להסביר זאת ולהלן ציטוט:

"ש. איך התצהיר שנתת מטעם א.ג. אופיר ראית אותו כעוזר לאגודה?"

להלן תשובתו שא ינה ממין השאלה:

"ת. אין בו יותר מאשר עובדות, כאשר הבורר שהוא שופט כיבד את האמת ועל זה אמרו עורכי הדין של האגודה וטענו נגדי בשצף קצף ואומר את זה הבורר שהוא שופט מחוזי שדעתו לא כדעתם של הנתבעים מדוע? כי הוא רואה בי אדם אמין. אני לא נגד האגודה".

(ראו גם כל השאלות והתשובות סביב נקודה זו בעמוד 30 לפרוטוקול שורות 1-20 ).

ב(9) לא ברור מאיזה דין שואב התובע את זכותו ל תרום מיוזמתו למתן פסק דין ע"ס שלושה מיליון ₪ נגד המושב שבו הוא חבר ולמנוע את חברי המושב אפילו להביע אכזבה או מורת רוח ולומר עליו כי פעל נגד המושב.

ב(10) התובע קלע את עצמו מיוזמתו ,באפון מודע, ומרצונו הטוב והחופשי למצב מביך מול חברי הקהילה שבה הוא חבר . אך טבעי הוא כי חברי המושב יביעו מורת רוח ממהלך זה. לתובע אין להלין אלא על עצמו. אם הוא כה רגיש ליחס של חברי הק הילה אליו, יכול היה להימנע ממתן תצהיר יזום לטובת החברה וממסירת מסמכים שמטרתם לסייע לה בסכסוך המשפטי נגד המושב. אילו עשה כך וזומן לעדות על ידי החברה באמצעות בית המשפט , או אז איש לא רשאי היה לבוא אליו בטענה כי פעל נגד האינטרס של המושב אפילו גרמה עדותו נזק ל מושב. במקרה אחרון זה , החובה להעיד ולהעיד אמת גוברת.

לשון אחר : ההבדל בין יוזמה למתן תצהיר ומסמכים לחברה לבין מתן עדות ומסמכים בצו בית המשפט הוא ההבדל שבין דחיית התביעה דנן לבין קבלתה.

תחולת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, האם יש בפרסום עניין ציבורי:

עולה מהטקסט בכללותו כי הדברים נכתבו במסגרת דיווח מטעם הנתבע כיו"ר האגודה לחברי האגודה . המכתב כולל דיווח על התביעה והתביעה שכנ גד ; ריווח על פסק הבורר המחייב את המושב לשלם 3 מ יליון ₪ ;הנתבע מסביר לחברים כי המושב נגרר למשפט למרות שרצה דרכים אחרות ; הנתבע מצביע על הצורך במציאת מקורות מימון לתשלום הסך של 3 מילון ₪ ; במהלך הדברים כותב הנתבע את המשפט שבגינו הוגשה התביעה דנן .

משכה תשומת הלב העובדה שהנתבע לא כתב כי עדותו של התובע הייתה סיבה מכרעת או סיבה בלעדיה אין לתוצאה אליה הגיע הבורר. הנתבע נזהר בדבריו כשכתב כי דמותו החיובית של התובע ודבריו הישירים " עזרו" לבורר לפסוק את אשר פסק . הוא לא כתב כי הם "גרמו" לבורר לפסוק את אשר פסק.

מצאתי כי נוכח סכומו הגבוה של פסק הבורר, קיים עניין ציבורי בהסברים שנתן הנתבע בתוקף תפקידו כיו"ר האגודה לחברי האגודה ובכלל זה רשאי היה לגלות ל חברי האגודה, וזכותם המלאה היא לדעת, כי התובע פעל מיוזמתו לטובתה של החברה בתביעתה נגד המושב.

הערה לפני סיום:

ב(11) התובע התייחס בטיעוניו לתרומתו הגדולה למושב בעניינים שונים ואף צירף מסמכים מהם עולה כי חברי האגודה מוקירים לו תודה על פועלו למען המושב בהקשר אחר.

לאור רגישות הנושא , יש צורך להדגיש כי הקביעה כי התובע פעל נגד המושב מתייחסת אך ורק לנושא הנקודתי של התרומה היזומה של התובע בהליך הבוררות לטובת החברה . אין כאן קביעה כללית כי התובע אינו רוצה את טובתו של המושב וחבריו וכלל לא ניתן לשלול את האפשרות כי מדובר במעידה חד פעמית.

סוף דבר:

סוף דבר הוא שהתביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשע"ט, 03 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.