הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 36198-09-17

בפני
כבוד ה שופטת ברכה לכמן

התובע
דואב ארמונד ת.ז XXXXXX386
באמצעות ב"כ עו"ד אפרים כהן

נגד

הנתבעת
איילון חברה לביטוח בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד דיאנה חלבי ואח'

פסק דין

  1. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 27/4/16 והגיש תביעה לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. הנתבעת אינה חולקת על החבות והמחלוקת בין הצדדים היא בשאלת גובה הפיצויים בלבד.
  2. תאונת הדרכים הוכרה כתאונת עבודה ונקבעה לתובע, עקב התאונה, נכות צמיתה בשיעור של 10% על ידי המוסד לביטוח לאומי, בשל הגבלה בתנועות כתף שמאל , נכות רפואית המחייבת בהליך שבפני. לא הופעלה תקנה 15, בשל גילו של התובע, מקום עבודתו, בעסק המשפחתי, ומאחר ולא הייתה ירידה בהכנסות , כפי שהצהיר התובע למוסד לביטוח לאומי.
  3. התובע, יליד שנת 1946, כיום בן 73, בעל מקצוע של מכונאי וחשמלאי רכב מוסמך. שכיר בחברה משפחתית, המנהלת ומפעילה מוסך לכלי רכב בטבריה בשם א.ד. אוטוסטארט בע"מ (להלן: "החברה") , שהוקמה ביום 22/3/1994, בבעלות בחלקים שווים של התובע ושני בניו.

הנכות הרפואית והתפקודית
4. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע תקופת אי כושר מוחלט למשך 3 חודשים מיום התאונה . 15% נכות זמנית מיום 28/7/16 ועד ליום 30/4/17. ומיום 1/5/17 נכות קבועה של 15% , שמתוכם 10% יוחסו לתאונה נושא התביעה ו- 5% יוחסו לתאונה קודמת מלפני 27 שנים.
5. אחרי שלושה חודשים שב התובע לעבודה במוסך, בהתחלה ל שעה מנהלתית ביום ולאחר מכן, ל- 3-5 שעות עבודה מנהלתי ות.
6. התובע טען בסיכומיו, שיש לייחס את מלוא הנכות התפקודית ביד לתאונה דנן, כנראה התכוון לומר, שיש לייחס את מלוא הנכות הרפואית של התובע 15% לנכות תפקודית. מאחר, ועד לתאונה, עבד ללא הגבלות בשל התאונה הקודמת, שהייתה "שקטה" ולא הפריעה לתובע בתפקודו, וכן, כפי שעולה מהבדיקות ומהתיעוד הרפואי, למרות הפגיעה מלפני 27 שנים, לא היו לתובע כאבים ו/או מגבלות והוא תפקד ללא בעיות.
7. על פי האמור בתצהיר התובע, לפני ועד התאונה , עבד התובע כשכיר במוסך, עבודות חשמל ומיזוג ברכבים, בתחזוקת המוסך והמבנה, עבודות מכונאות ותיקונים - עבודות פיזיות המצריכות שימוש פיזי בשתי הידיים. עבודתו הנ"ל היוותה כ-70% מסך עבודתו כאשר כ-30% נוספים הייתה עבודה מנהלתית . התובע חזר על כך בסיכומיו, לטענתו, נכותו הפיזית קשה נוכח העובדה שעבודתו היא פיזית, דבר המעצים את חוסר יכולתו לתפק ד ומצמצם את קשת העבודות שיוכל לבצע.
8. הנתבעת טענה בסיכומים כי אין בקביעת הנכות הרפואית 10%, כל השלכה תפקודית, לא על עבודתו ולא על אורח חייו של התובע.
9. הלכה היא, שבית המשפט מחויב לקביעת נכות רפואית על פי דין, נכות שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולא על הרכיב התפקודי שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי, כך שאי הפעלת תקנה 15 על ידי המוסד לביטוח לאומי אינה מחייבת את בית המשפט, והתובע נדרש להביא ראיות להוכחת הנכות התפקודית ומידת הפגיעה וההשפעה של הנכות הרפואית על תפקודו של התובע. (ראו אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית עמוד 542). עוד נאמר שם בעמוד 543: "השאלה הצריכה תשובה, בסופו של יום, היא שאלת הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע. "להבדיל אם כן, מ'נכות רפואית' ו'הפסד כושר השתכרות', אשר קביעתם נדרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבענייננו – תביעה בגין נזקי גוף בתאונת דרכים – אין הכרח לקבוע את שיעורה של ה'נכות התפקודית', בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות מבלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות יקבע על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני בית המשפט, ואשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, או ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית. אך קביעת שעור הנכות התפקודית יכול שתשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההשתכרות ובמקרים רבים היא אכן משמש מודד לקביעתם". וכן ראה ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נגד רמזי, פורסם ביום 8/6/95: "שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני בית-המשפט, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית. אך קביעת שיעור הנכות התפקודית יכול שתשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההשתכרות."

10. בענייננו, הובאו ראיות ממשיות לגבי שכרו של התובע כמפורט להלן.
11. התובע כאמור לעיל, הוא שכיר בח ברה אך הוא גם מבעליה, לתובע שייכים 33% מהמניות. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, שכרו החודשי של התובע, לפני התאונה, עמד על סך של 5,000 ₪ , נתון שעולה אף מתלושי השכר שהגיש התובע. "בהיעדר נסיבות מיוחדות ובהיעדר נתונים מיוחדים, נקודת המוצא בקביעת בסיס השכר היא גובה השכר שמשך הניזוק מהחברה על פי תלושי השכר או טופסי 106" ע"א 3304/13 פלוני נגד פלוני, פורסם ביום 20/11/13.
12. התובע העיד בעדותו את הדברים הבאים:
ש: כתוצאה מהתאונה אתה אומר שלא עבדת תקופה מסוימת.
ת: תקופה מסוימת לא עבדתי בכלל ומעבר לזה עבדתי אבל לא בענף העיקרי.
ש: בתקופה שלא עבדת השתכרת משהו מהחברה, קיבלת משכורת מהחברה.
ת:כ ן.
ש: המשכורת היתה באותו גובה שקיבלתי לפני התאונה.
ת: לא. אני משכתי דיווידנד.
ש: אתה קיבלת גם משכורת וגם דיווידנד.
ת: לא. הדיווידנד השלים את המשכורת.
ש: מה המשכורת שלך היתה לפני התאונה, כמה קיבלת.
ת: המשכורת היתה 5,000 ₪ כי היתה לי בעיה עם ביטוח לאומי בגלל קצבת זקנה והשלמתי את זה עם דיווידינד.
ש: קיבלת 5,000 ₪ לפני התאונה, קצבת זקנה וגם דיווידנד מהחברה.
ת: נכון.
ש: אחרי התאונה בתקופה שלא עבדת בכלל היית באי כושר מוחלט, האם קיבלת משכורת.
ת: קיבלתי.
ש: כמה קיבלת.
ת: כמו שציינתי.
ש: בכסף כמה זה.
ת: 12 או 11 עם הדיווידנד. משכורת לבד 5,000 ₪.
ש: בכל התקופה שהיית באי כושר קיבלת משכורת של 5,000 ₪.
ת: כן.

13. למען הסדר הטוב, להלן פרטי השתכרותו של התובע על פי תלושי השכר שהוגשו לתיק בית המשפט ביום 31/10/18. בכל תלושי השכר נרשם כי מדובר בשכר יסוד, ואין כל התייחסו ת בתלושים לדיווידנד כזה או אחר, או תשלום שאינו שכר.
חודש יוני 2015 – 5,000 ₪ נטו.
חודש יולי 2015 – 8,000 ₪ נטו.
חודשים אוגוסט 2015 ועד לחודש מאי 2016, לרבות חודש אפריל 2016, חודש התאונה – 5,000 ₪ נטו.
חודשים יוני 2016, יולי 2016 – 6,890 ₪ נטו.
חודשים אוגוסט 2016 ועד לחודש יוני 2017 – 5,000 ₪ נטו.
חודש יולי 2017 – 6,890 ₪ נטו.
חודש אוגוסט 2017 – 11,890 ₪ נטו.
חודשים ספטמבר 2017 ועד לדצמבר 2017 – 10,000 ₪ נטו.

14. מעדותו של התובע בבית המשפט והנתונים מתלושי השכר של התובע מתברר, שבתקופה לפני התאונה, ובחודש התאונה, עמד שכרו על סך 5,000 ₪. בתקופה לאחר התאונה, כשנה וחצי לאחר מכן, שכרו עמד על 5,000 ₪ ויותר, כמפורט לעיל. המסקנה המתבקשת היא שאין כל גריעה ופגיעה בשכרו של התובע עקב התאונה. התובע קיבל את מלוא שכרו, אף בתקופת אי הכושר שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולא נפגעה משכורתו, גם בתקופה שחזר לעבוד חלקית, ועל כן, לא הוכח כי נגרם לתובע הפסד שכר לעבר.
15. באשר לטענת התובע על קבלת דיבידנדים מהחברה. בסעיף 7 לתצהיר התובע, נאמר כי התובע הוא שכיר בחברה וכי השכר הנמשך על ידו הנו שכר גלובלי וללא כל קשר לעבודתו בפועל, לפני ואחרי התאונה, ואף בתקופת אי הכושר המוחלט, לכן לטענתו השכר המופיעה בתלושי השכר אינו רלוונטי לחישוב ההפסדים, וזאת משום שכבעל חברה הוא מושך דיבי דנדים והלו ואות, ולאחרונה גדלה המשכורת במקום דיבידנדים. בסיכומים טען התובע שהוא חייב לחברה 160,000 ₪ (2/3 מסך של 240,000 ₪) בגין משיכת יתר של דיבידנדים, ולחברה נגרמו הפסדים של מאות אלפים (סעיף 6א לסיכומים).
16. הראיה היחידה לביסוס טענת הדיבידנדים, הובאה באמצעות בתו של התובע, המשמשת כמנהלת חשבונות בחברה, ועל פי עדותה הראשית, אביה משך דיבידנדים והלוואות מהחברה ולאחרונה הוגדלה לו המשכורת במקום דיבידנדים. כך העידה:
"ש: כשבעל מניות זכאי לדיוודינד מה עושים, מחייבים דיווידנד מזכים בעל מניות.
ת: נכון.
ש:כשמשלמים בפועל מחייבים את המנהל ומזכים בנק.
ת: נו.
ש: כלומר בסופו של דבר הכרטסת שלו מתאפסת, יש לו בזכות דיווידנד בחובה תשלום וזה מתאפס וזה אפס.
ת: כן.
ש: איך נוצרה כרטיס החובה בגלל הדיווידנד.
ת: יש לנו רואה חשבון שעושה את החשבון הסופי ולא אני. מציגה לך את הכרטסת של אבא בשנת 2017 הוא חייב לחברה קרוב ל- 210,000 ש"ח, כי החלוקה בפועל של דיווידנד זה משהו על חשבון. הוא קיבל כספים על חשבון הדיווידנד".

17. אני סבורה שבכל הנוגע לטענות הקשורות למשיכות דיבידנדים, הלוואות, יצירת הפסדים לחברה בשל כך, נתפס התובע לכלל טעות. דיבידנדים מחולקים מתוך רווחי החברה לבעלי המניות וחייבים במס. מעצם מהותם, חלוקת רווחים, הם אינם יוצרים הפסדים לחברה, כטענת התובע. בנוסף, לא הובא כל מסמך רשמי, המלמד על חלוקת דיבידנדים בחברה בתקופה הרלוונטית ובהתאם תשלומי המס החייבים בגין חלוקתם, לא די במסמך של הנהלת חשבונות, לבסס תשלומים וחיובים. באשר לטענה על משיכת ההלוואה, מעבר לטענה עצמה, אין כל ראיה לביסוסה. אי לכך, אני קובעת כי הטענה למשיכת דיבידנדים והלוואות לא הוכחה ואף נסתרה מטבע הדברים בכל הנוגע למשיכת דיבידנדים.
18. למען לא ייצא הנייר חסר, אדון בטענת התובע על אופן חישוב ה פסדיו לעבר של התובע. התובע מבקש לחשב את הפסדי התובע לעבר באופן הבא, בהסתמך על הטענה, שבשל הפגיעה, נאלצה החברה להעסיק עובדים בתחום חשמל ומיזוג הרכב, תחום המומחיות של התובע . כך נאמר בסעיף 8א לסיכומי התובע: "...ההפסדים בפועל ועקב פגיעותיו של התובע הם ההפסדים בגין העסקתם של מר אשר שלומי משך 3 ח', מר שחאדה אחמד לפי 60% מעלות העסקתו ומר דדון משה במלואו, ובנוסף עפ"י הח-ן בתקופה בה לא היה עובד חשמל ומיזוג כלל ועיקר שהנו שיעור הפסד חלקי". ה תובע מבקש לחשב את הפסדי העבר לפי ההפסדים בפועל שנגרמו לחברה בהעסקת עובדים אחרים (סעיף 6א לסיכומים), לטענתו בסיכומים, "הייתה בעיה של גיוס עובדים, ולפיכך, חלק מהעבודות "העמיסו" על ייתר העובדים, חלק מהעבודות לא קיבלו כלל וחלק הועברו לביצוע אצל אחרים". אכן, יש מקום להתחשב באובדן רווחים עקיפים, כגון אובדן מוניטין, אובדן הכנסות מחוזים, והצורך להעסיק עובדים נוספים תחת עבודת התובע (ראו י.אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שלישית עמוד 302), וזאת יש להוכיח באמצעות מסמכים המעידים על הפסדים.
19. להוכחת טענותיו בנוגע להפסדי העבר, הגיש התובע תלושי שכר של אותם עובדים וחשבוניות שהונפקו על ידי חברת ברי כהן חשמל רכב בע"מ ואופיר שירותי מיזוג אוויר לרכב, לחברה, בחודשים לאחר התאונה.
20. אני סבורה שאין לקבל את הטענה לדרך חישוב הפסדי העבר של התובע ממספר טעמים, האחד, לא הובאו ראיות ללמד על הפסדים כספיים של החברה בשל העסקת אותם עובדים, דוחות כספיים של החברה, ואין בפני כל ראיה, ולו קלושה, שהחברה ניזוקה עקב התאונה, או אי יכולת התובע לעסוק בתחום מומחיותו בחברה, למעט טענת התובע, כל שצורף דו"ח אינדקס של עובדים בחברה לשנים 2016-2018 ממנו ניתן ללמוד שהתובע הוא עובד החברה ברציפות ללא הפסקה בשנים אלו. השני, אין חולק על העובדה שהחברה היא זו שהעסיקה את אותם עובדים ושילמה את משכורתם, כמו גם שילמה את חשבונות החברות שהחשבוניות שלהן צורפו לתצהיר התובע, החברה אינה צד להליך ולא ביקשה להיטיב את נזקה, ככל שנזק אכן נגרם, מכוח החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) תשכ"ד-1964. הש לישי, מדוח אינדקס העובדים נלמד כי, בשנת 2016 היו 23 עובדים בחברה, בשנת 2017 היו 21 עובדים בחברה ובשנת 2018, 28 עובדים, קרי, מצבת העובדים בשנת 2018 גדלה ביותר מאותם שני עובדים. בהעדר נתונים נוספים לגבי פעילותה הכלכלית והכספית של החברה, ונתונים לגבי תחום המומחיות של התובע בחברה, לא ניתן להגיע למסקנות ברורות, בנוגע להעסקתם של אותם עובדים. לא די בדוח אינדקס של עובדים כדי להוכיח הפסדי שכר לעבר, או בצירוף החשבוניות שאין בהן כדי להגיע למסקנה שהן נובעות בשל התאונה, רק בשל העובדה שהוצאו לאחר התאונה, בעניין זה אפנה לעדותו של התובע המדברת בעד עצמה:
ש: אמרת שהחברה שלכם יותר גדולה כלומר התפתחה ונהייתה יותר גדולה ומצליחה להעסיק עוד עובדים כדי שתוכל לספק את השירות שהיא נותנת.
ת: אנחנו סוכנות רכב. אני מאשר שהחברה יותר גדולה ומצליחה יותר אבל לא בתחום העסקי שלי.
מבחינת כסף כמעט אותם מחזורים, פשוט ההוצאות גדלו, אותו יחס.
ש: אתה טוען שיש הפסד כספי לחברה, אמרנו שיש דוחות מבוקרים על ידי רואה חשבון של מאזנים ודוחות כספיים, רווח והפסד וכו'.
ת:כ ן.
ש: מדוע לא הגשת אותם.
ת: למי ולמה ? (ההדגשות של הח"מ).
21. אוסיף, מעיון בדוח אינדקס העובדים של ה חברה עולה כי, בחברה הייתה מאז ומתמיד תופעה ניוד והחלפת עובדים במשך שנים, כך שהטענה כי הוכנסו עובדים נוספים בשל ההיעדרות התובע לא הוכחה והתובע אף ציין את תופעת הניוד של העובדים בעדותו בעמוד 5 שורות 8-10. חלק מהעובדים שהיו בשנת 2016 כבר לא נמצא בחברה. כך למשל, עובד בשם גיגי משה שעזב בחודש אוקטובר 2016 וכן מר דדון משה שעבד בחודש ינואר ועזב. אמנם, התובע העיד כי העובדים שעזבו אינם קשורים לעיסוקו ולאחר התאונה נאלצו להביא עובד שיחליפו, אך הוא לא הצליח להוכיח כי עובד מסוים נקלט לעבודה בשל מילוי החלל שהוא הותיר בעסק בעקבות אירוע התאונה. העובדים שנכנסו ושבגין כניסתם לחברה נתבע פיצוי, לא הובאו לעדות ולא הוכח ברמה הנדרשת תחום מומחיותם ואת הטענה שהם החליפו את התובע בעבודתו. מה גם שלא הוכח כאמור לעיל כי חלה ירידה בהכנסות החברה באותה עת והיא ניזוקה .
22. מהראיות שבפני בית המשפט, אני סבורה שאין לערוך חישוב כדוגמת החישוב שערך התובע להפסדי שכר , ובסופו של יום יהיה מקום לפסוק סכומים, אם בכלל, רחוקים משמעותית מאלה שהתובע עתר שייפסקו בראשי הנזק . לא ניתן להתעלם מהעובדה שלתובע נקבעו עשרה אחוזי נכות בגין התאונה, שיעור נכות צמיתה על הצד הנמוך ואין מדובר באובדן של ממש ביכולת של התובע לעבוד ושל מי שאינו יכול לעבוד ואשר איבד את כשירותו לעבודה.
23. לסיום הדיון בראש נזק של הפסד השתכרות לעבר, הוא נזק מיוחד שיש להוכיח באמצעות ראיות מוצקות, אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי נגרמו לו כל הפסדי שכר ולפיכך אין מקום לפסיקת הפסדי שכר לעבר לתובע.
24. הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע לעתיד. התובע מבקש לחשב את הפסדיו לעתיד על בסיס משכורת בגובה של 6,270 ₪ עד גיל 80 ועתר לפסוק לטובתו בראש נזק זה סכום כספי בסך של 504,476 ₪ (נראה שנפלה טעות בחישוב שלא לקח בחשבון את שיעור הנכות והחישוב נערך על בסיס 100% נכות) . הנתבעת טענה שהתובע עבר את הגיל הקבוע לצורך חישוב הפסדים עתידיים ואין לא כל נזקים ברי הוכחה או פיצוי. בענייננו, הוכח בפני כי התובע עבד גם לאחר גיל 67, ובכך נסתרה החזקה של גיל הפרישה ואני מוכנה להניח כי התובע ימשיך ויעבוד עד גיל 80. אני פוסקת לתובע פיצוי גלו באלי בגין אובדן השתכרות לעתיד בסך של 35,000 ₪ (חישוב אריתמטי על בסיס נכות 10% ומשכורת בסך של 6,270 ₪ מביא לתוצאה של כ- 53,000 ₪), בהתחשב בגילו של התובע, שיעור הנכות הרפואית, חזרתו לעבודה ושכרו של התובע שאף עלה לאחר התאונה.
25. באשר להוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, אני פוסקת לתובע סכום כס פי בסך של 2,000 ₪, בהתחשב בעובדה שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה ועל המוסד לביטוח לאומי לשאת בעלויות הוצאות הרפואיות של התובע.
26. התובע עתר לפיצוי כספי בסך של 50,000 ₪ לעזרת צד ג' ומיטיבים לעבר ולעתיד. לא הובאה כל ראיה לתמיכה לעזרה כל שהיא ולמיטיבים. אני פוסקת לתובע סכום גלובאלי של 5,000 ₪.
27. כאב וסבל - בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, בהתייחס לנכות צמיתה בשיעור של 10% ובניכוי גיל , הפיצוי המגיע לתובע בגין כאב וסבל הינו סך של 11,120 במעוגל.
28. תגמולי המוסד לביטוח לאומי. התובע קיבל דמי פגיעה בסך של 10,532 ₪ וכן מענק חד פעמי בסך של 15,861 ₪ ובסך הכול קיבל התובע 26,393 ₪. אישורי המוסד לביטוח לאומי צורפו לסיכומי הנתבעת.
29. סה"כ הפיצוי הכספי המגיע לתובע עומד על סך של 53,120 ₪, לאחר ניכוי התגמולים מאת המוסד לביטוח לאומי, עומד סכום הפיצוי על סך 26,727 ₪.
30. לסיום, התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סכום כספי בסך של 26,727 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% וסכום האגרה ששולמה.
31. פסק הדין יומצא לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ט, 21 יולי 2019, בהעדר הצדדים.