הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 35449-03-16

בפני
כבוד ה שופטת ברכה לכמן

תובעים

1.יעקב קרוטהמר ת"ז XXXXXX562
כמנהל עזבון המנוח קרוטהמר ברוך מרדכי ז"ל ת"ז XXXXX418
2.בנימין קריתי ת"ז XXXXXX145
כמנהל עזבון המנוחה בלוך לאה ז"ל ת"ז XXXXXX434

נגד

נתבעת
עיריית טבריה

פסק דין

1. זוהי תביעה כספית על סך 40,947 ₪ בטענה לגביית יתר של תשלומי ארנונה בשל אי סדרים בכרטסת החיוב של הנתבעת.

2. ביום 25/1/18 ניתן פסק דין חלקי כנגד הנתבעת, ביחס לסכום שאינו שנוי במחלוקת בין בעלי הדין בסך של 17,830.70 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומים חובה) תש"ם-1980 (להלן: "החוק"), החל מיום 15/11/17.

3. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, העדים נחקרו בחקירה נגדית והוגשו סיכומים בכתב.

4. עסקינן, בחלקה 24 בגוש 15013 (בעבר חלקה 3), עליה קיימים שני בתים, שלטענת התובעים, לא נעשה בהם שימוש מזה שנים רבות, והם הפכו לחורבות הרוסות, שאינם ראויים למגורים ולכל שימוש אחר, ללא חיבור למים ולחשמל.

5. לאחר עריכת הסכמי מכר בנוגע לחלקה, נדרשו התובעים לאישור הנתבעת להעברת רישום הזכויות, ולשם כך, לטענת התובעים, דרשה הנתבעת מהתובעים תשלום יתרות החוב בגין החלקה בסכום של 60,000 ₪. (סעיף 17 לתצהיר בנימין קריתי). ולביסוס הטענה צורפו מסמכים של הנתבעת כלהלן:

א. יתרות לנכס 171800, על שם קרוטהמר שרה, נכס הרוס, בגוש 15026 חלקה 2 , ברחוב השילוח, על סך 9,635 ₪.
ב. יתרות לנכס 131100, על שם בלוך ניצה, נכס הרוס, גודל 85 מ"ר, בגוש 15013 חלקה 3, ברחוב עץ חיים, על סך 309.5 ₪, מיום 14/7/15.
ג. יתרות לנכס 131100 על שם בלוך ניצה, נכס הרוס, גודל 85 מ"ר, בגוש 15013 חלקה 3, ברחוב עץ חיים, על סך 49,265.1 ₪, מיום 14/7/15.

6. לאחר הגשת התביעה, באו הצדדים בדברים, ועל גבי מסמך הנתבעת מיום 15/2/17, יתרות לנכס 131200, על שם "עושים עסקים בע"מ", גודל 78 מ"ר בגוש 15013 חלקה 3, נרשם שעומדת לטובת הנכס יתרת זכות בסך של 40,947.40 ₪ (להלן: "המסמך"). בעקבות המסמך הגישו התובעים בקשה לתיקון סכום התביעה, אשר הוגשה במקור על סך 18,396 ₪, לסכום התביעה הנוכחי, בקשה שאושרה.

7. התובעים מבקשים לראות במסמך הודאת בעל דין, ומבקשים להסתמך על מסמך נושא כותרת הודעה על הסכם פשרה ובקשה למתן תוקף של פסק דין, החתום על ידי היועמ"ש של הנתבעת וראש העיר, לקיומה של זכות התובעים לסכום התביעה (להלן: "מסמך הפשרה") . לטענת התובעים, הזכות נבעה, בשל ערבוב נכסים, שחלק מהחיובים מתייחסים לחלקה 2 בגוש 15026 ולנישומים אחרים בעלי נכסים בתחום השיפוט של הנתבעת. עוד נטען על ידי התובעים, שהנתבעת גבתה תשלומים ביתר, תוך חיוב 2 נכסים, בעוד אחד מהם בוטל לפני שנים רבות.

8. מנגד, טענה הנתבעת בכתב ההגנה, שהתובעים החזיקו בנכס שמספרו 131200 ו- 131201 ברחוב השילוח 3. הנתבעת מאשרת בכתב ההגנה, שחלקו של הנכס הרוס וחלקו חויב בתשלומי ארנונה. לאחר פניית התובעים, ערכה הנתבעת בדיקה יסודית וביקור בנכס, ומצאה שגם החלק שחויב בתשלומי ארנונה – הרוס, משכך, עדכנה את הרישומים באופן שיירשם שהנכס הרוס במשך 7 השנים האחרונות, שעבורם זוכו התובעים בהחזר בסך של 17,830.70 ₪.

9. לטענת הנתבעת, בשל טעות אנוש, תוקן רישום הנכס, באופן שנרשם שהוא הרוס משנת 2000, ולא 7 שנים אחורה, החל משנת 2009, ובשל כך, הונפק המסמך, המצביע על זיכוי בסכום של 40,947 ₪.

10. אפתח בדיון בשאלת ההתיישנות. לטענת הנתבעת בסיכומים, התובעים אינם זכאים להחזר של חיובי ארנונה ששולמו לפני יותר משבע שנים. מנגד, טענו התובעים בסיכומים, כי טענת ההתיישנות הועלתה לראשונה בכתב ההגנה ואין לה זכר במועדים שקדמו להגשת כתב ההגנה, גם לא אחרי שהוכן המסמך, והנתבעת הודתה בזכות התובעים, הן במסמך והן במסמך הפשרה, בנסיבות אלו, טענו התובעים, חלה הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958.
"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" – למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות."

11. ביום 15/2/17 שלחה הנתבעת לתובעים את המסמך הקובע כי , עומדת לתובעים יתרת זכות בסך של 40,947.40 ₪, ואף נכתב על גביו בכתב יד: "נועם שלום, יתרת החזר הארנונה תעמוד ע"ס 40,948 ₪, בתודה". החל מאותו מועד, קיימת תכתובת בדואר אלקטרוני בין ב"כ התובעים לבין הנתבעת, מתי יבוצע ההחזר.

ביום 27/3/17 משיבה הנתבעת "הבקשה עברה לגזברות, אני לא יודע מתי תקבלו את השיק. הבהרתי שהנושא לוקח זמן לאור מצבה הקשה של העירייה". לאחר תכתובות נוספות בדואר אלקטרוני, פונה ב"כ התובעים בכתב ליועץ המשפטי של הנתבעת, ביום 27/6/17, על חובת הצדדים להגיש הודעת עדכון לבית המשפט בנוגע לתביעה דנן. וביום 11/9/17, מודיע ב"כ התובעים לנתבעת שעל אף פניות חוזרות ונשנות, טרם התקבל מענה, והוא נאלץ להמשיך את ההליך המשפטי.

במהלך חודש ספטמבר, ניסחו הצדדים הסכם פשרה, שנחתם על ידי היועץ המשפטי של הנתבעת וראש העיר, לפיו, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 40,947 ₪. ברם, הסכם הפשרה לא אושר ולא נחתם על ידי החשב המלווה של הנתבעת, ולפיכך, לא הוגש הסכם הפשרה ל בית המשפט למתן תוקף של פסק דין.

12. אני רואה לנכון לקבל את טענת התובעים, כי המסמך מיום 15/2/17, מהווה הודאה בזכות של התובעים לקבל לידם החזר בגין תשלומי יתר המחייבים השבה, לא רק לתקופה של 7 השנים שקדמו לכתב התביעה, על כן, נדחית טענת ההתיישנות.

13. דחיית טענת ההתיישנות, מביאה לבחינה את השאלה, מהי התקופה המחייבת השבה. לטענת התובעים, התקופה היא החל משנת 2000, השנה אליה מתייחס המסמך (סעיף 11 לתצהירה של הגב' בת שבע דוד). מנגד, טענה הנתבעת, כי עדכנה את רישומיה באופן שהנכס יירשם כנכס הרוס במשך 7 השנים האחרונות, ולא ברור לנתבעת, במשך כמה זמן הנכס היה הרוס (סעיף 8 לתצהירה של הגב' בת שבע דוד).

14. היועץ המשפטי של הנתבעת נחקר בעניין זה וכך השיב: "לא יודע למה דוידוב לקח בחשבון 14 שנה, אם אתה אומר לי לגבי הסכומים, אלה הסכומים שקיבלתי מדוידוב." (דוידוב הוא מנהל הגבייה של הנתבעת – הח"מ). כשנשאל מדוע חתם על הסכם הפשרה, השיב: "לפני שידעתי על הטעות שנעשתה פה גם אני חתום על החוזה, לפני שעיריה חותמת על חוזים היועץ המשפטי מאשר, קיבלתי אינפורמציה שהעירייה גבתה כסף בטעות, אמרתי מחזירים את הכסף. לכן נתתי אישור לחתום על ההסכם."

15. הגב' בת שבע, המצהירה מטעם הנתבעת, העידה את הדברים הבאים:
ש: נכון שמר דוידוב ביקש ממך לשבת עם עו"ד קריתי ולעשות חישובים.
ת: יכול להיות שכן.
ש:מי הגיע לחישובים של 40,470 ₪.
ת: אני מניחה שהמנהל שלי כי הוא התייחס לחישובים משנת 2000.

16. מעדויות היועץ המשפטי של הנתבעת והמצהירה מטעמה, עולה, כי מר ואל דוידוב, הוא שקבע שיש לקחת בחשבון, בחישוב ההחזר הכספי, החזר החל משנת 2000. מר דוידוב לא התייצב למתן עדות מטעם הנתבעת ולא מטעם התובעים . לטענת הנתבעת בסיכומים, מר דוידוב אינו היחיד המכיר את התיק והנתונים ואם בית המשפט יראה לנכון לזמן את מנהל מחלקת הגבייה הוא יתייצב לעדות ללא דיחוי, מאחר ונבצר ממנו להתייצב למועד דיון ההוכחות.

17. חרף העדויות לעיל, לא ביקש מי מהצדדים לזמן את מר דוידוב למתן עדות ואני סבורה שיש בכך כדי לפגוע בשני הצדדים גם יחד. התובעים, לשם הוכחה מדוע יש להשיב החזר כספי החל משנת 2000, ולנתבעת, מדוע נערך ההסכם כפי שנערך ונכתב. רק למר דוידוב הפתרונים. משכך, סכום ההודאה לטעמי, נתון במחלוקת ואינו מוסכם על הצדדים ועל התובעים, נטל ההוכחה להוכיח את סכום התביעה.

18. בענייננו, חלה הוראת סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש], הנושא כותרת "בנין שנהרס או שניזוק (תיקון מס' 131) תשע"ב-2012", וזו לשונו:
נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוק –
(1) עם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן – תקופת הפטור הראשונה);
(2) חלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש השנים שמתום אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין (בסעיף זה – תקופת התשלום);
(3) חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק כאמור ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים;
(4) התקופות כאמור בפסקאות (1) ו-(2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטבר;
אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן לפירעונם לפני מסירת ההודעה.

למען הסדר הטוב, להלן לשון הוראת הסעיף לפני התיקון: "נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי – ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי ארנונה שהגיע זמן-פרעונם לפני מסירת ההודעה".

19. ואלו הן הראיות אשר הוגשו, והרלוונטיות למועד מסירת ההודעה בכתב של המחזיק:
א. מסמך שצורף לתצהיר התובעים מיום 10/7/2003, לפיו, מודיע בא כוח עזבון קרוטהמר לנתבעת, בנוגע לבית מספר 3 ברחוב השילוח, מספר חשבון משלם 181556, שהבית אינו ראוי לשימוש מזה כשנה, ומבקש החזר של תשלומי הארנונה של השנה האחרונה.
ב. דרישות הנתבעת ממר בנימין קריתי לשפץ את חזיתות המבנים בחלקה וניקיון החצרות, ביום 23/5/2005, ביום 13/9/5005, ביום 13/11/2005. עוד נכלל במכתבי הדרישה, בקשה לאיטום פתחים, בהתאם לייעודם, בחלונות ודלתות. במענה לדרישה, השיב מר בנימין קריתי במכתבו מיום 6/6/2006, בדברים הבאים: "סעיפים אחרים מתייחסים לסגירת פתחים במבנה קיים, כאשר מצוין שמדובר בארבעה חלונות ובארבע דלתות. אף לכך אין הסמכה כלשהי בחוק העזר. העירייה אינה רשאית לאטום חלונות ודלתות ללא הסכמת הבעלים ועוד לדרוש כיסוי העלות מהבעלים. בהקשר זה יצוין במאמר מוסגר שמחד מבקשת העירייה לאטום פתחים ומאידך, גם כאשר אלה נאטמו, עומדת העירייה על דרישתה לתשלום ארנונה כללית. גם כשנטען שהנכס אינו ראוי עוד לשימוש – לא הופטר הנכס מחובת תשלום הארנונה. אין העיריה יכולה במקרה כזה ליהנות מכל העולמות, גם לדרוש אטימה וגם לגבות ארנונה". (הדגשה של הח"מ).

המסקנה הנלמדת מהמכתב המאוחר של מר בנימין קריתי, שהוא זנח את טענתו לאי שימוש בנכס, טענה שנטענה בשנת 2003, שהרי נאמר על ידו במפורש, שטענה זו לא התקבלה על ידי הנתבעת. הנתבעת המשיכה לחייב בגין תשלומי ארנונה, גם בשנים 2004, 2005 ו-2006, וחרף זאת, לא פעלו התובעים או מי מטעמם, לפעול לביטול החיוב, שהרי לטענתם, לא נעשה שימוש בנכס בשנים אלו. הטענה העולה ממכתבו של מר בנימין קריתי, שלנתבעת אין זכות לדרוש גם אטימה וגם תשלומי ארנונה, מכאן, כל עוד לא נאטמו הנכסים, רשאית, כמשתמע מהמכתב, הנתבעת לגבות תשלומי ארנונה. לא ניתן לפסול את ההשערה, שבשל כך, לא פעלו התובעים או מי מטעמם, לביטול חיובי ארנונה, משסברו, שהם חייבים בתשלומי ארנונה בגין אותם שנים שהנכס לא נאטם. למען לא ייצא הנייר חסר, אין בפניי ראיות לשאלה, מתי בפועל נאטמו הנכסים בחלקה. כמו גם לשאלה אשר יש להשיב לה, ממתי נהרסו המבנים או ניזוקו במידה שאי אפשר לשבת בהם, כמתחייב בהוראת החוק. כאמור, התובעים הטילו כל יהבם על המסמך, ברם, אני סבורה שאין בו די כדי לחייב את הנתבעת בסכום התביעה. הלכה היא, שהחלטה של רשות ציבורית שניתנה בטעות משרדית, רשאית הרשות לחזור בה מההחלטה המוטעית .

20. עוד בעניין זה, נחקר היועץ המשפטי של הנתבעת:
ש: אני אומר לך שב- 2003 הוגשה בקשה לפטור מתשלום ארנונה בגין נכס הרוס שלא ראוי לשימוש.
ת: את הפרוצדורה הזאת צריך לקיים כל שנה.
ש: אתה מסכים איתי שב- 2003 הוגשה בקשה לפטור.
ת: לא ראיתי, אבל עודכנתי בפרטים האלה.
ונחקרה הגברת בת שבע דוד :
ת: בשנת 2015 הגישו בקשה לאישור במסגרת זו כל אדם שמגיש בקשה אנו יוצאים בעקבות הבקשה שלו לעשות בדיקה במקום ומצלמים את המקום.
ש: מה כללה הבדיקה הזאת.
ת: שהנכס הרוס, זה על הכביש וכל אחד רואה את זה.
ש: היית בבדיקה הזאת.
ת: אני מניחה שכן.

21. מן הראיות לעיל, עולה, שהתובעים מבקשים להסתמך על המכתב משנת 2003, כהודעה בכתב המחויבת בחוק, להגשת הבקשה לפטור מתשלומי ארנונה. ברם, רק בשנת 2015, מבצעת הנתבעת בדיקה של הנכס לאמת את ההודעה. הפער הרב בשנים, כמו גם ההתנהלות של התובעים או מי מטעמם, בשנים קודמות, מביאות אותי למסקנה, שהתובעים או מי מטעמם, זנחו את הטענה לפטור מתשלומי ארנונה בשל נכס הרוס או שניזוק, והמשיכו לשלם את תשלומי הארנונה כסדרם ובמועדם, ללא כל תנאי או סייג. ממועד המכתב שנכתב בשנת 2003, ועד להגשת התביעה, לא העלו התובעים או מי מטעמם, כל דרישה נוספת לביטול חיובי הארנונה בשל נכס הרוס או ניזוק. יתרה מזו, במכתב מר בנימין קריתי מיום 6/6/2006, משתמע כי הוא מכיר בזכות של הנתבעת לחייב את החלקה בגין תשלומי ארנונה. בהעדר ראיה פוזיטיבית בפני, ממתי הנכסים בחלקה ניזוקו במידה שאי אפשר לשבת בהם, אני לא מוצאת לנכון שיש להיעתר לדרישה של החזר תשלומי ארנונה החל משנת 200 0, לדרישה זו לא הובאה תשתית ראייתית מספקת על פי מאזן ההסתברויות, וא ני סבורה שאין די בהסתמכות התובעים על האמור במסמך, המצוי במחלוקת. הסכמת הנתבעת להחזר של 7 שנים אחורה מכתב התביעה, בשל נכס הרוס, נעשה לשיקול דעתה של הנתבעת, ואין לבית משפט זה להתערב בשיקול הדעת.

22. עוד יאמר, חיובי הארנונה שבפני, מעלים, שקיימת אי בהירות ואי סדר באשר למספרי הנכסים, החיובים, והתשלומים. אפנה לסעיפים 5,6,8 לעיל, המתייחסים למספרי נכס שונים, כאשר הצדדים אינם חולקים שמדובר בנכסים זהים. מפנה למכתב הנתבעת מיום 2/5/1999, המאשר ביטול נכס 131201 ואיחודו עם נכס 131200 בגודל של 78 מ"ר. ומכתב הנתבעת מיום 12/6/2006, המאשר ביטול חיוב בגין נכס 131201 בשל כפילות בחיוב עם נכס 131200, חיוב שנוצר בשל האיחוד שבוצע בשנת 1999. במהלך חקירת היועץ המשפטי של הנתבעת, השיב כך:
ש: באיזה גוש וחלקה מדובר.
ת: לא יודע. אני לא בצד העובדתי, לא יורד לשטח, אני מקבל נתונים.
ש: מציג לך את הנתונים של הנכס, אתה מסכים איתי שזה הנכס עליו מדובר, גוש 15013 חלקה 24.
ת: לא יודע, אין לי מושג.
ש: אני מציג לך נספח ה' לתצהיר עדות ראשית של התובע, תאשר שזה גוש וחלקה שרשום בנספח.
ת: מאשר.
ש: אני מראה לך נכס נוסף נספח ה', גם כאן רשום גוש וחלקה.
ת: מאשר.
ש: אני אומר לך ששני המסמכים האלה שהצגתי לך שהיו חלק מהתשלומים שאנחנו חוייבנו בהם לא שייכים בכלל לנכס שבו עסקינן.
ת: יכול להיות. (הדגשה של הח"מ).

נכונה אני לקבל את הטענה הלכאורית, בדבר אי סדרים ברישומי הנתבעת, ברם, הטענה בדבר אי סדרים, ככל שאכן קיימים, נשארה סתומה ולא מפורטת דיה בפני בית המשפט, גיבוב דל של דברים וטענות שלא ניתן לברור מהם את המוץ ולהגיע למסקנות, ברמה הנדרשת בהליך האזרחי. לא הוצגו ראיות, מהם ניתן ללמוד ולקבוע מהם הסכומים של אותם אי סדרים נטע נים, המלמדים על תשלומי יתר, מועדים לחיוב וכיוצא בזה. מותר לציין, שככל שסברו התובעים, או מי מטעמם, שחויבו בתשלומי יתר, עמדה להם האפשרות, שלא מומשה על ידם, להגיש השגה על חיובי הארנונה שקיבלו לידם , במועדים שנקבעו בדין.

23. לסיום, אני קובעת כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח את תשלומי היתר הנטענים, והתביעה בגין יתרת סכום התביעה, מעבר לסכום שלגביו ניתן פסק דין חלקי – נדחית.

24. לאחר ששקלתי את עניין ההוצאות, אני סבורה שעל כל צד לשאת את הוצאותיו בגין ההליך ואיני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ט, 28 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.