הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 26669-07-17

בפני
כבוד ה שופטת אפרת הלר

תובע

רמי צלח ת.ז XXXXXX423
ע"י ב"כ עוה"ד כסרא דראושה ואח'

נ ג ד

נתבעים

1.בנק הפועלים בע"מ ח.צ. 520000118
ע"י ב"כ עוה"ד אסלן ערן ואח'

2.מרדכי דגני עו"ד ת.ז XXXXXX974
ע"י ב"כ עוה"ד אסף דגני ואח'

3.מדינת ישראל – רשות האכיפה והגביה
ע"י ב"כ פרקליטות מחוז צפון

פסק דין

1. לפניי תביעה כספית נזיקית על סך של 220,000 ₪ לפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מחוב בתיק הוצאה לפועל שנפתח כנגדו בשנת 1991 ואשר סולק על ידו.

2. בתאריך 29.01.1991 ניתן כנגד התובע פסק דין לטובת הנתבע 1, בנק הפועלים בע"מ (להלן: " בנק הפועלים" ו/או "הבנק") לפיו חויב בתשלום סך של 540 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 100 ₪ (להלן: "פסק הדין").

3. פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה על ידי באת כוח בנק הפועלים, הנתבע 2 עו"ד מרדכי דגני (להלן: "עו"ד דגני") ונפתח תיק הוצאה לפועל שמספרו
12-03942-91-1 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל") לצורך ביצוע פסק הדין.

טענות התובע:

4. לטענת התובע, בשנת 1992 הוא שילם את סכום החוב ישירות בסניף הבנק כאשר פקידיו אישרו בפניו את סילוק החוב תוך התחייבות לסגירת תיק ההוצאה לפועל.

5. התובע טוען, כי ב שנת 1997 נקט הבנק באמצעות עו"ד דגני הליכי גביה במסגרת תיק ההוצאה לפועל, חרף ידיעתם כי החוב בתיק סולק. בתגובה, פנה התובע מספר פעמים לעו"ד דגני הן בשנת 1997 והן בשנת 2000 לסגירת תיק ההוצאה לפועל אשר אישר את סילוק החוב תוך התחייבות לסגירת תיק ההוצאה לפועל.

6. בשנת 2016 פנה התובע לבנק מזרחי טפחות בע"מ בבקשה לקבלת הלוואת משכנתה (להלן: "המשכנתה") , אולם בקשתו סורבה בטענה לקיומו של חוב על סך של 470,000 ₪ לבנק הפועלים. לטענת התובע, הוא קיבל תשובה דומה מבנקים נוספים אליהם פנה בעניין. משביקש לברר פשר החוב הנ"ל נאמר לו כי מקורו בתיק ההוצאה לפועל.

7. עם קבלת תשובות הבנקים פנה התובע לבנק הפועלים , לעו"ד דגני וכן ללשכת ההוצאה לפועל בחדרה ונודע לו כי תיק ההוצאה לפועל לא נסגר אלא נותר פתוח עד לשנת 2010 , השנה בה נסגר באופן יזום על ידי הנתבעת 3, רשות האכיפה והגביה (להלן: "רשות האכיפה") בשל חוסר מעש.

8. עוד נודע לתובע כי תיק ההוצאה לפועל נפתח באופן שגוי על סך 113,000 ₪ במקום על הסכום האמיתי בו חויב במסגרת פסק הדין.

9. התובע טוען כי בסופו של יום בקשתו לקבלת משכנת ה אושרה בשנת 2017 על ידי בנק ירושלים, בסכום של 700,000 ₪ אולם זו א ושרה בריבית חריגה בשיעור 6.5% במקום 4% וזאת עקב קיומו של חוב גדול בתיק ההוצאה לפועל של בנק הפועלים.

10. עוד טוען התובע כי אישור משכנתה בריבית חריגה גרם לו נזק בסך של 400,000 ₪, שכן יהיה עליו בסופו של יום לשלם משכנתה בסך של 1,500,000 ₪ במקום בסך של 1,100,000 ₪.

11. לטענתו אלמלא קיומו של חוב בתיק ההוצאה לפועל, המשכנתה הייתה מאושרת בריבית רגילה ולא בריבית חריגה, דבר שהיה חוסך לו תשלום סכום הנזק הנטען על ידו.

12. התובע טוען כי לא ידע שתיק ההוצאה לפועל נותר פתוח עד שנת 2010 וכי החוב בו עמד על סך 470,000 ₪, שכן לטענתו עם פירעון החוב בבנק הפועלים סבר והאמין כי התיק ייסגר ובמיוחד כאשר במשך שנים לא ננקטו נגדו הליכי גביה כלשהם.

13. התובע טוען כי יש להטיל את האחריות בגין אי סגירת תיק ההוצאה לפועל הן על בנק הפועלים והן על עו"ד דגני שכן נגרם לו לטענתו נזק, הוצאות, טרחה ועוגמת נפש.

14. לצורך הוכחת טענותיו לנזק הנטען, הוגשה חוות דעתו של מר ליאוניד רבינוביץ', יועץ משכנתאות מטעם התובע , ב מסגרתה ניתנה התייחסות הן לגובה החוב בתיק ההוצאה לפועל והן לגובה הריבית על המשכנתה.

15. התובע טוען כי יש להטיל אחריות בגין הנזקים הנטענים אף על רשות האכיפה אשר לטענתו התרשלה במילוי תפקידה עת רשמה במערכותיה סכום חוב שגוי בפתיחת תיק ההוצאה לפועל, לא ביצעה בקרה ופיקוח לבדיקת אמיתות סכום החוב וכן לא הורתה על סגירת התיק.

16. כמו כן, לטענת התובע, בשל המידע שהועבר מרשות האכיפה למוסדות הפיננסיים כגון מאגר בי. די. איי. הוא נכלל בקבוצת מסורבי המשכנת ה שחייב כספים ואשר אין לתת בו אמון.

טענות הנתבע 1 - בנק הפועלים

17. בנק הפועלים עותר לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה וזאת לאור העובדה כי חלפו למעלה מ- 7 שנים ממועד האירועים הנטענים בכתב התביעה ולחילופין חלפו מעל 7 שנים ממועד סגירת התיק ההוצאה לפועל ביום 22.05.10.

18. בנוסף, הבנק טוען כי יש להורות על דחיית התביעה בשל השיהוי הרב בהגשתה כאשר לטענת הבנק, הגשת התביעה שנים רבות לאחר קרות האירועים הנטענים גרמה לו נזק ראייתי שיש בו לפגוע בהגנתו של הבנק.

19. בנק הפועלים טוען כי אין בידו מסמכים הנוגעים לעניין מושא כתב התביעה לאור העובדה כי חלפו 26 שנים מהיום בו ניתן פסק הדין כנגד התובע.

20. בנוסף טוען בנק הפועלים, כי התובע לא פרע את מלוא סכום החוב ולא ניתנה לו כל התחייבות לסגירת התיק. על פי המסמכים אותם צירף התובע, הוא שילם את יתרת החוב בסניף הבנק אולם לא שילם את ההוצאות ושכר הטרחה בגין חוב זה, ובכך נותר חייב כספים לבנק.

21. לטענת הבנק, לו סבר התובע כי היה על הבנק לסגור את התיק לא היה ממתין 26 שנים אלא היה פועל לבדוק כי התיק אכן נסגר.

22. הבנק טוען כי יש לדחות את טענות התובע על הקשר בין החוב בתיק ההוצאה לפועל לבין סירוב הבנקים לאשר לו את המשכנתה או לאשרה בריבית חריגה שכן טענותיו בעניין נותרו בעלמא בלבד .

23. לבסוף מציין הבנק כי טענת התובע לפיה הבנקים סירבו לתת לו משכנתה בשל תיק ההוצאה לפועל שנפתח בשנת 1991 ונסגר בתאריך 22.05.10 נוגדת את הוראות סעיף 22 לחוק שירות נותני אשראי, התשס"ב-1992 ( להלן: "חוק נתוני אשראי") שכן לא ניתן למסור נתונים בתיקים הקודמים למועד כניסת החוק לתוקף.

טענות הנתבע 2 - עו"ד דגני:
24. עו"ד דגני עותר אף הוא לדחיית התביעה מחמת התיישנות שכן לטענתו התובע ידע בשנת 1997 לכל המאוחר כי תיק ההוצאה לפועל בעניינו פתוח.

25. בהתאם לפסק הדין חויב התובע לשלם לבנק הסך של 541.5 ₪ בצירוף ריבית בנקאית חריגה. בנוסף, התובע חויב לשלם שכ"ט עו"ד בסך 100 ₪ ומע"מ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.

26. משלא שילם התובע הסכומים הנ"ל הוגש פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ביום 29.04.1991 ונפסקו לחוב התובע סכומים נוספים בגין אגרת הוצל"פ ושכ"ט א ' ו – ב'.

27. עו"ד דגני טוען כי הוא לא ביצע כל הגדלה יזומה של החוב בתיק ההוצאה לפועל וסכום החוב עודכן על ידי לשכת ההוצאה לפועל.

28. לטענתו, הוא מעולם לא טיפל בעניינו של התובע באופן אישי והתיק טופל על ידי עורכי דין שונים ממשרדו אך עקב הזמן הרב שחלף, אין באפשרותו לבדוק טענות התובע בעניין.

29. כמו כן הוא טוען כי מעולם לא קיבל מהתובע כל סכום לצורך סילוק החוב ולפיכך, אם סבר התובע כי החוב בתיק ההוצאה לפועל שגוי היה עליו לנקוט בהליך של טענת "פרעתי". משלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו.

30. בשנת 2003 חדל עו"ד דגני, לטענתו, מייצוג הבנק בתיק ההוצאה לפועל כמו גם בתיקים אחרים ובתאריך 22.05.10 נסגר תיק ההוצאה לפועל.

31. לטענת עו"ד דגני, לא התקיימה כל שיחה בינו לבין התובע לא בשנת 1997 ולא בשנת 2000 והוא מעולם לא אישר בפני התובע כי החוב סולק, כטענת התובע.

טענות הנתבעת 3 - רשות האכיפה

32. רשות האכיפה עותרת גם היא לדחיית התביעה מחמת התיישנותה שכן לטענתה, התובע ידע עוד בשנת 1991 על פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו. כמו כן במהלך השנים 1992 עד 1997 ננקטו פעולות אכיפה נגדו והוא פנה לנתבעים 1-2 בדרישה לסגירת תיק ההוצאה לפועל. לטענת רשות האכיפה, התובע ידע או היה עליו לדעת מהו גובה החוב בתיק ואם לטענתו הסכום שגוי או החוב סולק במלואו, היה עליו להתנגד סמוך למועד פתיחת התיק ולכל היותר בשנת 1997, עת ידע שהתיק לא נסגר.

33. לגופו של עניין טוענת רשות האכיפה כי על פי הנתונים ניתן לראות כיום במערכת "כלים שלובים", שתיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 29.04.91 לביצוע פסק הדין שניתן ביום 20.04.91 בבית משפט השלום בחדרה, בגין חוב של התובע כלפי בנק הפועלים שהיה מיוצג על ידי עו"ד דגני.

34. רשות האכיפה טוענת כי תיק ההוצאה לפועל נסגר ביום 22.05.10 בהתאם לתקנה 126 (ד) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"מ-1979, הקובעת הוראות בדבר סגירת תיקים בהם לא ננקטו פעולות על ידי הצדדים במשך תקופה מסוימת.

35. לטענתה, נוכח הזמן הרב שחלף מפתיחת התיק ועד להגשת התביעה ונוכח הסבות מחישוביות שבוצעו , המידע שיש בתיק הוא מועט מאד ואין בתיק הוצאה לפועל מסמכים סרוקים כלשהם, לרבות מסמכי פתיחת התיק.

36. לטענת רשות האכיפה, על בקשת הביצוע אותה צירף התובע לתיק אין חותמת של ההוצאה לפועל ולפיכך, לא ניתן לדעת אם היא שייכת לתיק ההוצאה לפועל אם לאו.

37. רשות האכיפה מוסיפה וטוענת כי מערכת ההוצאה לפועל פועלת לפי בקשות המוגשות לה על ידי הזוכה או בא כוחו, החייב או בא כוחו ולא באופן עצמאי על ידי רשות האכיפה.

38. על פי המידע הקיים בתיק כיום, התיק נפתח לביצוע ע"ס 113,000 ₪ כאשר בתיק ננקטו הליכים ונרשמו עיקולים בין השנים 1994-1997 לפי בקשת הזוכה. כמו כן קיימת בקשה של הזוכה בשנת 1997 להוצאת פקודת מאסר.

39. ככל ולטענת התובע שולם סכום החוב בבנק, היה על בנק הפועלים או עו"ד דגני לדווח על עניין זה במסגרת תיק ההוצאה לפועל ולבקש את סגירתו שכן מערכת ההוצאה לפועל אינה יכולה לדעת על הסדר שנעשה מחוץ לכותלי ההוצאה לפועל.
40. לעניין טענת התובע להעברת מידע למערכת בי. די. איי רשות האכיפה טוענת כי מערכת ההוצאה לפועל לא העבירה מידע לגבי תיק שנפתח בשנת 1991 נסגר בשנת 2010 שכן חוק שירות נתוני אשראי המחייב העברת מידע על קיומו של תיק ההוצאה לפועל נכנס לתוקף רק בשנת 2002 ולא הוחל רטרואקטיבית על תיקים שהיו פתוחים לפני מועד כניסתו לתוקף של החוק.

הראיות:

41. מטעם התובע העיד התובע בעצמו והעד מטעמו מר ליאוניד רבינוביץ' (להלן: "מר רבינוביץ").

42. מטעם הבנק העידה גב' ויויאן שלו, עובדת ביחידת הגביה (להלן: "גב' שלו"). בנוסף, העיד עו"ד דגני בעצמו כאשר מטעם רשות האכיפה העידה גב' סמדר אטון, סגנית מנהל לשכת הוצאה לפועל טבריה (להלן: "גב' אטון").

דיון והכרעה:

43. השאלות הדרושות הכרעה בעניינו הינן:
האם התביעה התיישנה?

האם הוכחה אחריות הנתבעים 1-3, קרי, האם הוכחה טענת התובע ולפיה קיים קשר בין הסירוב לקבלת משכנתה או בין שיעור הריבית הגבוה שנקבע לתובע, לטענתו, עבור המשכנתה שאושרה לו לבין קיומו של תיק ההוצאה לפועל?

במידה והוכחה אחריות הנתבעים, מהו שיעור הנזק.

סוגיית ההתיישנות:

44. התובע טוען כי עילת התובענה נולדה רק בשנת 2017 לאחר שפנה לבנק מזרחי טפחות לקבלת משכנתה, אזי נודע לו כי תיק הוצאה לפועל עדין פתוח ועומד ע"ס של 470,000 ₪. לטענתו, טרם פנייתו זו לא ידע כי תיק ההוצאה לפועל טרם נסגר וכן לא ידע על גובה סכום החוב בו.

45. מנגד, הנתבעים טוענים כי עילת התביעה נולדה בשנות ה-90 ולכל המאוחר בשנת 1997 עת ידע התובע כי תיק ההוצאה לפועל לא נסגר וזאת כאשר ננקטו נגדו הליכים במסגרת אותו תיק לרבות הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ, עליו העיד התובע במסגרת עדותו.

46. לטעמי, עניינו בתביעה שהתיישנה וזאת לאחר שהוגשה בחלוף 7 שנים מהיום בו נולדה עילת התביעה ואנמק.

47. סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 קובע, כי תובענה שאיננה במקרקעין תתיישן לאחר חלוף 7 שנים.

48. מוסד ההתיישנות נועד למנוע הכבדת יתר על נתבעים באופן שיחייב אותם לשמור על ראיותיהם ולהיות חשופים לתביעות לאורך פרק זמן ארוך וכן מבטא את התפיסה כי תובע אשר " ישן על זכויותיו" זנח למעשה את תביעתו ותובע שכזה אף יוצר מצג של ויתור על התביעה כלפי הנתבע; הוא אף מבטא אינטרס של המערכת המשפטית לעסוק בענייני ההווה שניתנים לבירור באופן יעיל ולא בעניינים ישנים שאבד עליהם הכלח ( ראו רע"א 5087/10 מדינת ישראל נ' אריאל דוננפלד ; ע"א 4381/08 קופת חולים כללית נ' אהרון מוסקוביץ ( פורסם בנבו).

49. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע, כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

50. המושג " עילת תובענה" לצורך תחילת מניין תקופת ההתיישנות נבחן על פי הדין המהותי, בשילוב עם נתונים נוספים הרלבנטיים להקשר של התיישנות ובהם קיום אפשרות מעשית בידי תובע לפנות לבית המשפט לצורך הגשת תביעה, בבחינת " כוח תביעה" שרק עם התגבשותו מתחיל מניין ההתיישנות לפעול ( ראו ע"א 9413/03 אלנקווה נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה, פסקה 20 (22.6.08); ע"א 9382/02 בולוס ובניו - חברה לאירוח ותיירות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (10.6.08)).

51. "כוח תביעה" במשמעות זו פירושו קיום אפשרות ממשית בידי תובע להגיש תביעה משפטית ולזכות בסעד המבוקש, ככל שהוא יעמוד בנטל ההוכחה העובדתי ובנטל הביסוס המשפטי של תביעתו ( ראו ע"א 10192/07 פסגות אשדוד הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ נ' חן גל השקעות ומסחר בע"מ, פסקאות 16-18 (24.5.10)).

52. המועד להיווצרות עילת התובענה לצורך התיישנות הוא, אפוא, המועד שבו נתגבשו העובדות המקימות זכות לסעד וכאשר נתון בידי התובע כוח קונקרטי לממש הלכה למעשה את זכות התביעה שבידו בדרך של פנייה לערכאות. אין די בקיום זכות תביעה מושגית – תיאורטית בלבד בידי התובע. נדרשת בשלות של זכות התביעה במובן קיומו של כוח, הלכה למעשה, לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית ולזכות בסעד אם תוכח התביעה ( ראו ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות (5.1.11)). רק כאשר מתקיימים תנאים אלה במלואם, מתחיל מרוץ ההתיישנות.

53. במקרה הנדון, אני סבורה כי לצורך החלת מרוץ ההתיישנות המועד בו נולדה עילת התביעה הינו לכל המאוחר בשנת 1997, המועד בו ידע התובע כי תיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי הבנק עודנו פתוח ולא נסגר, עניין אשר הודה בו התובע והעיד עליו בפניי.

54. בתצהירו העיד התובע כי בשנת 1997 נקט נגדו הבנק באמצעות עו"ד דגני בהליכי גביה במסגרת תיק ההוצאה לפועל וזאת על אף ידיעתם שהחוב סולק. בנוסף העיד התובע כי בשנה זו וכן בשנת 2000 פנה לעו"ד דגני "פעמים רבות" כלשונו, בדרישה לסגירת תיק ההוצאה לפועל בטענה כי החוב סולק לפני שנים.

55. מכאן, עדותו של התובע בדבר פנייתו לבנק ולעו"ד דגני עוד בשנת 1997, מעידה כי כבר במועד זה, לכל המאוחר, ידע שתיק הוצאה לפועל לא נסגר ויתרה מזו, כי ננקטים נגדו הליכים במסגרת אותו תיק.

56. כמו כן, על ידיעת התובע כי תיק ההוצאה לפועל היה פתוח בשנת 97' ניתן ללמוד מתשובתו בחקירתו הנגדית, עת ציין כי פנה לעו"ד דגני לצורך סגירת התיק (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 21-35, עמ' 26 ש' 20-21, עמ' 31 ש' 14-17), תשובה עליה חזר לשאלות ב"כ רשות האכיפה (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 14-17, ש' 27-28, ש' 32-34)

57. מכאן עולה כי, עילת התובענה נולדה בשנת 1997 השנה בה גילה התובע כי התיק שנפתח כנגדו בשנת 1991 טרם נסגר על אף סילוק החוב, כנטען על ידו. מאותה שנה ועד שנת 2017, השנה שבה הוגשה תובענה זו חלפו 20 שנה!

58. טענתו של התובע לפיה את מרוץ ההתיישנות יש להחיל בשנת 2017, עת גילה כי תיק ההוצאה פתוח בסכום גבוה יש לדחות, שכן לטעמי, לצורך החלת מרוץ ההתיישנות, אין נפקא מינה לגובה החוב בתיק, אלא על עצם קיומו של התיק שטרם נסגר עליו ידע כאמור התובע עוד בשנת 1997.

59. אלא מאי, התובע טוען כי יש להחיל על המקרה הנדון את סעיף 8 ל חוק ההתיישנות אשר כותרתו "התיישנות שלא מדעת" וקובע כדלקמן:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

60. דין טענת התובע בעניין זה גם להידחות. בפסק הדין בעניין ע"א 2919/07 מדינת ישראל נ' הוועדה לאנרגיה אטומית (פורסם בנבו) דן בית המשפט העליון בתחולתו של סעיף 8 ל חוק ההתיישנות וציין את הדברים הבאים:

"סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע את כלל הגילוי המאוחר: כאשר נעלמו מעיני התובע עובדות מהותיות המהוות את עילת התביעה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות עם גילוי העובדות. כלל הגילוי המאוחר חל כאשר יש פער בין המציאות העובדתית והמשפטית לבין השתקפותה של מציאות זו בתודעת התובע והוא משעה את מירוץ ההתיישנות עד למועד בו יש בידי הניזוק לעמוד על כוח התביעה שבידו (המאירי הראשון בעמ' 866). בהעדר ידיעה של התובע, אשר לא גילה ולא היה עליו לגלות כי קמה לו עילת תביעה, נחלשים חלק מהטעמים שבבסיס דיני ההתיישנות. לא ניתן לראות את התובע כמי שויתר או ישן על זכויותיו ולא ניתן לבוא אליו בטרוניא על כך שיצר ציפיות אצל הנתבע כי ויתר או מחל על תביעתו. לכן תושעה נקודת הפתיחה של מרוץ ההתיישנות עד למועד בו התובע מגלה או יכול לגלות את העובדות הטעונות גילוי (גלעד- הצעה לשינוי החוק, 122- 123).
הנטל: מאחר שסעיף 8 לחוק הינו חריג לכלל ההתיישנות, נטל ההוכחה כי התקיים כלל הגילוי המאוחר רובץ על הטוען לו (ע"א 97/77 זונבנד נ' קלוגמן, פ"ד לא(3) 466, 471 (1997) (להלן: עניין זונבנד); ע"א 1349/05 שוב נ' בנק ירושלים ([פורסם בנבו], 18.3.2009) (להלן: עניין שוב); זלמן יהודאי דיני התיישנות בישראל כרך א' 204 (1991) (להלן: יהודאי); עניין פלונית; עניין יפרח) בפסקה 28). על המבקש להסתמך על כלל הגילוי המאוחר, לטעון בכתב טענותיו את העובדות המבססות את הטענה (ע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחים שבירו בע"מ, פ"ד נד (4) 464, 474 (2000); ע"א 2167/94 בנק למסחר בע"מ נ' שטרן, פ"ד נ(5) 216 (1997)).
היקף הגילוי: הסעיף מכיל ארבעה תנאים: קיומן של עובדות שנעלמו מן התובע; העובדות מהותיות ויורדות לשורשה של עילת התובענה; העובדות נעלמו מעיני התובע מסיבות שאינן תלויות בו; והתובע לא יכול היה למנוע אותן סיבות אף בנוקטו זהירות סבירה (יהודאי, עמ' 204; עע"מ 1164/04 עיריית הרצליה נ' יצחקי ([פורסם בנבו], 5.12.2006))....."

61. במקרה הנדון התובע לא עמד בנטל להוכיח את התנאים להחלתו של סעיף 8 ל חוק ההתיישנות.

62. לטענת התובע, לאחר שפנה לעו"ד דגני בשנת 1997 הובטח לו כי התיק ייסגר והוא האמין במשך השנים כי התיק כנגדו אכן ייסגר.

63. אין בטענות אלו לבדן כדי לסייע לתובע ולהצדיק את הימנעותו במשך למעלה משני עשורים לבדוק את תיק ההוצאה לפועל וההליכים המשפטיים, אשר ננקטו כנגדו.

64. ראשית, טענותיו של התובע ולפיהן הוא פנה לבנק או לעו"ד דגני לסגירת תיק ההוצאה לפועל והוא קיבל מעו"ד דגני תשובה לפיה התיק ייסגר, נטענו בעלמא והתובע לא הציג כל מסמך מהבנק או מעו"ד דגני המלמד כי החוב סולק, שהתיק אמור להיסגר או שהם פועלים לסגירת התיק.

65. בהקשר זה אציין כי לא נמנע מן התובע לכל אורך כל השנים לבדוק את מצבו המשפטי בתיק ההוצאה לפועל או ליפות כוחו של עורך דין, על מנת לבדוק מה סטטוס הטיפול בתיק. כל שנדרש במקרה זה מהתובע היה לפנות אל הבנק, אל עו"ד דגני או ללשכת ההוצאה לפועל בבקשת בירור, פעולות שאינן מורכבות ואשר התובע לא הוכיח כי ביצע אותן.

66. טענתו של התובע ולפיה הוא פנה לעו"ד דגני בעניין תיק ההוצאה לפועל לא הוכחה ונותרה בגדר עדות יחידה מה גם שהתובע לא צירף כל פניה בכתב אותה עשה לעו"ד דגני בעניין (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 19-34 , עמ' 28 ש' 3-8).

67. משנשאל התובע מדוע לא בדק באם התיק נסגר לאחר שידע עוד בשנת 97' כי נותר פתוח, השיב:

"ת:לא בדקתי כי אמר לי בטלפון את תהיה מודאג, אני ובנקים מסתדרים. הגעתי לסניף במג'אר דיברנו בטלפון ואמר לי יסגרו את התיק, לא ביקשו ממני כסף עוד.
ש: בשנת 2000,2002.
ת: לא בדקתי"

(עמ' 22 לפרוטוקול ש' 34-36 , עמ' 23 ש' 1)
ובהמשך:
" ש: אם אתה יודע שסגרת את החוב בשנת 91' ופתאום בשנת 97' אתה רוצה לטוס לחו"ל ויש לך צו עיכוב יציאה מהארץ אתה מגלה שהתיק פתוח, אתה רץ מנסה לסגור את התיק, למה אז עזבת את זה ולא עקבת לבדוק שהתיק נסגר?
ת: האמת שלא יצאתי עד לחו"ל וסמכתי עליו שיסגור את התיק.
ש: אבל לא למדת לקח שלא סגרו לך את התיק?
ת: לא למדתי לקח, וסמכתי על כך שהוא אמר שהתיק אצלו בשולחן ושהוא יסגור אותו"

(עמ' 32 לפרוטוקול ש' 4-9)

68. בנוסף, טענתו של התובע ולפיה הוא קיבל מהבנק מכתב התחייבות לסגירת התיק לאחר שהוא פרע את החוב וש עו"ד דגני הבטיח לו שהתיק סגור, לא נתמכה בכל מסמך מהבנק בעניין (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 26-28) ולמעשה, לא הוכחה.

69. התובע אמנם צירף לתצהירו שני מסמכים מהבנק, הראשון מתאריך 28.05.91 בו צוין שהתובע שילם 400 ₪ על חשבון החוב בתיק והשני מתאריך 31.10.91 בו צוין כי הוא כיסה את יתרת החוב בסניף , אלא שבכך אין די.

70. התובע לא צירף כל מסמך אחר מהבנק ממנו עולה כי מלוא חובו לבנק סולק וכי התיק נסגר.

71. גם טענת התובע ולפיה לאחר שידע, לכאורה, לראשונה על קיומו של תיק ההוצאה לפועל בשנת 2017 פנה ללשכת ההוצאה לפועל בחדרה וכן לעו"ד דגני לברר פשר העניין, לא הוכחה, כאשר התובע לא ידע לומר מתי נעשו פניות אלו (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 30-34 , עמ' 24 ש' 1-2).

72. מכאן, שעה שהוכח בפניי מחד כי התובע ידע עוד בשנת 97' שתיק ההוצאה לפועל שנפתח בשנת 91' עדיין פתוח והיה באפשרותו לברר מצבו של התיק לרבות סכום החוב שבו ולא עשה כן, אינן מצדיקות קבלת טענתו של התובע לתחולת סעיף 8 ל חוק ההתיישנות.

73. לא זו אף זו, טענת התובע לפיה לא ידע כי החוב בתיק עמד על סך של 470,000 ₪, אין בה לסייע לו, כי שכן בירור פשוט אותו יכל התובע לעשות היה מוביל אותו לתוצאה כי התיק עדיין פתוח בסכום הנ"ל ולפעול לסגירתו או להגשת כל בקשה אחרת לעניין גובה החוב בתיק, ככל ואכן חובו לבנק סולק, כטענתו.

74. מכאן, מאחר והגעתי למסקנה כי עילת התובענה נולדה עוד בשנת 1997 בעוד התביעה הוגשה בשנת 2017, הרי דין התביעה להידחות, מחמת התיישנותה.

75. מעבר לאמור, ככל שלא הייתי דוחה את התביעה מחמת התיישנות, היה מקום לדחותה אף לגופה ו כפי שיפורט.

האם הוכחה אחריות הנתבעים 1-3 - האם הוכחה טענת התובע לפיה קיים קשר סיבתי בין סירוב הבנקים לאשר לו משכנת ה או ולחילופין לשיעור הריבית הגבוה, כטענתו, בגין המשכנתה שאושרה לו בסופו של יום לבין תיק ההוצאה לפועל?

76. בכתב התביעה המקורי אותו הגיש התובע הוא טוען כי בקשתו לקבלת משכנתה סורבה על ידי מספר בנקים אליהם פנה בטענה לקיומו של חוב מופרז בתיק ההוצאה לפועל.

77. בהמשך, תיקן התובע את התביעה וטען כי לאחר הגשתה ניתנה לו משכנתה מבנק ירושלים, אולם זו ניתנה בתנאי ריבית חריגה בשיעור 6.5% במקום ריבית רגילה בשיעור 4%.

78. לטענת התובע, קיומו של תיק ההוצאה לפועל הינו הסיבה שבגינה לא אושרה לו תחילה הלוואת משכנתה, הלוואה שאושרה לאחר מכן בריבית חריגה.

79. כבר עתה אומר, כי לא הוכח קשר סיבתי בין קיומו של תיק ההוצאה לפועל שנפתח בשנת 1991 על ידי בנק הפועלים באמצעות עו"ד דגני לבין טענתו של התובע כי לא אושרה לו משכנתה בשנת 2017 או כי זו אושרה בתנאי ריבית חריגה, כלשונו .

80. ראשית, התובע לא צירף כל מסמך מהבנקים אליהם פנה מהם ניתן ללמוד כי בקשתו לקבלת משכנתה סורבה בשל קיומו של התיק וטענותיו בעניין לא הוכחו.

81. משנשאל התובע מדוע לא זימן עדים ולא צירף מסמכים לתמיכה בטענתו הנ"ל השיב כי סמך על בא כוחו בעניין (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 18-20) ושאת המסמכים יביא לבית המשפט (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 8-10). כאמור, עדים לא זומנו ומסמכים לא הוגשו.

82. בנוסף, התובע לא עמד בנטל להוכיח ולא צירף מסמך מבנק ירושלים, לפיו המשכנתה שאושרה לו בסופו של יום, אושרה בתנאי ריבית חריגה מזו שהיה זכ אי לה לטענתו, לולא קיומו של תיק ההוצאה לפועל , נשוא התביעה. בעניין זה השיב התובע כדלקמן:

"ש: איך יכול להיות שבנק ירושלים הסכים לתת לך משכנתא?
ת: אתה יודע למה הסכים לתת לי, מצא פראייר.
ש: זה לא קשור לבנק הפועלים.
ת: הייתי פראייר כי הסכמתי לקבל סכום כזה של ריבית, וזה עקב בנק הפועלים.
ש: יש לך מסמכי משכנתא מבנק ירושלים.
ת: כן.
ש: למה לא צירפת אותם לכתב התביעה או לתצהיר?
ת: יש לי בבית כל התיק של המשכנתא שקיבלתי בבנק ירושלים. עם ריבית וכמה בשנה.
ש: לא חשבת שזה חשוב שנראה את הנתון הזה ששילמת ריבית גובהה ממה שאתה חושב שהיית אמור לשלם?
ת: כן."

(עמ' 24 לפרוטוקול ש' 27-36 , עמ' 25 ש ' 1)
ובהמשך:

"ש: יכול להסביר לנו איך בסוף אחרי שעברת 4,5 בנקים בכל זאת קיבלת משכנתא?
ת: קיבלתי משכנתא עד שהתייאשתי. עד שאין לי כוח כבר, והילדים סובלים ואני והאישה בלגן אמרתי אני אחתום על המשכנתא הזו אני אחתום, וחתמתי"

(עמ' 25 לפרוטוקול ש' 29-31)

83. טענת התובע ולפיה נמסר לו, לכאורה, על ידי מנהל הבנק אליו פנה כי אילולא תיק ההוצאה לפועל יכל לקבל משכנתה בריבית בשיעור 4% במקום 6.5% (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 15-22), נטענה ללא תימוכין והתובע לא צירף כל מכתב בנדון מאותו מנהל בנק נטען ולא זימנו לעדות להוכחת גרסתו הנ"ל.

84. כמו כן, לשאלת ב"כ רשות האכיפה כיצד ניתן ללמוד על טענתו של התובע לפיה סירוב למתן משכנתה מקורו בתיק ההוצאה לפועל השיב התובע כי את המידע זה קיבל מפקידת הבנק בשם "רחל" אליה פנה אך אין בידו מסמך לתמיכה בטענה זו (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 35-36 , עמ' 33 ש' 1-2) "ורחל" אף לא הוזמנה לצורך מתן עדות בעניין.

85. כידוע, אי זימון עד לעדות או אי הצגת ראיה רלוונטית פועלים כנגד הצד שהיה אמור לזמן או להציג את הראיה האמורה שכן אם בעל הדין נמנע מהבאת ראייה רלוונטית, המצויה בהישג ידו, ללא כל הסבר סביר לכך יסיק בית המשפט שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגד אותו הצד ובוודאי כאשר עסקינן בתובעת עצמה אשר הייתה לבד בבית בעת האירוע ובמקרה דנן בו לא היו כלל עדים לאירוע התאונה הנטען. לעניין זה, ראה ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פד"י מד (1) 239, 245 וכן, ע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ פ"ד לד (1) 701.

86. הימנעותו של התובע מהצגת המסמכים או מהעדת עדים לתמיכה בטענתו העיקרית לפיה תיק ההוצאה לפועל שנפתח בשנת 1991 על ידי בנק הפועלים ועו"ד דגני מנע ממנו תחילה קבלת משכנתה מבנקים שונים והמשכנתה אותה קיבל בסוף של יום ניתנה בריבית חריגה, שומטת את הקרקע מתחת לטענה זו.

87. מר רבינוביץ, יועץ המשכנתאות, עליו ביקש התובע להסתמך בטענתו לסירוב הבנקים למתן משכנתה לא סייע לו בעניין.

88. מר רבינוביץ העיד כי פנה בשם התובע לאישור משכנתה מבנק מזרחי טפחות, בקשה שאושרה תחילה על כל הסכום שנדרש, הסך של 840,000 ₪, אלא שבמועד מאוחר יותר חזר בו הבנק מהאישור הנ"ל וסירב לאשר את המשכנתה בסכום המבוקש בשל קיומו של החוב בתיק ההוצאה לפועל אך הסכים לאשרה בסכום מופחת של 630,000 ₪ בלבד.

89. לטענתו, פנייתו שלו ושל התובע לבנקים נוספים לאישור משכנתה בסכום המבוקש הנ"ל סורבה בשל קיומו של החוב הנטען בתיק ההוצאה לפועל.

90. מר רבינוביץ לא טרח להציג כל ראיה לתמיכה בטענותיו הנ"ל והשיב כי הבנק סירב לתת מסמך על מידע זה (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 11-14), כי אין בידו אסמכתה כזו (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 18-24) שכן הכול נאמר לו בעל פה ( עמ' 17 לפרוטוקול ש' 1-6).

91. מכאן, שעה שמר רבינוביץ לא הציג כל אסמכתה לטענתו כי בקשת התובע לקבלת משכנת ה סורבה על ידי ה בנקים, הן על ידי בנק מזרחי טפחות אליו פנה התובע לראשונה והן על ידי שאר הבנקים אליהם פנה התובע בהמשך לא ניתן לדעת מהי סיבת הסירוב הנטענת ואם אכן היה סירוב שכזה .

92. מעבר לאמור, מר רבינוביץ העיד כי בסופו של יום ניתנה לתובע משכנתה על ידי בנק ירושלים בתנאי ריבית חריגה וזאת אך זאת בשל קיומו של תיק ההוצאה לפועל והחוב הגבוה שבו, טענה שאף היא לא הוכחה על ידו.

93. מר רבינוביץ לא ידע לומר איך הגיע למסקנה כי שיעור הריבית שניתן לתובע הינו גבוה וכן לא ידע להצביע על קשר בין שיעור הריבית הנ"ל לבין תיק ההוצאה לפועל (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 21-36 , עמ' 21 ש' 1-5).

94. גם מסמך אותו הגיש מר רבינוביץ ואשר הוכתר במילים "חוות דעת" במסגרתו התייחס הן לגובה סכום החוב בתיק להוצאה לפועל והן לשיעור הריבית הרגילה שלטענתו היה על התובע לשלם כנגד קבלת המשכנתה, לא סייע לתובע.

95. עיון במסמך הנ"ל מלמד כי הוא לא הוגש כחוות דעת אשר ערוכה כדין בהתאם לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 ולפיכך, אינה מהווה חוות דעת.

96. אין מדובר בעניין טכני, אלא בליקוי מהותי, היורד לשורש האפשרות להציג את המסמך כעדות ו אין בידי ליתן משקל ל"חוות הדעת" מטעם התובע שלא הוגשה כחוות דעת קבילה.

97. בנוסף, משנשאל מר רבינוביץ באם המסמך שהגיש הוא בגדר חוות דעת השיב כי המסמך כולל חישובים שהוא ערך והוא הודה כי אין קשר בין חישובים אלו לבין החישובים בתיק ההוצאה לפועל (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 4-20).

98. כמו כן, לשאלה בדבר השכלתו השיב מר רבינוביץ כי הוא מהנדס מכונות ואין לו מומחיות בתחום המשכנתאות אלא מדובר ב "לימוד עצמי" כלשונו: "למדתי תחום פיננסי במכללה לביטוח, ועברתי אין סוף הכשרות, אדם שמתעסק בהלוואות ודברים שקשורים לעניין פיננסתי של אדם (הטעות במקור) בתחום משכנתאות, עד היום אין הכשרות, זה למוד עצמי, ועבדתי במערכת של הבנק מזרחי טפחות וקיבלתי ניסיון." (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 12-14).

99. כמו כן, נוסף לעובדה כי מר רבינוביץ לא ידע להצביע על קשר בין גובה הריבית בגין המשכנתה שאושרה לתובע לבין תיק ההוצאה לפועל שהיה פתוח כנגדו , אין בנתונים העולים במסמך הנ"ל כדי ללמד כי שיעור הריבית על המשכנתה שקיבל התובע בסופו של יום מבנק ירושלים, הינו שיעור ריבית חריג בהתאם לנתונים אותם הציג התובע בפני הבנק לעומת לווים אחרים אם אותם נתונים של התובע.

100. האמור לעיל מוביל למסקנה כי אין בעדותו של מר רבינוביץ או במסמך אותו הגיש, כדי לסייע לתובע בטענותיו לפיהם בקשתו למשכנתה סורבה בשל קיומו של חוב בתיק ההוצאה לפועל או כ י הריבית אותה הוא משלם על המשכנתה, הינה ריבית חריגה בגובה 6.5%, בשל קיומו של תיק ההוצאה לפועל.

101. טרם סיום אדגיש כי לא היה בעדויותיהם וחקירתם הנגדית של גב' שלו ושל עו"ד דגני כדי לסייע לתובע בהוכחת טענותיו כנגד הבנק או כנגד עו"ד דגני בקשר לאחריותם הנטענת באי סגירת תיק ההוצאה לפועל.

102. בעדותה טענה גב' שלו כי מדובר בתיק ישן מלפני 26 שנה שאין לגביו מסמכים בבנק לרבות מסמכים שנשלחו לעו"ד דגני (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 12-15, עמ' 36 ש' 1-2).

103. מצידו העיד עו"ד דגני העיד כי אמנם תיק ההוצאה לפועל נפתח על ידי משרדו אולם הוא לא טיפל בתיק באופן אישי אלא על ידי עורכי דין ממשרדו שאין לו קשר איתם היום. עוד העיד עו"ד כי לא קיבל לידיו כל סכום לסילוק החוק בתיק ההוצאה לפועל.

104. בעניין זה אציין בשנית, שלא הוכח בפניי כי התובע פנה לעו"ד דגני בעניין תיק ההוצאה לפועל וכן לא הוכח כי אותו תיק הוצאה לפועל היווה את הסיבה לאי קבלת משכנתה או קבלתה בתנאי ריבית חריגה.

105. טענות נוספות של התובע בגין הנזק שנגרם לו מופנות כלפי רשות האכיפה אשר לטענתו התרשלה בתפקידה ברישום סכום חוב נכון במערכותיה, לא פיקחה על סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל וכן לא הורתה על סגירת התיק.

106. התובע טוען בנוסף כי בשל המידע שהועבר מרשות האכיפה למוסדות הפיננסיים לרבות למאגר המידע בי. די. איי. , הוא נכלל בקבוצת מסורבי המשכנתה.

107. גם טענות אלו לא הוכחו ויש לדחותן על הסף. אמנם מעיון במסמך "דוח תיקים לחייב מפורט" שצורף לתצהיר גב' אטון, סגנית מנהל לשכת הוצאה לפועל, עולה כי סכום החוב תיק ההוצאה לפועל עמד עת פתיחתו על סך של 113,565 ₪, סכום שאינו תואם לסכום פסק הדין.

108. יחד עם זאת, בהעדר הצגת מסמכים אחרים, התובע לא ידע להצביע מהו מקור רישום סכום הפתיחה השגוי לטענתו ומי אחראי על פתיחת התיק בסכום זה. ואף גב' אטון לא יכלה לתת מענה בעניין, שכן לטענתה עסקינן בתיק ישן שכל המסמכים שהיו קיימים בו בוערו זה מכבר.

109. מכל מקום, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי רישום סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל היה בזמנים הרלוונטיים באחריות רשות האכיפה וכי כפועל יוצא מכך, יש לרישום שגוי זה קשר לאי קבלת המשכנתה.

110. בהקשר זה יודגש כי טענת התובע ולפיה מידע שהועבר מרשות האכיפה למוסדות פיננסיים הביא להכללתו ברשימה של "מסורבי משכנתה" כלשונו ולאי קבלת משכנתה על ידי הבנקים השונים או קבלתה בתנאי ריבית חריגה, ואשר הוכחשה על ידי גב' אטון בחקירתה, לא הוכחה על ידי התובע.

לסיכום:

111. המורם מן האמור, כי התובע לא הוכיח טענותיו לאחריות מי מהנתבעות 1-3 ולפיה בקשתו לקבלת משכנתה סורבה בשל קיומו של תיק ההוצאה לפועל של בנק הפועלים, או כי המשכנתה אושרה בתנאי ריבית חריגה מן המקובל עקב קיומו של תיק ההוצאה לפועל . מכאן, דין טענותיו של התובע בעניין אחריות הנתבעות 1-3 להידחות.

112. משהגעתי למסקנה שלעיל מתייתר הצורך לדון בשאלת הנזק.

113. למעלה מן הצורך אציין כי מעבר לעובדה שהתובע לא הוכיח קשר בין תיק ההוצאה לפועל לבין הריבית אותה הוא נדרש לשלם בגין המשכנתה שקיבל בסופו של יום מבנק ירושלים, אלא שהתובע גם לא הוכיח את הנזק לו הוא טוען שעה שהוא לא טרח להציג מסמכים כלשהם בדבר גובה הריבית שהוא משלם כיום בפועל.

סוף דבר

114. לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

115. התובע יישא בשכר טרחת הנתבעים 1-3 בסך של 2,500 ₪ כל אחד, אשר ישולמו לנתבעים תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, א' אייר תשע"ט, 06 מאי 2019, בהעדר הצדדים.