הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 21245-02-14

בפני
כבוד ה שופטת אפרת הלר

תובעת

ח'טיב יוסף בע"מ ח.פ. 514248707
ע"י ב"כ עוה"ד בכרי חוסאם

נגד

נתבעות

צד ג'

1.כאלדי עאטף בע"מ ח.פ. 511618308
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר רוזנברג

2.איילון שירותי אבטחה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אלון יצחקי

איילון שירותי אבטחה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אלון יצחקי

פסק דין

התובעת, חברה לביצוע עבודות עפר, הגישה כנגד הנתבעות 1 ו -2 תביעה כספית על סך 365,536 ₪ וזאת בגין נזקים נטענים שנגרמו לבאגר אשר בבעלותה, כתוצאה מאירוע שריפה שאירע ביום 25.09.13, באתר העבודה.

הנתבעת 1 שימשה כקבלן ראשי באתר, ואילו הנתבעת 2 הינה חברת שמירה עמה התקשרה נתבעת 1 לצורך שמירה על הציוד באתר.

רקע עובדתי

בזמנים הרלוונטיים לתביעה נכרת בין הנתבעת 1 לחברת "דניה סיבוס בע"מ" הסכם לביצוע עבודה בפרויקט "מסילת עכו כרמיאל" (להלן: "הסכם דניה סיבוס" ).

כחלק מביצוע הפרויקט הנ"ל, נכרת ביום 10.05.13 בין התובעת לנתבעת 1 הסכם עבודה, לפיו תבצע התובעת עבודות עפר, תשתיות וסלילה בפרויקט הנ"ל (להלן: "הסכם העבודה").

כמו כן, הנתבעת 1 התקשרה ביום 1.1.2011, בהסכם שמירה ואבטחה עם הנתבעת 2, למתן שירותי שמירה באתר (להלן: "הסכם שמירה").

בהתאם להסכם העבודה התחייבה התובעת לביצוע עבודות לנתבעת 1 ולצורך כך סיפקה כלי עפר מסוג באגר וולוו מ.ר 96583-1 שנת ייצור 2010 (להלן: "הבאגר"). כמו כן סוכם כי העבודה תתבצע בהתאם ללוח הזמנים אשר נקבע בין הצדדים וכי שכר העבודה הינו שכר יומי.

ביום 25.09.13 ארעה שריפה באתר העבודה, דבר אשר גרם לנזק לציוד במקום ובין היתר נשרף הבאגר של התובעת (להלן: "האירוע" ).

טענות התובעת

בכתב תביעתה טוענת התובעת כי היא התחייבה לספק לנתבעת 1 את הבאגר לעבודה יומית, כאמור לעיל וסוכם בין הצדדים כי הנתבעת 1 היא זו אשר תהיה האחראית לבאגר שנמצא באתר העבודה, בתקופה הרלוונטית.

לטענת התובעת, מנהל הנתבעת 1 ו/או מי מטעמו, הודיע למנהל התובעת כי הופעלה שמירה באתר העבודה על ידי חברת השמירה וזאת לצורך שמירת הכלים והציוד המצויים באתר העבודה לרבות הרכבים והציוד של קבלני המשנה. עותק מהסכם השמירה הועבר לתובעת על ידי הנתבעת 1.

התובעת טוענת כי ביום 10.05.13 החלה בביצוע העבודה על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים והגישה מידי חודש חשבון ממוצע ומאושר על הסך של 40,000 ₪, המחושבים על בסיס 1,285 ₪ ליום בממוצע של 25 ימי עבודה.

התובעת מוסיפה וטוענת כי בעקבות שריפת הבאגר, קבע שמאי מטעם חברת הביטוח אשר ביטחה את הבאגר בביטוח מקיף, שכתוצאה מהאירוע נגרם לבאגר נזק בשווי 500,000 ₪ והכריז עליו כטוטאל לוס. כמו כן, העריך השמאי את שווי שרידי הבאגר בסך של
140,000 ₪.

לאחר הפעלת הביטוח המקיף שילמה חברת הביטוח את הנזקים בגובה הנזק ובסכום שצויין בחוות דעת השמאי מטעמה, אך התובעת נאלצה לשאת בתשלום השתתפות עצמית בסך של 100,000₪. בנוסף, טוענת התובעת להפסד פרמיה, בסך של 8,536 ₪.

לטענת התובעת, בעקבות שריפת הבאגר היא לא הצליחה לעמוד בהסכם העבודה ובכך נגרמו לה הפסדי הכנסה חודשיים בסך של 32,125 ₪ לתקופה של שמונה חודשים, החל מחודש 10/2013 עד 05/2014 ובסה"כ הפסד הכנסה בסך של 257,000 ₪.

עוד טוענת התובעת כי שריפת הבאגר נעשתה באתר העבודה אשר הוחזק ע"י הנתבעת 1 או מי מטעמה, מבלי שתוכל התובעת לדעת מה הן הנסיבות שהובילו להתרחשות האירוע, כאשר לטענתה, האירוע נגרם בשל רשלנותן של הנתבעות 1 ו/או 2 ו/או מי מטעמן.

לסיכום טוענת התובעת שכתוצאה מהאירוע נגרמו לה נזקים בסכום כולל של 365,536 ₪ ולפיכך, יש לחייב את הנתבעות 1 ו-2 ביחד ולחוד בתשלום הסך הנ"ל.

טענות הנתבעת 1

הנתבעת 1 מכחישה בכתב הגנתה מכל וכל כי התחייבה לשמור על הבאגר של התובעת.

לטענת הנתבעת 1, המדובר במקרה מובהק בו התובעת בוחרת שלא לשאת באחריות וסיכונים שבחרה במודע ליטול על עצמה.

הנתבעת 1 טוענת כי בין הצדדים נחתם הסכם עבודה אחד בלבד מיום 10.5.13 והוא זה המחייב את הצדדים, כפי העולה מהסכם העבודה הרי שלנתבעת 1 לא הייתה כל התחייבות לשמירה על הבאגר של התובעת.

עוד טוענת הנתבעת 1 כי התובעת החליטה על דעת עצמה - מטעמי נוחות וחסכון בהוצאות בלבד, להותיר את הבאגר באתר העבודה לאחר שעות העבודה וזאת מבלי שהנתבעת 1 נתנה את אישורה לכך ומבלי שהנתבעת 1 נטלה על עצמה כל התחייבות בעניין זה, לרבות התחייבות שמירה על הבאגר.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בזמנים הרלוונטיים לאירוע נשכרה הנתבעת 2, איילון שירותי אבטחה בע"מ, לצורך מתן שירותי שמירה באתר והיא זו שהייתה האחראית הבלעדית לתחום השמירה
והביטחון באתר. כאשר לטענת הנתבעת 1, ההסכם בין הנתבעת 1 לנתבעת 2, לא כלל את הבאגר של התובעת אשר הושאר במקום על דעתה של התובעת בלבד.

הנתבעת 1 שיגרה הודעת צד שלישי לאיילון, לצורך קבלת פיצוי ו/או שיפוי בגין בכל נזק בו תחויב כלפי התובעת, בהיותה חברת השמירה שנשכרה על ידה והוצבה באתר, עמה נערך חוזה שמירה
במסגרתו נטלה על עצמה הנתבעת 2 לספק שירותי שמירה בכל אתר עבודה בו מבצעת הנתבעת 1 עבודות בניה, לרבות האתר נשוא התביעה.

טענות הנתבעת 2/צד ג'

הנתבעת 2 טוענת כי אין כל יריבות בינה לבין התובעת שכן לא קיימת התחייבות חוזית בין הצדדים והמחייבת אותה בשיפוי התובעת על נזקיה הנטענים, כאשר לטענתה את התחייבויותיה כלפי הנתבעת 1, מילאה וביצעה על הצד הטוב ביותר.

הנתבעת מציינת כי היא מעולם לא התחייבה כלפי התובעת לשמירה על הציוד השייך לה ולפיכך היא אינה חבה בגין שריפתו.

בנוסף טוענת הנתבעת 2, כי על אף הסכם השמירה שנחתם בינה לבין הנתבעת 1, אשר כולל את קבלני המשנה של הנתבעת 1, הרי שלא הובא לידיעתה דבר הימצאותו של באגר התובעת באתר העבודה והיא לא נדרשה לשמור עליו ולפיכך אין לחייבה בגין הנזק שנגרם לו.

כמו כן, טוענת הנתבעת 2 כי לא היה באפשרותה למנוע את האירוע ויש להטיל את האחריות לאירוע על הנתבעת 1 אשר לא דאגה לגידור האתר, לתאורה מספקת וסירבה לדרישות הנתבעת 2 לתוספת שומרים באתר.

ראיות הצדדים

מטעם התובעת הוגש תצהיר מנהלה מר יוסף ח'טיב (להלן: "יוסף") והוגשה חוות דעת רואה החשבון של התובעת מר מוזהר עבד אלחלים נעאמנה (להלן: " רוה"ח"), בעניין הנזקים הנטענים על ידי התובעת.

מטעם הנתבעת 1 הוגש תצהירו של מנהלה מר מוחמד ח'אלדי (להלן: "מוחמד") ומטעם הנתבעת 2 הוגש תצהיר מנהלה מר עאהד ראחל (להלן: "עאהד").

בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפניי נחקרו העדים הנ"ל ולאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.

גדר המחלוקת

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קרות האירוע אשר הביא לשריפת הבאגר. הצדדים חלוקים בשאלה האם יש להטיל על הנתבעות 1 ו- 2 אחריות בגין הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה משריפת הבאגר וכן הם חלוקים לעניין גובה הנזק.

דיון והכרעה

האם הייתה לנתבעות חובה לשמור על הבאגר של התובעת?

אחריות הנתבעת 1

מעיון בהסכם העבודה אשר נחתם ביום 10.05.2013 בין התובעת לנתבעת 1 עולה כי הנתבעת 1 לא התחייבה כלפי התובעת לשירותי שמירה.

עם זאת, מעיון בהסכם השמירה אשר נחתם בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 ביום 1.1.2011, בנוגע לשמירה באתר העבודה, סוכם בסעיף 2 להסכם כי השמירה תחול גם על ציוד וכלי עבודה השייכים לקבלני המשנה של הנתבעת 1 וכדלקמן:

"צד א' מוסר בזה וצד ב' מקבל מאת צד א' לספק עבורו שירותי שמירה בכל אתרי העבודה אשר מבצע צד א', כאשר השמירה באתר כוללת שמירה על ציוד, רכבים, כלים, חומרים, וכל חפץ אחר כהגדרתו ו/או אשר שייך לצד א' ו/או למי מטעמו לרבות עובדים וקבלני משנה ונמצא ו/או מוחזק באתר ובסביבתו".

הנתבעות 1 ו-2 טוענות כי הסכם זה תוקפו הינו אך ורק בין הצדדים לו והוא אינו חל במישור היחסים בין התובעת לנתבעת 1 ולפיכך, הנתבעת 2 אינה חבה בגין שריפתו של הבאגר. האומנם?

בתצהירו העיד יוסף, כי סוכם עם הנתבעת 1 שתשמור בעצמה או על ידי מי מטעמה על הבאגר באתר לאורך תקופת ההסכם ו/או ככל שהבאגר נמצא באתר. מנגד, שלל מוחמד כל התחייבות חוזית של הנתבעת 1 לשמור על הבאגר או לספק לתובעת שירותי שמירה וטען כי התובעת היא זו האחראית לשמירה על הציוד שלה.

עיון בהסכם העבודה שנחתם בין התובעת לנתבעת 1 ביום 10.05.13 אכן מלמד כי אין בהסכם כל התייחסות לגבי השמירה על הבאגר וההסכם אינו מטיל אחריות על הנתבעת 1 לשמור על הבאגר באתר.

מלבד הסכם העבודה הנ"ל, לא טענה ובוודאי שלא הציגה התובעת הסכם אחר בו קיימת התחייבות של הנתבעת 1 לשמור על הבאגר באתר ולשיפויה בגין כל נזק שייגרם לבאגר.

יחד עם זאת, יש לבחון האם על אף האמור לעיל , ישנה התחייבות או חובה של הנתבעת 1 או מי מטעמה לשמירה על הבאגר בזמן המצאותו באתר , הסכמה שלא עלתה על הכתב.

יוסף אישר בחקירתו הנגדית כי הסכם העבודה שצורף לתצהירו הינו ההסכם היחידי אשר נחתם בינו לבין הנתבעת 1, אך טען כי היה סיכום בעל פה בינו לבין הנתבעת 1 ולפיו הנתבעת 1 תהא אחראית על שמירתו של הבאגר באתר וכדלקמן:

"ש: אתה אומר בתצהירך שסוכם עם הנתבעת שהיא תדאג לשמור על המחפר מתי סיכמתם.
ת: ברגע שסיכמנו על העבודה והסכם העבודה זה מתחייב בשמירה ז ה השאלה הראשונה.
ש: עם מי סיכמת את זה?
ת: עם חמודי חאלד, על השמירה והעבודה.
ש: מה הוא בדיוק אמר לך?
ת: ביקש ממני כלי לעבודה ואמרתי לו שזה לפי שעה 160 ₪ ואחסנת הטרקטור באתר שלו הוא מנהל את העסק רק אני משכיר את הטרקטור עם מפעיל.
ש: אתה דאגת שההסכמות ביניכם יעלו על הכתב ויהיה הסכם?
ת: כן יש הסכם עבודה ושמירה עם חברה.
ש: הנושא של השמירה על הבאגר היה חשוב לך?
ת: נכון. (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 16-26).

מתשובותיו הנ"ל של יוסף עולה כי לטענתו הנתבעת 1 התחייבה לו לביצוע שמירה על הבאגר באתר כחלק מהסכם העבודה, אף אם עניין זה לא הועלה על הכתב.

בעניין זה הוסיף יוסף והשיב כדלקמן:

"ש: הוא לא התחייב להעמיד שמירה אלא הוא אמר לך שיש שמירה באתר?
ת: יש שמירה וגם הוא התחייב להביא שמירה.
...
ש: היה לכם הסכם ולא רשמתם את זה, כי לא הייתה התחייבות הוא אמר לך שיש באתר שמירה ואתה החלטת להשאיר את זה שם?
ת: אני עברתי במקום וראיתי שיש שמירה ופעמיים בדקתי שיש שמירה עם הכלים כולם על הציוד שלו וגם שלי וגם של אחרים" (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 14-22)

בנוסף, על קיומה של שמירה באתר העבודה והודעתה של הנתבעת 1 לתובעת בדבר שמירה על הבאגר ניתן אף ללמוד מתשובתיו של יוסף בעמ' 8 לפרוטוקול ש' 23-31 , עמ' 9 ש' 17-31 , עמ' 15 ש' 6-13).

כמו כן, משנשאל יוסף בחקירתו החוזרת הכיצד הוא ידע על הסכם השמירה, הוא השיב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי הוא ראה את הסכם השמירה בין הנתבעת 1 לבין חברת השמירה. (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 22-23).

מכאן, אמנם התובעת לא הצביעה על הוראה כתובה בין הצדדים בדבר התחייבות הנתבעת 1 לשמירה על הבאגר בעת המצאותו באתר, אך מעדותו של יוסף, שלא נסתרה, נראה כי בעניין זה סמך על הודעת נציגתה של הנתבעת 1 בפניו בעניין ועל העובדה שבאתר מצויה שמירה על יתר הכלים שהוצב ו במקום ומכאן, באגר התובעת חוסה תחת שמירה זו.

מצאתי את עדותו של יוסף אמינה ועדותו זו אף עלתה בקנה אחד עם הסכם השמירה אשר נחתם בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 וכפי שיפורט בהמשך.

מנגד, העיד בפניי מוחמד, מנהל הנתבעת 1, אשר מחד טען כי הנתבעת 1 לא התחייבה לשירותי שמירה עבור באגר התובעת אך מאידך התקשה לתת הסבר המניח את הדעת מדוע יש בהסכם השמירה שנחתם בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 התחייבות לשמירה על ציוד קבלני המשנה, כאשר לטענתו הנתבעת 1 אינה חבה בשמירה על ציוד זה.

משהקשה ב"כ התובעת על מוחמד ושאל אותו מדוע צוין במסגרת הסכם השמירה כי השמירה באתר כוללת שמירה על ציוד קבלני המשנה, השיב מוחמד:

"הכוונה בהסכם שאם והבאתי קבלן ואני סגרתי אותו יש נוהל מסוים שאתה גוזר מקבלן המשנה אחוז מסוים כדי לשמור עליו, במקרה הספציפי לא, אם הייתי גוזר אחוז מסויים בשמירה אז אתה לא מספק שירותי שמירה" (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 10-13).

טענותיו של מוחמד ולפיהן על אף ההתחייבות בהסכם השמירה למתן שירותי שמירה לציוד של קבלני המשנה הוא לא היה מחוייב לשמירה על הציוד של קבלני המשנה ובכללם התובעת, הינה נוגדת לאמור בהסכם השמירה והנתבעת 1 לא הצליחה להסביר פשר הדבר.

בנוסף, הטענה של מוחמד ולפיה ככל והיה מעוניין להחיל את שירותי השמירה על התובעת היה מוסיף סעיף מתאים בהסכם העבודה בינו לבין התובעת, לא הוכחה על ידו ואף לא הוצגו הסכמים עם קבלני משנה אחרים על מנת להוכיח נוהג זה.

בהתאם לפסיקה על הטוען לקיומו של נוהג לשכנע את בית המשפט בראיות על קיומו של נוהג, ואין די באמירה כללית בדבר תחולתו (ע"א 431/82 חסיד נ' פרזות , פ"ד לט (4) 451). בית משפט יעשה שימוש בסמכות זו במשורה, בזהירות רבה ובצמצום (ע"א 131/71 במאיור נ' תאטרון קומדיה , פ"ד כה(2) 744, 749)."

ראיות הנתבעת 1 בדבר קיומו של נוהג מבוססת על עדותו של מוחמד, כפי שבאה לידי ביטוי לעיל הא ותו לא, כאשר על סמך עדות זו בלבד, לא הרימה הנתבעת 1 את הנטל לקיום נוהג לפיו, תנאי למתן שירותי שמירה לציוד של קבלני המשנה ובכלל זה לתובעת הינו גזירת אחוז מסוים מעלות השמירה.

אציין, כי אין מחלוקת כי הנתבעת 1 ידעה על דבר חניית הבאגר באתר בסיום יום העבודה וכפי שהדבר עלה מעדויות יוסף ומוחמד לפניי ועל אף זאת לא טרחה לפנות לתובעת ו/או מי מטעמה על מנת לעדכן אותה כי חניית הבאגר באתר הינה על אחריותה בלבד, ככל וטענתה היא זו ולפיכך הדבר מהווה הסכמה שבשתיקה.

בנוסף, מעדויות יוסף ומוחמד עלה כי הנתבעת 1 הורתה לתובעת היכן להחנות את הבאגר במקום בו חנו במרוכז הכלים של הנתבעת 1 ועובדיה, מקום עליו הונחה השומר לפקח ולשמור, דבר שיש בו כדי להעיד על הכללת באגר התובעת בשירותי השמירה שניתנו באתר.

מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת 1 ידעה אודות חניית הבאגר באתר והסכימה לכך ואף כיוונה את התובעת להחנות את הבאגר באזור הנתון לשמירה ולכל הפחות, ניתן ללמוד כל הסכמתה כהסכמה שבשתיקה ובהתאם לאמור לעיל.

אחריות הנתבעת 2 במישור החוזי

אין מחלוקת, כי בין התובעת לנתבעת 2 לא נחתם הסכם לשמירה על ציוד התובעת באתר. משנשאל יוסף באם קיים הסכם שמירה בין התובעת לנתבעת 2, הפנה להסכם השמירה שנחתם בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 6-13).

מכאן, יש לבחון באם היה על הנתבעת 2 לשמור על הבאגר באתר, מכוח הסכם השמירה.

בתצהירו העיד יוסף כי בהתאם להסכם השמירה התחייבה נתבעת 2 לשמור בכל אתרי העבודה שמבצעת נתבעת 1, כאשר השמירה כוללת גם ציוד של קבלני משנה (סעיף 4.ב לתצהיר).

מנגד, העיד עאהד בתצהירו כי אין בין הנתבעת 2 לתובעת כל יריבות חוזית כאשר הנתבעת 2 מעולם לא נדרשה על ידי התובעת ו/או הנתבעת 1 להעניק שירותי שמירה לתובעת ו/או לציוד אשר בבעלותה. כן העיד עאהד כי הנתבעת 2 לא קיבלה מהנתבעת 1 כל תמורה בגין שמירה על ציוד התובעת לרבות על הבאגר.

סעיף 2 להסכם השמירה מלמד על הסכמת הצדדים למתן שירותי שמירה לנתבעת 1, לרבות לציוד שלה, רכביה, כליה וחומריה ו/או למי מטעמה לרבות עובדים וקבלני משנה.

נשאלת השאלה, האם יש בהסכם השמירה הנ"ל כדי לחייב את הנתבעת 2 לשמור על הבאגר של התובעת ובהתאם להטיל עליה אחריות בשל אירוע השריפה?

סבורתני כי התשובה לכך הינה בחיוב ואנמק.

סעיף 34 לחוק החוזים קובע:

"חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו."

רצון הצדדים בחוזה לטובת אדם שלישי מתגבש בשני שלבים – שלב כריתת החוזה, ושלב ההודעה למוטב על זכותו.

בנוסף, ראה לענין זה דברי פרופ' ג. שלו בספרה "דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפקציה של המשפט האזרחי " דין הוצאה לאור בע"מ 2005 בעמ' 581 :

"בראשון שבהם מוקנית הזכות, ובמשנהו היא משתכללת והופכת בלתי הדירה. בכל אחד מן השלבים האמורים דורש המחוקק הפעלת רצון הצדדים באורח אקטיבי וביטוי רצון זה על ידי אקט חיצוני. כך נוצרת זכות המוטב, עם כריתת החוזה על ידי מעשה המעיד על גמירת דעתם של הצדדים, ואילו שכלול הזכות, כלומר: הפיכתה לזכות בלתי הדירה, טעון הודעה של אחד הצדדים למוטב".

ובהמשך בעמ' 585;

"...מוטל על האדם השלישי, המתפרץ אל תחום החוזה , להראות כי החוזה שהוא אינו צד לו אכן מקנה לו זכות לדרוש את קיום החיוב שלטובתו. לשם כך אין די בהראותו טובת הנאה הצומחת לו מן החוזה. מוטל עליו להראות כי הצדדים אכן התכוונו להקנות לו זכות אכיפה.".

בענייננו, בחתימת הנתבעת 1 על הסכם השמירה לגבי הציוד באתר עם הנתבעת 2, אשר כולל אף את ציוד קבלני משנה, לרבות התובעת, הרי שהסכם השמירה קובע את חובת השמירה גם על ציוד קבלני המשנה ו למעשה המדובר בקיום השלב הראשון של דרישת כריתת החוזה.

השלב השני הדרוש הוא הודעה למוטב - טענתו של יוסף ולפיה סוכם עם חמודי חאלד מטעם הנתבעת 1 על מתן שירותי שמירה באתר על ציוד אשר היה שייך לתובעת , לא נסתרה כאמור ו אף עצם הימצאות עותק מהסכם השמירה בידו של יוסף מלמד כי טענתו ולפיה הנתבעת 1 הודיעה לו על שירותי השמירה במקום והציגה בפניו את חוזה השמירה הינה נכונה.

מנגד, טענתו של עאהד ולפיה התנאי לשמירה על הציוד של קבלני המשנה הינו הודעה מוקדמת של הנתבעת 1 אודות הציוד הדרוש שמירה ותוך תיאום עם הנתבעת 1, נטענה בעלמא ולא הוכחה, על אף שניתן היה להוכיחה בנקל על ידי הצגת הודעות או אסמ כתאות אחרות אשר נשלחו אל הנתבעת 2 ע"י הנתבעת 1 בבקשה להוספת ציוד קבלני במועד זה או אחר.

משלא צורפה כל ראיה ו/או אסמכתה בדבר "שיטת העבודה" הנטענת בין הנתבעות, הרי שלא ניתן ללמוד שהיה צורך בתיאום כלשהו בין הנתבעות ומלשון סעיף 2 להסכם השמירה ניתן ללמוד כי הנתבעת 2 מחויבת לשמור אף על הציוד של קבלני המשנה באתר.

יצויין שעאהד אישר בחקירתו בפניי שההוראות שקיבל הינן שמירה על כל הציוד שחנה במקום המסומן עליו התבקשה הנתבעת 2 לשמור, שם חנה גם הבאגר - בהתאם להוראות שקיבל יוסף מהנתבעת 1, כאשר איש לא החריג את הבאגר מהשמירה ולא אמר לנתבעת 2 או מי מטעמה כי השמירה אינה כוללת את הבאגר של התובעת.

מורם מן האמור לעיל כי אין מנוס מלהטיל בעניינו על הנתבעת 2 אחריות חוזית כלפי התובעת.

אחריות הנתבעות מכוח חוק השומרים

הן בכתב התביעה והן בסיכומיה טוענת התובעת כי הנתבעות הפרו את ההוראות אשר חלות עליהן מכוח חוק השומרים. בנוסף, טוענת הנתבעת 1 בסיכומיה כי הנתבעת 2 הינה בגדר "שומר שכר" כהגדרתו בסעיף 2 (ב) לחוק השומרים וכזו אחראית באחריות מוחלטת על הנזק שנגרם לבאגר.

סעיף 1 לחוק השומרים, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק השומרים"), קובע כדלקמן:

"(א) שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות.
(ב) השומר נכס שאין לו בשמירתו טובת הנאה לעצמו, הוא שומר חנם.
(ג) השומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו, ואיננו שואל, הוא שומר שכר."

אחריות השומרים נקבעה בסעיף 2:

"(א) שומר חנם אחראי לאבדן הנכס או לנזקו אם נגרמו ברשלנותו.
(ב) שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו."

האם ניתן מכך להקיש לעניין הנתבעת 1 אשר התקשרה בהסכם עבודה עם התובעת שאינו כולל בתוכו כל הוראה ל עניין שמירה על ציוד התובעת באתר והאם ניתן להטיל אחריות לנזק שנגרם לבאגר מכוח חוק השומרים?

בפרשת תמנון, קבע בית המשפט העליון לעניין האחריות מכוח חוק השומרים כדלקמן:

"כאשר הקשר בין הצדדים, אשר מהווה בסיס לשמירה ולאחריות, מקורו בחוזה שבין הצדדים, יש לבחון את הוראות החוזה ואת ההסדרים אשר נקבעו בין הצדדים לעניין הפיקוח על הנכס ולבחון אותם לעניין היקף האחריות אשר השמירה גוררת אחריה. בהיעדר הוראות (מפורשות או משתמעות) בחוזה בעניין זה יש להשיב על שאלה זו על-פי העיקרון הכללי של תום-הלב, כאמור בסעיף 39 ל חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (822ו – ז)" . [ראו: רע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה וכח אדם (1993) בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 817 (להלן: "פרשת תמנון").

בע"א 130/80 ביטון נ חלמיש, פד לו(2) 706, נקבע כי:

"לעניין הנתונים אשר יוצרים את יחסי השומר והנכס אין הכרח שראשיתם של יחסים אלו תהיה בהסכם דווקא".

בנוסף, קובעת הפסיקה כי יש לבדוק, האם אותה מערכת עובדות שמבקשים לראותה כהחזקה מצדיקה, בחיפוש אחר כוונת המחוקק – הטלת אותה אחריות והקניית אותן זכויות. [רע"א 270/01 – פרשת תמנון הנ"ל פיסקה 6, ציטוט דברי השופט חשין, במאמרו "שמירה ושומרים - לפירוש סעיף 1 לחוק השומרים, התשכ"ז-1967", (משפטים ג', 141 ,137 .((1971)].

כב' השופט ברנזון קבע כי המושג "החזקה", "לכל הדעות כולל החזקה פיזית, ממשית, של הנכס נשוא השמירה." המבחן העיקרי הוא היכולת המעשית לפקח על הנכס ולקיים את השמירה עליו" (עא 47/75, מדינת ישראל נ לבנשטיין פ"ד ל (1) 716, 724.)

נקבע כי גם החזקה חלקית נחשבת החזקה, ניתן להעניק זכות להחזקה חלקית, או מוגבלת, בלבד בנכס מסויים, על מנת לאפשר למחזיק לבצע את המוטל עליו על פי ההסכם ולמטרה זו בלבד ( ת"א (תל-אביב-יפו) 2032/00 - הפניקס נ' מודיעין . תק-מח 2002(3), 7651 ,עמ' 7652 ).

כן נקבע בפסיקה כי גם כאשר המחזיק לא הסכים לקבל על עצמו את עול השמירה, החוק מטיל זאת עליו (עא1439/90 מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ הום- חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(2) 346,)

אחריות הנתבעת 1

מעדויות הצדדים בפניי עולה כי הבאגר חנה בתוך האתר של הנתבעת 1 בידיעת מנהלה אשר התייחס אליו כאל יתר הכלים אשר נמצאו באתר (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 25-31 , עמ' 32 לפרוטוקול ש' 1 , עמ' 33 ש' 23-25). מכאן שלנתבעת 1 הייתה החזקה פיזית בבאגר בהתאם לכללים שנקבעו בפסק דין לבנשטיין, הנזכר לעיל.

אומנם אכן לא היה הסכם כתוב אשר חייב את הנתבעת 1 לשמור על הבאגר, אך בהתאם לפסיקה הסכם זה אינו הכרחי.

ראוי להדגיש כי הטלת האחריות על הנתבעת 1 מכוח חוק השומרים נובעת מהעובדה שהמדובר בבאגר המצוי בשטח אשר בשליטתה, באתר העבודה שלה.

טענת הנתבעת 1 ולפיה השליטה בבאגר הייתה של התובעת שכן היא זו אשר החליטה בסוף יום האם להשאיר את הבאגר באתר או להוציאו משם, אינה פוטרת אותה מאחריות שכן בהתאם לפסיקה אף חזקה חלקית בבאגר נחשבת חזקה. לעניין זה ראה פס"ד הפניקס נ' מודיעין לעיל.

בנסיבות דומות למקרה דנן, בע"א (י-ם) 288/94 כלל חברה לביטוח בע"מ נ ב. עופר שמירה וניקיון ואח', פ"מ תשנ"ו,(1) 320, נגנב טרקטור של קבלן משנה מאתר של חברה קבלנית שהיה מוגן על ידי חברת שמירה. החברה הקבלנית לא התחייבה לפני קבלן המשנה כי תשמור על הטרקטור, וזאת על אף שמנהלה של החברה הקבלנית ציין כי קיימת שמירה באתר. נפסק שם כי החברה הקבלנית הינה בגדר שומר ח נם של הטרקטור, שכן היא הקצתה במתחם שלה מקום שבו חנה הטרקטור בתום העבודה וכן התחייבה, במפורש או מכללא שבמקום יש שמירה [שם, עמוד 324, פסקה 2(ג).]

בהתאם לאמור לעיל, אף בענייננו הנתבעת 1 הינה בגדר שומרת חנם של הבאגר, שכן כעולה מהעדויות לפני הבהירה הנתבעת 1 לתובעת באמצעות יוסף כי במקום ישנם שירותי שמירה ובוודאי לאור העובדה שאינה מוכחשת ולפיה נציג הנתבעת 1, מוחמד, התיר לתובעת ל החנות את הבאגר באתר בסופו של יום ולהותירו שם.

מכאן, מחויבותה של הנתבעת 1 לשמירת הבאגר קמה לפי חוק השומרים כשומרת חנם והיא אחראית שנגרם לבאגר ככל שיקבע שהנזק נגרם עקב רשלנותה.

אחריות הנתבעת 2

אין מחלוקת כי הנתבעת 2 הפעילה שירותי שמירה באתר שבו חנה הבאגר. מכאן שהיתה לה חזקה פיזית ממשית בבאגר בהתאם למבחן שנקבע בפסק דין לבנשטיין דלעיל. אומנם לא היה לנתבעת 2 הסכם שמירה עם התובעת לגבי הבאגר, אך בהתאם לפסיקה שנבחנה לעיל הרי שהסכם זה אינו הכרחי.

אין ספק כי בזמן השמירה על הבאגר מצוי הוא בשליטת הנתבעת 2, וזאת על אף שגם
לנתבעת 1 "החזקה" באתר באותו זמן, הרי שלא מדובר "בהחזקות" סותרות אלא בהחזקות משלימות.

יצוין כי מתש ובותיו של עאהד בחקירתו הנגדית עלה כי הנתבעת 2 או מי מטעמה היו מודעים לקיומו של הבאגר באתר ולחנייתו במקום בתום יום העבודה (עמ' 41 לפרוטוקול ש' 22-31 , עמ' 42 ש' 1).

מכאן על אף שהנתבעת 2 הינה שומרת לפי חוק השומרים, אך מכיוון שיוחדה לה תמורה עבור שמירה זאת, אותה קיבלה על פי הסכם השמירה מהנתבעת 1, היא נחשבת כשומרת שכר והיא אחראית לנזק שנגרם לבאגר ככל ונגרם עקב רשלנותה.

האם הנתבעות התרשלו בביצוע השמירה באתר?

הנתבעת 1

בתשובותיו של מוחמד בחקירתו הנגדית עלה כי הנתבעת 1 או מי מטעמה היו מודעים לקיומם של סיכונים לאתר ולציוד המצוי בו.

מוחמד טען בחקירתו כי ביקש לגדר את האתר בין היתר "משיקולי בטיחות" דבר המעיד כי הנתבעת 1 צפתה התרחשותם של אירועים כאלו או אחרים אשר עלולים לגרום לנזק לכלים באתר, לרבות לבאגר התובעת שחנה במקום.

עאהד טען בתצהירו וכן בחקירתו בפניי כי קודם לאירוע נשוא התביעה התריעה הנתבעת 2 בפני הנתבעת 1 על הצורך בהצבת שומרים נוספים ובגידור המקום וזאת לאור מורכבות האת ר וקיומם של סיכונים לנזק לכלים המצוים בו.

מוחמד בחקירתו הנגדית לא הכחיש את האמור לעיל אך טען כי אינו זוכר באם נתבקש על ידי הנתבעת 2 לגדר את האתר.

בהמשך תשובתיו ציין מוחמד כי דאג לגידור האתר וכלשונו "לביטחון עצמי שלי" ולא כחלק מההסכם עם הנתבעת 2 (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 24-25), תשובה זו אינה מתיישבת עם תשובתו קודם לכן ולפיה הייתה אחריות לנתבעת 1 לגידור מול חברת השמירה (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 20-21).

תשובה זו מלמדת כי הנתבעת 1 ביקשה לשמור על בטחון האתר, מפני נזקים כאלו ואחרים אותם צפתה.

המסקנה המתבקשת הינה כי הנתבעת 1 אשר ידעה שאף הבאגר של התובעת חונה באתר וכי הוא זקוק לשמירה בפני אירועים שעלולים להתרחש באתר ויש בהם כדי להסב נזק לכלים במקום.

עולה מן האמור ש הנתבעת 1 יכלה לצפות את הנזק שנגרם לבאגר ו היא לא נקטה אמצעים סבירים ומספיקים למניעת הנזק ועל כן התרשלה בשמירה.

הנתבעת 2

מעדותו של עאהד בתצהירו וכן בתשובותיו בפניי, עולה כי הנתבעת 2 דרשה מהנתבעת 1 הגברת כוח השמירה באתר וזאת לאור הסיכונים הקיימים במקום.

תשובתו של עאהד לפיה לא היה ניתן לצפות את האירוע אשר נגרם ככל הנראה עקב זריקת חפץ בוער על הבאגר לא נתמכה בראיות כלשהן ונטענה בעלמא (עמ' 39 לפרוטוקול ש' 22-32, עמ' 401 ש' 1-2).

הנתבעת 2 נמנעה מהזמנת השומר או המפקח אותם העסיקה באתר וזאת על מנת שיוכלו לשפוך אור על הנסיבות שהובילו להתרחשות האירוע ועל מנת שיעידו ויפרטו האם ניתן היה למנע את האירוע אם לאו.

בנוסף, עדות השומר יש בה כדי להבהיר כיצד בוצעה השמירה במקום בכלל ובאותו היום והיכן היה מצוי השומר בזמן קרות האירוע.

הנתבעת 2 העידה כי זהותם של המפקח והשומר במקום ידועה להם ולפיכך אי הבאתם פועלת לחובתה של הנתבעת 2.

מהאמור לעיל אני דוחה את טענת הנתבעת 2 לאי צפיית הסיכונים ואני קובעת כי הנתבעת 2 התרשלה בשמירתה בהעדר הוכחה לביצוע שמירה כנדרש מטעמה.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעות 1 ו – 2 התרשלו בשמירה על הבאגר באתר והפרו חובתם לשמירה עליו מכוח הוראות חוק השומרים.

ההודעה לצד ג'

הנתבעת 1 שיגרה הודעת צד שלישי לנתבעת 2, לפיצויה ו/או שיפויה בגין בכל נזק בו תחויב כלפי התובעת, בהיותה חברת השמירה שנשכרה על ידה והוצבה באתר, עימה נערך חוזה השמירה במסגרתו נטלה על עצמה הנתבעת 2 לספק שירותי שמירה באתר נשוא התביעה.

משהגעתי למסקנה כי הנתבעת 2/צד ג' אחראית לשמירה על הבאגר מכוח חוק השומרים וכי היא התרשלה בשמירה עליו, אני מורה על קבלת ההודעה לצד ג' ששוגרה אליה על ידי הנתבעת 1.

הנזק

התובעת טוענת כי בעקבות האירוע ושריפת הבאגר נגרם לה נזק בסך של 257,000 ₪ בגין הפסדי הכנסה, סך של 100,000 ₪ בגין תשלום השתתפות עצמית כתוצאה מהפעלת פוליסת הביטוח וסך של 8,536 ₪ בגין הפסד ביטוח לעתיד ובסה"כ 365,536 ₪.

לעניין הפסד ההכנסה אציין כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה כדי להוכיח את ההפסד הנטען.

בסעיף 10 לתצהירו העיד יוסף כי לאחר הנזק שנגרם לבאגר לא עמדה התובעת בהסכם שנכרת בינה לבין הנתבעת 1 ולא סיימה את העבודות באתר ולפיכך, נגרם לה נזק בסך של
257,000 ₪ בשל אי ביצוע עבודה לתקופה של שמונה חודשים, מחודש 10/2013 עד 05/2014.

על אף האמור לעיל הרי שיוסף העיד לפני כי בפועל ביצוע העבודה מול הנתבעת 1 נעשה לפי צורכי העבודה ולא הייתה התחייבות עבור ימים או חודשי עבודה מראש וכדלקמן:

"ש. אמרת שההתקשרות בין כאלדי לבינך הייתה על בסיס שעות עבודה, הקריאה הייתה לפי צרכי העבודה?
ת. כן נכון.
ש. לא הייתה התחייבות של ימי עבודה או חודשי עבודה?
ת. היה הסכם עבודה לשנה, אבל אם אין עבודה אני לא מחייב אותו"
(עמ' 12 לפרוטוקול ש' 7-13).

ובהמשך:

"ש. למעשה ההסכם ביניכם הוא רק לעניין המחיר?
ת. כן, הוא התחייב לשנה ב-160 ₪ לשעה".
(עמ' 16 לפרוטוקול ש' 4-5).

מכאן, בהעדר התחייבות של הנתבעת 1 לתובעת לתקופת עבודה קצובה הרי שלא ניתן לקבל את הטענה כי נגרם לתובעת הפסד בגין אי ביצוע עבודה בחודשים הנטענים.

בנוסף, בחקירות אישר יוסף כי לאחר אירוע השריפה תיקן את הבאגר כך שניתן היה לעשות בו שימוש, לרבות, חזרה לביצוע עבודות אצל הנתבעת 1, אלא שלטענתו הנתבעת לא ביקשה כי ימשיך לעבוד עמה (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 21-22).

כמו כן, בחקירתו אישר יוסף כי על אף טענתו שתקופת העבודה אצל הנתבעת 1 התקצרה בשל האירוע והבאגר היה בתיקון, הרי שבפועל בתקופה זו המשיכה התובעת לעבוד עם כלי אחר שיש ברשותה אשר עמו עבדה בתקופה בה הבאגר היה בתיקון (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 17-27 , עמ' 15 ש' 32 , עמ' 16 ש' 1-3).

התובעת צירפה לתצהירה חוות דעת של רואה חשבון מר עבד אלחלים נעאמנה אשר קבע כי ההכנסה היומית עבור יום עבודה של הבאגר עומדת על סך של 1,285 ₪ בניכוי הוצאות.

אלא שמעיון בחוות דעת זו לא ניתן ללמוד על אובדן הכנסה אשר נגרם לה בפועל בתקופה שלאחר האירוע, כל המצוין בחוות הדעת הינו גובה הכנסה ליום עבודה.

לחוות דעת רואה החשבון לא צורפו דו"חות כספים ובכלל זה דו"חות רווח והפסד מהם ניתן ללמוד כי נגרם לתובעת הפסדים כלשהם בתקופה בה הבאגר היה מושבת או מהם היקף הנזקים וזאת במיוחד לאור העובדה שיוסף העיד בחקירתו כי בתקופה בה היה הבאגר מושבת הפעילה התובעת באגר אחר תחתיו.

מכאן, המסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את הפסד ההכנסות אשר לטענתה נגרמו לה לאחר אירוע השריפה.

באשר לתשלום סכום ההשתתפות העצמית והפסד הנחת העדר תביעות הרי עיון בנספח ז' לתצהיר יוסף מעלה כי בעקבות האירוע הפעילה התובעת את הביטוח המקיף של הבאגר, כאשר בהתאם לנספח ח' 2 לתצהיר יוסף בעקבות הפעלתו הפסד התובעת הינו בגין סכום ההשתתפות העצמית בסך 100,000 ₪ שקוזז מתגמולי הביטוח ששולמו לה.

על התשלום בפועל לתובעת בניכוי דמי ההשתתפות העצמית ניתן ללמוד מאישור מבטחת הבאגר והעתק צילום השיק ששולם לתובעת (נספח י' לתצהיר יוסף).

בנוסף, טענה התובעת לנזק שנגרם לה עקב הפסד פרמיה בביטוח עתידי בסך של 8,356 ₪. טענתה זו של התובעת לא הוכחה והתובעת לא הראתה כי הפוליסה החדשה אשר הונפקה לבאגר התייקרה בסכום זה.

כמו כן, אני מקבלת את טענת הנתבעת 1 בעניין זה ולפיה מאחר והנחת העדר תביעות תקפה לפרק זמן של 3 שנים ומיום האירוע חלפו למעלה מ-3 שנים הרי שממילא ככל ותערוך התובעת ביטוח חדש לבאגר אזי היא תהיה זכאית להנחה מלאה ככל ולא נגרם נזק לבאגר בתקופה זו ואירוע השריפה והתשלום לתובעת בגינו לא ישפיעו על גובה הביטוח.

עולה מן האמור כי הנזק שנגרם לתובעת הינו בגין ניכוי סכום ההשתתפות העצמית בסך של 100,000 ₪.

 סוף דבר

לאור האמור, התוצאה היא כי אני מקבלת את התביעה בחלקה באופן בו אני מחייבת את הנתבעות 1 ו – 2 לשלם לתובעת ביחד ולחוד הסך של 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייבת את הנתבעות 1 ו – 2 לשלם לתובעת החזר אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

בהתאם לאמור בפסק הדין, אני מקבלת את ההודעה לצד השלישי ומחייבת את צד ג' לשפות את הנתבעת 1 בגין הסכומים בהם חויבה.

אני מחייבת את הצד השלישי לשלם לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000ש"ח.

הסכומים האמורים לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין עד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ז, 26 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.