הדפסה

בית משפט השלום בטבריה ת"א 1862-06-18

בפני
כבוד השופט סאמר ח'טיב

אלערבי לבניין בע"מ ח.פ. 515288827
התובעת:
נגד

הנתבעים:

1.ס.ז.ח בניה וכח אדם בע"מ ח.פ. 514746908
2.סרחאן חליל ת.ז. XXXXX587
3.חברת פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ ח.פ. 511847337

פסק דין

לפני בית המשפט תביעה כספית על סך 100,000 ₪ לתשלום תמורה בגין עבודות בנייה.
זהות הצדדים ורקע כללי
התובעת, חברה בע"מ, עוסקת בין היתר בביצוע עבודות קבלניות ועבודות בנייה.
הנתבעת מס' 1, חברה בע"מ, עוסקת, בין היתר, בביצוע עבודות בנייה.
הנתבע מס' 2, הנו הבעלים והמנכ"ל של הנתבעת מס' 1.
הנתבעת מס' 3, חברה בע"מ, היא חברה שעוסקת בין היתר ביזמות בנייה.
הנתבעת מס' 3 יזמה והקימה פרויקט בנייה למגורים בשם " לב אלונים" ביוקנעם ( להלן: הפרויקט).
לצורך בניית הפרויקט התקשרה הנתבעת מס' 3 עם הנתבעת מס' 1 ובין הצדדים ניכרת ביום 11.09.17 חוזה בכתב ( להלן: ההסכם) לפיו התחייבה הנתבעת מס' 1, אשר הוגדרה בהסכם כ"קבלן" לבצע בניין 1 בן 32 יח"ד שבפרויקט.
הנתבעת מס' 1 התחילה לבצע את העבודות בהתאם להסכם, אלא שבמהלך חודש פברואר 2018 ובשל מחסור בעובדים, נבצר מהנתבעת מס' 1 להשלימן.
על כן ובמהלך חודש מרץ 2018 החלה התובעת להשלים עבודות הבניה בפרויקט. התובעת הפסיקה את עבודתה בתום 22 ימי עבודה בלבד, וזאת מהטעם שלא קיבלה תמורה כלשהי עבור העבודות שבוצעו על ידה.
מעמדה של התובעת/טענות הצדדים
הצדדים חלוקים אשר למעמדה של התובעת וכן אשר לנסיבות שהובילו לכניסתה ועבודתה של התובעת בפרויקט:
התובעת טוענת, כי היא החלה לעבוד בפרויקט לאחר שהנתבעת מס 1 ו/או הנתבע מס' 2 פנו אליה ובקשו ממנה להשלים את העבודות בפרויקט במקום הנתבעת מס' 1, וזאת מאחר ולא היו לנתבעת מס' 1 מספיק עובדים להשלימן. התובעת מוסיפה, כי הסכימה להצעת הנתבעת מס' 1, אך לא לפני שקבלה הבטחה מפורשת מהנתבעת מס' 3, כי תשלם לה את שכרה. התובעת אף מדגישה, כי אילולא הבטחה זו מטעם הנתבעת מס' 3, לא הייתה מסכימה לקחת על עצמה דבר השלמת העבודות בפרויקט. התובעת עותרת לחיוב הנתבעים בגין העבודות שבוצעו על ידה בפרויקט ( להלן: העבודות).
הנתבעת מס' 1 מאשרת כי התובעת באה להשלים במקומה את העבודות שטרם בוצעו על ידה וכפי שהתחייבה לעשות בהתאם להסכם. אלא שלטענתה, התובעת היא זו, שפנתה אליה בעניין ולא ההפך.
אשר להבטחת הנתבעת מס' 3 לתובעת, לפיה התחייבה הנתבעת מס' 3 לשלם לתובעת את שכרה בגין העבודות שתבוצענה על ידה בפרויקט, טוענת הנתבעת מס' 1, כי בפגישה, שבה השתתפו, הנתבע מס' 1 מטעמה, מר עבד חליל מטעם התובעת, וכן מר אילן שמואל מטעם הנתבעת מס' 3, סוכם, כי הנתבעת מס' 1 תפסיק את עבודתה בפרויקט, והתובעת תכנס במקומה ותשלים את העבודות, שהיה על הנתבעת מס' 1 לבצען בהתאם להסכם.
כן סוכם באותה פגישה, כך לטענת הנתבעת מס' 1, כי בין הנתבעת מס' 3 לתובעת ייערך וייחתם הסכם, אשר יסדיר את מערכת היחסים ביניהן.
הנתבעים מס' 1 ו- 2 דחו את הטענה כי קמה לתובעת עילת תביעה נגדם, לרבות הטענה כי התובעת זכאית לתשלום כלשהו מהם בגין העבודות. לכן, הם עותרים לדחיית התביעה נגדם.
הנתבעת מס' 3 מכחישה בכל תוקף את טענת התובעת בדבר הבטחה כלשהי מטעמה כלפיה או כלפי הנתבעת מס' 1 ביחס לתשלום שכרה של התובעת.
הנתבעת מס' 3 טוענת, כי התובעת הינה קבלן משנה של הנתבעת מס' 1, אשר הינה האחראית היחידה על תשלום שכרה.
לטענת הנתבעת מס' 3, הרי שבינה לבין התובעת לא נכרת הסכם כלשהו.
הנתבעת מס' 3 מדגישה כי היא שילמה לנתבעת מס' 1 עבור העבודות שבוצעו על ידי התובעת, וזאת בהתאם להסכם.
הנתבעת מס' 3, שהכחישה את טענת התובעת, בדבר קיומו של הסכם ביניהן, וזכאות התובעת לקבלת תשלום כלשהו ממנה כאמור, עתרה לדחיית התביעה נגדה.
לחילופין טוענת הנתבעת מס' 3 לליקויים ופגמים בעבודות שבוצעו על ידי התובעת.
הנתבעת מס' 3 הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבעים 1 ו- 2 במסגרתה היא עתרה לחיובם בכל תשלום שתחויב בו בגדרי תביעה זו, באם תחויב.
ראיות הצדדים
בתיק נשמעו ראיות הצדדים בכל חזית המחלוקת. מטעם התביעה העיד מר עבד אלג'ני טאטור ( להלן: עבד), מטעם הנתבעים 1 ו- 2 העיד הנתבע מס' 1, מטעם הנתבעת מס' 3 העיד מר אילן שמואל ( להלן: אילן).
הוגשו סיכומים בכתב.
הסוגיות העומדות להכרעה
הסוגיות הטעונות הכרעה הן:
האם במסגרת ביצוע העבודות היה מעמדה של התובעת " קבלן משנה" של הנתבעת מס' 1?
אם התשובה לשאלה א' שלילית, האם קמה לתובעת עילת תביעה נגד הנתבעת מס' 1 בכל הקשור לאי תשלום בגין העבודות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט?
האם הובטח לתובעת על ידי הנתבעת מס' 3 לשלם לה את שכרה בגין העבודות? האם ניכרת בין התובעת לבין הנתבעת מס' 3 הסכם מחייב ביחס לתשלום שכרה של התובעת עבור העבודות?
אם התשובה לשאלה ג' שלילית, האם קמה לתובעת עילת תביעה נגד הנתבעת מס' 3 בכל הקשור לאי תשלום בגין העבודות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט?
האם קמה לתובעת עילה תביעה כנגד הנתבע מס' 2, כך שהוא יחויב באופן אישי בתביעה זו?
אם התשובה לשאלות א' ו/או ג' ו/או ה' חיובית, כי אז נעבור לדון בשאלת החוב הנטען.
א. האם התובעת שימשה כקבלן משנה של הנתבעת מס' 1
על מנת להכריע במחלוקת זו, יש לבחון היבטים שונים של ההתקשרות הנטענת במישור היחסים שבין התובעת לבין הנתבעת מס' 1, וממנה לגזור את המסקנה המשפטית בדבר הסטטוס של התובעת. ניתוח היבטים אלה מוביל למסקנה כי במסגרת ביצוע העבודות שימשה התובעת כקבלן משנה של הנתבעת מס' 1 ולא כקבלן עצמאי כנטען על ידי האחרונה. להלן אתייחס להיבטים אלה באופן פרטני.
יוזמת הפניה לתובעת לשם ביצוע העבודות
שוכנעתי והוכח לפני, כי הנתבעת מס' 1, היא זו שפנתה לתובעת על מנת שתשלים במקומה את העבודות בפרויקט. עבד העיד כי הנתבע מס' 2, קרי מנהלה של הנתבעת מס' 1, הוא זה שפנה אליו וביקש ממנו לבצע את העבודות. עבד העיד עוד, כי נאמר לו מפורשות ע"י הנתבע מס' 2, כי הנתבעת מס' 1 חתמה על הסכם מול הנתבעת מס' 3 אך אינה יכולה להשלים את העבודות, כפי שהתחייבה לעשות בהתאם להסכם, וזאת לאור מחסור בעובדים ( ראו פרוטוקול הישיבה מיום 21.02.19 ( להלן: הפרוטוקול), עמ' 5 שורות 7-9) :
"ת. אני עבדתי בפרויקט מול הפרויקט איפה שעבד סרחאן, היו לו בעיות עם עובדים, לא היו לו עובדים, רצה לצאת מהפרויקט ושאל מה דעתך להמשיך לעבוד שם, נכנסנו לפרויקט עם אילן והמשכנו לעבוד שם".
עדותו של עבד בהקשר זה הייתה אמינה עלי.
על פי הגיונם של הדברים ומבחן השכל הישר, אין זה סביר שהתובעת תפנה לנתבעת מס' 1 ותבקש ממנה להחליפה ולבצע במקומה את העבודות. סביר יותר, כי הנתבעת מס' 1, אשר חתמה על הסכם עם הנתבעת מס' 3 ונבצר ממנה לקיים את חלקה על פי אותו הסכם, תפנה לתובעת על מנת שהלה תשלים את העבודות במקומה.

העבודות מושא התביעה כלולות בהסכם
הצדדים אינם חלוקים אשר לעובדה, כי העבודות הינן חלק מהעבודות, שהתחייבה הנתבעת מס' 1 לבצען בפרויקט בהתאם להסכם. אין חולק כי העבודות כלולות בהסכם, דבר המחזק את מסקנתי, ולפיה התובעת החלה לעבוד בפרויקט, כקבלן משנה של הנתבעת מס' 1, שבא להשלים במקומה את העבודות, אותן התחייבה לבצע בהתאם להסכם.
תנאי ההסכם/סעיף 14.1 להסכם
סעיף 14.1 להסכם קובע כדלקמן ( ההדגשות אינן במקור, ס. ח'):
"14.1. הסכם זה נערך עם הקבלן בלבד, (הנתבעת מס' 1, ס. ח'.) והוא לא יהיה רשאי להעבירו ו/או להסבו כולו או מקצתו לאחר, וכן לא יהיה הקבלן רשאי למסור לאחר כל זכות או חובה על פי הסכם זה, לרבות זכות לקבלת התמורה או כל חלק ממנה המגיע לו על פי הסכם זה, אלא אם יקבל הסכמה מראש ובכתב מהחברה." (הנתבעת מס' 3, ס. ח'.).
הנה כי כן, על פי ההסכם, הנתבעת מס' 1, לא יכולה להעביר ההסכם לגורם אחר ללא אישור מראש ובכתב של הנתבעת מס' 3.
תנאי זה שבהסכם מחזק לטעמי את המסקנה כי התובעת לא שימשה כקבלן עצמאי, אלא דווקא כקבלן משנה, שהרי אישור מראש ובכתב של הנתבעת מס' 3 להעברת ההסכם או כל חלק ממנו לגורם אחר, דהיינו לקבלן עצמאי לא ניתן.
חפיפה בביצוע העבודות מטעם הנתבעת מס' 1 והתובעת
אילן התצהיר בסעיף 20 לתצהירו כדלקמן:
"ס.ז.ח. לא עזבה את אתר הבנייה גם כשאלערבי עבדה באתר וסרחאן ואחיו של הנתבע מס' 2 סרחאן חליל ואחיין שלו הופיעו לאתר להשלמת קירות פיתוח במקביל לתקופה בה עבדה אלערבי כלומר נציגי אלערבי ונציגי ס.ז.ח. נמצאו באתר באותו זמן ופעלו במקביל באותו שטח."
עבד אישר בחקירתו הנגדית, כי הנתבעת מס' 1 עבדה בפרויקט, גם לאחר שהתובעת החלה בבצוע העבודות ( ראו פרוטוקול עמ' 12 שורות 13-15).
עדותם זו של אילן ועבד מפריכה את טענת הנתבעת מס' 1 בדבר קיומה של הסכמה בינה לבין הנתבעת מס' 3 והתובעת, לפיה סוכם, כי הנתבעת מס' 1 תפסיק את ביצוע העבודות בפרויקט, תצא מהשטח, והתובעת היא זו שתשלים ביצוען במקומה.
ההסכם שבין הנתבעת מס' 3 לבין הנתבעת מס' 1 לא בוטל
חיזוק נוסף לכך, כי התובעת לא עבדה בפרויקט כקבלן עצמאי, שבא להחליף את הנתבעת מס' 1, אלא כקבלן משנה מטעמה, ניתן למצוא בעובדה, כי ההסכם שבין הנתבעת מס' 3 לבין הנתבעת מס' 1 לא בוטל.
העדר הסכם התקשרות בכתב לביצוע העבודות בין התובעת לנתבעת מס' 3
כפי שיפורט בהמשך בהרחבה, הרי שבין התובעת לבין הנתבעת מס' 3 לא ניכרת הסכם כלשהו ביחס לביצוע העבודות.
סיכומו של דבר, שוכנעתי כי במסגרת ביצוע העבודות, התובעת שימשה כקבלן משנה של הנתבעת מס' 1 ועל כן אדון בהמשך בשאלת החוב הנטען כלפי הנתבעת מס' 1.
ג. האם ניכרת בין התובעת לבין הנתבעת מס' 3 הסכם מחייב ביחס לתשלום שכרה של התובעת עבור העבודות מושא התביעה? האם תשלום שכרה של התובעת הובטח ע"י הנתבעת מס' 3?
התובעת מבססת את תביעתה כנגד הנתבעת מס' 3 על דיני החוזים ולחילופין על דיני עשיית עושר ולא במשפט. לטענת התובעת ניכרת בינה לבין הנתבעת מס' 3 הסכם מחייב, באמצעות מנהל הפרויקט, מר אילן. התובעת מוסיפה וטוענת, כי מדובר בהסכם בעל פה שנערך בפגישה, בה השתתפו, מר עבד מטעם התובעת, הנתבע מס' 2 וכן אילן מטעם הנתבעת מס' 3.
באותה פגישה, הובטח לתובעת על ידי אילן בשם הנתבעת מס' 3, כי האחרונה תשלם לה את התמורה המגיעה לה בגין השלמת עבודות הבניה בפרויקט במקום הנתבעת מס' 1.
בהמשך להסכמות הנ"ל וכשהתובעת סמכה כי הנתבעת מס' 3 תעמוד על התחייבותה והבטחתה לתשלום התמורה המגיעה, החלה התובעת בביצוע עבודות הבניה בפרויקט.
הנתבעת מס' 3 טוענת, כי היא מעולם לא התקשרה בחוזה עם התובעת, לא בעל פה ולא בכתב ולא התחייבה לשלם לה דבר לא בכתב ולא בעל פה. כל שכרה של התובעת אמור היה להיות משולם על ידי הנתבעים 1 ו- 2 בהתחשבנות ביניהם, דבר שהיה ידוע לתובעת.
אין בידי לקבל טענה זו של התובעת. עובדתית ועפ"י הראיות שהונחו בפני, אין מחלוקת בין הצדדים כי החוזה מושא התובענה דנן הינו בין הנתבעת מס' 3 – מזמינת העבודה – ובין הנתבעת מס' 1 – הקבלן שאמור לבצע את העבודות. התובעת אינה צד להסכם זה ואינה חתומה עליו. התובעת טוענת לקיומו של הסכם בעל פה בינה לבין הנתבעת מס' 3. אקדים ואדגיש כי לא נתתי אמון בגרסתו של עבד, לפיה אילן הבטיח לו בשם הנתבעת מס' 3 לשלם את שכרה של התובעת עבור ביצוע עבודות בפרויקט במקום הנתבעת מס 1.
אילן, שלעדותו בהקשר זה, נתתי אימון, הכחיש בכל תוקף, הן בתצהירו והן בעדותו לפני, דבר קיומו של הסכם כלשהו בין הנתבעת מס' 3 לבין התובעת.
עבד התצהיר כי במסגרת הישיבה, שבה השתתפו, הנתבע מס' 2, אילן והוא, סוכם כי הנתבעת מס' 3 תשלם לתובעת עבור כל העבודות שתבוצענה בפרויקט על ידה. עבד למעשה גורס כי כבר במסגרת אותה ישיבה, ניכרת בין התובעת לבין הנתבעת מס' 3 הסכם מחייב.
אלא שהנתבע מס' 2 שאף הוא השתתף בפגישה, גורס כי הפגישה לא הובילה להסכם כנטען ע"י עבד, אלא סוכם במסגרתה, כי התובעת והנתבעת מס' 3 תסדרנה בהמשך את מערכת היחסים החוזית ביניהן (ראו סעיף 12 לתצהיר הנתבע מס' 2). סתירה מהותית זו מחזקת את מסקנתי, ולפיה לא ניכרת בין התובעת לבין הנתבעת מס' 3 הסכם כנטען ע"י התובעת.
למותר לציין, כי עבד אינו מפרט, מהם תנאי ההסכם הנטען. הרי שמלבד טענה בעלמה, כי סוכם שהנתבעת מס' 3 תשלם לתובעת עבור ביצוע עבודות בפרויקט, לא ניתן ללמוד מאומה אודות אותו הסכם נטען, דבר שאומר דרשני.
זאת ועוד, לאור הטענה, כי התובעת שימשה כקבלן עצמאי במסגרת ביצוע העבודות, ניתן היה לצפות כי הנתבעת מס' 3, כחברה העוסקת ביזמות בנייה ובעלת ניסיון רב בתחום זה, תבקש לעגן את חובות הצדדים זה כלפי זה בהסכם לביצוע עבודות קבלניות בכתב, המביא בחשבון את מהות ההתחייבויות החוזיות ההדדיות של הצדדים ואת חלוקת הסיכונים בינם לבין עצמם ובין כל אחד מהם כלפי הנתבעת מס' 1, דבר שלא נעשה, כמתבקש בנסיבות העניין.
מכאן שלא ניתן ליצור יש מאין, דהיינו לטעון לקיומו של קשר חוזי בין התובעת לבין הנתבעת מס' 3 כאשר עפ"י הראיות ועדויות הצדדים לא היו קיימים יחסים חוזיים ביניהן.
נוכח האמור אני קובע כי לא נתקיימו יחסים חוזיים בין התובעת והנתבעת מס' 3. משכך, נדרש אני לשאלה האם קמה לתובעת עילת תביעה נגד הנתבעת מס' 3 מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט?
ד. האם קמה לתובעת עילת תביעה נגד הנתבעת מס' 3 בכל הקשור לאי תשלום בגין העבודות הנטענות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט?
לעיקרון הכללי של עשיית עושר ולא במשפט שלושה יסודות עיקריים:
קבלת נכס, שירות או טובת הנאה ( ההתעשרות)
ההתעשרות באה לזוכה מהמזכה
ההתעשרות נתקבלה על ידי הזוכה שלא על פי זכות שבדין
(ראו דניאל פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, מהדורה שנייה, ירושלים, תשנ"ח – 1989, עמ' 80, דנ"א 10901/08 בייזמן השקעות בע"מ נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. את י.אליהו בע"מ, מד(2) 309 (1990)).
אקדים אחרית לראשית ואציין כי במקרה דנן, בחינה כוללת של חומר הראיות שהונח לפני, מוביל למסקנה כי לא קמה לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעת מס' 3 מכוח דיני עושר ולא במשפט, שהרי היסוד הראשון לכך אינו מתקיים בענייננו.
לטעמי, הנתבעת מס' 3 לא התעשרה מעבודתה של התובעת בפרויקט, אלא נתבעת מס' 1.
על פי ההסכם, התחייבה הנתבעת מס' 3 לשלם לנתבעת מס' 1 בגין כל העבודות שתבוצענה על ידי הנתבעת מס' 1 ו/או מי מטעמה ובהתאם לתנאי ההסכם.
כמפורט לעיל, שוכנעתי והוכח לפני כי התובעת שימשה כקבלן משנה של הנתבעת מס' 1 במסגרת ביצוע העבודות.
הנתבעת מס' 3 טוענת כי היא שילמה להתבעת מס' 1 עבור העבודות שבוצעו ע"י התובעת בעוד שהנתבעת מס' 1 מכחישה קבלת כל תמורה בגין העבודות.
אדגיש כי איני נדרש להכריע בסוגיית התשלום הנטענת. כך או כך, הנתבעת מס' 3 לא התעשרה. לא יכולה להיות מחלוקת, כי אם הנתבעת מס' 3 אכן שילמה לנתבעת מס' 1 עבור העבודות שבוצעו ע"י התובעת, הרי שבמקרה כזה, הנתבעת מס' 3 לא התעשרה.
דבר העדר התעשרותה של הנתבעת מס' 3, אינו משתנה, גם למקרה והנתבעת מס' 3 לא שילמה לנתבעת מס' 1 עבור העבודות שבוצעו ע"י התובעת, הרי שבמקרה כזה, תהא הנתבעת מס' 3 חשופה לתביעה כנגדה מטעם הנתבעת מס' 1, בגין אי תשלום עבור ביצוע העבודות, וזאת בהתאם ובכפוף לאומר בהסכם ולנוכח קביעתי כי התובעת שימשה כקבלן משנה של הנתבעת מס' 1, עת ביצוע העבודות.
הנה כי כן, הנתבעת מס' 3 אינה חייבת לשלם לתובעת את התמורה עבור העבודות שבוצעו על ידה בפרויקט, לא מכוח עילה חוזית ולא מכוח עילה של עשיית עושר ולא במשפט. יוער כי נוכח קביעתי, כי התובעת שימשה כקבלן משנה של הנתבעת מס' 1 בעת ביצוע העבודות, הרי שקביעה לפיה על הנתבעת מס' 3 לשלם לתובעת את הסכומים האמורים תגרום לתשלום כפל מצד הנתבעת מס' 3 בגין אותן עבודות, פעם לקבלן, קרי הנתבעת מס' 1 ופעם לקבלן המשנה שמטעמו, דהיינו התובעת. על כן אין לחייב את הנתבעת מס' 3 בתשלום לתובעת ובוודאי שלא מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט וכפי שקבעתי לעיל.
יודגש שוב כי אין נפקא מינה, אם הנתבעת מס' 3 שילמה כבר לנתבעת מס' 1 כנטען על ידה או שמא תצטרך לשלם לה בעתיד. יודגש כי אין באמירה זו משום קביעה כלשהי ביחס לטענות הנתבעת מס' 3 ביחס להיקף וטיב העבודות ובכלל זה לזכותה של הנתבעת מס' 1 לקבלת תמורה מהנתבעת מס' 3 בגין ביצוע העבודות.
ה. האם קמה לתובעת עילה תביעה כנגד הנתבע מס' 2, כך שהוא יחויב באופן אישי בתביעה זו?
אדגיש כבר עתה כי הוכח לפני ושוכנעתי, כי הנתבע מס' 2, שהינו הבעלים והמנכ"ל של הנתבעת מס' 1, פעל בשמה בלבד, בכל הקשור למערכת היחסים שבין הצדדים בתביעה זו, לרבות בנוגע לעבודות.
הטענה בדבר אחריותו האישית של הנתבע מס' 2 כלפי התובעת לא הוכחה ולו בבדל ראיה. יודגש כי התובעת אף לא טענה להרמת מסך החברה ( הנתבעת מס' 1) בתיק זה.
בכתב התביעה מייחסת התובעת לנתבע מס' 2, התנהלות בחוסר תום לב מולה ועל כן עתרה היא לחיובו באופן אישי. הטעם שמציגה התובעת בעניין זה הוא כי הנתבעים, לרבות הנתבע מס' 2 ידעו כי הנתבעת מס' 1 קיבלה כבר התמורה המגיעה בגין העבודות עוד בטרם החלה התובעת לבצען. התובעת טוענת הלכה למע שה, כי הצדדים, לרבות הנתבע מס' 2 י דעו מלכתחילה כי התובעת לא תקבל כל תמורה עבור העבודות (ראו סעיף 25 לכתב התביעה).
בסיכומי טענותיה, חזרה התובעת על טענת חוסר תום הלב שהפגינו כל הצדדים כלפיה.
גם אם ניטיב עם התובעת ונצא מנקודת הנחה, כי בכתב התביעה עתרה התובעת לייחוס חובות הנתבעת מס' 1 לנתבע מס' 2 באמצעות דוקטרינת הרמת מסך, הרי שדין טענה זו להידחות.
נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות הינה, שיש ליתן תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה שהיא יציר המשפט (דב"ע נג/3-205 וגיה נ' גלידות הבירה פד"ע כז' 345). הדוקטרינה של הרמת מסך הינה, בגדר היוצא מן הכלל על מנת ליתן מענה, למצב בו מי שמקים את החברה, פועל שלא בתום לב בכוונה לרמות את נושי החברה ולהתחמק מתוצאות מעשיו.
עם זאת אין די בטענה להתנהלות בחוסר תום לב בעלמא כשלעצמה, כדי להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה, ולייחס את חובותיה לבעלים באופן אישי.
יש לזכור כי:
"יש ובית המשפט 'מרים את המסך' של תאגיד אשר מאחוריו מסתתרים בעלי המניות, ונוהג בהם ובחברה כאדם אחד. אך בעשותו כן חייב בית המשפט לנהוג זהירות, שלא יצא שכר הזדהות בין חברה ובעלי המניות בהפסד היתרונות של ניהול עסקים באמצעות חברה כנהוג במסחר של ימינו" (דב"ע לח/3-52 ברגר ואח' נ' קאמיל, פד"ע י' 435).
מן הכלל אל הפרט – לא מצאתי יסוד לחייב את הנתבע מס' 2 אישית בחיובי הנתבעת מס' 1. בענייננו, התובעת לא הוכיחה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות הרמת מסך – היא לא הוכיחה כי הנתבע מס' 2 עשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית של הנתבעת מס' 1; הקים את הנתבעת מס' 1 למטרה פסולה; ערבב את נכסיו האישיים בנכסי הנתבעת מס' 1; הבריח נכסים של הנתבעת מס' 1 ללא תמורה מספקת; עשה מעשים אשר הינם בגדר תרמית.
יובהר, כי אין די בטענה להתנהלות בחוסר תום לב בעלמא, כשלעצמה, בכדי להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה, ולייחס את חובותיה לנתבע מס' 2 באופן אישי. טענה זה אינה מספיקה אף כדי להטיל על הנתבע מס' 2 חבות אישית מכוח היותו אורגן של החברה.
המסקנה היא אפוא, כי אין לחייב את הנתבע מס' 2 באופן אישי בתמורה עבור העבודות. לשון אחר, לתובעת לא קמה עילת תביעה כנגד הנתבע מס' 2.
ו. היקף העבודות, היתרה לתשלום
הנה כי כן, דין התביעה כנגד הנתבע מס' 2 והנתבעת מס' 3 להידחות.
לאור קביעתי כי התובעת שימשה כקבלן משנה של הנתבעת מס' 1 כמפורט לעיל, השאלה שנותר לדון בה, אפוא, היא מהו היקף התמורה שיש לחייב את הנתבעת מס' 1 לשלמה.
הלכה פסוקה היא, כי "בתביעות לתשלום סכום כסף הכלל הוא שעל התובע להוכיח לא רק את העובדה שנגרם לו נזק או שהוא זכאי להשבה, אלא להוכיח גם במידת ודאות סבירה את גובה הנזק" (ע"א 1242/04 ש.גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש.ארצי חברה להשקעות בע"מ, 11.9.06).
ברע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין (10.9.17) נקבע, כי אין די בהוכחת עצם קיומו של נזק ובאחריות המזיק. על התובע להניח יסודות עובדתיים ברורים להיקפו של הנזק וככל של יעשה כן, תידחה תביעתו. באותו עניין, הפנה בית המשפט העליון לע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800, שם נפסק כך:
"כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט... על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי".
יחד עם זאת, במקרים מתאימים, כאשר לנוכח טיבו של הנזק שנגרם לא ניתן להביא נתונים מדויקים בדבר מידתו ושיעורו, הרי שהעובדה שאין אפשרות לחשב את שיעור הנזק במדויק, אין בה בכדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק וניתן לקבוע את סכום הפיצוי על פי אומדנא.
"לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם- לאור טבעו ואופיו של הנזק- קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר" ראה: ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה - נתניה, פ"ד נג(3) 433(1999), ע"א 427/82 'השתיל' ואח' נ' אגן יצרני כימיקלים בע"מ פ"ד מ(4),309(1986), ע"א 1229/97 איי.אמ.איי - שיווק והשקעות בינלאומיים נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ פ"ד נ"ג(4), 657(1999), ע"א 646/85 יצירת ברנע בע"מ נ' דניה חברה לפיתוח בע"מ, פ"ד מ"ב (2),793(1988) ע"א 4999/06 הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באזור יהודה ושומרון נ' מחצבות כפר גלעדי-שותפות מוגבלת (15.02.09) ו ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בנייה בע"מ ( 27.07.08).
מן הכלל אל הפרט, התובעת לא הביאה ראיות מספיקות אשר לשווי העבודות שבוצעו, לרבות חוות דעת מטעמה לעניין זה. הדברים נאמרים ביתר שאת נוכח טענת הנתבעת מס' 3, אשר לטיב העבודות שבוצעו.
אדגיש, כי ספק רב, אם אכן המקרה שלפני בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצוינים בפסיקה ואשר ניתן בגדרם לפסוק פיצויי לתובע על דרך האומדנה. יחד עם זאת סבורני כי בנסיבות העניין יש לפסוק לתובעת פיצויי השווה לתמורה שהייתה הנתבעת מס' 1 מקבלת מהנתבעת מס' 3, אילו היא הייתה המבצעת של העבודות. מדובר בסכום שניתן לחשבו בהתאם לשיטת החישוב שבהסכם.
הפטרת הנתבעת מס' 1 מכל תשלום בגין העבודות שבוצעו בשל אי הוכחת גובה הנזק, מנוגדת לתחושת הצדק. הדברים נאמרים ביתר שאת נוכח טענת הנתבעת מס' 3, ולפיה הנתבעת מס' 1 קיבלה כבר את התמורה המגיעה בגין העבודות שבוצעו ע"י התובעת. יודגש כי גם התובעת מאשרת בעצמה, כי בדיעבד נודע לה, כי הנתבעת מס' 1 קיבלה מהנתבעת מס' 3 את התמורה המגיעה בגין ביצוע העבודות. (ראו סעיף 25 לכתב התביעה). יוער שוב, כין נפקא מינה, באם הנתבעת מס' 1, אכן קיבלה את התמורה כאמור, מהנתבעת מס' 3, אם לאו. הרי שלנתבעת מס' 1, זכות עקרונית לקבלת תמורה בגין העבודות שבוצעו על ידי קבלן משנה מטעמה.
הנתבעת מס' 3 ערכה חישוב המבוסס על ההסכם, לרבות שיטת החישוב המפורטת בו והסכום שהתקבל בהתאם לכך עומד על סך של 22,450 ₪ ( ראו סעיף 20 לסיכומי הנתבעת מס' 3). חישוב זה של הנתבעת מס' 3 לא נסתר על ידי מי מהצדדים. סבורני כי בנסיבות העניין ובשים לב לאמור לעיל ניתן לאמץ חישוב זה ולקבוע, כי התובעת זכאית לקבל מהנתבעת מס' 1 סך של 22,450 ₪.
סוף דבר
אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת סך של 22,450 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.09.17 ( יום חתימת ההסכם) ועד התשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת מס' 1 לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪ כולל וכן הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הסכומים הנ"ל ( שכ"ט עו"ד והוצאות משפט) הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
התביעה כנגד הנתבע מס' 2 והנתבעת מס' 3 נדחית ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.
כפועל יוצא מדחיית התביעה כנגד הנתבעת מס' 3, הרי שההודעה לצד ג' נדחית אף היא ללא צו להוצאות.
המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.