הדפסה

בית משפט השלום בחיפה תפ"ב 27545-04-18

בפני
כבוד ה שופט זיו אריאלי

מאשימה

ועדה מקומית לתכנון ובנייה רכס הכרמל

נגד

נאשם
ג'מאל כיוף

החלטה

רקע וטענות הצדדים:
נגד הנאשם (ונאשמת נוספת) הוגש כתב אישום הנושא שני אישומים. האישום הראשון ייחס להם עבירות של שימוש ללא היתר (בניגוד לסעיפים 204(א), (ב) ו- 208 לחוק התכנון והבניה), וכן עבירה של שימוש בסטייה מתכנית (בניגוד לסעיפים 204(ב) ו- 208 לחוק התכנון והבניה). האישום השני ייחס לנאשם – ולנאשם בלבד - עבירה של ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר, שימוש בסטייה מתכנית ושימוש אסור (עבירה לפי סעיף 243(ה) ביחד עם סעיף 243 לחוק התכנון והבניה).

ביום 17.1.19 הודיעה המאשימה על תיקון כתב האישום. התיקון כלל את מחיקת האישום הראשון (והנאשמת הנוספת) מכתב האישום, כך שלעת הזו מיוחסת לנאשם, ולו בלבד, העובדות והעבירות אשר פורטו באישום השני שבכתב האישום המקורי.

בתיק טרם ניתן מענה לכתב האישום, ובמשך שבועות וחודשים התארכה מלאכת העיון בחומרי חקירה ובמסמכים שונים, בהם ביקשה ההגנה לעיין לשם ביסוס טענתה בדבר אכיפה בררנית [בהקשר זה, ר' לשם הדוגמא את החלטותיי מיום 5.3.19, 18.7.19, 29.7.19 ו- 16.12.19].

ביום 1.3.20 התקיים דיון נוסף אשר נקבע לקבלת מענה מפורט לכתב האישום. בפתח הדיון העלה ב"כ הנאשם שתי טענות מקדמיות: האחת, טענת הגנה מן הצדק, בשל 'אכיפה בררנית'. השנייה, כי כתב האישום הוגש ללא סמכות.

החלטתי זו תתמקד בטענת הסמכות, ובטענה זו בלבד.

על פי טענת ההגנה - לתובע, אשר ניסח את כתב האישום וחתם עליו, נמסר כתב הסמכה מכוח סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי. כתב הסמכה זה ניתן ביחס לשני תיקי פיקוח, בחשדות לעבירות לפי חוק התכנון והבניה:
תיק פיקוח 200900093, שעניינו בהליכים הנוגעים לגוש 17151, חלקה 23;
תיק פיקוח 2001500034, שעניינו בהליכים הנוגעים לגוש 17158, חלקה 26.

כעולה מכתב האישום המתוקן - המעשים והעבירות הנטענים, המפורטים בכתב האישום – נוגעים לגוש 17151, חלקה 23, אך לתיק פיקוח אחר, שמספרו 2016 00007. תיק הפיקוח שמספרו 200900093 עוסק בעובדות ובעבירות הנטענות באישום הראשון לכתב האישום המקורי (אישום אשר כאמור נמחק מכתב האישום המתוקן). משכך, הרי שהתובע לא היה מוסמך להגיש את כתב האישום המתוקן, ויש להורות על ביטולו המיידי.

ביום 15.3.20 הגישה המאשימה את תגובתה לעניין כתב ההסמכה. נטען, כי ככלל, במחלקה להנחיית תובעים מוסמכי יועמ"ש – לא מפרטים בכתב ההסמכה את מספר תיק הפיקוח. בכתבי הסמכה אחרים, נתון זה לא נמצא. המדובר בכלי עזר של המחלקה להנחיית תובעים. הסימון המזהה הרלבנטי הוא מספר הגוש/חלקה, או מספר תיק בית המשפט (במקרה בו הוגש כבר הליך). לפיכך, טוענת המאשימה, אין המדובר בפגם בהסמכה, אלא בנתון עזר שאינו מחייב.

ב"כ הנאשם הגיש בכתב תשובה לתגובת המאשימה. נטען כי אין לקבל את עמדת המאשימה, לפיה הנתון הרלבנטי לכתב ההסמכה הוא פרטי הנכס (גוש וחלקה). זאת, שכן עיון בנסח רישום המקרקעין מלמדת כי בענייננו מדובר בנכס בשטח של למעלה מ- 24,000 מ"ר, אשר כולל עשרות רבות של בתים, בעלים ובעלי זכויות אחרים, ולא יעלה על הדעת כי כתב ההסמכה מתייחס לכולם. יש לפרש את כתב ההסמכה באופן דווקני ובצמצום, שכן מדובר בכתב הסמכה לעו"ד פרטי שאינו עובד מדינה.

דיון והכרעה:
זו לשון כתב ההסמכה שניתן לב"כ המאשימה מאת גב' בת-אור כהנוביץ', מנהלת המחלקה בפרקליטות המדינה להנחיית תובעים מוסמכי יועמ"ש:
"בתוקף הסמכות לפי סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק סדר דין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1092 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי) שנאצלה לי, ולפי סעיף 258 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, אני מסמיכה בזה את עורך הדין טארק חטיב ת"ז XXXXXX918 לשמש כתובע ולייצג את הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רכס הכרמל, בבית המשפט המחוזי חיפה, ובכל בתי משפט השלום ובתי המשפט לעניינים מקומיים במחוז חיפה, בהליכים בעניין חשד לעבירות לפי חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, בגוש 17151 חלק 23, (תיק פיקוח מס' 200900093) ובגוש 17158 חלקה 26, (תיק פיקוח מס' 2001500034).
הסמכה זו תעמוד בתוקפה רק לתיקים שבנדון".

אזכיר תחילה מושכלות ראשונים: סעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי מגדיר מיהו "תובע", כמשמעותו בחוק הנ"ל.
"(א)  ואלה התובעים:
(1)   היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו, ואלה הם:
(א)   פרקליט המדינה, משנהו, פרקליטי המחוז ופרקליטים אחרים מפרקליטות המדינה ששר המשפטים קבע את תאריהם בצו שפורסם ברשומות;
(ב)   מי שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו להיות תובע, דרך כלל, לסוג של משפטים, לבתי משפט מסויימים או למשפט מסויים;
...".

צא ולמד: מכוח הוראת סעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי, מוקנית ליועץ המשפטי לממשה הסמכות למנות כ"תובע" גם עורך דין מהמגזר הפרטי [ור' בהקשר זה בג"צ 1783/00 חיפה כימיקלים בע"מ ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נז (3) 652]. אין, כמובן, כל פסול בעצם מינויו של תובע מהמגזר הפרטי. אולם ברי כי סמכותו כ"תובע" נתחמת ב- ד' אמותיו של כתב ההסמכה. ומקום בו חרגה הגשת כתב האישום מה"מנדט" שניתן לתובע בכתב ההסמכה, אזי תתבקש המסקנה כי התובע לא היה מוסמך להגישו.

עם זאת, המסקנה כי בהגשת כתב האישום חרג התובע מגדרי כתב ההסמכה – אין משמעותה, בהכרח, כי כתב האישום בטל ומבוטל, משל היה כ"עפרא דארעא". אדרבא, בפסיקה התבססה "דוקטרינת הבטלות היחסית" – גם במסגרת הליכים פליליים. בהקשר זה יש לבחון את עוצמת הפגם, מידת עיוות הדין שנגרם לנאשם בשל הפגם, הפגיעה באינטרס הציבורי ככל שיבוטל ההליך, ועוד כיוצא באלה שיקולים. ר' למשל בהקשר זה ע"פ 1523/05, 1604 פלוני נ' מדינת ישראל (2.3.2006); ע"פ 10189/02 פלוני נ' מדינת ישראל (19.9.2005); רע"פ 2730/15 מימון נ' מדינת ישראל (29.4.2015).

ייתכנו כמובן מקרים בהם הפגם יגרור ביטול של ההליך כולו. לעומת זאת, במקרים אחרים, יתאפשר מילוי הדרישות, גם אם בדיעבד – הכל לפי נסיבותיו הספציפיות של המקרה. כך, למשל, בעניין רע"פ 2730/15 הנ"ל נקבע, כי הגם שהתובעת לא הייתה מוסמכת כ"תובע" במועד הגשת כתב האישום, הרי שאין המדובר בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין, אלא בפגם דיוני, אשר מכוח תורת הבטלות היחסית – ניתן לתיקון בדרך של הסמכה בדיעבד. לעומת זאת, בת.פ. (ת"א) 49593-05-10 מדינת ישראל נ' ארליך (6.7.2011) הורה בית המשפט על ביטול ההליך נוכח קביעתו, כי כתב האישום הוגש ללא סמכות בשל אי עמידה בתנאי הנחיות היועמ"ש, המחייבות תובע המייצג את הוועדה המחוזית – להודיע לתובע המייצג את הוועדה המקומית כי בכוונת הוועדה המחוזית לקחת לטיפולה תיק מסוים. נקבע, כי מדובר בפגם הנכנס לגדרי סעיף 149(3) לחוק סדר הדין הפלילי, כי קבלת הטענה בדבר פגם בכתב האישום – אינה פוגעת באינטרס הציבורי באופן בלתי מידתי וכי אין מקום לעשות שימוש בתורת הבטלות היחסית.

משעמדתי על הוראות הדין והפסיקה, אפנה עתה ליישומן במקרה שבפניי.

דומה כי אין מחלוקת בין הצדדים: מספר תיק הפיקוח שעניינו העובדות והעבירות מושא כתב האישום המתוקן – אינו מצוין בכתב ההסמכה [נ/1] , אשר צוטט לעיל. תחת זאת, מפורטים בכתב ההסמכה שני מספרים של תיקי פיקוח. האחד מתייחס לכתב אישום אחר, אשר הוגש נגד נאשם אחר. השני מתייחס לאישום שעובדותיו פורטו באישום הראשון בכתב האישום המקורי בתיק שבפני (אישום אשר כזכור – נמחק מכתב האישום המתוקן).

טענת המאשימה היא כי נתון זה – מספר תיק הפיקוח – חסר כל משמעות, והוא מהווה "כלי עזר" לשימוש המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועמ"ש, ולא מעבר לכך.

עמדה זו של המאשימה מעוררת קושי, ובמספר מובנים.

ראשית, וכפי שציינה המאשימה בצדק – על פי רוב , כתבי הסמכה אינם כוללים את מספר תיק הפיקוח. אלא שבשונה מטענת המאשימה – על פי רוב כתבי ההסמכה אינם כוללים גם את מספר הגוש והחלקה או את פרטי זיהוי הנכס [ר' למשל, וכדוגמא בלבד, את נוסח כתבי ההסמכה שהוגשו לבית המשפט, על ידי עו"ד חטיב, בת.פ. 28461-11-17, 24778-06-17, 62083-05-17, 469511-04-17, 45779-04-17, 27639-02-17; בכל התיקי הנ"ל, נוסח כתב ההסמכה אינו כולל לא את פרטי זיהוי הנכס, לא את מספר תיק בית המשפט ולא את מספר תיק הפיקוח]. בהעדר הסבר מניח את הדעת, אתקשה לפיכך לקבל את הטענה כי הנתון ה רלבנטי הוא דווקא מספר גוש החלקה , ולא מספר תיק הפיקוח.

שנית, וכפי שטען גם ב"כ הנאשם – זיהוי הנכס בכתב ההסמכה כולל שני מספרים של גוש/חלקה. המדובר בחלקות גדולות מאוד, הכוללות עשרות רבות וייתכן כי אף מאות נכסים ובעלי נכסים. לא נטען על ידי עו"ד חטיב, כי הוא הוסמך על ידי המחלקה להנחיית מוסמכי יועמ"ש, לטפל בכל החשדות לביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה במאות הנכסים שבאותן חלקות. אדרבא – נראה סביר יותר, כי ההסמכה שניתנה לעו"ד חטיב היא ספציפית, לשני נכסים ולחשדות לביצוע עבירות בנוגע לשני נכסים אלו. אף בכך יש כדי להחליש את טענת המאשימה, כי מספרי תיק הפיקוח הם "נתוני עזר" שאינם רלבנטיים לגדר כתב ההסמכה.

שלישית, טענת המאשימה כי מספר תיק הפיקוח הוא "נתון עזר" בלבד - אינה נתמכת בלשון כתב ההסמכה, המסתיים במלים: "הסמכה זו תעמוד בתוקפה רק לתיקים שבנדון". כתב ההסמכה אינו מגביל את תוקפו למספרי זיהוי הנכס [גוש/חלקה], אלא דווקא ל"תיקים". מספרי התיקים היחידים המפורטים בכתב ההסמכה, אלו המספרים של תיקי הפיקוח. על כורחך אתה למד, כי כתב ההסמכה הסמיך את עו"ד חטיב לייצג את המאשימה בשני תיקי הפיקוח אשר פרטיהם מצויינים בו – ובשני תיקים אלו בלבד.

המסקנה המתבקשת, לפיכך, היא כי כתב ההסמכה נ/1 אינו כולל את מספר תיק הפיקוח אשר עובדותיו מפורטות בכתב האישום המתוקן. מה תוצאותיה של מסקנה זו? האם בהכרח, כטענת ההגנה, דין ההליך כולו להתבטל?

סבורני כי בשלב זה אין מקום להורות על ביטול ההליך. כפי שפירטתי לעיל, מכוח דוקטרינת הבטלות היחסית, ניתן "להחיות" כתב אישום והליך שהוגש בהעדר סמכות, מקום בו מדובר בפגם דיוני, אשר תוקן (גם אם בדיעבד). זאת, ככל שהפגם לא גרם לעיוות דין, והאינטרס הציבורי יוצא נשכר מתיקון הפגם בדיעבד תוך הותרת ההליך על כנו. לשיטתי, בענייננו חברו יחדיו מספר שיקולים המצדיקים את הותרת ההליך על כנו, ככל שתתקן המאשימה את הפגם.

יש לזכור כי בענייננו מדובר בהליך המתנהל מזה כשנתיים [אם כי טרם ניתן מענה לכתב האישום, בין היתר בשל עיכובים הכרוכים בהעברת חומרי חקירה וחומרים נוספים לעיון ההגנה] . טענת הפגם בכתב ההסמכה עלתה לראשונה אך בישיבה החמישית, קרוב לשנתיים מיום הגשת כתב האישום; שיקול נוסף - על פניו, נראה כי עניינן של עבירות הבניה אשר בוצעו לכאורה בנכס – נשקלו על ידי המאשימה כחטיבה אחת [ולראיה – כתב האישום המקורי כלל את העובדות ואת עבירות הבניה לכאורה ביחס לשני תיקי הפיקוח: 200900093 ו- 201600007]. בנוסף, לא נטענה על ידי ההגנה כל טענה באשר לנזק שנגרם לנאשם ולהגנתו בשל הפגם הנטען, או באשר לנזק שעלול להיגרם לנאשם ולהגנתו, ככל שיתוקן הפגם בדיעבד, וככל שתגיש המאשימה כתב הסמכה מתוקן. מאידך, הנזק הצפוי לאינטרס הציבורי מביטול ההליך (והגשתו מחדש על ידי המאשימה) – ברור. העיכוב הצפוי להיגרם מבירור אשמתו או חפותו של הנאשם, והעיכוב הצפוי באכיפת הדין – מטים את הכף לטובת דחיית הבקשה להורות כבר בשלב זה על בטלות ההליך בשל טענת היעדר סמכות.

סוף דבר:
אני מקבל את טענת ההגנה, לפיה כתב ההסמכה [נ/1] אינו כולל הסמכה להגיש כתב אישום בגין העובדות והעבירות המפורטות באישום אשר נותר בכתב האישום המתוקן. על פניו אישום זה הוגש ללא סמכות. עם זאת, ומהשיקולים שפורטו לעיל, אני סבור כי מדובר בפגם דיוני, אשר ניתן לתיקון בדיעבד, מבלי שייגרמו לנאשם ולהגנתו נזק של ממש .

משכך, אני מתיר למאשימה להגיש כתב הסמכה הכולל גם את מספר תיק הפיקוח הרלבנטי [201600007], וזאת עד יום ראשון, 17.5.20.

תזכורת פנימית ליום 18.5.20.
המזכירות תעביר את העתק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ה ניסן תש"פ, 19 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.