הדפסה

בית משפט השלום בחיפה תאד"מ 16981-05-21

בפני
כבוד ה שופטת ג'אדה בסול

תובעת

אסתר טורקניץ

נגד

נתבעת
לילך עיון להב

החלטה

זוהי בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף , בטענה של חוסר סמכות עניינית של בית המשפט כאן לדון בה.

עסקינן בתביעה נזיקית כספית על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: " חוק איסור לשון הרע"), שהוגשה כנגד הנתבעת.

מכתב התביעה עולה כי התובעת מועסקת כמבקרת חשבונות ברשות המסים, מע"מ חיפה, כממונה פרויקטים בביקורת חשבונות. הנתבעת שימשה כממונה של צוות ביקורת חשבונות, כאשר התובעת צוותה בצוות של הנתבעת החל מחודש ינואר 2021.

לפי התובעת, בעקבות הודעת דואר אלקטרונית, ש התקבלה לכתובת הדואר האלקטרוני שלה , לה צורף קובץ אודיו שבו מוקלטת כביכול, שיחה של הנתבעת עם אחד מעמיתיה לעבודה. בשיחה זו, כך נטען, הוציאה הנתבעת דיבתה של התובעת רעה , תוך שהיא מכפישה את שמה, מבזה ומשפילה אותה במטרה לעשות אותה "מטרה ללעג ולבוז בעיני השומע ולפגוע במשרתה ובמשלח ידה.." (ס ' 11 לכתב התביעה).

התובעת הוסיפה בסעיף 11 לכתב בתביעה, כי "מדובר בחציית גבולות מכוערת ומסוכנת שאין כמותה, בהיות הנתבעת ממונה על התובעת ומי שאמורה לכתוב את חוות דעתה עליה ולספק לה עבודה וכל זה בשירות המדינה. הדעת מסרבת להאמין, שכך ממונה מתבטא באופן כללי על כפיפו ובמשרד ממשלתי בפרט! " .

לטענת התובעת, בעקבות לשון הרע, והתעלמות הנתבעת ממכתב ההתראה שנשלח אליה בעניין בטרם הגשת התביעה, זה גרם להשפעה על מצבה הבריאותי .

בכתב התביעה ביקשה התובעת להורות על חיוב הנתבעת לפצותה בס כום של 50,000 ש"ח בגין הפרת חוק איסור לשון הרע , וכן, לחייבה להתנצל מפורשות בפני אותו עמית שאותם דברים הועלו בפניו .

הנתבעת העלתה בהגנתה טענת סף, ו ביקשה להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתביעה.

לטענת הנתבעת, בהתאם להוראות סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ''ט- 1969 ( להלן: "חוק בית הדין לעבודה"), מאחר ועסקינן בטענות להפרת  חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 , לפי הטענה, כאשר במועדים הרלוונטיים לתביעה הנתבעת הייתה ממונה של התובעת במקום העבודה. הנתבעת טענה עוד כי התביעה הינה בקשר מובהק ליחסי העבודה , ונסובה סביב פרסום שנעשה, על פי הנטען, במסגרת העבודה. על כן, כך הנתבעת, על התביעה להתברר בבית הדין לעבודה.

התובעת עתרה לדחות את בקש ת הסף, כאשר, לטענתה, כלל לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, ביחס לעילת התביעה, וכן, כי י חסי העבודה אינם העיקר במקרה דנן. התובעת עשתה סקירת למאפייני העיסוק של הצדדים, וטענה כי היא עבדה עם הנתבעת במשך כ- 9 ימים לכל היותר, כך שלא הספיקו יחסי העוסק מעסיק להתבשל.

התובעת טענה כי מאחר ולא הספיקו להתקיים יחסים כלל בין הצדדים, במסגרת העבודה, מכך יש להסיק כי העוולה שביצעה הנתבעת אינה קשורה ליחסי העבודה.

בנוסף, כך התובעת, לא קיים קשר סיבתי בין ה עוולה לבין יחסי העבודה בין הצדדים בזמן ביצוע העבודה, שכן העוולה שבוצעה איננה קשורה בזכויות וחובות הנובעות מיחסי העבודה, אלא בשל רצונה של הנתבעת לפגוע בתובעת, ואין זו הפעם הראשונה שהיא מתבטאת כך כלפי עובדים.

התובעת אף הוסיפה, כי בחודש יולי היא הגישה כנגד הנתבעת תלונה במשטרת ישראל על איומים, אשר לטענתה , באו מהנתבעת בעקבות קידום מעמדה של התובעת.

דיון והכרעה
לאחר עיון ושקילה לכתבי הטענות שהגישו הצדדים, אני סבורה כי דין טענות הנתבעת להתקבל, וכי לבית משפט זה אין את הסמכות, מבחינת העניין, לדון בתביעה.

 הוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה , קובעות את גדר הסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה . בין היתר קובע סעיף 24(א)(1ד) כדלהלן: "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 . לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים;"

באשר לסמכות העניינית, העיקרון הבסיסי שהוחל בעניין זה הוא שמחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה. בעניין  זה ראו  ע''א 2618/03 פי.או.אס.(רסטורנס סוליושנס) בע''מ נ' ליפקונסקי , פורסם בפד''י נ''ט(3) , 497 , עמ' 508.

לפי ההלכה הפסוקה ,  קביעת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה איננה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק או על פי זהות הצדדים להליך, אלא על פי מבחנים מהותיים: מהות העניין הנדון או מהות העילה, והאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו עניין. ככל שעל פי מהות העניין מקומו של הדיון בסכסוך הוא בית הדין לעבודה, משתרעת סמכותו על כל בעלי הדין הנוגעים לעניין ( בעניין זה ראו לדוגמא את ע''ע(ארצי) 625/08 מירב תותי אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע''מ ( פורסם בנבו) )  (להלן: " עניין תותי אשבל")).

כדי שעילת התביעה תקנה סמכות  לבית הדין לעבודה, נדרש שהיא תהיה קשורה ליחסי העבודה,  עילה במובנה הרחב, תוך איתור הרכיב הדומיננטי במחלוקת שבין הצדדים על פי הנטען בכתב התביעה. זאת בשונה ממבחן הסעד שבערכאות האזרחיות על-פיו הולכת הסמכות העניינית אחר הסעד ולא על פי מהות הסכסוך .(בעניין זה ראו ע''ע(ארצי) 687/05  אלי גור נ' מפעלים כימיים בע''מ (פורסם בנבו)  וכן פסק הדין בעניין תותי אשבל , שם , עמ' 513).
תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה לבין הערכאות אזרחיות, בהתאם להוראות הסעיף הנ''ל בחוק בית הדין לעבודה  נדון בהרחבה בת"א (מחוזי מרכז) 8370-02-10 חלמיש נ' גמא ניהול וסליקה בע"מ [פורסם בנבו, 6.7.2010] (להלן: "פס"ד חלמיש") . בפסק הדין נקבע כי סעיף 24(א)(ד1) מקנה סמכות ייחודית לדון בתובענות שעילתן חוק איסור לשון הרע, וזאת, בהתקיים מבחן תלת שלבי , דהיינו - שלושה תנאים מצטברים לשם כינונה של סמכות עניינית לבית הדין לעבודה, ואלו הם: מבחן זהות הצדדים; מבחן העילה; מבחן הקשר הסיבתי.

במקרה בו עסקינן, ממשקי העבודה של הצדדים הועלו מטעמם בכתבי הטענות , ואין חולק כי הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לאירוע התביעה , הייתה הממונה על הצוות שבו עבדה התובעת.

סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, מגדיר מי הוא נושא משרה, כאשר המונח כולל "ממונה על העובד" , מונח שפורש בפסיקת בית הדין לעבודה - כמי שנחשב לבעל מרות, וזאת אף אם השליטה היא שליטה עקיפה , בסע"ש (ת"א) 25515-03-15 יהונתן סגל נ' יאיר גוטדנקר [פורסם בנבו] (מיום 28/03/17 ) נדונה הגדרתו של המונח "ממונה". וכך נכתב: "המונח ממונה אינו מוגדר בחוק. בית הדין הארצי פירש את המונח "ממונה" במובנו הרחב קרי, "ממונה" הוא מי שנחשב ל"בעל מרות", וזאת גם אם השליטה היא שליטה עקיפה. כלומר, לא רק כשמדובר בממונה ישיר" (ראו, למשל, ע"ע (ארצי) 274/06 פלונית נ' אלמוני, [פורסם בנבו] סעיף 47 לפסק הדין (26.3.2008)).

נקבע גם כי "המשותף לכל מרכיבי המונח "נושא משרה" כאמור בסעיף 24(1)(ד1) לחוק ימצא בעקרון " האחריות הנגזרת משליטה" כלומר: למעסיק תהא אחריות ללשון הרע שהוצאה...בהתקיים שני תנאים: האחד- שלמעסיק יש יכולת לשלוט בהתנהגותם של אותם אנשים במסגרת יחסי עבודה, והשני- שהם בעלי מרות ביחס לתובע- בין במישרין ובין בעקיפין -  הכוללת יכולת השפעה וסמכות ניהולית, מקצועית ואישית" בעניין סע"ש 42160-06-16 גחלב נ' מרכז משען בע"מ [פורסם בנבו] (30.10.2016) (וראו ע"ע (ארצי) 61643-11-16 גחלב נ' מרכז משען בע"מ [פורסם בנבו] (10.7.2017)).

ושוב אדגיש, כי כעולה מטיעוני הצדדים והמסמכים שתמכו בכתבי טענותיהם , הרי שביישום מבחן זהות הצדדים, המסקנה היא כי בין התובעת לנתבעת אכן התקיימו יחסי ממונה וכפיף.

לא בכדי ציטטתי בסעיפים שלעיל את דבריה של התובעת, מתוך כתב התביעה שהוגש מטעמה, בו היא מאשרת כי היא כפופה להוראותיה של הנתבעת, במיוחד כאשר טענה "שכך ממונה מתבטא באופן כללי על כפיפו". בזאת סתרה התובעת את דבריה שעולים בתגובתה לטענת הסף, שם היא הסבירה את מהות תפקידה והיות הנתבעת אחראית עליה , ואף טענה כי היא כפופה לה.

מדרג "קורות החיים" שהציגה התובעת בתגובתה, שם היא מנסה לטעון כי הנתבעת אינה יכולה, מתוקף מעמדה, להיות בעלת השפעה עליה, אין בו כדי לשנות את מסקנותיי שלעיל , ולטעמי מדובר בטיעון מיותר. כן הטענה כי יחסיהם של הצדדים לא הבשילו לכדי יחסי מרות לאור תקופת העבודה הקצרה שבה הן עבדו יחד, איננה מעלה ואיננה מורידה לענייננו.

דווקא תנאי המכרז לתפקיד הנתבעת שצורפו לתגובת התובעת, מאששות את העובדה כי בסופו של יום, הנתבעת הינה ממונה על התובעת, ואחראית לקבלת ההחלטות בעניין הצוות שלה, ובכללו התובעת שהיא חלק ממנו.

ביישום מבחן העילה אין ולא יכולה להיות מחלוקת, הן על פי כותרת כתב התביעה והן על פי תוכנו, כי המדובר בעילה המבוססת על חוק איסור לשון הרע.
  
בבואנו ליישם את המבחן השלישי על המקרה דנן, באם עילת התביעה היא בקשר ליחסי עבודה- מבחן הקשר הסיבתי, אני סבורה כי גם התשובה לשאלה זו הינה על דרך החיוב.

בפס"ד חלמיש שאוזכר לעיל , נקבע כי : "מבחן הקשר הסיבתי מתמקד בשאלה הבאה: האם עילת התביעה הספציפית בתובענה הנדונה קשורה מבחינה מהותית ליחסי העבודה שבין הצדדים הספציפיים הבאים לפני השופט היושב בדין. ... דרוש כי יהיה קשר ישיר בין עילת התביעה לבין יחסי העבודה שבין הצדדים. כך למשל, תביעה בגין איסור לשון הרע בין בעלי דין שבמקרה הם גם עובד ומעביד אך אינה קשורה ביחסי העבודה שביניהם לא תדון בבית הדין האיזורי לעבודה אם לא מתקיים קשר ישיר וזיקה מהותית בין התביעה לבין מערכת יחסי העבודה השוררת או ששררה ביניהם..." (שם בפסקה 38)
כן נקבע כי: "ניתן לקבוע, איפוא, כי מדובר במבחן המוכרע לגופו של עניין בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו המיוחדות. שיקול הדעת בשאלה זו מסור לידי השופט היושב לדין במובן זה שעליו לנתח את היסודות השונים בכתב התביעה ולהכריע בנוגע למשקלם. כאשר המשקל הסגולי מצטרף לכדי מסה קריטית המצביעה על סכסוך שעילתו ביחסי עבודה כי אז רוכש בית הדין האיזורי סמכות דיון עניינית ייחודית."

בנסיבות המקרה שלפניי, מתקיים מבחן הקשר הסיבתי בין יחסי העבודה שהיו בין הצדדים  לבין עילת התביעה, שכן כל כתב התביעה נסוב סביב היחסים של שני הצדדים בעבודה.

מכלול טענותיה של התובעת כלפי הנתבעת, הן בכתב התביעה והן בתגובה שהוגשה מטעמה, אשר חלק מהן צוטט לעיל (בסעיפים 4-5) , כולן נוגעות ליחסי העבודה ששררו בין הצדדים. הן לגבי תפקודן והן לגבי מעמדן של צד אחד כלפי משנהו .

ברור וגלוי על פני כתבי הטענות, שישנה מערכת יחסים "סבוכה" ולא נוחה בין שני הצדדים של התיק, שמקורה בעבודה וביחסי המרות בין הצדדים, וכן מהיכרות קודמת במסגרת העבודה. אף הנסיבות שגרמו לכתיבת אותן אמרות מביאות למסקנה כי יסוד הסכסוך שבין הצדדים נובע באופן מובהק מיחסי העבודה שהיו ביניה ם.

גם טענתה של התובעת לגבי התלונה שהוגשה במשטרת ישראל כנגד הנתבעת, על אף היותה לא רלוונטית למהות עניין הפרסו מים, אולם מחדדת את העובדה כי כל הסכסוך בין הצדדים נובע מהמתח שיש ביניהם ביחסי העבודה.

משהתקיימו שלושת המבחנים שהותוו בעניין חלמיש, לפרשנות המרחיבה שניתנה לסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, אני קובעת כי עילת התביעה ע"פ חוק איסור לשון הרע בענייננו  מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה .

לסיום:
לאור כל האמור לעיל , אני מקבלת את טענת הנתבעת וקובעת כי הסמכות לדון בתביעה דנן הינה של בית הדין האזורי לעבודה ועל כן , אני מורה על מחיקת התביעה.

על התובעת להגיש כתב תביעה בעניין עילת איסור לשון הרע בבית הדין האזורי לעבודה המוסמך לדון בה מבחינת העניין.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין בקשה זו בסך 5,000 ש''ח אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן , הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
 
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ח' תשרי תשפ"ב, 14 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.