הדפסה

בית משפט השלום בחיפה תא"ק 6432-09-17

מספר בקשה:2
בפני
כב' השופט אמיר סלאמה

מבקשת

מ. מ. ביר אל-מכסור

נגד

משיבה

מקורות חברת מים בע"מ

החלטה

החלטה זו ניתנת במסגרת בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, וזאת בהמשך להחלטת כב' הרשם ניר זיתוני מיום 13.11.17.

רקע

1. ענייננו בתביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר, על סך 143,076 ₪.
המשיבה (להלן – "התובעת"), ספקית מים כמשמעות מושג זה בחוק המים, תשי"ט-1959, טוענת שהמבקשת (להלן – "הנתבעת"), חייבת את הסכום האמור בעד שיקום, חידוש ופיתוח מערכות מים וביוב (להלן - " קרן השיקום").

2. הנתבעת הגישה בקשה בעלת שלושה ראשים:

סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ביחס לחלק מהחוב מושא התביעה;
מחיקת כותרת ביחס ליתרת החוב מושא התביעה, נוכח טענת הנתבעת להקמת תאגיד מים שאמור לשאת בחוב הנטען , ככל שזה קיים;
לחלופין, הארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן.

3. ביום 13.11.17 קבע כב' הרשם הבכיר זיתוני שההכרעה בבקשה לדחיית התביעה על הסף אינה בסמכות רשם בכיר ועל כן יש לנתב אותה לשופט. עוד נקבע כי ככל שהבקשה לדחיית התביעה על הסף תדחה , יוחזר התיק לטיפול הרשם לשם הכרעה בבקשה למחיקת כותרת. כמו כן ניתנה ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן , כך שהבקשה תוגש תוך 30 יום ממועד מתן החלטה הדוחה את הבקשה למחיקת כותרת, ככל שתינתן החלטה שכזו.

4. על רקע זה הועברה הבקשה לסילוק על הסף לטיפולי.
ביום 16.11.17 הוריתי לתובעת להגיב לבקשה, תוך מתן זכות תשובה לנתבעת בעקבות התגובה שתוגש.
הנתבעת הגיב לבקשה. התובעת לא השיבה לתגובה.

טענות הצדדים

5. לטענת הנתבעת, מנספחי התביעה עולה כי חלק מהחוב, בסך 74,871 ₪, מתייחס לחודש יוני 2010 (להלן – "החוב מושא הבקשה"), כאשר תאריך הערך שלו הוא 19.7.10, ומכאן שמועד תשלום החוב מושא הבקשה חל בתאריך זה. לטענת הנתבעת, הואיל והתביעה שלפנינו הוגשה ביום 6.9.17, עברו יותר משבע שנים לאחר שנולדה עילת התביעה ביחס לחוב מושא הבקשה, ולפיכך חלק זה של התביעה התיישן.

6. לטענת התובעת, יש לדחות את טענת ההתיישנות, וזאת בשל התנהלות הנתבעת בזמן אמת ביחס לחוב מושא הבקשה.
התובעת טענה כי החשבון החודשי של צרכן מורכב ממספר מרכיבים, אשר מפורטים בשורות נפרדות בכל חשבון מים שיוצא לצרכנים. כאשר צרכן משלם לתובעת, הוא מורה לה לטובת איזה רכיב יש לזקוף את התשלום שהעביר בחודש מסוים, ובהעדר נסיבות מיוחדות, התובעת פועלת לפי הנחיות הצרכן.

7. במקרה דנן, כך לשיטת התובעת, הנתבעת שילמה תחילה, במסגרת תשלומיה החודשיים עבור חודשים ינואר 2010 עד יוני 2010 כולל, את כל הרכיבים בחשבון, כולל את החוב מושא הבקשה (כלומר, לשיטת התובעת מלכתחילה לא היה לנתבעת חוב בגין קרן השיקום לחודש יוני 2010).
ביום 15.8.10 שלחה הנתבעת מכתב לתובעת (אשר צורף לתגובת התובעת), בו ביקשה לזכות את הכרטסת שלה בגין הסכום ששולם עבור רכיב קרן השיקום לחודש יוני 2010, על רקע טענתה לקבלת פטור ממנהל מנהלת המים עקב הצטרפות הנתבעת לתאגיד מים.
התובעת, כך נטען, פעלה בהתאם לדרישת הנתבעת, וביום 14.9.10 היא העבירה את סכום החוב מושא הבקשה לתאגיד המים (וזאת לבקשת הנתבעת) , ורשמה אותה כחיוב לחובת הנתבעת.

8. לטענת התובעת, יש לראות את יום ה- 14.9.10 כיום בו נולדה עילת התביעה בגין החוב מושא הבקשה, ומשכך התביעה (אשר הוגשה ביום 6.9.17) לא התיישנה. לחלופין, כך נטען, יש לראות במכתב הנתבעת מיום 15. 8.10 כהודאה של הנתבעת בקיום זכות בקרן השיקום, וממועד זה יש לספור את תקופת ההתיישנות לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, כך שגם לפי חישוב זה התביעה לא התיישנה.

9. כאמור, הנתבעת לא השיבה לתגובה.

דיון והכרעה

10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי לא ניתן להכריע בטענת ההתיישנות ללא שמיעת ראיות, ומשכך אין מקום לסלק על הסף את התביעה ביחס לחוב מושא הבקשה.
להלן נימוקיי.

11. כידוע, ההלכה היא שסילוק על הסף הוא סעד הניתן ביד קפוצה, וזאת רק אם ברור ונעלה מעל לכל ספק כי אין כל סיכוי לתובענה, או לחלק ממנה. מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה" (ראה: ע"א 693/83, שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668). אמצעי חמור של סילוק על הסף יש להפעיל בזהירות רבה ורק במקרים בהם ברור כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות שבתביעתו, את הסעד אותו הוא מבקש.

12. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 קובע כדלקמן:

"...התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –
(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים..."

ואילו סעיף 6 לחוק קובע כדלקמן:

"...תחילת ההתיישנות
תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה... "

13. בענייננו, החוב מושא הבקשה מתייחס לתקופה המסתיימת בחודש יוני 2010, ומועד פרעונו חל ביום 19.7.10.
לכאורה, צודקת הנתבעת בכך שעילת התביעה בגין חוב זה התיישנה, לכל המאוחר, ביום 19.7.17 (היום האחרון לפני פגרת בתי המשפט באותה שנה) , ולפני הגשת התובענה.
אלא שהנתבעת העלתה, במסגרתה תגובתה לבקשה, טענות עובדתיות שאם תתברנה כנכונות, יכולות לחלץ את התביעה ביחס לחוב מושא הבקשה מגזירת ההתיישנות.

14. ככל שטענות התובעת בנדון תתבברנה כנכונות, הרי שבחודש יולי 2010 החוב מושא הבקשה לא היה קיים, שכן הוא שולם ע"י הנתבעת .
רק ביום 15.8.10, ולאחר תשלום החוב האמור, העלתה הנתבעת טענת פטור ביחס לסכום, וביקשה מהתובעת לזכות את חש בונה בגובה הסכום, דבר שהביא את התובעת, ביום 14.9.10, להעביר את התשלום האמור לטובת תאגיד המים שהקימה הנתבעת, ולזקוף אותו לחובת הנתבעת.
המשמעות המשפטית של האמור לעיל (שוב, ככל שהדברים נכונים עובדתית) , בהקשר לדיני ההתיישנות, היא שעילת התביעה ביחס לחוב מושא הבקשה נולדה ביום 14.9.10 והתביעה לא התיישנה.
למצער, עילת התביעה נולדה לכל המוקדם ביום 15.8.10, שכן עד אותו תאריך ניתן לראות בהתנהלות הנתבעת כהודאה בקיום החוב. בשים לב לסעיף 9 לחוק ההתיישנות, רק ממועד זה מתחיל מירוץ ההתיישנות, והוא הסתיים ביום 6.9.17 (היום הראשון לאחר סיום פגרת בתי המשפט שחלה בעת סיום תקופת ההתיישנות, לפי סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות).

15. ודוקו. אין בהחלטה הנוכחית כדי לקבוע מסמרות ביחס לנוכנות הטענותה העובדתיות של הנתבעת בתגובתה לבקשה.
כל שנקבע במסגרת החלטה זו הוא שככל שטענותיה של התובעת בנדון תתברנה כנכונות, יכול הדבר לחלץ את התביעה מגזירת ההתיישנות, ומ שכך אין מקום לסלק על הסף את התביעה ביחס לחוב מושא הבקשה, בטרם נשמעו ראיות ונקבעו עובדות ביחס לכך.
המשמעות היא שהנתבעת תוכל להמשיך ולטעון להתיישנות חוב זה, והדבר יוכרע לאחר בירור העובדות הנוגעות בדבר.

סוף דבר

16. הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות נדחית בזאת.

17. הוצאות הבקשה תוכרענה בסיום ההליך.

18. המזכירות מתבקשת להחזיר את התיק לכב' הרשם הבכיר זיתוני לצורך הכרעה ביתר הבקשות העומדות על הפרק.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ח, 02 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.