הדפסה

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 58193-03-19

בפני
כבוד ה שופט אורי גולדקורן

התובעת

אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ, ח"פ 51-2642281
ע"י ב"כ עו"ד סעיד גנאים

נגד

הנתבע
מוחמד יאסין, ת"ז XXXXXX329
ע"י ב"כ עו"ד אחמד עדאוי

פסק דין

1. ביום 18.4.2018 אירעה תאונת דרכים בחיפה, בה היו מעורבים רכב מסוג מזדה 6 שבבעלות התובעת (להלן: רכב התובעת), בו נהג ישראל מלר (להלן: נהג התובעת), ורכב מסוג מזדה 323 (להלן: רכב הנתבע) שבבעלות הנתבע, בו נהג מהאדי יאסין (להלן: נהג הנתבע). התובעת הגישה תביעה נגד הנתבע וטענה כי התרשלות נהג הנתבע היא שגרמה לנזק ל רכב התובעת. עיקר המחלוקת נסבה בשאלת האחריות.

גרסת התובעת

2. בכתב התביעה נטען שכאשר נסע נהג התובעת בנתיבו, נסע רכב הנתבע לאחור ופגע ברכב התובעת. בדו"ח שצורף נכתב בסעיף תיאור האירוע : "עמדתי לפנות שמאלה בצומת, צד ג' שהיה לפני נסע רוורס ופגע בי". בסעיף פרטי הנזק נכתב: "פגוש + כנף קדמי שמאלי" .

3. בישיבת ההוכחות שרטט נהג התובעת את מקום התאונה (ת/1) והעיד שכאשר הוא התכוון לפנות שמאלה בצומת, לאחר שהוא וידא שלא מגיעים כלי רכב מימין, נסע רכב הנתבע בנסיעה לאחור וגרם לתאונה. הוא הבהיר בחקירה הנגדית שהוא נעצר תחילה בצומת, וידא שהכביש פנוי ותוך כדי תחילת ביצוע הפנייה שמאלה נסע רכב הנתבע לאחור ופגע ברכבו, כך שהתאונה אירעה בתוך הצומת. הוא הסביר כי הוא רצה להשתלב בכביש חד סטרי, בו התנועה אפשרית מימינו וכי לאחר שהוא וידא שאין כלי רכב מימין הוא החל בנסיעה עם הפנים לכיוון הנסיעה. נהג התובעת אישר כי התאונה אירעה במקום שצולם בתמונות נ/1 ו- נ/2 וסימן על גבי התמונות את מיקומי כלי הרכב. הוא ציין כי רכבו נפגע מקדימה בפגוש השמאלי ורכב ה נתבע נפגע בחלקו האחורי, אולם הוא לא ידע לציין את מיקום הפגיעה המדויק. נהג התובעת טען שנהג הנתבע לא יצא מחניה אלא נסע אחורה בכביש.

גרסת הנתבע

4. בכתב ההגנה הוכחשו נסיבות התאונה שתוארו בכתב התביעה . נטען שכאשר נהג הנתבע יצא מחניה לתוך כביש חד סטרי, התיישר ושילב להילוך נסיעה, בטרם החל בנסיעה פגע ברכבו רכב התובעת.

5. בעדותו נהג הנתבעת אמר שכאשר הוא יצא מחניה בנסיעה לאחור ושילב הילוך נסיעה פגע ברכבו רכב התובעת . הוא סימן בתמונה נ/1 את מקום התאונה . בחקירה הנגדית הוא הדגים את אופן התרחשות התאונה והבהיר שהיא התרחשה לאחר שהוא סיים לצאת מהחניה והתכוון ל נסוע קדימה. הוא ציין שרכבו נפגע מאחור בצד שמאל ואילו רכב התובעת נפגע בצד משאל מקדימה. עד נוסף שהעיד מטעם הנתבע ציין שהוא לא ראה את התרחשות התאונה אלא הגיע למקום לאחריה.

הכרעה בשאלת האחריות

6. נהג התובעת העיד כי נהג הנתבע נסע בכביש לאחור וגרם לתאונה ואילו נהג הנתבע העיד שעם סיום יציאתו מחניה בנסיעה לאחוראירע ה התאונה. לא הייתה מחלוקת כי נהג הנתב ע נסע לאחור לפני התרחשות התאונה.

7. בתקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות) נקבע:

"45. נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע –
(1) סיכון או פגיעה;
(2) הטרדה או הפרעה".

התקנות מהוות מקור לחובות חקוקות ולנורמות התנהגות סבירה ככל שנדרש לצורך העוולות בסעיפים 63, 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] . בהתאם לתקנה 45 לתקנות, נוהג רכב לא ייסע אחורנית, אלא "אם יש צורך בכך", ו"במידת הצורך", וזאת, רק לאחר שנקט באמצעי זהירות הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או הפרעה לתנועה (ד"נ 22/83 מדינת ישראל נ' חדריה פ"ד לח (2) 285 (1984) ). הנטל להוכיח נקיטת אמצעי זהירות מספיקים וקיומם של התנאים הדרושים בעת נסיעה לאחור מוטל על נהג הרכב הנוסע לאחור. אמצעי הזהירות שיש לשקול בעת נסיעה לאחור אינן רשימה סגורה, אלא תלויה בנסיבות של כל מקרה. התקנות אינן קובעות במפורש את אמצעי הזהירות. עליהם למנוע "סיכון או פגיעה" או "הטרדה או הפרעה". מכתב ההגנה ומעדותו של נהג הנתבע לא עולה שהוא נקט באמצעי זהירות תוך כדי נסיעה לאחור, בין אם לצורך יציאה מהחניה, כטענתו , ובין אם תוך כדי נסיעה לאחור , כטענת נהג התובעת. היה על נהג הנתבע לנקוט במשנה זהירות תוך כדי נסיעה לאחור, ואף ל החנות את רכבו מלכתחילה באופן כזה שלא יהיה צורך בנסיעה לאחור כדי לצאת מהחניה. לפיכך , הנני קובע כי האחריות להתרחשות התאונה רובצת על כתפי נהג הנתבע.

8. עם זאת, אף על נהג התובעת חלים כללי זהירות כנהג בכביש והיה עליו לנקוט באמצעי זהירות סבירים במהלך ביצוע פניה שמאלה לכביש חד סטרי ו להאט, לעצור ולצפור כדי למנוע את התאונה, בהתאם לחובת הזהירות הכללית שבתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה. לפיכך יש להטיל על נהג התובעת אשם תורם בשיעור 40%.

הנזק

9. התובעת תבעה פיצוי בגין הנזקים הבאים: נזק ישיר לרכב בסך 7,985 ₪ ו עלות שכר טרחת השמאי בסך 750 ₪ . להוכ חת נזקיה צירפה התובעת חוות דעת שמאי, חשבונית מס ממוסך ופירוט הוראות תשלום. בא כוח הנתבע לא הכחיש בסיכומיו את גובה הנזק. 60% מסך הנזק הם 5,241 ₪.

התוצאה

10. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

(א) 5,241 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 26.3.2019, ועד לתשלום המלא בפועל;
(ב) שכר טרחת עורך-דין בסך 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל;
(ג) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד תשלומה ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ט' תמוז תש"פ, 01 יולי 2020, בהעדר הצדדים.