הדפסה

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 35485-12-19

מספר בקשה:5
בפני
כבוד ה שופטת סיגלית גץ-אופיר

מבקשים

מדינת ישראל

נגד

משיבים
מוטלק בדראן

החלטה

לפניי בקשת המבקשת לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה ככל שהתובענה כנגדה תידחה .

לטענת המבקשת עסקינן בתובענה שנוהלה זה מכבר במסגרת הליך קודם (ת"א 61879-09-16) אשר נמחק בשל מחדליו של המשיב אשר לא התייצב לדיונים אליהם זומן, חרף החלטות בית המשפט (להלן – " ההליך הקודם"). התנהלותו האמורה של המשיב במסגרת ההליך הקודם הסבו למבקשת הוצאות לא מבוטלות וכעת מוגשת תובענה חדשה אשר כאמור זהה לחלוטין לתובענה שהוגשה בהליך הקודם למעט סכום התביעה.
נוסף על כך, סיכויי התביעה נמוכים. המבקשת הכחישה במסגרת ההליך הקודם את כל טענות המשיב לרבות רשלנות כלשהי מצידה ו/או קשר סיבתי בין מעשיה ו/או מחדליה של המבקשת ובין נזקיו של המשיב לרבות פגיעה בשמו הטוב. כך גם, אין בעובדה כי המשיב זוכה במסגרת התיק הפלילי שהתנהל כנגדו כי להוכיח כי רשויות האכיפה לרבות משטרת ישראל ולשכת התביעות התרשלו במילוי תפקידם.

אשר למצבו הכלכלי של המשיב הרי שבמסגרת ההליך הקודם הגיש התובע ביום 26/9/16 בקשה לפטור מאגרה במסגרתה טען, כי אין ביכולתו לשלם את אגרת בית המשפט בשל מצבו הכלכלי.

אשר לסכום הערובה הרי שבהתאם לפסיקת בית המשפט יש להעמיד את סכום הערובה להבטחת הוצאות המבקשת על ערכים ראליים שיש בהם לשקף את "כל הוצאותיו של נתבע" בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. במסגרת בקשה דנן מבקשת המבקשת לחייב את המשיב בהקפדת ערובה שלא תפחת מסך של 30,000 ₪ וזאת תוך זמן קצוב.

לטענת המשיב דין הבקשה להידחות. המבקשת לא הציגה ו לו ראשית ראיה לכך שמצבו הכלכלי של המשיב רעוע באופן שלא יאפשר לו לעמוד בהוצאות המבקשה ככל שתביעתו תידחה.

אשר לסיכויי התביעה , הרי שיש קושי להערי כם, ואין בשיקול זה כשלעצמו כדי להביא לחיוב המשיב בערובה להוצאות הנתבעת, אלא במקרים של הליך שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק.

לטענת המשיב הוא לא ידע אודות קיומם של הדיונים בהליך הקודם – לא באמצעות בא כוחו אשר ייצג אותו במסגרת ההליך הקודם ולא באמצעות המבקשת. לאחר תקופה בה חש כי הטיפול בתיק לא מתקדם פנה אל מזכירות בית המשפט והופתע לגלות שהתובענה נמחקה. עוד לעניין זה טוען המשיב כי אין לזקוף לחבותו את מחדלו של בא כוחו אשר ייצג אותו בהליך הקודם.

בהתאם להיקף ההכנסה השנתי לשנים 2019-2020 הוכיח המשיב כי הוא עומד בהתחייבויותיו ואין כל חשש כי המשיב לא יעמוד בתשלום הוצאות המבקשת ככל שתביעתו תידחה. שכרו החודשי של המשיב עומד על סך של 13,008 ₪ ( העתק תלוש שכר חודשי צורף לתגובה וסומן כנספח א).

המבקשת הגישה כתב תשובה מטעמה במסגרתו הוסיפה , כי טענת המשיב בדבר מצבו הכלכלי חסרת כל בסיס. המשיב צירף שני תלושי שכר בלבד – מחודש 12/19 ומחודש 2/20 ולא טרח לצרף תלושי שכר במהלך כל השנה . כמו כן מעיון בתלושי השכר שצורפו עולה, כי המשיב הועסק כמתמחה החל מיום 1/9/19 ועד ליום 31/8/20, קרי עם הגשת כתב התשובה ניתן להיווכח שהמשיב סיים את תקופת ההתמחות ואינו מועסק עוד בשירות המדינה ; כמו כן, שכר היסוד המשולב של המשיב עמד על סך של 3,087.13 ₪ בלבד וקיימת השתתפות בשכר דירה בסך של 2,000 ₪.
נוסף על כך המשיב צירף תלוש שכר אחד מחברת שמירה, ולא ברור האם המשיך בעבודתו בחברת השמירה או שמא עבודה זו הופסקה.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה נחה דעתי כי דינה להתקבל ויובהר:

תקנה 519 (א) לתקנות קובעת כדלקמן:
"519. ערובה לתשלום הוצאות
בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערבה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע"
בפסק הדין רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין (פורסם ביום 13.11.14) (להלן: " פרשת קרמין") הדן בתקנה מבהיר מהו האיזון הנדרש לצורך הפעלתה:
"עסקינן בתקנה המזמנת מפגש והתנגשות בין ערכים חשובים. מן העבר האחד, החיוב בערובה עלול למשל לחסום את דלתות בית המשפט בפני תובע דל אמצעים ולחרוץ את גורל ההליך בטרם קיבל התובע את יומו בבית המשפט. בכך טמון פוטנציאל פגיעה ממשי בזכות הגישה לערכאות של התובע רק בשל עוניו. מן העבר האחר, תכליות התקנה הן למנוע תביעות סרק ולהבטיח כי באם תידחה התביעה, יהא לנתבע ממי לפרוע את הוצאותיו"

יוצא אפוא, כי בהתאם להלכה ידה של זכות הגישה לערכאות תהיה על העליונה, ואין להתנות את זכותו של התובע להביא את עניינו לפניי בית המשפט בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, והפקדת כאמור תעשה רק במקרים חריגים.
בפרשת קרמין נקבעו ארבעה פרמטרים לצורך איזון העקרונות שלעיל ומהווים כלי עזר להכרעה בשאלה – האם המקרה מצדיק חיוב הפקדת ערובה:
"הפסיקה התרכזה עד כה בארבעה שיקולים שיש לקחת בחשבון בבוא בית המשפט לקבוע האם המקרה הקונקרטי שבפנינו מצדיק חיוב בהפקדת ערובה. נדמה כי ניתן לחלק ארבעה שיקולים אלו לשני אשכולות. האחד, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה. השני, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע"

ארבעת הפרמטרים הם : תושבות חוץ, אי ציון מען עדכני בכתב התביעה, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע. כאן המקום לצין, כי אין המדובר ברשימה סגורה של פרמטרים, והאיזון הסופי יעשה בהתאם לשיקול דעת בית המשפט לאור נסיבות המקרה וההלכה הנוהגת.
מן הכלל אל הפרט:
תושבות חוץ/ אי ציון מען עדכני בכתב התביעה:
אין מחלוקת, כי המשיב הוא תושב הארץ ועל כן פרמט זה אין רלוונטי לענייננו.

סיכויי תביעה:
בפרשת קרמין קבע בית המשפט לעניין פרמטר זה כדלקמן:

"סיכויי תביעה קלושים – במסגרת בקשה כאמור, נדרש בית המשפט לבחון על פניו את סיכויי התביעה בשלב מקדמי זה של ההליך, ואינו נדרש לניתוח מעמיק שלהם. נפסק כי אף שיקול זה אינו מצדיק לבדו חיוב בערובה, "אלא במקרים שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק"".

בהתאם להלכה הנוהגת, הרי אין בעובדה שהמשיב זוכה במסגרת ההליך הפלילי כדי לה ביא לכדי קבלת תביעתו באופן ודאי. על בית המשפט לבחון את התנהלות החוק רים ואנשי התביעה מטעם המבקשת בכל שלב משלבי ההליך בזמן אמת, בעת עשיית הפעולות ובזמן קבלת ההחלטות (ראו: ע"א 3580/06 עזבון המנוח חגי יוסף ז"ל נ' מדינת ישראל ( 21.03.2011).
במקרה דנן, עיון בהכרעת הדין מלמד כי למשיב היה חלק כלשהו בתקרית, במסגרתה לא הוכח ברמת הודאות הנדרשת כי בעט במתלונן (להבדיל מנפילתו שגררה מכה עם רגלו במתלונן). יוצא אפוא, כי במועד בו הוגש כתב האישום, ובטרם נשמעו כלל העדים, ניתן היה לסבור- גם אם בסופו של יום התבררה הסברה כטעות), כי למשיב היה חלק באלימות המיוחסת לו.

בנסיבות העניין, ובשים לב שאין בעובדה שהמשיב זוכה כדי לשנות את פני הדברים, לא מצאתי כי ניתן לקבוע שסיכויי התביעה להתקבל גבוהים, שכן לצורך זאת יש להוכיח כי במועד הגשת כתב האישום, האשמות המיוחסות למשיב היו תלושות מן המציאות, דבר שעל פניו לא ניתן לקבוע כעת.

מצב כלכלי:
לעניין פרמטר זה הסביר בית המשפט בפרשת קרמין כדלקמן:
"מצב כלכלי ירוד של התובע – שיקול זה מעורר בעייתיות. בוודאי כשיקול יחיד, ולטעמי אף כשיקול מן המניין. כאשר עסקינן בתובע השרוי במצב כלכלי ירוד, מתעורר ביתר שאת החשש שמא לא יוכל לשפות את הנתבע בגין הוצאותיו בתום ההליך. חרף זאת, בית משפט זה קבע לא אחת כי אין מטילים על תובע חיוב בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד"

לטענת המבקשת מצבה הכלכלי של המשיב רעוע, וזאת בהסתמך על בקשת המשיב למתן פטור מתשלום אגרה אשר הוגשה במסגרת ההליך הקודם - בקשה אשר נדחתה במסגרת החלטת כבוד הרשמת הבכירה גילה ספרא – ברנע (תיאורה דאז) מיום 27/3/17 . יוצא אפוא כי גם המשיב עצמו סבר כי מצבו הכלכלי אינו איתן ועל כן עתר לקבלת פטור מתשלום אגרה בסכום שאינו גבוה.
המשיב לא הציג כ ל מסמך שיש בו כדי להעיד על חוסנו הכלכלי, מסמכי בנק או נכסים שיש בהם כדי ללמד על יכולותיו הכלכליות ובהתא ם- יכולתו הכלכלית לשאת בתשלום הוצאות ה מבקשת, ככל שהתביעה כנגדה תידחה. אין בשני תלושי השכר שהוגשו ע"י המשיב כדי ללמוד אודות יכולתו הכלכלית ו/או יציבות תעסוקתית כלשהי, בשים לב כי בהתאם לתלוש השכר מחודש 3/20 שכר הבסיס של המשיב עומד על סך של 3,087.13 ₪.
המשיב לא עמד בחובתו לפרוס לפני בית המשפט את מלוא התמונה הכלכלית, ממנה ניתן יהיה ללמוד על חוסנו הכלכלי הנטען.

עריכת איזון:
אכן, כי נושא הפקדת ערובה הוא בגדר של חריג ולא הכלל, וזאת תוך הכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית ורק במקרים חריגים יידרש התובע המבקש לבוא בשערי בית המשפט להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. יחד עם זאת, כאשר מחד גיסא הזיכוי בדין עליו נסמך התובע אינה חזות הכל שכן יש להוכיח כאמור כי במועד הגשת כתב האישום ואף במועד החקירה, היו ההאשמות שהופנו כלפיו מופרכות, ומאידך גיסא כאשר כל טענות יו של המשיב לעניין חוסנו הכלכלי מתמצות בשני תלושי שכר (האחד מחודש 12/19 והשני מחודש 3/20) מבלי לצרף ולו מסמך אחד שיש בו כדי ללמד על חוסנו הכלכלי , ולו מינימלי, שיש בו כדי להטות את הכף לטובת דחיית הבקשה.

לפיכך, נראה כי המבקשת הרימה את הנטל הדרוש בשלב זה של התביעה, כדי להביא בחיובו של המשיב בהפקדת סכום שיש בו כדי להבטיח את תשלום הוצאותיה ככל שהתביעה כנגדה תידחה.

סיכום
לאור האמור לעיל, ובהתחשב בעובדה שמדובר בתביעה בסך 75,000 ₪ לערך, מורה על הפקדת ערובה בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ) בתוך 30 יום מהיום, להבטחת הוצאותיה של המבקשת.

לא תופקד הערובה, אורה על מחיקת התובענה.

התיק יובא לעיוני ביום 11/10/2020.

ניתנה היום, י"ח אלול תש"פ, 07 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.