הדפסה

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 34670-10-17

בפני
כב' סגן הנשיא, השופט רמזי חדיד

התובע

תומר כהן, ת"ז XXXXXX110
ע"י ב"כ עוה"ד לוי

נגד

הנתבעים

1.עבד אלחלים נסר, ת"ז XXXXXX794
ע"י ב"כ עו"ד עלושי
2.עו"ד ראאד ותד, ת"ז XXXXXX598
ע"י ב"כ עו"ד אבו-מוך

פסק דין

1. בפניי תביעה בהליך של סדר דין מהיר, לפיה התובע מבקש לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 74,999 ₪. התביעה ה וגשה בעיל ת הרשלנות, עשיית עושר ולא במשפט וכן בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965.

2. מקרה שהיה כך היה:

ביום 25.12.14 אירעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה") בה היו מעורבים רכב בו נהג התובע, המבוטח באמצעות חברת הביטוח שלמה (להלן: "רכב התובע" ו"חברת שלמה" בהתאם) לבין רכב נתבע 1 (להלן "רכב הנתבע") וכתוצאה מכך נגרם נזק לרכב הנתבע. סמוך לאחר אירוע התאונה הודה התובע באחריותו המלאה לאירוע.

לאחר אירוע התאונה, פנה נתבע 1 לחברת ביטוח ישיר המבטחת את רכבו (להלן: ''חב' ביטוח ישיר'') והנ''ל פנתה לחב' שלמה בדרישה לכסות את הנזק שנגרם לרכב הנתבע. בעקבות זאת, ביום 16.4.15 הוציאה חב ' שלמה שיק לפקודת נתבע 1 על סך ש ל 13,392 ₪, זמן פירעון 16.4.15 (להלן: "השיק"). השיק נמסר לנתבע 1 והוא נפרע בהתאם.

נתבע 2 הינו עו''ד במקצועו וביום 10.1.15, כשבועיים לאחר אירוע התאונה, חתם נתבע 1 על ייפוי כוח לטובתו על מנת לייצגֹ אותו בעקבות התאונה (להלן: "ייפוי הכוח"). נתבע 2 לא פנה במכתב דרישה לתובע או לחב' שלמה ותחת זאת הוא הגיש ביום 31.5.15 תביעה כספית נגד התובע ב-תא"מ 58283-05-15, לפיה הוא ביקש לחייבו בתשלום סך של 14,000 ₪ עבור הנזק שנגרם לרכב הנתבע בעקבות התאונה (להלן: "התביעה").

נתבע 2 או מי מטעמו פעל למסירת כתב התביעה לידי חברת שלמה. דא עקא, באישור המסירה נרשם כאילו כתב התביעה נסמר לידי התובע עצמו והוא סירב לחתום על אישור המסירה (להלן: ''אישור מסירת התביעה'').

התובע לא הגיש כתב הגנה מפני התביעה, ובהתאם לכך, לבקשת נתבע 1 באמצעות נתבע 2, ניתן נגדו ביום 9.11.15 פסק דין בהעדר, לפיו הוא חויב בתשלום מלוא סכום התביעה, 14,000 ₪, הוצאות אגרה בסך של 378 ₪ ושכ"ט עורך דין בסך של 2,457 ₪ ובסה"כ 16,835 ₪ (להלן: "פסק הדין").

ביום 22.11.15 פנה נתבע 2 לתובע ב מכתב דרישה לקיום פסק הדין (להלן: "מכתב הדרישה"). יודגש כי בדומה לאישור מסירת התביעה, גם מכתב הדרישה נשלח לכתובת חב' שלמה והוא חזר בציון ההערה "לא נדרש".

ביום 17.4.16 פתח נתבע 2 תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין ( להלן: "תיק ההוצל"פ"). על הודעת האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצל"פ נרשמה כתובתו האישית של התובע, רח' רשב"א 24 דירה 6 ירושלים, והמסירה בוצעה באמצעות שליח מטעם נתבע 2 אשר רשם על אישור המסירה כאילו האזהרה נמסרה לידי התובע והוא סירב לחתום (להלן: ''אישור מסירת האזהרה'').

ביום 28.2.17 הוטל במסגרת תיק ההוצל"פ עיקול ברישום על חשבון התובע בבנק הפועלים, וזאת על סך של 20,000 ₪ ( להלן: "העיקול"). משנודע הדבר לתובע, מי מטעמו פנה לנתבע 2 על מנת לברר את פשר העניין . בהמשך, ביום 6.6.17, הגיש התובע בקשה להארכת מועד ביטול פסק דין ועיכוב ההליכים לביצועו. ביום 11.6.17 ניתנה החלטה בבקשה הנ"ל, לפיה נקבע כי ביצוע פסק הדין יעוכב בתנאי והתובע יפקיד בקופת בית המשפט את מלוא הסכום הפסוק. וכך אכן היה, ביום 20.6.17 הפקידה חב' שלמה את הסכום שנפסק ובהתאם לכך ניתנה ביום 25.6.17 החלטת בית המשפט לפיה עוכב ביצוע פסק הדין.

בין לבין, ביום 17.5.17 ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל בדבר מימוש העיקול, ובעקבות זאת פנה נתבע 2 ביום 21.5.17 לבנק הפועלים בדרישה להעברת הסכום שעוקל לתיק ההוצל"פ, ואכן כך היה.

בהמשך, לבקשת התובע, הורה ראש ההוצאה לפועל על השבת הכספים שעוקלו לידי התובע וב ית המשפט הורה על ביטול פסק הדין שניתן בתביעה.

להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר הגשת תביעה דנן, הסכום שעוקל בתיק ההוצל"פ, 20,000 ₪, הוחזר לתובע.

3. לטענת התובע בתמצית, הנתבעים נהגו בה עדר תום-לב, השתמשו לרעה בהליכי משפט ופגעו בשמו הטוב משהגישו נגדו את התביעה, נטלו פסק דין בהעדר ופתחו נגדו תיק הוצל"פ, אשר במסגרתוֹ ה וטל ומומש עיקול בחשבון הבנק שלו, כל זאת על אף העובדה, כי חברת שלמה שילמה לנתבע 1 פיצוי עבור הנזק שנגרם לרכבו בעקבות התאונה. התובע מפנה לכך כי לא נשלח אליו מכתב דרישה טרם הגשת התביעה, ו מוסיף כי ניסיון הנתבעים למסור את כתב התביעה והאזהרה בתיק ההוצל''פ לחב' שלמה, תחת מסירתם לידיו באופן אישי, אינה מסירה כדין. התובע מדגיש כי נודע לו לראשונה על הגשת התביעה נגדו רק בעקבות הודעת הבנק בו התנהל חשבונו על הטלת העיקול. כן טען התובע כי הנתבעים נקטו נגדו בהליכים על אף ההחלטה לפיה עוכב ביצוע פסק הדין.

התובע מפנה להלכה הפסוקה לעניין חובת הזהירות המוטלת על עורך דין, לא רק כלפי הלקוח אלא גם כלפי צד ג', העלול להינזק מהתנהלותו, כפי שהיה במקרה דנן בעקבות הטלת העיקול , וכן להוראות הדין לעניין הפגיעה בשמו הטוב בעקבות הטלת עיקול שלא כדין על חשבונו.

התובע מבקש לחייב את הנתבעים בפיצוי סטטוטורי בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ''ה – 1965, 50,000 ש''ח, ובנוסף לכך פיצוי בגין כאב וסבל, עוגמת נפש, נסיעות ו"טרטורים" בסך של 4,999 ש''ח. כמו כן, במסגרת התביעה עתר התובע, בין היתר, להשבת ה סכום שעוקל, 20,000 ₪, אולם, משהושב הסכום הנ"ל לתובע לאחר הגשת התביעה, אזי הדרישה בנדון מתייתרת.

4. לטענות נתבע 1 בתמצית, הוא אינו בקיא בהליכים משפטיים ו בעקבות התאונה הוא פנה לחב' הביטוח ישיר על מנת לטפל בקבלת הפיצוי המגיע לו עבור הנזק שנגרם לרכבו בתאונה. בהמ שך, חב' הביטוח ישיר הודיעה לו כי השיק התקבל והוא התבקש לסור אליה כדי לקבלו לידיו. במקביל, נתבע 1 פנה לנתבע 2 על מנת לייצגו בהליך קבלת פיצוי עבור נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה , הוא לא הודיע לו על פנייתו לחב' שלמה לקבלת פיצוי עבור הנזק לרכב או על קבלת השיק ולא ידע כי עליו להודיע לו על כל אלה. מכל מקום, כך לטענת נתבע 1, התביעה הוגשה טרם קיבל את השיק והוא לא היה מעורב ובקיא בהליכים בהם נקט נתבע 2 בשמו.

5. לטענת נתבע 2 בתמצית, האחריות להטלת העיקול מוטלת על נתבע 1 שלא טרח להודיע לו כי הוא פנה לחב' שלמה לתשלום פיצוי עבור הנזק שנגרם לרכבו בתאונה ואף לא הודיע לו על קבלת השיק בידיו.

הוסיף נתבע 2 וטען כי משלא השיב התובע למכתב הדרישה, הוא פעל כדין לביצוע פסק הדין באמצעות פתיחת תיק הוצל"פ לגביית החוב. ב המשך, הואיל והאזהרה בתיק ההוצל''פ נמסרה לתובע, הרי בדין הוא פעל לגביית החוב הפסוק באמצעות הטלת העיקול. נתבע 2 מדגיש כי העיקול הוטל טרם מתן ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים ו משניתנה ההחלטה בנדון, הוא נמנע מנקיטת הליכים כלשהם. כן מפנה נתבע 2 לכך, כי הוא פעל להשבת הסכום שעוקל לידי התובע, וזאת בהתאם להחלטות שניתנו.

6. במסגרת הדיון בתביעה העידו שלושת בעלי הדין והם סיכמו טענותיהם בעל פה.

7. על אף ניסיונו של נתבע 1 להצטייר כמי שאינו בקיא בהליכים המשפטיים, הרי מחקירתו עולה כי הוא ידע היטב על שני מסלולי התביעה המתחייבים בעניינו, האחד, לקבל פיצוי עבור הנזק שנגרם לרכב ו, והשני, לקבלת פיצוי עבור נזק הגוף שנגרם לו. להלן אצטט:

"ש. לביהמ"ש: היית מעורב בתאונה, מסרת ניירת לעו"ד ואתד שיטפל לך?
ת. כן.
ש. לביהמ"ש: בכל העניינים או שפיצלתם, חלק בטיפולך וחלק בטיפולו?
ת. כל מה שהגיע לאוזניים שלי שמטופס של חדר מיון אני אקבל כמה אלפים" (שם, עמ' 18, שורה 25 לפרוטוקול הדיון).

בהמשך חקירתו תיאר נתבע 1 את פנייתו לקבלת פיצוי עבור הנזק שנגרם לרכבו, באומרו:

"אני מבטח ביטוח מקיף ואני יודע שבמקרה כזה אם מורידים את הרכב של הכביש (צ"ל "מהכביש" – ר.ח.) משלמים את הערך שלו לפי המחירון. אז הרמתי טלפון לביטוח ישיר ומסרתי להם את מה שקרה, והם טובים בזה וזהו. הם טיפלו בהכול, והתקשרו אליי ואמרו לי בוא לקחת את השיק שלך. לא דמיינתי שאני אצטרך לדווח לעורך הדין" (שם, עמ' 18-19 החל משורה 30 לפרוטוקול הדיון).

כן העיד נתבע 1 כי הוא לא הודיע לנתבע 2 על פנייתו לביטוח ישיר בעקבות התאונה, ונימק זאת באומרו: "... ולא עלה בדעתי שהוא יטפל בערך של האוטו כי ידעתי שאני עם ביטוח מקיף. אני חשבתי רק מה אני יכול להשיג מדוח של המיון, לא חשבתי על האוטו והוא גם לא שאל אותי שאלות על האוטו..." (שם, עמ' 19 , שורה 7 לפרוטוקול הדיון).

8. בנסיבות העניין, ניתן היה לצפות מנתבע 1 כי בבואו לחתום על התצהיר התומך בתביעה, ואשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר, הוא ידע כי מדובר בתביעה לתשלום פיצוי עבור הנזק לרכב. והנה, בהיתממות בלתי משכנעת העיד נתבע 1 בנדון באומרו:
"ש. לביהמ"ש: כלומר אתה אומר שפנית לעו"ד ואתד, מסרת לו ניירת, הוא לא שאל אותי ואני לא דיברתי איתו על הנזק לרכב, אבל על פי ייפוי הכוח הוא הגיש את התביעה לחדרה.
ת. נכון.
ש. לביהמ"ש: אתה חתום על התצהיר שצורף לכתב התביעה (תצהיר התומך בתביעה בסדר דין מהיר בביהמ"ש בחדרה)
ת. כן, זו חתימתי.
ש. לביהמ"ש: ....האם חתמת ולא ידעת שעו"ד פונה בשמך כדי לתבוע על נזק
כשכבר פנית לביטוח ישיר?
ת. בטח". (שם, עמ' 19 שורה 16 לפרוטוקול הדיון).

אינני נותן כל אמון בתשובותיו לעיל של נתבע 1. חזקה כי מי שחתם על מסמך, קרא והבין את תוכנו. הדברים הינם מקל וחומר כאשר מדובר בחתימה על תצהיר המאושר ע"י עו"ד לצורך פתיחת הליך משפטי. יתרה מכך, נתבע 1 לא הגיש כל ראיה לחיזוק טענתו כאילו הוא פנה לנתבע 2 על מנת לייצגו אך ורק בעניין הפיצוי המגיע לו בגין נזק הגוף שנגרם בתאונה, דבר האומר דרשני. אדרבא, לכתב התביעה צורפו ראיות שונות לעניין הנזק שנגרם לרכב, כגון הודעת נתבע 1 ביחס לנסיבות התאונה, חוו''ד שמאי לעניין הנזק שנגרם רכבו ואישור התובע לעניין אחריותו לאירוע. כיצד הגיעו כל אותם מסמכים לידי נתבע 2 וצורפו לכתב התביעה, באם נתבע 1 לא שוחח עמו על הנזק שנגרם לרכב ?!!!. לנתבע 1 הפתרונים.

9. המשך התנהלותו של נתבע 1 מעידה על חוסר תום ליבו וניסיונו הפסול לקבל פיצויי כפל עבור הנזק שנגרם לרכבו.

בחקירתו בבית המשפט נשאל נתבע 1 כמה זמן אחרי מועד פירעון השיק, הודיעה לו חברת ביטוח ישיר כי הוא התקבל אצלה והוא השיב באומרו: "יום יומיים אחרי תאריך פירעון השיק..." (שם, עמ' 20, שורה 3 לפרוטוקול הדיון). כן העיד נתבע 1 כי משקיבל את השיק הוא ידע כי מדובר בפיצוי עבור הנזק שנגרם לרכבו ו כי הוא הפקיד אותו בו ביום או למחרת בחשבון הבנק (שם, עמ' 21, שורה 10 לפרוטוקול הדיון).

נזכיר כי מועד פירעון השיק הינו ביום 16.4.15 והתביעה הוגשה ביום 31.5.15, משמע, נתבע 1 פרע את השיק עוד בטרם הגשת התביעה ולפיכ ך חובתו המינימלית הייתה להודיע לנתבע 2, ככל והאחרון לא ידע זאת, כי עם קבלת השיק מתייתר הצורך בהגשת התביעה.

10. מעיון בכתב ההגנה של נתבע 2 מתקבל הרושם כאילו הוא טיפל באופן אישי בעניינו של נתבע 1 והוא בקיא בעובדות המקרה. דא עקא, בחקירתו של נתבע 2 התגלתה תמונה שונה בתכלית, שכן משנשאל נתבע 2 מתי הוא נחשף לראשונה לתביעה, והוא השיב באומרו: "חתמתי עליה והיא הוגשה, ונחשפתי לתיק אחרי שפנה אליי עו"ד אטרד מירושלים (עו"ד שפנה בשם התובע לבירור פשר הטלת העיקול – ר.ח.)" (שם, עמ' 22, שורה 20 לפרוטוקול הדיון). כמו כן, בהמשך חקירתו העיד נתבע 2 באומרו:

"ש. לביהמ"ש: תאר לי את הפגישה של הנתבע 1 כשביקש שתייצג אותו.
ת. אני לא זוכר, אני לא יודע עם מי ישב, אני חושב שהוא ישב עם עו"ד בדרן שטיפל בתיקי הנזיקין של המשרד וכבר עזב.
ש. לביהמ"ש: מה שיטת העבודה של עו"ד בדרן כאשר היה נכנס אליו למשרד לקוח ומבקש שיטפלו עבורו בעניין נזיקי?
ת. היה גובה ממנו גרסה, הוא היה רושם את הגרסה, היא הייתה מתועדת בנייר חיצוני, אני לא יודע איפה הנייר הזה נשמר. דיברתי עם עו"ד בדרן בטלפון אחרי שקיבלנו את הבקשה לביטול פסק הדין והוא אמר שהוא לא זוכר שיש תיעוד או מסמך, לא זוכר את פרטי התיק, יש הרבה תיקים במשרד.
ש. לביהמ"ש: האם ניסית לבדוק בתיק של המשרד ולראות האם יש בו תיעוד של פגישת עו"ד בדרן עם נתבע 1?
ת. לא בדקתי. התיק בפניי, אני עכשיו בודק ורואה שיש רישום של אנשים שהיו ברכב. יש לי כאן תרשומות בכתב יד, אני מנהל משרד גדול ואני לא יכול לעבור על כל נייר במשרד" ( ההדגשות במקור – ר.ח.).

הנה אם כן, לא רק שמעורבותו של נתבע 2 בטיפול בעניינו של נתבע 1 היתה מינימלית ביותר, אם בכלל, אלא, ומטעמים השמורים עמו, הוא נמנע להזמין את עו"ד בדרן, אשר נפגש עם נתבע 1 וגבה את גרסתו, או להגיש כל אסמכתא לפיה תועדה אותה גרסה. התנהלותו הנ"ל של נתבע 2 אומרת דרשני ומקימה את החזקה הקבועה בהלכה הפסוקה, לפיה לו נשמעה אותה עדות והוגשה אותה ראיה, הן היו פועלות כנגד גרסתו של נתבע 2 כאילו הוא לא ידע ולא יכל היה לדעת על פנייתו המוקדמת של נתבע 1 לחברת שלמה באמצעות חברת ביטוח ישיר לקבלת פיצוי עבור הנזק שנגרם לרכבו.

11. התהיות וסימני השאלה ביחס לגרסה כאילו נתבע 1 לא מסר לנתבע 2 על פנייתו המוקדמת לחברת שלמה עולים גם לאור העובדה כי התביעה לא הוגשה נגד נתבע 1 וחברת שלמה יחדיו, אלא רק נגד הראשון, וזאת ללא כל הסבר המניח את הדעת. עובדה זו מחזקת את התחושה כי הדבר נעשה בכוונת מכוון ובתקווה כי נתבע 1 יוכל לזכות בפיצויי כפל, הן מחברת שלמה והן מהתובע עצמו.

12. אף אם תאמר כי עד למועד הגשת התביעה, נתבע 2 לא ידע ולא יכול היה לדעת כי נתבע 1 פנה לחברת שלמה לקבלת פיצוי עבור הנזק שנגרם לרכבו וכי הוא קיבל ופרע את השיק שנשלח אליו לכיסוי אותו נזק, הרי לו פעל כדין במסירת כתב התביעה וה ודעת האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצל"פ לידי התובע, מן הסתם הוא היה עומד על המצב לאשורו ונמנע מהטלת העיקול. אבהיר להלן.

13. מטעמים השמורים עמו, נתבע 2 בחר להמציא את כתב התביעה לת ובע באמצעות חברת הביטוח שלמה, שכן, באישור המסירה נרשם שמו של התובע, אולם הכתובת המופיעה בו היא כתובתה של חברת שלמה. התנהלות זו יותר מתמוהה, מה גם ולכתב התביעה צורפה הודעת נתבע 1 ביחס לנסיבות התאונה בה מופיעה אותה כתובת ככתובתה של חברת שלמה, ולא של התובע.

נתבע 2 לא נתן כל הסבר המניח את הדעת מדוע הוא לא טרח להמציא את כתב התביעה לנתבע עצמו.

במאמר מוסגר יצוין כי לכתב ההגנה של נתבע 2 צורף כנספח 3 תצהיר שליח אשר מסר את כתב התביעה (להלן: "השליח") ובו נרשם כאילו כתב התביעה נמסר לידי הנתבע (אשר סירב לחתום). נשאלת אפוא השאלה, כיצד ניתן לטעון כי מסירה המבוצעת לחברת הביטוח של התובע כמוה כמסירה לידי הנתבע עצמו?! לנתבע 2 הפתרונים.

14. נתבע 2 חזר על אותה התנהלות מששלח, כביכול, לתובע מכתב הדרישה לכתובת חברת שלמה, במקום לכתובתו האישית של התובע, ולפיכך, לא בכדי מכתב הדרישה חזר בציון ההערה "לא נדרש".

15. אמנם נכון, בהודעת האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצל"פ, מופיעה כתובתו האישית של התובע - רח' רשב"א 24, דירה 6, ירושלים - אולם, אליה וקוץ בה, שכן לא שוכנעתי כי המסירה בוצעה כדין.

מאישור המסירה של האזהרה עולה כאילו היא נמסרה לתובע באופן אישי אולם הוא סירב לחתום על קבלתה. והנה, לכתב ההגנה של נתבע 2 צורף תצהירו של השליח, הוא הוא מבצע המסירה של כתב התביעה, המאושר על ידי נתבע 2. בתצהיר הנ"ל אין זכר לסירוב התובע לחתום על אישור המסירה, והדבר אומר דרשני. יתרה מכך, מטעמים השמורים עמו בחר נתבע 2 לא להזמין את השליח למתן עדות במשפט ולפיכך קמה ועולה החזקה הקבועה בהלכה הפסוקה, לפיה, לו נשמעה עדותו, היא הייתה תומכת בגרסת ו הנגדית של התובע ו כי נודע לו לראשונה על הגשת התביעה ופתיחת תיק ההוצל"פ עם הטלת העיקול.
16. העולה מן המקובץ, נתבע 2 לא פעל כדין אם לעניין עצם הגשת התביעה ואם לעניין ביצוע המסירה של כתב התביעה ושל הודעת האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצל"פ. לו פעל נתבע 2 למסירת כתב התביעה והודעת האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצל''פ לתובע כדין, מן הסתם התובע היה פונה אליו ומיידע אותו כי החוב סולק והדבר היה מייתר את הטלת העיקול.

17. בסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע נקבע כי פרסום לשון הרע, מהווה עוולה אזרחית. סעיף 1 לחוק הגדיר משמעות המונח "לשון הרע" ובס"ק 1 נקבע כי לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיניי הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, בוז, או ללעג מצדם.

הטלת עיקול שלא כדין על חשבון הבנק של התובע בהחלט עונה להגדרה לעיל. עיקול כאמור מכתים את מי שהוטל עליו כאדם שאינו עומד בהתחייבויותיו הכספיות, מעלה סימני שאלה ביחס למוסר התשלומים שלו ומרתיע את הבריות מלהתקשר עימו בעסקאות. מן הסתם אפוא אדם שהעיקול הוטל על חשבונו, חש מבוכה ועליו להתאמץ ולשכנע נציגי הבנק בו מתנהל חשבונו וכל מי שידע על העיקול, כי הוא הוטל שלא כדין. הדברים הינם מקל וחומר בימינו אנו בהם לא יחסרו מאגרי מידע הפתוחים לעיון כולי עלמא ומהם ניתן לדלות מידע על ההליכים המשפטיים נגד נתבעים והעיקולים המוטלים במסגרתם.

18. התובע מבקש לחייב את הנתבעים בתשלום הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע בסך של 50,000 ₪ וזאת ללא הוכחת נזק.

בקביעת גובה הפיצוי במקרה דנן מצאתי להתחשב, בין היתר, בעובדה כי העיקול היה בתוקף במשך מספר חודשים, הוא לא הוטל רק ברישום, אלא גם מומש והכספים שעוקלו הועברו ללשכת ההוצל''פ. כן יש להתחשב בעובדה כי רק לבקשת התובע ובעקבות החלטת בית המשפט, הסכום שעוקל הוחזרו לתובע, אף כי הדבר נעשה לאחר הגשת תביעה דנן. כן מצאתי להתחשב בעובדה כי לאורך כל הדרך, הנתבעים או מי מהם לא לקחו על עצמ ם כל אחריות להטלת עיקול שלא כדין על חשבון התובע ותחת זאת כל אחד מהם העלה תירוצים מתירוצים שונים בניסיון לא מוצלח להסיר מעליהם כל אחריות. לעניין זה הגדיל לעשות נתבע 2, אשר התנה את הסכמתו לסילוק התביעה בתשלום הוצאות ושכ''ט עו''ד, תוך התעלמות מהעובדה כי מלכתחילה לא היה כל מקום להגיש את התביעה או לנקוט בהלכים לגביית החוב בנקבע בפסק הדין.

בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, לרבות הנסיבות כמפורט לעיל, מצאתי לחייב כל אחד מהנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך של 20,000 ₪.

19. לסיכום, אני מקבל את התביעה ומחייב כל אחד מהנתבעים לשלם לתובע, באמצעות בא כוחו, סך של 20,000 ₪.

כמו כן, כל אחד מהנתבעים ישלם לתובע, באמצעות בא כוחו, מחצית מסכום האגרה בתביעה ובנוסף לכך כל אחד מהנתבעים ישלם לתובע, באמצעות בא כוחו, שכ"ט עו"ד בסך של 4,680 ₪ (כולל מע"מ).

מלוא הסכומים כאמור לעיל ישולמו עד ליום 3.4.19, שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

20. להסר ספק מובהר בזאת כי כל החיובים המפורטים בסעיף 19 לעיל מוטלים על הנתבעים באופן נפרד, ולא בחיובים הדדיים.

ניתן היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, 28 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.