הדפסה

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 32149-10-19

מספר בקשה:1
בפני
כבוד ה שופט אהרון שדה

מבקשים

ת.צ.ה יעוץ וניהול מוניציפלי בע"מ

נגד

משיבים

  1. ספארקס פודטק טכנולוגיות מזון שותפות מוגבלת
  2. מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה למתן סעד זמני המורה למשיבה 1 להימנע מלהפעיל את "החממה הטכנולוגית" המתוארת ברישא לבקשה בנכס אחר שאיננו הנכס השייך למבקשת המצוי בשד' תל חי 98 בקריית שמונה (גם תיאורו המלא מצוי ברישא לבקשה ויקרה לשם הנוחות "הנכס") וכן להורות למשיבה 2 להימנע מלאשר למשיבה 1 להפעיל את החממה הטכנולוגית בנכס אחר.

הבקשה ארוכה מאד, לא הכל דרוש להכרעה בשלב זה ובתמצית מבוקש בתביעה העיקרית בראש ובראשונה לאכוף על המשיבה 2 לשכור את הנכס מהמבקשת לצורך הפעלת החממה הכל בהתאם למזכר הבנות שנחתם ביניהן, מזכר שעליו הסתמכה המשיבה 1 בעת שהתמודדה וזכתה בתהליך תחרותי שהנערך ע"י המשיבה 2. בנוסף נתבע סעד כספי בדמות שכר דירה בעבור חודשים שעבורם לא ישולם עד שההסכם ייאכף (בשלב זה מדובר ב-3 חודשים).

המבקשת טוענת כי מהמזכר, מידת הפירוט והמסוימות שבו ומהנסיבות והתנהגות הצדדים בכל זמן רלבנטי נוצרה התחייבות ברת אכיפה ולמעשה מדובר בהסכם שכירות לכל דבר וגם אם חסר פרט כזה או אחר, הוא ניתן להשלמה על פי הדין, גם בהליך כאן.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיבה 2 חתמה עם המשיבה 1 על הסכם "לטובת צד ג" קרי לטובתה וכי זכיית המשיבה 1 נעשתה על יסוד המזכר ולכן אין למשיבה 2 זכות לשנות את תנאי הזכייה ולאפשר פעילות מנכס אחר.

לגרסת העד מטעם המבקשת מר ישראל לביא, פנה אליו מתווך בשם עומרי בשירי ועניין אותו באפשרות של השכרת המבנה לחממה הטכנולוגית ככל ושותפי המשיבה 1 יזכו בהליך התחרותי, מר לביא נפגש עם מנכ"ל המשיבה 1 מר חנן שינדלר והאחרון פרש בפניו את תכניות השותפים ואת רצונם בתחילה, באם יזכו, בשכירות חלק מהמבנה בו מצוי הנכס ותישמר להם אופציה לשכור חלק נוסף ממנו.

מר לביא הציג לטענתו תכניות של הנכס, מסר פרטים לגביו, השיב לכל שאלה שנשאל לרבות ביחס לדמי השכירות ומכאן החלה סדרה של פגיש ות ומגעים, גם בנכס עצמו כשלפגישות התלוו לא פעם בעלי מקצוע שונים. מר לביא מציין כי באותו שלב מסר לו מר שינדלר שבמקביל נבחנים גם מבנים ומיקומים אחרים.

בסוף חודש פברואר 2019 הודיע מר שינדלר למר לביא כי הנכס מתאים להם וכי בשלב הזה הם מעוניינים לשכור שטח בקומה א'+שטח במרתף עם אופציה לשכור שטח נוסף בעתיד, בשלב ראשון השכירות תהיה ל-3 שנים עם אופציה להארכתה.

ביום 5.3.19 שלח מר שינדלר למר לביא מסמך הכולל נוסח של התחייבות להשכיר את הנכס, נוסח שנדרש למשיבה 1 כדי להתחרות אצל המשיבה 2, מר לביא היה מעוניין במשיבה כשוכרת אך סירב לחתום על התחייבות חד צדדית להשכיר מבלי שגם המשיבה 1 תחתום על התחייבות לשכור, אם תזכה בהליך התחרותי כמובן.

מר לביא מציין כי כך היה, היות ובאותו שלב הזכייה לא הייתה בידיה של המשיבה 1, היות והזמן דחק מבחינת האחרונה , סוכם כי ינוסח מזכר הבנות קרי הסכם שכירות מקוצר וככל שהמשיבה 1 תזכה אצל המשיבה 2 ייערך וייחתם ביניהן הסכם שכירות מפורט על בסיס מזכר ההבנות.

הצדדים ובאי כוחם ערכו את המזכר וחתמו עליו ביום 17.3.19, המזכר וכן תכתובות ביחס אליו צורפו לתצהירו של מר לביא. מר לביא מפנה להתכתבויות מהן עולה כי הדרישה למסוימות במזכר באה דווקא מצד המשיבה 1 וכי המזכר מחייב חתימה על הסכם שכירות מפורט ככל שהמשיבה 1 תזכה.

אשר למשיבה 2, אחד מתנאי הגשת הבקשה לקבלת זיכיון ממנה היה הגשת ראיה על בעלות בנכס או הסכם שכירות או התחייבות להשכיר את הנכס בכפוף לתנאים שפורטו בנהלים ובתנאים שפורסמו על ידה.

המשיבה 1 ניגשה להליך, זכתה וקיבלה זיכיון מהמשיבה 2 להפעלת החממה בנכס של המבקשת כשמועד תחילת השכירות הצפוי הוא דצמבר 2019.

משהודיע מר שינדלר למר לביא על הזכייה, שלח לו מר לביא לטענתו טיוטת הסכם שכירות מפורט ואז לאחר שתיקה מסוימת עלתה דרישה לבניית מעלית על חשבון המבקשת למרות שהמשיבה הצהירה במסרת מזכר ההבנות שהנכס מתאים לה. מר לביא טוען כי היה מוכן לפעול לבניית מעלית תוך גילום העלויות בדמי השכירות ברם המשיבה לא הגיבה ורק בעקבות פניית ב"כ המבקשת, ענתה המשיבה 1 כי מזכר ההבנות הוא חלקי וכי יש סוגיות נוספות כגון שיפוץ והתאמה שנדרשות לצורך השלמת ההתקשרות כשלטענת מר לביא, לא רק שהדבר מעולם לא נדרש קודם לכן אלא שמר שינדלר מיוזמתו אמר שההתאמות יבוצעו ע"י המשיבה .

לימים התברר למבקשת כי המשיבה 1 טוענת שהנכס איננו מתאים לה בגלל בעיות נגישות לבעלי מוגבלויות.

במהלך חקירת מר לביא והגם שגרסתו עשתה רושם מהימן עלה כי היו התכתבויות נוספות שלא צורפו לבקשה והתברר כי המבקשת התחייבה לביצוע עבודות התאמה מסוימות בקומה א' של המבנה ובחלוקת הקומות, דבר שאמור מצד אחד להוסיף שטח רצפה לקומה 1 ומצד שני לבנות או להסדיר כניסה חדשה לקומה (אך לא מעלית). מר לביא הדגיש כי ביחס להתחייבות זו המבקשת מעולם לא חזרה, היא פועלת ותפעל לביצועה המלא ואף רמז כי המבקשת תהיה מוכנה להשתתף עם המשיבה בהוצאות נוספות הקשורות בהנגשת המבנה כנגד קיום ההסכם במלואו.

המשיבה, נוכח הזמן המועט שעמד לרשותה הגישה "תמצית תשובה" (מפורטת למדי יש לומר) הנתמכת בתצהירו של המנכ"ל מר חנן שניידר אשר נחקר גם הוא.

מעבר לטענות המשפטיות ביחס לקיומה של עילת תביעה וביחס לאי ההיעתרות לת ת סעד זמני במקרה כאן, טען מר שניידר בתצהירו כי לא לשון המכרז, לא המצגים במסגרת המכרז (או ההליך התחרותי) ולא שום דבר אחר יצרו או אף רמזו על כך שהזכייה תיצור למבקשת זכות כלפי משיבה 2 ובפשטות, שלא מדובר בחוזה לטובת צד שלישי כפי שטוענת המבקשת.

לטענת מר שניידר, המשיבה בחרה להגיש למשיבה 2 "התחייבות להשכיר נכס" ולא הגיש ה "הסכם שכירות" זאת על פי מדרג האפשרויות שתנאי המכרז או ההתחרות אפשרו לה.

מר שניידר מפנה לכך כי פרטים מהותיים (להבנתו) לא הושלמו במזכר ההבנות כגון פיצוי מוסכם, בטחונות וביטוחים ולכן מזכר ההבנות איננו מסוים דיו ולא השתכלל להסכם מחייב המקנה זכויות חוזיות.

מר שניידר מפנה לתכתובות ותכניות הנוגעות לבנייה והתאמת הנכס לשכירות שהוחלפו בין הצדדים ולכך שהנכס שבפועל היה אמור להיות מושכר שונה מזה שהיה קיים בעת חתימת ההסכם ולכן גם במישור זה של התאמת הנכס (גם מעבר להתקנת מעלית) והעבודות הנדרשות לכך, טרם סוכמו פרטים מהותיים המשכללים את מזכר ההבנות לכדי הסכם מחייב ובר אכיפה.

מר שניידר מפנה לכך שאין שום תניה או ראיה לכך שהמשיבה היא שתישא בהוצאות כאלה או אחרות הנוגעות להתאמות ולעבודות הנדרשות לצורך השכירות.

מר שניידר טוען כי חרף הודעות מפורשות הכוללות תאריכים המפורטים בהם, לא פעלה המבקשת ולא הגישה תביעת אכיפה או בקשה לסעד זמני באיזה מאותם מועדים, גם לא בסמוך אליהם ומשכך פנתה המשיבה 1 לחפש מקום חלופי, דבר שהיה גם בידיעת המבקשת ובעדותו אישר שמזה כ-3 שבועות או חודש, נכרת הסכם שכירות מחייב שתוקפו ל-4 שנים עם משכיר אחר (המוכר גם למבקשת) וכי למשיבה 2 הוגשה בקשה לאשר את המקום החדש. נוכח ההסכם המחייב, טוענת המשיבה כי המבקשת השתהתה, נוצרו זכויות חוזיות חדשות מול צד ג' וכעת, כל שינוי נוסף חושף את המשיבה לתביעות, הפסדים והגרוע מכל, ביטול זכייתה במכרז חרף השקעה של כמיליו ן ₪ עד כה.

גם עדותו של מר שניידר עשתה רושם אמין ובאותה נשימה יש לומר שגם כאן לא הוגשו כל המסמכים ולמצער הסכם השכירות מול צד ג' שהוא מסמך מהותי, בעל משקל ושלגביו לא היה צריך לטרוח יותר מדי כדי "לאתרו" ולצרפו לתשובה ולמצער להציגו ביום הדיון בבית המשפט.

ב"כ הצדדים סיכמו, מטבע הדברים (וגם בגלל ששום דבר דרמטי לא עלה מחקירות שני העדים) נתנו הם משקל רב לפן המשפטי כאשר המבקשת התמקדה בזכותה החוזית הנטענת ובעמדת הפסיקה לפיה אופציית אכיפת ההסכם נמצאת בעדיפות, גם אם קיים סעד חלופי בדמות פיצוי כספי.
המשיבה הפנתה לכך שמרבית הפסיקה אליה מפנה המבקשת נוגעת לסעד סופי בתביעות חוזיות כשגם חרף אמרות כאלו או אחרות באותם פסקי הדין, הרי בשורה התחתונה, בית המשפט לא אכף את ההסכמים או שהיה מדובר במערכת נסיבות שונה לחלוטין מזו שכאן.
אקדים ואומר כי הצד המשמעותי יותר בטיעוני המשיבה נגע לשאלת הצורך במתן סעד זמני, בין אם בשל השיהוי שבהגשת ההליך שגרם למשיבה לשנות את מצבה ולחתום על הסכם אחר, בין אם בשל ניסוחו של הסעד הזמני שבפועל הוא הסעד הסופי בתיק קרי אכיפת ההסכם, בין אם בשל מאזן הנוחות הנוטה לצד המשיבה וכמובן בשל קיומו של סעד כספי היכול לפצות את המבקשת באופן מלא ככל שתתקבל תביעתה.

היות ומדובר בסעד זמני דחוף, היות וב"כ הצדדים ביקשו מתן החלטה בהקדם, היות ומדובר בדיון שהוקלט כולו ויתומלל, מילה במילה, אינני רואה צורך לאריך ולחזור על מלוא טיעוני הצדדים, הדברים מתועדים וחשוב מכך, אינני נדרש כלל להכריע באופן סופי האם מזכר ההבנות יוצר זכות אכיפה, אינני נדרש להחליט כעת האם לתביעה יש עילה או שמא צריך לדחותה וגם אם טיעוני הצדדים בעניין העילה נטענו בהרחבה, אין הדבר משנה את העובדה שכעת, כל שנדרש הוא עמידה בתנאי תקנה 362(א) לתקסד"א קרי כל שנדרש לבדוק הוא האם יש ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, בשלב השני, גם אם מדובר בסעד חוזי, הוראות תקנה 362(ב) הדורשות מתן משקל למאזן הנוחות, לשיהוי ולמידת צדקת הסעד אינן מתבטלות וגם להן משקל.

אקדים ואומר שחרף החקירות ולמרות שהתרשמתי כי שני העדים היו סה"כ מהימנים, אין בנמצא כרגע שום ראיה אמיתית ו מפורטת היכולה לבסס מסקנה ואפילו לכאורית בדבר מה באמת סוכם ביחס להתאמת המבנה, ביחס למה שנדרש וסוכם לצורך הנגשתו וביחס למי יישא וכמה יישא בעלויות הצפויות.

בשלב הזה לא ברור לי האם שני הצדדים "התרשלו" בכך שלא נתנו ביטוי לסוגיה זו שאין חולק כי היא חשובה ויותר מכך בעלת משקל כספישכן שני הצדדים מסכימים כי עלויות שבין 200,000 ₪ ל-400,000 ₪ משמעותיות מאד להסכם שערכו כ-750,000 ₪. האם מדובר בשיטת "סמוך", בתפיסה הישראלית ש"יהיה בסדר" או שמא ברצון של כל אחד מהצדדים, מסיבותיו שלו, לחשק את הצד השני במזכר ההבנות ואחר כך, במידת הצורך וככל שתהיה זכייה באותו מכרז/הליך תחרותי להתמודד עם העניין?

שאלה זו חשובה לא בגלל שמזכר ההבנות חסר משקל או איננו מחייב, הראיות לכאורה דווקא מצביעות על כוונת הצדדים שיחייב, היא חשובה כדי לבדוק מהו הסעד הנכון בתיק זה.
מזכר ההבנות גם אם איננו אכיף, לפחות בשלב הזה, בהחלט אפשרי שיקנה למבקשת סעדים כספיים אך כעת, עוסקים אנו רק בשאלת האכיפה.

האם בכלל הגיוני שלא לומר אפשרי לאכוף הסכם שעלויות השלמתו לצורך ביצוע ומהוות כחמישים אחוז מערכו? נראה שלא. האם במקרה כזה ניתן לתת סעד זמני של אכיפה (כי זו משמעות הבקשה לסעד זמני חרף ניסוחה)? נראה שלא. איך תוכרע כעת השאלה מי יישא במה לצורך הכשרת המבנה והאם היא תוכרע תוך מספר ימים, גם התשובה על כך שלילית, ככל שמדובר באכיפה ונוכח העדויות החיוורות והחסרות כל חיזוק בראיות חיצוניות במישור עבודות ההתאמה במלואן בכלל ועבודות ההנגשה בפרט, התיק רחוק מאד מאפשרות להכרעה, חוץ משתי עדויות של עדים המעוניינים מאד בתוצאות ההליך, עדויות שכאמור במישור הרלבנטי אין בהן כלום ובית המשפט לא יאכוף התחייבות שאין אפשר לבצע ואשר תגרום בסופו של יום לתסבוכת משפטית גדולה עוד יותר, תגדיל גם הוצאות ונזקים ותפגע באינטרס הציבורי.

כאמור, נוכח היעדר כל ראיה לדיון אמיתי במסרת המו"מ בעניין רציני ויקר זה עד שלב הזכייה במכרז, כלל אינני בטוח שהמחלוקת הנוכחית בעניין ההנגשה/המעלית היא מחלוקת אמיתית או פרט שהושמט בשגגה ממזכר ההבנות ולא סתם תירוץ שנולד לו בשלב כלשהו לאחר הזכייה, תהייה זו נובעת ממידת ההחלטיות שעולה ממזכר ההבנות, החשיבות הרבה ששני הצדדים נתנו לו עובר לזכייה והסכמת המשיבה להפוך אותו למחייב מבחינתה למרות שעל פי תנאי המכרז לא נדרש הדבר (ואין זה משנה אם בכותרת נרשם שמול המשיבה 2 המסמך יוגש כ"מסמך מגורם שישכיר", מול המבקשת חתמה המשיבה על מסמך בעל נוסח המחייב הדדית).
זאת ועוד, שואל אני כיצד זה במזכר ההבנות נרשם במפורש שעניין הביטוחים והביטחונות יסוכם בהסכם המפורט, עניין שכפי שציין ב"כ המבקשת והדבר בידיעתי השיפוטית הוא עניין שנפתר תוך מספר דקות שכן הכל ידוע, הכל נעשה כמקובל בעסקאות כאלה ובאמת מדובר בפרט שולי ואילו אין שום מילה, גם לא חצי מילה על חובה כזו או אחרת של המבקשת לבצע התאמות ועבודות שהיקפן על פי עדות שני המצהירים, היה ידוע ויקר מאד לביצוע? איך עניין שעליו לכאורה "נפלה ההתקשרות", שעליו היה צריך לדעת מ- DAY ONE אין לו שום אזכור במזכר או בכל מסמך אחר שנערך עובר לזכייה?

על כך שהחבר'ה בחממה יוכלו לעשות אירועים על הגג המבנה סיכמו הצדדים במפורש ועל התקנת מעלית, הנגשה וביצוע עבודות אחרות בהיקפים גדולים של מאות אלפי ש"ח אין שום מילה?

מוזר, מאד מוזר.

מעבר למוזרות, מהפן המשפטי כאשר המשיבה שותקת במזכר בעניין דרישתה להתקנת מעלית והנגשת המבנה בדרך זו אך מצהירה כי היא כשוכר(!) :"השוכר מצהיר כי בדק ומצא שהמושכר עונה על כל (כל! א.ש.) צרכיו ומכל (מכל! א.ש.) בחינה שהיא לפי תנאי המכרז ולמשכיר לא תהא כל אחריות בקשר עם כך", מצויה היא בבעיה אמיתית.

הדברים הינם בבחינת קל וחומר כשהמשיבה עצמה מצרפת (לצורך משפטי אחר) את נספח 2 לתשובתה ממנו עולה כי מר לביא שולח למר שניידר את תכניות הנכס "לעיונך והערותיך" והמילה הראשונה על מעלית או נכון יותר "שצריך להתאים לנכים" מופיעה רק בנספח 4 לתשובת בהודעת דוא"ל מיום 3.7.19, כחודש לאחר שכבר זכתה המשיבה בהליך התחרותי.

גם בתכניות שהוחלפו בין הצדדים בהן המשיבה מראה כיצד היא מבקשת לחלק את חלל החממה, אין לא מילה, לא חצי מילה ולא שרטוט על או של מעלית.

מכל מקום, המזכר מסוים מאד בניסוחו, אין חולק כי מסתם מסמך התחייבות להשכיר (התחייבות המבקשת) הוא נערך והפך להיות מסמך התחייבות הדדי להשכרת/שכירת המבנה, ההתחייבות ההדדית הזו לא נותרה בחלל ריק, היא הניבה למשיבה תועלת במסגרת הליך ההתמחרות, היא הוצגה לאחרים קרי למשיבה 2 כהתחייבות, ברור לחלוטין כי אם המצב היה הפוך, המשיבה הייתה עומדת על אכיפת המזכר והשכירות ולחילופין הייתה מגישה תביעה על הפרתו וניתן לומר, ולו במאזן הנדרש כעת ל צורך הדיון בסעד הזמני שהמזכר יוצר הסתמכות וההתחייבויות הדדיות היכולות להצמיח סעד כזה או אחר וקיימת ראשית ראיה לכך שלאו דווקא המבקשת היא זו שהפרה או סיכלה או ביטלה את ההסכמות או טעתה בעת שחתמה על המזכר מבלי להזכיר עניין כבד משמעות שהיית ה חייבת להזכירו, בעניין זה ולפחות בשלב מקדמי ולכאורי זה, מאזן ההסתברות דווקא נוטה מעט כנגד המשיבה ולטובתה של המבקשת.

אלא שכפי שצוין לעיל, למרות ניסוחו "המעניין" של הסעד הזמני ובשים לב לשורה האחרונה בעדות מר לביא, מה שבאמת מבוקש בסעד הזמני הוא למעשה הסעד הסופי דבר שהפסיקה איננה מאשרת למעט במקרים חריגים ביותר. הבקשה הוגשה בשיהוי גם אם למבקשת סיבות טובות לכך ויותר מאשר השיהוי עצמו, תוצאתו קרי כריתת הסכם עם צד ג' שגם לו יש כעת זכויות נותנת משקל רב יותר לשיהוי שגם הוא, פועל כנגד מי שמבקש סעד זמני.
גם מאזן הנוחות פועל כנגד המבקשת, היא יכולה לקבל פיצוי כספי ככל שתוכח חבות המשיבה בעוד המשיבה חשופה לתביעה נוספת מצד המשכירה הנוכחית וחשופה לאובדן הזיכיון ככל שההליך ילך ויסתבך או יתארך.
ולבסוף, נוכח המחלוקת הנוכחית וכפי שכבר פורט, לא ברור כיצד בכלל ניתן בזמן כה קצר לאכוף את ההסכם ולהכריע : מעלית כן או לא ומי יישא בעלות הקמתה.

המקרה כאן שונה ממקרים בהם ביצועו של ההסכם כבר החל ונקבעו עובדות בשטח ומעבר לפן הכספי נוצרו זכויות, שגרה, קשרים, מהלך עסקים ודברים אחרים שהפסקתם בפתאומיות , שינוי המצב הקיים, מ צדיקים מתן סעד זמני ובסופו של יום גם אכיפה של ההסכם. כאן עדיין לא קרה דבר, הסעד הזמני נדחה אך התביעה תתברר.

בדיון הוצע לצדדים לנסות ולהגיע להסכמות סופיות או דיוניות בנוגע להליך העיקרי ומשכך הנני מורה כדלקמן:

הבקשה למתן סעד זמני נדחית, בנסיבות העניין ללא צו להוצאות.

נוכח תוצאה זו, ספק אם יש טעם להמשיך בתביעה במסגרתה הנוכחית ולכן יכולה המבקשת, ללא צורך בנטילת רשות לתקנה, למחקה ולהגשתה מחדש או לבצע כל פעולה אחרת תוך 20 ימי עבודה, עם הגשת כתב תביעה מתוקן תשולם האגרה בגין מלוא הסעד הנתבע.

ככל שיושג הסדר סופי או דיוני, בכל שלב שהוא תימסר על כך הודעה או תוגש בקשה רלבנטית.

ככל שלא תתוקן התביעה ולא יושג הסדר אחר, יוגשו כתב י הגנה תוך 20+60 יום מהיום, הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים ויודיעו האם הם מסכימים להליך של גישור, ככל שלא תהיה הסכמה על זהות מגשר, אמנה אני מגשר מרשימת המגשרים עמם יש לי ניסיון בתיקים שכאלו.

הנני משריין מועד לקדם משפט ליום 25.2.20 לשעה 13:00.

ככל שיהיה צורך, יבוטל או יידחה הקדם לפי הודעת/בקשת הצדדים ובהתאם להתפתחויות בתיק.

החלטה זו תשלח גם לב"כ המשיבה 2. המשיבה 2 פטורה מהתחייבותה שלא לדון בכל בקשה של המשיבה 1 ולמעשה כנגד משיבה 2 לא חלה כעת שום הגבלה הנעוצה בהליך כאן.

מוצע כי ב"כ המשיבה 2 וב"כ המבקשת יבואו בדברים בניסיון להגיע להסכמות בשאלה האם התביעה כנגד משיבה 2 תימשך או תופסק, כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשה או הודעה במישור זה.

ניתנה היום, ל' תשרי תש"פ, 29 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.