הדפסה

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 31074-10-15

בפני
כבוד ה שופט אחסאן כנעאן

תובעים

אחים מרגולין הנדסה ויעוץ בע"מ

ע"י עוה"ד עוזי בר

נגד

נתבעים

1.שומרה חב' לביטוח בע"מ
2.לורנה רפאלוב

ע"י עוה"ד גב' קמיננסקי

פסק דין

לפני תביעה בסדר דין מהיר לתשלום נזקים שאירוע לאופנוע בבעלות התובעת בשל תאונת דרכים מיום 18.3.2014.

מרבית העובדות ועצם אירוע התאונה אינן שנויות במחלוקת בתיק זה.

על פי הנטען בכתב התביעה ביום התאונה בשעה 10:05 , עת נסע האופנוע ברחוב יעבץ בתל-אביב, שהוא רחוב חד סיטרי, ומזג האוויר היה בהיר, נסע לפניו רכב מסוג מזדה שנהוג על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") ומבוטח בביטוח צד ג' על ידי הנתבעת מס' 1. רכב המזדה נסע במהירות איטית באופן שעיכב את נסיעת האופנוע ולכן בהגיע רכב המזדה לבית מס' 22 ברחוב החליט נהג האופנוע לעקוף את המזדה, בטרם יצא לעקיפה צפר ואז החל לעקוף מצד שמאל לרכב המזדה, אך לפתע רכב המזדה סטה שמאלה באופן פתאומי במ טרה להיכנס לחצר בית מצד שמאל, חסם את מסלול נסיעת האופנוע ופגע בו.

בכתב ההגנה נטען כי ביום התאונה עת פנתה הנתבעת שמאלה פגע ברכבה האופנוע אשר יצא לעקיפה בחוסר זהירות בחלקו האחורי.

ביום 22.5.2016 שמעתי את עדות נהג התובעת מר שי מרגולין ואת עדות הנתבעת. בתום שמיעת העדים סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

בעדותו של מר מרגולין הוא אישר את מרבית העובדות למעט העובדה כי צפר בטרם יצא לעקיפה, כפי שנטען בכתב התביעה. עוד לא עד זה אישר את העובדה כי רכב המזדה נסע באיטיות ובכך עיכב את האופנוע. בעדותו אף טען כי הספיק לנסוע 7 -8 מטר אחרי המזדה עד לקרות התאונה. רק בחקירתו החוזרת "נזכר" לתקן את העדות, לאחר רמיזה של בא כוח התובע ת בתוך השאלה שנשאל, וטען כי נסע 20 – 30 מטר או אולי אפילו 40 מטר. הרמיזה הייתה כאשר בא כח התובעת הניח בשאלה שהוצגה לעד כי הוא "עוכב" דבר שלא נאמר כלל בחקירתו הראשית והנגדית של מר מרגולין. לכן מאחר והעד הונחה במסגרת החקירה החוזרת אני נותן משקל אפסי לעדותו ומעדיף את עדותו כפי שבאה לידי ביטוי בחקירה הראשית. עוד ניתן ללמוד מעדותו של מר מרגולין כי הוא לא אותת לפני שהתכוון לעקוף.

בעדות הנתבעת טענה כי היא תמיד נצמדת לחוקים לרבות מתן איתותים. עוד טענה כי התכוונה לפנות שמאלה עם איתות ורכב אופנוע נכנס ברכבה. לגבי מיקום הפגיעה טענה כי שתי דלתות רכבה השמאליות נפגעו. כשנשאלה הנתבעת כמה זמן נסע אחריה האופנוע עד שאירעה התאונה השיבה "אני לא יודעת". כשנשאלה על ידי האם עליי להבין מתשובתה שלא הסתכלה במראות השיבה שלא ראתה את האופנוע תשובה תמוהה שכן אם הייתה מסתכלת במראות הייתה אמורה להבחין באופנוע. עוד נשאלה על ידי האם וידאה שבשטח המת אין רכבים לפני שסטתה שמאלה והיא השיבה שאינה יודעת מה זה שטח מת. מכאן אני מסיק כי הנתבעת לא וידאה כי בשטח המת קיימים רכבים לפני שסטתה שמאלה. מאידך הנתבעת התעקשה כי אותתה בטרם סטתה שמאלה.

מהראיות שהוצגו בעיקר תמונות נזק אני למד כי בעת אירוע התאונה היה האופנוע בנסיעה מקבילה לרכב המזדה וכבר החל בעקיפה. אופי הנזק הבולט ביותר הוא סימן שפשוף לכל אורך דלת שמאלית אחורית.

השאלה הראשונה אשר בדעתי להתייחס אליה האם מותר לאופנוע ברחוב חד סיטרי בעל נתיב אחד לבצע עקיפה? הגדרת "נתיב" בתקנות התעבורה היא כדלקמן:

"חלק מרחבו של כביש, בין שסומן ובין שלא סומן, המספיק לתנועת טור אחד של כלי רכב, למעט רכב הנע על שני גלגלים"

מכאן עולה כי רחוב חד סיטרי הרחב דיו על מנת להכיל שני טורי רכבים מבלי שיהיה מחולק על יד סימון לנתיבים יכול לחשב כמכיל שני נתיבים. עוד אני מסיק כי לאופנוע מותר לנוע לצד רכב בנתיב אחד. כמובן שהגדרה זו הינה בכפוף לזכות לעקוף מכשולים בהתאם לאמור בתקנות.

לאור זאת באופן עקרוני לאופנוע מותר לעקוף רכב אחר בכביש חד סיטרי גם אם יש בו נתיב אחד. לכן לא מצאתי דופי בכך שנהג התובעת בחר לבצע עקיפה. למותר לציין כי הנתבעות לא טענו כי חל איסור על האופנוע לבצע עקיפה באותו מקום.

מאידך אני נותן אמון בגרסת הנתבעת לפיה אותתה לפני שפנתה שמאלה. מאידך היא לא טענה כי האיתות ניתן זמן מספיק בטרם החלה בפעולה של סטיה שמאלה על מנת לאפשר לאופנוע שנסע מאחור להבחין בכך ולהבין כי בכוונתה לפנות ובהתאם לחובה המוטלת בתקנה 58(א) לתקנות התעבורה . כל שטענה כי עם כוונתה לסטות הפעילה את האיתות.

מאידך אופנוע היוצא לעקיפה בכביש חד סיטרי שאין בו נתיבים מסומנים עליו לנקוט באמצעי זהירות ולצפות שאותו רכב עלול לסטות שמאלה. אך בנסיבות האופנוע נסע במהירות נמוכה אם כי כשהרכב החל לסטות אליו הוא לא טען כי בלם מידית אלא צפר לנתבעת דבר אשר יכול להטיל עליו אשם.

לאחר שאני משקלל את כל מה שאירע, וכוונתי לזכותו של נהג התובעת לבצע עקיפה, ביצוע פעולה של צפירה במקום בלימה בעת שרכב המזדה סוטה לעברו ומאידך רשלנות הנתבעת בכך שלא הסתכלה במראות לרבות אי בדיקת השטח המת, אי מתן איתות בזמן אני קובע כי יש לחלק את האחריות לאירוע התאונה כך שהנתבעת אשמה ב- 80% ואילו נהג האופנוע אשם ב- 20%.

בשאלת הנזק לא ברור לי מדוע סוכן הביטוח גבה מהתובעת דמי טיפול בתביעתה מקום שעניין זה אמור להיות מטופל כחלק משירות שעל סוכן ביטוח לתת למבוטחתו ולשם כך הוא מקבל נתח בפרמיות הביטוח. באשר לטענת המע"מ לפיה התובעת מזדכה בשיעור 2/3 מהמע"מ יש ממש בטענה זו ואתחשב בה במסגרת פסיקת הפיצויים. לכן הסכום לא ניכוי מע"מ בהתאם הוא 7,468 ₪. בתוספת שכר טרחת השמאי מתקבל סך של 8,268 ₪.

לאור זאת אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 6,614 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 1500 ₪ בתוספת מע"מ והוצאות משפט בסך של 800 ₪.

התובעת תדאג לשלם את המחצית השניה של האגרה בתוך 7 ימים מיום קבלת פסק דין זה לידיה.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ט"ז אייר תשע"ו, 24 מאי 2016, בהעדר הצדדים.