הדפסה

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 3062-06-17

בפני
כבוד ה שופט אהרון שדה

תובעים

רותי מור

נגד

נתבעים

אלינור בניזרי

פסק דין

לפני תביעה שטרית.
למעשה, בין מועד הגשת וניהול התביעה ולבין יום מתן פסק דין זה, פתחה הנתבעת בהליך פש"ר שמספרו 50985-06-18 בבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת הפש"ר אף ניתן צו לעיכוב כל ההליכים כנגדה ברם פסק הדין כבר היה בתהליכי כתיבה ולכן אשלימו ואחתום עליו אם כי על התובעת לפעול למימוש זכויותיה בהתאם להוראות הדין ובית המשפט המחוזי.

נוכח האמור לעיל, אין צורך להרחיב בשאלת ההכרעה מה גם שהיא פשוטה למדי.

הרקע לתביעה נסקר באריכות ע"י כב' הרשם הבכיר (כתוארו אז) והיום כב' השופט ניר זיתוני ואין לי אלא לצטט את הדברים מתוך החלטתו בבקשת ההתנגדות לביצוע שטר מיום 13.7.17:

"
1. ביום 5.6.16 הגישה התובעת לביצוע שלושה שטרות בסך כולל של 46,000 ₪ , שמועדי
פרעונם מיום 16.11.15 עד 16.1.16 . כל השטרות נמשכו מחשבונה של הנתבעת לפקודת
התובעת וחוללו בציון נתקבלה הוראת ביטול . על כל השטרות הודפס הכיתוב "למוטב בלבד" .

2. ביום 17.5.17 הוגשה התנגדות .
הנתבע טוענת כי בינה לבין בנה של התובעת , ליאור מור ( להלן "ליאור") נוצרו עם השנים
קשרי חברות טובים שנוצלו עד תום ע"י ליאור . ליאור ביקש מהנתבעת להחליף המחאות
שנמשכו מחשבונה של חברת רימון ואגס קפיטל 2015 בע"מ ( להלן "החברה") בהמחאות
פרטיות של הנתבעת . ליאור הוא בעל ענין בחברה . ליאור הסביר כי בשל דוחות שליליים
של החברה , גורמים שלישיים לא מוכנים לקבל המחאות מהחברה למרות שהחברה
סולבנטית . לכן נזקק ליאור להמחאות של צדדים שלישיים לשם העברתן לספקים ונותני
שירותים לחברה . ליאור ביקש מהנתבעת למסור המחאות ללא ציון שם הנפרע .
בחודש 10.15 או בסמוך לכך חוללה המחאה של החברה ע"ס 17,000 ₪ זמן פרעון 16.10.15
בציון אכ"מ . הנתבע פנתה נסערת לליאור ושמעה ממנו כי החברה נקלעה לקשיים ולכן
כל יתר ההמחאות שבידיה לא יכובדו . לכן הנתבעת לא הציגה לפרעון המחאות נוספות
שנמשכו מחשבון החברה ומצויות ברשותה . בחודש 10.15 הוכרזה החברה כלקוח מוגבל
חמור ע"י בנק ישראל עד 27.10.17 . הנתבעת ביקשה מליאור להחליף את השיקים של החברה
או להחזיר את השיקים המעותדים שנתנה לו , אך בקשותיה עלו בתוהו . לכן ניתנה הוראת
ביטול . לימים התברר לנתבעת כי ליאור ואימו התובעת עשו יד אחת ומילאו את שם התובעת
כשם הנפרע בהמחאות שנמסרו לליאור ע"י הנתבעת .
נעשה שימוש בתובעת כדי להציג מצג בדוי של צד ג' שהינו אוחז כשורה . התובעת אינה
אוחזת כשורה שכן ידעה כי הנתבעת לא קיבלה כל תמורה בגין ההמחאות והיא דורשת
מליאור להחזירן לידיה .

3. ביום 6.7.17 הוגשה תגובת התובעת המבקשת לדחות את ההתנגדות .

התובעת קיבלה את השטרות מליאור יחד עם ארבעה שטרות נוספים בסכום כולל של
50,000 ₪ שנמשכו מחשבונו של ליאור . בתמורה העבירה התובעת לחשבונו של ליאור
200,000 ₪ בהעברה בנקאית מיום 26.1.15 . בנוסף העביר ליאור לחשבונה של התובעת
100,000 ₪ ביום 12.10.15 .
הנתבעת מודה כי מסרה את השיקים לליאור כנגד שיקים נגדיים וידעה כי השיקים שלה
יועברו לצד ג' , כפי שסוכם בינה לבין ליאור . התובעת פעלה בתום לב מוחלט כאשר ניסתה
לסייע לבנה ליאור . הנתבעת מסרה לליאור שיקים ללא ציון שם נפרע כאשר ידעה כי מצבו
הכלכלי קשה .
הנתבעת צירפה להתנגדות שיקים שקיבלה מליאור בסך של 72,000 ש"ח , כאשר השיקים
שנתנה הנתבעת לליאור הם בסך של 46,000 ₪ . נתון זה משמיט את הקרקע תחת הטענות
בענין השיקים והתמורה . לכן מדובר בהגנת בדים שיש לדחותה .

4. ביום 12.7.17 הוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובעת .
בשלב זה בית המשפט לא בוחן את טיב האחיזה של התובעת בשטרות .
אין כל קשר בין ההלוואה שהתובעת נתנה לליאור , ככל שניתנה , ביום 26.1.15 , לבין
השטרות שנתנה הנתבעת לליאור והועברו על ידו לתובעת . הסכומים הנטענים בתגובה
לא מכסים את סכום ההלוואה הנטען . לא צורף הסכם הלוואה . התגובה הוכיחה ללא
צל של ספק כי התובעת וליאור הם אחד . הנתבעת הבהירה בהתנגדות כי נתנה את השיקים
לליאור כדי שיעביר אותם לספקי שירות שנתנו שירות לחברה ולא לאמא שלו .

5. לאור האמור בהחלטתי מיום 6.7.17 התיק בשל למתן החלטה בהתנגדות על בסיס החומר
המצוי בתיק .

6. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להתקבל מנימוקי
הנתבעת וכפי שיפורט להלן .

7. בשלב הדיון בהתנגדות בית המשפט לא קובע מסמרות לגבי טיב האחיזה של התובעת
כצד רחוק בשטרות . בשלב זה די לנתבעת להעלות טיעון כנגד טיב האחיזה של התובעת
בשטרות , שלא יקרוס למקרא התגובה או בעקבות החקירה הנגדית .
במקרה שלפני הנתבעת העלתה טיעון מפורט בתצהיר שלא קרס ובמובן מסוים אף התחזק
למקרא התגובה .
חישוב מתמטי פשוט מלמד כי 46,000 ועוד 50,000 ועוד 100,000 הם 196,000 ולא
200,000 , כפי שנטען בתגובה .
בנוסף , יש קושי לקשור בין העברה בנקאית שבוצעה מחשבונה של התובעת לחשבונו של
ליאור ביום 26.1.15 לבין המחאות מעותדות שמסרה הנתבעת לליאור ,שמועדי פרעונן
החל מיום 16.11.15 .

8. רק לאחר הליך משפטי מלא ניתן יהיה לקבוע האם התובעת נתנה ערך לליאור בעד השטרות
של הנתבעת . העובדה כי התובעת היא אימו של ליאור רק מחזקת את התמיהות שעולות
למקרא טענות הנתבעת . נקודת המוצא כאשר מועברים כספים מהורה לילד בגיר הינה כי
מדובר במתנה ולא בהלוואה . כאשר נטען כי מדובר בהלוואה , יש לציין במפורש מה היתה
מטרת ההלוואה ומה היו תנאי ההחזר . נהוג אף לערוך הסכם הלוואה בכתב . דבר מכל
אלה אינו קיים בתיק בשלב זה באופן שבכוחו להציג את גרסתה המפורטת של הנתבעת
כהגנת בדים .

9. לא נסתרה ולא התערערה טענתה המפורטת של הנתבעת לפיה נתנה של השטרות לליאור
בתמורה לשטרות מחשבונה של החברה , שהיו אמורים להיפרע במועדם ולא נפרעו .
אין כל הגיון בכך שהנתבעת תסכים לתת לליאור שטרות בנסיבות שתוארו על ידה ,
ביודעה כי ליאור יעביר את השטרות לאמא שלו ע"י הוספת שמה של האם כנפרעת בשטרות
, שנמסרו ללא ציון שם הנפרע . האפשרות להשלים את שם הנפרע בשטר מותנית בהסכמת
הצדדים . בשלב זה לא קרסה ולא התערערה טענת הנתבעת לפיה הסכמתה הותנתה בכך
שהנפרעים יהיו נותני שירותים לחברה ולא אמא של ליאור . "

בתיק העידו התובעת, הנתבעת ומר ליאור בנה של התובעת.
בין אם תיבחן המחלוקת על בסיס ההנחה כי התובעת אוחזת כשורה בשים לב לכך שהנתבעת הודתה שמסרה את השיקים לליאור ללא שם נפרע, במודע ומתוך כוונה כי ליאור יגלגל את השיקים הלאה ובין אם תיבחן המחלוקת על בסיס ההנחה כי התובעת היא אוחזת בעד ערך ככל שיקבע כי אכן השיקים נמסרו לה בגין החזר ההלוואה שנתנה לליאור, התוצאה האופרטיבית תהיה אותה התוצאה ולכן תיבחן הסוגיה מהצד המחמיר יותר קרי האם מעמדה של התובעת מגיע כדי אוחזת בעד ערך בשיקים?

מתוך העדויות עלה בבירור כי מערכת היחסים בין ליאור לנתבעת היה קרובה במידה זהה ואף קרובה יותר מזו של ליאור עם אמו, השניים עבדו ביחד, היו ביחסי חברות ולפחות מהחקירות התברר כי שררו בין השניים אמון רב וכבוד. הנתבעת ידעה היטב כי מדובר בגלגול שיקים וידעה שהיא מוסרת לליאור את השיקים לא בכדי אלא משום שהוא מצוי בבעיה כלכלית והיא אף הסכימה לקבל את השיקים שמסר לה ב תמורה שהם לא פחות ולא יותר שיקים מחברה שהוא בעל עניין בה.
קשה שלא לתהות מדוע לא שאלה הנתבעת את עצמה אם השיקים של החברה טובים מספיק כדי להוות עבורה בטוחה כנגד השיקים שמסרה, מדוע אינם טובים כולי עלמא ומדוע זקוק ליאור לשיקים שלה? הנתבעת מסרה את השיקים כששם הנפרע חסר לא עם הרשאה "לכאורה" למלא אותו אלא עם הרשאה "ברורה" והיא, גם לא לרגע, לא חשבה שהשיקים יכנסו לחשבונו של ליאור.

שני הצדדים טענו בסיכומיהם כי הצד שכנגד חסר תום לב, אינני מקבל את הטענות, לא הוכח כי התובעת הייתה חסרת תום לב או קשורה בקנוניה עם ליאור ולא הוכח כי הנתבעת הייתה חסרת תום לב או בקנוניה עם ליאור, כל אחת מהן עשתה את שגיאותיה, מן הסתם מכוח הקשר לליאור.

ההלוואה הוכחה גם היא, די בעיון בדף ההעברה הבנקאית מיום 26.1.1 5 בסך 200,000 ₪ שהעבירה התובעת לליאור כדי להגיע למסקנה זו. ההחזר בס ך 100,000 ₪ יחד עם השיקים שנמסרו ע"י הנתבעת, מחזקים מסקנה זו שכן אם היה מדובר במתנה, למה היה צריך ליאור להעביר לתובעת בזמנים הקשים כלכלית עבורו, 100,000 ₪? מקל וחומר כשהשיקים שהוא מסר לנתבעת חוללו רק חודשים לאחר מכן. נכון שהתובעת היא אמו של ליאור, נכון הוא שהתברר כי בחישוב החזרי ההלוואה חסרים כ-4000 ₪ אך בהחלט ניתן לקבל את הטענה כי התובעת הסתפקה במה שקיבלה מבנה וויתרה לו על אותה יתרה זעומה וכן ויתרה לו על ריביות והצמדות.

אין שום ספק כי לנתבעת טענות מצוינות כנגד ליאור אך טענות אלה לא טובות כנגד התובעת אשר נתנה ערך בעד השיקים ולא הוכח כי ננקט על ידה חוסר תום לב כלשהו.

אשר על כן נדחית בקשת ההתנגדות לביצוע שטר ומתקבלת התביעה השטרית.

לא ראיתי לנכון לחייב בהוצאות נוספות על אלו שנפסקו במסגרת תיק הוצל"פ 524067-05-16.

ניתן היום, א' אלול תשע"ח, 12 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.