הדפסה

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 23760-06-18

בפני כבוד השופטת סיגלית מצא

התובעים:

  1. פאני בן ישי, ת.ז. XXXXXX967
  2. עידן בן ישי, ת.ז. XXXXXX547

על-ידי ב"כ עו"ד אריה מועלם

נגד

הנתבעים:
1. ערן טויטו, ת.ז. XXXXXX674
על-ידי ב"כ עו"ד וסאם יאסין

2. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, ח.פ. 520042540
על-ידי ב"כ עו"ד אסף גולן

פסק דין

  1. בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעים (רכב מסוג מאזדה 3 קומפורט , מ.ר. 47-224-58) בשל תאונת דרכים שאירעה ביום 10.9.2017 ברחוב מקלף מרדכי בצ'ק פוסט, חיפה.
  2. ברכב השני אשר היה מעורב בתאונה (רכב מסוג רנו קנגו , מ.ר. 68-109-37) נהג הנתבע מספר 1 (להלן: "הנתבע"). מרישיון הרכב שצורף לתצהיר התובעים עולה כי הבעלות ברכב הנתבע הנה של מר טויטו יוסף ישראל אשר כתובתו רחוב ביאליק 36, קריית אתא.
  3. בשל התאונה נגרם לרכב התובעים נזק אשר הוערך על-ידי השמאי ש' רכס, בחוות דעתו מיום 17.9.2017, בסכום כולל של 13,950 ₪ (בניכוי שרידים). כן תבעו התובעים כי הנתבעים ישלמו את שכר הטרחה ששילמו לשמאי בסך 1,500 ₪ ופיצויים בגין נזק בלתי ממוני בסך 2,000 ₪.

ההליך
4. התיק נקבע לשמיעה ביום 31.12.2018. בתחילת הדיון הוברר הנתבעים אינם חולקים על אחריותו של הנתבע לאירוע התאונה. לאחר שהתובעים ויתרו על הפיצויים בראש הנזק הבלתי ממוני אף לא חלקו הנתבעים על היקף הנזק.
5. המחלוקת היחידה שנותרה הנה מחלוקת בין הנתבעים לבין עצמם בשאלת הכיסוי הביטוחי שהיה לנתבע אצל הנתבעת מספר 2 (להלן: "הנתבעת") במועד אירוע התאונה. לעניין זה טענה הנתבעת כי במועד התאונה לא היה לנתבע רישיון תקף, ולפיכך לא היה לו כיסוי ביטוחי. יצוין כי הנתבעת אף לא ייצגה את הנתבע בהליך זה. הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו ואף יוצג בהליך על-ידי עורך דין מטעמו.
6. ביום 31.12.2018 נשמעה עדותו של הנתבע, הצדדים הגישו ראיותיהם וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.
טענות הצדדים
7. לטענת הנתבע, דין התביעה כנגדו להידחות, באשר במועד התאונה הייתה לו פוליסת ביטוח תקפה אצל הנתבעת. טוען הנתבע כי לא הוכח כי קיבל הודעה על שלילת רישיונו ו/או כי ידע על השלילה בדרך אחרת. עוד טוען הנתבע כי מעדות הנתבע והתנהגותו משנודע לו על השלילה, ניתן ללמוד כי לו ידע על השלילה במועד מוקדם יותר היה פועל לקבלת ארכה להסדרת ענייניו עד להפקדת רישיונו, כפי שעשה משנודע לו על שלילת רישיונו.
8. גם הנתבעת טוענת כי דין התביעה כנגדה להידחות. טוענת הנתבעת כי הנתבע ידע כי רישיונו הותלה. לעניין זה מפנה הנתבעת ל נ/3, אישור מרכז הסליקה של חברות הביטוח בע"מ מיום 19.10.2017 , ממנו עולה כי נשלחה לנתבע הודעה על שלילת רישיונו מיום 5.9.2017 על בסיס שיטת הניקוד. כן מפנה הנתבעת לנ/4, מעקב משלוחים, ממנו עולה כי המכתב נמסר ליעדו ברחוב ביאליק 36 בקריית אתא ביום 18.7.2017, עובר לאירוע התאונה.
9. הנתבעת מפנה לכך שבעדותו אישר הנתבע כי התגורר בקרית אתא. הנתבע אמנם טען כי עבר לקריית ביאליק, אולם לא הוכיח טענה זו. משכך, לא נסתר אישור המסירה של מכתב השלילה.
10. עוד טוענת הנתבעת כי בשים לב להודאתו של הנתבע כי עבר עבירות תנועה רבות, היה עליו לדעת כי עליו לעבור קורס ריענון, ומשלא עשה כן, יישלל רישיונו.
דיון והכרעה
11. בהיעדר מחלוקת בשאלת אחריותו של הנתבע לאירוע התאונה והיקף הנזק, זכאים התובעים לפיצוי בהתאם לכתב התביעה (למעט רכיב הנזק הלא ממוני).
12. היעדר כיסוי ביטוחי של אירוע תאונה המתרחש בעת שהנהג המבוטח נהג בהיעדר רישיון תקף הנו חריג לפוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת לנתבע. משמדובר בסייג לכיסוי הביטוחי, נטל הראיה בכל הנוגע להתקיימותו מוטל על הנתבעת, המבטחת (ע"א 1854/90 רוני סיני נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ , פד"י מז(5) עמ' 661, וכן לרע"א 143/98 דיב נגד הסנה חברה לב יטוח בע"מ, פד"י נג (1) עמ' 450). משכך, על הנתבעת הנטל להוכיח כי רישיון הנהיגה של הנתבע נשלל או הותלה במועד אירוע התאונה, וכי הוא ידע על כך. ועוד, על הנתבעת להוכיח ידיעה של ממש, להבדיל מהמצאה (סעיפים 27-29 לפסק הדין ב ע"א 7602/06 עזבון נתנאל גו'רג' חאדג'ג' ז"ל נגד סימה מלכה (11.10.2011); ת"א (מרכז) 63182-01-14‏ ‏ פלוני נגד שרכת אל-חרבאוי אל-תג'אריה אלמסאהמה (14.3.2017); תא"מ (נצ') 54362-09-14‏ ‏ אהרון אלחסוב נגד יצחק אטדגי (31.12.2015); סעיפים 19-20 לפסק הדין בתא"מ (ת"א) 21238-02-15‏ ‏ הכשרה חברה לביטוח בע"מ נגד לבנה סבן (3.1.2017); סעיפים 7-9 לפסק הדין ב תא (ת"א) 61066-11-15‏ ‏ ניב זיטלני נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (1.8.2018); תא (עכו) 47606-11-13‏ ‏ ג'ורג' גנטוס נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (4.12.2015) ). מדובר בשני יסודות מצטברים.
13. בנסיבות תיק זה הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת לא הוכיחה אף לא אחד משני יסודות מצטברים אלה, מהטעמים שיפורטו להלן:
א. טענת הנתבעת כי רישיונו של הנתבע נשלל או הותלה במועד אירוע התאונה עומדת בסתירה חזיתית לאישור משרד התחבורה מיום 21.11.2018 (נ/2). באישור מצוין כי רישיונו של הנתבע הופקד ביום 11.5.2018 למשך תשעה חודשים. עוד מצוין כי רישיונו של הנתבע חודש ביום 6.11.2007 עד יום 5.12.2017, וכי ניתן לו רישיון זמני בתוקף בתקופה שמיום 12.11.2017 עד יום 10.5.2018. מסמך זה מתיישב עם עדותו של הנתבע לפיה כחודשיים לאחר התאונה נודע לו, מפי התובעת, כי הנת בעת טוענת כי אין לו רישיון בתוקף. משכך, פנה למשרד הרישוי וקיבל רישיון זמני למשך כחצי שנה (12.11.2017 – 10.5.2018), מועד בו הפקיד את הרישיון. אני מקבלת את טענתו של הנתבע כי לו ידע על שלילת רישיונו במועד מוקדם יותר, היה פונה למשרד הרישוי ומבקש רישיון זמני למשך התקופה הנדרשת לשם הסדרת ענייניו עד להפקדת רישיונו – כפי שעשה כשנודע לו על השלילה.
ב. קבלת פרשנות הנתבעת כי יש לראות את רישיונו של הנתבע כמותלה מיום 5.9.2017, המועד המופיע באישור מרכז הסליקה של חברות הביטוח (נ/3), תביא לכך כי אורך תקופת השלילה תעמוד על משך 18 חודשים (לכל הפחות), במקום 9 חודשים כפי שהוטל עליו – באשר אין חולק כי ביום 18.5.2018 הפקיד הנתבע רישיונו למשך תשעה חודשים. נכון הוא כי תקנות התעבורה, התשכ"ה-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעות כי תקופת השלילה תיספר ממועד הפקדת הרישיון (תקנה 551(ג1) לתקנות התעבורה) , אולם זאת כפוף לשאר הוראות התעבורה בעניין המצאת הודעת השלילה, עליהן אעמוד להלן.
ג. הנתבעת אף לא הציגה את תוכנו של המכתב שנשלח לנתבע ומבקשת להסיק על מועד התליית הרישיון מאישור מרכז הסליקה של חברות הביטוח, נ/3. אישור זה אינו מהווה את הראיה הטובה ביותר לעניין מועד ההתליה/שלילה וממילא המשקל שניתן לתת לו חלקי בלבד.
ד. אני מקבלת את עדותו של הנתבע כי לא ידע על התליית/שלילת רישיונו. אף לא שוכנעתי כי הנתבע קיבל את ההודעה בדבר אמצעי התיקון שהוטל עליו. הנתבעת הסתמכה לעניין זה על הרישום באישור מרכז הסליקה של חברות הביטוח, נ/3, שם נכתב כי נשלל רישיונו של הנתבע לתשעה חודשים ביום 5.9.2017 עקב שיטת הניקוד. מההודעה עולה כי המכתב נשלח לרחוב ביאליק 36 בקריית אתא – מקום מגורי הבעלים של הרכב, אביו של הנתבע, מר טויטו יוסף.
אכן, מרישיון הנהיגה של הנתבע עולה כי אף הוא התגורר ברחוב ביאליק 36, קריית אתא במועד הוצאת רישיון הרכב (6.11.2007). דא עקא, הנתבע העיד כי מזה מספר שנים הוא מתגורר ברחוב התות 23, קריית ביאליק וכי אף שינה את כתובתו הרשומה במשרד הפנים (ע' 4, ש' 1-9). התובע אף הציג באמצעות מכשיר הטלפון הנייד צילום ספח תעודת הזהות של אשתו, עו"ד דניאלה טויטו, בו מופיעה הכתובת רחוב התות 23, קריית ביאליק והמועד 2.8.2016 (ע' 9, ש' 4-5). בין אם מדובר במועד שינוי כתובת ובין אם מדובר במועד הוצאת תעודת זהות חדשה מטעמים אחרים, די בכך להוכיח כי בוצע שינוי כתובת של הנתבע עובר למועד זה. ויודגש, הודעת השלילה מתייחסת לנתבע ולא לאביו, בעלי הרכב, ולפיכך היה על משרד התחבורה להמציאה לכתובתו הרשומה של הנתבע ולא של אביו. הנתבעת לא זימנה את אביו של הנתבע למתן עדות ולא נשללה עדותו, אותה מצאתי מהימנה, כי לא ידע על התליית רישיונו.
14. זאת ועוד, אף אם אקבל את נ/3 כראיה לכך כי נשלחה לנתבע הודעה בדבר שלילת רישיונו מכוח "שיטת הניקוד" (לפרטי ההסדר ראו סעיף 69א' לפקודת התעבורה (נוסח חדש), חלק ז' לתקנות התעבורה, תקנה 544 ואילך לתקנות התעבורה וכן פסק דינו של בית המשפט בעע"ם 4401/08 ‏ אשרי בן מוחה נגד מדינת ישראל / משרד התחבורה‏ (26.8.2008) ), תקנה 550 לתקנות התעבורה קובעת בכל הנוגע להמצאת ההודעה כי:
"(א) צבר הנהג נקודות במספר המחייב אמצעי תיקון כאמור בתקנה 549, תודיע לו על כך רשות הרישוי וההודעה תכלול פרטים בדבר אופן ביצועו; היה אמצעי התיקון פסילת רישיון, תפרט בהודעה את מועד תחילת פסילת הרישיון ואת החובה להפקידו; ההודעה תישלח לנהג בדואר רשום, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה, או תימסר אישית לידיו.
(ב) הודעה על אמצעי תיקון לפי תקנה 549(א) ו-(ב) שנשלחה כאמור בתקנת משנה (א), יראו אותה כמסורה לנהג בתום 15 ימים מיום משלוחה, זולת אם הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה.
(ג) נמסרה אישית לידיו של הנהג הודעה על פסילת רישיונו לפי תקנה 549, שלא באמצעות דואר רשום, יראו אותו כמי שיודע על הפסילה ומועד תחילתה יהיה 30 ימים מיום מסירת ההודעה."
15. אם אניח כי רישיון הנתבע נשלל מכוח הוראות תקנה 549(ד) לתקנות התעבורה, המפרטת נסיבות חמורות ביותר בהן ייפסל רישיונו של נהג למשך תשעה חודשים, הרי לא חלה חזקת ההמצאה הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה. לחלופין, אף לו חלה החזקה הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות, הרי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה ובענייננו – נסתרה.
16. לעניין זה ראו סיכום ההלכות בפסק דינו של בית המשפט בתא"מ (ת"א) 60628-06-16‏ ‏ ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נגד חאלד מסארוה (28.11.2018) והאסמכתאות המובאות שם:
"בע"א 7602/06 עזבון נתנאל גו'רג' חאדג'ג' ז"ל נ' מלכה (11.10.2011) (להלן – 'עניין מלכה') נקבע, כי נדרשת הודעה של ממש אודות הפסילה ועל מנת שהפסילה תשתכלל - יש צורך להביאה למודעותו של הנהג (ר' גם ת"א (מחוזי מרכז) 63182-01-14 פלוני נ' שרכת אל-חרבאוי אל-תג'אריה אלמסאהמה = (14.03.2017)).
ההלכה לפיה השתכללותה של פסילה מותנית בידיעתו בפועל של הנהג אודות פסילת רישיונו הוחלה בדין האזרחי גם בהקשר של נהיגה שהובילה לנזקי רכוש ולא רק לנזקי גוף, וזאת על רקע מגמת הפרשנות האחידה של תנאי הפוליסה בשאלת הכיסוי הביטוחי בגין נזקי גוף ונזקי רכוש (ר' למשל רע"א 2605/07 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבו (10.03.2009)).
....
במסגרת הנטל המוטל על מבטחת הטוענת להסרת כיסוי ביטוחי מן הטעם של פסילת רישיון, עליה להוכיח הן שדבר הדואר המעדכן את המבוטח אודות פסילת רישיונו דוור לידיו כשורה, והן שדבר הפסילה הובא לידיעתו ולמודעותו.
בהחלט ייתכנו מצבים בהם דבר דואר רשום מגיע ליעדו ולא נדרש או מגיע ליעדו וחוזר לשולח מטעמים רבים ומגוונים כגון טעות בפרטי הנמען, שינוי כתובת, סירוב הנמען לקבל את דבר הדואר, וכיו"ב סיבות. לנוכח ההשלכות כבדות המשקל של פסילת רישיון על תוקפו של הכיסוי הביטוחי, הנטל על חברת הביטוח הוא לא רק להראות שדבר הפסילה דוור למבוטח כשורה אלא כי קיבל הודעה שכזו לידיו והיה מודע לה.
במילים אחרות – לא די בכך שחברת הביטוח תציג ראיה המלמדת על קיומו של דבר דואר רשום שמוען למבוטח ובו הודעה על פסילת רישיונו, אלא עליה הנטל להוכיח שדבר הדואר אמנם דוור או שוגר בפועל, וכי נמסר למבוטח. לשם כך, על המבטחת לצרף אינדיקציה כלשהי המלמדת על הגעת דבר הדואר המעדכן על פסילת הרישיון – לידי המבוטח. הדרך המקובלת והרווחת לעשות כן היא לצרף את אישור דואר ישראל בדבר הגעת פריט הדואר הרשום ליעדו.
...
עיון בפסיקת בתי משפט השלום שנדרשה לשאלת נטל ההוכחה המוטל על מבטחת להוכיח מודעותו של מבוטח לדבר פסילת רישיונו וניתוחה מלמדים, כי גם מקום שכן צירפה המבטחת אישורי מעקב דואר של הודעת הפסילה אך האישורים לימדו כי דבר הדואר הרשום 'הוחזר לשולח' - נקבע שלא התקיימה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות התעבורה (ר' למשל ת"א (שלום ת"א) 61066-11-15 זיטלני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ( 01.08.2018)); או שהמבטחת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת ידיעתו בפועל של המבוטח אודות פסילת ר ישיונו (ר' למשל תא"מ (שלום ביש"א) 35833-02-14 אבו עומר נ' בטאש (07.05.2015)). "
17. בענייננו אכן צירפה הנתבעת אישור מעקב של דואר ישראל של מכתב, הנחזה מנ/3 כמכתב הודעה על התליה/שלילת הרישיון. דא עקא, הכתובת בו נמסר המכתב אינה כתובתו הרשומה של הנתבע במועד הרלבנטי. לא הוצגה חתימת המקבל. משכך, לא מדובר בהודעה שדוורה כשורה לנתבע ולא ניתן להסיק מתוך אישור המעקב על ידיעתו של הנתבע.
18. מששוכנעתי כי הנתבע לא קיבל את הודעת השלילה שנשלחה לכתובת אביו ולא ידע על התליית רישיונו , אני קובעת כי במועד אירוע התאונה הייתה פוליסת הביטוח שרכש מהנתבעת – תקפה.
סופו של דבר
19. מורם מהאמור עד כה כי אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
א. דמי נזק בשיעור 13,950 ₪;
ב. הוצאות משפט: אגרות משפט בסך 750 ₪ והוצאות התובעים בסך 500 ₪;
ג. שכר טרחת עו"ד בסך 2,400 ₪.
20. אני דוחה את טענת הנתבעת בדבר היעדר כיסוי ביטוחי לחבותו של הנתבע ומחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות הנתבע בסך 350 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 1,800 ₪.
21. הסכומים ישולמו תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ט, 01 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.