הדפסה

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 10664-09-14

בפני
כבוד ה שופט אורי גולדקורן

התובע

ד"ר ארטשאז פשיניאן, ת.ז. XXXXXX992
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל דינציס

נגד

הנתבעת

עליזה סקוזה, ת.ז. XXXXX619
ע"י ב"כ עו"ד עלי אבו דבוס

פסק דין

1. עורך-דין, מזכירתו, לקוחתו ומומחה רפואי הם העומדים במרכז הפרשה שבפנינו, שנסובה סביב השאלה: על מי חלה החובה לשאת בתשלום שכר טרחתו של המומחה שהכין חוות דעת בעניינה של הלקוחה במסגרת תביעה משפטית ?

רקע

2. במסגרת תביעת נזקי גוף של הלקוחה, הגיש עורך-דינה לבית המשפט חוות דעת מיום 30.6.2013 של מומחה בתחום הפסיכיאטריה. משלא שולם שכר טרחתו, הגיש המומחה את התביעה הנוכחית נגד הלקוחה לתשלום שכרו בסך השווה ל-2,000 דולר ארה"ב.

3. בכתב ההגנה הודתה הנתבעת (לעיל ולהלן: הלקוחה) כי היא פנתה לתובע (לעיל ולהלן: המומחה) לצורך קבלת חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי, אך טענה כי את סכום שכר טרחתו, שסוכם כי יעמוד על סך 5,000 ₪ כולל מס-ערך-מוסף, היא מסרה למרגלית רביבו-אלבז, מזכירתו של עורך-דין מוניר חוטבא שייצג אותה בתביעת נזקי הגוף (לעיל ולהלן: המזכירה ו עורך הדין, לפי הענין).

גרסת המומחה

4. בישיבת קדם משפט ביום 19.1.2016 הסביר המומחה כי בעבר נהג להכין חוות דעת לבקשת עורך-הדין, והיה מקבל את שכר טרחתו מהמזכירה. הוא ציין כי במקרה הנוכחי עורך-הדין הוא שביקש ממנו להכין את חוות הדעת, ועמו סוכם גובה שכר הטרחה שישולם לו עבור הכנתה. בסעיף 5 לתצהירו ( ת/1) כתב המומחה:
"הנני מצהיר כי עוה"ד ח'וטבא מוניר כמקובל התחייב בשם גב' סקוזה לשלם לי סך השווה של 2,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ כשכ"ט בגין חוות הדעת".

בחקירתו הנגדית אמר המומחה כי, על-פי זכרונו, אחד מאנשי משרדו של עורך-הדין - המזכירה, המִתמחָה או עורך -הדין עצמו - הוא שפנה אליו והזמין את חוות הדעת בעניינה של הלקוחה (עמ' 7).

5. המזכירה, שהייתה מנהלת משרדו של עורך-הדין, העידה כעדה מטעמו של המומחה. בחקירתה הנגדית אמרה כי עורך-הדין הוא שהזמין מהמומחה את חוות הדעת (עמ' 8) , ובתצהירה (ת/2) היא כפרה בטענה כי קיבלה לידיה מהלקוחה את כספי שכר טרחתו של המומחה.

גרסת הלקוחה

6. בתצהירה של הלקוחה (נ/2), שהוגש כתמיכה בבקשת רשות להתגונן בפני תביעת המומחה שהוגשה כתביעה בסדר דין מקוצר, היא פירטה את גרסתה בנוגע לסיכום על גובה שכר טרחת המומחה ולאופן ביצוע התשלום:

"3. אני מצהירה בזה כי עלות החוות דעת כפי שסוכם ביני לבין המשיב (המומחה - א"ג) באמצעות הגברת מרגל ית רביבו אלבז (המזכירה - א"ג) הינו 5,000 ₪ כולל מע"מ.

4. אני מצהירה בזה כי לאחר שנתבקשתי ע"י המשיב לשלם את הכספים לידיה של הגב' מרגלית רביבו אלבז, הסך של 5,000 ₪ שולמו לגב' מרגלית רביבו אלבז בנוכחות עו"ד חוטבא מוניר אשר ייצג אותי בתיק מס' 46426-12-11.

5. הכספים שולמו לידיה של הגב' מרגלית רביבו אלבז לפי בקשת המשיב שעד היום טרם המציא לי חשבונית על התשלום של 5,000 ₪".

ובחקירתה הנגדית הוסיפה:

"אני שילמתי את הסכום עם השיק האחרון שחנן קיבל ואני שילמתי אותו אך ורק למרגלית ולא היה לי ענין עם הפסיכיאטר. מרגלית היא זו ששלחה אותי לפסיכיאטר עם עו"ד בנו, היא שלחה אותי והיא דרשה את הסכום" (עמ' 17).

"כאשר פנתה אלי מרגלית, מרגלית אמרה לי 'בגלל שאני מכירה אותך ואנחנו ידידות טובות' ואני בכלל לא הייתי ידידה טובה שלה, היא אמרה לי שאני אתן לה 5,000 ₪ ובזה היא סוגרת לי את הפסיכיאטר. שילמתי לה מהשיק האחרון של חנן" (עמ' 23).

וכשהתבקשה הלקוחה להסביר כיצד דבריה מתיישבים עם האמור בסעיף 5 לתצהירה, ענתה:

"הוא (המומחה - א"ג) לא דיבר איתי בכלל על כסף. אני לא יודעת איך נרשם בתצהיר, אבל הוא לא דיבר איתי על אגורה אחת. הייתי אצלו פעם אחת, בדיוק חמש דקות" (עמ' 23).

7. בין עורך-הדין למזכירה "עבר חתול שחור", שהגיע לסכסוך משפטי. בעוד שהמזכירה הובאה כעדה מטעמו של המומחה, הוא התובע, ומסרה את גרסתה, זומן עורך-הדין למתן עדות כעד הגנה מטעמה של הלקוחה, ומסר גרסה נוגדת. בתצהירו (נ/1) הוא תיאר את הנסיבות בהן, לטענתו, העבירה הלקוחה למזכירה סך 5,000 ₪ עבור תשלום שכר טרחתו של המומחה:

"3. הנני להצהיר בזה כי אני ייצגתי גם את בנה של הנתבעת (הלקוחה - א"ג) בתיק בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת נגד חברת ב.מ. כרמל בע"מ אשר הסתיים בפסק דין לטובת בנה על הסך של 45,000 ₪ אשר ישולמו בתשלומים לפקודתי כעו"ד המייצג.

4. הנני להצהיר בזה כי הנתבעת הגיעה למשרדי כל חודש לצורך קבלת הכספים לאחר פירעון השיקים של פסק הדין בעניין בנה חנן.

5. הנני להצהיר בזה כי בחודש מרץ לשנת 2014 תאריך מדויק אינו זכור לי, הגיעה הנתבעת למשרדי כדי לקבל את הכספים של השיק.

6. הנני להצהיר כי לאחר שקיבלה ממני את הכסף בסך של כ-8000 ₪ לערך לאחר ניכוי החלק שלי בשכר טרחה התחילה לספור כסף ולשאלתי למה את סופרת את הכסף הזה אמרה כי היא נותנת לי סך של 5000 ₪ כדי שאני אעביר לד"ר פישניאן.

7. הנני להצהיר בזה כי אני סירבתי לקבל את הכסף ואמרתי לה כי עליה להעביר ישירות לד"ר פישיניאן, אך הנתבעת השיבה כי ד"ר פישניאן ביקש ממנה לתת את הכסף הזה למשרד והם יעבירו אליו וליתר דיוק לתת את זה למרגלית (המזכירה - א"ג).

8. הנני להצהיר בזה כי באותו רגע קראתי למרגלית שישבה בחדר שלה וכשהגיעה אלינו והסברתי לה את מה שביקשה הגב' סקוזה (הנתבעת) אישרה את דבריה ולקחה את הכסף וספרה אותו ואמרה כי תביא לה קבלה מאת ד"ר פישניאן".

8. בחקירתו הנגדית התבקש עורך-הדין להסביר מדוע נדרשה הלקוחה למסור למזכירה את כספי שכר טרחתו של המומחה, וענה:

"כי מי שסיכם והזמין את חוות הדעת זו מרגלית ולא אני" (עמ' 13).

"אני המלצתי לנתבעת שהיא צריכה לפנות לייעוץ פסיכיאטרי ... מההיכרות שלי עם העבודה של מרגלית והתובע בתחום חוות הדעת הפסיכיאטריות שחלק מהן נמצא אצלי, אמרתי לה 'תשאלי את מרגלית'. זה מה שהיה" (שם).

טיעוני הצדדים

9. בסיכומיו ביסס בא-כוח המומחה את טיעונו על דיני החוזים. הוא טען כי על פי דינים אלו, חובת התשלום רובצת על מזמין חוות הדעת, אשר, במקרה שבפנינו, הינו עורך-הדין או מי ממשרדו. עם זאת, נטען כי מאחר וההזמנה נעשתה עבור הלקוחה, הרי היא זו שבסופו של דבר חייבת לשאת בתשלום שכר טרחתו של המומחה. ע וד נטען כי גרסת הלקוחה לפיה שילמה למזכירה את התשלום עבור חוות הדעת אינה מעניינו של המומחה, מאחר ולמזכירה אין כל מעמד מחייב בסוגיה זו.

10. בא-כוח הלקוחה טען בסיכומיו כי היעדר סיכום בין המומחה לבין הלקוחה באשר לתשלום שכר טרחתו חורץ לשבט את גורל התביעה. הוא הסכים עם עמדת בא-כוח המומחה בנוגע לחבות התשלום הרובצת על מזמין חוות הדעת, אך טען כי אין מקום לגלגל חבות זו לפתחה של הלקוחה, ולהחיל את דיני השליחות על יחסי הלקוחה ועורך-הדין בכל הנוגע ל"עניינים לא משפטיים", כדוגמת הזמנת חוות דעת של מומחה.

11. בסיכומי התשובה טען בא-כוח המומחה כי התייצבותה של הלקוחה (השולחת) לבדיקה אצל המומחה לצורך מתן חוות דעתו מהווה אישורה להסכמה שהושגה בין עורך-הדין (השלוח) לבין המומחה, וכי הזמנת חוות דעת מומחה לצורך הגשתה במסגרת תביעה בה ייצג עורך-הדין את הלקוחה הינה "פעולה משפטית" שיכולה לשמש נושא לשליחות, כאמור בסעיף 1(ב) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק השליחות).

דיון והכרעה

12. הלכה פסוקה נושנה עמנו, ולפיה בין בעל-דין לבין עורך-דין המייצגו לפני בית משפט שוררים יחסי שליחות (דנ"פ 2192/00 נוי נ' אמינוף, פ"ד נד(2) 138, 142 (2000)). בסעיף 1(ב) לחוק השליחות נקבע כי "כל פעולה משפטית יכולה לשמש נושא לשליחות, חוץ מפעולה שלפי מהותה או על פי דין יש לבצעה אישית". לפיכך, הזמנת שירות של מתן חוות דעת ממומחה רפואי, הנעשית על-ידי עורך-הדין (השלוח) בשם הלקוחה, הינה "פעולה משפטית" , מאחר והיא פעולה במסגרת הדין אשר מכוונת להביא לשינוי במצבה של הלקוחה (השולח) (אהרון ברק "הגדרת השליחות בחוק השליחות" משפטים ד' 533, 556 (תשל"ג)).

13. בענייננו, לא הייתה מחלוקת כי עורך-הדין הוא שהזמין מהמומחה את חוות הדעת עבור הלקוחה. כך עלה מדברי המומחה בישיבת קדם משפט ביום 19.1.2016, מסעיף 5 לתצהירו, מדבריו בחקירתו הנגדית, מדברי המזכירה של עורך-הדין בחקירתה הנגדית ומסיכומיו של בא-כוח המומחה. התוצאה המשפטית של כינון יחסי השליחות וביצוע הזמנת חוות הדעת על-ידי עורך-הדין, בהיותו שלוח, הינה הטלת חובה על השולחת, היא הלקוחה, לתשלום שכר טרחתו של המומחה, שהרי "שלוחו של אדם כמותו". כלל זה, המופיע בסעיף 2 לחוק השליחות, חל רק כאשר השלוח פועל בהרשאה (ע"א 2599/13 הרמן נ' עלדור, פסקה 19 (פורסם בנבו, 3.9.2015)). בא-כוח הלקוחה כפר, אמנם, בקיומם של יחסי שליחות בין עורך-הדין והלקוחה, אולם לא טען, באופן חלופי, לחריגת עורך-הדין מההרשאה. בכל מקרה, פעולותיה של הלקוחה לאחר שעורך הדין הזמין מהמומחה את חוות הדעת - התייצבותה לבדיקה אצל המומחה והפקדת 5,000 ₪ אצל המזכירה לשם תשלום שכר טרחתו (עובדה שנטענה על-ידי הלקוחה אך הוכחשה על-ידי המזכירה) - מ הוות הסכמה לביצוע הזמנת חוות הדעת, ואישורה בדיעבד. על-פי סעיף 6(א) לחוק השליחות, "אישור בדיעבד - כהרשאה מלכתחילה".

14. הזמנת חוות הדעת והסכמת המומחה להכין אותה יצרה בין שולחתו של המזמין, קרי - הלקוחה, לבין המומחה, חוזה למתן שירות בשכר. חובתה של הלקוחה לשאת בשכרו של המומחה הינה התחייבות חוזית המעוגנת בסעיף 2 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 (להלן: חוק חוזה קבלנות), בו נקבע:

"הקבלן חייב לעשות את המלאכה או לתת את השירות והמזמין חייב לשלם את השכר, הכל לפי המוסכם בין הצדדים".

בבר"ע (מחוזי חי') 776/06 רז נ' פרוינד (פורסם בנבו, 20.11.2006) דן השופט עמית בשאלה אם ניתן לחייב עורך-דין באופן אישי בתשלום שכר טרחתו של מומחה שמונה על-ידי בית המשפט, במקום בו מרשו מסרב לשאת בשכר טרחת המומחה. בפסקה 17 לפסק הדין נעשתה אבחנה בין הזמנת חוות דעת עבור לקוח ביוזמת עורך דין לבין פנייה של עורך-דין אל מומחה שמונה על-ידי בית משפט. נפסק כי, בשונה ממצב בו המומחה מונה על-ידי בית המשפט, הרי בהזמנת חוות דעת מומחה ביוזמת עורך-הדין, "בהיעדר התנייה אחרת, רשאי המומחה לסבור כי עורך-הדין הוא בעל דברים דידו". בענייננו, הצהרת המומחה בסעיף 5 לתצהירו ("עוה"ד ח'וטבא מוניר כמקובל התחייב בשם גב' סקוזה לשלם לי ...") עולה בקנה אחד עם האמור בסעיפים 8-7 לתצהיר עורך-הדין, לפיהם הוא הורה ללקוחה להעביר את התשלום לידי המומחה, ו מעידה על קיומה של "התנייה אחרת". במקרה זה, הן המומחה והן עורך-הדין סברו כי הלקוחה היא בעלת-דברו של המומחה בנוגע לתשלום שכר טרחתו.

15. כאמור בסעיף 2 לחוק חוזה קבלנות, דרושה הסכמת הצדדים לגובה התשלום. מה גובה שכר טרחת המומחה שהוסכם בין הצדדים ? בעוד שהמומחה טען בתצהירו כי עורך-הדין (השלוח) התחייב בשם הלקוחה (השולחת) לתשלום שכר טרחה בסך 2,000 דולר, הצהירה הלקוחה כי היא נדרשה על-ידי המזכירה לשלם 5,000 ₪ בלבד. אמנם הלקוחה ציינה בתצהירה: " ... עלות החוות דעת כפי שסוכם ביני לבין המשיב (המומחה - א"ג) באמצעות הגברת מרגלית רביבו אלבז (המזכירה - א"ג) הינו 5,000 ₪", אולם אין באמירה זו כדי ליצור יחסי שליחות בין המומחה לבין המזכירה, ואין לראות בהם ראיה לסיכום בין הלקוחה לבין המומחה. המזכירה, כמי שמילאה באותה עת תפקיד של מנהלת משרדו של עורך-הדין, הייתה עובדת במשרדו. לפיכך, ה"סיכום" הנטען בין הלקוחה לבין המזכירה, אשר פעלה בשם עורך-הדין, אינו מהווה ראיה להסכמת המומחה לגובה סכום התמורה בעד הכנת חוות דעתו. אולם חובת הוכחת גובהו של שכר הטרחה המגיע רובצת על המומחה. עדותו היחידה, שאין לה תמיכה, בדבר התחייבות עורך-הדין בשם הלקוחה לשלם 2,000 דולר, עומדת בסתירה לעדות הלקוחה. אף אם היה מוכח כי עורך-הדין אמנם התחייב כלפיו לתשלום סכום זה, הרי - לנוכח עדות הלקוחה - הייתה זו פעולה ללא הרשאתה, שאין בה כדי לחייב אותה. המסקנה ממכלול הדברים הללו הינה כי גובה שכר טרחת המומחה אשר הלקוחה הסכימה לו, ואשר לתשלומו היא מחוייבת, הינו 5,000 ₪ בלבד.

16. הגענו למסקנה כי הלקוחה מחוייבת לשלם למומחה שכר טרחתו בסך 5,000 ₪. לא הייתה מחלוקת כי על אף שהמומחה הכין את חוות הדעת, אשר הוגשה לבית המשפט במסגרת תביעת נזקי הגוף שהגישה הלקוחה, הוא לא קיבל את שכר טרחתו. ראינו כי במשולש שולח-שלוח-צד שלישי, קמה חובת השולח (הלקוחה) לשלם 5,000 ₪ לידי הצד השלישי (המומחה). האם יצא השולח ידי חובתו במידה ומסר את התשלום לידיו של השלוח (עורך-הדין)? זו, למעשה, טענתה של הלקוחה, שהצהירה כי הפקידה 5,000 ₪ בידי המזכירה. המזכירה הסתפקה בכפירה בטענה עובדתית זו של הלקוחה, שנתמכה בעדותו של עורך-הדין. אין לנו צורך לקבוע ממצא בנוגע לעדיפות אחת משתי הגרסאות העובדתיות המנוגדות, מהטעם שלא יהא בכך כדי לשנות את המסקנה המשפטית. אי-קבלת התשלום אצל המומחה מהווה הפרת התחייבותה של הלקוחה כלפיו. ההתחייבות הייתה לשלם, ולא להסתפק בנקיטת צעדים לשם כך. ככל שהעבירה הלקוחה את הסכום לתשלום לידי המזכירה, שהייתה עובדת של עורך-הדין, ולא לידי המומחה עצמו, הרי שעשתה כן במסגרת יחסי השליחות שבינה לבין עורך-הדין. לא ניתן לראות בהעברת התמורה הכספית מהשולח (הלקוחה) לידי השלוח (המזכירה, כעובדת של עורך-הדין) כהעברתה לצד השלישי (המומחה).

התוצאה

17. משהוכח כי הנתבעת מחוייבת לשלם לתובע את שכר טרחתו עבור הכנת חוות הדעת, בסך 5,000 ₪, וכי סכום זה לא שולם לידיו, דין מרבית התביעה להתקבל. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
(1) 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 3.9.2014, ועד לתשלום המלא בפועל;
(2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל;
(3) שכר טרחת עורך-דין בסך 1,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א' טבת תשע"ז, 30 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.