הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 9041-10-16

בפני
כבוד ה שופט אפרים צ'יזיק

תובעת

א. ארזים הנדסה ובנייה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ניצן בר-אילן ואח'

נגד

נתבעים
1. כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אלון הוברמן ואח'
2. מרכז הגליל סוכנות לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד י. נחשון ואח'

פסק דין

בפניי תובענה כספית (מתוקנת) מיום 6.4.2017 בגין נזקי רכוש בסך של 146,564 ₪.
רקע עובדתי :
התובעת הינה חברה פרטית המחזיקה בבעלותה צי של רכבי משא כבדים, ואשר במועדים הרלוונטיים לתובענה הייתה הבעלים של משאית (פתוחה עם תא כפול C65 מדגם N2 ) מתוצרת "איווקו" מסוג 65C15D (שנת ייצור 2012) שמספרה 3239972 ואשר בוטחה על ידי הנתבעת 1 באמצעות פוליסת ביטוח מקיף שמספרה 3-47186533-00. הנתבעת 2 שימשה במועדים הרלוונטיים לתובענה כסוכנות הביטוח של התובעת 1.
לאחר הזמנת המשאית נחתם בתאריך 12.12.11 הסכם לשכירת המשאית מחברת "אגוד ליסינג בע"מ". בתאריך 13.2.2012 בין נחתם בין חברת הליסינג לבין התובעת הסכם בכתב שכותרתו "הסכם משכון ושעבוד זכויות חוזיות בעסקת ליסינג ו/או מימון" ובאותו יום אף נרשם ברישומי רשם החברות משכון על המשאית לטובת חברת הליסינג .
בתאריך 23.1.2012 העביר עובד הנתבעת 2, מר עבד עאלם , לתובעת מסמך שכותרתו "הצעה לביטוח כלי-רכב שאינו כלי-רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון" החל מיום 19.1.2012 ועד ליום 31.12.12 במסגרתו נרשם בפרק "פרטים על הנוהגים ברכב" רשאים לנהוג – כל נהג (מסומן בתיבת סימון) ובטבלה משמאל לסימון נכתב ב"שמות הנהגים הנקובים בשם" הרישום – מעיל גיל 24 – שנה ללא נהג חדש.
בתום תקופת הביטוח חידשה התובעת את הפוליסה, אשר כוללת בחובה תניה המגבילה את גיל הנהגים המבוטחים לגילאי 24 ומעלה , למשך שנה נוספת ובתמורה לכך התובעת קיבלה הנחה בתשלום הפרמיה בסכום של 2688 ₪ .
בתאריך 7.11.2013 המשאית נפגעה באופן קשה ביותר כתוצאה מתאונה קטלנית אשר התרחשה באותו יום בשעה 11:00 לאחר שהתנגשה במשאית אחרת מסוג "וולבו" אשר מספרה 99-866-50. בעקבות התאונה נהרג נהג הרכב מטעם התובעת , מר אחמד עבוד ז"ל , יליד 23.12.1993 , אשר היה בעת מותו בגיל 20 שנ ים.
בתאריך 27.8.2015 העבירה התובעת אל הנתבעת חוות דעת מטעמו של השמאי ומעריך הנזקים, מר חמזה מסארוה מחברת "ר.א.מ.ה-שמאים" , ולפיה הערך המשוער של המשאית נכון ליום 27.8.2015 הינו 148,000 ₪ בעוד ששווי הנזק אשר נגרם לרכב כתוצאה מהתאונה הינו 140,600 ₪. יש לציין, כי בתמורה לעריכת חווה"ד גבה השמאי מהתובעת שכר טרחה בשיעור של 1801 ₪.
מהערות השמאי הבודק עולה כי חווה"ד נערכה טרם ביצוע התיקונים בפועל, ולכן היא אינה כוללת גם את הערכת הנזקים הסמויים משום שהרכב הוכרז כמי שנמצא במצב של "אובדן גמור" ( TOTAL LOST), כך שהנזק מהווה 105.47% מערך הרכב שלא ניתן לשקמו ואשר שרידיו ראויים לפירוק בלבד . בנוסף לכך , השמאי שלח אל משרד התחבורה הודעה בדבר הכרזה על רכב אשר ניזוק בתאונת דרכים ואשר הוכרז כ"אובדן כללי" שאינו ניתן לתיקון וככזה מיועד לפירוק בלבד .
בתאריך 14.4.2016 הגישה התובעת אל הנתבעת 1 באמצעות בא כוחה תביעה לשלם לה את תגמולי הביטוח בהתאם לתנאי הפוליסה. בתאריך 19.5.2016 השיבה הנתבעת 1 לתובעת כי תביעתה לתשלום תגמולי הביטוח נדחית בשל הנימוק הבא :
"1. ברכב המבוטח נהג שאינו מורשה כמתחייב מפרק ד, סעיף 1 בפוליסה : "בני אדם הרשאים לנהוג בכלי הרכב יהיו אחד או יותר מהמפורטים להלן , כפי שנרשם ב"דף הרשימה" , ובתנאי שהם בעלי רישיון נהיגה בר-תוקף בישראל לנהיגת כלי-רכב מסוג הרכב , או שהיו בעלי רישיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 12 החודשים שקדמו לנהיגה ברכב ולא נפסלו מלקבל או מלהחזיק רישיון כזה על פי הוראת חיקוק , פסק-דין , החלטת בית-משפט או רשות מוסמכת אחרת ".
בתאריך 8.6.2016 התובעת פנתה אל הנתבעת 1 במכתב תשובה שבמסגרתו דרשה ממנה לשקול מחדש את עמדתה בנימוק שנימוקי דחיית התביעה ותשלומי התגמולים אינם ברורים וזאת בשים לב להוראות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 .
בתאריך 10.9.2017 הנתבעת 2 הגישה הודעה לצד ג' כנגד הנתבעת 1 שבה טענה כי ככל שייקבע שהפוליסה מכסה את האירוע הרי שעל הנתבעת 1, שהינה שולחתה של הנתבעת 2 , לשאת במלוא הפיצוי המתחייב הן בהתאם לחוק חוזה הביטוח והן בהתאם לדיני החוזים וכמי שפעלה בצורה בלתי סבירה בנסיבות העניין .
טענות הצדדים :
נציג התובעת, מר חאלד עודתאללה , ציין בתצהירו ובעדותו בביהמ"ש כי חרף העובדה שפוליסת הביטוח אשר נרכשה בעבור שנת 2012 כללה בחובה הגבל ה של גילאי הנהגים אשר היו מורשים לנהוג ברכב לגילאים של למעלה מגיל 24 שנה, הרי שבמהלך השיחה הטלפונית עם סוכן הביטוח מטעם הנתבעת 2 הובהר לאותו סוכן ביטוח כי התובעת הייתה מעוניינת לבטח את כלל נהגיה בלא מגבלת גיל.
נציג התובעת מציין בתצהירו (באותיות מודגשות) בנוגע לנסיבות החתימה על גבי טופס הצעת המחיר כדלקמן :
"10. לא למותר לציין כי בתקופת עריכת הפוליסה למשאית-המבוטחת , לחברתנו היו כ – 60 רכבים , לרבות רכבי עבודה ו/או כלי צמ"ה (כלי רכבי עבודה) כאשר לחברתנו היו כ – 50 עובדים שמתוכם כ – 15 מתחת לגיל 24 . באותה תקופה הכלים בוטחו באמצעות הסוכן .
11. למרות שבפוליסה קודמת (19.1.12 עד 31.12.12) ישנה חתימה על הצעת ביטוח לכאורה לפיה מבוקש נהגים מעל גיל 24 , בפוליסה נשוא התביעה הסוכן התבקש לבטח כל נהג ללא הגבלת גיל . כמו כן , בעת החתמתי על טופס ההצעה , הסוכן לא הפנה את תשומת ליבי לתוספת המוקלדת ומבחינתי חתמתי על הצעה לביטוח כל נהג , יצוין כי בעת החתמתי על הצעת ביטוח , אין המדובר בהחתמה על טופס אחד אלא בדרך כלל הסוכן היה מחתים אותי על מספר רב של מסמכים באותו מועד . בית המשפט ישים לב כי החתימו אותי לאורה על פרק ה' כולו וסאת בתוך הטבלה שכותרתה "שמות הנהגים הנקובים בשם" כאשר בצידה הימיני של הטבלה לא ביקשנו ולא סימנו את המשבצת של "נהגים נקובים בשם" : "המפנה לטבלה , אלא סימנו את המשבצת של "כל נהג" . גם בסימונים שנמצאים מתחת לטבלה , לעניין "גיל הנהג" לא סימנו דבר .
12. סוכן הביטוח ידע כי נהגים מתחת לגיל 24 עובדים על המשאית-המבוטחת , אף הפיק עבורנו ביטוח חובה למשאית המבוטחת מתחת לגיל 21 וזאת אצל המבטחת גם כן ".
מר חאלד עודתאללה הוסיף וציין בעדותו בביהמ"ש כי לאחר רכישת המשאית הוא הודיע על כך באופן טלפוני לסוכן הביטוח מטעם הנתבעת 2, מר עבד עאלם אלסלאם , וביקש ממנו לרכוש פוליסת ביטוח מקיף עבור המשאית הזו .
לדברי מר עודתאללה, הנתבעת 2 לא העבירה אל התובעת העתק מפוליסות הביטוח וכי העובדה שסימן ברובריקה המתאימה את הסימון "X" לצד המילים "כל נהג" מצביעה על כך שהוא סבר בתום לב שכלל נהגי התובעת רשאים לנהוג במשאית, ובפרט משחברת ה"ליסינג" אשר באמצעותה נרכשה המשאית, מתנה את רכישת המשאית בהצגת פוליסת ביטוח ברת תוקף, מה גם שלא עלה בידיו של מר עבד אלאסלאם להסביר מדוע נמנע מגילוי ומהצגת הצעת חידוש הפוליסה .
התובעת טוענת כי נציג הנתבעת 2 סתר את עצמו בכך שטען כי טופס הצעת הביטוח נחתם לאחר שהוא התייצב במשרדיה על מנת לקחת את טופס ההצעה החתום, למרות שעיון במסמך עצמו מעלה כי הוא נשלח ממשרד התובעת אל משרד הנתבעת 2 באמצעות מכשיר פקס ולמרות שבהמשך עדותו ציין כי המסמך נשלח אל משרדה של הנתבעת 2 באמצעות מכשיר פקס בתאריך 21.1.2012 ובו ביום הוחזר על ידי התובעת לאחר שנחתם על ידה .
התובעת טוענת כי לפי דרישת המבוטח, מחויב המבטח למסור לידי המבוטח העתקים מן הפוליסה , ברם , במקרה דנן הנתבעים התכחשו לחובה זו ונמנעו מיום ההסכם ובפרט לאחר שנמנעו מלעשות כן במהלך שלב גילוי המסמכים .
בנוסף לכך, טוענת התובעת כי הנתבעת 2 הציגה במהלך הדיון מספר מסמכים אשר נערכו באופן סלקטיבי , ונחזים לכאורה כמסמכים שאינם אותנטיים – האחד , מסמך הצעת מחיר מיום 16.1.2012 אשר נשלח לכאורה ממשרדי התובעת אל משרד הנתבעת 2 (מוצג נ/1) דא עקא שאליבא דטענת התובעת יש להטיל ספק באותנטיות של המסמך האמור וזאת משום שהמסמך אינו כולל את מספר המשאית ואינו כולל גם את שם עורך המסמך.
התובעת אף מציינת כי מכתב נוסף אשר צורף על ידי הנתבעת 2 והוגש כראייה במהלך דיון ההוכחות (מוצג נ/2), שבו מצוינת העובדה כי פרמיית הביטוח של הרכב מיועדת לצורך מתן כיסוי ביטוחי עבור נהגי החברה שגילם מעל גיל 24 ושאינם נהגים חדשים , הינו אף הוא מסמך אשר נערך בדיעבד לצורכי ההתדיינות בתיק זה בשל שלושת הטעמים הבאים : האחד , מכתב זה אינו חתום בידי עורכו ; השני , העו בדה שלא הוצגה על ידי הנתבעת 2 כל ראייה לכך שהמסמך נשלח אל התובעת ונמסר לידיה באופן פיזי באמצעות פקס, מייל דואר וכו' ; והשלישי, בשל העובדה ששווי הרכב אשר מצוין במכתב בסך של 185,000 ₪ אינו תואם את סכום הביטוח בפועל בסך של 230,000 ₪ .
התובעת מוסיפה ומציינת כי הימנעותה של הנתבעת 1 מהעברת העתק ממסמכי הפוליסה לידיה נבעה מתוך רצון לחמוק מחובתה לפצותה, ומתוך אמונה כי התמשכות ההליך תאלץ אותה להגיע להסכם פשרה בסכום נמוך בהרבה מזה אשר מגיע לה בפועל .
התובעת מציינת כי סוכן הביטוח משמש כשלוח של חברת הביטוח, וכי חבותה של חברת הביטוח נובעת מהוראת סעיפים 33 ו – 36 לחוק חוזה הביטוח ובהתאם לדיני השליחות וזאת בנוסף לחבותה על פי פוליסת הביטוח . לשיטתה , כפועל יוצא של כך , חברת הביטוח מחויבת לפצותה בגין דרך התנהלותו הרשלנית של סוכן הביטוח מטעם הנתבעת 2 , אשר עיקר רשלנותו התבטאה בהפרת חובת הווידוא והיידוע בנוגע לתנאי ההחרגה המפורטים בפוליסה באמצעות מתן הסבר בעל פה למבוטח, תוך הבלטת תנאי ההחרגה במסגרת ההסכם.
התובעת סבורה כי הנתבעים פעלו ברשלנות, וערכו בעבורה כיסוי ביטוחי המנוגד לרצונה , משום שאותו כיסוי לא כלל בחובו את הדרישות שלשמן היא הסכימה להתקשר עימם בהסכם מלכתחילה .
לטענת התובעת, היא נתנה את אמונה בסוכן הביטוח מטעם הנתבעת 2 וכן גם בנתבעת 1 כמבטחת , ולמרות זאת היא הולכה שולל על ידם , משום שלטענתה השניים מכרו לה פוליסה שאינה מתאימה לדרישותיה משום שהם היו מודעים לכך שהחברה מעסיקה נהגים שגילם נמוך מגיל 24 , ולכן בשלב עריכת הפוליסה הם הפרו את חובתם לבדוק האם הפוליסה מתאימה לדרישותיה של התובעת ולאחר מכן לתקנה בהתאם לצורכי הלקוח .
לטענת התובעת, הנתבעים הטעו אותה לחשוב כי מקרים מן הסוג האמור מכוסים על פי הפוליסה , ובשל כך החליטה לשאת בתשלום הפרמיות משום שסוכן הביטוח מטעם הנתבעת 2 לא הבהיר בפניה מהם אותם חריגים אשר עלולים לגרוע מהכיסוי הב יטוחי, ואף לא טרח להעביר אליה העתק מאותו כיסוי ביטוחי .
התובעת מוסיפה ומציינת כי הנתבעות פעלו באופן רשלני בכך שיצרו בפניה מצג שווא ולפיו כלל נהגי החברה מבוטחים על ידי הנתבע 1, בכך שהנתבעת 1 לא ביררה את טענותיה עד תומן , חרף מחדלי הנתבעת 2 ובכך שבמהלך שלב המו"מ לקראת עריכת ההסכם השניים פעלו כנגדה בחוסר תום לב ולא חזו בשעת עריכת ההסכם את הנזקים הצפויים כתוצאה מהפרתו.
התובעת מציינת כי בפסק הדין המנחה אשר ניתן על ידי ביהמ"ש בעליון ביום 4.6.2019 בפסה"ד בעניין רע"א 9849/17 אבי פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ נקבע בדעת הרוב של חברי ההרכב (כב' השופטים ברק-ארז וגרוסקופף) כי אי עמידה במגבלת הגיל אינה שוללת בהכרח את זכותו של בעל הפוליסה לקבלת תגמולי ביטוח מופחתים אלא אם כן מדובר ב"החמרת סיכון" שבגינה זכאי המבוטח לתגמולי ביטוח מופחתים .
התובעת מציינת בסיכומיה כי על פי גישת דעת הרוב (כב' השופטים ברק ארז וגרוסקופף), נהג צעיר אשר נוהג ברכב למרות שגילו חורג ממגבלת הגיל המינימאלית אשר קבועה בפוליסת הביטוח מהווה מקרה של החמרת סיכון, ולכן במקרה שכזה תחול עליו הגישה היחסית, ברם , הדברים מסויגים למקרים שבהם לא מדובר בכוונת מרמה.
לשיטת התובעת, דעת הרוב אימצה בעניין זה הלכות קודמות אשר יצאו מלפני ביהמ"ש העליון , ולפיהן רכישת חוזה ביטוח נועדה להגן על המבוטח הרשלן , דהיינו אדם אשר רוכש ביטוח בכדי להגן על עצמו באותם מצבים שבהם בשל חוסר תשומת לב רגעית הוא לא נתן את דעתו לניסוחים בעייתיים , ולכן , על מנת למנוע היתכנות לכך שיישללו ממנו מלוא התגמולים שלהם הינו זכאי הרי שיש מקום לשפותו לכל הפחות בתגמולי ביטוח חלקיים , ובכלל זאת גם במקרים שבהם המבוטח אינו עומד בתנאי הגבלת הגיל או ותק נהיגה מינימאלי אשר נקבעו במסגרת הביטוח המקיף של הרכב .
בנוסף לכך, מדגישה התובעת כי דעת הרוב בפסה"ד אף מצדדת בגישה ולפיה המונח "בכוונת מרמה" יתפרש בצורה מצמצמת לאותם מקרים שבהם המבוטח ידע על החמרת הסיכון ופעל מתוך רצון להטעות את המבטח , מתוך מטרה לקבל ממנו דבר שלא ניתן היה לקבל ממנו בלעדי ההסתרה .
לטענת התובעת, עמדה זו רלוונטית גם למקרים שבה המבוטח מסר טרם כריתת חוזה הביטוח מידע מטעה ביחס לגילו או בנוגע למשך תקופת הוותק מאז מועד קבלת רישיון הנהיגה . זאת ועוד , אליבא דעמדת התובעת הנתבעת 1 הייתה מחויבת לבטח את המשאית ב אמצעות פוליסת ביטוח שאינה מוגבלת מבחינת גיל הנהג, ולחייבה בתשלום הפרמיה המתאימה , ולכן ברי שאין בהתנהלותה משום כוונת מרמה כלפי הנתבעת 1, דהיינו רכישת ביטוח שאותו לא הייתה יכול ה לרכוש ללא הסתרת מידע מהמבטחת , קל וחומר משלא עלה בידי הנתבעת 1 להוכיח כי התובעת פעלה במקרה זה בכוונת מרמה .
מנגד, הנתבעת 1 טוענת בסיכומיה כי לב המחלוקת בתיק זה נוגע למערכת היחסים שבין התובעת לבין הנתבעת 2 אשר ערכה את הפוליסה ותיווכה בינה לבין התובעת . עוד טוענת הנתבעת , כי בהתאם להוראות סעיף 2(א) ו – 3 לחוק חוזה הביטוח ובהתאם להוראת חוזר הביטוח הכללי מיום 9.12.1997 מטעמו של המפקח על הביטוח , על סוכן הביטוח מוטלת החובה להביא את ההחרגות שפוליסת הביטוח הביאה לידיעת המבוטח, וזאת משום שסוכן הביטוח משמש בפועל בתור החוליה המקשרת שבין המבטח לבין המבוטח , ומשכך המבטח מסתמך על דברי סוכן הביטוח .
הנתבעת 1 מוסיפה ומציינת כי מחקירתו הנגדית של מר עודתאללה עלה כי הוא קיבל לידיו את הפוליסות, וכי בנוסף לכך הוא היה מודע לכך שהצעת הביטוח כללה בחובה החרגה של נהג אשר טרם מלאו לו 24 שנ ים, משום שאותן התניות נחתמו ואושרו על ידו לאחר שישב פיזית מול סוכן הביטוח מטעם הנתבעת 2 .
לטענת הנתבעת 1, נציג התובעת הודה בכך שבמועד הרלוונטי לתובענה החזיקה בצי רכבים גדול מאוד וכי הינה משלמת קרוב לחצי מיליון שקל בשנה בגין תשלומי פרמיות ביטוח, ולכן ברי כי התובעת , אשר מתנהלת בחוסר תום לב , הייתה מודעת לכך שמדובר בכוונת מרמה משום שאין מדובר באירוע חד פעמי , אלא בתהליך שיטתי שכל מטרתו לרכוש מהנתבעת 1 פוליסות במחיר מופחת .
הנתבעת 1 אף מציינת כי לא הובאו על ידה ראיות לכך שהינה נוהגת לבטח נהגים בגילאי 24 ומטה, בכך שאיפשרה ביודעין לנהג שגילו 24 ומטה לנהוג במשאית , ובכך שלא הודיעה לנתבעת על כך שהינו נוהג דרך קבע במשאית למרות שגילו היה פחות מגיל 24 וכל זאת מתוך מטרה לשלם לנתבעת 1 פרמיה מוזלת , מה גם ש הנהג המנוח לא היה מורשה לנהוג במשאית בשל גילו, ולכן ברי כי הרכב לא היה מבוטח בשעת התאונה .
באשר לדרך התנהלותו של סוכן הביטוח מטעם הנתבעת 2 מציינת הנתבעת 1 בכתב התשובה להודעה לצד ג', כי לפי הוראות סעיפים 33 – 36 לחוק חוזה הביטוח יחסי השליחות נוצרים על פי דיני השליחות אך ורק במקרים שבהם סוכן הביטוח פעל על פי הרשאה מפורשת מטעמה של חברת הביטוח , וכי לא בכל מקרה סוכן הביטוח פטור מחבותו , שכן המבחן הוא האם הסוכן חרג מההרשאה אשר ניתנה לו . לפיכך , ככל שנקבעה חריגה מהרשאה או אז חברת הביטוח לא תחויב לפצות את הנפגע בגין מחדלי הסוכן , ולכן למבוטח (התובעת) ישנה ברירה האם לראות בסוכן הביטוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתובע מסוכן הביטוח את נזקו .
באשר לשווי השרידים, מציינת הנתבעת 1 כי ככל שהתביעה תתקבל או אז יש מקום לנכות מהפיצוי 13% מערך הרכב שהוגדר כאובדן גמור ולכן יש מקום לנכות מערך המשאית סך של 19,240 ₪ ולא 7400 ₪ כפי שצוין בחווה"ד ובנוסף לכך גם בסכום של 10,000 ₪ בגין השתתפות עצמית בהתאם ללשון הפוליסה .
הנתבעת 2 טוענת כי ככל שהתובעת הייתה מודה בכך שטעתה בכך שרכשה בטעות פוליסה בעלות מופחתת למרות שגילו של הנהג היה מתחת לגיל 24 הרי שניתן היה לשקול לפצותו בסכום פיצוי יחסי לפי יחסי הפרמיות, דא עקא , שבמקרה זה התובעת ביקשה בכוונת מכוון להוליך את הנתבעים שולל באמצעות רכישת כיסוי ביטוחי בעלות מופחתת וזאת למרות שגיל הנהג היה פחות מגיל 24 .
עוד טוענת הנתבעת 2, כי ההתכתבויות והמסמכים אשר הוחלפו בין הצדדים במסגרת שלב המו"מ לרכישת הפוליסה וכן גם חתימת התובעת על גבי הפוליסה מצביעים על כך שהתובעת ביקשה לרכוש בעבור המשאית הספציפית נשוא מחלוקת זו כיסוי ביטוחי בעלות של פרמיה מופחתת המיועדת לכלל נהגי החברה שגילם מעל גיל 24 ושאינם מוגדרים כנהגים חדשים.
עוד טוענת הנתבעת 2 כי העובדה שהנתבעת 1 לא שלחה כנגדה הודעה לצד ג' בעוד שהנתבעת 2 שלחה כנגד הנתבעת 1 הודעה לצד שלישי מלמדת על כך שיש לפטור אותה מכל אחריות לנזקי התובעת ברם ככל שייקבע כי הנתבעת 2 התנהלה באופן רשלני הרי שיש מקום לחייב את הנתבעת 1 לפצות את התובעת בגין נזקיה.
הנתבעת 2 מוסיפה ומציינת כי לא נפל כל פגם במעשיה, וכי מוצגים מספר נ/1 ו – נ/2 מצביעים על כך שהתובעת ביקשה לערוך הצעת מחיר לנהג שגילו מעל גיל 24 וכי ההצעה הועברה אל הנתבעת 1 בהתאם לנהלי החיתום שלה .
לטענת הנתבעת 2, יש לזקוף לחובתה של התובעת את העובדה שלא הובאו על ידה ראיות לכך שהסוכן מטעמה חרג מתחום סמכותו המקצועית , או העביר מסמך שלא על פי הרשאה מפורשת של דרישות החיתום וכי יש לקבל את טענות הנציג מטעמה ולפיה הוא פעל בהתאם להנחיות מחלקת החיתום של הנתבעת 1 , ולכן לא נפל כל רבב בדרך התנהלותו של הנציג מטעמה.
עם זאת, לשיטת הנתבעת 2 , ככל שהתובענה תתקבל או אז יש מקום לקבל את ההודעה לצד ג' ולחייב את הנתבעת 1 לפצות את התובעת בין אם באופן מלא או בין אם באופן חלקי .
דיון והכרעה :
סוגיית החבות :
המחלוקת הנוגעת לעניינו מתמקדת בשאלת החבות בשתי הסוגיות הבאות : האחת, האם פוליסת הביטוח אשר נרכשה בשנת 2012 מנוסחת באופן דו משמעי בכל הנוגע לתנאי ההחרגה המתייחס לגילאי הנהגים אשר היו מורשים לנהוג במשאית במהלך התקופה הרלוונטית (הדיבור "כל נהג") , ומשכך נציג התובעת סבר בתום לב שכלל נהגי החברה בכל הגילאים היו מורשים לנהוג במשאית .
הסוגיה השנייה אשר נוגעת לענייננו מתמקדת בשאלה האם התובעת פעלה במרמה כלפי הנתבעים בהתאם למבחנים אשר הותוו על ידי ביהמ"ש העליון בעניין פיקאלי בכך שהייתה מודעת למהות ההחרגה המופיעה בפוליסה, ולמרות זאת הסתכנה במודע בכך שרכשה כיסוי ביטוחי בעלות מופחתת , וכעת הינה פועלת בחוסר תום לב בכך שהינה עותרת מביהמ"ש לקבל סעד של פיצוי מלא בגין נזקי הרכוש אשר נגרמו למשאית למרות שאינה זכאית לכך .
תהליך החתימה על הצעת הביטוח משנת 2012 :
עיון בהצעת הביטוח לשנת 2012 מעלה כי בסעיף ה', אשר כותרתו (המודגשת) "פרטים על הנוהגים ברכב" , מופיעה תניית החרגה שזו לשונה : "נהגים נוספים-לתשומת לבך , לא יהיה תוקף לפוליסת ביטוח הרכוש אם ינהג ברכב נהג שאינו מורשה" .
לצד שורה של אופציות החרגה בנוגע לזהות הנהגים הרשאים לנהוג במשאית (כל נהג ; נהגים הנקובים בשם ; נהג יחיד ; בני זוג ; מספר נהגים ששמם נקוב ויחס הקרבה ביניהם) מופיעה טבלה שלצידה יש צורך ברישום שמות ופרטי הנהגים מעל גיל 24 ו/או נהגים שאינם מוגדרים כנהגים חדשים במשך תקופה של למעלה משנה) אשר מורשים לנהוג ברכב.
עיון במסמך ההצעה לביטוח המשאית מעלה כי לצד המילים "כל נהג" מסומן הסימון "V" ואילו בטבלה שכותרתה "שמות הנהגים הנקובים בשם" (כיתוב מישנה : "מעל גיל 24 שנה ללא נהג חדש") מופיעה חותמת של התובעת (א. ארזים הנדסה ובניה בע"מ ח.פ. 513863266) בצירוף חתימת ידו של נציגה, מר עודתאללה .
בנוסף לכך, יש צורך בסימון אחת מה עמודות הבאות בנוגע לגילאי הנהגים אשר מורשים לנהוג ברכב – ביחס לנהג צעיר – שתי עמודות אשר מתייחסות לנהגים חדשים אשר גילם פחות מ – 21 שנים ועמודה נוספת של נהג שגילו מעל גיל 21 ומתחת לגיל 24 וביחס לנהגים ותיקים האם גיל הנהגים בין 30 עד 75 או בין 40 ועד 75.
מר עודלתאללה מציין בתצהירו בנוגע להבנתו; את נוסח הצעת הפוליסה משנת 2012 ובנוגע לנסיבות חתימתו על גבי הטופס (באותיות מובלטות ומודגשות) בזו הלשון :
"11. למרות שבפוליסה קודמת (19.1.12 עד 31.12.12) ישנה חתימה על הצעת ביטוח לכאורה לפיה מבוקש נהגים מעל גיל 24 , בפוליסה נשוא התביעה הסוכן התבקש לבטח כל נהג ללא הגבלת גיל . כמו כן , בעת החתמתי על טופס ההצעה , הסוכן לא הפנה את תשומת ליבי לתוספת המוקלדת ומבחינתי חתמתי על הצעה לביטוח כל נהג , יצוין כי בעת החתמתי על הצעת ביטוח , אין המדובר בהחתמה על טופס אחד אלא בדרך כלל הסוכן היה מחתים אותי על מספר רב של מסמכים באותו מועד . בית המשפט ישים לב כי החתימו אותי לכאורה על פרק ה' כולו וזאת הטבלה שכותרתה "שמות הנהגים הנקובים בשם" כאשר בצידה הימיני של הטבלה לא ביקשנו ולא סימנו את המשבצת "נהגים נקובים בשם : "המפנה לטבלה, אלא סימנו את המשבצת של "כל נהג" . גם בסימונים שנמצאים מתחת לטבלה , לעניין "גיל הנהג" לא סימנו דבר .
12. סוכן הביטוח ידע כי נהגים מתחת לגיל 24 עובדים על המשאית-המבוטחת, אך הפיק עבורנו ביטוח חובה למשאית המבוטחת מגיל 21 וזאת אצל המבטחת גם כן ".
מנגד, על פי האמור תצהירו של נציג הנתבעת 2, מר עבד אלסלאם , בשלב המו"מ וטרם עריכת ההצעה התובעת פנתה אליה וביקשה לבטח את הרכב באמצעות רכישת פוליסה המיועדת לנהגים שגילם מעל גיל 24 שנה , וכי לאחר פנייה אל הנתבעת 1 סוכם כי המשאית תבוטח למשך שנה בין התאריכים 19.1.2012 ועד ליום 31.12.12 ובתמורה לכך תשלם לנתבעת 1 פרמיה בעלות מופחתת מזו של פוליסה אשר נרכשת עבור נהגים שגילם מגיל 24 ומטה .
מעדותו של מר עודתאללה בביהמ"ש עולה כי לאחר רכישת המשאית הוא שוחח טלפונית עם מר עבד אלסאלאם על מנת לרכוש ביטוח מקיף בעבור הרכב, וכי בשלב מאוחר יותר הוא חתם בפני מר עבד אלאסלאם על גבי מסמכי הפוליסות אשר נרכשו בעבור מספר רב של רכבים הנמצאים בבעלות התובעת (ראה : עמוד 8 שורה 17 – עמוד 9 שורה 9 לפרוטוקול) .
כמו כן, עולה מעדותו של מר עודתאללה כי גם לאחר קבלת הפוליסות הוא לא טרח לעיין בתוכנן , וכי להבנתו הפוליסה הקנתה כיסוי ביטוחי מתאים בעבור המשאית בלא מגבלת גיל ובפרט התובעת גם קודם לכן משום שבחברה הועסקו באותה עת 15 נהגים (מתוך 50 נהגים) שגילם נמוך מגיל 24 (ראה: עמוד 9 שורות 10– 35; עמוד 11 שורות 7 - 15 לפרוטוקול) .
מנגד, מעדותו של נציג הנתבעת 2 , מר עבד אלאסלאם , עולה כי בין השנים 2012 ועד 2013 הנתבעת 2 ביטחה את כלל רכבי התובעת (ראה: עמוד 11 שורה 26 – עמוד 12 שורה 2 לפרוטוקול) וכי ההצע ות לעריכת פוליסות הביטוח מועברות ככלל באמצעות שימוש בפקס או מייל ולעיתים באמצ עות החתמה אישית של נציגי התובעת, ולאחר שלב ההחתמה המסמכים נסרקים ומועברים אל הנתבעת 1 ולאחר מכן הפוליסה מועברת אל התובעת (ראה: עמוד 12 שורות 8 – 14; עמוד 15 שורות 13 – 23 ובשורות 26 – 29 לפרוטוקול).
לדברי נציג הנתבעת 2, במקרה דנן מסמך הפוליסה נשלח בפקס ממשרדי הנתבעת 2 אל משרדי התובעת בתאריך 23.1.2012 , ובו ביום המסמך נחתם על ידי נציג התובעת ולאחר מכן המסמך המקורי נלקח ממשרדי התובעת על ידי נציג הנתבעת 2 ולאחר מכן נסרק במחשב והועבר אל הנתבעת 1 כאשר במקרה זה הפוליסה הופקה בדיעבד באיחור של מספר ימים על פי דרישת סוכנות הליס ינג (ראה : עמוד 13 שורות 1 – 29 לפרוטוקול).
במענה למכתב זה השיבה הנתבעת 1 במכתב מיום 18.1.2012 כי הכיסוי הביטוחי יינתן עבור כל נהג שגילו מעל גיל 24 ושאינו נהג חדש (ראה : מוצגים נ/1 ו – נ/2 ; עדות נציג התובעת בעמוד 10 שורות 28- 35 לפרוטוקול), וכי מספר ימים לאחר מכן בתאריך 23.1.2012 נציג התובעת חתם בפני נציג הנתבעת 2 על גבי הצעת הביטוח על מנת לאפשר את הנפקת הפוליסה באופן רטרואקטיבי נכון ליום 19.1.2012 (ראה: עדות נציג התובעת בעמוד 10 שורות 25 – 26 ובעמוד 11 שורות 7 – 9 ; עדות נציג הנתבעת 2 בעמוד 13 שורות 19 – 22 לפרוטוקול) .
ודוק, בניגוד לטענת נציג התובעת ולפיה נציג הנתבעת 2 שגה בכך שהתאים למשאית פוליסת ביטוח המיועדת לנהגים שגילם מעל גיל 24 וזאת למרות שהתובעת העסיקה כ – 15 נהגים מתוך 50 נהגים שגילם מתחת לגיל 24 שנה , הרי שמעבר לכך שמדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב (מוצג נ/1) , גם לא עלה בידי נציג התובעת להסביר מדוע טענה כה מהותית לא הועלתה במסגרת כתב התביעה (ראה : עדות מר עודתאללה בעמוד 9 שורות 10 – 14 לפרוטוקול) .
ממכלול העדויות אשר הובאו בפני ביהמ"ש עולה כי בתאריך 16.1.2012 התובעת שלחה אל נציג הנתבעת 2, מר עבד אלסלאם , באמצעות מכשיר הפקס מכתב הכתוב בכתב יד של אחד מעובדיה ובו התבקשה הנתבעת 2 להכין הצעת מחיר בעבור פוליסת ביטוח המיועדת למשאית מסוג "איווקו" המותאמת לנהגים שגילם מעל גיל 24 .
האם הפוליסה משנת 2012 נוסחה בצורה עמומה או שמא דרישותיה היו נהירות לתובעת ?
למרות שהצדדים העלו בפני ביהמ"ש גרסאות סותרות בנוגע להעברת העתק מהפוליסה לידי התובעת (ראה : עדות מר מר עבד אלאסלאם בעמוד 15 שורות 33- 34 ; עדות מר עודתאללה בעמוד 9 שורות 25 – 26 לפרוטוקול), ולמרות שקיימת בין הצדדים מחלוקת בנוגע לאותנטיות של שני המסמכים אשר הוצגו במהלך הדיון (מוצגים נ/1 ו – נ/2 ; דברי ב"כ התובעת בעמוד 16 שורות 11 – 12 לפרוטוקול) , ואף בנוגע לרמת מודעתה של התובעת למגבלת הגיל הנהגים בנוגע לפוליסת 2012 , סבורני שבענייננו הסוגיה העיקרית אשר עומדת לפתחו של ביהמ"ש הינה האם הצדדים הסכימו להגביל את גיל הנהגים אשר היו מורשים לנהוג במשאית בעת כריתת הפוליסה הנוגעת לשנת ,2012 והאם התובעת ביקשה לשנות את הפוליסה טרם חידושה בשנת 2013 כך שכלל נהגי החברה יורשו לנהוג במשאית בלא מגבלת גיל.
חוזה הביטוח הינו חוזה ייחודי המאופיין בפערי כוחות גדולים בין המבטח, שהינו גוף מקצועי איתן , לבין המבוטח , שהינו לרוב נעדר מומחיות בתחום הביטוח . מגמתו הכללית של חוק חוזה הביטוח הינה לשמור על המבוטח מפני כוחו העדיף של המבטח ובפני הפעלה וניצול לרעה של עמדתו העדיפה תוך תיקון חוסר השוויון אשר נוצר בין הצדדים לחוזה הביטוח . נהוג לפרש חוזי ביטוח באמצעות הכלל הידוע בדיני החוזים של פירוש נגד המנסח , אשר קובע כי בהינתן שני פירושים סבירים לתניה חוזית - יועדף הפירוש המנוגד לעמדת המנסח. כלל זה מטיל על המבטחת את הסיכון הנובע מקיומה חוזית דו-משמעית , כך שראוי להטיל את האחריות לניסוח הדו משמעי על המנסח , על מנת להמריץ את המבטחות לנסח פוליסות ביטוח קרי אות וברורות על מנת להתגבר על בעיית המידע של המבוטחים בקשר לתוכן החוזה.
כלל הפירוש נגד המנסח קובע כי בהינתן שני פירושים סבירים לתניה חוזית יועדף הפירוש המנוגד לעמדת המנסח, כך שלמעשה מדובר בכלל המקצה סיכונים בין הצדדים לחוזה שאינו מתחקה אחר אומד דעתם , והוא מטיל על המבטחת את הסיכון הנובע מקיומה של תניה חוזית דו משמעית. הכלל הוצדק בנימוק שראוי להטיל את האחריות לניסוח הדו משמעי על המנסח , וכי יש להמריץ מבטחות לנסח פוליסות ביטוח קריאות על מנת להתגבר על בעיית המידע של המבוטחים בקשר לתוכן החוזה ברם אין די בכך שמבוטחים יהיו מסוגלים להבין את תוכנה של הפוליסה בלא הבהיר מקיפים משום שהבנת פוליסה מצריכה השכלה משפטית והבנה של תחום הביטוח .
חוזה ביטוח גם יפורש בהתאם לתכליתו האובייקטיבית, כלומר בהתאם לאומד דעתם של צדדים לחוזה שהם סבירים והוגנים , ול כן, בהתאם לדוקטרינת הפרשנות התכליתית מתאפשר בידי בית המשפט להגיע לתוצאות הזהות במהותם לאלו שהיו נובעות מכלל הפרשנות נגד המנסח .
הגישה המקובלת בפסיקה היא כי יש מקום להטיל את האחריות לאי בהירות הטקסט על מי ששולט על ניסוחו, וזאת הן בהיבט הכרחי של יצירת אי וודאו בנוגע לתוכן החוזה הכרוכה בעלות כספית עבור הצדדים , והן בהיבט המשפטי כמי שתקל על ביהמ"ש את מלאכת הפרשנות תוך המרצת המבטחת לנסח פוליסות ביטוח קריאות שגם המבוטח הממוצע יוכל להבינן ובכך לסייע למיתון בעיית המידע של המבוטחים ביחס לתוכן החוזה .
הדרך הראויה להשתמש בפירוש נגד המנסח רק בהתקיים שני התנאים המצטברים: האחד , כאשר המבטחת התרשלה בניסוח דו משמעי של התניה השנויה במחלוקת , וה אחר - כאשר הכיסוי הביטוחי מוענק למבוטח במקרה קונקרטי הינו כיסוי שיש לו ביקוש מצד מרבית המבוטחים באותה פוליסה (ראה: שחר ולר, "על התערבות בתוכנם של חוזי ביטוח באמצעות "פרשנות" , עלי משפט (ג) , תשס"ג , עמודים 256 – 260 ; עמ' 276 – 278) .
מן הכלל אל הפרט, בנסיבות הללו שבהן נרכש כיסוי ביטוחי בעבור חברה המחזיקה בבעלותה מספר רב של כלי רכב לצרכים מסחריים ובהינתן מודעותו של המערער לכך שהמבוטחת מעסיקה נהגים בגילאי 24 ומטה (ראה : עמוד 15 שורות 7 – 13 לפרוטוקול), ונוכח פערי הכוחות המובנים שבין הנתבעת 1 לבין התובעת , מן הראוי היה שהפוליסה הייתה מנוסחת ונערכת מבחינה צורנית בצורה ברורה וחד משמעית בהרבה מזו אשר נכתבה במסגרת הפוליסה , ותוך קביעת תנאים מפורשים בנוגע לדרך חידושה של הפוליסה ובכך למנוע את המחלוקת העיקרית אשר התגלעה בין הצדדים בנוגע לחוסר הבהירות של השימוש בדיבור "כל נהג" .
חרף הקושי הפרשני בהבנת משמעות הדיבור "כל נהג" מבחינת הגיל המינימאלי הנקוב בפוליסה לצורך עשיית שימוש ברכב, הרי שלדעת הנתבעים עובדה זו מתייתרת מאליה למקרא שני המסמכים אשר צורפו במהלך דיון ההוכחות מיום 8.9.2019 וסומנו כמוצגים נ/1 ו/2 .
התובעת התייחסה בסיכומיה באופן נרחב לעניין אי קבילותם של המסמכים הן בפן הפורמליסטי–משפטי והן בפן המהותי–תוכני באמצעות הגדרת דרך התנהלותו של נציג הנתבעת 2 כ"הרחבת תצהיר עדות ראשית" (ראה : סעיף 81 לסיכומי התובעת), ולאחר שב"כ התובעת התנגדו במהלך דיון ההוכחות לצירופם של שני המסמכים בנימוק ששני המסמכים לא הועברו לעיונם עד למועד זה (ראה: עמוד 16 שורות 11 – 12 לפרוטוקול).
ודוק, אף אם יש מקום לקבל את טענתו של ב"כ התובעת ולפיה ב"כ הנתבעים הערימו עליה קשיים והפרו את החלטת ביהמ"ש מיום 15.5.2018 בכך שלא העבירו לידיה את מלוא המסמכים המצויים בתיק הביטוח ובתיק הסוכן, הרי שמחדל הגשת מסמך אשר לא גולה בשלב גילוי המסמכים ניתן לתיקון באמצעות הטלת הוצאות או לחילופין בכל דרך אחרת וזאת ככל שביהמ"ש מתרשם מכך שלבעל הדין קיים הצדק סביר למחדלו (ראה : רע"א 1935/03 קסטן נ' חיננזון, פ"ד נ"ז(4) , 554; בר "ע (מחוזי חיפה) 3390/08 עכאוי ג'זאלה נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ מיום 11.9.2008) .
מעבר לכך שבמקרה דנן ב"כ הנתבעת 2 טען כי יישם את החלטת ביהמ"ש וכי לא קיבל דרישה לעיון במסמך ספציפי (ראה : עמוד 16 שורות 14 – 15 לפרוטוקול), הרי שהרציונאל אשר הנחה את ביהמ"ש בעת מתן ההחלטה המתירה את הגשת שני המסמכים כמוצגים הינה קידום המטרה הנעלה של חקר האמת וחשיפתו (ראה : רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' עפרה גלעד, פ"ד מט(2) , 516) בשילוב העובדה שאין כל מניעה כי גילוי המסמך יגרום לתובעת נזק שאינו ניתן לריפוי באמצעות הוצאות משפט , ובפרט בהינתן העובדה שהתאפשר בידי ב"כ התובעת לחקור את נציג הנתבעת 2 בנוגע לאותנטיות של שני המוצגים הללו ובנוגע לתוכנם .
עיון במסמך אשר הוגש כמוצג נ/1 מעלה כי הינו נושא את סמליל התובעת וכן גם את כתובת הדוא"ל של החברה אשר נשלח בפקס בתאריך 16.1.2012 בשעה 10:22 ממשרדי התובעת כאשר המסמך סופרר ברשימת מספרי הפקסים של מכשיר הפקס כפקס מספר 1429.
בהמשך המכתב מצוין בכתב יד כדלקמן :
"לכבוד מרכז הגליל בע"מ תאריך 16/1/12
לידי עבד דפים כולל דף זה 3 דפים
אני מבקש בזה להכין לנו הצעת מחיר עבור רכב מסוג משאית איוויקו מצורף טופס הזמנה .
הביטוח צריך לצאת ע"ש א.ארזים הנדסה ובניה בע"מ.
מצורף דף מחברת איגוד ליסינג לגבי פוליסת ביטוח.
נהג מעל 24 שנה.
תקופה של 12 חודשים.
לבירור נוסף
0505333322
ותודה מראש"
התובעת אמנם טוענת בסיכומיה כי קיים ספק של ממש בנוגע לאותנטיות של המסמך האמור וזאת משום שבמסמך האמור לא מצוין מספר הרישוי של המשאית ואף לא מצוינת זהות עורך המכתב; בנוסף נציג התובעת אמנם כפר במהלך עדותו בביהמ"ש בכך שמוצג נ/1 נכתב על ידו ואף ציין כי התובעת קיבלה את מוצג נ/2 (ראה : עמוד 10 שורות 24 – 35 לפרוטוקול), דא עקא, שלאור טענתו ולפיה ישנם עובדים נוספים בחברה אשר מטפלים בענייני ביטוח רכבי החברה וכי אותם עובדים מחויבים להעביר מסמכים מעין אלה לידיעתו (ראה : עמוד 10 שורה 35 – עמוד 11 שורה 3 לפרוטוקול) , הרי שלצורך אישוש חוסר האותנטיות של שני המסמכים , ובפרט של מוצג נ/1 , היה על התובעת להגיש לאחר דיון ההוכחות בקשה להבאת ראיות מפריכות בהתאם להוראת תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד – 1984 לצורך הזמת הטענה כי מוצג נ/1 נכתב על ידי מי מעובדי התובעת וכי מוצג נ/2 נמסר לידי התובעת . עם זאת , משהדבר לא נעשה הרי שאין מקום שיש מקום לזקוף זאת לחובתה של התובעת ואין מקום להטיל ספק באותנטיות של שני המסמכים הללו (ראה גם : יוסף אלרון , "קבלת ראיות שלא על פי סדר הדין" , המשפט (י"ב) , עמוד 17) .
יתירה מכך, אף אם היה מקום לקבל את טענת התובעת במסגרת סעיף 85 לסיכומיה ולפיה מוצג נ/2 הינו מסמך פיקטיבי אשר נערך לצורכי המשפט משום שאינו חתום בידי עורכו , ומשום שאין ראייה למסירתו לידי התובעת ואף בשל הפערים שבין סכום הביטוח לבין סכום הביטוח ע"ס 185,000 ₪ לבין סכום הביטוח בפועל ע"ס 230,000 ₪ (ולא כך הם פני הדברים משנציג הנתבעת 2 לא נחקר על כך במהלך ישיבת ההוכחות) הרי שחזקה על מר עודתאללה כמי שמטפל בביטוחי צי הרכבים של התובעת וכמי שחתם על מסמך הצעת הביטוח של המשאית משנת 2012 (ראה : עמוד 10 שורות 16 – 17 ; עמוד 11 שורות 7 - 14 לפרוטוקול) , כי עלה בידו להבין את משמעות חתימתו על גבי הצעת המחיר (ראה : עמוד 11 שורות 9 – 10 לפרוטוקול) ובפרט על גבי התוספת המוקלדת שבה מצוין הדיבור "כל נהג" (ראה : סעיף 11 לתצהיר נציג התובעת ; עדות מר עודתאללה בעמוד 8 שורה 8 שורה 17 – עמוד 9 שורה 9 ובשורות 21 – 24 לפרוטוקול).
חזקה זו אף מקבלת משנה תוקף משמדובר באדם שהינו בקיא ומיומן בסוגיות ביטוחיות הקשורות לרכבי התובעת, וכמי שנדרש לתאם אל מול סוכן הביטוח את כלל פוליסות הביטוח של רכבי החברה וזאת אף אם האחרון נדרש לחתום על גבי מספר רב של מסמכים .
זאת ועוד, הטענה ולפיה נציג הנתבעת 2 לא נתן לנציג התובעת הסבר מתאים בנוגע למשמעויות העולות מאותן תניות אשר מפורטות במסגרת סעיף ה' למסמך ההצעה משנת 2012 הינה למעשה טענת "לא נעשה דבר" , כאשר הנטל להוכחתה הינו נטל מוגבר , שכן חזקה כי חתימת אדם על מסמך מהווה אישור לכך שהבין את תוכנו ונתן את הסכמתו לאמור בו ולכן חזקה על אדם אשר חתם על גבי מסמך כי נתן את הסכמתו והבין את תוכנו (ראה : ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד מיום 11.11.04; ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל מיום 12.7.06) ובפרט בעת חתימה על גבי מסמכים מהותיים בעלי אופי משפטי (ראה : ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו (5) 365, 375 ; (גבריאלה שלו , "טעות בחתימה - האומנם "לא נעשה דבר"?" , משפטים (י"א) 501, 511 (תשמ"א) .
מן המקובץ לעיל עולה שאנשי התובעת הבינו היטב את משמעות תוכנו של מסמך הצעת הביטוח, ובפרט את מגבלת הגיל אשר מפורטת במסגרתו , וזאת בניגוד לטענתו של נציג החברה במהלך עדותו בביהמ"ש , מה גם שלא עלה בידי התובעת לסתור את החזקה האמורה וכן גם את טענת התובעת ולפיה הנתבעת 2 שגתה בכך שלא התאימה בעבור הרכב פוליסת ביטוח אשר מיועדת לכלל הנהגים אשר מועסקים אצלה בלא מגבלת גיל (ראה : עמוד 8 שורה 17 – עמוד 9 שורה 13 לפרוטוקול; סעיף 11 לתצהיר).
תהליך חידוש הפוליסה בשנת 2013 :
מעיון בפוליסה אשר הונפקה על ידי הנתבעת 1 בשנת 2013, אשר תוקפה בין התאריכים 18.1.2013 ועד 31.12.2013 , כי הינה כוללת בחובה החרגה את ההחרגה הבאה (ראה : עמוד 13 לנספח תצהירו מר עודתאללה) :
"בני אדם הרשאים לנהוג ברכב ועל פי פרק ד' :
מוצהר ומוסכם בזה כי הפוליסה אינה מכסה נהג אשר :
טרם מלאו לו 24 שנים.
ותק נהיגתי בסוג רכב זה הוא פחות מ – 12 חודשים".
למרות שנציג התובעת טוען בתצהירו בצורה עמומה כי טרם רכישת הפוליסה הנוגעת לתובענה זו התבקש נציג הנתבעת 2 להתאים עבור המשאית פוליסה המותאמת לכלל נהגי החברה בלא מגבלת גיל (ראה : סעיף 11 לתצהיר מר עודתאללה), הרי שמדברי נציג הנתבעת 2 בעדותו בביהמ"ש עולה כי למעט עדכון השעבוד אשר הוטל על המשאית במסגרת הפוליסה של שנת 2013 לא חל כל שינוי מהותי בתנאי הפוליסה (ראה: עמוד 14 שורות 6 – 22 לפרוטוקול).
ככל שהצעת מבוטח לחידוש פוליסה חורגת מהפוליסה המקורית, הרי שמדובר בהצעה לכריתת חוזה ביטוח חדש ולא בהארכת החוזה המקורי , כאשר המבטח והמבוטח אף רשאים לקבוע הסדרי חידוש המתנים על הוראה זו בעוד שקבלת תנאי ההסכם בעקבות יוזמת סוכן הביטוח יוצרת חוזה ביטוח חדש ועצמאי עם המבוטח , אשר מבצע הלכה למעשה אקט של קיבול ההצעה . משכך , הליכי ההצעה והקיבול של חוזה מתחדש כפופים לידיו החל על שלב המו"מ לקראת כריתתו של חוזה .
במקרים שבהם עולה טענה בנוגע לחידוש חוזה ביטוח בדרך של התנהגות וממכלול הנסיבות אשר אופפות את העסקה לחידוש חוזה הביטוח יש קיבול או דחייה של הצעת החידוש בהתאם לפרמטרים הבאים : סוג הביטוח, טיבו של הנכס המבוטח , גמישות חוזה הביטוח מבחינת היכולת לשנותם , הפרקטיקה הנוהגת אצל המבטח בנוגע לחידוש חוזי ביטוח , הנוהג אשר התגבש בעבר בין הצדדים קיומו או היעדרו של מו"מ בין הצדדים לקראת חידוש החוזה , הנוהג אשר התגבש בין הצדדים בעבר , הפרקטיקה הכללית אשר נוהגת אצל המבטח בקשר לחידוש חוזי ביטוח , התקשרות של המבוטח עם מבטח אחר , האם תנאי החוזה הינם קבועים או נוטים להשתנות בי ן תקופה אחת לאחרת , הימנעות המבוטח מלהגיב להצעת החידוש של המבטח, הימנעות המבוטח מלהגיב לפוליסה מחודשת שנשלחה אליו או לדרישת תשלום שהופנתה אליו בגין פוליסה זו , תשלום דמי הביטוח על ידי המבוטח ועוד .
בכל אותם מקרים שבהם החוזה חודש מוטל הנטל להוכיח כי בכך מדובר, על הצד הטוען לחידוש חוזה הביטוח (בדרך כלל על המבטח). לצורך הוכחת חידוש פוליסת ביטוח על המבטח להציג אסמכתא אובייקטיבית המעידה על כך שהחידוש נעשה לבקשת המבוטח , ויש להתייחס בחשדנות לטענות של סוכני הביטוח ולפיהם המבוטח נתן את הסכמתו לחידוש באמצעות זימונו לעדות של האדם אשר ניהל מטעמו את המו"מ לחידוש החוזה ((ראה : ירון אליאס, דיני ביטוח (2016) , עמ' 523 – 529) .
חידוש חוזה הביטוח נתון להסכמת הצדדים, ברם , בכל אותם מקרים שבהם המבוטח מבקש לשנות את תנאי הביטוח או אז על המבטח לוודא באופן אקטיבי את הסכמת המבוטח לשינוי המוצע בתנאי החוזה המקורי כחלק מעיקרון חובות הגילוי ותום הלב ואף ליידעו בנוגע לפקיעתו הצפויה של הביטוח (ראה : ירון אליאס, שם, עמוד 530 – 537) .
עם זאת, במקרה דנן טענת התובעת ולפיה טרם חידוש הפוליסה הרלוונטית לשנת 2013 , אשר במהלכה נפגעה המשאית , נציג הנתבעת 2 התבקש לפעול לרכישת פוליסה המותאמת לכלל נהגי החברה בלא מגבלת גיל (ראה : סעיף 11 לתצהיר מר עודתאללה), הינה טענה עובדתית אשר לא הוכחה על ידי התובעת כמי שלשיטתה יזמה את השינוי המבוקש בכפוף להעלאת תשלומי הפרמיה (ראה : סעיף 3 לתצהיר מר עבד אלאסלאם ; עדות מר עודתאללה בעמוד 9 שורות 17 – 21 לפרוטוקול), וזאת באמצעות פנייה בכתב אל הנתבעות בדרישה לשינוי תנאי מגבלת הגיל אשר היה נקוב במסגרת פוליסת 2012 ומתן הסכמה לתשלום פרמיה מוגדלת.
משלא עלה בידי התובעת לסתור את טענתו של נציג הנתבעת 2 ולפיה טרם חידוש הפוליסה הוגשה על ידו הצעה לחידוש פרמיית ,2012 וכי בסופו של יום ההבדל שבין פוליסת 2012 לבין שנת 2013 הינו מינורי ומתבטא בעדכון רישום השעבוד אשר הוטל על המשאית עוד במהלך שנת 2012 גם במסגרת פוליסת 2013 (ראה : עמוד 12 שורות 15 – 22 ; עמוד 14 שורות 10 – 20 לפרוטוקול), הרי שאין מקום לקבל את טענת התובעת , הן בנוגע לטענה ולפיה הפוליסה אשר נרכשה עבור שנת 2013 הקנתה כיסוי ביטוח לכלל נהגי החברה והן בנוגע רמת מודעותו של נציג הנתבעת 2 לכך שהתובעת מעסיקה נהגים אשר גילם נמוך מגיל 24 .
ומכאן, שסוכן הביטוח מטעם הנתבעת 2 לא הפר את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית אשר מוחלת עליו הן כשלוח והן כמתווך בין התובעת לבין הנתבעת 1 (ראה : ע"א 3214/98 שלוס נ' רגומי 1978 בע"מ, פ"ד נח(4) 445 ) וכי הוא פעל באופן סביר בעת שחידש את הפוליסה הנוגעת לשנת 2013 בהתאם למידע ולדרישה אשר הועברה לו על ידי התובעת עוד בשנת 2012 בנוגע למגבלת גיל הנהגים אשר הורשו לנהוג במשאית.
האם יש מקום לקבוע פיצוי חלקי לטובת התובעת מכח הלכת פיקאלי או שמא יש לראות בדרך התנהלותה של התובעת בבחינת כוונת מרמה ?
כאמור מעלה, התובעת טוענת כטענה חלופית , כי ככל שטענותיה בנוגע כלפי הנתבעות תידחנה או אז יש מקום להחיל על נסיבותיו של מקרה זה את עקרונותיה של הלכת פיקאלי , ולקבוע כי במקרה זה אי עמידתה במגבלת הגיל מהווה החמרת סיכון המזכה אותה בתגמולי ביטוח מופחתים על פי גישת השיטה היחסית.
הנתבע 2 אמנם לא התייחס בסיכומיו לתחולתה של הלכת פיקאלי בנוגע למחלוקת הנוגעת לענייננו, ברם , הנתבעת 1 ציינה בסיכומיה שהתובעת פעלה בכוונת מרמה בכך שאפשרה באופן קבוע לנהג שגילו מתחת לגיל 24 לנהוג דרך קבע במשאית וזאת לאחר שרכשה בעבור משאית זו בחוסר תום לב פוליסת ביטוח בפרמיה מופחתת .
ההלכה אשר נקבעה בעניין פיקאלי קובעת בחלקה הראשון של דעת הרוב של כב' השופטים ברק-ארז וגרוסקופף, התלויה ועומדת בימים אלה לדיון נוסף ביהמ"ש העליון בפני הרכב שופטים מורחב (דנ"א 5325/19 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' אבי פיקאלי ואח') , הינה כי אי עמידה במגבלת גיל הנהג בפוליסה לביטוח רכב מהווה החמרת סיכון לפי הוראת סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח המזכה את המבוטח בתגמולי ביטוח מופחתים ואינה שוללת לחלוטין ובכל מקרה את הכיסוי הביטוחי .
עם זאת, בחלקה השני של ההלכה נקבע על פי דעת הרוב של כב' השופטים ברק-ארז ועמית, כי על המבטחת להוכיח ידיעה והסכמה של בעל הפוליסה לכך שהנהג הבלתי מורשה ינהג ברכב המבוטח באופן שגרתי או תכוף , וזאת בין אם טרם רכישת הפוליסה או במהלכה .
כבוד השופטת ברק-ארז אף מוסיפה ומציינת במסגרת חוות דעתה כי מתן פיצוי מידתי בשל החמרת סיכון צריך לחול על בעלי דין רשלניים, ולא לטובת מי שמתכוון לנהוג במרמה כלפי חברת הביטוח ולצמצם את תחולת תורת החמרת הסיכון למקרים של טעות רגעית או של הזנחה בעת מילוי תנאי הפוליסה ,וזאת בשונה ממבוטחים אשר רוכשים בכוונת מכוון וממניעים תועלתניים של רווח כספי צר פוליסות ביטוח שאינן מתאימות לעניינם, ולכן אין להחיל על המקרים הללו את תורת החמרת הסיכון .
בהינתן קביעותיי המפורטות מעלה סבורני כי העובדה שהתובעת הייתה מודעת היטב לכך שבשנת 2012 נרכשה פוליסה המותאמת לנהגים בגילאים של מעל לגיל ,24 ובהינתן העובדה שלא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה כי היא פנתה אל הנתבעת בדרישה להתאים עבור שנת 2013 פוליסת ביטוח אשר מותאמת לכלל נהגי החברה תוך מתן הסכמה לתשלום פרמיה מוגדלת ולכן אין להחיל על מקרה זה את דוקטרינת החמרת הסיכון אשר נקבע בדעת הרוב בעניין פיקאלי.
סוף דבר :
התביעה כנגד הנתבעים נדחית.
נוכח התנהלות הנתבעות בשלב גילוי המסמכים הנני מוצא לנכון לחייב את התובעת לשפות את הנתבעים בהוצאות מופחתות בסכום של 3,500₪ בצירוף מע"מ לכל צד.

ניתנה היום, י"א תשרי תשפ"א, 29 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.