הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 84-08-13

בפני
כבוד ה שופט אורי גולדקורן

התובעים

  1. לילו וטורי בע"מ, ח.פ. 51-1052433
  2. חוגג פגי, ת.ז. XXXXX613

שניהם ע"י ב"כ עו"ד מעין פרץ (ארג'ואן)

נגד

הנתבעת

מפרם בע"מ, ח.פ. 510349111
ע"י ב"כ עו"ד אליעזר פודורובסקי

פסק דין

1. הנתבעת, שזכתה במכרז של משרד הביטחון להקמת חדרי אוכל ומטבחים במתקן לשוהים בלתי חוקיים בקציעות, התקשרה ביום 25.11.2012 בהסכם עם התובעת מס' 1 (להלן: התובעת) לביצוע עבודות ריצוף של ששה חדרי אוכל ושני מטבחים. בהסכם נקבע כי המחיר למטר-מרובע של ריצוף יהא 92 ₪ בצירוף מס-ערך-מוסף וכי יתווסף לו 6 ₪ בצירוף מס-ערך-מוסף לכל מטר-מרובע במידה והתובעת תעמוד בלוח זמנים של 14 יום - עד 24.12.2012.

2. מאחר ושתי חשבוניות מס שהוצאו לנתבעת על-ידי התובעת - האחת, בסך 228,197 ₪ בגין ריצוף ארבעה משטחים בחדרי אוכל בשטח כולל של 2,120 מ"ר, והשנייה, בסך 41 ,909 ₪ בגין אספקת חומרים, לא שולמו, הגישו התובעים תביעה בסך 270,106 ₪ נגד הנתבעת. בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי התובעת והתובע מס' 2 (להלן: התובע) הינם "מי שסיפקו חומרים וביצעו עבודות עבור הנתבעת בהתאם להסכם".

3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובעים לא עמדו בהתחייבותם החוזית, וביצעו עבודות ריצוף רק בשני חדרי אוכל. עוד נטען כי מאחר והתובעים התחייבו לספק את כל החומרים והציוד, למעט הריצוף עצמו, הנתבעת אינה מחויבת בתשלום החומרים נשוא חשבונית המס בסך 41,909 ₪. הנתבעת הוסיפה וטענה כי עבודות הריצוף בשני חדרי האוכל בוצעו בצורה לקויה ובלתי מקצועית, וכי בעקבות הוראות המפקח מטעם משרד הביטחון לפרק את הריצוף נטשו התובעים את האתר. לטענתה, בחלוף מספר שבועות חזרו התובעים לעבודה, פירקו את הריצוף הקיים וביצעו פעם נוספת עבודות ריצוף בצורה בלתי מקצועית. הנתבעת טענה כי לאור מחדלם של התובעים, היא נאלצה להתקשר עם קבלני משנה אחרים ולשלם להם מחירים גבוהים, על מנת להשלים במועד את כל עבודות הריצוף. עוד נטען כי בשל האיחור בביצוע העבודות, שנגרם בעטיים של התובעים, צפויה הנתבעת להיקנס על-ידי משרד הביטחון בגין כל יום איחור בסכום של 70,000 ₪.

המסגרת הנורמטיבית

4. על תובע רובץ הנטל להוכיח את הטענות בבסיס עילת תביעתו (ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי (פורסם בנבו, 11.4.2013)). על התובע ים, שהגישו תביעה לתשלום התמורה המוסכמת בגין ביצוע התחייבויותי הם החוזיות , להוכיח את כל שלושת יסודות התביעה: כריתת ההסכם, ביצוע התחייבויותיהם על-פי ההסכם והיעדר תשלום תמורה. (ע"א (מחוזי חי') 4007/07 עיריית קריית ביאליק נ' סולל בונה פיתוח וכבישים בע"מ, פסקה 21 לפסק דינו של השופט סוקול (פורסם בנבו, 5.6.2008)). היסוד השני - הוכחה שעבודת התובעים בוצעה ברמה הנדרשת ( בהתאם לסעיף 45 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 (להלן: חוק החוזים), הקובע כי חיוב למתן נכס או שירות שלא הוסכם על סוגם או טיבם, יש לקיימו במתן נכס או שירות מסוג ומטיב בינוניים) - הוא שעומד בלב התביעה הנוכחית, לאור טענת הנתבעת-המזמינה אודות פגמים בביצוע התחייבויות התובעים-הקבלנים . הנתבעת טענה כי עבודת התובעים לא בוצעה ברמה הנדרשת, והתובעים לא טענו לקיום אחת החלופות שבסעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 , הפוטר קבלן מנטל השכנוע בעניין רמת עבודתו.

תחילה נפנה לבחון האם התובעים הוכיחו שביצעו את התחייבותם החוזית ברמה הנדרשת.

ביצוע העבודה ברמה הנדרשת

5. בהסכם שנכרת בין התובעת לבין הנתבעת ( ת/4) צוין שהנתבעת זכתה בהקמת ששה חדרי אוכל ושני מטבחים במתקן השוהים בקציעות, ונקבע כי התובעת, שהינה קבלן מנוסה ורשום בתחום הריצוף ורובה אופוקסית, תבצע עבודות של ריצוף, כאשר " מסירה סופית לאחר אישור המפקח של רצפה נקייה משאריות צבע, דבק וכל שאר לכלוך". עוד נקבע כי "התשלום יהיה כנגד ערבות טיב ביצוע (בשטר אישי ע"ס 10%) ותעודת אחריות לתקופה של 14 חודש ו/או על פי חוק המכר לפי המאוחר".

התובע עצמו לא חתום על ההסכם האמור. הוא העיד כי הוא מנהל פרויקטים בתחום עבודות גמר ושיפוצים בנדל"ן, וכי בפרויקט בקציעות הוא היה שותף עם התובעת.

6. נסים וטורי (להלן: נסים), הבעלים של התובעת, והתובע העידו שהתובעים ביצעו ריצוף של ארבעה חדרי אוכל, וכי נעתרו לבקשת הנתבעת להעביר את עבודות ריצוף של שני חדרי אוכל נוספים (מתוך ששת חדרי האוכל שצוינו בהסכם ת/4) לקבלן משנה אחר. בעוד שנסים העיד שהם "סיימו את כל ארבעת המשטחים כולל פנלים וכולל רובה", העיד התובע כי בוצע ריצוף של ארבעה חדרי אוכל ללא ביצוע רובה. עופר קליין (להלן: עופר), מנהל הנתבעת, שהיה מנהל פרויקט באתר קציעות, אישר בעדותו כי התובעים בצעו ריצוף של ארבעה חדרי אוכל בטרם נטשו את העבודה, אך טען כי איכות הביצוע הייתה "בלתי נסבלת". לטענתו, התובעים לא עשו פנלים, לא עשו רובה "ולא עשו את ההתחברות לניקוז". הוא הדגיש כי "הם לא השלימו את העבודה, אבל העבודה הושלמה בפברואר, הרבה אחרי שהם עזבו את השטח". גבי ביטון (להלן: גבי), סמנכ"ל תפעול של הנתבעת ואחראי על פרויקטים, אישר אף הוא בעדותו כי התובעים ריצפו ארבעה חדרי אוכל וארבעה חדרי דת, אך טען כי חברת זאהר את מורד בע"מ (להלן: חברת זאהר) היא שהשלימה חלק מהתיקונים שנדרשו עקב עבודת הריצוף שנעשתה על-ידי התובעים.

7. העדים מטעם התובעים הודו כי המפקח מטעם משרד הביטחון לא אישר את עבודות הריצוף שביצעו התובעים בשני חדרי אוכל, וכי פעמיים נאלצו לפרק את כל הריצוף. נסים העיד כי סוכם על שיטת הדבקה שונה וכי מאחר והמפקח לא היה מרוצה אף מהריצוף החדש שביצעו התובעים - ריצוף שני אולמות ששטחם 1,600 מ"ר, סוכם על דעת המפקח לעבור לריצוף באמצעות תערובת של מליטה הנקראת ריצופית. הוא העיד: "נתתי הוראה מפורשת לחוגג (לתובע - א"ג) שיערב את המפקח בצורה בלי לפגוע במנהלים של חברת מפרם בשטח, שהפעם לא נחזור על שתי הטעויות הקודמות". אף התובע אמר בעדותו כי לאחר שהמפקח מטעם משרד הביטחון לא אישר את עבודת הריצוף שביצעה התובעת, פורק הריצוף וסוכם על ריצוף מחדש, בשיטה שונה - ריצוף עם דבק טית במקום ריצוף בהדבקה. בילאל עדרה (להלן: בילאל) מחברת זאהר, שהובא כעד מטעם התובעים, אישר בחקירתו הנגדית כי מלאכת הריצוף בהדבקה שנעשתה בתחילה על-ידי התובעת הייתה פגומה ולפיכך פורק הריצוף על-פי דרישת משרד הביטחון.

8. התובעים טענו כי לאחר שפעמיים פורק הריצוף בשני חדרי אוכל, בוצע ריצוף בצורה תקינה בהם ובשני חדרי אוכל נוספים. מטעמם הובא לעדות בהאא עתמאנה, הידוע בכינויו "אבו ראמי", שהיה מנהל קבוצת הרצפים שהועסקה על-ידי התובעים באתר קציעות. "אבו-ראמי" העיד כי הקבוצה סיימה לרצף ארבעה חדרי אוכל, כולל רובה, וביצעה עבודתה על-פי הנחיותיו של עידו. הוא הדגיש: "השלב האחרון והסופי בעבודת ריצוף זה רובה, ואני עשיתי רובה". כשנשאל לגבי הדבקת פנלים, ענה: "אני הדבקתי שני בניינים ושני הבניינים האחרים לא רציתי להדביק אותם. לא נתנו לי תשובה איך להתקדם בפנלים - לעבוד על חוט כמו שעידו ביקש או לעבוד עם מריחה רגילה על הקיר, להדביק על הקיר". עוד אמר:

"בבניין הראשון שפירקנו וריצפנו אני עשיתי רובה ופנלים. השני, אותו דבר - רובה ופנל אני עשיתי. באתי לעשות את השלישי והרביעי פנל ורובה, ולא נתנו לי. רצו שאני אחליף את כל הפלטות ששברו הפועלים שעובדים באינסטלציה וחשמל".

"הזמינו אותי לגמור (רובה ופנלים - א"ג) שני בניינים, השלישי והרביעי. כשבאתי לשטח, עידו לא נתן לי להיכנס בהם כי הוא רוצה לעשות פינישים בבניין אחד ובבניין שתייים".

"בילאל בא והשלים רובה והשלים פנל, בא ועשה פנלים לשני בניינים ורובה לשני בניינים, ועשה פינישים לארבעה בניינים, הוא מסר את העבודה".

מעדותו של "אבו ראמי", העד מטעם התובעים, עולה שבילאל מחברת זאהר הוא שהשלים את התחייבויותיהם כלפי הנתבעת על-פי ההסכם ת/4. עדות זו תואמת את עדותו של גבי, סמנכ"ל התפעול של הנתבעת, שהוזכרה לעיל. היא אף משתלבת עם עדותו של עופר, מנהל הנתבעת, לפיה התובעים "נטשו את העבודה". יוער כי טענת "אבו ראמי", לפיה קבוצת הרצפים בראשה עמד פעלה "על-פי הנחיותיו של עידו", נסתרה בעדותו של עידו קליין (לעיל ולהלן: עידו), בנו של עופר, שתיאר את תפקידו בנתבעת כמנהל אדמיניסטרטיבי שהיה אחראי על לוחות זמנים של הפרויקט והכחיש בתוקף את הטענה שהוא חילק לקבוצת הרצפים הוראות מקצועיות כלשהן.

9. התובעים הביאו את בילאל כעד מטעמם, על מנת להוכיח שחברת זאהר השלימה עבורם את העבודות בארבעה חדרי אוכל. בחקירתו העיד בילאל: "נתבקש ממני על-ידי מפרם להשלים את העבודות של נסים .... שוחחתי איתו (עם נסים - א"ג) בשיחת טלפון ... עשיתי סיבוב בחדרי אוכל, אמרתי לו זה עולה לך 35,000 ₪ וסיכמנו, והשלמתי את זה לנסים ולקחתי את הכסף מנסים". בעוד שבעדותו הראשית אמר בילאל כי נכח במסירה הראשונה ובמסירה השנייה של ארבעת חדרי האוכל לידי הנתבעת או לידי המשרד הביטחון, הרי בחקירתו הנגדית הוא הודה כי שתי המסירות הראשונות כללו "רשימת ריג'קטים של ג'ורג', מנהל הפרויקט מטעם משרד הביטחון", וכי הוא עצמו כלל לא נכח במסירה הסופית. טענת התובעים לפיה חברת זאהר השלימה עבורם את עבודות הריצוף, שלכאורה הוכחה בעדותו של בילאל, עשויה לתמוך בטענת הנתבעת לפיה קבוצת העובדים של "אבו ראמי", שהועסקה על-ידי התובעים, עזבה את השטח עוד לפני סיום עבודתה. עדות ישירה לעזיבה ניתנה על-ידי "אבו ראמי":

" אני אחד האנשים ששברו גם ריצוף, התעצבנתי פעם על חשמלאי שבמיוחד הוא רצה לדפוק אותו שם על הריצוף, התעצבנתי ונתתי מכה על הריצוף ביד שלי ואמרתי לו 'הנה, הכל שבור'. נמאס לי מהאנשים שהיו שם ... כל פעם נותנים לי לחזור לשני בניינים ראשונים לסדר פנל שנשבר, בגלל זה עזבתי".

בילאל טען שחברת זאהר ביצעה את השלמת העבודות שהוטלו על התובעים ומהם אף קיבלה את שכר ה, אולם לא הציג תיעוד על ביצוע התשלום. תחת זאת, הוצגו במסגרת עדותו חשבוניות מס שחברת זאהר הוציאה לחברת בת של הנתבעת (ת/1-ת/2).
עופר, מנהל הנתבעת, כפר בטענה שחברת זאהר ביצעה השלמות מטעמם של התובעים. הוא העיד כי "העבודה הושלמה בפברואר, הרבה אחרי שהם (התובעים - א"ג) עזבו את השטח", וכי "התשלום (לחברת זאהר - א"ג) בוצע על ידינו .... ואם הוא קיבל (גם מהתובעים - א"ג), הוא קיבל סוכם כפול". מהעדויות הסותרות לא ניתן להסיק שיש לראות את עבודות ההשלמה והתיקונים שביצעה חברת זאהר בארבעת חדרי האוכל כעבודות שבוצעו על-ידי התובעים. אולם אף אם זו הייתה המסקנה, אין בכך הוכחה שבוצעה מלוא העבודה ברמה הנדרשת. כאמור לעיל, בילאל העיד כי לא נכח במסירה הסופית, אלא רק בשתי המסירות הראשונות. עופר הסביר בעדותו כי שתי מסירות אלו אינן מחייבות את המזמין ואת הקבלן, והן נועדו רק לאיתור פגמים המצריכים תיקון.

10. התובעים, עליהם נטל ההוכחה לביצוע עבודה ברמה הנדרשת על-פי המוסכם, נמנעו מלהעיד את ג'ורג' לויאן, שהיה המפקח מטעם משרד הביטחון. הם אף נמנעו מלהציג יומני עבודה, בהם תועדו "בזמן אמת" קצב התקדמות העבודה, הערות המפקח, התיקונים הנדרשים וכיו"ב. אי-העדת המפקח ואי-הצגת יומני עבודה שהיו בהישג יד פועלים לחובתם. הם הסתפקו בהבאת עדים שהעידו ארוכות על עניינים שלא הייתה לגביהם מחלוקת - כמו, למשל, הנסיבות שהצריכו פעמיים לפרק את הריצוף בשני חדרי אוכל, אולם בנוגע למחלוקת האמיתית ולנטל ההוכחה שרבץ על כתפיהם, נסתרו עדויותיהם על-ידי עדי הנתבעת. לנוכח העדויות הסותרות בעל פה, כפות המאזניים נותרו מעוינות, אולם אלו הוכרעו לחובת התובעים משנמנעו מלהביא עדות אובייקטיבית ומכרעת של המפקח מטעם מ שרד הביטחון. משלא הוכח שעבודת התובעים בוצעה ברמה הנדרשת בהתאם לסעיף 45 לחוק החוזים, דין התביעה לתשלום התמורה להידחות.

תשלום עבור חומרים

11. נסים, הבעלים של התובעת, העיד כי לאחר שפורק ריצוף האולם הראשון, לפי דרישת המפקח מטעם משרד הביטחון, הוא עצמו סיכם עם עופר ועם עידו על מעבר לשיטת ריצוף שונה: "כמו כן סיכמנו שבגלל שזה לא בהדבקה כמו שסוכם, החומרים שישווקו על ידי לצורך השינוי של צורת ההדבקה יהיו בהסכמה על-ידי חברת מפרם". בהתייחסו לחשבונית-מס מיום 21.4.2013 על סך 41,909 ₪ (ת/6) אמר נסים:

"מכיוון שהיו שינויים בדרישות בשטח, מדבק לחומרים אחרים, כל החומרים, כפי שסוכם עם מר עופר קליין ועידו קליין, שהובאו לשטח, היו צריכים להיות מחויבים בהתאם להסכמה. יש שוני בין מה שכתוב בהסכם למה שבוצע בשטח".

"בין המחיר של הדבק, שהוא מאוד זול בשכבה מאוד דקה, לעומת חומרים שאני סיפקתי במקור לגבי ריצוף, יש הפרש מחירים מאוד גבוה וזה היה הסיכום ביני לבינם, שאת ההפרש הזה הם ישלמו".

התובע אמר בעדותו הראשית כי לאחר שהמפקח מטעם משרד הביטחון לא אישר את עבודת הריצוף שביצעה התובעת, פורק הריצוף וסוכם על ריצוף מחדש, בשיטה שונה - ריצוף עם דבק טית במקום ריצוף בהדבקה. לדבריו, "מיד כשנמצא פתרון התחלנו לרצף". לטענתו, הוא הבהיר "בזמן אמת" לעידו, נציג הנתבעת, כי ריצוף עם חומר דבק טית מייקר את העלויות, והסביר כי זו הסיבה לחשבונית מס בגין חומרים שהוצאה לנתבעת. הדברים הוכחשו על-ידי עידו. עופר לא נחקר בחקירה נגדית בעניין זה. המסקנה היא שלא עלה בידי התובעים להוכיח את הסכם בעל-פה, הנוגד את תוכנו של ההסכם בכתב.

12. אף אם היו התובעים מוכיחים שהנתבעת הסכימה לשאת בחומרי הדבקה בסך 41,909 ₪, יש לקזז מסכום זה את נזקיה של הנתבעת, שהוכחו בעדותו של עופר:

"כתוצאה מזה שהם פיגרו בלוח הזמנים ובסופו של דבר נטשו את העבודה, אז נאלצנו לשכור קבלנים במחירים שהם יותר גבוהים מהמחירים שהם היו שלהם. זה פן אחד. פן שני, רמת ההתקשרות הייתה מהיום להיום. ... שלוש, נכנסנו לפיגור בלוח הזמנים ונקנסנו על זה בסך של 174,000 שקל על-ידי משרד הביטחון".

"משרד הביטחון חייב אותנו 174,295 פלוס מע"מ. רובה רכשנו ב-18,000 ₪ פלוס מע"מ. שכר העבודה היה 50,000 ₪ פלוס מע"מ לפי מחירון דקל. האריחים שהלכו לאיבוד ישירות היו 16,000 ₪ ותשלום לזאהר את מורד עבור עיצוב מחדש של שני החדרים היה 85,008 ₪. סך הכל זה 343,303 ₪, פלוס מע"מ זה 401,664".

התוצאה

13. משלא הוכיחו התובעים את זכותם לקבלת תמורת העבודה שביצעו באתר השוהים בקציעות, ומשלא הוכיחו כי הנתבעת הסכימה לשאת בתשלום עבור חומרים - דין התביעה להידחות.

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים (ביחד ולחוד) לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ט, 06 יוני 2019, בהעדר הצדדים.