הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 7347-10-16

בפני
כבוד ה שופט אמיר סלאמה

תובעת

ס.חלבי עבודות פותוח בע"מ

נגד

נתבעים

1.אמיר בירמן
2.משה בירמן
3.הום טאון בע"מ

פסק דין

האם חייבים הנתבעים 1 ו- 2 באופן אישי בגין עבודות שבוצעו ע"י התובעת?

האם הוכח שיש לקזז מהתמורה לה זכאית התובעת סכומים כלשהם בגין נזקים שנטען כי נגרמו עקב הפרה מצד התובעת את התחייבויותיה?

אלה הן השאלות העיקריות העומדות להכרעה בהליך זה.

רקע

1. ברחוב הגליל 77א' בחיפה בוצע פרויקט בניה, במסגרת מה שמכונה "תמ"א 38" (תוכנית מתאר ארצית לחיזור מבנים קיימים).
הצדדים לאותו פרויקט היו בעלי הזכויות במקרקעין עליו היה מבנה מגורים, וחברה בשם "הום טאון (הגליל 77) בע"מ", אשר היתה אמורה לבצע את העבודות.

2. הנתבע מס' 1 (להלן – "עו"ד בירמן"), הוא בעל השליטה בחברת אחזקות, המחזיקה, באמצעות הנתבעת מס' 3 ("הום טאון בע"מ"), בחברת הום טאון (הגליל 77) בע"מ .
הנתבע מס' 2 הוא אביו של עו"ד בירמן.

3. לקראת סיום הפרויקט הנ"ל , בשלהי 2015, דרשה עיריית חיפה מבעלת ההיתר לביצוע הפרויקט (חברה אחרת באשכול החברות הנ"ל), לבצע עבודות פיתוח ותשתיות בשטח ציבורי הגובל במבנה מושא הפרויקט ( דובר בעיקר בעבודות לתיקון מדרכות וסלילה רחוב), וזאת כתנאי לקבלת "טופס 4".
על רקע זה נשכרו שירותיה של התובעת, חברה העוסקת בביצוע עבודות פיתוח ותשתיות, בכדי שתבצע את העבודות שדרשה העירייה.

4. אין חולק כי בתמורה לביצוע העבודות הנ"ל, היתה התובעת אמורה לקבל סך של 79,000 ₪ (כולל מע"מ).
אין חולק כי בסופו של דבר התובעת ביצעה את העבודות הנדונות; עיריית חיפה אישרה את ביצוע העבודות; ועל סמך זה הוציאה "טופס 4".
אין גם חולק כי מעבר לסך של 12,000 ₪, ששולם לתובעת לאחר הגשת תובענה זו, לא קיבלה התובעת תמורה עבור העבודות שביצעה.

הפלוגתאות אשר טעונות הכרעה

5. אלה עיקר הפלוגתאות העומדות להכרעה בתובענה זו:

לטענת התובעת, הנתבעים 1-2 התחייבו באופן אישי לשאת בתמורה עבור העבודות שנדרשה התובעת לבצע. לחלופין, כך נטען, ניתן לחייב את הנתבעים 1-2 באופן אישי לאחר הרמת מסך ההתאגדות מעל הנתבעת מס' 3.
לעומת זאת טוענים הנתבעים, כי הנתבעת מס' 3 היא שהתקשרה עם התובעת; כי הנתבעים 1-2 לא נטלו על עצמם כל התחייבות אישית; וכי ביחס לנתבע מס' 2 הדברים עוד יותר חדים, הואיל ומדובר באדם שלא היה לו כל תפקיד ביחס לפרויקט הנדון או ביחס לחברות הקשורות בו, אלא נדרש לעזור בעבודות שמירה באתר, וזאת לבקשת בנו.

התובעת טוענת כי היא ביצעה את עבודתה כפי שהתחייבה, ומשכך היא זכאית למלוא התמורה המוסכמת.
הנתבעים טוענים כי התובעת הפרה את התחייבותיה, הן במישור לוח הזמנים עליו התחייבה, והן במישור העבודות שבוצעו, דבר שגרם לנזק מצטבר של עשרות אלפי שקלים.

ההליך

6. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, ולנתבעים ניתנה רשות להתגונן.
בשלב מסויים, לאחר שנוהל משא ומתן בין הצדדים, שולם לתובעת סך של 12,000 ₪ (בשתי "פעימות", האחת של 3,000 ₪ והשניה 9,000 ₪).

7. במסגרת ניהול ההליך הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית:
מטעם התובעת הוגש תצהיר של מר סאמי חלבי (להלן – "מר חלבי"), הבעלים והמנהל של התובעת, ושל מר סטפן בולנסקי, מפקח מטעם עיריית חיפה על עבודות פיתוח וסלילה.
מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של הנתבעים 1-2.

8. ביום 17.12.18 התקיימה ישיבה לשמיעת ראיות, בה נחקרו העדים הנ"ל, וכן העיד ונחקר (לבקשת הנתבעים) מר ערן פיינגולד, עובד לשעבר בחברת הום טאון.
לאחר הישיבה סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

9. לאחר שמיעת הראיות ושקילת טענות הצדדים שוכנעתי שמן הדין לקבל את התביעה במלואה.

10. תחילה תידון טענת ההתחייבות האישית שנטלו הנתבעים 1-2, כמו גם שאלת עצם חיובה של הנתבעת מס' 3 ביחס לחוב הנטען.
לאחר מכן ייערך דיון בטענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת מס' 3.

עצם הטלת חיוב על מי מהנתבעים

11. כאמור, התובעת טוענת כי הנתבעים 1-2 התחייבו לשאת באופן אישי בתמורה בגין העבודות שביצעה.
הנתבעים לעומתה טוענים שההתקשרות עם התובעת נעשתה עם הנתבעת מס' 3, וכי אין בין התובעת לנתבעים 1-2 כל יריבות.

א. האם התחייבו הנתבעים 1-2 לשאת באופן אישי בתמורה?

12. כפי שיבואר להלן, חומר הראיות מוביל למסקנה שיש לקבל את גרסתו של מר חלבי בנדון.
חומר הראיות ייסקר להלן בהתאם להתפתחות הכרונולוגית של הדברים, החל משלב ההתקשרות ועד לשלב שלאחר סיום העבודות הנדונות.

13. אשר להתקשרות הראשונית עם התובעת, מסר מר חלבי בתצהיר עדותו הראשית , כי לקראת סוף חודש דצמבר 2015 התקשר אליו עו"ד בירמן, וביקש לבצע עבורו ועבור אביו עבודות פיתוח בפרויקט האמור.
בשלב מסויים נערכה בין שלושת הנ"ל (חלבי, עו"ד בירמן ואביו) , כך לגרסת מר חלבי, פגישה, לגביה הוא מסר את הדברים הבאים בתצהירו:
"9. נפגשתי עם עו"ד בירמן ואביו משה בירמן ברחוב הגליל 77. עברנו על הצעת המחיר. שניהם אישרו אותה וביקשו ממני להתחיל מיד בביצוע.
10. בפגישה זו עו"ד בירמן ומשה בירמן התחייבו אישית (ההדגשה במקור – א.ס.) לשלם לתובעת באמצעותי את המחיר שסוכם. באותו מעמד אף הציע עו"ד בירמן לשלם לתובעת על חשבון. שניהם עשו עליי רושם טוב ואמין. ביקשתי שמלוא התמורה תשולם בסיום העבודות ובתשלום אחד. הם הסכימו.
11. מעולם לא הוזכר שמה של חברה. מעולם לא אמרו שהעבודות מבוצעות עבור חברה. מעולם. עו"ד בירמן ואביו משה בירמן התחייבו אישית (ההדגשות במקור – א.ס.) לשלם לידיי את מלוא התמורה..."

14. בחקירתו הנגדית בבית המשפט חזר מר חלבי על הדברים, כאשר ביחס לאותה פגישה מסר את הדברים הבאים (עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 13-16):
"..נפגשנו ביום הראשון ביום ו' בשעת בוקר בשעה 08:00 יחד איתו ועם אביו בקומה שניה בנו"ש ברח' הגליל 77. הוא הגיע בחליפה מחוייטת כפי שהוא נראה עכשיו, שידר אמינות והבטיח לי אישית אני אמיר בירמן יחד עם אבא שלו להשלים (צ"ל לשלם – א.ס.) את העבודות."
ובהמשך הוא מסר את הדברים הבאים (עמ' 29, שורות 22 עד 27):
"לא ידעתי על קיום הום טאון ולא יוניק קונסטרקשיין (הרשומה בעירייה כבעלת היתר הבניה – א.ס.) 4, 5 חברות לא ידעתי על קיומן, הציג עצמו אמיר בירמן, אני ומשה (הנתבע מס' 2 – א.ס.) אדם מבוגר מכירים יושרה ואמון ונתתי אמון ולחצתי ידיים, יש גם הנחה של כמה מאות שקלים. זו ההנחה שהוא ביקש במעמד הדרישה ויצאנו לדרך, עובדה שבהצעה מופיעה רק כתובת הבנין.
ש. תאשר לי שאת הידיים לחצת איתי בלבד (עו"ד בירמן, שייצג את הנתבעים בהליך, הוא זה שניהל את החקירה הנגדית – א.ס.)
ת. איתך ועם אביך. כיבד אותי גם בקפה. בקומה השניה."

15. מר חלבי הותיר במהלך עדותו בפניי רושם חיובי ביותר מבחינת אמינות, ואת גרסתו מצאתי מהימנה.
אכן, מדובר, הלכה למעשה, בעדות של בעל דין, אשר בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] טעונה נימוקים לשם קבלת התביעה על פיה, נימוקים שלא יכולים להיות נעוצים אך ורק במידת האמון שבית המשפט רוחש לעדות.
במקרה דנן חומר הראיות מכיל די והותר נימוקים לקבלת גרסת התובעת על פי עדותו של מר חלבי, כפי שיפורט מייד.

16. לעומת עדותו של מר חלבי, עדותם של עו"ד בירמן ושל אביו, בכל הנוגע לטיב ההתקשרות ולמצגים שהציגו השניים בפני מר חלבי במועד ההתקשרות ביחס לזהות משלם התמורה, היתה לא משכנעת והתקשיתי לקבלה.

17. גרסת היסוד של עו"ד בירמן היתה, שהתובעת התקשרה עם חברת הום טאון בע"מ (שכאמור שולטת בחברת הום טאון (הגליל 77) בע"מ, ונשלט ת בידי חברה אחרת שבבעלותם עו"ד בירמן).
אלא שגרסה זו כשלעצמה היא בעייתית, משום שההסכמים מול בעלי הזכויות במבנה שברחוב הגליל 77 היו עם חברת הום טאון (הגליל 77) בע"מ, ולא ע ם חברת הום טאון בע"מ. זאת ועוד ; כאשר התבקש עו"ד בירמן, לקראת סיום עבודות התובעת, ע"י מר חלבי , לחתום על מסמך ביחס לתשלום , הוא עשה כן בשמה של חברת הום טאון (הגליל 77) בע"מ, ולא בשמה של חברת הום טאון (נספח ד' לתצהיר מר חלבי, עליו יורחב בהמשך).
ודוקו. אין המדובר בנסיבות העניין בהבדל סמנטי, אלא בפרט מהותי, המכרסם באמינות גרסת עו"ד בירמן.
שכן, בזמן אמת שמה של חברת הום טאון בע"מ (להבדיל מהום טאון הגליל 77), לא עלה במסמך כלשהו, ורק לאחר סיום עבודות התובעת, בחודש מרץ 2016, עת ביקש עו"ד בירמן להדוף את דרישותיו של מר חלבי לתשלום התמורה, הוא העביר לידיו שיקים המשוכים ע"י חברת הום טאון בע"מ (שיקים אשר חוללו בהמשך, ועליהם עוד נרחיב).
דומה כי גרסתו של עו"ד בירמן במסגרת ההליך הנוכחי, לפיה ההתקשרות היתה עם חברת הום טאון בע"מ (למרות ששמה לא עלה בכל מסמך ביחס לפרויקט לפני כן), נועדה להסביר מדוע מסר עו"ד בירמן שיקים של חברה אשר נשלטת על ידו (בעקיפין) ושאינה קשורה, כביכול , לפרויקט. בהקשר זה יודגש, כי מסירת שיקים ע"י עו"ד בירמן המשוכים ע"י תאגיד שלכאורה אינו קשור לעניין, עולה בקנה אחד עם גרסת מר חלבי לפיה ההתחייבות היתה אישית של עו"ד בירמן, בדיוק כפי שמסירת שיקים של חברת עורכי הדין בה פועל עו"ד בירמן, במסגרת הליכים אלה, לצורך פירעון זכות התובעת, עולה בקנה אחד עם הדבר (ועל כך יורחב בהמשך).
הנה כי כן, הגרסה במסגרת הליכים אלה, אשר ביקשה לקשור בין הנתבעת מס' 3 להתקשרות עם התובעת, נועדה להוות כסות להתחייבות האישית שנטל עו"ד בירמן על עצמו.

18. זאת ועוד. עו"ד בירמן טען בתצהירו כי "מעולם לא היה מקרה בו אני ביקשתי משהו ביחד עם אבי בקשר לפרויקט. רק אני שוחחתי עם התובעת והוא ידע מהשיחה הראשונה כי מדובר בחברה יזמית בשם "הום טאון בע"מ..." (סעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית ).
מר חלבי, כאמור, סיפר על פגישה שנערכה בקומה השניה של המבנה, בה נכחו עו"ד בירמן ואביו, ובמהלכה התחייבו שניהם לפרוע באופן אישי את התמורה.
מלבד אמינותו של מר חלבי, כאמור לעיל, דווקא עדות הנתבע מס' 2, אביו של עו"ד בירמן, חיזקה את גרסתו של מר חלבי בנדון.
הנתבע מס' 2 טען לגבי הפגישה הראשונה שנערכה בין הצדדים כי "ראיתי שאמיר נפגש עם מר חלבי ישבו ברכב וסגרו מה שסגרו, הייתי בכלל במרחק של עשרות מטרים משם וזה מה שנאמר לי שהחברה סגרה" (עמ' 42 לפרוטוקול, שורות 11-12). אציין כי דווקא "הלהיטות" של הנתבע מס' 2 להדגיש בעדותו כי בזמן אמת נאמר לו ע"י בנו "שהחברה סגרה", עומדת בעוכריו, שכן לא ברור מדוע היה חשוב כל כך לעו"ד בירמן להבהיר לאביו, בזמן אמת, שדווקא "החברה סגרה" עם התובעת, ומסירת הדברים בעדות האב מעידה שהוא הגיע לביהמ"ש בכדי "לדלקם" גרסה זו.
ואכן, עת התבקש הנתבע מס' 2 , מיד לאחר מסירת הדברים, למסור תשובות ביחס למעמד זה, הוא החל "להסתבך", כאשר בשלב ראשון טען כי באותו מעמד (הפגישה הראשונה בין עו"ד בירמן למר חלבי), מסר בנו שיקים של החברה (עמ' 42 לפרוטוקול , שורה 22), נתון שהוא לא נכון בעליל (השיקים נמסרו לאחר סיום העבודות, בחודש מרץ 2016).
בהמשך, ובכדי לבסס את גרסתו שההתקשרות נעשתה דווקא עם החברה, טען הנתבע מס' 2 שהוא יודע שהחברה חתמה עם מר חלבי על הסכם (עמ' 42 לפרוטוקול , שורה 33), למרות ששוב מדובר בנתון לא נכון בעליל.
בהמשך עומת הנתבע מס' 2, באופן חזיתי, עם גרסת מר חלבי בעניין קיום פגישה בנוכחותו בקומה השניה של המבנה, ודומה כי בשלב זה הוא לא יכול היה להכחיש באופן מוחלט את קיומה של פגישה כאמור (פגישה שעו"ד בירמן הכחיש אותה).
כך באו הדברים לידי ביטוי בפרוטוקול (עמ' 44, שורה 30 ואיל):
"ש. אמר מר חלבי, כי התקימה פגישה בקומה השניה....
ת. אני לא זוכר.
ש. יכול להיות שהייתה פגישה כזו ואתה לא זוכר אותה, או שלא הייתה פגישה כזו?
ת. אני לא זוכר, יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. למיטב ידיעתי, בקומה שניה לא יכולה להיות פגישה כי דיירים גרים שם."
את תשובתו האחרונה של הנתבע מס' 2 ניתן לראות, בנסיבות העניין, כאישור לגרסת מר חלבי בעניין קיומה של פגישה בין השלושה, פגישה שהנתבעים 1-2 לא היו מעוניינים לאשר את קיומה, משום שהיא עולה בקנה אחד עם גרסת היסוד של מר חלבי, ואינה מתיישבת עם הקו שביקשו הנתבעים 1-2 להציג.

19. כאן המקום להוסיף, כי במסגרת הקו שהנתבעים 1-2 ניסו להציג בהליך זה, הוצג הנתבע מס' 2 כפנסיונר אשר כל מעורבותו היתה לבצע מדי פעם עבודות "שמירה" באתר (סעיף 4 לתצהיר עו"ד בירמן).
ברם, קשה היה לקבל הצגה זו של הדברים, כאשר מחד עדותם של עו"ד בירמן ואביו בעניין אופי מעורבות בפרויקט היתה לא היתה משכנעת, ומאידך דווקא עדותו של ערן פיינגולד (שהובא מטעם הנתבעים), אשר העיד אמנם כי מעורבות הנתבע מס' 2 החלה עם מעשי גניבות באתר, אך בד בבד אישר כי הוא (פיינגולד) היה מנהל אתר העבודה וכי הנתבע מס' 2 היה "מידי פעם נוכח והחליף אותי לפעמים לפקוח עין על הנעשה" (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 4-6), משמעה שמר פיינגולד אישר, בחוסר רצון ניתן לומר, כי הנתבע מס' 2 ניהל מדי פעם את האתר, ולא היה שומר גרידא, כפי שניסו הנתבעים לטעון.
בכלל, הניסיון להמעיט בחלקו של הנתבע מס' 2 ביחס לאופי מעורבותו בפרויקט, נבע, כך נראה, מרצונם של הנתבעים להרחיק את הנתבע מס' 2 משלב כריתת ההתקשרות עם התובעת, ובמכלול חומר הראיות הוא מחזק את גרסת התובעת, בדבר נטילת התחייבות אישית גם מצד הנתבע מס' 2.

20. בהערת אגב אציין, שבעניין הקשר הראשוני שנוצר בין מר חלבי לעו"ד בירמן, לא מצאתי שיש חשיבות משמעותית לשאלה מי הביא ליצירת הקשר הראשוני, האם היה זה חבר של עו"ד בירמן (כגרסת מר חלבי), או היה זה מר סטפן בולנסקי שהמליץ באוזני עובד הנתבעת מס' 3 פיינגולד על מר חלבי (כגרסת הנתבעים, וזאת חרף הכחשתו המוחלטת של מר בולנסקי בעדותו לפניי, עדות שככלל היתה אמינה עליי).
החשוב הוא שחומר הראיות מלמד, כי לאחר יצירת הקשר הראשוני, התחייבו הנתבעים 1-2 בפני מר חלבי לפרוע באופן אישי את התמורה, כפי שפורט לעיל, וכפי שעוד יפורט בהמשך.

21. גרסת מר חלבי לפיה עו"ד בירמן ואביו התחייבו בפניו לפרוע באופן אישי את התמורה, עולה בקנה אחד גם עם נתונים "חיצוניים" להתקשרות בין הצדדים.
מחד, מר חלבי העיד כי את מרבית עבודות התובעת ביצע מול אנשים פרטיים ולא מול חברות, וזאת לאור ניסיון העבר: "90 אחוז מהעבודות שאני מבצע בשטח של חיפה זה אנשים פרטים נטו. לא חברות. אני כמעט ולא עובד עם חברות. נכוויתי מספיק בעבר ועוד בתקופה של אבי. החברה קיימת 40 שנים." (עמ' 28 לפרוטוקול, שורה 23).
מאידך, בשלב בה התעורר הצורך בביצוע עבודות הפיתוח בפרויקט, ושכירת שירותיה של התובעת, היה הפרוייקט במצב בעייתי מבחינה כספית (ראו עדות ערן פיינגולד, בעמ' 32 לפרוטוקול שורה 24 ואילך). נתון זה, בצירוף העובדה שחברת הום טאון 77 בע"מ כמו גם חברות אחרות באותו אשכול "נסגרו" (כדברי עו"ד בירמן) לאחר סיום הפרויקט, יכול להסביר מדוע היה חשוב לעו"ד בירמן ולאביו להציג בפני מר חלבי מצג של התחייבות אישית, בכדי לשכנע אותו לבצע את העבודות.

22. זאת ועוד. במהלך ביצוע העבודות ע"י התובעת, ולקראת סיומן, חתם עו"ד בירמן לבקשת מר חלבי על מסמך, שצורף כנספח ד' לתצהירו של מר חלבי. מס מך זה, כך סבורני, מחזק את גרסתו של מר חלבי, כפי שיובהר מייד.

23. מנספח ד' הנ"ל עולה כי ביום 18.2.16, לאחר תחילת ביצוע העבודות ע"י התובעת (שהחלו ביום 31.1.16), ניסח עו"ד אמיר בירמן, לבקש מר חלבי, מסמך עבור התובעת (נספח ד' לתצהיר מר חלבי), בזו הלשון:
"הנני, "הום טאון הגליל בע"מ", ע"י מנהלה אמיר בירמן מאשר כי בגמר עבודות ביצוע ריבוד הכבישים לפי דרישת העירייה, ישולם לך סכום כלל העבודות בסך של 67,550 ₪ + מע"מ.
בברכה
אמיר בירמן, מנהל"
כאן המקום לציין, כי בתצהיר עדותו הראשית התייחס מר חלבי לתאריך המסמך כ- 28.2.16, ואולם ברי כי מדובר בטעות, כפי שעולה מהתאריך הרשום במסמך, וכפי שהבהיר גם עו"ד בירמן, עת השיב לשאלות ביחס למסמך בחקירתו הנגדית (עמ' 38 ו- 39 לפרוטוקול).
מחומר הראיות עולה, כי מר חלבי ביקש מעו"ד בירמן לחתום על מסמך שיביא לידי ביטוי את ההתחייבות האישית שנטל על עצמו, וזאת בין היתר לאור העובדה שעו"ד בירמן לא נכח באתר העבודות לאורך ביצוע העבודות ע"י התובעת, דבר שהדאיג את מר חלבי.
בהקשר זה העיד מר חלבי, כי במהלך ביצוע העבודות היו שתי הפסקות בביצוען: האחת בין 4.1.16 ועד 11.1.16, בשל מזג אוויר חורפי, והשניה ביום 11.2.16 לאחר "קרצוף" הכביש, אז נעצרו העבודות בשל נתק במגעים עם עו"ד בירמן, שלא השיב להודעותיו (ראו עמ' 28-29 לפרוטוקול).
ואכן, עיון ביומן עבודה שניהל מר חלבי (נספח ג' לתצהירו, מסמך שמהימנותו לא נסתרה, בניגוד לטענת הנתבעים), רואים כי ביום 11.2.16 היתה הפסקה בעבודות, לאחר ביצוע עבודות קרצוף הכביש, עד ליום 18.2.16, הוא מועד תאריך המסמך נספח ד' הנ"ל.

24. כאמור, סבורני כי המסמך מיום 18.2.16 מחזק את גרסתו של מר חלבי, הן לאור עצם עריכתו, והן לאורך התאריך בו ניתן.
ביחס לעצם עריכתו, הרי שהדבר מתיישב עם גרסת מר חלבי לפיה אי נוכחות עו"ד בירמן בשטח הביאה לדאגה בלבו של חלבי, אשר דרש שעו"ד בירמן יגיע לשטח ויחתום על מסמך שיבטא את התחייבותו האישית. ואכן, מיומן העבודה שניהל מר חלבי רואים, כי ביום 18.2.16 (יום חתימת המסמך ע"י עו"ג בירמן) התחדשו העבודות.
ביחס למועד עריכתו, הדבר מתיישב עם גרסת מר חלבי, לפיה רק לאחר שעו"ד בירמן חתם על מסמך הוא נאות לחזור לעבודה.

25. אכן, המסמך מיום 18.2.16 אינו מנוסח כהתחייבות אישית של עו"ד בירמן לשאת בתמורה לה זכאית התובעת.
ברם, עיון מדוקדק בו, כמו גם בחינת עדותם של מר חלבי ושל עו"ד בירמן ביחס אליו, מלמדים כי מדובר במסמך שנוסח ע"י עו"ד בירמן על מנת להשיג שתי תכליות בו זמנית – מחד להפיג את החשש של מר חלבי לכך שעו"ד בירמן אינו נושא באחריות אישית לתשלום, ותכלית זו הושגה ע"י אזכור שמו של עו"ד בירמן (הן בגוף המסמך והן בתו ר מי שחתום עליו), והשניה להרחיק את עו"ד בירמן מאחריות אישית, ע"י שימוש בניסוח משפטי שנועד לבסס את הטענה שההתחייבות היא של החברה, ולא של עו"ד בירמן.
בכך ניסה עו"ד בירמן ליהנות משני עולמות, אך סבורני שהדבר אינו מסייע לו בתובענה שלפניי, אלא דווקא עולה בקנה אחד עם גרסת מר חלבי, שכן עצם העובדה שמר חלבי דרש שעו"ד בירמן יגיע לשטח ויחתום על מסמך, עולה בקנה אחד עם גרסת היסוד שלו, בדבר קיומה מלכתחילה של התחייבות אישית כאמור.

26. מר חלבי מסר בתצהירו, כי לאחר ניסוח המסמך הנ"ל הוא שם לב שעו"ד בירמן עשה שימוש בשם של חברה, וכי כאשר דרש הסבר לכך מסר לו עו"ד בירמן שאין לו מה לדאוג ושהוא ואביו ישלם את הסכום.
לעומת זאת, גרסתו של עו"ד בירמן ביחס לחתימה על המסמך היתה, כי הוא הסכים לנסח את המסמך ולחתום עליו לאחר שהתובעת נעלמה מהאתר והסכימה לחזור אליו ביום 18.2.16, או אז הסכים עו"ד בירמן לדרישה לחתום על המסמך כאמצעי לשכנע את התובעת לסיים את העבודות.
אלא שאת עדותו של עו"ד בירמן בנדון מצאתי כלא משכנעת, כאשר לא מצאתי בה הסבר המניח את הדעת לשאלה מדוע מלכתחילה היה כה חשוב למר חלבי להחתים את עו"ד בירמן על מסמך כלשהו.

27. נתון נוסף המחזק את גרסתו של מר חלבי בעניין קיומה של התחייבות אישית, נוגע לתשלום שביצע עו"ד בירמן לתובעת לאחר הגשת התביעה שלפניי .
לאחר הגשת התובענה, החליט עו"ד בירמן לשלם לתובעת, באמצעות חברת עורכי דין המנוהלת על ידו, סך של 12,000 ₪ (סכום ששיקף, לסברתו, את המגיע לתובעת בגין העבודות שביצעה).
הלכה למעשה, מדובר בסכום ששולם לתובעת באופן אישי ע"י עו"ד בירמן, ובאופן שאינו עולה בקנה אחד עם העמדה הנחרצת והחד משמעית של עו"ד בירמן, לפיה ההתקשרות נעשתה רק מול הנתבעת מס' 3, כאשר הנתבעים 1-2 לא נטלו על עצמם כל התחייבות אישית.
עו"ד בירמן התבקש על ידי, במהלך עדותו , להסביר את פשר הדבר, וכך מסר (עמ' 40 לפרוטוקול):
"ש. את התשלומים שילמת משיקים של חב' עורכי דין שלא קשור להום טאון בכלל.
ת. לא קשורה בכלל.
ש. למה
ת. כי כאשר החלטתי לשלם ולא היה לי את אמצעי התשלום הטכני לשלם כי החברות סגורות ב 2017 כבר כמעט שנה ומשהו אז האמצעי היחיד שהיה לי לשלם זה מחשבונות עוה"ד ומשם שלמתי. ההחלטה כאשר...החלטתי לפנים משורת הדין. אם מישהו עשה משהו אני צריך להחזיר לו גם אם אני לא חייב משפטית. זה הכל. לפנים משורת הדין".
את ההסבר האמור מצאתי כלא משוכנע ולא מניח את הדעת.
אם עו"ד בירמן, משפטן שייצג את עצמו, דגל למן תחילת ההליך בטענה כי אינו חייב מאומה באופן אישי, מדוע מצא לנכון לשלם מכיסו (הלכה למעשה) לתובעת סך של 12,000 ₪?
את ההסבר לפיו הדבר נעשה "לפנים משורת הדין", התקשיתי לקבל כהסבר משכנע, וההתנהלות האמורה עולה, מבחינת ראייתי, בקנה אחד עם גרסת התובעת, כפי שנמסרה מפי מר חלבי.

28. לסיכום חלק זה.
עדותו של מר חלבי בדבר מתן התחייבות אישית מפי עו"ד בירמן ומפי אביו הנתבע מס' 2, היתה אמינה ומשכנעת, ואת גרסתו בנדון מצאתי כמהימנה.
גרסה זו עולה בקנה אחד עם חומר הראיות, כפי שפורט לעיל.
לעומת זאת, את עדותם של עו"ד בירמן ושל אביו, ובמיוחד את הכחשתם שניתנה על ידם התחייבות אישית, התקשיתי לקבל כעדות משכנעת ואמינה, והיא אף אינה עולה בקנה עם מכלול חומר הראיות.
המסקנה היא שהוכח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי הנתבעים 1 ו- 2 התחייבו בפני התובעת, באמצעות מר חלבי, לשאת באופן אישי בתמורה החוזית המוסכמת בגין העבודות שהתובעת התחייבה לבצען.
אבהיר כי ביחס לנתבע מס' 2 הדברים נסמכים על עדותו של מר חלבי; על חוסר מהימנות גרסת הנתבע מס' 2 ביחס לנסיבות כריתת ההתקשרות עם התובעת וביחס להכחשתו בעניין קיום התחייבות אישית; על הכחשתו הלא משכנעת של עו"ד בירמן בדבר העדר מעורבות כלשהי של הנתבע מס' 2 בכל הנוגע לפרויקט; ועל מכלול חומר הראיות, כמפורט לעיל.

29. ודוקו. חיובם של הנתבעים 1-2 אינו נובע מהרמת מסך התאגדות, אלא מהתחייבות אישית אותה הם נטלו על עצמם, ואשר הוכחה כדבעי בחומר הראיות שהנוח לפניי.

ד. האם יש לתובעת עילה כנגד הנתבעת מס' 3?

30. ראינו שהתובעת הוכיחה כי הנתבעים 1-2 התחייבו באופן אישי לפרוע את התמורה בגין העבודות.
האם קיימת, במקביל, עילה בידי התובעת כלפי הנתבעת מס' 3 ביחד לאותן עבודות?

31. סבורני כי התשובה לכך בנסיבות העניין היא חיובית, ולו רק בשים לב לטענת הנתבעים, הן בכתב הגנתם והן בתצהיריהם, כי ההתקשרות עם התובעת נעשתה מול הנתבעת מס' 3 ועבורה.
המדובר בהודאת פורמלית של בעל דין, לפיה ההתקשרות החוזית נעשתה עבור הנתבעת מס' 3, ומשכך ניתן להטיל על האחרונה חיוב חוזי לשלם לתובעת את התמורה בגין העבודות שביצעה.

32. אין לקבל את טענת הנתבעים, לפיה טענת התובעת לקיום חיוב של הנתבעים 1-2 כלפיה, אינו דר בכפיפה אחת עם קיום חיוב המוטל על הנתבעת מס' 3 בגין העבודות.
טענת התובעת לקיום התחייבות אישית מצד הנתבעים 1-2, יכולה מבחינה עיונית-משפטית לדור בכפיפה אחת עם קיום התחייבות חוזית של הנתבעת מס' 3 ביחס לאותן עבודות (שהרי תאגיד יכול ליטול על עצמו התחייבות חוזית, ואחרים יכולים להתחייב באופן אישי לקיום אותה התחייבות).
אכן, התובעת מלכתחילה לא ביססה את תביעתה על התקשרות חוזית עם הנתבעת מס' 3 (או עם תאגיד אחר), שהרי מר חלבי אמר שרק לאחר תחילת ביצוע העבודות הוא הופתע לשמוע על מעורבות של חברה בנדון.
ברם, הואיל וגרסת התובעת אינה מוציאה מגדר האפשרות המשפטית הטלת חיוב חוזי על הנתבעת מס' 3, ומכיוון שהנתבעת מס' 3 מודה בכך שהיא הצד להתקשרות החוזית עם התובעת, ניתן להטיל גם על הנתבעת מס' 3 את החיוב לשלם לתובעת עבור העבודות הנדונות.
אוסיף כי אין קושי עם קביעה שכזו גם בשים לאמור לעיל, בכל הנוגע לתהיות העולות באשר לנכונות, במישור העובדתי, של גרסת עו"ד בירמן בדבר קיום התקשרות עם הנתבעת מס' 3, שכן תהיות אלה הועלו במסגרת ניתוח גרסתו של עו"ד בירמן בעניין נטילת התחייבות אישית, ואילו במישור קיום עילה עצמאית כנגד הנתבעת מס' 3 לא ניתן להתעלם מהודאה פורמלית של בעל דין, ולפיה הנתבעת מס' 3 היתה הצד להתקשרות החוזית בכל הנוגע לעבודות.

טענת הקיזוז

33. בבקשת רשות להתגונן טען עו"ד בירמן, כי קמה לנתבעת מס' 3 זכות קיזוז, שכן התובעת הפרה את התחייבויותיה, הן בשל איחור בביצוע העבודות, דבר שגרם לנתבעת מס' 3 לשלם לשבעה דיירים פיצוי בסך 7,000 ₪ לחודש לכל דייר, במשך 3 חודשים, , ו הן בגין הוצאות שהנתבעת מס' 3 נאלצה להוציא בגין צורך בהשלמת עבודות שלא בוצעו ע"י התובעת, בס ך של 34,000 ₪ ומע"מ.

34. תחילה יודגש כי טענת הקיזוז והעלתה אך ורק ביחס לנתבעת מס' 3 (מטעמים ברורים, שהרי הנתבעים 1-2 טענו להעדר קשר אישי לפרויקט, ומשכך הנזק שהקים את טענת הקיזוז נטען מפי הנתבעת מס' 3).
עם זאת, גם בהתעלם מכך, טענת הקיזוז בכללותה, במיוחד בעניין עצם קיום נזק כנטען, כמו גם שיעורו, לא הוכחו, ולו במעט.

35. נתחיל עם הטענה שהנתבעת מס' 3 נאלצה לבצע השלמות של עבודות שהתובעת היתה אמורה לבצען.
בהקשר זה טען עו"ד בירמן בתצהירו, כי הנתבעת מס' 3 ביצעה באמצעות פועלים שלה עבודות של יישור שטח, הוספת אדמה, פיזור חצץ, ניקוי ופינוי, סידור שיפועים ועוד, אלא שלא הוצגו בנדון כל אסמכתאות, לרבות יומני עבודה, או עדויות ביחס לביצוע העבודות הנדונות.
אציין כי הנתבעים טרחו והמציאו פרוטוקולים של ישיבות שניהל ערן פיינגולד ביחס לפרויקט (נ/4) , בין היתר בכדי להוכיח את טענתם בדבר איחור מצד התובעת בביצוע העבודות, ואולם אין זכר בפרוטוקולים אלה לעבודות שביצעה הנתבעת מס' 3 במקום התובעת, כאשר הנתבעים לא מציגים, כאמור, יומני עבודה או ראיות אחרות בעניין ביצוע העבודות הנטענות.
יתרה מכך, טענת הנתבעים בנדון אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שלאחר סיום העבודות בידי התובעת, אישרה עיריית חיפה, ללא הסתייגות, את ביצוע העבודות שבעלת ההיתר במקום היתה אמורה לבצע (עובדה עליה אין מחלוקת).
לבסוף נציין, כי מלבד העובדה שלא הוצגו ראיות של ממש בעניין עצם ביצוע העבודות בידי הנתבעת מס' 3, נציין שלא הוצג ולו בדל ראיה לעניין שווי או עלות ביצוע העבודות הנטענות (כגון מסמכי הנהלת חשבונות), כאשר תצהיר עדותו הראשית של עו"ד בירמן נעדר אפילו טענה בעניין שיעור העלות הנדונה.

36. אשר לטענת האיחור, הטענה נסמכת על גרסת עו"ד בירמן, לפיה התובעת התחייבה להתחיל את עבודתה ביום 15.1.16, ולסיימה בתוך כשבוע עד עשרה ימים, מה שלא אירע בפועל, שכן לשיטת הנתבעים עבודת התובעת הסתיימה בחודש מרץ 2016, דבר שגרם לנתבעת מס' 3 לשאת בהוצאות 7 דיירים בסך כולל של 84,000 ₪ (סעיפים 28 עד 31 לתצהיר עדותו הראשית של עו"ד בירמן, כאשר נציין שבתצהיר אשר צורף לבקשת רשות להתגונן, טען עו" ד בירמן שההוצאות לדיירים עמדו על 147,000 ₪).
אלא שכל גרסתו של עו"ד בירמן בנדון, החל מהטענה לעצם קיומו של איחור ומשכו, וכלה בטענה לגבי הוצאות שנגרמו לנתבעת מס' 3 בגינו, כלל לא הוכחה.

37. על פי יומן העבודה שהציגה התובעת ואשר צורף לתצהירו של מר חלבי (נספח ג'), התחילה התובעת בביצוע העבודות ביום 31.1.16 וסיימה אותן ביום 28.2.16, כאשר במהלך תקופה זו היו שתי הפסקות עיקריות, שנגרמו, לגרסת מר חלבי, האחת בשל מזג האוויר והשניה בשל היעדרותו של עו"ד בירמן מהאתר והחשש שהדבר גרם למר חלבי.
מר חלבי הוסיף והסביר בעדותו לפניי, כי הוא הכין את הצעת המחיר ביום 16.1.16; כי רק כעבור שבוע חזרו אליו עם תשובה חיובית ביחס להצעה; כי סוכם שהוא יתחיל לעבוד מספר ימים לאחר מכן; וכי הוא התחייב לסיים את העבודה בתוך שבועיים עד ארבעה שבועות (כאשר הוא מדגיש שאין כל היגיון בכך שיתחייב לסיים עבודה מסוג זה, שעלותה עמדה על כ- 80,000 ₪, בשבעה ימים).
אזכיר שוב, מר חלבי היה עד מהימן ביותר.
ברי כי גרסת מר חלבי בנדון, לרבות האמור ביומן העבודה ובהסברים שלו ביחס לאמור בו, משמיטים את הקרקע מתחת לגרסת הנתבעים בעניין עצם קיום האיחור ומשכו כנטען.

38. אכן, מר ערן פיינגולד טען בעדותו לפניי, שהיה איחור גדול מצד התובעת בביצוע העבודות כפי שהתחייבה, ואולם בנסיבות העניין אין משקל של ממש לגרסה זו.
מר פיינגולד לא נכח בעת ההתקשרות עם התובעת, והוא אינו יכול להעיד מ ידיעה אישית אודות ההתחייבות שהתובעת נטלה על עצמה בנדון.
כך עולה מעדותו, בה מסר, בין היתר כי : "בפועל התחייבנו לדיירים שהיינו בקשר איתם יומיומי בנושא והבטחנו שהעבודה תתבצע תוך מספר ימים, מבין שזה היה הסיכום עם הקבלן פיתוח שישעה בזריזות ובסוף זה היה בעיית גביית כספים מהדיירים." (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 30-32, ההדגשה בקו תחתון אינה במקור – א.ס.).
אגב, מעדות זו עולה שמבצעי הפרויקט היו נתונים תחת לחץ מהדיירים (כאשר מהראיות עולה שכבר באותו מועד היה איחור במסירת הדירות), דבר שהביא אותם להתחייב בפני הדיירים שעבודות הפיתוח יסתיימו בתוך מספר ימים, ואולם ברי כי הדבר אינו מוכיח שהתובעת התחייבה לסיים את העבודות בפרק הזמן שהובטח לדיירים.

39. גם הפרוטוקולים שערך מר פיינגולד (נ/4), אינם מסייעים לנתבעים בנדון.
בפרוטוקול הישיבה מיום 5.1.16 אכן נרשם כי עד ה- 15.1 הקבלן יתחיל את השלמת העבודות ויסיימם עד 25.1, ואולם הדבר מוכיח, לכל היותר, שכך דובר בין משתתפי הישיבה, אך אין בו כל הוכחה שכך התחייבה התובעת.
בפרוטוקול הישיבה מיום 20.1.16 נרשם אמנם שהקבלן מאחר בתחילת העבודות, ואולם כפי שכבר צויין, וכפי שעולה מחומר הראיות, מר פיינגולד, שערך את הפרוטוקולים הנדונים, לא היה בקשר של ממש עם מר חלבי, ונראה שהוא חי מפיו של עו"ד בירמן, שהיה בקשר עם מר חלבי בהקשר זה .
הפרוטוקול מיום 4.2.16 משקף אמנם את הכעס של דיירים בגין אי ביצוע עבודות הפיתוח, ואולם אין הוא מוכיח שהאשמה מונחת לפתחה של התובעת (ואף אינו מכיל רישום ברוח זו.
הפרוטוקול מיום 15.2.16, מכיל אמנם רישום שהקבלן (קרי התובעת) לא עובד והוא עזב את האתר, אך אין בכך הוכחה להפרת התחייבות מצד התובעת, כאשר בנדון נזכיר את גרסת מר חלבי לגבי סיבות ההפסקות בעבודות, כפי שפורט לעיל.

40. כך או אחרת, גם אם נניח שהנתבעת הוכיח איחור מצד התובעת באופן העולה כדי הפרת התחייבות התובעת בעניין לוח הזמנים לביצוע העבודות, לא הוכח, ולו במעט, הנזק הנטען שנגרם לנתבעת מס' 3 עקב כך.
כאמור, עו"ד בירמן טען כי האיחור בביצוע העבודות גרם לנתבעת מס' 3 לאחר במסירת דירות לשבעה דיירים, וכי הדבר גרם לכך שהנתבעת מס' 3 נשאה בתשלום חודשי של 7,000 ₪ לכל דייר, למשך שלושה חודשים, ובסך הכל 84,000 ₪.
אלא שהנתבעים לא הציגו כל אסמכתא התומכת בטענה זו, ולא פירטו באילו דיירים מדובר, למעט גברת בשם פישמן, שאודותיה נתייחס מייד.
עו"ד בירמן הסביר בעדותו, כי לא מדובר בתשלום של ממש בו נשאה הנתבעת מס' 3 לדיירים, אלא בקיזוז שעשו הדיירים בתשלומים לנתבעת מס' 3, אך לא הוצגה כל אסמכתא חשבונאית או אחרת ביחס לאותו קיזוז נטען, ביחס לעיתוי תשלומו או ביחס לשיעורו (בנדון הועלו שלל הסברים לאי הצגת תיעוד כאמור , לרבות אי שיתוף פעולה מצד רואה החשבון; הפסקת פעילות החברות; ואירוע של הצפה במחסן; אשר כולם כאחד לא היה משכנעים במיוחד).
אשר לדיירת היחידה שהיתה התייחסות אליה בהקשר זה, אותה גברת פישמן, נציין כי הנתבעים הציגו לגביה מכתב קיזוז של בא כוחה, ואולם עיון במכתב מלמד כי הוא נכתב במחצית השניה של חודש אפריל 2015 (ראו כותרת המכתב, כמו גם השורה העליונה של אישור משלוחו בפקסימיליה), וכי הוא עוסק באיחור של מסירת הדירה (כאשר מועד המסירה נדחה לחודש מאי 2015), ולקיזוז נטען בגינו, והכל לפני שהתובעת נכנסה בכלל לתמונה, וללא קשר אליה.
נראה אפוא שכאשר נעשתה ההתקשרות עם התובעת, היו יזמי הפרויקט מצויים זה מכבר באיחור במסירת הדירות כפי שהתחייבו לבעלי הזכויות; לפחות חלק מהדיירים (כפי שעולה מהמקרה של גב' פישמן) טענו לקיזוז; וכל זה היה ללא קשר לתובעת ולמועד שבו היא התחייבה לבצע את העבודה.
אכן, מר פיינגולד ניסה בחקירתו הנגדית להסביר את פשר הדבר בכך שגם אם האיחור במסירה הדירות לא היה קשור במקור לתובעת, הרי שעיכוב הביצוע בעבודות הפיתוח נתן בידי הדיירים עילה שלא לפרוע את חובות קיימים, ואולם מדובר בעדות בעלמא, לא משכנעת, ושאינה נתמכת ולו בבדל ראיה.
כך או אחרת, הנתבעים לא הציגו כל ראיה ממשית להוצאות ששולמו לדיירים ערב האיחור הנטען, לשיעור הוצאות אלה, ולקשר בין הוצאות אלה (אם בכלל) לתובעת ולעבודות שבוצעו על ידה.

41. סיכומם של דברים, דין טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת מס' 3 להידחות.

סוף דבר

42. על יסוד האמור לעיל אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 67,000 ₪ (התמורה החוזית בסך 79,000 ₪, בניכוי סך של 12,000 ₪, כאמור לעיל) , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.2.16 (מועד סיום העבודות) ועד היום.
לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪, וכן החזר המחצית הראשונה והשניה של האגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומן ועד היום.
כל הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

43. המזכירות תעביר פסק דין זה לבאי כוח הצדדים, ותפעל לסגירת התיק.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ט, 02 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.