הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 71608-06-20

מספר בקשה:16
בפני
כבוד ה שופטת נסרין עדוי-ח'דר

התובע
פלוני

נגד

הנתבעים

  1. אלמילך צחי יצחק
  2. דאווד מוחמד חאלד
  3. קסיר ברוך
  4. מור בן ברק
  5. גיל כהן
  6. שלום בן שבת

נגד

צדדי ג' בהודעה שנשלחה ע"י נתבעים 1 ו- 3-6

  1. אופיר התזה ושאיבות בטון (2013) בע"מ
  2. קינג דיוויד תעשיות (2014) בע"מ
  3. תום בן דוד
  4. אבינועם ביטון
  5. דאווד מוחמד חאלד

נגד

צדדי ג' וצדדי ד' – בהודעה שנשלחה ע"י נתבע 2

  1. אופיר התזה ושאיבות בטון (2013) בע"מ
  2. קינג דיוויד תעשיות (2014) בע"מ
  3. תום בן דוד
  4. אבינועם ביטון

החלטה

לפני בקשה מטעם צד ג' 3 (להלן: המבקש), למחיקה על הסף להודעה שנשלחה כנגדו על ידי הנתבעים 1 ו- 3-6 (להלן: הבקשה).

יצוין, כי הנתבע 2 הגיש אף הוא הודעה כנגד צדדי ג'. בהיות הנתבע 2 גם צד ג' 5, שלח הוא הודעה כנגד צדדי ד'. יש לציין כי מדובר בשתי הודעות זהות. בגין הודעות אלו לא שולמה אגרה. המודיע אף לא הגיש כל בקשה בהקשר להודעות אלו, ודומה כי הן לא הומצאו כדין. על כן, מובהר בזאת, כי בית המשפט אינו מתייחס לשתי ההודעות שנשלחו על ידי הנתבע 2.

ההחלטה מתמקדת אך ורק בבקשה העומדת על הפרק, המתייחסת להודעת צד ג' שנשלחה על ידי הנתבעים 1 ו- 3-6 בלבד.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים בקצרה

התובע הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב פגיעתו בתאונה מיום 29.11.2017 , שארעה במהלך עבודתו באתר בנייה בראשון לציון (להלן: התאונה). התביעה הוגשה כנגד בעלי המקרקעין, הנתבעים 1, 3, 4, 5, ו- 6 (להלן: מזמיני העבודה), ונגד הנתבע 2 (להלן: קבלן המשנה), המעסיק של התובע במועדים הרלבנטיים ל תאונה. מזמיני העבודה, שלחו הודעת צד ג' כנגד קבלן המשנה (צד ג' מס' 5) וכנגד הקבלן הראשי (צד ג' 1, להלן: חברת הבת או הקבלן הראשי). ההודעה נשלחה גם כנגד צדדי ג' 2 ו- 3, משנטען כי חברת הבת נשלטת בשרשור על ידי המבקש, שהינו דירקטור בחברת הבת וגם בעל המניות היחידי בחברת קינג דיוויד תעשיות (2014) בע"מ [להלן: צד ג' 2 או חברת האם). להודעה צורף גם צד ג' 4, משנטען כי היה מורשה חתימה מטעם חברת הבת, וחתם על כתב ערבות אישית להבטחת התחייבות הקבלן הראשי, בהתאם לחוזה ההתקשרות בין חברת הבת למזמיני העבודה.

טענות המבקש:

המבקש טען, כי ב נוסף להתחייבויות חברת הבת מכוח הסכם הזמנת העבודה, מנהל עבודה נוסף, מטעם חברת הבת - מר ינאי אבי חסרה - חתם אישית על ההסכם להבטחת התחייבויותיה כאמור, ומן הראוי היה, כי מזמיני העבודה ישלחו הודעת צד ג' כנגד המנהל הנוסף, בטרם שליחת ה כנגד המבקש.

המבקש טען, כי מזמיני העבודה עותרים להרמת מסך כפולה נגד המבקש, הגם שאינו ערב אישית להתחייבויות חברת הבת, וכשקיים גורם נוסף שערב אישית לחבות חברת הבת, מבלי שטרחו להגיש כנגדו הודעה. לשיטת המבקש, הדבר נעשה בניגוד לדין ומהווה, כשלעצמו, טעם מוצדק למחיקת הודעת צד ג' כנגדו.

המבקש הוסיף וטען, כי דין ההודעה כנגדו להימחק על הסף, מחמת חסינות שיפוטית הקמה לו מכוח דיני ההסגרה. המבקש טען כי ביום 14.2.2018 מדינת ישראל הגישה לספרד בקשה להסגרתו. במסגרת בקשת ההסגרה, מדינת ישראל התחייבה לקיים ולכבד את כלל הייחוד בין המדינות, בהתאם לסעיף 14 לאמנה האירופית בדבר הסגרה, כתבי אמנה 647, עמוד 96 (נחתמה בשנת 1957, נכנסה לתוקף לגבי ישראל בשנת 1967) (להלן: האמנה או אמנת פריז).

המבקש מציין כי ביום 5.6.2018 בית המשפט בספרד אישר את הסגרתו לרשויות במדינת ישראל. הן מדינת ישראל והן המבקש ערערו על החלטת ההסגרה. אך, ביום 10.7.2018, ערכאת הערעור דחתה את שני הערעורים וקבעה שיש "לדחות את הערעור שהוגש על ידי סנגורו של הנאשם המבוקש על ידי הרשויות המשפטיות של מדינת ישראל, תום בן דויד, ובכך לאשרר במלואו את פסק הדין הנזכר לעיל, בו הוחלט בהליך שיפוטי על הסגרתו של האזרח הישראלי הנ"ל לרשויות המשפטיות שהוזכרו לעיל לצורך שפיטתו בגין העובדות ומעשי העבירה שנכללו בבקשת ההסגרה מיום 14 לפברואר 2018..." (ראו: סעיף 22 לבקשה). המבקש טען, כי קמה לו חסינות משפטית מכוח סעיף 14 לאמנה, וכי אין לנקוט כנגדו כל פעולה משפטית לבר ההליך בגינו הוסגר למדינת ישראל.

חרף הארכות שניתנו לצורך הגשת תגובות המשיבים לבקשה , הם לא השכילו להגיב לה. בין לבין, המבקש הגיש כתב הגנתו להודעה כנגדו. כאמור, הנתבעים 1 ו- 3-6 טרם השיבו לבקשה, ובכלל זה גם טרם השיבו לטענת המבקש בדבר העדר היריבות בינו לבינם, ועתרו שוב למתן ארכה נוספת להגשת תגובתם לבקשה על כל טענותיה.

לאור המסקנה אליה הגעתי בשאלת החסינות המשפטית מכוח דיני ההסגרה, מתייתר הצורך במתן ארכה נוספת להגשת התגובה בעניין זה, וההחלטה בסוגיה ניתנת בזאת. אך, לפנים משורת הדין, איעתר בפעם האחרונה לבקשת הנתבעים 1, 3-6 בנוגע לטענות המבקש בדבר העדר היריבות. טענות מזמיני העבודה בנוגע לסוגית היריבות, תוגשנה עד לא יאוחר מיום 30.11.2021.

דיון והכרעה

אקדים סוף להתחלה ואציין כי דין הטענה לסילוק על הסף לאור טענת החסינות השיפוטית, להידחות. אנמק קביעתי:

סמכותו של ביהמ"ש למחיקת תביעה על הסף מעוגנת בתקנה 4 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות). בהתאם לתקנה 41(א)(4) לתקנות, בית המשפט מוסמך להורות על מחיקת כתב תביעה על הסף כאשר הוא מוצא שהדבר נדרש. להלן לשון התקנה:

"41. (א) בית המשפט רשאי להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת על יסוד אחד מנימוקים אלה:
(1) ...
(2) ...
(3) ...
(4) כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה."

לא נעלם מעיניי כי בענייננו מבוקשת מחיקת הודעה כנגד צד ג' על הסף, כשלשון התקנה נוקטת במונח "כתב תביעה", אך לא ראיתי כי לשון זו יש בה כדי למנוע הגשת בקשה כאמור כשמדובר בכתב טענות מסוג "הודעה כנגד צד ג'". לעניין זה ראו: רע"א 5635/13 קורל-תל בע"מ נ' אביהוא רז, (1.4.2015) פס' 16, לפיו נקבע:

"...במובנים שונים הגשה של הודעה לצד שלישי נחשבת להגשה של תובענה (ראו, המ' 531/73 הורוביץ נ' ויכר, פ"ד כז(2) 751, 753 (1973); ע"א 1628/92 גינזבורג נ' ירון פלסט (1981) בע"מ, פ"ד מח(2) 372, 378 (1994)). בתקנות סדר הדין האזרחי נקבע כי ההודעה לצד השלישי "תפרש את מהות התובענה של בעל הדין נגד הצד השלישי ונימוקיה" ( תקנה 220(א); וראו, ע"א 664/71 מרחב נ' שרלין, פ"ד כו(1) 701 (1972)). על הצד השלישי להגיש כתב הגנה במענה להודעה (תקנה 221)...". מדברים אלה, ניתן להסיק כי דינה של הודעה כנגד צד ג' כדינה של תביעה.

על פי ההלכה הפסוקה, סילוק תביעה על הסף, בין אם על ידי מחיקתה ובין על ידי דחייתה, ייעשה במקרים קיצוניים בלבד, בהן הערכאה הדיונית משתכנעת כי גם אם כל המסכת העובדתית הנטענת בכתב התביעה נכון, עדיין הדבר לא יקים סעד משפטי לתובע [ראו: רע"א 6953/20 נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ נ' לזר - ב.י. מדידות הנדסיות בע"מ, (5.1.2021) פס' 12]. נזכיר כי תכלית התקנה היא למנוע דיוני סרק ו בזבוז משאבים מצד בעלי הדין ובית המשפט, כשניתן לקבוע ב ראשית ההליך , כי התובע לא יוכל לזכות בסעד המבוקש [ראו: ע"א 2109/21 בנימין אלמן נ' עינב יזום – מוהליבר, (30.6.2021), פס' 5].

לאחר ששמנו את ההלכה לנגד עינינו, נבחן לאורה את טענות המבקש.

בבסיס הבקשה שתי עילות. האחת – צירוף המבקש להליך, הגם שאינו ערב אישית לחבות חברת הבת ושעה שיש בנמצא צד נוסף ה ערב אישית להסכם ו שמזמיני העבודה לא שלחו כנגדו הודעת צד ג'. השנייה – חסינות משפטית היותו בארץ עקב הסגרתו.

לאור הארכה שניתנה למשיבים להגשת תגובתם לטענות המבקש בעילה הראשונה (העדר יריבות), אגש לדיון כעת אך ורק בעילה השנייה.

בטענתו לחסינות שיפוטית, המבקש מסתמך על עיקרון הייחודיות. עיקרון זה מוסדר בין מדינת ישראל לאיחוד האירופי בסעיף 14 לאמנה. המבקש טוען, כי עיקרון זה מקנה לו חסינות משפטית מפני הליכים משפטיים , בהיותו בשטח מדינת ישראל עקב הסגרתו מספרד. מכאן, טוען המבקש כי המודיעים אינם רשאים לנצל את הגעתו לארץ בעקבות צו ההסגרה, ולמסור לידיו את ההודעה בארץ.

כבר אציין, כי אין בידי לקבל את הטענה. אגב, טוב עשה המבקש שהגיש כתב הגנתו לאחר הגשת הבקשה .

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 17(א) לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה), קובע כי לא יוסגר אדם למדינה אחרת ללא הסכם הסגרה שמסדיר את עיקרון הייחודיות בין המדינות .

סעיף 24 לחוק ההסגרה אוסר על מדינת ישראל להעמיד לדין או לעצור אדם על עבירה שביצע לפני המעשה בגינו הוסגר, ללא הסכמת המדינה המסגירה.

מדינת ישראל הסדירה את נושא ההסגרה ועיקרון הייחודיות מול האיחוד האירופי, במסגרת אמנת פריז. עיקרון הייחודיות עוגן בסעיף 14 לאמנה, שקובע כדלקמן:

"14. אדם שהוסגר לא יובא לדין, לא יישפט ולא ייעצר לשם ביצועם של פסק דין או צו מעצר, ולא יהא נתון לכל הגבלה אחרת של החופש האישי שלו, על כל מעשה עבירה שקדם למסירתו, שאיננו מעשה העבירה המהווה את עילת ההסגרה, חוץ ממקרים אלה:...".

הסיפא של הסעיף אינה רלוונטית לצורכי ההכרעה, לכן הסעיף לא צוטט במלואו.

האם פרשנותו הלשונית של המונח "אדם שהוסגר לא יובא לדין" שבסעיף 14 לאמנה יכול ה לשאת פרשנות לפיה אדם כאמור לא יוזמן להליך אזרחי או לא יימסרו לידיו הליכים אזרחיים או לא ייפתחו כנגדו הליכים אזרחיים בארץ? סבורני כי התשובה לכך היא בשלילה. שכן, פרשנות לשונית מעין זו, חוטאת לתכלית חוק ההסגרה והאמנה בין המדינות . אסביר. טענת המבקש מבוססת על עיקרון הייחודיות (The principle of specialty), שמקורו בשדה המשפט הבין לאומי המנהגי. הסעיף מתייחס כלשונו אך ל"עבירה". בתמצית ומבלי להיכנס לדקויות או חריגים, אציין כי עיקרון זה מגביל את המדינה להעמיד לדין נאשם שהוסגר אליה, וזאת אך ורק בגין העבירה בגינה הוסגר. העיקרון נועד למנוע מהמדינה המבקשת את הסגרתו של פלוני לנצל לרעה את הליכי ההסגרה, ובכך להגביר את שיתוף הפעולה בין מדינות [ראו: ע"פ 2950-11 אליאור נועם חן נ' מדינת ישראל, (8.5.2014) פס' 129-130].

אכן, בהתאם להחלטה שניתנה במסגרת בש"א (ת"א) 15314/02 יורם גיל נ' גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ (בפירוק), (27.8.2013) (להלן: פרשת יורם גיל), בוטלו צווי עיכוב יציאה מהארץ, שהוצאו כנגד המוסגר בהליכים אזרחיים, ואכן בית המשפט (כבוד השופטת (בדימ') יהודית שיצר) קבע שם כי: "... אם כתוצאה מההסגרה לא ניתן לנקוט כנגד המבוקש בהליך פלילי בגין עבירה שבוצעה עובר להסגרתו, אזי מקל וחומר לא ניתן לנקוט נגדו בהליך אזרחי שמגביל את חופש התנועה שלו. פירוש אחר ירוקן את משמעות חוק ההסגרה ואמנת ההסגרה מתוכן ויפתח מסלול עוקף להגבלת חירות המבקש והענשתו בגין אירועים שהתרחשו עובר להסגרתו ושאין להם כל קשר לעילת הסגרתו." (הדגשים של הח"מ ואינם במקור). אלא מאי? ההסגרה בפרשת יורם גיל נעשתה בתנאי שלא תופעל עליו "כל הגבלת חופש אחרת כחלק מזכויות אזרח (איסורי יציאה מהארץ בגין פשיטת רגל וכדו'...)", תנאי שבענייננו לא הוכח כי עמד ביסוד החלטת או הסכם ההסגרה. לא זו אף זו, בנדון דנן פשיטא כי אין המדובר בנקיטת הליך אזרחי המגביל את חירותו של המבקש או פוגע בזכויותיו כאדם.

מכאן, בעניינו של המבקש, דומה כי ההגבלות היחידות הקיימות הן ההגבלות שנקבעו במסגרת הוראות חוק ההסגרה והאמנה. דינים אלה, אינם מקימים חסינות מפני נקיטת הליכים אזרחיים כנגד המוסגר, ובפרט כאלה שאינן פוגעות בזכויותיו כאדם, ובכללן זכותו לחופש וחירות.

גם בבקשת ההסגרה מטעם פרקליטות המדינה צוין כי "בהתאם לתנאי סעיף 14 לאמנה, .... ותום בן דוד ישפטו בישראל אך ורק בגין מעשי העבירות שבגינן הם הוסגרו או בגין מעשי העבירות שלגביהם לאחר מכן ספרד תסכים במפורש לשפיטתם בגינם." (ראו: תרגום נוטריוני של סעיף 70 לבקשת ההסגרה). הדבר תומך במסקנתי, כי החסינות שהוקנתה למבקש במסגרת הליך ההסגרה, לא הקימה לו חסינות מפני הליכים אזרחיים כלל, ובוודאי ובוודאי לא הקימה לו חסינות כשמדובר בהליכים שאינם פוגעים בחירותו ובזכויתיו כאדם.

בבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין, כי גם אם המבקש לא היה מוסגר כלל, עדיין לא היה צורך בקבלת היתר המצאה לחו"ל. שכן, וכחלק מהרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, מחוקק המשנה, בחר לבטל את חובת קבלת ההיתר מבית המשפט כתנאי להמצאת כתב בי-דין מחוץ לגבולות המדינה, זאת בהמשך למגמת הגלובליזציה והתפתחות חיי המסחר בין המדינות. ביטול הצורך בקבלת היתר להמצאה לחו"ל מחזק את המסקנה כי שאלת מיקומו הגיאורגרפי של המבקש, אינה רלבנטית לצורך זימונו לדיון בהליך אזרחי בארץ .

לסיכום

דין הבקשה לסילוק ההודעה כנגד המבקש על הסף, מחמת חסינות שיפוטית, להידחות.

משניתנה ההחלטה ללא תגובות המשיבים, איני עושה צו להוצאות.