הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 70921-11-16

בפני
כב' השופטת הדס שכטר ישראלי

התובעים

  1. גילי טלאור ת.ז. XXXXXX726
  2. נוי טלאור כהן ת.ז. XXXXXX260

ע"י ב"כ עוה"ד טל רבינוביץ'

נגד

הנתבעת
ספייס בניה וייזמות בע"מ ח.פ. 514355296
ע"י ב"כ עוה"ד בועז סובול ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי בגין ליקויי בנייה בדירה שרכשו התובעים מהנתבעת.

הרקע העובדתי

בתאריך 30/01/13 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו רכשו התובעים מהנתבעת דירה - בית בדו משפחתי, ברחוב צפת 4א, דירה 2, בקרית אתא (להלן: "הדירה").

בתביעה זו עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לשלם את נזקיהם וזאת בגין הליקויים שבדירתם, בסך של 245,004 ₪ , ולהוסיף על כך פיצוי בגין הוצאותיהם, שכר טרחה ופיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם אותה העמידו על סך של 30,000 ₪.

יצוין כי במהלך ניהול ההליך, חזרו בהם התובעים, משיקוליהם שלהם, מדרישתם לפיצוי בגין ירידת ערך – סך של 20,000 ש"ח (בזיקה לטענותיהם הנוגעות לחניה הטורית) וכן לפיצוי בגין פינוי הדירה, בסך של 15,000 ₪ בשל כך שהדירה נמכרה.

[להשלמת התמונה אציין כי לסיכומיה צרפה הנתבעת את הסכם המכר שנחתם בין התובעים לבין רוכשי הדירה מהם. התובעים התנגדו לצירוף המסמך ובדיון מיום 19/07/21 הודיע ב"כ הנתבעת כי זו האחרונה אינה עומדת על הותרת המסמך בתיק.
בהמשך לכך, ביום 25/07/21, הוגשו סיכומים מתוקנים ואולם על עוּבדת מכירת הדירה – אין מחלוקת.]

לטענת התובעים, הנתבעת לא עמדה בתנאי החוזה ואף לא בדרישות הדין באשר לטיב הבנייה , וכי פניותיהם הרבות אל הנתבעת, עובר להגשת התביעה ואף לאחר שהוגשה, הגם שניתנה לה השהות לביצוע תיקונים, לא קיבלו את המענה הדרוש מאת זו האחרונה.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובעים הכשילו כל ניסיון שלה לבצע בדיקות ותיקוני שנת בדק בדירתם וזאת בניגוד לכל דין ובניגוד לחוזה שנחתם בין הצדדים.

חוות דעת

התובעים הגישו חוות דעת של האדריכל י וסי שטרית (נושאת תאריך 07/09/14).
מומחה זה ביקר בדירה בתאריך 08/06/14.
(להלן: "חוות הדעת שטרית").

אומדן הליקויים על פי חוות דעת שטרית הועמד על סך של 245,004 ₪ (כולל מע"מ 18% ופיקוח הנדסי בגובה של 10%).

בחלוף כ-5 חודשים ממועד הגשת כתב התביעה, הגישו התובעים בקשה דחופה למתן צו לתיקון עקב קריסת חלון ובקשה זו, לרבות טענות נוספות של התובעים בהתייחס לליקויים, נידונו במסגרת ישיבת קדם המשפט הראשונה אשר התקיימה בתאריך 04/01/18 בפני המותב הקודם אשר דן בתיק, כב' השופט רטנר.

בהחלטה שניתנה בתום אותו דיון, ציין השופט רטנר כי הנתבעת עומדת על זכותה לבצע תיקונים והורה כי הנתבעת תבצע תיקונים בדירת התובעים וזאת לאחר תיאום בין הצדדים ובמהלך חודשיים לאחר הדיון.

בדיון נוסף שהתקיים בתאריך 29/03/18 קיבל כב' השופט רטנר את טענת הנתבעת בדבר זכותה לדעת מראש על אילו ליקויים התובעים מבססים את תביעתם , ונוכח האמור, התיר בית המשפט לתובעים להגיש השלמה לחוות דעתם.

התובעים הגישו חוות דעת משלימה מאת המומחה א. בן עזרא (נושאת תאריך 30/04/18) ;
מומחה זה ביקר בדירה בתאריך 30/04/18.
(להלן:" חוות הדעת בן עזרא").

בחוות דעת זו התייחס המומחה בן עזרא לסעיפי חוות דעת שטרית ובדיקתו את הדירה הייתה לאחר שהנתבעת ביצעה בה תיקונים.

בסיכום חוות דעתו, קבע בן עזרא כי עיקר הליקויים שפורטו בחוות דעת שטרית נותרו כשהיו, ובנוסף, עדכן עלות נוספת הנובעת מהגדלת היקף הליקויים וזאת בסך של 14,595 ₪ (כולל מע"מ 17% ופיקוח בגובה של 10%).

הנתבעת, מצידה, הגישה חוות דעת של המהנדס מר רפי גיל (נושאת תאריך 15/03/17);
מומחה זה ביקר בדירה בתאריך 01/01/17;
(להלן:" חוות הדעת גיל")

על פי חוות דעתו, מדובר בליקויים מינוריים, הניתנים לתיקון ואומדן עלות ביצוע התיקונים נקבע בסך של 16,610 ₪ (עלות ללא מע"מ).

בהתייחס לחוות הדעת המשלימה שהגישו התובעים, הגישה הנתבעת חוות דעת נוספת מטעמה מאת המומחה שטרנברג רונן (נושאת תאריך 25/07/18);
המומחה בדק את הדירה בתאריכים 01/07/18 ו-23/07/18 ;
(להלן: "חוות הדעת שטרנברג")
להערכתו, עלות תיקון הליקויים שבדירת התובעים בסך של 6,500 ₪.

במסגרת ההליך התקיימו 5 קדמי משפט.

בתאריך 21/07/21 התקיימה ישיבת הוכחות;
[ההפניות לפרוטוקול תהיינה לישיבת ההוכחות, אלא אם יצוין אחרת].

בהתאם להסכמת הצדדים הכרעה תינתן על יסוד כתבי הטענות וחומר המצוי בתיק ועל יסוד חקירת מומחה בית המשפט ומענה שנתן לשאלות ההבהרה שהופנו אליו.

מומחה בית המשפט

על רקע המחלוקת בין מומחי הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט - המהנדס מר צבי רום.

מומחה בית המשפט הגיש את חוות דעתו בתאריך 21/07/19;
המומחה בדק את דירת התובעים ב-27/06/19 והעריך את הליקויים שבדירתם בסך של 55,341 ₪ (סכום הכולל מע"מ ופיקוח בגובה 10%).

התובעים הפנו למומחה שאלות הבהרה (הנתבעת לא הפנתה שאלות, הגם שניתנה לה , אך ברור, השהות לעשות כן).
השאלות הוגשו (נסרקו במסגרת בקשה מספר 32 בתאריך 12/8/21);
התשובות, על גבי מסמך נושא תאריך 03/08/19, הוגשו אף ה ן (נסרקו במסגרת בקשה 16 בתאריך 13/09/19).

לא אחת נפסק, כי כעניין של מדיניות, יש לקבל חוות דעת המומחים של בית המשפט, למעט מקרים חריגים. על פי רוב, מומחים אלה אובייקטיביים, ענייניים וקביעותיהם סבירות ומקצועיות.

לפיכך, גם אם קיימים אי דיוקים או טעויות, יש לקבל את חוות הדעת ולאמצה (ראה בעניין זה ע"א 2934/94, 2980/94 סולל בונה נגד ארז איתן ואח' (2.9.1996); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נגד מונטי רבי (31.12.1988); ת"א (מחוזי-י-ם) 1760/96 אוטמזגין דוד ואח' נגד כדורי פיתוח עירוני בע"מ (31.7.2000)).

על אף האמור, יודגש כי בסופו של יום בית המשפט הוא הפוסק האחרון והוא אינו כבול לאמור בחוות דעת המומחה.

בענייננו, לאחר שבחנתי בעיון את חוות דעת מומחה בית המשפט; את שאלות ההבהרה שהופנו והתשובות שנתן בהתייחס להן; את טענות הצדדים בסיכומיהם; את חוות הדעת מטעם הצדדים, ונוכח התרשמותי מאיכותה של חוות הדעת, מקביעותיו של המומחה ומהנמקותיו - מוצאת אני לאמץ את ממצאי בדיקתו ומסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט, למעט במספר נקודות כפי שיפורט במסגרת פסק דין זה.

בכפוף להלכות אלו, אדון להלן בטענות הצדדים.

אציין, כי על אף שחלק מהליקויים תוקנו, עולה למקרא סיכומי הנתבעת כי היא מכירה בחוות דעתו של מומחה בית המשפט.

הנה כי כן - נקודת המוצא היא שיש לאמץ את חוות דעתו של מומחה בית המשפט ובתוך כך, להידרש לטענות תובעים באשר לליקויים נוספים אשר בגינם, לדידם של התובעים, יש לפסוק להם פיצוי בנוסף לליקויים אשר פיצוי בגינם נקבע בחוות דעת מומחה בית המשפט.

ליקויי הבניה הנוספים

בפתח הדיון, לגופן של טענות, אציין מספר נקודות:

תשובותיו מומחה בית המשפט, במענה לשאלות ההבהרה (שהופנו , כאמור, רק מטעם תובעים, ולא מטעם הנתבעת) וכן תשובותיו במסגרת חקירתו, מדברות בעד עצמן.
רוצה לומר – המומחה עצמו, בהתאם לפירוט שיובא להלן, אישר כי קיימים רכיבים נוספים אשר יש לפסוק לתובעים בגינם פיצוי, מעבר לאלה שפורטו בחוות דעתו.

הנתבעת בסיכומיה טענה כי יש לאפשר לה לתקן את הליקויים בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט בעוד שאין כל התייחסות עניינית וספציפית בסיכומיה לדרישות התובעים לפסיקת פיצויים בגין ליקויים נוספים.

מבלי לגרוע בטענותיהם באשר לפיצוי נוסף בגין ליקויים, מבקשים התובעים להוסיף על חוות דעתו של מומחה בית המשפט 10% בהתאם להערה ב' המופיעה בסיפא של חוות דעת המומחה, בה צוין כי המחירים שציין עשויים להשתנות ב כ- 10%, אולם לא מצאתי להוסיף תשלום כלשהו בזיקה להערה זו. כשם שהתובעים אינם אמורים, כפי שטענו, לספוג את אי הוודאות ונִגזרותיה הכספיות, ככל שתהיינה, כך גם הנתבעת, בנסיבות העניין.

על הסכומים שקבע מומחה בית המשפט מצאתי להוסיף מע"מ ועלות פיקוח, כפי שקבע מומחה בית המשפט ולהוסיפם גם לרכיבים נוספים באשר להם ייקבע פיצוי נוסף לתובעים.

גשמה חזית צפונית ואי התאמה של קיר הפיתוח לתכנית המכר – סעיף 2.02 לחוות הדעת

התובעים טענו בסיכומיהם, כי מומחה בית המשפט אישר אומנם בחוות דעתו את הליקוי הנטען וקבע בגינו פיצוי בסך של 1,400 ₪, אך לא התייחס לטענתם לפיה בתכנית המכר תוכננה רצועה צרה אשר הי יתה יכולה לאפשר ניקוז גשמה זו אל רחבת הכניסה לבית.

בזיקה לאמור, מבקשים התובעים לאמץ את האמור בסעיף 7 בחוות דעת שיטרית מטעמם בה נקבע:
"הגשמה בוצעה לא מפלדה או יציקת ברזל. הינה שקועה בקיר- כלומר אינה מרוחקת ממישור פני הקיר. מעבר לכך, אין ספק שהתקנתה לא אסטטית ופוגעת בחזית הראשית של הבית. כמו כן, הבניה של קיר הפיתוח אינה תואמת את תוכנית המכר, שם תוכננה רצועה צרה שיכלה לאפשר ניקוז גשמה זו אל רחבת הכניסה לבית. בפועל נבנה קיר באורך 1.9, אך ע"פ התכנית אורכו 4.3 מ"א.
נדרש, פרוק הקיים, התקנת גשמה תקנית. לשכם כך, ומכיוון שהגשמה ממוקמת בדיוק על קיר הפיתוח תידרש פירוק ובניית קיר הפיתוח, כולל אבן החיפוי ע"י תוכנית המכר ובאורך 4.3 מ"א כולל חיפוי אבן, וגדר אלומיניום כדוגמת הקיים. לפי 1650 ₪ למ"א.
4.3X 1650 = העלות: 7095 ₪."

לגבי רכיב זה, אמדו התובעים את נזקיהם בסך של 9,131 ₪ (הסכום שנקבע על ידי המומחה שיטרית בתוספת מע"מ ופיקוח).

לא מצאתי לקבל את טענות התובעים בעניין זה.

באם חפצו התובעים לשכנע את בית המשפט כי שגה המומחה בקביעה כזו או אחרת או כי שגה הוא בהעדרה של קביעה, היה עליהם לעּּמתוֹ עם טענותיהם במסגרת חקירתו הנגדית.

טענות אלו של התובעים אכן עולות מתצהיריהם ומפרוטוקול שנת הבדק, אך שאלת הבהרה בגין אי התאמה זו לא הופנתה למומחה ואף בחקירתו לא נחקר הוא על אי ההתאמה הנטענת בתכנית המכר. התובעים לא עמדו בנטל מוטל עליהם להוכיח ולבסס טענתם.

לא די בקביעות המומחה מטעמם כמצוטט לעיל כדי לשמוט את הקרקע תחת קביעת מומחה בית המשפט.

מכאן, שדעתו המקצועית של מומחה בית המשפט כמפורט בחוות דעתו, לא נסתרה ומקובלת היא עליי.

מסקנת ביניים:

לכן, אני רואה לנכון לאמץ את קביעות מומחה בית המשפט וקובעת כי אין מקום להוסיף לתובעים פיצוי מעבר לזה שנקבע כאמור.

מדרגות פנימיות שאינן תואמות את תכנית המכר ולא תואמות את התקנות בעניין בטיחותי מובהק- סעיף 2.07 לחוות הדעת

לטענתם התובעים, הדרישה בתקנות היא שעומק המשטח האופקי לא יקטן מרוחב המדרגות, בעוד שבענייננו, ובניגוד לכך, עומק הפודסט הוא 72 ס"מ ורוחב המדרגות 86 ס"מ.

מומחה בית המשפט התייחס לעניין המדרגות הפנימיות וכך קבע:
"כמות מדרגות 18 כמופיע במפרט. גובה מדרגות 17.5 ס"מ. בפודסט רוח אמצעי רוחב הפודסט 72 ס"מ ורוחב המדרגות 82 ס"מ ובכך לא עונה לתקן בו נדרש שרוחב הפודסט לא יפחת מרוחב המדרגות. נבנה מדף נוסף, בנגוד לתכנית ובוצעה הצרה של המעבר. לא סביר לפרק את המדרגות נדרשת ירידת ערך ע"י שמאי. להחלטת ביהמ"ש".

המומחה נשאל באשר ללקוי זה שכן לדידם של התובעים, לא נתן הוא מענה בהתייחס אליו, וזו תשובתו (ראו תשובה 3 לשאלות ההבהרה):
"סעיף 3 במכתבך – סעיף 2.07 בחווה"ד –
מאחר ורוחב הפודסט שנמדד הינו 72 ס"מ, לא ניתן להקטין את רחב הפודסט לביצוע התיקון. מכאן, יידרש לפרק את שני גרמי המדרגות הגובלים בפודסט, על מנת להרחיב את רוחב הפודסט ל - 82 ס"מ.
3.1 פרוק ריצוף מהלכי המדרגות והפודסט – 1,600 ₪.
3.2 התאמות משולשי הבטון לאחר חלוקה מחדש של מהלכי המדרגות – 400 ₪.
3.3 ריצוף ופנלים – 4,500 ₪.
3.4 תיקוני טיח מעל הפנלים וצבע – 400 ₪.
3.5 סה"כ – 6,900 ₪ + מע"מ."

המומחה הופנה בחקירתו הנגדית לתשובתו הנ"ל וכך אמר:

"ש. הפתרון שאתה מציע בסעיף 3, הוא בעצם להרחבת רוחב הפודסט.
ת. אני לא מציע את הפתרון הזה. ביקשת ממני לתמחר כמה תהיה העלות לבצע את זה, מה שאני הצעתי, הוא לקבוע איזושהי ירידת ערך שבימ"ש יפסוק. כי לא ניתן למנוע את המדרגה הנוספת הזו או החדירה בלי להגביה את הגובה של המדרגות ואז הוא יהיה לא תקני. בין שני הדברים הלא תקניים, גובה מדרגה או התאמה של עומק הפודסט, הרעה הפחות חולה או שניתן לחיות איתה היא דווקא מה שהקבלן ביצע."
[עמ' 16, שורות 1-6]

ובהמשך:
"ש. אין דבר כזה בהנדסה שאי אפשר. אולי זה יקר. אבל אם מתכננים מחדש את המדרגות אז אפשר לחלק את השלחים והרומים ביחס לגובה שבין שתי המדרגות באופן שלא תהיה פלישה של המדרגה התחתונה.
ת. התשובה היא שאי אפשר. אני יכול לחשב את זה די במידית. אם הגובה הוא 17.5 ס"מ, הנוסחה זה פעמיים רום פלוס שלח, צריכים להישאר בתחום של 61-63. המשמעות של זה, אם אני לוקח 17.5 כפול 2 זה 35, כדי להגיע אני צריך שלח של 26 בערך. 26 כפול 18 מדרגות (אני מחשב מול בימ"ש כדי שניתן יהיה להבין את המגבלה), מדברים על 4.68 מ'. בהנחה שרוחב הפודסט לא משתנה, מוסיף את הרוחב שלו שהוא 82, מתקן, מוסיף את רוחב המדרגה שהוא 82, זה 5.40. בסך הכול 5.40. אנחנו במידת האורך של 5.40 רוצים עכשיו להוריד מדרגה אחת. בשביל זה צריך להגביה את הגובה של המדרגה. מאותו רגע שמגביה את גובה המדרגה, אני אחרוג מהתחום של 17.5 ס"מ ואני לא יכול לחרוג. יש בידי סך הכול של אורך להכניס את המדרגות, אין מקום נוסף, אז הפתרון של הגבהת מדרגות לא אפשרי. אם היו עושים ב-16 ס"מ מהתחלה, בגובה יותר נמוך, הייתי מרוויח לכל מדרגה 1.5 ס"מ כפול 18 מדרגות, אפשר היה לשחק עם זה ולבצע את זה. בנתונים הקיימים, נראה שלא, אלא כאם כן, מה שלא סביר בעיני, שעובי המילוי שישימו בקומה השנייה מאוד גבוה ואז צריך לפרק את כל הקומה העליונה, את המילוי, ולהוריד חזרה למילוי מינימלי. אני מניח שאולי הבעיה פה הייתה שיצקו את המפלס של התקרה העליונה, כנראה מעט גבוה יותר. את הרצפה של קומה ראשונה יצקו כנראה קצת גבוה, מכאן זה נובע .
בין לבצע מדרגות שהגובה שלהן יחרוג לפחות בס"מ מהגובה התקני, הקבלן בחר לא לחרוג, להישאר עם הגובה המקסימלי, אבל רוחב הפודסט לא מתאים לעומק שלו, שזה מה שנדרש. לעניות דעתי, עם זה אפשר לחיות. אני מסכים שיש למטה פתרון שאדריכלית אולי לא נראה בסדר ויכול לשמש מכשול, הוא בטח אינו מתאים לתכנית המכר"
[עמ' 16, שורות 11-32]

הנה כי כן, מתשובות המומחה עולה הבעייתיות הקיימת, אולם המומחה אמר מפורשות כי פתרון הגבהת המדרגות אינו ישים, בחן את האלטרנטיבות הרלוונטיות ואמר שהוא אינו מציע להרחיב את הפודסט אלא מציע לקבוע ירידת ערך. בעניין זה דרושה שמאות ו זו לא הוגשה.

בהקשר זה, התובעים מבקשים לאמץ את קביעותיו של מומחה בית המשפט בתשובה 3 לעיל (ראו סעיף 6 לסיכומי התובעים והודעת הבהרה שהוגשה בתאריך 22/08/21 ).

בניגוד לטענת התובעים, הרי שקביעת מומחה בית המשפט לפיה אי ההתאמה הקיימת אינה מצדיקה הריסה ובניה מחדש, מקובלת עליי בשים לב לנתוני אי ההתאמה (ראה המצוטט - שורות 1 4, 31-32, בעמ' 16 לפרוטוקול).

אציין כי התמונות שצורפו לתצהירי התובעים ממחישות את טענת התובעים בעניין אי ההתאמה הנטענת.

עם זאת, נכונה אני לקבל את עמדת המו מחה ולטעמי, פתרון פירוק המדרגות/הגבהתן אינו מוצדק בנסיבות הענ יין , מה גם שנראה כי אין גם כל היגיון לעשות כן.

התובעים לא סתרו קביעה זו של המומחה, ולא הוכיחו בפניי כי מדובר במצב המחייב הריסת המדרגות.

לא כל סטייה מצדיקה הריסה ובניה מחדש.

עם זאת, אין באמור כדי לפטור את הנתבעת מחובתה לפצות את התובעים בגין רכיב זה.

מסקנת ביניים:

לאור האמור, משלא הוגשה כל ראיה מטעם התובעים בעניין ירידת הערך בשל ליקוי זה, ונוכח עמדתו של מומחה בית המשפט אשר הגיש תחשיב כפי שהתבקש, אך ציין כי התחשיב הוגש הגם שהוא אי נו מציע את פתרון הרחבת הפודסט - אני מוצאת לנכון לפסוק פיצוי בדרך של אומדנה בסך של 4,000 ₪ בגין רכיב זה.

מסגרת דלת ממ"ד- סעיפים 2.14 ו- 2.15 לחוות הדעת

טיעוני התובעים בהקשר זה נחלקים לשניים:

(א) שיפוע צדדי במסגרת דלת הממ"ד (סעיף 2.14);

וכך קבע מומחה בית המשפט:
"2.14 ממ"ד: מסגרת הדלת אינה אופקית ונוטה בשיפוע צידי. נכון נמצא בשיפוע צד של 0.9%. לא ניתן בשלב זה לפרק את הדלת".

לכתחילה, לא קבע המומחה פיצוי בגין רכיב זה.

המומחה נשאל בעניין זה וכך השיב (תשובה מס' 4 לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה):
"לא ניתן לפרק את הדלת בהיותה חלק מיציקות הממ"ד, ופירוקה יפגע בכשרות הממ"ד. יש לפנות לפקהע"ר לקבלת אישור ופרטי ביצוע אם יאשרו כלל פירוק זה."

(ב) הפרש מפלס בין הריצוף למסגרת הדלת (סעיף 2.15).
"2.15 קיים הפרש מפלס ברור בין ריצוף הממ"ד למסגרת
תוקן".

בעניין זה קבע המומחה, כמצוטט, כי הליקוי תוקן. אך התובעים חולקים על כך.

המומחה נחקר בסוגיה זו וכך השיב :
"ש. מפנה לסעיף 2.14 אצלך בחו"ד ולחו"ד של שטרית עמ' 22.
ת. אם זה 450 ₪, אני לא יודע אם זה הכוונה, או שזה הסעיף הקודם.
ש. הליקוי מתואר בעמ' 22, 23, 24. מהי העלות? אתה יכול לתמחר? ואם לא מדוע לא?
ת. אני מתמחר עכשיו (עורך חישובים). אם פונים לפיקוד העורף, אני כן הייתי מבקש מהם אישור. אני לא אוהב דברים מהסוג הזה של ממ"ד להגיע למצב של... נפתח אחרת. היציקה של חלונות הממ"ד ושל הדלתות נדרש לבצע אותן יחד עם היציקה של הקירות עצמם. אנחנו לא מאפשרים הפרדה של היציקות או להוסיף דלת בשלב מאוחר יותר. מההיבט הזה, של לשמור את הממ"ד, כמה שאפשר אטום. כשאני שוקל את זה, האם לפרק את המשקוף בדלת או אני שוקל עכשיו אפשרות אחרת, לקבל אישור מפיקוד העורף לפרק את הסף התחתון ולבצע מחדש נראה לי שזה הפתרון שפיקוד העורף ישמח יותר מאשר לפרק את משקוף הדלת. פירוק כזה של משקוף, ביצוע מחדש, ריתוך, תיקון, אני מניח שיעלה בסביבות 1,400 ₪. לפני מע"מ ופיקוח.
[עמ' 17, שורות 9-20]

בסיכומיהם, הודיעו התובעים כי יישארו עם ליקוי זה ובהפנותם לאשר נקבע בת"א 20829-06-16 בגליקוב נ' נס דן בע"מ ואח' ( מיום 14/09/16), ביקשו הם כי ייפסק פיצוי בגי נו על דרך האומדנה בסך של 5,000 ₪ .

בחנתי את כלל הנתונים, את חוות דעתו של המומחה שטרית, מטעם התובעים לרבות התמונות והמדידות שביצע.

נתתי דעתי גם לדברי התובעים בתצהירם, בסעיף 10:
"בסעיף 2.15 לחוות דעתו מתייחס המומחה רום לכך שהפרש המפלסים בין ריצוף הממ"ד למסגרת- תוקן. לעניין זה אציין שהגבהת המסגרת נעשתה ע"י התקנת זווית אלומיניום שצבעה התקלף לאחר מספר ימים והיא לא אסתטי. מדובר בטלאי מכוער ולהלן תמונות שצילמתי ביום 2.12.19"

מצאתי לקבל את טענת התובעים בדבר זכאותם לפיצוי בגין הליקויים שברכיב זה שכן ליקוי קיים וניכר.

עם זאת, משאמד מומחה בית המשפט את הפיצוי בגין הליקוי, בסך של 1,400 ₪, מקבלת אני את דעתו כי זהו הפיצוי הנכון והראוי בנסיבות העניין.

מסקנת ביניים:

בגין רכיב זה ייפסק לתובעים פיצוי נוסף בסך של 1,400 ₪ .

צמחיה מבצבצת ממשקי אבנים משתלבות- סעיף 2.34 לחוות דעתו של המומחה

טענת התובעים אין מחלוקת על עצם קיומו של הליקוי כי אם בשאלת האחריות.

מומחה בית המשפט קבע כך:
"2.34 "נראית צמחיה עשביה דרך ריצוף אבני הגן בחניה.
נכון. בשלב זה באחריות אחזקת התובע."

התובעים מבקשים לדחות קביעתו זו, בציינם כי מדובר בקביעה משפטית החורגת מתחום מקצועיותו של המומחה.

תחת זאת, מבקשים הם לאמץ את קביעותיו של המומחה שיטרית בעמוד 40 לחוות דעתו לפיה:
"ריצוף באבן גן מקובל שיעשה על קרקע שחושפה ביסודיות מצמיחה. מקובל לפרוס יריעות פוליטילן שחור ואף לרסס בחומר מחסל עשביה כדוגמת ראונדאפ. באופן זה ניתן להפטר מצרת העשבים למס' שנים. במקרה דנן נראה שעשביה גדלה כבר לאחר פחות מ-12 חודש מה שמצביע כי לא נעשה הטיפול דנן בקרקע תחת המשטח ותוך זמן קצר יופיעו עשבים רבים בשטח החניה.
דרוש פרוק החניה מאבנים המשתלבות, ביצוע מצעים חדשים וריצוף גנני חדש כולל ריסוס ראונדאפ נגד עשבים ופריסת יריעות פוליטילאן שחור.. שטח כולל של 42 מ"ר. לפני 220 ₪ לפרוק והרכבת הקיים. העלות: 9240 ש"ח"
ובתוספת מע"מ ופיקוח בסך של 11,892 ₪.

מומחה בית המשפט נשאל בנושא זה בשאלות ההבהרה, והשיב בסעיף 6 כי:
"לא נדרשת תשתית מיוחדת. נדרש ריסוס."

ובחקירתו אמר:
"ש. מפנה לתשובה 6 לתשובותיך. תאשר לי שצמחיה צומחת שם כי תחת האבנים המשתלבות יש אדמה אורגנית שמהווה תשתית.
ת. לא בהכרח. עם הזמן, כמו כל צמח, גרעין יכול ליפול וזה יתחיל לעלות. כשמבצעים אבנים משתלבות, מניחים אותן על תשתית, ממלאים חול בחריצים. מרססים. עם הזמן התוקף של הריסוס עובר וצריך כל כמה שנים במסגרת תחזוקה, פעם אחת לרסס, ופעם שנייה כדאי שלא תהיה תזוזה של האבנים להוסיף חול.
ש. לשיטתך די בריסוס כל כמה שנים?
ת. כן."
[עמ' 20, שורות 28-35]

בתצהיר הנתבעת ובסיכומיה אין התייחסות ספציפית לרכיב זה ואולם בחוות דעתו של המומחה שטרנברג מטעמה צוין כי על הדייר, קרי - התובעים, להסיר את הצמחייה במסגרת התחזוקה השוטפת.

עיינתי בתמונות שהוגשו וקביעות מומחה בית המשפט מקובלות עליי.

תשובותיו של המומחה הניחו את דעתי.

יתכן כי בשל סיבות כאלה ואחרות, עולים וצומחים עשבים מבין האבנים. זהו תהליך טבעי, וודאי ברבוֹת השנים.

סבורה אני כי טיפול שוטף בענין זה, לרבות על דרך של ריסוס כפי שהציע המומחה, הוא באחריות התובעים.

עמדת המומחה לא נסתרה בחקירתו הנגדית.

מסקנת ביניים:

לכן, מקובלת עליי מסקנה המומחה כי העניין הינו באחריות התובעים.

אין מקום אפוא להוסיף פיצוי בגין ליקוי זה.

סדקים ושברים- סעיף 2.35 לחוות הדעת

מדובר בסדקים ושברים בקיר הפיתוח הדרומי.

התובעים צרפו תמונות של הסדקים וטענו כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר קיומם.

בעניין זה התובעים מבקשים לאמץ את חוות דעתו המומחה שיטרית, אשר התייחס, כך לטענתם, גם לסיבת הופעתם של הסדקים והש ברים ולא רק לעניין התיקון הדרוש בניגוד למומחה בית המשפט.

וזו קביעתו של מומחה בית המשפט:
"2.35 קיר פיתוח דרום מזרחי נסדק לכל גובהו. בוצע תיקון ע"י הקבלן ללא התאמת גוון".
נמצא סדק של כ – 0.5 ס"מ בגבול החומה לחזית דרומית אין הפרדות בפינה הדרום מערבית של הגדר יש הפרדות ונטיה של הקיר. נערך סיור בצדו החיצוני של הקיר הדרומי הגובל בקיר זה. נמצאו סדקי תפר.

יש לפרק כ – 2 מ"א של הקיר הנוטה שנראה שנבנה עקום וכנראה לא בגלל בעיה של שקיעת יסוד. יש לבצע תפר עם מילוי קומפריבנד או חומר גמיש אחר ולבצע צביעה חיצונית בכל המקומות בהם קיים סדק של תפר. יש לצבוע מחדש את כל אורך הקיר בצידו הפנימי והחיצוני.
אמדן עלות: 9,000 ₪."

וזו קביעתו של מומחה התובעים שטרית בעמ' 44 בחוות דעתו:

"נראה כי נעשו עבודות מאוחרות לביסוס הקיר הדרומי לאחר סדיקות במגרשים שכנים באותו פרויקט. הקיר כולו נוטה דרומה ומיצר סדקים לאורך כל החיבורים למבנה הבית וכן במרכז המגרש. מחישוף שביצעתי בתחתית הקיר נמצא רק קופסאות קלקר וחגורת בטון ללא ביסוס כנדרש. דרוש הריסת הקיר ובניתו מחדש (אורכו 12 מ"א). יש לציין כי הגישה לגבול המגרש לכלים הנדסיים מוגבלת ותוכל להעשות רק דרך השטח החקלאי הגובל מדרום לרח' צפת. עלות-
עלות הריסה ופינוי פסולת 12,000 ₪
עלות הזמנת דוח יועץ קרקע 3,500 ₪
עלות תכנון קונסטרוקטיבי ע"פ הנחיות יוץ הקרקע 5,000 ₪
עלות הכנת והגשת היתר בניה (ככל שידרש) 5,000 ₪)
עלות ביצוע הגדר כוללת: ביסוס כלונסאות, בניה, טיח, צבע, סף שיש, ומעקה אלומיניום הכל כדוגמאות הקיים – 2900 X 16 מ"א 46,400 ₪".

כאמור, לטענת התובעים, מומחה בית המשפט התייחס ונתן פתרון לתיקון מבלי להתייחס לסיבה, אשר יש לרדת לשורשה ולפעול בהתאם על מנת שסדקים לא יופיעו שוב.

על כן, התובעים אמדו את נזקיהם בסך של 81,081 ₪ (הסכום שנקבע על ידי שיטרית בתוספת מע"מ ופיקוח).

מומחה בית המשפט נחקר על כך בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ התובעים:
"ש. מפנה לסעיף 2.25 לחו"ד שלך, עמ' 16. תאשר לי שמדובר בסדקים שנגרמים ברבות השנים, בטח ובטח לאחר 6 שנות מגורים.
ת. לא בהכרח. זה יכול, לא בהכרח."
[עמ' 22, שורות 11-13]

בצדק טוענים התובעים כי קיימים סדקים, ואלו ניכרים. די בהתבוננות ב תמונות שצורפו לחוות דעתו של שיטרית.

עם זאת, כמצוטט לעיל, המומחה לא נחקר באופן ספציפי על סיבת הופעתם של הסדקים ולמעשה, מבחינה מקצועית, לא נסתרה חוות דעתו בענין זה.

אני מאמצת אפוא את קביעת מומחה בית המשפט לפיה את הפיצוי הראוי בגין ליקוי זה יש להעמיד על סך של 9000 ₪.

מסקנת ביניים:

אין אפוא מקום להוסיף פיצוי בגין רכיב זה מעבר לפיצוי שקבע המומחה.

זיגוג קבוע - סעיף 2.38.1 לחוות הדעת

בסעיף 2.38.1 בחוות דעתו של מומחה בית המשפט צוין כי:
"זיגוג קבוע תחתון ללא סימון זיגוג מחוסם – דרוש מתוקף היותו מעקה תקני.
נמצא סימון".

בהפנותם לתשובה מס' 8 של מומחה בי ת המשפט, מבקשים התובעים לפסוק להם פיצוי בגין רכיב זה:
"נכון הסימון מעיד עם חיסום ולא על ריבוד. נדרש אשור של הספק. לחילופין עלות החלפת החלון לרבוד ומחוסם הינו- 800 ₪".

מסקנת ביניים:

מקובלת עליי טענת התובעים בהקשר זה, אשר סמכו את ידיהם על קביעתו של מומחה בי ת המשפט. על כן, אני פוסקת לתובעים סך של 800 ₪.

מעקה גג- סעיף 2.43 לחוות הדעת

התובעים מבקשים לאמץ את קביעתו של מומחה בית המשפט כמפורט בתשובה מס' 10 .

מסקנת ביניים:

הריני פוסקת לתובעים סך של 2,400 ₪ .

המעקה במרפסת- סעיף 2.48 לחוות הדעת

כך קבע מומחה בית המשפט בחוות דעתו:
"2.48 סעיף בחוו"ד מומחה התביעה – התקנת מעקה זכוכית על גבי סף המרפסת חומר תקינות בניקוז מי גשם סף השיש, נראה ליקוי בניקוז מי גשם מספרי המרפסת.
המעקה הותקן ע"ג הקופינג. מאחר והקופינג נדרש להיות בשיפוע פנימה המים בחלקו החיצוני של הקופינג זורמים אל המעקה. הפרט בעקרון נכון. כמות המים שתשאר ע"ג המעקה מזערית. אין ליקוי."

לטענתם על התובעים, אין חולק כי מעקה הזכוכית המוצמד לשיש, מונע ניקוז מי גשם ומייתר את הדרישה לשיפוע שיש המעקה כלפי פנים.

התובעים אומדים את נזקיהם בגין רכיב זה בסך של 3,681 ₪ כמפורט בסעיף 16 לסיכומיהם:
" רק בחקירתו אמד רום את עלויות התיקון וקבע עלויות נוספות של 1,000 ₪ עבור הגבהת המעקה (עמ' 19 ש' 29) ועוד 1,600 ₪ עבור השלמת זיגוג (עמ' 19 ש' 35)- ס"ה 2,600 ₪ מע"מ, פיקוח, והערה ב' בחוות דעתו= 3,681 ₪".

דרישתם זו היא בהתבסס על תשובת המומחה לשאלת ההבהרה שנשאל בעניין זה (תשובה 12):

"לא ניתן להגביה את מעקה הזכוכית. חלק מריתום המעקה הינו בחיבורו לקופינג"

ועל תשובתו בחקירתו הנגדית:
"ש. אז לא להגביה, פשוט להרחיק את מעקה הזכוכית לקצה החיצוני של המעקה הבנוי, וכן המים על המעקה הבנוי יזרמו כולם למרפסת. מה העלות?
ת. זה אפשרי (עושה חישובים). כ-1,000 ₪, כולל יום עבודה ואולי התאמה של זכוכיות.
ש. אם עכשיו לקחתי את המעקה זכוכית שיש לו תוואי מסוים, והרחקתי אותו, אני צריכה יותר מטר אורך.
ת. לא, רק בכיוון אחד, בכיוון השני בסדר. לכן צריך להוסיף שתי חתיכות של 20 ס"מ לדוגמה לכל דוגמה.
ש. אם עכשיו לקחתי את המעקה זכוכית שיש לו תוואי מסוים, והרחקתי אותו, אני צריכה יותר מטר אורך.
ת. לא, רק בכיוון אחד, בכיוון השני בסדר. לכן צריך להוסיף שתי חתיכות של 20 ס"מ לדוגמה לכל דוגמה.
ש. אני לא רוצה טלאי.
ת. אם את מחליפה קטע שלם של זכוכית, נגיד 1.2 מ', זה עולה סדר גודל של 1,600 ₪."
[עמ' 19, שורות 27-35]

מסקנת ביניים:

נוכח האמור, אני רואה לנכון לאמץ את קביעותיו של המומחה כפי שהן עולות מפרוטוקול החקירה, ופוסקת לתובעים פיצויים בגין רכיב זה בסך ש 2,600 ₪.

אי התאמה לתכנית המכר, מבנה מסתור על הגג- סעיף 2.52 לחוות הדעת

התובעים מפנים בהקשר זה לחקירתו של מומחה בי ת המשפט ואומדים את נזקיהם על סך של 1,200 ₪.

"המשך חקירה:
ת. בהנחה שמבצעים קיר בלוקים לצורך העניין, ומטייחים וצובעים אותו (עורך חישובים), סד ר גודל של 1,200 ₪."
[עמ' 21, שורות 8-10]

בתשובה 13 לשאלת ההבהרה שהופנתה אליו, ציין המומחה כי:
"אינני רואה בביצוע המסתור מאלומניום סטייה מתכנית המכר, ולהפך רואה יתרון בפתרון זה מבחינת עלויות אחזקה. לא ניתן לתמחר בניה שכן לא ברורים החומרים והגימור המוצע".

מסקנת ביניים:

בהתאם לאמור, אני פוסקת לתובעים בגין רכיב זה סך של 1,200 ₪.

העמידה בתקן 1555.3 - סעיף 2.27.3 לחוות הדעת

לטענתם של התובעים, קיימת אי התאמה לתקן 1555.3 ויש לפרק את שורת האריחים האנכיים (הפנלים) ולא די בחריצה - תקן 1555.3 סומן כמוצג ת/1.

כך קבע המומחה בחוות דעתו:
"2.27.3 חסר תפר הפרדה גמיש בין חיפוי הרצפה האופקי לחיפוי הקיר האנכי.
הטענה נכונה. נדרש לחרוץ ולסגור בחומר גמיש כנדרש בתקן"

המומחה נשאל על כך בשאלות ההבהרה, וכך השיב בסעיף 5:
"לא מקבל. בתרשים הוצגה דוגמא בלבד. ניתן לבצע ע"פ הרשום בחוות דעתי".

בניגוד לטענת התובעים, הסבורים כי המומחה אישר שדרוש פירוק, עיון בחקירתו של המומחה, מלמד כי עמד הוא על שנקבע ב חוות דעתו ו לשיטתו, די בביצוע חריצה:
"ש. מפנה לסעיף 4 לתשובותיך, בהתייחס לסעיף 2.27.3 לחו"ד שלך, בעניין תקן 1555.3. תאשר לי שהדרישה בתקן הנ"ל היא לביצוע ממשק הפרדה גמיש בצורת האות ר?
ת. זה לא הדרישה. מוצגת שם דוגמה ואנחנו צריכים לתאום את זה מהמטרה של התפר. המטרה של התפר היא לאפשר עבודה של התפשטות והתכווצות של חומרים שונים, שאם לא נבצע את זה, צפוי שיהיה סדק. לא היה שם סדק. לא מצאתי. זה בסדר. עדיין, אני חושב שעם השנים כן יכול להתפתח סדק ודרושה הפרדה. האם דרושה בדיוק לפי הדוגמה או לעשות תוספת של גמיש יותר או פחות, אני חושב שאפשר להסתפק בחריצה בלי שעושים ר."
[עמ' 17, שורות 21-27]

ובהמשך:
"ש. כשאתה מציע פתרון של חריצה לשם הזרקת מילוי חומר גמיש, אני מבינה שאתה אומר שיש להסיר את שורת הפנלים, למלא פס של חומר גמיש, ולהעביר בחזרה?
ת.זה לא מה שאמרתי. אני מבקש להבהיר. העובדה שמדברים על תפר הפרדה ברצפה, לא במפגש רצפה וקיר, לא דורשים שם ר אלא תפר אנכי, אני חושב שבצדק. הנושא של התכווצות והתרחבות לא יודע שנמצא אנכי או אופקי, ועדיין מסתפקים בתפר אנכי. על פי הדוגמה שהוצגה, שאני חושב שהיא שגויה בהבט הזה, הראו חומר הפרדה שמבצעים אותו מתחת לאריח, מאחורי האריח השוכב. אני לא רואה בו, קודם כל ברמת הביצוע, קשה מאוד לפקח על זה. ברמה של הנחיצות, אין בזה צורך.
ש. אתה נתת עלות של חריצה ומילוי. תבוא עם מכשיר ותחרוץ בפנים?
ת.כן.
ש. תאשר לי שבשביל ליצור התאמה לתקן שאתה חולק עליו, מה שצריך לעשות זה לא רק לפרק את הפנל האנכי אלא גם השורה הראשונה של האריחים האופקיים על מנת שאפשר יהיה לעשות את המילוי?
ת.לא. לשיטתך, אם אני רוצה ליצור התאמה לדוגמה אני צריך לפרק את האריח הראשון האנכי, או הפנל, ולחרוץ מאחורי האריח שצמוד לקיר. אפשר לחרוץ בלי לפרק. אני מדגים.
ש. זאת אומרת שכן צריך להסיר את השכבה של הפנל?
ת.כדי להתאים לדוגמה, כן.
ש. מה העלות?
ת.השאלה כמה מטרים בסך הכול החומר. אני יכול לחשב.
לשאלת בימ"ש, המסמך שהוצג הוא התקן, אבל מופיעה בו רק דוגמה. לא הייתי חייב ללכת לפי הדוגמה אם יש אפשרויות נוספות.
ש. אין אפשרויות נוספות כשיש פנל. מפנה לעמ' 21 למעלה לת/1, זה תפר הפרדה גמיש בין שני רכיבים שונים של חיפוי או משטחים אופקיים. שם הדרישה היא לממשק אנכי בלבד. אז אנחנו חולקים על הפרשנות אולי.
ת.זה בדיוק מה שטענתי. גם על פי הדוגמה שלהם, הם אינם דורשים שזה יהיה מתחת, אלא רק אנכי. לכן הפירוש שלי, מאחר וזו דוגמה, אם היו מורידים את הדוגמה אז זה היה כלשונו ואני לא חולק על התקן, במקרה הזה מדובר בדוגמה שמצוינת שם והיא אינה מחייבת.
ש. עלות?
ת.ייקח לי זמן לחשב. אני מבקש יומיים על מנת להגיש לבימ"ש. אני צריך לחשב את האורך של סך הכול של כל האזורים הרטובים והלא רטובים בדירה. לא אוכל לעשות את זה בבימ"ש."
[עמ' 18, שורות 1-30]

המומחה נחקר באריכות בסוגיה זו והתבקש, בזיקה לטענות, להגיש לבית המשפט את אומדן העלות.

בתאריך 27/07/20 הגיש המומחה חישוב עלות ביצוע תפר ההפרדה הגמיש בשתי קומות הדירה, על פי הדוגמה שהוצגה בתקן 1555.3 וזאת בסך של 7,788 ₪ בתוספת מע"מ.

התובעים מבקשים כי ייפסק להם פיצוי כאמור.

הנתבעת טענה בתצהירה (סעיף 13.15) כי התקן לא חל במועד מתן היתר הבניה. מכל מקום, ביקשה היא לאפשר לה לבצע את התיקון לפי התקן החדש .

כך גם טען בא כוח הנתבעת בדיון מיום 04/01/2018.

בהפנותם לחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973 ולאשר נקבע בו בעניין אי התאמה לתקן רשמי וחיוב הקבלן לבנות על פי התקן, טענו התובעים כי מדובר בתקן מחייב וכי חרף העובדה שתקן 1555.3 הוא מחודש ינואר 2012 - המאוחר למועד מתן היתר הבנייה בשנת 2011, אזי גם בנוסחו הקודם משנת 2003 היה בו כדי לחייב את הנתבעת בביצוע מ ישק הפרדה גמיש (התקן משנת 2003 צורף לסיכומי התובעים).

כפי הניתן לראות, קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר המועד המחייב להחלת התקן.

הנתבעת, בסיכומיה, לא התייחסה בצורה מפורשת, עניינית ומנומקת לטענות התובעים בסוגיה זו.

הנתבעת לא טענה באשר לשינוי כזה או אחר שהיה בתקן, מבחינה תוכנית ומהותית, אשר, למצער, יש בו כי לאיין את טענות התובעים בענין זה ובתוך כך, להשפיע על קביעתי בהתייחס לרכיב זה.

מכל מקום, סבורה אני כי בנסיבות העניין דידן הצדק עם התובעים ומועד החתימה על הסכם המכר, הוא הרלוונטי.

יפים ונכונים גם בענייננו דבריו וקביעותיו של כבוד השופט ר' סוקול בת"א 27349/99 סטארובין מרדכי נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (ניתן ביום 27.02.2005):

"21. המועד הקובע לעניין מחויבות הקבלן לעמידה בתקני התכנון והבניה הוא יום מסירת הדירה, ואף אם הקבלן בוחר מחישובי כדאיות שלא לשנות את תוכנית הבניין שכבר קיבלה היתר, אין מקום שישוחרר מן החובה לפצות את הדיירים בגין הליקוי.

"..כשם שאין לדרוש מקבלן לקיים דרישה שטרם נכנסה לתוקף, הרי שאם הקבלן לא עמד בדרישות הדין, כפי שהיו בתוקף עד למסירת הדירה לידי הרוכש, אין מקום שיצא נשכר ממחדלו". ע"א 6092/00 כדורי נ' אוטמזגין, (לא פורסם)."

מקבלת אני אפוא את טענות התובעים, למעט בענין בסכום לו הם עותרים וכפי שיפורט להלן.

מסקנת ביניים:

הנה כי כן, מתשובות המומחה עולה הבעייתיות הקיימת, אולם המומחה אמר מפורשות כי אין צורך לפרק ולחרוץ.

לאורך חקירתו עמד המומחה על דעתו זו ולא שינה הימנה.

במובן זה, לדידו של המומחה, העלויות שהגיש ביום 27/07/20 הן בגדר עלויות תיאורטיות בלבד.

לאור האמור, אני פוסקת לתובעים פיצוי נוסף על הפיצוי אשר נקבע בחוות דעת המומחה, על דרך אומדנה בסך של 3000 ש"ח .

סיכום ביניים –

מתקבלות כמפורט לעיל טענות התובעים באשר לרכיבים שיפורטו במקובץ להלן ויפסקו בגינם הסכומים הבאים להם יתווספו מע"מ ופיקוח:

מדרגות פנימיות שאין תואמות את תכנית המכר ולא תואמות את התקנות בעניין הבטיחותי: סך של 4,000 ₪;
מסגרת דלת ממ"ד: סך של 1,400 ₪;
זיגוג קבוע: סך של 800 ₪;
מעקה גג: סך של 2,400 ₪;
המעקה במרפסת: סך של 2,600 ₪;
אי התאמה לתכנית המכר: סך של 1,200 ₪;
אי עמידה בתקן 1555.3: סך של 3,000 ₪;

ובסך הכל 15,400 ש"ח בתוספת פיקוח ומע"מ : 19,820 ₪.

מומחה בית המשפט פסק פיצוי בסך של 55,341 ₪ (כולל מע"מ ופיקוח).

ובסך הכל : 75,161 ₪

זכות הנתבעת לביצוע תיקונים -
האם מִיצתה הנתבעת את זכותה לבצע תיקונים בדירת התובעים?

וזו לשון סעיף 4ב' לחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק המכר (דירות)"):

"התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון,
על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר".

נקודת המוצא, עת עסקינן בליקויי בניה, היא שיש לאפשר לקבלן ביצוע תיקונים טרם תוגש תביעה לפיצוי כספי בגינם.

על הרוכש לאפשר לקבלן לבדוק את טענותיו באשר לליקויים ולתת לו הזדמנות נאותה לבצע תיקונים.

יש לוודא, כי הזדמנות שכזו אכן ניתנה, וכי הקבלן סירב לתקנם או שניסיונותיו לביצוע התיקונים לא עלו יפה.

כל אימת שהקבלן מכחיש קיומם של ליקויים או את עצם אחריותו לתיקון, או כאשר ניתנת לו הזדמנות לבצע תיקונים והוא אינו מבצעם – מאבד הוא את זכותו לתיקון.

כך, גם במקרה בו, מבצע הקבלן תיקונים באופן כושל, שאז מאבד את זכותו לתיקון הליקויים. ויודגש – על אחריות הקבלן לפי חוק המכר הנ"ל, לא ניתן להתנות.

[ראו בעניין זה, ע"א 656/99 ד"ר בר שירה ואח' נגד מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1) (2003); ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' אבנר (מיום 01/12/2008) ; ת"א 70103/93 קצנשטיין אליעזר נ' רמט בע"מ (21.07.1999)) וע"א 7799/01 יורם סלים ואורלי ברזילי נ' שרביב בע"מ (מ יום 04/08/02)].

בסיכומיה טוענת הנתבעת, כי עובר להגשת התביעה, וכבר בעת בה פנו התובעים לראשונה אל הנתבעת בדרישה לביצוע תיקונים, עמדה הנתבעת על זכותה לבצע תיקונים.

לגרסת הנתבעת, התובעים סרבו לאפשר לה לבצע תיקונים כאמור וכי אף לאחר שתוקנו הם באופן חלקי, וניתנה חוות דעת מומחה בית המשפט, ביקשה הנתבעת ועודנה מבקשת לבצע תיקונים.

טוענת הנתבעת כי מדובר בליקויים מינוריים, אשר לא ניתנה לה אפשרות סבירה והוגנת לתקנם ויש לאפשר לה לתקן את הליקויים עליהם הצביע מומחה בית המשפט בחוות דעתו.

ברם, באם תידחה טענתה זו בדבר זכותה לבצע תיקונים, יש לדידה לפסוק לתובעים פיצוי על פי עלות התיקון שלה ללא כל תוספת.

התובעים, מצידם, טוענים כי הנתבעת מיצתה את זכותה לביצוע תיקונים.

הסכם המכר שנחתם בין הצדדים, במסגרת סעיף 23, עיגן בחובו מנגנון לתיקון עלויות.

אומנם, ככל שלא ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, יש מקום להעמיד את סכום הפיצוי על בסיס עלויות התיקון המוערכות של קבלן הבניין בלבד .
ואולם, בענייננו שונים הם פני הדברים.

התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית ב תאריך 04/12/18, טרם הוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט, ולאחר שהוגשה היא, תצהירים משלימים בתאריך 22/12/19 .

מטעם הנתבעת הוגש בתאריך 23/02/20 תצהירו של מר מוטי שבבו, המשמש כמנהל הנתבעת – לאחר שהוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט.

בחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהוגשו מטעמם . עיינתי בתמונות ובסרטונים.

פרוטוקול מסירת הדירה נחתם בתאריך 26/06/13 (נספח ט' לתצהיר התובעים) .
(יצויין, כי לטענת התובעים אין לראות במועד החתימה על פרוטוקול זה כמועד קבלת הדירה על ידם);

מפרוטוקול המסירה עולה כי באותה העת ציינו התובעים את הליקויים שבדירתם ואת העיכוב שהיה בהשלמת עבודות רבות.

התובעים קיבלו מפתח לדירה בתאריך 27/06/14 ואולם לטענתם במועד זה הדירה לא הייתה ראויה למגורים.

טופס 4 לדירה ניתן בתאריך 03/07/14.

לגרסת התובעים, פנו הם לנתבעת כשנה לאחר מועד המסירה, למען תתקן את הליקויים שבדירה, אולם הנתבעת, אשר התחייבה ליצור עמם קשר לתיאום מועד לביצוע, לא התייחסה לפניותיהם ועל כן, הזמינו הם את חוות דעתו של המומחה שטרית אשר ניתנה בחודש 07/14  וממנה עלה כי קיימים בדירה ליקויים רבים וסטיות חמורות ומהותיות מן המוסכם בין הצדדים ומהנדרש על פי הוראות הדין.

או אז, הודיעו התובעים במכתבם לנתבעת נושא תאריך 11/09/14, לו צורפה חוות הדעת של המומחה שטרית, כי זו האחרונה נדרשת לתקן את הליקויים (המכתב צורף כנספח ד' לתצהיר התובעים). הנתבעת התבקשה להודיע האם בכוונתה לבצע את התיקונים כאמור.

במכתב הנתבעת נושא תאריך 22/09/14 השיבה זו האחרונה כי היא ביצעה ועודנה מבצעת תיקוני שנת בדק בדירות שבבניין והתובעים התבקשו לתאם עם נציגי הנתבעת מועד לביצוע תיקוני בדק.

בתאריך 26/03/15 נערך פרוטוקול שנת בדק (נספח יד' לתצהיר התובעים) ובו רשימת הליקויים להם טענו נכון לאותה נקודת זמן.

בהתייחס לרשימה זו, שלחו התובעים לנתבעת את הנתונים שביקשה היא.

לגרסת התובעים, על אף האמור, לא תוקנו הליקויים ולא הושלמו העבודות (ראו נספח יג' וסעיף 32 לתצהיר התובעים).

התובעים ציינו, כי הסירוב האחד והיחידי מצידם לביצוע התיקונים היה, כך לגרסתם, בערב חג הפסח 2017 עת הגיעה נציג הנתבעת לדירתם ללא תיאום מראש.

התובעים צרפו לתצהירים אסופת מכתבים (נספחי ז' ו – ח') מהן עולות דרישותיהן הרבות אל הנתבעת למען תמציא להם פירוט של הליקויים שבכוונתה לבצע.

למקרא תצהירי התובעים עולה כי נוכח אופן התנהלותה של הנתבעת, לא התאפשר להם להיערך מבעוד מועד לביצוע התיקונים.

מכל מקום, ועל אף זאת, אפשרו הם לנתבעת להגיע ולבצע את התיקונים מספר לא מבוטל של פעמים ( ראו פירוט בסעיף 20 לתצהיר התובעים) ואולם אלה לא תוקנו במלואם.

אינני סבורה כי יש בסיס לטענת הנתבעת לפיה התובעים הכשילו את ניסיונותיה לבצע בדיקות ותיקונים בדירה.

כפי שצויין לעיל, בסעיף 4 לפסק הדין, בקשתה של הנתבעת לביצוע תיקונים נדונה בדיון ביום 04/01/2018 שאז ניתנה לה שהות לבצע תיקונים בדירת התובעים, בעוד הליך זה תלוי ועומד.

אחר זאת, בהמשך, ניתנה חוות דעת מומחה בית המשפט ממנה עולה, כפי שפורט בהרחבה, כי קיימים ליקויים בדירה, בהיקף לא מבוטל.

אינני סבורה כי התובעים ביצעו "מקצה שיפורים", כלשון הנתבעת בסיכומיה. חוות הדעת המשלימה שהגישו היתה לאחר שהנתבעת ביצעה תיקונים בדירתם ועל מנת שניתן יהיה לעמוד על טענותיהם באשר לליקויים שנותרו.

הצדדים, זה בכֹה וזה בכֹה, מפנים להליכים קודמים בהם נדרשו מותבים שונים לטענות בגין ליקויים בדירות בפרוייקט בו מצויה דירת התובעים.

אבהיר, כי העובדה שמדובר באותו פרוייקט אינה מלמדת על כך שדינה של תביעה זו כדין תביעות קודמות.

כל מקרה יש לבחון על נסיבותיו, בשים לב לראיות המצויות בתיק ולהתרשמות בית המשפט.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובעים לא אפשרו לה לבצע את התיקונים, ואולם מהתכתובות שצורפו עולה אחרת.

מבקשת הנתבעת בסיכומיה, כי בית המשפט יתן את פסק דינו על פי חוות דעתו של המומחה, יפחית הימנה 35% בשל חיוב בפיצוי כספי תחת ביצוע תיקונים, ולא יוסיף ל ו מאומה.

עם זאת, ובאותה נשימה, טוענת בסיכומיה בסעיף 16.1 כי אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו לתובעים, אשר לשיטתה נהגו בחוסר תום לב.

לא ניתן להלום טענה זו שעה שקיימים ליקויים ועל כך לא יכולה להיות מחלוקת, בפרט בנסיבות בהן לא יכולה להיות מחלוקת בדבק ההזדמנויות שניתנו לנתבעת לבצע תיקונים.

התובעים הפצירו בנתבעת, לא אחת, לתקן את הליקויים, עובר להגשת התביעה ואף לאחר שהוגשה.

בצדק הפנו התובעים בסיכומיהם לאשר נקבע על ידי כבוד השופט טובי, בע"א ( מחוזי חיפה) 43959-05-16 עדן לבונה-בנין השקעות ויזום (2000) נ' דינה בגליקוב ( מיום 14/09/16) :
"12. אין בידי לקבל גם את טענת המערערת לפיה לא ניתנה לה הזדמנות ראויה לבצע את התיקונים בעצמה. טענה זו מתבססת על סעיף 4ב' (א) לחוק המכר המורה כי מקום שהתגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר. ככלל, "התשובה לשאלה האם יש לאפשר למוכר לתקן בעצמו את הליקויים שנתגלו בדירה, או שמא יש לחייבו בפיצויים תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. ההחלטה בעניין זה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט." (ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (28.2.2005)). בפסיקה עקבית של בית המשפט, מזה שנים רבות, נקבע כי מוכר מאבד את זכותו לבצע את תיקוני אי ההתאמה בעצמו, על פי סעיף 4ב' לחוק המכר, מקום שלא הודה בליקויים ולא גילה מוכנות לתקנם. כך למשל נקבע בע"א 472/95 זלוצ'ין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2), 858 כי:

"אמנם, במקרה מתאים, יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית... זאת ועוד, הזכות לתקן נתונה למוכר המודה בליקוי ומוכן לתקנו. ספק רב אם זכות זו עומדת למוכר המכחיש את עצם הליקויים או המזלזל בהם מראש".

על כן, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת לפיה יש לאפשר לה להמשיך ולבצע תיקונים בדירה, שעה שזכותה זו – מו ּצתה ויש להכריע אפוא בהיבטיה הכספיים של התביעה.

נוכח האמור, אין גם מקום לבצע הפחתה של הפרש העלות בין שיעור הפיצוי המגיע לתובעים לבין ביצוע עבודות על ידי קבלן מטעם הנתבעת לבין ביצוען ע"י קבלן מטעם התובעים, שכן אלה האחרונים לא מנעו מהנתבעת לבצע תיקונים.

פיצוים בגין נזק לא ממוני ( עוגמת נפש)

התובעים פירטו בסיכומיהם את עוגמת הנפש אשר נגרמה להם בשל הליקויים הרבים והצורך בביצוע תיקונים ועתרו לפסוק להם סך של 30,000 ₪ בגין רכיב זה.

וכך פירטו בסעיפים 72-73 לתצהיריהם:
"72. נגרמה לנו עוגמת נפש מרובה בגלל הליקויים הרבים, התיקונים שבוצעו לפני ואחרי הגשת התביעה, עקב הצפיפות בחדרי השירותים, עקב קשיי החניה עקב המכשולים הבטיחותיים בחצר ובבית, בשל ליקויי הגימור [איטום, ניקוז, ריצוף] ועוד. מדובר בבית אשר היה אמור להיות משאת נפשנו, גולת הכותרת של מגורינו, ובבחינת הגנה אל המנוחה ואל הנחלה - בית ראשון של זוג צעיר.
7". כדוגמא לטרטורים אותם חווינו מול מנכ"ל הנתבעת, אני מצרף תכתובת באמצעות מסרונים, המסומנת נספח י"א. תכתובת זו ממחישה את משך הזמן שנדרש לנו כדי "לזכות" לביקורו על מנת להראות לו את הליקויים. עוד אני מצרף תדפיס של פירוט שיחות הטלפון הרבות עם נציגי הנתבעת – ראה בנספח י"ז."

הנתבעת טענה מנגד כי היא נהגה בתום לב כלפי התובעים עת תיקנה, לשיטתה, את מרבית הליקויים חרף הקשיים שהרעימו התובעים –

כפי שציינתי, לא אחת, (ראו סעיפים 19 ו- 34 ל פסק הדין): אין בסיכומי הנתבעת התייחסות ספציפית ומפורשת לגופו של כל ליקוי וליקוי אליו לגביו טענו התובעים בסיכומיהם. הנתבעת טענה, חזור והדגש כי היא נהגה בתום לב כלפי התובעים, וכי התובעים הם אשר הפרו את הוראות הסכם המכר, וכי היא אינה מתנערת מאחריותה לתיקון הליקויים, בהיותה חברה יציבה אשר מחזיקה צוות לתיקון ל יקויים הפועל גם בפרוייקט בו נמצא ת דירת התובעים.

בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970 נקבעה המסגרת הנורמאטיבית לפסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש:

"גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

כידוע, פסיקת פיצוי בגין רכיב של עוגמת נפש נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט ואין צורך בהבאת ראיות בדבר שיעור הנזק. על בית המשפט להביא בחשבון את כלל נסיבות הענין ולתת את הדעת לגורמים המשתנים ממקרה למקרה.
(ראו: ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (ניתן ביום 11.11.2010); ופסק דין מהעת האחרונה שניתן בת"א 13683-04-17 קנטרוביץ נ' שתית (ניתן ביום 3.6.21)) .

בענין דידן הבאתי בחשבון את כלל הנתונים הרלוונטיים, ובכללם את היקף הליקויים בשים לב לקביעותיי דלעיל, את פרק הזמן שבמהלכו נמשך ביצוע עבודות התיקון, טיבם של הליקויים; סד הזמנים הרלוונטי לפניות התובעים אל הנתבעת והמענה שניתן בהתייחס אליהן. כמו כן נתתי דעתי לעובדה שהדירה נמכרה ולנפקות שיש לכך בשים לב שכיום, ככל שעסקינן בתובעים שלפניי, לא יהיה צורך בפינויים מהדירה.
אחר הדברים האלה, מצאתי להעמיד את גובה הפיצוי בגין רכיב זה על סך של 6,000 ₪.

ריבית והצמדה

לטענת התובעים יש לחשב את הריבית מיום הגשת התביעה שכן הם אינם אחראיים להימשכות ההליך.

לשיטתם, מועד מתן חוות הדעת של המומחה מהווה בסיס נכון לחישוב י ההצמדה, אך לא לחישובי הריבית, שכן מועד מתן חוות הדעת הוא אקראי לחלוטין.

התובעים הפנו לפסק דינו המשלים של כב' השופט (בדימוס) דר' ג' קלינג בת"א 1171/89 זכריה זלוצין ואחרים נ' דיור לעולה בע"מ (ניתן ביום 13/01/99) שם נקבע, באותן הנסיבות, כי יש לחשב את הריבית החל מיום שבו נולדה עילת התביעה, הוא מועד מסירת הדירה.

בענין זה, אציין כי פסק הדין הנ"ל הינו פסק דין משלים, לאחר קבלת הערעור בע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ (ניתן ביום 26/09/96 בו נקבע כי עילת התביעה נולדה עם מסירת הדירות הפגומות. מכאן, סבר כב' השופט קלינג ממועד זה (מסירת הדירות) ואילך מדובר בחיוב כס פי שלא נפרע על ידי הנתבעת. לכן, ומשהתגבשה זכותם של התובעים לפיצוי עם קבלת הדירות ראוי לפסוק ריבית מאותו מועד.

הנתבעת לא התייחסה לטענה זו בתצהירה או בסיכומיה.

ההלכה בעניין זה התוותה על ידי בית המשפט העליון בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אבנר ואח' (ניתן ביום 01/12/18), שם נקבע כי יש לחשב ריבית והצמדה החל מיום עריכת חוות דעת מומחה בית המשפט.

כך נקבע בפסיק ענפה אשר בנסיבות הענין דידן, אין טעם או בסיס לסטות הימנה.
עסקינן בפיצוי לשם כיסוי העלות הריאלית של התיקונים הדרושים. קביעת הליקויים התבססה, בעיקר, על חוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט ומכאן שיש לחשב את הריבית החל מהועד בו ניתנה היא.

לאור האמור, תוספת הריבית לסכום הפיצוי הכולל תחושב מיום עריכת חוות דעת מומחה בית המשפט, היינו מיום 18/07/19 .

לפיכך, סכום הפיצוי הכולל המשוערך מיום עריכת חוות הדעת להיום, מסתכם בסך
של 77,571 ש"ח (בזיקה לפירוט שבסעיף 36 לעיל).

התוצאה הסופית:

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים כדלקמן:

א. פיצוי בסך של 77,571 ₪, הכולל פיקוח הנדסי ומע"מ, ריבית והצמדה בגין הליקויים שאושרו;

ב. פיצוי בסך של 6,000 ₪ בגין עוגמת נפש;

ג. שקלתי בסוגיית ההוצאות בהתאם להוראות פרק י"ח לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018
לרבות תקנה 151 (א) הקובעת כי תכלית החיוב בהוצאות היא שיפוי על הוצאות בהליך בהתחשב
בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.
במסגרת שקילת כלל הנתונים והטענות, נתתי את הדעת , בין היתר, לסכום עליו הועמדה
התביעה, לכתחילה, (וצויין, כי כך נעשה מטעמי אגרה) ולסכום שנפסק בפסק הדין.
מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות בסך של : 13,845 ₪ הכולל את הסכום
ששילמו למומחים מטעמם; הסכום ששילמו למומחה בית המשפט; שכר עדות המומחה ומחצית
מסכום האגרות.

ד. שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 11,500 ₪.

סכומים אלו ישולמו לתובעים בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן יישאו תוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ח אלול תשפ"א, 26 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.