הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 7-04-18

בקשה מס' 1

בפני
כבוד ה שופט אורי גולדקורן

המבקשים

  1. אנואר עודה, ת"ז XXXXXX039
  2. סאמיה עודה, ת"ז XXXXXX927

שניהם ע"י ב"כ עו"ד שמשון שחר

נגד

המשיב

יוסף אליאס, ת"ז XXXX615
ע"י ב"כ עו"ד נסים נג'אר

החלטה בבקשה לדחיית התביעה על הסף

רקע והליכים קודמים

1. בשנת 2003 נחתם הסכם מכר בין הצדדים במסגרתו מכר המשיב למבקשים מקרקעין המצויים בכפר כנא. עקב מחלוקות לגבי עמידה בתנאי ההסכם ותשלום מיסים נכרת בין הצדדים בשנת 2006 הסכם נוסף (להלן: הנספח להסכם), על-פיו התחייבו המבקשים לשלם את תשלומי המיסים החלים על עסקת המכר ולדאוג להסרת עיקולים שהוטלו על המשיב מטעם רשויות המס, לרבות על רכב של אשתו.

2. בהמשך, המבקשים לא הסדירו את תשלום החוב לרשויות המס ולא הסירו את העיקולים שהוטלו על המשיב. בעקבות כך , הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשים. בפסק דין מיום 12.11.2014 (ת"א חיפה) 34380-01-10 אליאס נ' עודה) (להלן: פסק הדין הראשון) התקבלה תביעתו של המשיב, הוצהר כי המבקשים הפרו את הנספח להסכם והם חוייבו לשאת בתשלום החובות לרשויות המס בגין עסקת המכר. כמו-כן הותר למשיב לפצל את סעדיו כך שיהיה באפשרותו לתבוע את הנזקים הכספיים אשר נגרמו לו בעקבות הפרת הנספח להסכם על-ידי המבקשים.

כתב התביעה

3. ביום 1.4.2018 הגיש המשיב את התביעה הנוכחית בה נטען כי לאחר שהמבקשים לא קיימו את פסק הדין הראשון ולא סילקו את החובות לגורמי המס ולוועדה המקומית. הוטלו עליו עיקולים נוספים המהווים לשון הרע. המשיב תבע פיצוי בסך 360,910 ₪ על נזקיו בגין כספים שנגבו בעיקולים, ירידת ערך הרכב שלא היה ניתן למכירה, פרסום לשון הרע ועוגמת נפש.

הבקשה

4. בבקשה הנוכחית עתרו המבקשים לדחות את התביעה על הסף בהתאם לתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) מהטעמים הבאים: 1) התביעה הנוכחית הוגשה בעקבות עיקולים שהוטלו על המשיב על-ידי רשויות המס ולא על ידי המבקשים. צוין כי עיקולים אלו הוטלו בניגוד לפסק הדין הראשון. לפיכך, לא קיימת יריבות בין הצדדים. 2) המבקשים לא פרסמו לשון הרע, לא הטילו עיקולים על המשיב ולא ידעו עליהם. המשיב אף לא פנה למבקשים בעניין העיקולים ובבקשה להסרת הפרסום. לפיכך אין למשיב עילת תביעה כנגד המבקשים שעניינה לשון הרע.

5. בתשובת המשיב נטען כי יש לדחות את הבקשה מהנימוקים הבאים: 1) הבקשה הוגשה ללא תצהיר לאימות הטענות העובדיות בניגוד לתקנה 241(א) לתקנות. 2) בהתאם לפסק הדין הראשון הותר למשיב לפצל את סעדיו ולתבוע בגין נזקיו, לרבות בגין העיקול שהוטל על הרכב, אותו התחייבו המבקשים להסיר. 3) המבקשים לא סילקו את החובות לרשויות המס, בניגוד לפסק הדין הראשון, וטענתם כנגד התנהלות גורמי המס הינה חסרת תום לב. 4) הטלת עיקול אצל צד שלישי בעקבות מחדליהם של המבקשים, הינו בגדר לשון הרע. 5) הסעד של דחייה על הסף הינו סעד קיצוני הפוגע בזכות הגישה לערכאות.

6. בתשובה לתשובת המשיב טענו המבקשים כלהלן: 1) מדובר בטענות משפטיות; המשיב לא צירף תצהיר לתשובתו; 2) המבקשים צירפו תצהירים לבקשה שהגישו לביטול פסק הדין הראשון ואשר צורפו לכתב התביעה בהליך הנוכחי. 3) המשיב אינו בעל הרכב. העיקול הוטל על רכב של אשת המשיב ושלא על-ידי המבקשים. 4) המשיב לא פנה אל המבקשים בעניין העיקולים.

עילת תביעה

7. בתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 נקבע כי בית משפט רשאי בכל עת למחוק תובענה על יסוד מספר נימוקים, שאחד מהם הינו כי אין כתב התביעה מראה עילת תביעה. המבחן לקיומה של עילת תביעה לעניין תקנה זו הוא, האם המשיב, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעה, יהיב זכאי לקבל את הסעד המבוקש על-ידו . אמת המידה היא הבחינה האם יש אפילו סיכוי קלוש למשיב להצליח בתביעתו. יחד עם זאת, הסעד של סילוק על הסף הינו סעד קיצוני וקשה, ושמור למקרים נדירים בלבד. (ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח בע"מ, פ"ד ה 1585, 1591 (1951); רע"א 9801/05 עזבון הראל נ' לאומי פיא חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ (פורסם בנבו, 26.2.2006); רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה, (פורסם בנבו, 29.12.2014)).

8. בענייננו, כאמור, בפסק הדין הראשון הותר למשיב לפצל את סעדיו ולתבוע את נזקיו מהמבקשים בגין הפרת הנספח להסכם. כתב התביעה מורכב ממספר ראשי נזק בעקבות הפרת הנספח להסכם. כעולה מכתב התביעה, מדובר בעיקולים שהוטלו על המשיב בחשבון הבנק שלו ועל משכורתו ו נטען כי אי הסרת העיקול על הרכב, מהווה הפרת הנספח להסכם שנעשה עם המשיב. לפיכך, בכתב התביעה הונחה תשתית עובדתית שיצרה יריבות משפטית בין הצדדים. הטיעונים שהעלו המבקשים אינם אינם שוללים את קיומה של עילת תביעה. יצוין כי טענות המבקשים כי אינם אחראיים להטלת העיקולים ואשר להתנהלות עורך דינם הינן טענות הגנה הראויות להתברר במסגרת בירור התובענה.

9. אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה. המבקשים ישלמו למשיב (ביחד ולחוד), באמצעות בא-כוחם, את ה וצאות הבקשה בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ט, 14 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.