הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 68663-01-18

בפני
כבוד ה שופט אפרים צ'יזיק

תובעים

1.נטלי גרשגורן גרבר
2.טל גרבר
ע"י ב"כ עו"ד טל גרבר

נגד

נתבע

רון רהב
בעצמו

ותביעה שכנגד

פסק דין

בפניי תובענה כספית (בהליך של סדר דין רגיל) מטעם התובעים/נתבעים שכנגד (משפחת גרבר) מיום 30.1.2018 בסך של 16,280 ₪ ומנגד תובענה כספית מצד הנתבע (מר רהב) מיום 12.3.2018 בסך של 9737 ₪.

רקע עובדתי :

התובעים הינם בני זוג נשואים (ועורכי דין בהכשרתם המקצועית) ואילו הנתבע הינו בעל הזכויות בדירת מגורים בת שלושה חדרים ברחוב מרגלית 7 בעיר חיפה וידועה במרשם המקרקעין כגוש 10766 חלקה 63.

בתאריך 1.11.2017 נחתם בין הצדדים הסכם בכתב לשכירת הדירה למשך תקופה של שנה, בין התאריכים 1.12.2017 ועד ליום 30.11.2018 , תמורת סכום של 4040 ₪ לחודש. במעמד כריתת ההסכם התובעים מסרו לנתבע שיק מעותד בגובה שני חודשי שכירות על סך 8080 ₪ , אשר זמן פירעונו הינו 27.11.2017 , ובנוסף לכך העבירו לידי הנתבע עשרה שיקים מעותדים על סך 4040 ₪ כ"א אשר זמן פירעונם מתחיל ביום 1.1.2018 ומסתיים ביום 1.10.2018 .

במסגרת סעיף 8 להסכם השכירות נקבע כדלקמן :

"8. בטחונות לביצוע החוזה ופנוי המושכר
להבטחת בצוע כל התחייבויותיו של השוכר על פי חוזה זה יפקיד השוכר בעת חתימת חוזה זה לידיו הנאמנות של מר ____40500 __כנאמן, שטרי חוב עד לסך של ___ שקל בלי מועדי פרעון החתומים ביד השוכר כעושה השטר/הצ'ק ובידי :
צביקה ומילכה גרבר
ויסמן 24 חיפה
טל. 0508989599
כערבים בערבות אוואל ובלבד שיסכים להם המשכיר. היה והשוכר לא פינה את המושכר ו/או לא מילא אחר התחייבויותיו על פי חוזה זה , או חלק מהן , יעביר הנאמן את שטרי החוב/הצ'קים אל המשכיר . עם מסירת המושכר , הרהיטים והציוד בהתאם לאמור בחוזה זה ותשלום כל החיובים החלים על השוכר , יחזיר הנאמן את שטר החוב/הצ'קים הנ"ל לשוכר .
הצגתו לפרעון של שטר זה או ביצועו בהוצאה לפועל או הגשת תביעה לפיו, לא ייפגעו בזכותו של המשכיר לתבוע ולקבל נגד השוכר כל סעד אחר ונוסף" .

במעמד כריתת הסכם השכירות דרש מר רהב מבניה"ז להחתים את צד ג' על גבי נספח הסכם שכותרתו "ערבות במוגבלת ובלתי חוזרת לקיום חוזה שכירות דירה ע"י טל גרבר" ולצרף להסכם החתום שיק ע"ס 40,400 ₪ כערובה לסילוק חובותיהם של בניה"ז עד לסכום של 40,400 ₪.

להסכם המודפס התווסף גם מסמך הכתוב בכתב ידו של הנתבע שבו הוסכם, בין היתר , כי שטר הערבות ומסמכי הערבות יומצאו לידי הנתבע עד ליום 2.11.2017 .

בתאריך 18.11.2017 חתמה אמו של מר גרבר על הנספח להסכם שכותרתו "ערבות בלתי מוגבלת ובלתי חוזרת לקיום חוזה שכירות דירה ע"י טל גרבר, השוכר/ת , ת.ז. XXXXXX573" במסגרתו התחייבה כדלקמן :

"הנני מילכה גרבר בל ת.ז. שמספרה 55011035 נותן ערבותי הבלתי מוגבלת ובלתי חוזרת כלפי המשכירים.... לסילוק כל סכום עד לסך 40400 ₪ שתדרשו מאת טל גרבר ת.ז. XXXXXX573, בקשר לשכירתו נכס למגורים ברחוב מרגלית 7 בחיפה בקומת קרקע בהתאם לחוזה שנחתם בינו כשוכר לבין הנ"ל כמשכירים , ביום 1.11.17 בחיפה . לצורך ערבותי אני מצרף כנספי צ'ק מספר 5600665 מבנק לאומי ע"ס 40400 ₪ ללא תאריך , לפקודת "רון רהב" ....
אם וכאשר אדרש על ידי רהב רון לממש ערבותי –
אורה לבנק לכבד השיק הנ"ל, אסור לי להורות לבנק לבטלו ו/או להתנגד לתשלומו ...
הערבות תישאר בתקפה עד ליום 30.11.18 ועד בכלל וכל דרישה תצטרך להגיע אליי בכתב עד תאריך זה. מובהר למשכיר כי לאחר תאריך זה עליו להחזיר את השיק לידי השוכר או בעל השיק (הערה בכתב יד תוספת שלי א.ק.) .
המדדים היסודיים לצורך מתן ערבות זו נקבעו כמדדים הידועים ביום הנפקת הערבות, מדדי חודש אוקטובר 2018 הנ"ל לפי בחירת המשכיר והמדד הקובע הוא המדד שיהא ידוע ביום הדרישה .
על החתום
גרבר מילכה – ערב אישי....
לוטה :
... ג. צ'ק ערבות ללא המילים "צ'ק ביטחון" וללא רישום תאריך".

בתאריך 19.11.2017 התקשר מר גרבר אל מר רהב על מנת להעביר לידיו את כתב הערבות החתום בידי אמו אולם מר רהב, אשר אושפז בבית החולים "כרמל" חיפה בשל בעיה בריאותית בין התאריכים 18.11.2017 ועד 28.11.2017 , התחייב בפני התובעים שבת זוגו תיצור עימם קשר טלפוני ואף תנחה אותם בנוגע לאופן הפקדת הבטוחות אולם חרף זאת לא נוצר עימם כל קשר מצד מי ממקורביו של הנתבע.

בתאריך 30.11.2017, יום לפני כניסתם של בניה"ז , לדירת המגורים מר רהב דרש מהם להעביר לידיו בכסף מזומן סך של 8080 ₪ בנימוק שפקידי סניף הבנק שבו מוחזק חשבון הבנק שלו נמצאים בשביתה ובשל כך ביצעו ביום המיועד לכניסתם אל הדירה (1.12.2017) העברה בנקאית ממוחשבת מחשבון הבנק שלהם לחשבון הבנק של הנתבע .

חרף העברת הסכום סירב הנתבע לאפשר לתובעים להיכנס אל הדירה בנימוק שסניף הבנק בו מצוי חשבון הבנק שלו אינו מכבד שיקים הכוללים את צמד המילים "לביטחון בלבד" ולכן דרש מהם להמציא לידיו שיק מתוקן שאינו כולל את שתי המילים הללו על מנת שישמש כ"שיק ביטחון" לצורך הבטחת חובות התובעים בעתיד.

לאחר שהתובע הסתייג מדרישתו של הנתבע בנימוק שהן סותרות את לשון ההסכמים עליהם חתם עמד הנתבע על דרישתו להמציא לידיו לאלתר שיק חלופי שאינו כולל את המילים "לביטחון בלבד" או לחילופין להעביר לידיו שטר "ערבות בנקאית" מטעם אמו אולם התובע לא הסכים לדרישה זו ועזב את מקום המפגש.

לאחר מספר שעות שוחחו התובע והנתבע טלפונית כאשר במהלך השיחה דרש מר רהב ממר גרבר להפקיד את הבטוחות הנדרשות בידי ב"כ וידידו, עו"ד דובי כהן , ובנוסף לממן גם את שכר טרחתו של עו"ד אולם מר גרבר התנגד להצעה זו .

בתאריך 30.11.2017 בשעה 21:53 שלח הנתבע אל התובעים הודעת "וואצאפ" בה ציין שכתב הערבות אותו מסר לידיו נועד לחסוך בעמלות בנקאיות וכי לפי מיטב ידיעתו העמלה אותה תידרש אמו לשלם הינה אפסית. במענה לכך שלחו התובעים תשובה מטעמם בה ציינו שהינם עומדים על קיום החוזה ככתבו וכלשונו וכי ניסיונותיו לדרוש מהם להיעתר לתנאי ההסכם המקורי אינם מקובלים עליהם .

במענה לכך שלח הנתבע אל התובעים הודעת "וואצאפ" שזו לשונה :

"אלכס שיבר רוצה 500 ₪. אוקיי . אתם תעשו מה שאתם מוצאים לנכון ושטוב עבורכם . מסמכי החוזה כולל כתב הערבות המהווה נספח לחוזה ברורים בעיניי מאוד . חבל שבחרתם בדרך לא דרך ...".

לאחר מכן שלח הנתבע אל התובעים הודעה נוספת שזו לשונה :

"הדירה פונתה על ידי הדייר ונמסרה לי. היא לרשותכם במיידית עם ולאחר המצאת צק הערבות צד ג לפי תנאי כתב הערבות ואם לא מתאים לכם אז ערבות בנקאית . מתי שאתם רוצים להתחיל להשתמש בנכס זו בעיה שלכם . זה שלא המצאתם ערבות צד ג עד המועד הקבוע בהסכם ועד היום זו בעיה שלי ומבחינתי זו הפרה יסודית של ההסכם . אתקשר מחר ליועציי המשפטיים כדי לקבל תדרוך כיצד לפעול בסיטואציה שנוצרה" .

בשל דרישותיו של מר רהב נאלצו התובעים לעכב את העברת מטלטליהם מדירת המגורים הקודמת ובנוסף לכך פנו אל אמו של התובע להעביר לידם המחאה בנקאית כערובה לתשלום החוב אולם בשל העמלות הגבוהות הכרוכות בהנפקתו הסכימה אמו של התובע להעביר לידי הנתבע שיק אחר שאינו כולל את צמד המילים "לביטחון בלבד" ולהפקיד את השיק בידי צד שלישי ("נאמן").

בתאריך 1.12.2017 התובע החתים מיוזמתו את הוריו על גבי שטר חוב הכולל התחייבות לערוב לכל התחייבויותיו כלפי הנתבע במהלך תקופת השכירות עד לסכום של 40,400 ₪ אליו צירף כערבון שיק אשר אף הוא הועבר לחזקתו של עו"ד גרשגורן (ראה : עדות התובע בעמוד 12 שורות 16 – 26; סעיפים 19 – 20 לתצהיר התובע) .

במענה למכתב זה השיב הנתבע בתאריך 1.12.2017 לב"כ התובעים, עו"ד אסף גרשגורן ממשרד עוה"ד דורון , טיקוצקי ושות' , כי הוא מעולם לא נתקל במקרה שבו שוכר מסרב להמציא לידיו שטר חוב ושיק עירבון המשקף את דרישותיו . באשר למינויו של עו"ד גרשגורן כ"נאמן" ציין הנתבע שהדבר מנוגד לכללי האתיקה ולכן אך ורק עו"ד שיבר מוסמך לשמש כ"נאמן" המוסכם על דעתו בכפוף לתשלום שכר טרחתו בסך של 500 ₪.

במענה לכך השיב עוה"ד גרשגורן בתאריך 3.12.2017 כי התנהלותו של הנתבע מהווה הפרה יסודית של ההסכם וכי ניסיונו החד צדדי לכפות עליו את זהות ה"נאמן" ולממן את שכרו מהווה אף היא חריגה מלשון ההסכם ולכן הוצעו לנתבע שמות של עו"ד אחרים אשר יסכימו לקבל עליהם את תפקיד ה"נאמן" אשר יידרש מתוקף תפקידו להחזיק ברשותו את הבטוחות למימוש ההסכם.

במענה למכתב זה הודיע הנתבע לתובע בתאריך 3.12.2017 שאין בכוונתו להתייצב במשרדו של עוה"ד גרשגורן וכי סירובו של עוה"ד גרשגורן להמציא לידיו את תצלום השטרות אשר הועברו לידיו , או לחילופין לתשלום עמלה בנקאית בסך של 350 ₪ לצורך קבלת שיק ערבות בנקאי, אינה סבירה בנסיבות העניין ומהווה הפרה יסודית של ההסכם המאפשרת בידיו להשכיר את הדירה ל צדדים אחרים.

במענה למכתב זה השיב עו"ד גרשגורן לנתבע בתאריך 5.12.2017 שמכתביו שזורים בטענות סותרות לאחר שהודה בכך שהוא לא דרש מלכתחילה להעביר לידיו שיק בנקאי אולם מאידך מלין על כך שהתובעים לא העבירו לידיו שיק בנקאי כערובה ומשכך לשיטתו דרך התנהלותו של הנתבע מהווה הפרה יסודית של ההסכם המצדיקה השבה של מלוא הסכומים אשר שולמו לו מכח דיני החוזים ומכח הוראות חוק השכירות והשאילה, תשל"א – 1971 .

בתאריך 5.12.2017 הפקיד הנתבע את השיק אשר יועד לתשלום בעבור חודש השכירות השלישי, אשר מועד פירעונו 1.1.2018 , לצורך כיסוי הנזקים אשר נגרמו לו , לטענתו , כתוצאה מהודעת ביטול ההסכם מצד התובעים ברם השיק חולל מסיבת "דחייה" ובשל כך הנתבע מצא לנכון להגיש את התובענה שכנגד כלפי התובעים .

טענות הצדדים :

התובעים טוענים בכתב התביעה שהנתבע הפר בחוסר תום לב את הסכם השכירות ערב כניסתם לדירה בכדי לדרוש מהם להיעתר לדרישותיו לשיפור תנאי ההסכם (מנקודת מבטו) ולהוספת תנאים נוספים המיטיבים עימו אשר חורגים מההסכמות הכתובות במסגרת הסכם השכירות.

התובעים טוענים שהם הסכימו להעביר לידי הנתבע שיק ביטחון הכולל את המילים "לביטחון בלבד", או לחילופין להעביר את השטר לידי עו"ד ניטראלי אשר ישמש כ"נאמן" מטעם הצדדים ויחזיקו במשרדו עד לתום תקופת השכירות, ברם הנתבע כפה עליהם בחוסר תום לב להיעתר לתנאים נוספים ומקפחים אשר לא הועלו כלל במסגרת ההסכם אשר נכרת עימו שבכללם דרישה להפקדת שטר ביטחון בנקאי תוך ניהול ההליך המשפטי באופן מסורבל ומכביד.

עוד טוענים התובעים כי סוגיית הערובה הינה תפלה ביחס למטרה העיקרית, שהינה מטרת המגורים, ולכן במידה והבטוחות היו לב ההסכם הרי שחזקה על הנתבע שהוא היה דורש את הבטוחות טרם תשלום חוב שכה"ט העתידי.

התובעים מוסיפים ומציינים כי מכלול פעולותיו של הנתבע מעיד על רצונו חסר תום הלב לסכל את יישום ההסכם על מנת לכלול בו דרישות ותנאים אשר לא נזכרו במסגרת ההסכם הכתוב וכי דרישתו לקבלת ערובה בסך של 44,000 ₪ עומדת בסתירה להוראות חוק השכירות והשאילה, תשל"א – 1971 מאחר והחוק מגביל את גובה הערובה לצורך הבטחת חיובי השוכר לשיעור של שליש מתקופת השכירות הכוללת או לחילופין לסכום השווה בערכו לשילוש דמי השכירות לחודש (לפי הנמוך) .

התובעים מוסיפים ומציינים בסיכומיהם כי חוק השכירות והשאילה הינו חוק קוגנטי אשר נועד להגן על שוכרי הדירות מפערי הכוחות העצומים שבין המשכירים לבין השוכרים ולכן סכום הערובה המותר יכול היה לעמוד על סכום של 16,160 ₪ (שליש מתקופת השכירות) או לחילופין ע"ס של 12,120 ₪ (שלושה חודשי שכירות) ולכן הנתבע היה מנוע מלכתחילה מלהתנות את קבלת החזקה בדירה באמצעות דרישה לקבלת ערובה בגובה העולה עשרות מונים על שיעור הערובה המקסימאלי המותר.

לטענתם, היקף נזקיהם המצטבר מגיע לסכום של 16,280 ₪ בהתאם לפירוט הבא : דמי שכירות ששולמו בפועל : 8080 ₪ ; עלות ביטול שכר פועלי הניקיון : 200 ₪ ; עלות ביטול שכר המובילים : 300 ₪ ; הוצאות כלליות (טלפונים, פקסים , נסיעות) : 500 ₪ ; רכישת ריהוט : 1200 ₪ ; עלות הפסדי זמן והשתכרות : 3000 ₪ ; עגמת נפש : 3000 ₪ .

מנגד, טוען הנתבע כי התובעים הם אלו אשר הפרו את ההסכם באופן יסודי לאחר שהתנהלו באופן חסר תום לב וניצלו לרעה את הכשרתם כעורכי דין וכי ההסכם הופר בשל רצונם להתחמק מתשלום שכר טרחתו ה"נאמן" מטעמו בסכום של 500 ₪ בלבד ומשכך , לטענתו , על התובעים לשפותו החל מיום הודעת ביטול ההסכם (5.12.2017) ועד למועד שבו עלה בידו להשכיר את הנכס לצדדים אחרים .

הנתבע מוסיף ומציין בסיכומיו כי במהלך שלב המו"מ, במהלכו או אחריו לא הושגו בין הצדדים הבנות בעל פה המשלימות את ההסכמות המפורטות במסגרת הסכם השכירות הכתוב וכי התובעים ניצלו לרעה את העובדה ששמו אינו נזכר במסגרת ההסכם כנאמן וכן גם את העובדה שההסכם אינו כולל אפשרות להסמיך את לשכת עוה"ד למנות נאמן בלתי תלוי מטעמה בכדי להפר את ההסכם .

הנתבע ציין בסיכומיו שלמרות שהדין המהותי מחייב את הבנקים להתייחס ל"שיק ביטחון" כאל שטר רגיל הרי שבפועל הבנקים אינם נוהגים כך ולכן בעצת עורכי דינו הוא דרש מהתובעים לשנות את נוסח שטר הביטחון.

עוד טוען הנתבע כי תנאי ההסכם כוללים בחובם שני תנאים יסודיים מותנים – האחד, ביצוע תנאי התשלום והשני המצאת ערובות וכי כל עוד לא הומצאה על ידם ערובה מתאימה המשקפת את דרישותיו הרי שגם לא היה מחובתו להמציא לידם את מפתח הדירה לאחר ש התובעים הפרו את הסכם השכירות הפרה יסודית וצפויה.

הנתבע מדגיש בסיכומיו כי עשה כל אשר לאל ידו על מנת שההסכם ייצא מן הכח אל הפועל ואף הסכים לכך שהבטוחות תופקדנה במשרדו של בא כוחו, עו"ד שיבר , בתמורה לתשלום שכר טרחה בסכום נמוך מאוד בסך של 500 ₪ ולכן הימנעותם של התובעים לסכל את יישום ההסכם משמיטה את טענותיהם של התובעים בנוגע להמצאת בטוחות לצורך יישום ההסכם .

בנוגע לגובה הערבות הנדרשת מציין הנתבע שהוראות חוק השכירות והשאילה חלות אך ורק על עסקאות שבהן שכר הדירה אינו עולה על 20,000 ₪ וכי החוק דנן חל על מקרים שבהם המשכיר דורש מהשוכר ערובה אשר כרוכה בהוצאה כספית מצידו ולכן הגבלת הסכום חלה אך ורק על ערבות הכרוכה בהוצאות מטעם השוכר.

בסופו של יום התובע עותר לחייב את התובעים לפצותו בסכום של 9737 ₪ בהתאם לפירוט הבא : הפסד התקופה שבמהלכה הדירה לא הושכרה החל מיום 1.12.2017 ועד ליום 6.3.2018 : 5050 ₪ ; הפרש מחיר השכרה : 350 ₪ ; דמי תיווך/שכ"ט התובע בדין השכרה מחודשת : 4040 ₪ ; חיובי חשבונות מים וחשמל : 162 ₪ ; הוצאות פרסום הדירה באתר האינטרנט "יד 2" : 35 ₪.

דיון והכרעה :

עסקינן במקרה שבו שני הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לשאלת הפרת הסכם השכירות אשר לא יצא מן הכח אל הפועל בעקבות מחלוקת הוגעת לנוסח/מהות שטר הערבות המיועד להבטחת התחייבויותיהם של התובעים כלפי הנתבע בהינתן מקרה של הפרת ההסכם מצידם ובשל מחלוקת הנוגעת לזהותו של ה"נאמן" אשר אמור היה להחזיק ברשותו את הבטוחות לצורך מימוש ההסכם (כתב הערבות והשיק).

אין מחלוקת בין הצדדים שנוסח הסכם השכירות משקף את ההסכמות היסודיות אליהם הגיעו הצדדים לאחר מו"מ ממושך אשר ארך מספר שעות וכי בעקבות חתימתו נמסרו לידי הנתבע סכום של 8080 ₪ המשקף את סכום התשלום בעבור שני חודשי שכירות (ראה : סעיף 2 ו – 3 לתצהיר הנתבע ; עדות הנתבע בעמוד 21 שורות 18 – 19 לפרוטוקול).

עם זאת, הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לשאלה האם העובדה שמסמכי ההסכם אינם כוללים בחובם את שמו של הנאמן אשר אמור להחזיק במשמורתו את שיק הביטחון/ערובה מהווה טעות סופר מצידו של הנתבע או שמא מדובר בהפרה יסודית של הסכם השכירות מצידו של הנתבע לאחר שדרש להוסיף להסכם תנאים שאינם ממן העניין בנוגע לבטוחות המטיבים עימו .

מחקירתו הנגדית של הנתבע עולה שהסיבה לכך שזהותו של הנאמן לא צוינה במסגרת הסכם השכירות, וזאת בשונה מחוזים של שוכרים אחרים המתגוררים בדירות אותן הינו משכיר , הינה השמטה מקרית אשר נבעה כתוצאה מכך שהתובעים הציגו בפניו מספר רב של נוסחי חוזים המוצעים על ידי לשכת עוה"ד וכי בשל חוסר תשומת לב רגעית הוא לא נתן את דעתו לכך שהסעיף לא מולא (ראה : עמוד 21 שורות 14 – 18 לפרוטוקול) .

מנגד, מעדותם של התובעים עולה כי מלכתחילה זהות הנאמן לא נזכרה במסגרת הסכם השכירות בנימוק שהצדדים סיכמו כי הבטוחות יימסרו לידי הנתבע בלבד ובכפוף לכך שעל גבי השיק יירשמו המילים "לביטחון בלבד" (ראה : עדות התובע בעמוד 6 שורות 23 – 27 ; עמוד 7 שורות 13 – 19 לפרוטוקול ; עדות התובעת בעמוד 17 שורות 14 – 31 לפרוטוקול) .

סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 קובע כי : "נפלה בחוזה טעות סופר או טעות כיוצא בה, יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים ואין הטעות עילה לביטול החוזה". טעות סופר או טעות כיוצא בה" כולל סוגים שונים ומגוונים של טעויות כגון: שגיאת כתיב, השמטת מילה, הוספת מילה מיותרת, היפוכם של מספרים, החלפת מסמך במסמך, טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מיקרית, הוספת דבר באקראי, טעות טכנית, שיהוי, שיהוי ניכר, טעות בפרשנות, החסרת נספחים לחוזה.

סעיף 16 לחוק החוזים, מאפשר תיקון חוזה בהתאם לאומד-דעתם של הצדדים. מטרתה של הוראה זו היא לתקן אי-התאמה בין ההסכמות כפי שנתגבשו על-ידי הצדדים ובין ביטוין הכתוב של הסכמות אלה, ולהתגבר על שיבושים ושגיאות שנפלו בתהליך העברת הסכמות אלה אל הכתב (ראה : ג' שלו , דיני חוזים (מהדורה שניה) , ירושלים, התשנ"ה, 206) .

על-מנת לתקן את טעות הסופר על בעל הדין לפעול לתיקונה של הטעות באמצעות פניה בכתב של הצד אשר סבור כשנפלה טעות בחוזה אל הצד שכנגד או לחילופין באמצעות הגשת תביעה לביהמ"ש לצורך מתן פס"ד הצהרתי לצורך תיקון הטעות [ראה : ת"א (י-ם) 1021/05 בתיה לופטיג נ' עו"ד הדסה בן יעקב ואח' מיום 16.10.2005 ; ע"א 476/80 משה מאירוביץ נ' רינה מאירוביץ, פ"ד לה(3) 548] .

בעל דין הטוען לטעות סופר עליו הנטל להוכיח את אי-ההתאמה בין החוזה בעל-פה (טרם ניסוחו וחתימתו של ההסכם הכתוב) לבין ההסכם הכתוב שנחתם על-ידי הצדדים. התנאי הראשון אותו נדרש בעל דין להוכיח הוא כי כוונת הצדדים הייתה שונה מזו אשר רשומה בהסכם שבכתב לאחר חתימתו ואילו התנאי השני אותו נדרש בעל הדין להוכיח הוא כי קיים שוני בין ההסכמה שבפועל לבין ההסכמה שקיבלה ביטוי בהסכם הכתוב . על הצד הטוען כי המסמך שנחתם בין הצדדים איננו משקף את אומד דעתם של הצדדים הנטל לשכנע כי עסקינן בטעות סופר בלבד. את אומד דעת הצדדים בנוגע לפרשנות ההסכם ניתן ללמוד מהתנהגותם לפני כריתת ההסכם, ממסמכי המשא-ומתן, מטיוטת ההסכם , מהתנהגותם לאחר הכריתה , מהנוהג המסחרי הידוע להם ומחוזים דומים עליהם הינם חותומים שיש בהם כדי להצביע על תכלית החוזה ומטרתו ומשאר הנסיבות האופפות את הכריתה (ראה : ת"א (ת"א-יפו) 52996/03 סאנסי אילת מפעלי תיירות בע"מ נ' רד סי הייטס בע"מ מיום 9.1.2008 ; ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 ; ד"נ 32/84 עזבון נתן וויליאמס ז"ל נ' (BANK (LONDON, פ"ד מד(2) 265) .

הנטל להוכיח שנפלה טעות סופר מוטל על הטוען לטעות מוטל על הטוען לטעות שאינו נטל קל (ראה : ע"א 1527/16 שיבלי נ' מדינת ישראל מיום 29.3.2018 ; ע"א 8091/03 תאומים תחנות דלק (1984) בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל – מחוז מרכז מיום 10.12.2001 ).

בענייננו, הנטל המוטל על הנתבע להוכיח שנפלה טעות סופר בניסוח ההסכם הינו נטל כבד עוד יותר מאחר והבסיס העיקרי של ההסכם נוסח על ידו מתבסס על חוזים זהים המשמשים אותו גם בנוגע לדיירים המתגוררים בדירות אחרות שאותן הינו משכיר (ראה: עדות הנתבע בעמוד 21 שורות 11 – 13 לפרוטוקול) .

מעדותו של הנתבע בביהמ"ש עולה כי הסיבה לכך שזהות ה"נאמן" אינה מוזכרת במסגרת הסכם השכירות נובעת מהיסח דעת רגעי מצדו לאחר שהתובעים הציגו בפניו בשלב במו"מ מספר רב של הסכמי שכירות וכך נשתכחה ממנו האפשרות להעתיק את נוסח ההסכם אותו כרת עם הדייר הקודם ועם דיירים אחרים שבכולם מצוין שמו בתור ה"נאמן" לצורך החזקת הבטוחות (ראה : עמוד 21 שורות 11 – 18 לפרוטוקול).

לאחר שבחנתי את גרסאותיהם העובדתיות של הצדדים בנוגע לאי אזכור שמו של הנאמן במסגרת הסכם השכירות הנני מבכר את טענתם של התובעים ולפיה אין מדובר בטעות סופר שמקורה בהיסח הדעת רגעי מצד הנתבע, כפי טענתו , אלא בניסיון ציני ומתוחכם לכוף על התובעים בסמוך למועד כניסתם לדירה להפקיד בידיו ו/או בידי ב"כ בטוחות משופרות מאלו אשר הופקדו בידיו קודם לכן ובסכום הגבוה עשרות מונים מהסכום המקסימאלי המותר מכח הוראות סעיפים 25י'(א ו-ב') ו – 25 י"ד לחוק השכירות והשאילה, תשל"א – 1971 .

משכך, ברי שאין מדובר בטעות סופר , אשר אינה מהווה עילה לביטול עסקה , אלא בטעות בכדאיות העסקה מצדו שגם היא אינה מהווה עילה משפטית המקימה לטועה זכות לביטול החוזה (ראה : ע"א 1514/04 שיכון עובדים השקעות בע"מ ואח' נ' יום חנית נכסים בע"מ מיום 14.12.2006) .

ודוק, לצורך חיזוק טענתו ולפיה הוא עצמו שימש כ"נאמן" לצורך ההחזקה בבטוחות (ראה : סעיף 4 לתצהיר הנתבע) צירף הנתבע לראיותיו הסכם שכירות אשר נכרת בינו לבין דייר אחר בשם אבי איציק לויסטון בחודש מרץ 2018 ואף העיד מטעמו את מר אדוארד סקריפניק , הדייר אשר התגורר קודם בדירה לפני כניסתם המיועדת של התובעים .

מעדותו של מר סקריפניק (ראה : סעיף 3 לתצהיר) וכן גם מעיון בהסכם הנוסף אותו צירף הנתבע אכן עולה כי הנתבע מונה לשמש כנאמן לצורך החזקה באותן בטוחות דא עקא שבמקרה דנן נתגלעה בין הצדדים מחלוקת בנוגע לנוסח וצורת כתב הערבות ושטר הביטחון ולכן, לגרסתו , הוא נועץ בשני עו"ד המקורבים אליו , עו"ד כהן ועו"ד שיבר , אשר הבהירו בפניו שאין כל מניעה משפטית לכך ששיק הביטחון יופקד בחשבון הבנק ברם קיים קושי פרקטי מבחינת הבנקים לכבד שיקים אשר מופיעים עליהם המילים "לביטחון בלבד" (ראה : סעיף 5 לתצהיר הנתבע ; עדות הנתבע בעמוד 22 שורות 16 – 34) .

חרף טענותיו אלו של הנתבע לא הוצגו על ידו שום ראיות או עדויות התומכות בטענתו בכך שנעשו מצידו של הנתבע לתקן את אי אזכור שם ה"נאמן" במסגרת ההסכם וכי עובדי סניף הבנק בו נוהל חשבון הבנק שלו היו עלולים להערים עליו קושי בקבלת השיק. בנוסף לכך, אף לא ניתן על ידו הסבר המניח את הדעת בנוגע לאי זימונם של ב"כ, עו"ד שיבר ועו"ד כהן , וזאת למרות שבהודעה מיום 10.6.2018 ובתצהירו ציין שיש בכוונתו לזמנם נוכח חוסר רצונם לחתום על תצהירים בכתב (ראה גם : סעיף 5 לתצהיר הנתבע ובעמוד 20 שורות 24 – 28 לפרוטוקול) ומשכך חזקה כי העדתם של שני עוה"ד בביהמ"ש הייתה פועלת לחובתו של הנתבע (ראה : ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר בציוד בנייה בע"מ מיום 27.7.08).

הימנעותו של הנתבע מהעדתם של עוה"ד כהן שיבר ושל בת זוגו עולה בבירור שהנתבע עשה במועד שחרורו מביה"ח קרדום לחפור בו , אשר חל בסמיכות זמנים רבה ביותר למועד כניסתם המוסכם של התובעים לדירה , באמצעות התניית הכניסה לדירה לאחר הפקדת הבטוחות בידי נאמן מטעמו או לחילופין לאחר מסירת שיק בנקאי לידיו בשל חששו שמא הבנק יערים עליו קשיים בירוקרטיים בהפקדת שיק הביטחון בחשבון הבנק שלו .

ומעבר לנדרש – ארחיב בהקשר זה – עמידתו של הנתבע על ביטול הרישום "לביטחון בלבד", הייתה ריקה מתוכן, ממשמעות וממהות, ולא היה בה דבר מלבד ללמד על עקשנותו הנחרצת על דעות חסרות פשר וחסרות אחיזה בדין, שאין להן כל משמעות שהיא. ניתן להפקיד שטר עליו רשום "לביטחון בלבד" בבנק, כלומר – להציגו לפירעון, הקושי היחידי אשר יכול להיות מוערם, הינו על סיחורו של השטר; הואיל וממילא השטר אמור להיות מוחזק בנאמנות עד קרות מקרה ספציפי מוסכם מראש, ממילא לא מיועד השטר להיות מסוחר, כך שהתעקשותו של הנתבע הינה ריקה מתוכן לחלוטין.

באשר לזהות הנאמן הנתבע אמנם ניסה לשכנע את ביהמ"ש באותות ובמופתים כי אי אזכור זהות הנאמן בהסכם השכירות נבע כתוצאה משגגה שמקורה חוסר תשומת לב מצידו ולכן הוא עצמו אמור היה להתמנות מלכתחילה כנאמן (ראה : עמוד 23 שורות 5 – 6 לפרוטוקול) וכי סירובם של התובעים לקבל את הצעתו בנוגע למינוי ב"כ כנאמן תמורת תשלום שכ"ט מזערי בסכום של 500 ₪ ומינוי אחיה של התובעת כנאמן גרמו לסיכול ההסכם (ראה : סעיף 8 ו – 9 לתצהיר הנתבע). גם התעקשות בלתי מובנת זאת, הייתה ריקה מתוכן ונטולת קשר למציאות או לדין.

למקרא מכתביו של עו"ד גרשגורן עולה כי הוצע לנתבע להסכים למינוי של עו"ד בלתי תלוי אשר ישמש כ"נאמן" מטעם הצדדים (ראה : עדות התובע בעמוד 9 שורה 36 – עמוד 10 שורה 7 לפרוטוקול ; עדות התובעת 2 בעמוד 15 שורה 34 – עמוד 16 שורה 3 לפרוטוקול) בעוד שמעדותו של הנתבע עלה כי הסירוב להצעתם נבע מכך שההצעה הובאה בפניו רק ביום 4.4.2012 ומאחר ולא היה באפשרותו להיוועץ בעו"ד לאחר שמסמכי הערבות לא הוצגו בפניו (ראה : עדות התובע בעמוד 9 שורות 32 – 33 ; עדות הנתבע בעמוד 23 שורות 2 – 5 לפרוטוקול).

לא זו אף זו, עיון בלשון נוסח הסכם השכירות מלמד בבירור על כך שהנתבע היה מנוע מלשמש כ"נאמן" מאחר ועל פי לשון ההסכם בהינתן מקרה של הפרת ההסכם הבטוחות נדרש ה"נאמן" להעביר את הבטוחות לידי המשכיר/הנתבע ובמקרים של עמידה בתנאי ההסכם להעביר את הבטוחות ישירות לידי השוכרים עצמם כך שברי כי תפקיד ה"נאמן" היה אמור להינתן לצד שלישי שאינו הנתבע . יתר על כן – לא ברור מדוע נטען שעוה"ד המוצע בתחילה – שהינו קרוב משפחה של התובעים –לא יוכל לשמש כנאמן הואיל וישנה מניעה אתית, וזהו פן נוסף של אותה עמידה עיקשת על טענות ודעות חסרות פשר.

משכך, מאחר ולשון החוזה הינה ברורה וחד משמעית ומצביעה באופן בהיר על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים במועד כריתת ההסכם (ראה : ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נגד תחנת תדלוק חוואסה בע"מ מיום 8.2.2018) והוא מינוי צד ג' כנאמן אשא אמון על ההחזקה בשטרי החוב .

מן המקובץ לעיל עולה שהנתבע לא היה רשאי להתנות בפני התובעים למנות את ב"כ כ"נאמן" בתמורה לתשלום שכר טרחה וכי בנסיבות העניין הצעתם של התובעים ושל עו"ד גרשגורן לנתבע למנות נאמן מוסכם מתוך שורה של נאמנים מוצעים מוסכמים היוותה בנסיבות העניין הצעה סבירה ביותר למתן ארכה לקיום החוזה בהתאם לסעיפים 7 ו - 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 ולכן גם מטעם זה ברי שקמה לתובעים זכות מלאה לביטול ההסכם .

מן המקובץ לעיל עולה שהנתבע הפר את הסכם השכירות בעוד שהתובעים עשו כל שביכולתם על מנת לאפשר את קיומו של ההסכם באמצעות מינוי עו"ד בלתי תלוי אשר ישמש כ"נאמן" משותף המקובל על דעת שני הצדדים ומשכך הנני מוצא לנכון לקבל את תביעת התובעים ולדחות את תביעת הנתבע ולכן כל שנשאר הוא לבחון את נזקי התובעים.

פעם נוספת – למעלה מן הנדרש – נדרשת מידה לא מבוטלת של ציניות, שמשכיר נכס ידרוש מאת השוכר להעביר בהעברה בנקאית דמי שכירות עבור חודשיים מראש (גם אם הייתה שביתה בבנק בו נוהל חשבון הנתבע), כאשר ביד אחת נוטל הנתבע דמי שכירות, וביד האחר מסרב למסור את מפתחות הנכס בשל התעקשות על פרט שולי חסר משמעות (הרישום "לביטחון בלבד" או מציאת "נאמן" אשר יבצע פעולת נאמנות מורכבת כשמירת המחאה על בסיס הוראות שבהסכם), תוך סירב עיקש ומתמשך לפתור את חילוקי הדעות.

נזקי התובעים :

כאמור מעלה, אין מחלוקת בענייננו על כך שהתובעים העבירו לנתבע בהפקדה בנקאית (ממוחשבת) סכום בשווי של שני חודשי שכירות בסכום של 8080 ₪ ולכן בהינתן קביעת י ולפיה הנתבע הוא זה אשר הפר בדרך התנהלותו את הסכם השכירות ובהתחשב בעובדה שהנתבעים כלל לא התגוררו בדירה ולו גם ליום אחד הרי שאין לקבל את הסברו בסיכומיו ולפיו סכום זה וכן גם שכה"ד בעבור חודש המגורים השלישי , אשר לא נגבה בפועל בשל חילול השטר , "חולטו" על ידו בלא כל הצדקה ומבלי שבית משפט הכריע מה היקף נזקיו והאם מלכתחילה התובעים הפרו את ההסכם לצורך כיסוי נזקיו בשל הפרת ההסכם מצד התובעים (ראה : סעיף 15 לסיכומים) .

אשר על כן, הנני מוצא לנכון לחייב את הנתבע להשיב לתובעים את מלוא הסכום האמור אותו גבה מהם התובע בגין שני חודשי השכירות הראשונים בסך של 8080 ₪.

התובע טען בכתב תביעתו שכתוצאה מהפרת ההסכם נגרמו לו נזקים נלווים בסכום של 8200 ₪ שעה שלתצהירו צורפו חשבוניות מס המלמדות על כך שבתאריך 5.12.2017 התובעים העבירו למובילים סך של 300 ₪ בגין ביטול ההובלה ובנוסף לכך חשבונית מס בגין רכישת ערסל לגן בסך של 599 ₪ (ראה : נספחים 11 ו – 12 לתצהיר התובע ; עמוד 11 שורות 7 – 21 לפרוטוקול) .

בנוגע ליתר ראשי הנזק לא הובאו תימוכין (ביטול מנקים, טלפונים ונסיעות , הפסדי השתכרות והפסדי זמן) ואף לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת בנוגע לאי צירוף המסמכים או זימון עדים מהותיים אשר היו עשויים לסייע בהוכחת היקף הנזקים הנטענים (ראה : עמוד 11 שורות 4 – 5 ; שורות 23 – 26) דא עקא שבנסיבות העניין נוכח התנהלותו הכוחנית וה עיקשת של הנתבע אשר לא רק שהערים על התובעים קשיים של ממש בקבלת מפתחות הדירה אלא שאף מצא לנכון לגבות על דעת עצמו מהתובעים שכר בגין שלושה חודשי שכירות לצורך "כיסוי נזקיו" הגם שהשניים לא התגוררו בדירה ולו גם ליום אחד.

יוזכר, שסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק שאינו נזק ממון בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין. הנזק הלא ממוני הוא המרכיב הרוחני, הלא-חומרי של הפגיעה המסור לשיקול-דעת בית-המשפט לאותם מקרים מיוחדים שבהם מוצדק לפצות את הנפגע בגין רכיב תביעה (ראה : ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד (1) 817, 835) . משכך , ברוח פסיקת ביהמ"ש העליון סבורני שבמקרה חריג זה שבו ההסכם בוטל ערב כניסתם לדירה יש מקום לקבל את מלוא תביעת התובעים בגין ראש התביעה אשר עניינו נזק לא ממוני (עגמת נפש) בסך של 3000 ₪ .

חרף סכום התביעה הנמוך מצאתי לנכון לחייב את הנתבע בהוצאות משפט מוגדלות לטובת התובעים בסך של 1500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ , נוכח התנהלותו הכוחנית והמזלזלת כלפי התובעים המשתקפת בבירור למקרא פרוטוקול י הדיונים ובנוסף לכך בשל הקשיים אותם הערים הנתבע על דרך ניהול ההליך כפי המשתקף ממכלול החלטותיו של ביהמ"ש ובפרט בהגשת כתבי טענות ארוכים מאוד חרף סכום התביעה הנמוך ומהותה (ראה : רע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שאול מיום 24.4.2006 ; רע"א 615/11 סופר מדיק (מדיק לייט) ואח' נ'ANON HUBNER GMBH@CO. KG ואח' מיום 27.3.2011 ; רע"א 1671/15 רונן אלמליח נ' עיריית לוד ואח' מיום 17.5.2015) . אציין בהקשר זה, שהנתבע העלה טענות רבות שלא היה בהן דבר, וניהל את ההליך בארכנות, תקיפות ועל גבול ניצול ההליך המשפטי לרעה והפיכתו לחוכא ואיטלולא, עובדות אשר מצדיקות העברת שבט ביקורתו של בית המשפט.

סוף דבר :

תביעת התובעים/נתבעים שכנגד מתקבלת בחלקה ותביעת הנתבע/תובע שכנגד נדחית.

הנתבע ישלם לתובעים את הסך של 11,979 ₪. בנוסף לכך , יישא הנתבע בהוצאות התובעים בסך של 1500 ₪ ובנוסף לכך גם בשכר טרחת עו"ד בסך של 3000 ₪ .

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ט, 14 יולי 2019, בהעדר הצדדים.