הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 6842-02-15

לפני השופט אבישי קאופמן

התובע

תאמר קדור
ע"י ב"כ עוה"ד כמאל כמאל

- נ ג ד -

הנתבע

סטיבן פארס, עו"ד
ע"י ב"כ עוה"ד חוה מרצקי

פסק דין

במקרה שלפני מדובר בתביעה כספית על סך של 330 אלף שקלים, שלפי טענת התובע נגזלו ממנו בידי הנתבע, עורך דין במקצועו, אשר ייצג אותו בתביעה בגין נזקי גוף.

מסיבות שונות נמשך הדיון בתיק תקופה לא קצרה. תחילה התנהל התיק בפני כב' השופטת מעיין צור, אשר בין השאר מינתה את המומחית להשוואת כתבי יד, גב' סימה אנקונה, כאמור בהחלטה מחודש נובמבר 2016. בהמשך לא יכולה הייתה כב' השופטת צור להמשיך ולדון בתיק, כך שבחודש מאי 2019 הועבר לטיפולי.

בתיק נשמעו ראיות הצדדים בפניי בשלושה מועדים, בחודש אוקטובר 2019, שאז נשמעו התובע עצמו, אביו, מר תאופיק קדור ודודו של התובע, מר עטאללה דקסה. מטעם ההגנה העיד באותה ישיבה עו"ד אסף ג'אנם, וזאת בהיעדרו של הנתבע עצמו מסיבה רפואית. בישיבה מחודש דצמבר העידו הנתבע והמומחית גב' אנקונה. בישיבה זו הודיעה ב"כ הנתבעת כי היא מוותרת על העד מטעמה מר ראיד עסלה, והוגשה בקשה לזמנו כעד מטעם התביעה, כך שבסופו של דבר נשמע העד בישיבה שנערכה בחודש פברואר 2020.

לאחר סיום שמיעת הראיות הגישו בעלי הדין סיכומיהם בכתב בחודשים מאי ויוני. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, שקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ועיינתי בראיות שהובאו בפניי, החלטתי לדחות את התביעה. להלן אנמק החלטתי.

רקע כללי:

בשנת 2006, בהיותו קטין, נפגע התובע בתאונת דרכים והוריו, פנו לנתבע על מנת שייצג אותו בהליך לקבלת פיצוי אשר התנהל מול קרנית.

התובע מעלה שלל טענות כנגד הנתבע באשר לאופן ניהול התיק וחוסר השקיפות שנקט כלפיו, אך טענתו העיקרית היא שהגיע להסדר בתיק בלי ידיעתו ונטל לעצמו את חלק הארי של כספי הפיצויים למעט סכום פעוט שהעביר להוריו במסגרת תשלום תכוף.

מנגד, הנתבע טוען כי לא רק שהעביר לתובע את מלוא הכספים, אלא אף שהתובע עוד מצוי ביתרת חובה מולו, לרבות בגין טיפולו בהליך פלילי בו הואשם התובע. הנתבע טוען כי התובע היה מודע לכל שלבי ניהול התיק, ידע על הסדר הפשרה והסכים לו. הנתבע טוען כי לאורך הדרך, עוד בטרם קבלת הפיצוי מקרנית העביר לתובע סכום "על חשבון" הפיצוי הצפוי להתקבל, עיקרו במזומן.

לביסוס טענתו צירף הנתבע לכתב הגנתו אסופת מסמכים ואישורים שונים בדבר קבלת כספים עליהם חתם לכאורה התובע, אלא שהתובע הכחיש חתימתו על מסמכים אלה וטען לזיוף.

טענת הזיוף:

כאמור, טענתו המרכזית של התובע היא לזיוף מסמכים, מסמכים המעידים לכאורה כי הנתבע העביר לידיו את הכספים.

כידוע, הנטל להוכחת טענת זיוף הוא על הטוען לה ולשם הוכחתה עליו לעבור רף ראייתי גבוה מהרגיל. כך כבר פסק בית המשפט העליון בע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי:

"כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות."

בפסיקה התגבשו שתי דרכים עיקריות באמצעותן ניתן להוכיח כי חתימה על גבי מסמך מסוים היא חתימתו של פלוני. האחת, באמצעות עדות ישירה של החותם או של מי שהיה עד לחתימה. השנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידוע ה כאמיתית , בדרך כלל בידי מומחים לדבר.

במקרה דנן הובאו ראיות משני הסוגים ואקדים ואומר כי התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה הנדרש בטענת זיוף, כפי שיפורט בהמשך, כך שטענתו לעניין זה – נדחית.

המסמכים שבמחלוקת:

המסמכים שבמחלוקת, כמפורט בחוות דעת המומחים משני הצדדים והמומחית מטעם בית המשפט, הם הסכם שכר הטרחה וייפוי הכוח הראשונים משנת 2006, ההסכמים המאוחרים, לאחר שהתובע בגר, משנת 2010, הצהרות בדבר קבלת סכומי כסף שונים לאורך השנים בסכומים שבין עשרת אלפים לשלושים אלף שקלים, חלקם מאומתים בידי העד ראיד עסלה, וכן שלושה מסמכים בעלי חשיבות מיוחדת כדלקמן:

מסמך מיום 05/07/13 –(מסמך 11 ברשימת מסמכי המומחית גב' אנקונה) שנערך בכתב ידו של הנתבע ומהווה הצהרה, לפיה הוסבר לתובע אודות ההתקדמות בתיק והצעת הפשרה, אותה הוא מאשר, לרבות הסכום שעתיד להתקבל. באותו מסמך מאשר לכאורה התובע כי חתם על המסמך מרצונו החופשי ולא תהיינה לו כל טענות כלפי הנתבע. חתימת התובע מאושרת בידי העד עו"ד אסף ג'אנם.

מסמך מיום 30/07/13 – (מסמך 12 ברשימה הנ"ל) נערך גם הוא בכתב ידו של הנתבע, בו התובע מאשר כי קיבל לידיו סכום של כ 120,000 ₪ במזומן לצרכי "עסק שאני מתכנן" . גם על מסמך זה חתם עו"ד ג'אנם כעד המאשר את חתימת התובע.

מסמך מיום 02/08/13- (מסמך 3 ברשימה) מהווה הצהרה בה התובע מאשר כי הובא לידיעתו אודות הצעת הפשרה והוא מאשר אותה. כן מאשר שהוריו קיבלו כספים עבורו (חלק במזומן וחלק בהמחאות) וכי ביקש מהנתבע לקבל את חלקו בסך 120,000 ₪ במזומן. חתימת התובע על ההסכם מאושרת בידי עו"ד בוטרוס סוסאן.

עדויות המומחים:

בסמוך לאחר הגשת ההגנה והמסמכים שצורפו אליו, הגיש התובע חוות דעת מומחה מטעמו, מר רון ישי, אשר קבע כי התובע ואביו "לא חתמו במקומות במסמכים בהם נטען כי חתמו" וכי החתימות על גבי המסמכים מזוייפות. כנגד חוות דעת זו הגיש הנתבע חוות דעתה של הגב' ברכה שני לפיה "לא נותר אצלה ספק של ממש" כי החתימות על המסמכים הם של התובע ואביו.

נוכח המחלוקת הקוטבית בין המומחים החליטה כאמור כב' השופטת צור על מינוי הגב' סימה אנקונה כמומחית מטעם בית המשפט לבחינת המסמכים. חוות דעתה של גב' אנקונה התקבלה בחודש אוקטובר 2018 ולפיה נמצאה התאמה בין 22 מתוך 27 החתימות שעל המסמכים לבין דוגמאות החתימה של התובע ולפיכך סביר מאוד שהחתימות נכתבו על ידו. לגבי חמש החתימות הנוספות לא הצליחה המומחית לגבש דעה עקב חוסר בנתונים. המדובר למעשה בשני מסמכים לגביהם אין ממצא בחוות דעתה של המומחית: אישורים מהתאריכים 14.6.13 ו – 23.10.09 בדבר קבלת סכומים של 30,000 ₪ ו – 38,830 ₪ בהתאמה .

באשר לשש חתימות לכאורה של אבי התובע, על גבי שלושה מסמכים, קבעה המומחית כי נמצאה התאמה המצביעה על כך שסביר מאד כי מדובר בחתימתו של האב.

המומחית נחקרה באופן נרחב בידי ב"כ התובע , פירטה את נסיונה בן 50 השנים בתחום השוואת חתימות וכתב יד ואת שיטת עבודתה:

"ישנם אנשים שיש להם מגוון רחב של חתימות, ולכן לצורך הבדיקה בהשוואת כתב יד אני מבקשת דוגמאות אקראיות שלא קשורות למקרה הספציפי אותו אני בודקת כדי לעמוד על כל אפשריות הכתיבה של הכותב.
...
יש וריאציות בכתב כי זה משהו שזז ומשתנה, אבל לאורך כל החתימות אנחנו רואים את אותן התכונות של הכותב אם למשל אתה תבדוק את הנקודה בסוף החתימה אז רואים שבכל החתימות יש נקודות שקיימות מתחת לשם, ואת המילה "תאמר" שממוקמת מעל השורה של הכתיבה, המיקום שלה מאוד חשוב. גם רואים את החיבור של הר' עם הפראפה הסופית של החתימה, כלומר מדובר פה בכותב שכתב היד הוא לא מכונה אלא דבר שמשתנה ולכן אי אפשר להגיד כמה סוגים של שינויים יש. אני רואה וריאציות ואני רואה חוט שני שמקשר בין כל החתימות"

(עמ' 42 לפרוטוקול שורות 1-12 )

ב"כ התובע ניסה להראות בחקירה כי מדובר בשינוי ניכר בין החתימות השונות, אולם המומחית עמדה על מסקנותיה והסבירה לדוגמא:

אי אפשר להפריד חתימה מחתימה. התייחסתי לכל החתימות אחרי שבדקתי אותן כמכלול אחד שנכתב ע"י כותב אחד. גם אם אתה רואה וריאציות עדין מדובר בכותב אחד בחתימות שבמחלוקת, ואותן השוויתי לחתימות שברשותי. אם אתה מדבר על סימן ה' אתה רואה כאן את תעודת הזהות, ובדף הדוגמאות של תאמר קדור יש בדיוק את המבנה של הספרות ושל הספרות במספר הזהות. לגבי סימן ו' הוא כתוב בצורה איטית יותר, והוא לא שונה כי יש את ה-ר' עם עם המשולש ועם הנקודה למטה. ניתן לראות את ה-מ' ואת הרווחים.
...
גם אם תסתכל בדף הדוגמאות בהכתבה שהוא כתב לפניי אתה תמצא פעם ת'... מפנה לשורה השישית בעמודה הראשונה, שם רואים ת' מרובעת, ואילו בדוגמא הרביעית בעמודה השנייה רואים ת' זוויתית, ומדובר באותו כותב שכתב באותו מעמד לפניי, כלומר כתב יד הוא דבר משתנה.
...
בן אדם שכותב לא יכול לכתוב באותו שטף כל הזמן. אני לא יודעת באיזה מצב הוא כתב את זה, בישיבה, בתזוזה, אבל עדיין החתימות שוטפות. שתיהן חתימות בשטף רגיל.

(עמ' 42 לפרוטוקול, שורות 24 עד 30, עמ' 44 שורות 1-4, ושורות 11-12)

ביחס לחתימות על גבי המסמכים האחד מיום 14/06/13 והשני מיום 20/10/09 אשר לא ידעה לקבוע מסמרות לגביהם ולומר בוודאות שאכן מדובר בחתימת התובע, הסבירה:

"בסעיף ממצאים ומסקנות כתבתי בסעיף 3 שלא אוכל לחוות דעה לגבי החתימות המסומנות כ"א עד כ"ד וגם כ"ד בהיעדר נתונים להשוואה, ואת החתימות האלה הוצאתי מחווה"ד שכן הן מקוצרות, כתובות בקיצור. יש להן תכונות כתיבה משותפות ליתר החתימות אבל מאחר והן מקוצרות וכתובות ללא אותיות ורק צורת הפראפה והנקודה הוצאתי אותן מהמסקנה שלי. אותן לא זיהיתי. הוצאתי אותן בהיעדר נתונים. לא היה לי מספיק נתונים להשוואה כך שהוצאתי אותן מהחוו"ד שלי כדי להיות הוגנת עד הסוף שלא יכולתי להגיע לאיזו מסקנה לגביהן."
(עמ' 42, ש' 32-36,עמ' 43, ש' 1-2).

כידוע, עפ"י ההלכה הפסוקה יש מעמד עדיף לחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, על פני חוות דעתם של מומחי הצדדים. המומחה, הממונה על ידו , משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט מאחר והוא מוחזק כמומחה ניטראלי ואובייקטיבי ועל כן, הגם שההחלטה הסופית היא תמיד של בית המשפט, לא נהוג לסטות משמעותית מחוות דעתו של המומחה , אלא במקרים בהם יש נימוקים כבדי משקל לכך ( לדומא ת.א. (מח' חיפה) 297/96 אוחנה אברהם ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ).

חזרתי ועיינתי בחוות דעתה של גב' אנקונה, השוויתי אותה אל מול חוות דעת מטעם הצדדים, שמעתי ארוכות את חקירת המומחית בידי ב"כ התובע ולא מצאתי סיבה כלשהי שלא לקבל את חוות דעתה. התרשמתי ממקצועיותה ואמינותה של המומחית. אשר סיפקה תשובות ברורות ומפורטות ביחס לשאלות שנשאלה, לא התחמקה מתשובות ובקיאותה ומקצועיותה היו ניכרות.

מעבר לטענות שעלו בחקירתה, משיג התובע על חוות דעת המומחית ביחס לשני עניינים נוספים : האחד, כי לא בדקה, את האפשרות לשינוי הסכומים בגוף המסמכים. השני, כי לא בחנה את שטר הסילוק שהומצא ל"קרנית" בהליך המקורי. לא מצאתי מקום לקבלת טענות אלה.

ראשית, יצויין כי המומחה מטעם התובע לא הזכיר כלל אפשרות של שינוי בתוכן המסמכים בחוות דעתו. שנית, גם התובע עצמו התקשה להבהיר טענתו בהקשר זה.

כך, בתצהירו (סעיף 44) טען כי במסמכים נערכו תיקונים ב"טיפקס", אולם בחקירתו חזר בו למעשה מטענה זו "אני מציג לביהמ"ש את המסמך המקורי מיום 30.7.13 ומפנה לסכום ואני חושב שזה מוכיח את הטענה. נכון שזה לא טיפקס אבל זה מתוקן. לאחר שאני מחפש במסמכים המקוריים אני אומר שאני לא מוצא". ( עמ' 25 שורות 8-10)

התובע הצביע בחקירתו על שני מסמכים בהם טען כי הסכום תוקן מ – 3,000 ל – 30,000 ₪. ייאמר מיד כי מעיון גרידא במסמכים איני יכול לשלול טענה זו, אולם המומחית גב' אנקונה, אשר הבהירה כי לא התבקשה כלל לבדוק טענה מסוג זה ציינה בפתח עדותה : "לא בחנתי את השאלה האם נערך שינוי במסמך עליו מופיעה החתימה שכן לא התבקשתי לבדוק את העניין הזה. אם הייתי רואה משהו יוצא דופן הייתי מציינת אך כנראה שלא ראיתי. במידה ויהיה צורך בהשלמה בעניין הזה אני אוכל לעשות זאת."

כלומר, אותו שינוי לו טען התובע לא "קפץ" לעיניה של המומחית שבוודאי מיומנת היא בכגון אלה, ולו היה מדובר בתיקון ברור הייתה מציינת זאת הגם שלא התבקשה במפורש. אולם יותר מכך, חרף אמירתה של המומחית כי היה ותתבקש להתייחס לטענה בדבר שינויים בתוכן המסמכים תוכל לעשות זאת, התובע לא פנה בבקשה להשלמת חוות הדעת בעניין, כך שבוודאי אין מקום לטענה מצדו כנגד המומחית בהקשר זה.

ב"כ הנתבעת טענה כי טיעון זה מפי התובע – בדבר זיוף בתוכן המסמך ולא רק בחתימה - הוא בגדר הרחבת חזית. משלא פרט ולא הצליח התובע להבהיר בדיוק טענתו, משלא נזכרה כלל בחוות דעת המומחה מטעמו ומשלא התבקשה התייחסות המומחית גב' אנקונה לאותם שינויים , דין טענת התובע להידחות לגופה. אולם מעבר לדרוש דומה כי יש ממש אף בטענת ב"כ הנתבע בהקשר זה.

בכתב התביעה לא נטען דבר באשר למסמכים, ולאחר שהוצגו הגיש התובע חוות דעת מטעמו אשר התייחסה אך ורק לחתימות ולא לשינוי בתוכן המסמכים. אזכור ראשון לתיקון במסמכים מופיע בסעיף 44 לתצהיר התובע שם טוען התובע כאמור לתיקון "בטיפקס" וזאת לצד הכחשת החתימה.

כידוע, עקרון העל המנחה את בית המשפט בבואו להכריע במחלוקת שבפניו הוא:
"משקבעו הצדדים את רשימת הפלוגתאות העומדות לדיון, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן ידון בית המשפט, ואין להרחיב את הדיון לשאלות משולבות של עובדה ומשפט שלא נכללו באותה רשימה"
(אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, 2005) בעמ' 91) .

רשימת הפלוגתאות העומדות לדיון בכל הליך מוגדרת בכתבי הטענות שמגישים הצדדים, ובמיוחד התובעים, אשר פותחים בהליך. לפיכך, טענה שמעלה בעל דין בשלב מאוחר יותר במשפט, ולא באה מלכתחילה בכתבי הטענות שהגיש מהווה "הרחבת חזית". בדרך כלל לא תותר העלתה והיא תידחה בלא דיון לגופה. הרציונל העיקרי לכלל זה הוא מתן אפשרות לצד השני להיערך כראוי לטענה ולהפריכה. משלא נזכרה הטענה בכתב התביעה, ולכל הפחות בחוות דעת המומחה מטעם התובע, לא ניתנה לנתבע אפשרות להתייחס אליה בחוות דעת המומחית מטעמו. עם זאת, כאמור במקרה דנן הגעתי למסקנה כי הטענה לא בוססה כנדרש לצורך העברת הנטל לנתבע להפרכתה.

(יותר מכך, במאמר מוסגר אציין כי אם עומד התובע על הכחשת החתימה, לא מובן מדוע היה צורך בתיקון תוכן המסמך, שהרי ניתן היה לערוך מסמך חדש ועליו להוסיף חתימה מזוייפת)

באופן דומה, אין ממש בטענה כי המומחית לא התייחסה לשטר הסילוק מחברת קרנית . אכן המומחית לא עשתה כן, אך זאת מאחר ומסמך זה כלל לא הוצג בפניה. אמנם לאחר עריכת חוות הדעת, משהתברר כי שטר הסילוק המקורי לא נבדק, ניתן על ידי, ביום 17.12.19, צו המורה לקרנית להמציא את שטר הסילוק המקורי שהיה בידיה. קרנית אכן פעלה בהתאם לנדרש, אך בשל תקלת מזכירות, המסמך שהוגש לא אותר, ולא הועבר כלל לבדיקת המומחית.

יוער בהקשר זה, כי אך מן הראוי היה שהצדדים, ובמיוחד התובע אשר עליו לבסס טענתו לזיוף, היו דואגים לקבל את שטר הסילוק המקורי עוד בתחילת ההליך ובטרם החלה שמיעת הראיות, מאחר שמדובר במסמך בעל משמעות רבה שהצגתו בפני המומחית וקביעת ממצא לגביו יכול היה לסייע בתיק זה.

אשר על כן, לא מצאתי ממש בהשגותיו של התובע כלפי המומחית, ולא מצאתי טיעונים המצדיקים סטייה מחוות דעתה.

עדויות חיצוניות:

מעבר לעדות המומחים הובאו במקרה זה גם ראיות ישירות לנסיבות החתימה, והמרכזית בהן עדותו של עו"ד אסף ג'אנם.

עו"ד ג'אנם נכח, באופן מקרי לדבריו, בשתיים מן הפגישות שהתקיימו בין הצדדים ואימת את חתימת התובע על גבי שני מסמכים מהותיים. עו"ד גאנם הדגיש כי לא היה עד למסירת כספים, אלא היה עד לכך שהנתבע הסביר לתובע אודות התפתחות התיק וההסכם פשרה המתגבש והתובע חתם על המסמכים מרצונו.

עו"ד ג'אנם סיפר כי נכח כאמור בפגישות במקרה, כאשר יצא לארוחה עם הנתבע, כפי שנהגו מדי פעם לדבריו:

"הלכנו לשם כדי לאכול ואז הגיע הלקוח – תאמר והוא הסביר על תאונת הדרכים שהיתה לו. הייתי שם במקרה". ובהמשך הבהיר "הוא דיבר על כספים והסביר לו שהוא צריך לקבל מחברת הביטוח סכום מסוים, אני לא זוכר סכום מסוים, והוא אמר לו שהוא אמור גם לקזז כספים של תיקי בני משפחה שעו"ד פארס מטפל בהם".

התרשמתי לחיוב מעדותו של עו"ד ג'אנם, ולא מצאתי סיבה של ממש שלא לקבל כי נכח בפגישות, והגם שלא היה עד למסירת הכספים בפועל, נכח בעת שהתובע חתם על המסמכים המאשרים קבלתם וק יבל הסבר אודות התקדמות עניינו.

עדות זו משתלבת עם עדות המומחית ומצטרפת אליה כחיזוק להוכחת דבר חתימתו של התובע על המסמכים בניגוד להכחשתו.

עד נוסף, בעייתי יותר, הוא מר ראיד עאסלה. מר עאסלה סיפר כי עבד בעבר אצל הנתבע כמפקח בחברת השמירה שלו והיה אחראי על ביצוע התשלומים לעובדים, ביניהם התובע. מר עאסלה סיפר כי במהלך הזמן הסתכסך עם הנתבע ויחסיהם אינם תקינים כיום. יש להזכיר כי תצהירו של מר עאסלה הוגש מטעם הנתבע, אלא שבהמשך הודיע הנתבע שהוא מוותר על העדתו, על רקע אותו סכסוך. לאחר הודעה זו ביקש התובע לזמן את מר עאסלה לעדות.

בפתח חקירתו טען מר עאסלה שלא חתם על תצהיר שהוצג בפניו וציין כי כלל לא התבקש לחתום עליו:
אני מעיין בתצהיר שמציגה לי עו"ד מרצקי ואומר שזו לא החתימה שלי על התצהיר. לשאלת ביהמ"ש אם התבקשתי לחתום על תצהיר בתיק הזה אני משיב שלא, וזו פעם ראשונה שאני יודע.
לבקשת ביהמ"ש אני קורא את התצהיר. חלק ממה שכתוב בתצהיר נכון.

אני עבדתי אצל הנתבע בתור מפקח בחברת השמירה שלו. התובע עבד אצלי בתור מאבטח באושר־עד, וכשבאתי לתת לו את המשכורת הראשונה הוא קיבל, אבל בחודש לאחריו שבאתי לתת לו את המשכורת הוא אמר לי שלא אביא לו ועוד אמר: "דוד סטיב צריך להביא לי את המשכורת ועוד משהו".

(עמ' 58, שורות 22 עד 28).

בהמשך סיפר מר עאסלה כי הנתבע ביקש ממנו להתלוות אליו למסירת כספים לתובע:
"הוא אמר שהוא רוצה לתת לו כסף, את המשכורת, ועוד משהו שהוא חייב לו. הגענו לשם ולנתבע היה סכום של כסף, לא ידעתי בדיוק, אבל ראיתי שיש לו סכום של כסף, עמדתי בחוץ והם דיברו ביניהם, ואפילו לא שאלתי אותו למה אבל בדרך חזרה הוא אמר לי שהוא נתן לו סכום גדול ושזה אפילו יפגע לנו בחשבון הבנק.
...
אני זוכר שפעמיים הנתבע בא לאושר עד ונתן לתובע כסף בעצמו. התובע עבד אצלנו בערך שלושה חודשים, בחודש הראשון הוא קיבל משכורת ממני ובחודשים אח"כ הוא קיבל מהנתבע. ראיתי את החבילה שהוא נתן לו וזה היה נראה יותר מהמשכורת שלו. הוא היה מקבל משכורת של בערך 3,000 ₪ או 4,000 ₪ והחבילה נראתה הרבה יותר.
...
סטיב החתים אותו כאשר נתן לו את הכסף במזומן, ואני ראיתי שהוא החתים אותו כי הבודקה קטן ואני רואה מול העיניים. לא ראיתי אם הטופס היה ריק או מלא ואם הוא מילא את זה שם.

(עמ' 58, שורות 31 עד עמ' 59 שורה 20)

בחקירה לב"כ התובע אישר מר עאסלה כי אינו יודע איזה סכום מסר נתבע לתובע אולם היה מדובר ב"חבילה" החורגת ממשכורת חודשית גרידא , כאשר העד מסמן עובי משמעותי באצבעותיו (ע' 61 לפרוטוקול, ש' 7-8).

עדותו של מר עאסלה היא בוודאי בעייתית יותר מעדותו של עו"ד ג'אנם, אבל גרסתו הבסיסית תומכת הן במסקנות המומחית בדבר חתימת התובע על המסמכים והן בגרסת הנתבע באשר לתוכן המסמכים, כלומר אישור קבלת כספים במזומן.

יצויין כי לא ניתן לשלול שחלק מהכספים שהעביר הנתבע לתובע במפגשים אלה הם כספי המשכורת המגיעה לו עבור עבודתו בשירות הנתבע, אולם על פי העדות והמסמכים מדובר כאמור בסכום העולה בהרבה על המשכורת.

עוד יש להעיר כי העד הנוסף לחתימות התובע על מסמכים עו"ד בוטרוס סוסאן לא העיד בהליך וזאת מאחר והוסבר בידי ב"כ הנתבע שעבר אירוע מוחי ואינו יכול להעיד עקב מצבו הרפואי. ב"כ התובע לא חלק על הסבר זה.

עדויות המעורבים:

כאמור המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה בדבר המסמכים והחתימות עליהם, אולם מובן שיש לתת גם משקל לעדויות בעלי הדין עצמם. בהקשר זה מצאתי את עדותו של התובע כבעייתית בלשון המעטה. כך, התובע אשר הכחיש חתימתו על כל מסמך כמעט, לרבות ייפוי הכוח – כמפורט בחוות דעת המומחה מטעמו – אישר בחקירה כי חתם על מסמך להעברת הטיפול לידיו לאחר שבגר "אני לא יודע להגיד איזה המסמך הזה מבין המסמכים בתיק" . התובע סיפר כי למד על ההתפחויות בתיק רק מפי עו"ד אבו ורדה, אך נמנע מהעדתו בעניין. מובן כי עו"ד אבו ורדה לא יכול היה להעיד על המחלוקת לגופה, אך יכול היה לאשר כי ערך בירור בבית המשפט לגבי גורל התיק ולספר על התרשמותו מידיעתו או אי ידיעתו של התובע אודות סיום ההליך זה מכבר לפני מועד הבירור.

התובע הכחיש תחילה כי נפגש אי פעם עם הנתבע במסעדה בקניון חיפה, וזאת בניגוד לעדותו של עו"ד ג'אנם אותה מצאתי כאמור אמינה. בהמשך חזר בו התובע מהכחשה זו ואישר קיומה של פגישה "איפה שהמסעדות", אבל עמד על הכחשתו שהפגישה באותו אירוע הייתה קשורה לתיק שלו, אלא שהייתה "בגלל העבודה".

עוד יש לציין כי במסגרת חקירתו הנגדית הוצגו לתובע מספר דפים הנושאים לכאורה את חתימותיו (נת/1 – עמוד 10 לפרוטוקול) . התובע הכחיש חתימותיו על גבי שניים מהעמודים: עמוד מספר 2 והעמוד האחרון. מתברר כי עמוד 2 הוא ריכוז החתימות האקראיות שאספה המומחית גב' אנקונה, כלומר חתימות שאין מחלוקת כי הן של התובע, ואילו העמוד האחרון הוא ריכוז החתימות שחתם התובע בפני המומחה מטעמו, מר ישי. אינני מייחס משמעות מכרעת להכחשה זו, אולם בוודאי שיש בכך כדי לפגום ברושם המהימנות והאמינות מעדות התובע.

מנגד, אף עדותו של הנתבע אינה נקייה מספקות. אין ספק כי דרך התנהלותו של הנתבע אינה תקינה. אין מקום למסירת תשלומים ללקוח "על חשבון" תיק נזיקין, אין מקום לפעילות במזומן בהיקף כפי שעולה מעדותו, והסבריו לגבי כמות המזמונים הגדולה שבידו – ככאלה שקיבל בירושה מאביו שנפטר כשנתיים קודם לכן - אף הם לא משכנעים.

לטענת הנתבע, התובע ביקש לקבל את הכספים לאורך הדרך לצרכיו, לרבות לצורך הקמת עסק, וזאת תוך העלמת העובדה ממשפחתו. הנתבע אינו צריך להוכיח טענה זו, ואין צורך לבחון האמנם הובאו ראיות מספיקות לכך, אולם די שאומר כי התברר במהלך המשפט כי התובע לא העביר למשפחתו את מלוא המידע אדות התנהלותו מול הנתבע, לרבות קיומו של התיק הפלילי לגביו השיב אביו ( עמ' 29 שורות 25-28) וזאת על אף שלפחות לאחר הגשת כתב ההגנה ותצהיר הנתבע, בוודאי שהיה עליו לדעת עליו, כך שיש בכך משום חיזוק מסוים לטענות ההגנה.

ב"כ התובע טען בסיכומיו כי חיזוק לחוסר אמינותו של הנתבע ודרכי הפעולה הפסולות שלו יש לראות בעדותו של מר עאסלה, אשר הכחיש את חתימתו על גבי התצהיר שהוגש בשמו. לא ראיתי מקום לקבוע מסמרות באשר לתיק דנן בהתבסס על דברים אלה. אכן עדותו של מר עאסלה הגם שהיא תומכת לגופה בגרסת הנתבע, מעוררת קשיים מבחינת התנהלותו. בעניין זה אציין כי ראשית, לא השתכנעתי שדבריו של מר עאסלה בהקשר זה נקיים מספק ואינני יכול לשלול כי הכחשתו את החתימה היא תוצאה של הסכסוך בינו ובין הנתבע. שנית, המדובר בנושא הנוגע להתנהלות הנתבע אותה אפשר ויש מקום לברר במוסדות לשכת עורכי הדין. לגופה של המחלוקת שבפניי התנהלות זו היא בעלת חשיבות פחותה, וההתייחסות בהחלטתי לעדותו של מר עאסלה היא על בסיס הדברים שהעיד בעל פה ולא מה שנרשם בתצהירו.

מאחר ועדויות שני המעורבים באופן ישיר אינה משכנעת איני יכול לקבוע על בסיסן מסקנה. אלמלא היו עדויות נוספות אפשר והייתי מגיע למסקנה כי כפות המאזניים מאוזנות, אולם מאחר ובפניי עדויות לא מעטות נוספות המסקנה המתחייבת לדעתי היא לא רק כי התובע לא עמד בנטל להוכיח תביעתו, אלא כי הכף נוטה באופן ברור כנגדו.

המסמכים לגביהם אין קביעה של המומחית:

כפי שצוין לעיל, לגבי חלק מהחתימות על גבי שני מסמכים, אין קביעה פוזיטיבית של המומחית לחיוב או לשלילה. בחינת כלל הראיות שהובאו בפניי כמפורט עד כאן, אינה מאפשרת קבלת טענת התובע לזיוף שני מסמכים אלה, אלא דווקא מטה את הכף כנגדה.

מעבר לכך, לפחות לגבי חלק מתוכן הדברים שבמסמכים אלה יש חיזוק גם בראיות חיצוניות, כגון קבלת כספים בידי הורי התובע.

ההתחשבנות בין הצדדים:

התחשיב שהציג הנתבע בדבר העברת מלוא כספי הפיצוי לתובע אינו ברור ובהיר כפי שמצופה מעורך דין המקבל עבור לקוחו כספים בנאמנות, וכאמור לעיל, דומה כי לפחות חלק מהכספים שהעביר הנתבע לתובע הם עבור שכר עבודתו. אולם גם כשאני מביא בחשבון את הדברים ואף לו הייתי מוכן להניח כגרסת התובע כי נערך שינוי בשתיים מה"קבלות", לא מצאתי כי יש מקום לקבלת התביעה במקצתה.

בהתאם למסמכים עליהם חתם התובע, ובמיוחד המסמך מחודש אוגוסט 2013, התובע מאשר כי נערכה בין הצדדים התחשבנות והוא קיבל לידיו את היתרה המגיעה לו ימים אחדים כקודם לכן (לפי המסמך מיום 30.7.13) במזומן. במסמך זה הצהיר התובע כי הצעת הפשרה לסיום ההליך מול קרנית הובאה לידיעתו והוא אישר אותה בחתימתו (סעיף 6 למסמך). התובע אישר כי בעת שהיה קטין הועברו כספים לידיו הוריו (סעיף 8 למסמך), כי ערך כאמור התחשבנות עם הנתבע (סעיף 10) , כי קיבל 120 אלף שקלים במזומן (סעיף 11) וכי הוא מבקש שהדבר לא יועבר לידיעת הוריו (סעיף 12).

סכום הפיצוי שהתקבלה מקרנית היה כ – 217 ,620 ₪ וזאת מעבר לתשלומים תכופים בסך 37,500 ₪ ובסך הכל כ- 255 אלף שקלים. הנתבע טען כי העביר לתובע על חשבון הפיצוי סכום של 208,500 ₪ והיתרה קוזזה בגין שכרו, והוצאות שהוציא, כך שהתובע עוד נותר חייב לו סכום נכבד עבור הטיפול בתיק הפלילי.

המסמכים שהוגשו מלמדים על העברת סכום גבוה מהאמור לעיל, כך שגם אם אקבל שחלק מהכספים שהועברו לתובע היו עבור שכרו, עדיין לכאורה סולק מלוא הסכום המגיע לו מהנתבע.

סיכומו של דבר:

לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי התובע לא עמד בנטל להוכיח תביעתו, ולפיכך התביעה נדחית.

את מורת רוחי מהתנהלות הנתבע, לרבות בהקשר לעדותו של מר עאסלה ראיתי לנכון להביע בדרך של אי פסיקת הוצאות לטובתו.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תש"פ, 07 יולי 2020.