הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 67357-10-18

בפני
כבוד ה שופטת תמי לוי יטח

התובעת

ארטרא בע"מ

נגד

הנתבעת
מרכז קונגרסים בינ"ל - חיפה בע"מ

נגד

צד ג'
גן הקונגרסים - ע.ב אירועים בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית על סך של 139,745 ₪ ביחס לאירוע גאלה שהתקיים במרכז הקונגרסים ביום 3.4.1 4.

רקע עובדתי וההליכים הרלבנטיים
התובעת הינה חברה העוסקת בארגון כנסים והפקתם.

חברת יזמים צעירים ישראל (1998) בע"מ (להלן: "חב' יזמים"), הינה ארגון הפועל למען חינוך בני נוער ליזמות. חב' יזמים הזמינה את שירותיה של התובעת לתפעול והפקת כנס יזמים צעירים, שעתיד היה להתקיים בחודש 4/14. פרטי ההזמנה מפורטים בנספח 1 לתצהיר מנהל התובעת.

הנתבעת הינה חברה המפעילה קומפלקס המשמש לארגון ואירוח תערוכות, כנסים ואירועים רבי משתתפים (להלן: "הנתבעת" או "מרכז הקונגרסים"). חב' יזמים דרשה כי אירוע הגאלה שתוכנן לאחד מימי הכנס יתקיים במרכז הקונגרסים (להלן: "אירוע הגאלה"). לצורך כך התקשרה התובעת עם הנתבעת בהסכם מיום 17.2.14 (נספח 2 לתצהיר מנהל התובעת) . יודגש כי לא נחתם כל הסכם להתקשרות ישירה בין מרכז הקונגרסים לבין חב' יזמים .

צד ג' הינה חברה המספקת שירותי קי יטרינג (להלן: "צד ג'" או "גן הקונגרסים"). בתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעת וכנגד גן הקונגרסים, ואולם בהמשך נמחקה גן הקונגרסים מכתב התביעה, והיא נותרה כצד ג ' בלבד בהליכים נשוא תיק זה .

בהתאם להסכם שבין התובעת והנתבעת מיום 17.2.14, התחייבה הנתבעת לספק מזון וכיבוד באולם קבלת הפנים, לספק ולהגיש מזון לשולחנות באולם וכן לספק כיבוד לחדרי השחקנים ולמנהלים. סוכם כי התובעת תשלם סך של 200 ₪ בתוספת מע"מ למשתתף, כאשר מספר המשתתפים הינו 330 והמינימום לחיוב הינו 300 משתתפים, וכן 1,600 ₪ + מע"מ בעבור הכיבוד למנהלים באולם תמר. בנוסף התובעת התחייבה לשלם סך של 44 ₪ עבור שעת מאבטח ו- 60 ₪ לשעת מנב"ט (כפי הנראה הכוונה למנהל בטחון) . סה"כ הועמדה התמורה ההסכמי ת על סך של 75,362 ₪ כולל מע"מ.

עיון בהזמנה של חב' יזמים (נספח 1 לתצהיר מנהל התובעת) מלמד כי התובעת הייתה אמונה על ארגון יריד היזמים שנמשך מספר ימים, ובין היתר, על ערב הגאלה בכללותו, לרבות תכנון לוח הזמנים של האירוע , ההסעות של האורחים מהאירוע ולאירוע, הגברה ותאורה ועוד. באשר לרכיב הזמנת המזון והמשקאות, צוין כי יש התחייבות למינימום 500 איש ומאידך בצד שמאל של ההזמנה סומן בעמודה של כמות המנות 330 מנות, בעלות של 220 ₪ למנה (ולא 200 ₪ למנה) . יצוין כי קודם להזמנה שצורפה כנספח 1 לתצהיר מנהל התובעת, הוחלפו טיוטות תקציב שונות בין התובעת לחב' יזמים, ו אולם כנטען, נספח זה הינו הסופי ביחס להזמנת המזון והמשקאות.

מכל מקום, לצורך אספקת המזון והשתייה, התקשרה הנתבעת עם צד ג', שהינה כאמור ספק קייטרינג, בהסכם להזמנת מזון ומשקאות בחודש 3/14 (נספח 3 לתצהיר מנהל התובעת) .

בהתאם להסכם, התובעת מסרה לנתבעת שיק דחוי, אשר הודפס בתאריך 2.4.14 ותאריך פירעונו ביום 31.5.14. הצדדים חלוקים ב שאלה האם שיק זה נמסר לנתבעת לפני או לאחר אירוע הגאלה.

אירוע הגאלה התקיים ביום 3.4.14 ובאותו יום הוצאה חשבונית של הנתבעת בסכום הנ"ל, היינו בסך של 75,362 ₪ כולל מע"מ, כאשר מועד התשלום נקבע ליום 31.5.14.

לאחר שהתובעת פנתה לחב' יזמים בדרישת תשלום עבור הפקת הכנס והאירוע, סירבה האחרונה לשלם עבור שירות הקייטרינג שהועמד על סך של 77,880 ₪ כולל מע"מ (נספח 11 לתצהיר מנהל התובעת) , בשל טענות באשר לטיב השירות שניתן והפרת התחייבות התובעת לספק את מספר המנות המוסכם.

התובעת העבירה טענות אלה לנתבעת אשר בתגובה דחתה את הטענות שהועלו באשר לטיב השירות ומספר המנות שסופקו. לפנים משורת הדין, הודיעה הנתבעת כי תסכים להפחית 20 מנות ולהעמיד את מספר המנות לחיוב על 280 מנות. הצדדים חלוקים בשאלה אם הנחה זו ניתנה לבסוף, אם לאו.
חב' יזמים עמדה על סירובה לשלם לתובעת עבור שירותי הקי יטרינג ולכן, בחודש 11/14, הגישה התובעת בבית משפט השלום בחיפה, תביעה כנגד חב' יזמים בגין החוב שלא שולם (ת"א 58867-11-14 – להלן: "ההליך הקודם"). חב' יזמים הגישה הודעת צד ג' כנגד מרכז הקונגרסים, אשר הגישה הודעת צד ד' כנגד גן הקונגרסים.

הצדדים בהליך הנ"ל הגיעו להסכמה דיונית לפיה יינתן פסק דין על סמך החומר המצוי בתיק הכולל את כתבי הטענות ונספחיהם ופרוטוקול הדיון בבקשת רשות להתגונן, וכן סיכומים שיוגשו בכתב. קרי, ללא הגשת תצהירי עדות ראשית או שמיעת עדים. (להלן: "ההסדר הדיוני").

בהתאם להסדר הדיוני המוסכם, ניתן ביום 3.9.17, ע"י כב' השופט אורי גולדקורן, פסק דין הדוחה את התביעה. בין היתר נקבע כי השירות שניתן לא עונה על התחייבויות התובעת בהתאם למוסכם בין התובעת וחב' יזמים ולכן, חב' יזמים פטורה מתשלום . כפועל יוצא, נדחו אף הודעות צד ג' ו-ד' שהוגשו. בסעיף 25 לפסק הדין נקבע כי: " אשר על כן הנני דוחה את תביעת ארטרא, ודוחה אף את ההודעה לצד השלישי ואת ההודעה לצד הרביעי". יודגש כי הודעות אלו נדחו ע"י כב' השופט גודלקורן, מאחר ולא ראה צורך להמשיך ולדון בהן נוכח דחיית התביעה. ודוק, לא התקיים במסגרת פסק הדין, דיון בהודעות צד ג' לגופן ו/או לא ניתנה הכרעה מנומקת ביחס אליהן, קל וחומר ביחס לחלוקת אחריות כלשהי בין התובעת לבין צדדי ג' ו -ד', באשר לטי ב השירות שניתן כאמור במסגרת אירוע הגאלה.

התובעת הגישה תביעתה זו כנגד הנתבעת, בהסתמך על הקביעה הנ"ל שבפסק הדין באשר לטיב השירות שניתן, ועתרה להחזר התשלום ששילמה למרכז הקונגרסים, הוצאות המשפט ששילמה בהליך הקודם ופיצוי בגין נזק למוניטין.

הנתבעת, מרכז הקונגרסים, הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה להשתק שיפוטי ולהשתק עילה, ובנימוק כי בהליך הקודם, התובעת טענה שהשירות שניתן היה סביר ואין מקום לקבוע שהשירות שניתן לא מצדיק תשלום תמורה. הבקשה נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 24.1.19. בהחלטה זו נקבע כי לא מתקיים השתק שיפוטי שכן מדובר היה בהערכה של התובעת באשר לטיב השירות ומשהערכה זו לא התקבלה, אין למנוע ממנה להגיש תביעה כנגד הנתבעת. עוד נקבע כי לא מתקיים הכלל של השתק עילה מאחר ומדובר בשתי עילות תביעה שונות ובצדדים שונים.

בקשה לסילוק על הסף הוגשה גם על ידי גן הקונגרסים ( בטרם מחיקתה כנתבעת), בטענה להיעדר יריבות בינה לבין התובעת- בהיעדר חוזה ביניהן. עוד נטען כי חובת הזהירות של גן הקונגרסים, שהינה כלפי מי שחתמה עמה על החוזה (מרכז הקונגרסים), מולאה באופן מלא והשירות סופק ללא פגם. גם בקשה זו נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 10.4.19. בהחלטה נקבע כי אף בהעדר קשר חוזי בין התובעת לגן הקונגרסים, יש לדון בטענות הנזיקיות שנטענו כנגדה וכי יתר הטענות המועלות בבקשה הן טענות עובדתיות שיש להכריע בהן לגופו של עניין.

לאחר שנדחו הבקשות לסילוק על הסף, הוגשו כתבי ההגנה ומרכז הקונגרסים הגישה הודעת צד ג' כנגד גן הקונגרסים. בהמשך הוגשה הודעה מוסכמת בין התובעת לגן הקונגרסים, לפיה התביעה כנגד גן הקונגרסים תימחק ללא צו להוצאות.

טענות התובעת
אירוע הגאלה נחל כישלון חרוץ. מרכז הקונגרסים לא עמדה בהתחייבויותיה לפי ההסכם ולא העניקה את השירות ברמה המצופה והמובטחת. האורחים התחננו לאוכל, הוגשו מנות אחרות מאלו שסוכמו, המנות הוגשו באיחור ולא סופקה כמות מספקת של מנות או של כלים נקיים. חרף האמור התובעת קיימה את ההסכם בינה לבין מרכז הקונגרסים ושילמה את התמורה שסוכמה. רק בדיעבד התברר לתובעת כי חב' יזמים לא מתכוונת לשלם לה את הסכום שהתובעת שילמה, נוכח טענותיה החמורות באשר לטיב השירות.

התביעה שהגישה התובעת כנגד חב' יזמים נדחתה במסגרת פסק הדין בהליך הקודם, כאשר נקבע מפורשות כי חב' יזמים לא צריכה לשלם לתובעת מאחר והשירות שניתן על ידי מרכז הקונגרסים היה לקוי.

כפי שראה בית המשפט בהליך הקודם כי יש לפטור את חב' יזמים מתשלום החוב לתובעת, יש לקבוע כי על הנתבעת להשיב לתובעת את הסכום ששילמה התובעת עבור אותו שירות.

התובעת פעלה כשלוחה של חב' יזמים מול מרכז הקונגרסים. אם לא תתקבל התביעה ייווצר מצב אבסורדי לפיו חב' יזמים לא שילמה לתובעת עבור השירות הלקוי ואילו מרכז הקונגרסים קיבלה את כספה באופן מלא, כך שמי שנשאה בנזק כתוצאה ממחדלה של מרכז הקונגרסים, הינה התובעת שכל חטאה בכך שהתקשרה עם מרכז הקונגרסים כפי שהתבקשה לעשות ע"י חב' יזמים. קבלת התביעה מתחייבת הן בפן העובדתי, הן בפן המשפטי והן מחמת זעקת ההגינות שכן התוצאה לפיה התובעת תישא לבדה במלוא הנזק, אינה מתקבלת על הדעת.

קביעותיו של בית המשפט בהליך הקודם מחייבות את מרכז הקונגרסים בבחינת השתק פלוגתא, שכן מתקיימים כל התנאים להחלתה. קיימת זהות עובדתית ומשפטית מאחר ומדובר באותו אירוע גאלה, אותן ראיות שהוצגו בשני התיקים ומחלוקת זהה. כמו כן מדובר באותם צדדים שהיו צד גם להליך הקודם. כל הצדדים שם הביעו הסכמתם לקבלת פסק דין מנומק בהתאם לכתבי הטענות שהוגשו והמסמכים שצורפו להם וזאת מטעמי יעילות דיונית. בפסק דין עצמו פירט בית המשפט באריכות את טענות מרכז הקונגרסים וגן הקונגרסים ולכן, כל הצדדים קיבלו את יומם בפני בית המשפט בקשר עם הפלוגתא.

ההתדיינות בהליך הקודם הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא. לא מדובר בקביעה על דרך של העדר הוכחה, שכן מקריאה מלאה של פסק הדין, ברור כי ביהמ"ש הכריע בצורה מפורשת או מכללא בפלוגתא שהונחה בפניו. ביהמ"ש פירט וניתח באריכות את הראיות המונחות בפניו, לרבות שורה ארוכה של התכתבויות דוא"ל מזמן אמת, מהן עלה המחדל החמור שהתרחש בערב הגאלה. ביהמ"ש קבע כממצא פוזיטיבי כי לא ניתנו שירותי קייטרינג ברמה הנדרשת ולכן דחה את התביעה. בהתאם לפסיקה, די בקביעה המתחייבת מכללא, בכדי להוות בסיס להשתק פלוגתא. אשר לשאלה אם ההכרעה חיונית לתוצאה, הרי שברי כי שאלת כישלון ערב הגאלה והקביעה המפורשת כי לא ניתנו שירותי קייטרינג ברמה הנדרשת, עמדו בלב פסק הדין ועל יסודן הוכרע ההליך.

משכל ארבעת התנאים לקיומו של השתק פלוגתא מתקיימים, מנועה ומושתקת מרכז הקונגרסים מלטעון אחרת בהליך זה. לא ניתן יהא לחיות בשלום עם מצב בו בית המשפט ידבר בשני קולות, באופן שבהליך הקודם נקבע כי ערב הגאלה נכשל ואילו בהליך כאן ייקבע שערב הגאלה לא נכשל.

אומנם המוציא מחברו עליו הראיה, אולם בהליכים אלה זכתה התובעת בתפקיד המפוקפק של "תובעת", אך בשל העובדה שכיבדה את ההסכם שחתמה עם מרכז הקונגרסים ולא סברה כי היה ראוי לחלל שיק מעותד שניתן על ידה. שני הצלעות הנוספים, חב' יזמים ומרכז הקונגרסים, נהגו בבריונות כלכלית וקבעו עובדות בשטח. האחת לא שילמה והשנייה פרעה שיק שניתן לה, באופן שהותיר את התובעת קירחת מכאן ומכאן. מצב זה יצר אבסורד לפיו, שם נדרשה התובעת להוכיח שהשירות היה ברמה הנדרשת ואילו כאן, היא נדרשת להוכיח כי השירות לא היה ברמה הנדרשת. חוסר ההוגנות זועק לשמיים ויש לקבוע לאור הממצאים בפסק הדין הקודם, כי נטל השכנוע כי ניתנו שירותים כראוי, מוטל על הנתבעות ולא על התובעת, רק בגלל שפרעה שיק שנת נה לפני האירוע.

כעולה מתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, ביום 23.6.13 פנתה חב' יזמים לתובעת לצורך ארגון כנס בינלאומי בו משתתפות קבוצות יזמים צעירים מכל רחבי אירופה, שצפוי היה להתקיים בחודש 4/14. אחד התנאים שהוצבו לתובעת היה כי אירוע הגאלה של הכנס יתקיים במרכז הקונגרסים בחיפה, בשל העובדה שהאירוע הוכרז כאירוע עירוני.

התובעת נעתרה בלית ברירה לדרישה זו וביום 17.2.14 התקשרה בהסכם לשכירת אולם ושירותי קייטרינג לצורך אירוע הגאלה. על פי הסיכום בין הצדדים, התובעת הייתה צריכה לשלם (בשם הלקוח) סך של 75,362 ₪, אשר שולם באמצעות שיק שנמסר למרכז הקונגרסים ביום 2.4.14, יום לפני אירוע הגאלה (נספח 4 לתצהיר מנהל התובעת). טענת מרכז הקונגרסים כי השיק נמסר לאחר האירוע הופרכה בחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת וממסמכים מזמן אמת, לרבות השיק עצמו שהיה מודפס ונושא תאריך 2.4.14 וכן מהסכם ההתקשרות שנחתם יום לפני האירוע ובו צוינו אותם סכומים. הדבר נלמד גם מפסה"ד בהליך הקודם בו נקבע כי השיק נמסר לפני האירוע.

אירוע הגאלה נחל כישלון חרוץ בשל שירות מזלזל ולקוי העולה כדי הפרת הסכם והסותר באופן בוטה מצגים שהוצגו בדבר האוכל והשירות שיינתנו במהלך האירוע. כך עולה מהודעות דוא"ל שנשלח ו לתובעת ע"י חב' יזמים מיום 29.6.14, 1.7.14 ו- 13.7.14 וכן מיתר המסמכים שצורפו לתצהיר מנהל התובעת.

המכתבים הנ"ל הוגשו במסגרת ההליך הקודם וכל הצדדים להליך שם קיבלו הזדמנות לטעון כנגד מכתבים אלו. חרף האמור ביהמ"ש בהליך הקודם ראה לנכון שלא לקבל הסברי התובעת ומרכז הקונגרסים, תוך שנתן לתיאור העובדות העולה מהמכתבים הנ"ל, את המשקל הראייתי המלא בפסק הדין ועל יסוד האמור בהם הוכרע ההליך. לכן מן הראוי כי גם בהליך זה יקבלו התכתבויות אלה משקל ראייתי דומה.

המצהיר מטעם התובעת הינו איש מקצוע בתחום התיירות, המתמחה בארגון כנסים בינלאומיים, שצבר ניסיון ומוניטין רב שנים. עדותו הייתה בבחינת עדות מומחה גם אם לא ניתנה במסגרת חוות דעת מומחה. מול קביעתו המקצועית בדבר התרשלות הנתבעת, לא הועמדה עדות נגדית.

נוכח האמור יש לקבוע כי עלה בידי התובעת להוכיח באמצעות ההתכתבויות מזמן אמת ובאמצעות עד מקצועי ומנוסה, כי ערב הגאלה נחל כישלון חרוץ העולה כדי הפרת ההסכם שנחתם בין התובעת למרכז הקונגרסים וכן כדי עוולות נזיקיות של רשלנות, גרם הפרת חוזה, פגיעה במוניטין, הצגת מצג שווא ותרמית.

אין מחלוקת כי המנות הוגשו באיחור מטעם מרכז הקונגרסים והיא מודה בכך, אך תולה את האשם בכך שהאיחורים נגרמו בשל איחור של אחד האוטובוסים וכן בשל תכנון לקוי כביכול של זמני הגשת המנות. טענות אלה הן טענות מובהקות של "הודאה והדחה" המעבירות את נטל ההוכחה על כתפיה של מרכז הקונגרסים. לכן הנטל להביא את נציגי חב' יזמים ע ל מנת להוכיח כי האיחור נגרם כתוצאה מהאמור, מוטל על הנתבעת.
טענת האיחור של האוטובוס הינה טענה כבושה שנטענה בהבל פה בתצהירים ללא כל אסמכתא או עדות תומכת. במכתב של מרכז הקונגרסים שנשלח בזמן אמת ביום 23.7.14, לא מוזכרת ולו במילה טענה זו.

גם הטענה בדבר תכנון הזמנים הלקוי יש לדחות. לוח הזמנים נשלח מבעוד מועד ביום 1.4.14 ולא ניתנה כל התייחסות בכתב מצד מרכז הקונגרסים ללוח זמנים זה. הטענה שבתצהיר העד גרנית כי שוחח עם גב' שוורץ בעניין זה , לא נת מכה בכל ראיה. לו הייתה באמת בעיה בלוח הזמנים, ניתן היה לצפות שמרכז הקונגרסים תתריע על כך בכתב, טרם האירוע ותציע פתרונות, אך לא תעלים עין נוכח האירוע המועד לשיטתה לכישלון. הסיבה לאיחור הינה חוסר המקצועיות של הקייטרינג ועובדיו, עד כדי כך שעובדי התובעת נאלצו להיכנס למטבח ולחפש אוכל שלא היה. עובדה זו שלא היה מספיק אוכל לאירוע, נלמדת ממכתבי חב' יזמים ולא עלה בידי מרכז הקונגרסים להוכיח אחרת בעדויות שנשמעו מטעמם .

אשר לטענה כי היה על התובעת לזמן עד נוסף שהיה באירוע, הרי שמנ כ"ל התובעת העיד כי היה מדווח ומעודכן באירוע בזמן אמת ולכן לא מדובר בעדות שמועה אלא בעדות של מי שהיה מעורב ונחשף בזמן אמת לתלונות, הן של עובדי התובעת והן של חב' יזמים. התובעת הינה תאגיד ועדות מטעם תאגיד ניתנת בדרך קבע וכמקובל ע"י נושא משרה בתאגיד. התובעת הינה חברה גדולה והאדם היחיד שיש לו ראיה כוללת על כלל האספקטים, ההסכמי הביצועי והחשבונאי, הינו המנכ"ל המעורב בכולם. העובדה שהמנכ"ל בעצמו התייצב לעדות מעידה על הרצינות הרבה שהתובעת מייחסת להליך, מה גם שמדובר באיש מקצוע עתיר ניסיון שהעיד לא רק מתוקף ידיעתו האישית, אלא גם כמומחה.

לחילופין יש החיל את דוקטרינת האשם התורם שהוחלה בשנים האחרונות בדיני החוזים, ולחלק את הנזק בין כלל הצדדים להליך בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט .

טעות הנתבעת – מרכז הקונגרסים
התובעת נכשלה בהרמת הנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה ואילו הנתבעת, על אף שהנטל לא מוטל על כתפיה, הוכיחה כי עמדה במחויבויותיה החוזיות כלפי התובעת.

המוציא מחברו עליו הראיה. העדות היחידה שהובאה ע"י התובעת הינה עדות שמועה פסולה, בעלת משקל ראייתי אפסי. היה מצופה כי התובעת תביא עדים רבים ככל הניתן אשר נכחו בערב הגאלה כדי שיוכיחו טענותיה כי הערב נחל כישלון חרוץ. על אחת כמה וכמה כאשר התובעת טענה טענות הפוכות לגמרי בהליך הקודם.

מנכ"ל התובעת שהגיש תצהיר מטעם התובעת הודה כי לא נכח באירוע, לא ידע להגיד כמה אנשים היו באירוע, מהי צורת הישיבה, האם ניתן כיבוד באולם תמר כחלק מהאירוע, אם לאו, באיזה שעה החל האירוע וכמה זמן נמשך. העד העיד עוד כי לא נטל חלק בסיורי ההכנה ובתיאומים שקדמו לאירוע ולא נכח בעת מסירת השיק בתום האירוע. העד גם לא ידע לומר של מי החתימה על החשבונית ומתי נחתמה, למרות שזו צורפה לתצהירו.

המצהיר מטעם התובעת לא נטל חלק ולו באחת מההתכתבויות שצורפו לתצהירו והוא אף לא מכותב בהעתק. המקום היחיד בו הוא מוזכר הינו מכתב חב' יזמים מיום 13.7.14 שלא זכה לכל מענה מטעם המצהיר. ברי כי מדובר בעדות שמועה מובהקת מפיהן של גב' שגית וגב' ג'וליה שנכחו באירוע. לכן מדובר בעדות פסולה ולא ניתן לייחס לה משקל כלשהו. בנוסף מדובר בעדות יחידה של בעל דין אשר אינה נתמכת בעדות נוספת. סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א- 1971 קובע כי באין סיוע, יכול בית המשפט לקבוע ממצאים על סמך עדות יחידה , רק אם בידיו נימוקים משכנעים התומכים באמינותה ושיש לפרטם בפסק הדין.

התובעת נמנעה מלהביא עדים שיכלו להעיד ממקור ראשון אודות האירועים נשוא התביעה. כך למשל גב' שגית ינלקביץ וג'וליה שוורץ שנכחו באירוע מטעם התובעת, לא הגישו תצהירים ולא זומנו למתן עדות. התובעת נמנעה גם מלהביא עדות של עו"ד לימור אורפלי אשר הייתה מעורבת בתכתובות בין הצדדים לאחר האירוע, על אף שהיא עובדת אצל התובעת גם היום.

התובעת יכלה לזמן לעדות נוכחים נוספים שאינם בשליטתה, אחד או יותר מטעם חב' יזמים שנכחו באירוע. אי הבאת ראיה רלבנטית מקימה חזקה כי ראיה זו הייתה פועלת לרעתו של המתדיין, קל וחומר כאשר מדובר בראיה שבשליטתו.

הדברים נכונים ביתר שאת שעה שהתובעת טענה טענות הפוכות בהליך הקודם. שם טענה התובעת כי חב' יזמים נהנתה משירותי הקייטרינג בכנס וכי טענותיה בדבר כישלון תמורה הן מוגזמות, מוקצנות ולא אמינות. התובעת אימצה שם את עמדת מרכז הקונגרסים וגן הקונגרסים ולפיה כלל המזון סופק בהתאם ללוח הזמנים שנקצב על ידה ואף הצהירה כי ההפרה היחידה בתביעה זו בוצעה ע"י חב' יזמים, שלא שילמה עבור השירות שקיבלה.

יש לדחות טענות התובעת בדבר היפוך נטל הראיה. אם סברה התובעת כי הנטל מוטל על הנתבעת או כי קיים השתק פלוגתא, מדוע טרחה ל הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה או לחקור את העדים מטעם הנתבעת ו צד ג', בדיוק בעניינים לגביהם קיים לטענתה השתק פלוגתא. בנוסף, התובעת אף עתרה להגשת תצהיר עדות ראשית נוסף מטעמה של עובדת שנכחה באירוע.
התובעת מושתקת מלהעלות טענות של מעשה בית דין לנוכח תשובתה לבקשת הנתבעת לסילוק על הסף מיום 1.1.19. שם טענה כי מדובר בעילות תביעה שונות כנגד צדדים שונים. העלאת טענה והיפוכה באותו הליך מחייבת החלת כלל ההשתק השיפוטי. בית המשפט לא קיבל את הבקשה לסילוק על הסף, תוך שאימץ את טענות התובעת בתגובתה שם.

תמוהה גם טענת התובעת, כי הראיות שהוצגו בהליך הקודם הן אותן ראיות שהוגשו בהליך זה, שכן עתה הובאו עדויות של שני אנשי מקצוע אשר נכחו באירוע והעידו מכלי ראשון ואילו שם לא נשמ עו כלל עדויות ואף לא הוגשו תצהירים מטעם הצדדים. בהליך הקודם כלל לא התקיים דיון לגופו ולביהמ"ש עתה יש יתרון ברור ומשמעותי בבירור האמת על פני קודמו.

מעבר לאמור הרי שאחד מהתנאים להחלת השתק פלוגתא הינו , סיום ההליך בהכרעה מפורשת או מכללא בממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא של חו סר הוכחה. ההליך הקודם הוכרע בהעדר הוכחה של היסוד השני של עילת התביעה שם וגם משום כך לא חל השתק פלוגתא.

למעלה מהצורך הוכח כי הנתבעת עמדה בהתחייבויותיה החוזיות כלפי התובעת והיא וצד ג', סיפקו את השירות לו התחייבו בטיב הנדרש ובנסיבות לא פשוטות שנכפו עליהן נוכח מחדלי התובעת וחב' יזמים בארגון האירוע.

הנתבעת העידה את מר אילן גרנית, אשר נכח באירוע והעיד באופן עקבי, אמין, תוך בקיאות רבה בפרטים. מדובר בעד שלא שימש עוד כבעל תפקיד בנתבעת בעת מתן העדות ולכן עדותו אינה עדות של בעל דין.

מעדות מר אילן גרנית מטעם הנתבעת ומר דודו עדי מטעם צד ג' ומתצהיריהם עולה , כי כלל המנות שהוזמנו לאירוע סופקו לכלל האורחים ואף יותר מכך. עוד עולה כי התובעת שילמה את התמורה שסוכמה בין הצדדים לאחר האירוע תוך שהשיק שמסרה, נפרע רק חודשיים לאחר מכן, מבלי שנשמעת מצידה כל טרוניה ביחס לכך. בתום האירוע לא הייתה כל תלונה מנציגי התובעת ואלו אף שיבחו את שירותי הארגון והקייטרינג שניתנו וסברו כי תלונות חב' יזמים אינן מוצדקות. מעדויות אלו עולה כי התובעת התרשלה מהותית בארגון הכנס, בין היתר , בקביעת זמני הגשת מנות בלתי אפשריים , תוך התעלמות מהתרעות הנתבעת בנושא, באיחורים מהותיים בהגעת אוטובוסים לאירוע וכן נוכח מחדליה במהלך האירוע וניהולו.

עד הנתבעת נשאל ארוכות בעניינים אלה והשיב באופן סדור וענייני. לא ברור כיצד התובעת טוענת כי טענות אלה מהוות הודאה והדחה.

התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה בהסתברות הנדרשת בהליך אזרחי. גם אם הייתה עושה זאת, עדיין יש להטיל עליה אשם תורם מלא לנוכח התרשלותה בארגון האירוע.

יש להתעלם מטענות שנזנחו בסיכומי התובעת. כך למשל יש לדחות את טענותיה באשר להוצאות המשפט ששולמו לטענתה בהליך הקודם וכן טענותיה לנזק למוניטין של התובעת. ממילא לא הוצגה כל ראיה לנזקים נטענים אלו.

עוד יש לדחות את טענות התובעת ביחס לתשלום האבטחה ואולם תמר. עד התובעת אישר בעדותו כי אין לו טענות ביחס לרכיבים אלו אך התובעת "שכחה" להפחית סכומים אלו בסיכומיה. מדובר בסך של 2,265 ₪ עבור האבטחה וסך של 1,872 ₪ בגין אולם תמר, שיש להפחיתם מסכום התביעה.

מטעמי זהירות, יש להיעתר להודעת צד ג'. טענותיה המופרכות של התובעת הועלו ביחס לשירותי הקייטרינג שניתנו ע"י צד ג'. מנהל צד ג' העיד כי שירותים אלו, לרבות מיהות וכמות העובדים, היו באחריות צד ג', כאשר מי שתזמן את לוח הזמנים היו נציגי התובעת והם אף ביצעו ישירות מול צד ג' את הטעימות ובחירת המנות. העד אישר כי קיבל את מלוא התמורה מהנתבעת וכי אין ל צד ג' טענות כלפיה. ב"כ התובעת לא שאל את העד מטעם צד ג' שאלות בעניינים אלו וגם זאת יש לזקוף לחובתו.

מכלל האמור יש קבוע כי האחראית כלפי התובעת הינה צד ג', אשר סיפק ה את שירותי הקייטרינג.

טענות צד ג' – גן הקונגרסים
צד ג' מאמצת את סיכומי הנתבעת בכל הנוגע לתביעה העיקרית ומבקשת לראותם כאילו הוגשו מטעמה.

באשר להודעת צד ג', הרי גם כאשר ההודעה מוגשת מטעמי זהירות, אין בכך בכדי לפתור את שאלת נטל הוכחת ההודעה עצמה. חובה היה על הנתבעת להימנע מהגשת הודעה זו כאשר היא סבורה כי דין התביעה להידחות.
ההודעה לא הוכחה ולא הוכחה שאלת האחריות לתקינות האירוע ולכן, גם אם התביעה תתקבל, הרי שלא הוכחה אחריותה של צד ג' למחדל כלשהו, בפרט כאשר העד מטעם הנתבעת עמד על כך כי לא היה כל מחדל באירוע ולא הייתה טענה שרבצה לפתחה של הנתבעת או צד ג'. כאשר זו עמדתה של הנתבעת, לפיה לא דבק רבב בהתנהלות צד ג', הרי שיש לדחות את ההודעה כנגדה.

דיון והכרעה
לאחר ששקלתי טענות הצדדים, בחנתי את הראיות שהוגשו בפניי והתרשמתי ישירות מהעדים שהעידו במסגרת דיון ההוכחות , הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות וכפועל יוצא, דינה של הודעת צד ג' להידחות אף היא .

לצורך הכרעה בתביעה זו, יש לדון ולהכריע בכל אחת מהפלוגתאות הבאות:
נפקותו של פסק הדין שניתן בהליך הקודם, ביחס לתביעה שבפניי.
האם הוכח כי השירות שניתן באירוע הגאלה ע"י הנתבעת וצד ג, לא היה ראוי ומהווה רשלנות מצדן ו/או הפרה של התחייבויות הנתבעת וצד ג, על פי ההסכמים שהינן צד להם.
היקף אחריותה ו/או תרומתה של התובעת לכלל התלונות ו/או הטענות שהועלו ביחס לאירוע הגאלה.

נפקותו של פסק הדין שניתן בהליך הקודם, ביחס לתביעה דנן
תביעה זו מבוססת רובה ככולה על פסק הדין של כבוד השופט אורי גולדקורן בהליך הקודם. בפסק הדין נקבע כי: "מתכתובת המיילים עולה כי לא עלה בידי ארטרא להוכיח כי שירותי הקייטרינג, להם היא התחייבה כלפי יזמים, ניתנו ברמה הדרושה.". קביעה זו התבססה על תכתובות המייל שהוחלפו בין התובעת לחב' יזמים והכוללות הודאה של התובעת עצמה כי השירות לא תאם את המוסכם וכי ידעה על כך כבר במהלך האירוע.

לטענת התובעת, קביעה זו ולפיה שירותי הקייטרינג לא היו ברמה הדרושה, מהווה השתק פלוגתא ולכל הפחות יש לקבוע, כי קביעה זו מעבירה את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעת להוכיח כי השירות שניתן היה שירות ברמה הדרושה.

בחינת הכללים להחלת הכלל של השתק פלוגתא, כפי שנקבעו בפסיקה הענפה, מוביל למסקנה כי במקרה דנן לא מתקיימים התנאים להחלת כלל זה . לאור זאת, על התובעת הנטל להוכיח כי השירות שניתן ע"י הנתבעת באמצעות צד ג', לא היה ברמה הדרושה ולא ענה על התחייבויות הנתבעת כלפי התובעת או לחילופין, מהווה רשלנות והפרה של האחריות המושגית והקונקרטית של הנתבעת כלפיה.
כך הוגדר בפסיקה השתק הפלוגתא:
"..אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות".
(ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584 (1968)).

הפסיקה החילה כלל זה אף על שאלות המערבות עובדה ומשפט וכן על מסקנות משפטיות (ע"א 53/74‏ בריסטול מייארס קומפני נ' ביצ'ם גרופ לימיטד, פ"ד כט(1) 372, 376 (1974)); ע"א 158/83 פינקל נ' נוימן, פ"ד לח(1) 17, 27 (1984).

כך סיכם כבוד השופט עמית ברעא 1945/17 המועצה המקומית עראבה נ' פלוני, (1.6.17) את התנאים להחלת כלל השתק הפלוגתא:
"השימוש בהשתק פלוגתא מונע פסיקות סותרות, בכך שפלוגתא שהוכרעה על ידי ערכאה מוסמכת מוחזקת כנכונה וניתן ליישמה בהליכים נוספים מבלי לדון בה מחדש (עניין קלוזנר, בעמ' 587; הרוזן-צבי, בעמ' 538). משכך, נקבעו בפסיקה תנאים מחייבים לתחולת ההשתק: האחד, קיומה של זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינות; השני, בהליך הראשון קיימו הצדדים התדיינות בכל הנוגע לאותה פלוגתא, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק היה יומו בבית-המשפט; השלישי, ההתדיינות הראשונה כללה קביעה פוזיטיבית; ואחרון, ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לתוצאה הסופית של פסק הדין (ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, 649 (2000); רע"א 5071/10 עיריית תל-אביב-יפו נ' ש.א.י. מועדונים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (18.10.2010); נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 141 (1991) (להלן: זלצמן))."
ראו גם ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (21.2.2007).

אשר לתנאי הראשון הנוגע לזהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתאות העולות בכל אחת מההתדיינויות, הרי שאומנם מדובר באותו אירוע גאלה, אולם במסגרת ההליך הקוד ם, הפלוגתא שהועמדה לדיון הייתה, האם השירות שניתן עונה על ההתחייבויות של התובעת כלפי חב' יזמים, כפי שהוסכם ביניהן בהתכתבויות מייל שקדמו לאירוע . להבדיל, בתיק דנן, נבחן השירות שניתן באירוע, בראי ההסכם הנפרד שנחתם בין התובעת למרכז הקונגרסים, לרבות בהתנהלות הצדדים להליך זה , לפני ואחרי האירוע וכמובן בהתנהלותם במהלך האירוע עצמו ותרומתו של כל אחד מהם לאופן בו האירוע התקיים.

בפסה"ד בהליך הקודם הוגדרה השאלה המשפטית הדורשת הכרעה כך :
"תביעתה של ארטרא נגד יזמים הינה תביעה של קבלן לאכיפת הסכם עם המזמינה, קרי – לתשלום מלוא התמורה החוזית. עילת תביעה זו כוללת שלושה יסודות הטעונים הוכחה: (1) כריתת הסכם ; (2) ביצוע התחייבויות התובעת על-פי ההסכם ברמה הנדרשת; (3) אי תשלום התמורה החוזית."

ודוק, מההגדרה הנ"ל למדים, כי בחינת השירות הנדרש אשר נבחן במסגרת פסה"ד בהליך הקודם, מתבצעת על סמך התחייבויות התובעת כלפי חב' יזמים, שהינ ן שונות מהתחייבויות מרכז הקונגרסים כלפי התובעת. לא הוכח כי ישנה זהות בין שתי מערכות התחייבויות אלו וכי יש ללמוד מהאחת על השנייה, קל וחומר שעה שהתובעת הייתה אמונה על ארגון כלל האירוע בכללותו ולכך עשויות להיות השלכות על טיב השירות הניתן על ידי ספקים שונים, עימם התקשרה לצורך ביצוע האירוע . יתרה מכך, כלל לא נבחנה כאמור עוולת הרשלנות, לבטח שלא ביחסים שבין התובעת למרכז הקונגרסים.

לא זו אף זו, הכרעת כב' השופט גולדקורן בהליך הקודם, התבססה על סמך הודאות בעל דין שניתנו ע"י התובעת עצמה (ולא של הנתבעת וצד ג' דכאן) שפורטו בהתכתבויות שבינה לבין חב' יזמים, באשר לטיב השירות שניתן באירוע (ראה סעיף 22 לפסה"ד בהליך הקודם). כלל ההתכתבויות שפורטו בפסה"ד בהליך הקודם ועל בסיסן ניתן פסה"ד, ללא שמיעת ראיות, הינן כאמור בין התובעת וחב' יזמים. הנתבעת ו צד ג' דכאן לא מסרו כל הודאת בעל דין במסגרת ההליך הקודם, אלא הכחישו כל טענה באשר לטיב השירות שניתן על ידם באירוע. טענות הנתבעת ו צד ג' דכאן, לא נידונו לגופן במסגרת ההליך הקודם ולכל הפחות לא נקבעה חלוקת אחריות כלשהי ביחס לגורם האחראי לטיב השירות שניתן באירוע.

לאור האמור לא ניתן לקבוע כי ישנה זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתאות שנדרשו להכרעה בכל אחד מההליכים המשפטיים שהתנהלו בנוגע לשירות שניתן באירוע הגאלה.

יתירה מזו, כפועל יוצא מהתנאי השני, נדרשת כי תהא יריבות בין בעלי הדין, כאשר לא די בהשתתפות בהליך הראשון כבעלי דין, אלא נדרש כי בעלי הדין יהיו יריבים, בינם לבין עצמם, בנוגע לפלוגתא הרלבנטית . למותר לציין כי בהליך הקודם, התובעת והנתבעת וצד ג' דכאן לא היו יריבים, שכן ש לושתם אחזו באותה עמדה כנגד חב' יזמים (שהייתה הנתבעת בהליך הקודם) , ולפיה האירוע התנהל כשורה, וברמת שירות סבירה. בהליך הקודם הייתה יריבות בין התובעת וחב' יזמים באשר לתביעה העיקרית. כמו כן, הייתה יריבות בין חב' יזמים לבין מרכז הקונגרסים נוכח הודעת צד ג', וכן יריבות בין מרכז הקונגרסים וגן הקונגרסים נוכח הודעת צד ד. להבדיל, בהליך דנן יש יריבות ישירה בין התובעת לבין מרכז הקונגרסים, במסגרת התביעה העיקרית וכן יריבות בין מרכז הקונגרסים לבין גן הקונגרסים נוכח ההודעה לצד ג'.
ראה לעניין זה, דבריה של המלומדת זלצמן, אשר הובאו בהתייחס לשני בעלי דין משותפים:
"הכלל הוא, כי לצורך הפעלתו של מעשה-בית-דין בין בעלי-דין משותפים, בינם לבין עצמם, לא די בעובדה שכל אחד מהם נמנה עם בעלי-הדין בהתדיינות הראשונה, שביחס אליה ניתן פסק-הדין. אף לא די בעובדה שלכל אחד מהם היתה ההזדמנות המלאה להתדיין בהשמעת טיעוניו ובה באת הוכחותיו באותה שאלה מסוימת, השבה ועולה ביניהם למחלוקת בהתדיינות השנייה. נדרש יסוד נוסף על-מנת להכרעה השיפוטית שניתנה לגבי אותה שאלה כוח מחייב בהתדיינות השנייה, כהשתק-פלוגתא, והוא, כי ההתדיינות ביחס לאותה שאלה התקיימה בהליך הראשון בין אותם בעלי-הדין, שהיו צדדים משותפים, בינם לבין עצמם, כיריבים. רק אז ניתן להבטיח, מן ההיבט של תהליך עשיית הצדק במשפט, שאומנם כבר ניתנה לכל אחד מהם ההזדמנות למצות את זכות הטיעון או זכות השמיעה שהוא מבקש לממש עתה במסגרת ההתדיינות השנייה. רק אז יהא זה הוגן להפעיל נגד כל אחד מבעלי-הדין את כלל המניעות, על מנת למנוע את הטרדתו של בעל הדין האחר, מצד אחד, ולהשיג את יעילות תפקודה של המערכת השיפוטית, מצד אחר. במילים אחרות, הביטוי "היה לו יומו בבית-המשפט", בהקשר הדברים הנדון כאן, אינו מתייחס "ליומו" של כל אחד מבעלי-הדין כלפי מי שהיה יריבם המשותף בהתדיינות הקודמת, אלא ל"יומו" של כל אחד מבעלי הדין כלפי רעהו, שהינו יריבו בהתדיינות השנייה.
...
נראה, כי גישת המשפט הישראלי, כפי שהיא משתקפת במספר פסקי-דין של בית-המשפט העליון, נוטה לאמץ את האפשרות השנייה, הגמישה יותר, שלפיה אין צורך בהחלפת כתבי-טענות דווקא בין הנתבעים לבין עצמם, על-מנת להקיש קיומה של יריבות ביניהם, אלא ניתן גם ללמוד מפרשות ההגנה שהגיש כל אחד מן הנתבעים כלפי התובע שאומנם מתכוונים הם לפתוח חזית מריבה בינם לבין עצמם ובכך להשתמש במשפט שהוגש נגדם על-ידי התובע גם כדי להגיע להכרעה בעניין שהוא במחלוקת בינם לבין עצמם; זאת להבדיל מן המקרה שבו בחרו הנתבעים לנהל מערכה אחת משותפת נגד התובע. במקרה האחרון ברור על-פני הדברים, כי הנתבעים הותירו את בירור הסכסוך ביניהם להתדיינות בהזדמנות אחרת בעתיד".
(ד"ר נינה זלצמן, מעשה בית-דין בהליך אזרחי, (1991, תשנ"א) עמ' 380 ועמ' 384 (ה.ש. הח"מ) ; ראה גם ע"א 181/67 גרינשפן נ' שרעבי (27.11.67); ע"א 493/63 קופת חולים נ' כנרת (13.4.64)) .

אומנם, במקרה שבפניי לא מדובר היה בשני נתבעים בהליך הקודם. ואולם, כאמור התובעת כאן הייתה גם התובעת שם ואילו מרכז הקונגרסים שהינה הנתבעת כאן, הייתה צד ג' בהליך הקודם, כאשר ההודעה לצד ג' נשלחה ע"י חב' יזמים. בנסיבות אלו, כלל לא הייתה קיימת יריבות ישירה בין התובעת למרכז הקונגרסים בהליך הקודם .

גם מהותית לא הייתה בין התובעת לנתבעת וצד ג' כאן, כל יריבות באשר לפלוגתא הרלבנטית, אלא מדובר היה בשני בעלי דין שהציגו חזית אחידה כנגד חב' יזמים. היינו, הן התובעת והן מרכז הקונגרסים טענו כנגד חב' יזמים כי השירות שניתן ענה על ההתחייבויות וכי יש להורות על תשלום בגין שירות זה. דומה הדבר לשני נתבעים אשר הציגו חזית אחידה כנגד התובע ואשר אינם מנועים או מושתקים מלהעלות בהליך מאוחר יותר, טענות אחד כנגד משנהו. מרכז הקונגרסים לא נדרשה להוכיח בהליך הקודם , מול התובעת, כי השירות שהיא נתנה לה היה סביר וענה על התחייבויותיה כלפי התובעת . פלוגתא זו לא הועמדה לדיון ולנתבעת דכאן "לא ניתן יומה" בבית המשפ ט כלפי התובעת כאן.

יתירה מזו, התביעה בהליך הקודם נדחתה וכפועל יוצא, הודעת צד ג' והודעת צד ד ' נדחו כאמור ללא צורך בהכרעה לגופן של ההודעות. בנסיבות אלו, בהן ההודעות נדחו, הרי שלא הייתה למרכז הקונגרסים הזכות להגיש ערעור על הממצא שנקבע ביחס לטיב השירות שניתן ולכן, אין זה הוגן עתה להשתיק את מרכז הקונגרסים מלהעלות טענות ביחס לאותה קביעה :
"ההלכה שהתגבשה במשפט הישראלי בעקבות הגישה האנגלית והאמריקאית היא, שכאשר אין בעל-הדין יכול לתקוף קביעה כלשהי, שנתן בית משפט-קמא, במסגרת ערעור על פסק-הדין לפני ערכאה גבוהה יותר, אין בכוחה של קביעה זו להשתיקו, כהשתק-פלוגתא, בהתדיינות אחרת בין אותם צדדים"
(ד"ר נינה זלצמן, מעשה בית-דין בהליך אזרחי, (1991, תשנ"א), עמ' 270; ראה גם רעא 6819/15 ‏אליעזר משיח אהרן נ' רובע 1 בע"מ (18.12.15); ע"א 6138/93 הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי נ' אברהמי, פ"ד נ(1) 441, 447 (1996); ע"א 140/56 מוגרבי נ' ורדימון, פ"ד יא 1242, 1250 (1957).).

העובדה כי הודעות צד ג' וד ' בהליך הקודם נדחו ללא הכרעה מנומקת ביחס אליהן , מלמדת כי לא נקבע ממצא פוזיטיבי ביחס לאחריותן של מרכז הקונגרסים וגן הקונגרסים לשירות שניתן, קל וחומר ביחס לתרומת כל אחד מהם ביחס לטיב השירות שניתן באירוע.

כפי שפורט לעיל, הצדדים חלוקים לא רק באשר לתקינות או איכות השירות שניתן, אלא גם בשאלת האחריות לשירות זה.
"ההכרעה בפלוגתא, לצורך הפעלתו של כלל ההשתק, צריך שתהא בקביעה ממצא עובדתי או בקביעת מסקנה משפטית לחובתו של בעל-הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק במסגרת התובענה השנייה, שכן, מעצם מהותו, מכוון הכלל של השתק-פלוגתא למנוע את בעל-הדין מלהעלות טענה הסותרת או המכחישה ממצא עובדתי או מסקנה משפטית שקבע בית משפט בהתדיינות קודמת בין אותם צדדים." (ד"ר נינה זלצמן, מעשה בית-דין בהליך אזרחי, (1991 תשנ"א), עמ' 188).

כאמור, הקביעה באשר לשירות שניתן נקבעה ביחסים שבין התובעת שם לחב' יזמים, בעיקר על בסיס הודאת התובעת עצמה בהתכתבויות שבינה לבין חב' יזמים . אין בפסק הדין כל קביעה פוזיטיבית באשר ליחסים בין התובעת למרכז הקונגרסים או באשר להתחייבויותיה של מרכז הקונגרסים כלפי התובעת ובכלל, ביחס לאחריות הנתבעת ו צד ג' דכאן לשירות שניתן באירוע . שאלה זו כלל לא הוכרעה בהליך הקודם ולכן, גם אם אקבל את הקביעה כי השירות שניתן לא היה ברמה הנדרשת כפי שנקבע בהליך הקודם, אין בכך בכדי לפטור את התובעת מלהוכיח את אחריותן של הנתבעת ו צד ג' לשירות זה , או בכדי להשתיק את הנתבעת וצד ג' מלטעון באשר לאחריותה של התובעת לשירות שניתן באירוע .

אי לכך, גם התנאי השלישי ולפיו נדרשת קביעה פוזיטיבית ביחס לפלוגתא הרלבנטית לא מתקיים. לכך יש להוסיף כי אף ביחס לפלוגתא שנדונה בהליך הקודם, היינו לקיום התחייבויותיה של התובעת כלפי חב' יזמים, לא נקבע ממצא פוזיטיבי בהליך הקודם. תביעת התובעת שם נדחתה נוכח העדר הוכחה מטעמה כי ניתן שירות ברמה הנדרשת כפי שהוסכם בינה לבין חב יזמים. אומנם בפסק הדין צוין כי בהתכתבויות בזמן אמת הודתה התובעת כי השירות שניתן לא היה כנדרש, אך דחיית התביעה התבססה על העדר הוכחה כי שירות שכזה ניתן כנדרש ואין נפקא מינה אם קביעה זו התבססה, בין היתר, על ה ודאה או תכתובות של התובעת עצמה.

בעניין זה ראוי ל הפנות לרע"א 5138/18 ג'אזי עוואד נ' עו"ד נפתלי נשר, שם נקבע כי על אף העובדה שהפלוגתא נדונה בפרוט רב, עדיין לא ניתן לקבוע כי התקבל ממצא פוזיטיבי:
"בענייננו, אף אם נצא מנקודת הנחה כי מתקיימים התנאי הראשון, השני והרביעי – ספק אם מתקיים התנאי השלישי, הדורש קיומו של ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה. ביהמ"ש שדן בהליך הקודם אמנם התעמק בסוגיה של מקימי הבית, ובחן בדקדקנות את העדויות שהובאו לפניו בעניין, אך בפסק הדין לא נקבע כי המבקשים לא בנו את הבית על המקרקעין, אלא כי לא הוכח כי עשו כן. בנסיבות אלה, ובשים לב לכלל הנוהג בפסיקת בימ"ש זה, דומה כי אין מדובר בהכרעה מפורשת או מכללא, כדרישת התנאי השלישי, ויש בסיס לטענת המבקשים כי עסקינן במצב של היעדר ממצא פוזיטיבי. אם אכן כך, כי אז אין פסק הדין מקים השתק פלוגתא בסוגיית זהות מקים הבית."

לכלל האמור יש להוסיף, כי פסק הדין בהליך הקודם ניתן ללא שמיעת ראיות כלל ומבלי שהוגשו תצהירי הצדדים. פסק הדין ניתן על סמך החומר שבתיק בלבד, הכולל התכתבויות שלא הוגשו באמצעות עורכיהן ותוך ויתור על חקירתם אודותיהם, וכאמור על בסיס הודאת בעל דין מצידה של התובעת בלבד באשר לטיב השירות שניתן באירוע. הסכמות הצדדים בהסדר הדיוני שם, נכונות לאותו הליך בלבד ומכל מקום, לא ניתן לומר כי מדובר בהליך שנדון והוכרע בהתאם לסדרי הדין הנהוגים ולכן הקביעות שבו מחייבות אף בהליך זה.

בעניין זה ראה רעא 1945/17 המועצה המקומית עראבה נ' פלוני (1.6.17) :
"כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט השלום בהליך המקביל, הצדדים הגיעו להסכמה דיונית כי בית המשפט יכריע על סמך החומר שבפניו ועל יסוד הסיכומים (פסקה 3 לפסק דינו של בית משפט השלום, ת"א 676-11-09), ואילו בהליך דכאן נשמעו עדויות, כגון זו של גזבר המועצה, אשר הייתה אדן מרכזי למסקנה בדבר אי חבותו של המשיב. כפי שציינו ערכאות קמא, הגזבר אישר כי המשיב לא הוליך את המועצה שולל וכי הוא וראש המועצה, שהיה בעצמו סוכן ביטוח בעברו, בדקו והחליטו לערוך את הביטוח אצל אוברסיז. דומה כי בנסיבות הפלוגתא דנן, נראה שבית המשפט המחוזי בערעור המקביל היה "בעמדה נחותה יותר להכריע בה בצורה נכונה ומדויקת מזו של בית המשפט שבו היא עולה בשנית" ולכן "אין מקום להחיל השתק פלוגתא" (רוזן-צבי, בעמ' 539)."

עתה עומדת בפניי תמונה ראייתית מלאה, במסגרתה נשמעו עדים מהם התרשמתי ישירות ופסק הדין יינתן בהתאם לסדרי הדין ודיני הראיות, ללא כל כפיפות לקביעת בית המשפט בהליך הקודם.

מכלל האמור הנני דוחה את טענת התובעת כי יש להחיל את כלל השתק הפלוגתא ביחס לשירות שניתן ע"י הנתבעת וצד ג' וכי על התובעת להוכיח טענות אלו בהתאם לדיני הראיות.

כידוע פס"ד אזרחי לא ישמש כראיה בפס"ד אזרחי אחר, אלא אם נקבע כי מתקיימים כללי ההשתק:
"הכלל הוא, אפוא, כי "ממצאים עובדתיים שנקבעו במשפט אחד אינם קבילים בתור שכאלה במשפט אחר"; אלא – על-פי הוראת חוק מיוחדת, או מכוח הכלל בדבר "השתק פלוגתא" ."
(י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי), עמ' 1579 (תש"ע – 2009)) .

משקבעתי שלא חל כאן השתק פלוגתא, הרי שאין כל נפקות לפסה"ד בהליך הקודם על ההליך שבפניי.

דברים אלו נכונים גם ביחס לטענה כי פס"ד זה מעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעת. לא מצאתי כל ביסוס לטענה זו. אין בפסה"ד שניתן בהליך הקודם כל הודאת בעל דין מצד הנתבעת או צד ג' דכאן באשר לפגם שנפל בטיב השירות אלא להיפך . לפיכך, טענת התובעת בעניין זה נדחית.

האם הוכח כי השירות שניתן באירוע הגאלה ע"י הנתבעת וצד ג, לא היה ראוי ומהווה רשלנות מצדן ו/או הפרה של התחייבויות הנתבעת וצד ג, על פי ההסכמים שהינן צד להם.

בפתח הדברים אבהיר כי אינני מקבלת את טענת התובעת ולפיה טענות הנתבעת מהוות הודאה והדחה. אומנם, אין מחלוקת כי השירות ניתן ע"י הנתבעת, באמצעות צד ג'. ואולם, הנתבעת לא הודתה בשום שלב כי השירות לא היה ראוי ותקין ואף טענה בתוקף כי עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעת.
כפי שנקבע בפסיקה, טענת הגנה שאינה מודה בכל העובדות של עילת התביעה, איננה מהווה טענת "הודאה והדחה" המעבירה את נטל הראיה על הנתבע (ר' ע"א 642/62 טפר נ מרלה, פ"ד טז(2), 1000, 1006, ר"ע 677/85 דורקום מחשבים בע"מ ואח' נ רוט ואח', פ"ד לט (4), עמ' 655-656). הודאת הנתבעת ולפיה חלק מהמנות הוגשו באיחור אינה יכולה להוות טענת "הודאה והדחה" אשר תביא להעברת נטל הראיה, שכן מדובר בטענה ספציפית בה מודה הנתבעת (הגם שהיא מספקת לה הסבר מטעמה) , כשיתר הטענות מוכחשות גם בהליך הקודם וגם בהליך הנוכחי.

הנתבעת וכך גם צד ג' הכחישו נחרצות את טענות התובעת, לרבות הטענה שלא היה מספיק אוכל לכולם וכי ניתנו מספר מנות לא מספיק למספר האורחים או באשר לעיכובים במתן שתיה ועוד . טענת ם הינה כי על אף התלונות והכשלים הספציפיים, השירות שניתן ענה על התחייבויותיהן בהתאם לדרישות והוראות התובעת עצמה . הכשלים ככל שהיו, נבעו מניהול כושל של התובעת, לרבות בקביעת לוחות הזמנים או באיחור של אוטובוסים. לכל היותר ניתן לראות בטענות אלו כטענות הגנה ולפיהן יש להטיל אשם תורם מלא על התובעת בגין תלונות חב' יזמים.

נוכח האמור, על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי השירות שניתן ע"י הנתבעת באמצעות צד ג', לא היה ראוי ולא ענה על התחייבויותיהן וכי בכך הפרה הנתבעת את ההסכם עם התובעת ו/או התרשלה במתן השירות על ידה ולכן, יש להורות על החזר כספי מלא.

עיון בתצהיר מנהל התובעת, המסמכים שצורפו לו וחקירתו הנגדית מעלה כי לא הצליחה התובעת להוכיח את טענתה כי השירות שניתן ע"י הנתבעת, באמצעות צד ג', לא היה כנדרש ובאופן התואם את ההסכם שבין התובעת לבין הנתבעת, וזאת מהנימוקים שלהלן:

ראשית, ראיותיה של התובעת התמצו בתצהיר מנהלה, מר ליאור גלפנד, על כלל נספחיו. מר גלפנד טען בתצהירו לכשלים בשירות שניתן באירוע הגאלה על ידי הנתבעת ו צד ג'. בסעיף 5 טען כי האירוע נחל כישלון חרוץ ולא ניתן השירות המינימלי המצופה מהנתבעת. האורחים מצאו עצמם מתחננים לאוכל ושתייה, לא סופקה כמות מנות מספקת וחלק נכבד מאורחי האירוע לא קיבלו את מנתם ואלה שקיבלו, קיבלו מנה שונה מזו שהזמינו. בהמשך תצהירו מצטט העד ממכתבי חב' יזמים, אשר צורפו לתצהירו ו המפרטים את התלונות הרבות של חב' יזמים באשר לרמת השירות והאוכל שהיו באירוע.

ברם, כבר בתחילת חקירתו הנגדית הודה העד, מר גלפנד, כי כלל לא נכח באירוע הגאלה:
"ש. אתה לא נכחת בערב הגאלה שהתקיים במרכז הקונגרסים ב-03/04/2014?
ת. נכון. אישית לא, הצוות שלי היה.
ש. מי הצוות שנכח בערב גאלה?
ת. 2 אנשים, אחת בשם שגית ינקלביץ' וג'וליה שוורץ."
(עמ' 5 ש' 15-18 לפרוטוקול הדיון מיום 8.4.21 (להלן: "הפרוטוקול")).

העד טען בהמשך כי: "מנכ"ל חברה לא נמצא בכל האירועים אך הוא מדווח ומעודכן" (עמ' 6, ש' 15-16 לפרוטוקול).

עדות ממקור ראשון, או כפי שמכונה עדות ראייה, הינה העדות הטובה ביותר, שכן מקור ראשון הינו מקור שראה את המעשה, ומשכך ניתן לחקור אותו על כל פרטי המעשה ובכך להתרשם מתשובותיו האם יש אמת בדבריו או לאו, דבר שלא ניתן לעשות בעדות מפי השמועה. עדות קבילה בבית משפט כאשר העדות הינה ממקור ראשון, היינו היא מובאת על מנת להוכיח את עצם האמירה . ראה י' קדמי, על הראיות (חלק שני), עמ' 549 (תש"ע – 2009).

משלא נכח בעצמו באירוע הגאלה, לא יכול מר גלפנד להעיד מידיעה אישית אודות השירות שניתן. עדותו של מר גלפנד הינה עדות מפי השמועה שאינה קבילה כראיה. עדות שכזו יכולה לכל היותר להעיד על עצם שמיעת הדברים, אך לא על אמיתות תוכנם (ראה למשל: ע"א 831/86 מאור נ' מיכאלי, מד(1) 772 וכן ר' י' קדמי, על הראיות (חלק שני), עמ' 553.

אינני מקבלת את טענת התובעת כי מדובר בעדות של מומחה. העד הגיש תצהיר עדות ראשית ולא חוות דעת מקצועית ערוכה כדין, וברי כי אין בתצהירו את הפירוט וההצהרות הנדרשות ממומחה לצורך הגשת חוות דעת מקצועית אשר תהווה חוות דעת על פי דרישות סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. (ראה י' קדמי, על הראיות (חלק שני) עמ' 777).

הטענה כי מדובר בעד מומחה לא הוכחה בפניי. מר גלפנד הינו מנהל התובעת (נכון למועד הגשת תצהירו) , היינו מדובר בבעל דין שאינו אובייקטיבי ואין כל הצדקה לראות בעדותו כעדות מומחה, שעה שמומחיותו לא הוכחה ושעה שמדובר למעשה בעובדות שניתן וצריך היה להוכיח בעדות ישירה ולא בעדות תיאורטית של מומחה: "מקום שבעל דין – או נאשם בפלילים - מעיד לעצמו כ"מומחה", ככלל רואים את עדותו כעדות-עד-מומחה הנגועה בחוסר אובייקטיביות, שהרי ברו ר כי בכוונתו להגן על עניינו שלו." ( י' קדמי, על הראיות (חלק שני) עמ' 784 וראה גם עמ' 779).

שנית, התובעת מבקשת להסתמך על ההתכתבויות שהוחלפו בין התובעת לבין חב' יזמים וללמוד מהם באשר לטיב השירות שניתן, כפי שעשה בית המשפט בהליך הקודם. ההתכתבויות אומנם צורפו לתצהיר מר גלפנד, אולם עיון בהם מעלה כי מדובר לרוב בהתכתבו יות בין נציגת חב' יזמים וגב' ג'וליה מטעם התובעת, ואילו מר גלפנד לא נטל חלק בהתכתבו יות אלו או היה מכותב בהם. רק במכתב אחד מכותב מר גלפנד, הוא מכתב מיום 13.7.14 של חב' יזמים למנכ"ל התובעת ומר גלפנד מופיע כמי שקיבל העתק של המכתב (נספח 6 לתצהיר מר גלפנד).

ברי כי בנסיבות אלו לא ניתן לקבל ההתכתבויות הנ"ל כראייה לאמיתות תוכנם. מדובר גם כאן בעדות מ פי השמועה שאין לקבלה כראייה (ראה י' קדמי, על הראיות (חלק שני) עמ' 554) . לכל היותר יכול העד להעיד כי קיבל לידיו את המכתב הספציפי מיום 13.7.14, אך הוא לא יכול להעיד על אמיתות תוכנו . על אחת כמה וכמה נכונים הדברים ביחס להתכתבויות שכלל לא היה צד להן.

הטענה כי התכתבויות אלו הוגשו במסגרת ההליך הקודם בהסכמת הצדדים ועל בסיסם ניתן פסק הדין, לא יכולה לפטור את התובעת מהגשת אותם מסמכים בתיק זה בהתאם לדיני הראיות, היינו באמצעות עורך המסמכים. הסכמות הצדדים בהליך שם, אינן מחייבות בתיק זה ולא בכדי הוגשו כאן תצהירי עדות ראשית והעדי ם נחקרו בחק ירה נגדית. לא ניתנה בתיק זה כל הסכמה מטעם מי מהצדדים, ל וויתור על דיני הראיות ו/או לוויתור על הגשת המסמכים באמצעות עורכם ו/או על חקירת עורכי המסמכים בחקירה נגדית .

נוכח האמור, הרי שלא ניתן לבסס כל ממצא עובדתי על בסיס תוכן ההתכתבויות שצורפו לתצהיר מר גלפנד. ודוק, לא ניתן ללמוד מההתכתבויות הנ"ל אודות ההתרחשויות במהלך אירוע הגאלה, קל וחומר להוכיח טענות התובעת באמצעותן .

שלישית, כפי שצוטט לעיל, מטעם התובעת נכחו באירוע שתי נציגות: גב' שגית ינקלביץ' וגב' ג'וליה שוורץ. מר גלפנד אף העיד בפני בית המשפט כי שתי הנציגות טיפל ו בכל פרטי האירוע, החל מס יכום פרטי ההזמנה והאירוע, חתימה על ההסכם ועד למסירת השיק ולאחר מכן ההתכתבויות באשר לטיב השירות.

על אף האמור, התובעת נמנעה מלהגיש תצהירים מטעם הנציגות הנ"ל ו/או לזמנן לעדות בפני בית המשפט . מר גלפנד העיד כי גב' שגית שוורץ עובדת גם כיום אצל התובעת ואילו גב' ג'וליה לא (עמ' 12 ש' 7-10 לפרוטוקול מיום 8.4.21) . לא ניתנה כל הנמקה לכך שלא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם הנציגות או לכך שלא זומנו למתן עדות.

התובעת אף לא טרחה לזמן את עו"ד לימור אורפלי, אשר שלחה את מכתב הדרישה לחב' יזמים מיום 11.8.14 (מוצג ת/3) ואשר לפי עדות מנהל התובעת, הינה משמשת כעובדת אצל התובעת עד היום (עמ' 9 ש' 3 לפרוטוקול) .

הלכה מושרשת היא כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה כי אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב וכי הסיבה לאי הבאתו הינה החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד . משכך, הכלל הוא כי צד אשר נמנע מלהעיד עדים מטעמו, קל וחומר כאשר מדובר בעדים המצויים בשליטתו, נזקף הדבר לחובתו שכן אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד . (ר' ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991)). לפיכך, אי זימון כלל העדות הרלבנטיות המצויות בשליטתה של התובעת כאמור, נזקף לחובתה של התובעת.

מר גלפנד נחקר אודות אי זימונן של הנציגות וטען כי לא היה צורך בכך, הואיל וניתן פס"ד באשר לטיב השירות ודי בו. ברי כי אין בכך נימוק המניח את הדעת. אף אם סברה התובעת כי פסה"ד מהווה השתק פלוגתא באשר לטיב השירות, הרי שכאמור, לא די בכך בכדי לקבל את התביעה ועדיין היה על התובעת להוכיח את אחריותן של הנתבעת או צד ג' לשירות שניתן. יתירה מזו, שעה שראתה התובעת לנכון להגיש תצהיר עדות ראשית על אף סברתה לקיומו של השתק פלוגתא, הרי שהיה עליה להגיש תצהיר של עד רלבנטי שעדותו קבילה כעדות ישירה ולא כעדות שמועה , היינו עדות של אחת הנציגות שנכחו באירוע אשר יכולה להעיד על האירוע עצמו וכן להגיש את ההתכתבויות הרלבנטיות, ככל שהייתה צד להן.

להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שמיעת עדותו של מנהל התובעת, אשר כאמור לא היה יכול להעיד מידיעה אישית אודות העובדות נשוא התביעה, ביקש ב"כ התובעת להגיש תצהיר נוסף מטעם הגב' שגית ינקלביץ, בקשתו זו נדחתה בהחלטה מנומקת. (עמ' 14-16 לפרוטוקול).

רביעית, התובעת אף נמנעה מהגשת תצהיר או מזימון עדים הרלבנטיים באופן מובהק לענייננו, מטעם חב' יזמים, על מנת שיע ידו אודות השירות שניתן להם ועל הרשלנות הנטענת כלפי הנתבעת וצד ג'. עדות זו נחוצה והכרחית גם לצורך הגשת ההתכתבויות שבין התובעת וחב' יזמים, אשר הוגשו על ידי הנתבעת לתיק ומתן הזכות לנתבעת ולצד ג' לחקור אודות תוכן ההתכתבויות . גם בעניין זה חל הכלל האמור, באשר לאי הבאת עד רלבנטי על ידי בעל דין והחזקה שהוא מקים ולפיה אילו העדות הייתה נשמעת, היא הייתה משמשת לרעתו.

טענות חב' יזמים התייחסו, בין היתר, לטיב האוכל שהוגש והעדר כמות מספקת. כך למשל נטען שהאוכל בבופה היה קר וברמה ירודה וכי הוגשו מעט מנות ראשונות. באולם ארוחת ה ערב ביקשו לחם או סלט ולא קיבלו וכיוצ"ב. לשם הוכחת טענות מסוג זה הכרחית הזמנת עדים מטעם חב' יזמים אשר נכחו באירוע ויוכלו לבסס הטענות שנטענו בעניין זה , בהתכתבויות שהוחלפו בין התובעת לחב' יזמים.

ברי כי מלבד נציג של חברת יזמים, היה באפשרותה של התובעת לזמן ולו אחד מהאורחים שהשתתפו באירוע הגאלה, על מנת שיעיד על טיב השירות שניתן באירוע, קל וחומר, ביחס לטענות שהועלו באשר לטיב המנות שהוגשו באירוע וטעמן. התובעת לא טרחה כאמור לעשות כן, וגם עובדה זו נזקפת לחובתה.

חמישית, אין חולק כי התובעת שילמה את התמורה במלואה לנתבעת. הצדדים חלוקים באשר למועד בו נמסר השיק. בעוד התובעת טוענת כי זה נמסר לפני האירוע ולכן אין ללמוד מכך כי לא היה לה תלונות באשר לאירוע, טוענת הנתבעת כי השיק נמסר לאחר האירוע והוא כולל התחשבנות מדויקת באשר לשעות האבטחה שניתנו , כפי שנרשם בחשבונית מיום 3.4.14 (נספח 5 לתצהיר מנהל התובעת).

עיון בשיק אשר צורף כנספח 4 לתצהיר מנהל התובעת, מעלה כי המועד הרשום על גבי הנספח לשיק הינו 2.4.14, היינו יום לפני האירוע וגם לפי ההסכם שבין התובעת לנתבעת מיום 17.2.14 (נספח 2 לתצהיר מנהל התובעת) , על הנתבעת למסור את השיק "עד ליום האירוע". כמו כן, סכום השיק תואם במדויק את סכום ההסכם, אשר נערך מבעוד מועד ולכן, אין משמעות לכך שבחשבונית שנמסרה ביום 3.4.14, נרשמו מספר שעות האבטחה שכן נראה שמספר השעות לחיוב סוכם או הוערך מראש.

מנגד, החשבונית כאמור הוצאה רק ביום 3.4.14, היינו ביום האירוע. מנהל הנתבעת העיד כי הוא קיבל את השיק מנציגת התובעת לאחר סיום האירוע ולכן, החשבונית נרשמה רק בתום האירוע (עמ' 24 ש' 19-36 לפרוטוקול). מנהל התובעת אישר כי השיק לא נמסר על ידו אלא על ידי גב' שגית (עמ' 7 ש' 18-19 לפרוטוקול). הגב' שגית לא הובאה כאמור למתן עדות באשר לנסיבות מסירת השיק והמועד בו הוא נמסר, ולכן עדות מנהל הנתבעת בעניין זה לא נסתרה.

למעלה מהנדרש, אף אם נתקבלה הטענה כי השיק נמסר לנתבעת לפני האירוע, הרי שאין בכך בכדי להועיל לתובעת. זאת מהטעם כי מדובר בשיק שתאריך פירעונו נדחה ליום 31.5.14, היינו זמן רב לאחר האירוע. אילו אכן סברה התובעת כי השירות שניתן לא הצדיק תשלום מלא או אף חלקי לנתבעת, הרי שסביר כי הייתה מבטלת את השיק בטרם פירעונו, או לכל הפחות מודיעה לנתבעת כי עליה להימנע מהפקדתו או להודיע בכתב אודות הסתייגותה מהפקדתו נוכח טענת חב' יזמים. תחת זאת, התובעת לא הודיעה דבר בטרם נפרע השיק ורק בחלוף כשלושה חודשים, פנתה לראשונה במכתב לנתבעת אודות תלונות חב' יזמים.

ובכלל, התנהלותה של התובעת בזמן אמת, כפי שבאה לידי ביטוי בהתכתבויות וכן במהלך הדיון בהליך הקודם, מעלה כי התובעת לא סברה בזמן אמת כי השירות שניתן לא הצדיק תשלום תמורה כלל. התובעת סברה כי ההנחה בדמות הפחתת מספר המנות לחיוב, מהווה פיצוי מספיק וראוי לתלונות חב' יזמים. אומנם, בהחלטה מיום 24.1.19 נקבע כי לא חל במקרה זה השתק שיפוטי והתובעת זכאית להוכיח את תביעתה, על אף סברתה הנ"ל, אולם כאמור, התובעת לא הביאה במסגרת ההליך דנן, ולו ראייה אחת התומכת בתביעתה, מלבד אותו פסק דין שניתן על סמך התכתבויות בין התובעת וחב' יזמים, שלא הוגשו בתיק זה כראיה היכולה לשמש לאמיתות תוכנן, ושמהוות כאמור עדות מפי השמועה.

שישית, עדויות מנהל הנתבעת שנכח באירוע וכן מנהל צד ג' שאף הוא נכח במהלך האירוע, אשר הכחישו את טענות התובעת וחב' יזמים באשר לטיב השירות שניתן על ידם, נמצאו מהימנות, עקביות ואמינות בעיני ולא מצאתי כי חקירתם הנגדית הביאה לפגיעה במהימנותם. שני העדים למ עשה חזרו על האמור בתצהיריהם והעדויות של כל אחד מהם, תואמת זו לזו ואינן עומדות בסתירה. על כך אפרט בפרק הבא.

לבסוף, בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, הכרעה בהתדיינות במשפט אזרחי על סמך עדות יחידה של בעל דין , ככלל, אינה אפשרית. עדות זו טעונה סיוע ממקור חיצוני. בהעדר סיוע, בית המשפט יכול לקבוע ממצאים על סמך העדות היחידה של בעל הדין, רק אם יש בידיו נימוקים משכנעים התומכים באמינותה ואותם הוא מחוייב לפרט בפסק הדין (ראה י' קדמי, על הראיות (חלק שלישי), עמ' 1430-1433 (תש"ע – 2009) ). במקרה דנן, התובעת בחרה להביא עדות יחידה מטעמה שהינה כאמור עדות מפי השמועה, שאינה קבילה ובעלת משקל אפסי . מסמכים נוספים שצורפו לתצהיר העד היחיד מטעם התובעת, הוגשו, רובם ככולם , שלא באמצעות עורכיהם ולכן גם משקלם של אלו הינו אפסי. מכאן, כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין, שלא נתמכה בסיוע ממשי ממקור חיצוני ובהיותה עדות מפי השמועה, לא מצאתי כי ישנם נימוקים משכנעים התומכים באמינותה והמצדיקים הכרעה בתביעה על פיה .

נוכח כלל האמור הנני קובעת, כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה כי השירות שניתן ע"י הנתבעת, באמצעות צד ג', לא היה כנדרש ומהווה הפרה של ההתחייבות החוזית של הנתבעת כלפיה ו/או של צד ג ו /או רשלנותן, באופן המצדיק פיצוי והשבה של כלל הכספים ששולמו ע"י התובעת לנתבעת.

ג. היקף אחריותה ו/או תרומתה של התובעת לכלל התלונות ו/או הטענות שהועלו ביחס לאירוע הגאלה.

כמפורט לעיל, התובעת בחרה להביא בפני בית המשפט אך ורק את עדותו של מנהל התובעת הטוען כי דווח לו על כך שאירוע הגאלה נחל כישלון חרוץ וכי השירות שניתן לא ענה על הנדרש. מלבד עצם שמיעת הדברים, לא יכול מנהל התובעת להעיד אודות נכונותם.

מנגד, עומדות בפניי עדויותיהם של מנהל הנתבעת ומנהל צד ג' שנכחו במקום. שני העדים טענו כי השירות שניתן ענה על התחייבויותיהם, כפי שהוגדרו והותוו ע"י הוראות התובעת עצמה וכי כל המנות והשתייה סופקו כמתחייב . לטענתם, אם היו כשלים ועיכובים במתן השירות, הדבר נבע מתכנון וארגון לקוי של התובעת עצמה.

משקבעתי כי התובעת לא הצליחה להוכיח את הפרת התחייבויות הנתבעת כלפיה וכי השירות שניתן ע"י הנתבעת, באמצעות צד ג', לא היה ראוי באופן המצדיק השבת הכספים ששולמו, אין יותר צורך בבחינת טענות אלו.

ואולם, אף אם הייתי מקבלת את טענות התובעת ואת הקביעה נשוא פסק הדין בהליך הקודם, הרי שהתובעת לא הצליחה להוכיח כי האחריות למתן השירות הכושל כביכול מוטלת בלעדית על כתפי הנתבעת. מאידך, טענות הנתבעת וצד ג' ולפיהן יש להטיל את האחריות לאופן התנהלות האירוע על התובעת עצמה ועל מחדליה , הוכחו בפניי ברמה הנדרשת בהליך אזרחי. ואנמק:

התובעת הינה מי שארגנה כאמור את כלל האירוע, והייתה אחראית על קביעת לוח הזמנים באירוע ( מועדי שמיעת הנאומים, זמני הגשת האוכל באולם קבלת הקהל, זמני הגשת המנות בשולחנות באולם וכיוצ"ב), ארגון הסעות באוטובוסים של המשתתפים באירוע לאירוע ומהאירוע, הגברה ותאורה באירוע ועוד. התובעת גבתה עבור כך כספים מחב' יזמים ואף תמחרה את העלות של המנות שהוזמנו על ידה לאירוע במחיר גבוה מזה ששולם לנתבעת. מכאן, כי לאחר בחינת כלל הראיות והעדויות נשוא תיק זה, מתברר כי לא מדובר בעסקת תיווך (BACK TO BACK) בין חב' יזמים לבין הנתבעים, שהתבצעה בתיווך של התובעת (כפי שנטע ן על ידה) . המדובר בתובעת שהייתה אחראית לניהול הכללי והעליון של כלל אירוע הגאלה, כחלק מכלל ימי הכנס , על ארגונו הייתה אמונה .

נוכח האמור, לא מן הנמנע כי גם אם סופקו מלוא המנות והמשקאות כמתחייב ע"י הנתבעת ו/או צד ג', חלה פגיעה ברמת השירות ש ניתנה לאורחים באירוע , וזאת בשל מחדליה של התובעת עצמה.

מנהל הנתבעת, מר אילן גרנית, טען בתצהירו כי השירות שניתן היה לשביעות רצון התובעת וחב' יזמים וכי כלל האורחים בכנס קיבלו את כלל המנות שנקבעו מראש. מר גרנית דחה את טענות חב' יזמים באשר למספר המנות שהוגשו וטיבן. מר גרנית טען כי את האיחורים בהגשת המנות יש לייחס לארגון כושל של התובעת, לרבות קביעת לוחות זמנים בלתי אפשריים והגעה באיחור של חלק ניכר מהאורחים לאירוע. לטענתו, לוח הזמנים שנמסר ע"י התובעת העיד כי מדובר בערב עמוס בהרצאות ונאומים וכי הזמן הנתון להגשת המנות מוגבל וקצר ביותר. כך למשל הזמן שהוקצה לצורך הגשת כל מנה ומנה הינו בין 12 ל- 14 דקות בלבד והוא בלתי אפש רי. העד התריע בפני נציגת התובעת, עוד לפני האירוע, על לוחות הזמנים שנקבעו אך נציגת התובעת עמדה על קיומם. לתמיכה בטענות אלו, צירף העד את מכתבו מיום 23.7.14, במסגרתו הועלו מרבית הטענות המועלות בתצהירו (נספח 6 לתצהיר מר גרנית).

תלונה נוספת של חב' יזמים הייתה כי הוגשו משקאות אלכוהוליים לקטינים שנכחו בכנס וזאת למרות שהנתבעת וצד ג' תודרכו מראש כי מדובר באירוע בו משתתפים קטינים רבים. גם טענה זו נדחתה ע"י מר גרנית, אשר הבהיר כי מצופה מהתובעת שהינה מפיקת אירועים ותיקה, שתדאג לוודא שקטינים הנוטלים חלק בכנס לא יוכלו לגשת לעמדות המספקות אלכוהול או לפחות תתריע על כך בפני מרכז הקונגרסים מבעוד מועד, על מנת ש זו תוכל לעדכן את גן הקונגרסים. התובעת לא עשתה זאת ובשל מחדלה, קטינים רבים התדפקו על בר המשקאות ואנשי הבר נאלצו לברר עם כל אורח, מהו גילו, על מנת לוודא שלא מסופקים משקאות אלכוהוליים בניגוד לדין.

גם בחקירתו הנגדית שב מר גרנית על דברים אלו ופירט כיצד לוח הזמנים הצפוף והגעה מאוחרת של שני אוטובוסים לאולם, גרם לאיחור בהגשת המנות או לכך שחלק מהאורחים הגיעו כבר לאחר סגירת בר המשקאות וקבלת הפנים ולאחר שהוגשו כבר המנות הראשונות (ראה עמ' 18, עמ' 20-21 ועמ' 23 לפרוטוקול). העד הסביר כי האורחים שהגיעו בזמן, קיבלו את המנות שלהם בזמן ואילו שני אוטובוסים המכילים כ- 100 אורחים צעירים, הגיעו באיחור ניכר, וחלקם לאחר שכבר הסתיים שלב קבלת הפנים והמלצרים עמלו על פירוק הבר. אותם אורחים נכנסו לאולם ארוחת הערב והתיישבו בשולחנות שלא היו פנויים ולאחר שכבר החלו באכילת המנות הראשונות. כל זאת כאשר לוח הזמנים להגשת כל מנה ומנה צפוף ביותר והתובעת דרשה כי הגשה ופינוי של המנות יבוצע בין הרצאה והרצאה ולא במהלך ההרצאות.

אינני מקבלת את טענת התובעת כי הטענה באשר לאיחור של האוטובוסים הינה טענה כבושה, משלא הוזכרה במכתב הנתבעת מיום 23.7.14. זאת מאחר וכבר במכתב זה ציין מר גרנית מטעם הנתבעת, כי: "לא אמשיך בפירוט טיעונינו מכיוון שהתלונות במידה והיו, נגרמו לא באשמת המרכז ו/או הקייטרינג". היינו, לא מדובר במכתב הממצה את כלל הטיעונים של הנתבעת. יתירה מזו, מעיון בפסק הדין שניתן בהליך הקודם עולה, כי כבר אז העלתה הנתבעת טענתה זו ולכן, לא מדובר בטענה כבושה, קל וחומר בהליך דנן.

מר גרנית הבהיר בחקירתו הנגדית, כי מדובר היה באירוע מיוחד ולא דומה לאירוע של חתונה או כל אירוע של חב' אחרת , נוכח המגבלות ו/או ההוראות שניתנו על ידי התובעת:
"ש. הדבר שאתה אומר הסיטואציה שאתה מציג שצריך להכין מנה ראשונה ולהגיש זה נכון לכל אירוע שאתה צריך לארגן או לשרת אתה צריך להכין מנה ראשונה ולהוציא בזמן, האירוע הזה לא שונה מכול אירוע אחר אני צודק?
ת. שלילי. בכל אירוע רגיל אין ראש עיר שנואם לפני תחילת המנה. בחתונה אף אחד לא נואם לפני המנה הראשונה ואנשים יכולים לאכול כמה שבא להם מתי שבא להם. לכן האירוע הזה יוצא דופן ולא רק בזה אלא בהמשך המנות. באירוע רגיל מפנים לאט מנות ראשונות וחלק מהמלצרים מביאים מנה שנייה ואין דרישה מיוחדת. פה הייתה דרישה של התובעת שבזמן הנאומים לא יסתובבו מלצרים. לכן האירוע הזה יוצא דופן מאוד. אני ניהלתי את מרכז הקונגרסים הרבה שנים יש מעט אירוע שיש נאום, מנה ראשונה, עוד פעם נאום, מנה נוספת ועוד פעם נאום. גם נציג של גדולות החברות בהייטק היה קודם נואם הנשיא של החברה ואז היו מוגשות כל המנות. זה היה אירוע יוצא דופן ומספיק שכל אחד מהנואמים ידבר 3 דקות מעל מה שהיה צריך לדבר ולא מופיע בדיוק בדקה שמופיע לכן האיחור של הדברים האלה משפיע על הכל לאחר מכן.
ש. היו איחורים או לא? בפתח הדברים טענת שלא היו איחורים. מה זה משנה אם ראש העיר נאם חצי שעה או לא אתה לפי הטענות שלך טוען שלא היו איחורים או שתגיד את האמת תגיד שהיו איחורים ואז נדבר על מה שהיה.
ת. האיחורים היו בלו"ז האלה, לא היו בהגשת האוכל. אם ראש העיר איחר ב-10 דקות ודיבר עוד 12 דקות אז ברגע שהגישו מנה ראשונה לא היה איחור והמלצרים עשו עבודתם נאמנה. אבל אם התובעת ראתה שלא עומד בלו"ז שהתכוונו אליו הם התחילו לזרז את המלצרים. האיחור לא היה בהגשת המנה אלא בלו"ז של האירוע. הצעירים הגיעו אחרי שאכלו מנה ראשונה."
(עמ' 21 ש' 12-32 לפרוטוקול).

מר גרנית נחקר בחקירה אודות לוח הזמנים שנקבע ע"י התובעת ולסיבה שקיבל את העבודה על אף לוח הזמנים והשיב, כי נציגת התובעת הבהירה שיש לבצע את לוחות הזמנים כלשונם בשל אילוצים רבים ובעיקר בשל שעת ההגעה של ראש העיר לצורך נאום , ול א ניתן היה לסרב לכך (עמ' 22 ש' 8-14 לפרוטוקול). לכך יש להוסיף כי לוח הזמנים נשלח יומיים לפני האירוע, היינו ביום 1.4.14 וברי כי בשלב זה לא יכלה הנתבעת לחזור מהתחייבויותיה. טענתו של מנהל התובעת כי לוח הזמנים סוכם עוד קודם לכן בין נציגת התובעת לנציגת הנתבעת לא הוכחה, שכן עדותו גם בעניין זה מהווה עדות מפי השמועה.

נוסף על האמור, מר גרנית שב ואישר בחקירתו הנגדית כי סופק ו מנות אף מעבר למספר המנות שהוסכם עליו (עמ' 25 ש' 11-16 לפרוטוקול). מר גרנית התייחס הן בתצהירו והן בחקירת ו הנגדית לכל אחת מטענות חב' יזמים לגבי האירוע ומסר הסבר מניח את הדעת לגבי כל אחת מהן. עוד הודגש כי לוח הזמנים שנקבע היה כאמור עמוס וצפוף וכל איחור ולו במעט של הגעת האורחים או של ההרצאות והנאומים, גרם למעשה לעיכוב ביישום לוח הזמנים. איחור ועיכוב שכזה הינו באחריות התובעת, שהייתה אחראית לארגון האירוע ולהגעת האורחים בזמן.

עדותו של מנהל הנתבעת לא עומדת בפני עצמה. עיון בלוח הזמנים של האירוע אכן מלמד על אירוע עמוס וכזה שלא מותיר אף מרווח לעיכובים או שינויים. הזמנים שנועדו להגשה ופינוי של המנות, כאשר ברקע דרישת התוב עת שלא יהיו מלצרים באולם בעת הנאומים וההרצאות, מחזק את המסקנה כי כל עיכוב ולו קטן בהגעת האורחים או נואמים, גרם לעיכוב ושיבוש במתן השירות ועמידה בלוח הזמנים.

לבסוף, טען מר גרנית בתצהירו כי נציגת התובעת לא הביעה בפניו כל תלונה במהלך או בתום האירוע באשר לטיב השירות ולראיה, מסרה את השיק בתום האירוע. רק כעבור כשלושה חודשים (זמן שאינו סביר כלל ), פנתה התובעת לראשונה לנתבעת וגם אז, תוך הפניית תלונותיה של חב' יזמים ומבלי שהסכימה לתלונות אלו. גם טענה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית.

גם מנהל צד ג', מר דוד עדי, שהיה נוכח באירוע ו היה אחראי על שירותי הקייטרינג, טען כי לא נשמעו תלונות במהלך או בתום האירוע מטעם מי מהצדדים. בחקירתו הנגדית אף טען כי גב' ג'וליה "נמוכה עם תלתלים והיא תפסה אותי בסוף האירוע ואמרה "תודה היה יפה, עשיתם מעל ומעבר", לא היה שום טענות באותו היום." (ע מ' 28, ש' 29-30 לפרוטוקול).

מר דוד טען בתצהירו כי ככל שהתלונות נוגעות ללוחות הזמנים, הרי שהדבר באחריות התובעת. גם בחקירתו הנגדית הבהיר העד כי את התדרוך למלצרים קיבלו מצוות התובעת ישירות, לרבות בכל הקשור ללוח הזמנים של הגשת המנות (החל מעמ' 26 ש' 29 עד עמ' 27 ש' 6 לפרוטוקול).

כפי שציינתי כבר לעיל, עדויותיהם של מר גרנית ושל מר דוד נמצאו מהימנות ולא נסתרו בחקירתם הנגדית. מדובר באותן טענות שהועלו במסגרת ההתכתבויות ובמסגרת ההליך הקודם. העדים העידו מידיעה אישית ולאחר שנכחו באירוע ונתנו הסבר לכל אחת ואחת מתלונות חב' יזמים. מנגד, התובעת לא העידה אף עד רלבנטי, לא מטעמה ולא מחב' יזמים, על מנת להזים את טענותיהם אלו של הנתבעת וצד ג'.

נוכח כלל האמור, הנני קובעת כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת, באמצעות צד ג', לא עמדה בהתחייבויותיה שנקבעו בהסכם שבין התובעת והנתבעת, ומנגד הוכח כי במידה ונפלו כשלים במתן השירות, הרי שאלו באחריותה של התובעת וגם מטעם זה יש לדחות את התביעה.

אף הטענה שהועלתה בסיכומי התובעת ולפיה יש לחלק את האחריות ולקבוע כי לכל אחד מהצדדים להסכם אשם תורם, אין לקבל . זאת מהטעם כי כלל לא הוכחו כדבעי טענות התובעת באשר למחדלים הנטע נים על ידה כלפי הנתבעת ו צד ג' באירוע, כשמנגד, טענות הנתבעת וצד ג' הוכחו כאמור ברמת ההוכחה הדרושה בהליך אזרחי. התובעת לא הצליחה לסתור את טענות הנתבעת ו צד ג' באשר לכשלים שנפלו בהתנהלות התובעת עצמה בארגון וניהול האירוע. כשלים אשר כפי הנראה, הם אלו אשר פגמו ברמת השירות שניתן לבסוף לאורחי האירוע.

יוער כי לאחר שפנתה התובעת לנתבעת, בחלוף חודשים רבים, והציגה בפניה את טענות חב' יזמים, הצדדים באו בדין ודברים, ובעקבותיו התובעת הציעה לחב' יזמים לקבל את הצעת הנתבעת, באמצעות צד ג', למתן הנחה, בדרך של הפחתה של 20 מנות נוספות וכי יהיה בכך בכדי לספק מענה הולם לטענות חב' יזמים. יתכן וניתן לראות בכך גילוי דעת של התובעת באשר לחלוקת האחריות הנדרשת לכאורה במקרה זה וכהסכמה לשיעור האשם התורם לכאורה המיוחס אף לשיטתה לנתבעת בגין האירוע. לא הוכח בפניי שהנחה זו ניתנה לבסוף, ככל הנראה בשל סירובה של חב' יזמים לשלם באופן גורף עבור האירוע.

מכל מקום, הואיל והתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת מחדלי הנתבעת או צד ג' ו/או תרומתם לאופן בו האירוע התנהל, ו הואיל והתובעת לא הוכיחה כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה החוזיות כלפי התובעת, אין מקום לחייב את הנתבעת באשם תורם כלשהו ו/או בתשלום כספי כלשהו לתובעת. לא זו אף זו, לא רק שלא הורם הנטל כאמור על ידי התובעת, אלא שהוכח בפניי כי לתובעת אחריות מכרעת באשר לתלונות חב' יזמים באשר לאופן ניהול אירוע הגאלה.

כפועל יוצא, יש גם לדחות את טענות התובעת שהועלו בכתב התביעה ועתירתה לקבלת פיצוי בגין החזר הוצאותיה בהליך הקודם וכן בגין פגיעה במוניטין. התובעת זנחה טענות אלו בסיכומיה ומכל מקום, משלא הוכחה הפרה חוזית כאמור או רשלנות של הנתבעת או צד ג', אין מקום להורות על פיצוי כלשהו גם בגין רכיבים אלו.

סוף דבר

נוכח כלל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה וכפועל יוצא, על דחיית ההודעה לצד ג' .

התובעת תשלם לנתבעת סך של 1 8,000 ₪ כולל מע"מ, בגין שכ ר טרחת עורך דין (בין היתר בהתחשב בכלל העלויות של הנתבעת בהגשת הודעת צד ג', שהייתה נדרשת במקרה דנן ונדחתה נוכח דחיית התביעה העיקרית ). כמו כן, התובעת תשלם ל נתבעת הוצאות משפט בסך של 450 ₪ בגין שכר העד מטע ם הנתבעת.

הנתבעת תשלם לצד ג' הוצאות משפט ושכ ר טרחת עורך דין בסך של 8,000 ₪ כולל מע"מ.

כלל הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן הם יישאו תוספת ריבית והצמדה, החל מיום פס ק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' אלול תשפ"א, 12 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.