הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 67205-06-16

מספר בקשה:7
בפני
כבוד ה שופטת נסרין עדוי-ח'דר

המבקשת
פלונית

נגד

המשיבים

  1. כלל חברה לביטוח בע"מ
  2. יעקב כהן

החלטה

בקשה למינוי מומחה שיקומי.

המבקשת, ילידת 1940, נפגעה ביום 6.10.15 עת פגע בה רכב בזמן שחצתה במעבר חציה (התאונה).
המשיב 2 היה נהג הרכב והמשיבה 1 היא המבטחת של הרכב.

בתמצית אציין כי מהחומר הרפואי שבתיק עלה, כי ממקום התאונה פונתה המבקשת לבית החולים רמב"ם שבחיפה, באמצעות אמבולנס, שם אושפזה בטיפול נמרץ עם מספר פגיעות, בין היתר, שברים מרובים באגן ודימום מוחי.
בהתאם לחומר הרפואי, המבקשת אושפזה בבית החולים רמב"ם מיום התאונה ועד ליום 18.11.15 (דהיינו כחודש וחצי), לאחר מכן הועברה למרכז רפואי שיקומי "בית בלב" שבנשר, שם אושפזה עד ליום 21.3.16, במחלקה לסיעודי מורכב. מבית בלב הועברה לבית החולים לוינשטיין שברעננה להמשך שיקום וזאת עד ליום 15.6.16. מבית החולים לוינשטיין הועברה המבקשת ל"חמדת אבות" בית אבות בקיבוץ רמת יוחנן לחצי שנה ומיום 15.12.16 ועד היום היא שוהה במחלקה הסיעודית בבית אבות "בן יהודה" שבקרית אתא.

על רקע זה הגישה המבקשת, ביום 30.6.16 תביעה כנגד המשיבים, לתשלום פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לה, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (חוק הפיצויים).
בד בבד עם הגשת כתב התביעה הוגשה הבקשה למינוי מומחים רפואיים, ומונו שני מומחים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדי מונה פרופ' גרשון וולפין, שקבע כי למבקשת נותרה נכות אורתופדית בשיעור 27%; בתחום הנוירולוגי מונה ד"ר עאיד מחאג'נה, שקבע כי למבקשת נותרה נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור 100% בגין הימיפלגיה ימנית, 60% בגין הפרעה בשפה, דיספזיה מוטורית קשה ו- 5% בגין חור קידוח בגולגולת.

ביום 17.12.17 הגישה המבקשת את הבקשה נשוא החלטתי זו, למינוי מומחה שיקומי, במסגרתה טענה כי עקב התאונה היא נותרה בעלת נכויות רבות, המשליכות באופן ממשי על יכולת התפקוד שלה, הניידות שלה, כך שהיא נותרה במצב סיעודי מוחלט והיא תזדקק לטיפול סיעוד כל ימי חייה.

המשיבה התנגדה לבקשה, ממספר טעמים. תחילה טענה כי ישנה מחלוקת עובדתית באשר לנזק שנגרם למבקשת (והיא שומרת על זכותה לחקור את המומחה מחאג'נה על חוות דעתו) וכן ישנה מחלוקת באשר לקשר הסיבתי בין התאונה לנזק.
כן טענה, כי לאור העובדה שהמבקשת שוהה בבית אבות, בו דואגים לכל צרכיה וכן מעניקים לה את הטיפול הסיעודי לו היא זקוקה, הרי שאין מקום למנות מומחה שיקומי.
עוד טענה המשיבה, כי המומחים הרפואיים שמונו מטעם בית המשפט בדקו את המבקשת ודנו בחוות דעתם בצרכיה השיקומיים של המבקשת, ואף מטעם זה אין מקום למנות מומחה נוסף. על כך יש להוסיף כי מינוי מומחה נוסף בשלב זה של הדיון, רק יוביל לסרבול ולהתארכות ההליכים.
עוד הפנתה המשיבה לפסיקת בית המשפט העליון לפיה מינוי מומחה בתחום השיקומי אינו דבר שבשגרה, וכי המקרה שלפנינו אינו בגדר אותם מקרים חריגים. לטענתה, בענייננו, בית המשפט יכול לאמוד את היקף העזרה הדרושה למבקשת, אם בכלל, וזאת על יסוד הראיות שיוגשו לו.

לאחר שקראתי את כתבי טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה למינוי מומחה שיקומי להידחות, מהטעמים הבאים.

תחילה אציין כי הלכה ידועה היא שמומחה בתחום השיקום לא ממונה כעניין שבשגרה, אלא במקרים בהם אין די בחוות דעתם של יתר המומחים, כאשר מטרת מינוי מומחה שיקומי היא הערכת צרכי השיקום של הנפגע בעקבות נכותו הרפואית.
בענייננו, כאמור, מונו שני מומחים כאמור, אשר דנו במסגרת חוות דעתם בנכות הרפואית והתפקודית שנותרה למבקשת.

המומחה וולפין ציין בחוות דעתו (חוות דעת מיום 27.11.17), בין היתר, כי המבקשת מתניידת בכסא גלגלים, כי היא סובלת משיתוק מלא בפלג גוף ימין. כן ציין כי ביום 15.12.16 אושפזה המבקשת בבית אבות "בן יהודה", וכי בהתאם לתעודה רפואית מיום 18.6.17, מבית האבות, לא חל שינוי במצבה התפקודי בחצי שנה האחרונה.

המומחה מחאג'נה, כאמור, קבע למבקשת, בין היתר, נכות רפואית בשיעור 100%, בגין הימפלגיה ימנית, תוך שהוא ציין את הדברים הבאים:
"ברמה הקלינית סובלת משיתוק ספטי בפלג גוף ימין, הפרעה קשה בשפה בעיקר בחלק המוטורי.
כיום גב' ב.ש מתפקדת ברמה סיעודית, מרותקת לכסא גלגלים, ומיטה, משותקת בפלג גופה הימני, והפרעת שפה מוטורית, דיספזיה מוטורית קשה.
[...]
מאז התאונה חלפו מעל שנתיים, סבירות נמוכה לשיפור משמעותי במצבה" (ראו חוות דעת מיום 21.12.17, עמ' 6).

מהאמור בחוות הדעת עלה כי מצב המבקשת הוא סיעודי ולא ברור בשלב זה אם הוא כלל בר שיקום. משכך, בענייננו יש לברר סוגיה זו, קודם כל, באמצעות המומחה שמונה וכן בהפניית שאלות בעניין אפשרות שיקומה של המבקשת. כמו כן ניתן לזמן את המומחה מחאג'נה לחקירה במסגרתה הוא יוכל להתייחס לאפשרות השיקום, ככל שקיימת. המומחה שמונה הוא בר סמכא להתייחס לעצם האפשרות לשיקום בחקירתו.
לא למותר לציין בעניין זה כי פרקטיקה מקובלת היא שבירור הצורך בחוות דעת שיקומית, עם המומחה שמונה לקביעת הנכות, תעשה בטרם קבלת ההחלטה על מינוי המומחה השיקומי. מה גם שבנסיבות העניין שלפניי סבורני שהיא מתבקשת, שכן המבקשת מאושפזת במוסד סיעודי, ואין לשלול כי, בסופו של יום, חוות דעת שיקומית תהא מיותרת.

על כן, ובשלב זה, הבקשה למינוי מומחה שיקומי נדחית.

בנסיבות, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ח, 02 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.