הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 6594-04-15

לפני כבוד השופט יואב פרידמן
התובעים/הנתבעים שכנגד

  1. עז אלדין עתאמנה ת"ז XXXXXX816 (נמחק כתובע ב- 31/01/16)
  2. דאר אל-הודא הוצאה לאור כרים 2001 בע"מ ח.פ. 513118760

נגד

הנתבעים/התובעים שכנגד

  1. ד"ר אימאן אוסאמה יונס ת"ז XXXXXX334
  2. ד"ר פהד חביב אבו חדרה ת"ז XXXXXX841
  3. ד''ר אחמד רג'ב גנאיים ת"ז XXXXXX054

החלטה

שתי בקשות של התובעים : בקשה לתיקון כתב התביעה ובקשה נוספת להשלמה ראייתית . הנתבעים הגיבו והתנגדו לשתי הבקשות. הוגשו תשובות לתגובת הנתבעים. היות ולצורך הכרעה נדרש להבין הרקע והלו"ז הדיוני - אקדים ואציין הרקע וגלגולי ההליך עד כה.

1. התובע 1 הנה מנהלה של התובעת 2, שהנה הוצאה לאור.

2. תביעה זו הנה גלגול דיוני שני של הסכסוך בין הצדדים. הגלגול הראשון הסתיים בהסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין. בתביעה ובתביעה שכנגד שהוגשה טוען כל צד כי הצד השני הפר ההסכם.

3. במקור נחתם בין הצדדים הסכם מיום 7.11.09 . כתב התביעה שתיקונו מבוקש מפרט עיקרי העובדות הבאות:

במה שקשור לגלגול הדיוני הקודם – הרקע

א. בהסכם רכשו התובעים מן הנתבעים את זכויות היוצרים ל יצירת ספרי לימוד לשפה הערבית לכתות ג'-ו'.
ב. הנתבעים התחייבו בהסכם לחבר ספרי לימוד, חוברות עבודה, ומדריך למורה, ולבצע כל תיקון שיידרש לצורך התאמת הספרים לדרישות (קריטריונים) משרד החינוך – שהנתבעים ציינו שהנם מודעים להם.
ג. התמורה המגעת לנתבעים נקבעה לתשלום החל מן המועד בו יאושרו הספרים על ידי משרד החינוך.
ד. התובעים איבדו זמן שנגרם כתולדה של עבודה לא מתואמת בין הנתבעים לבין עצמם שפורטה בסע' 24 לתביעה ( עם זאת ענין זה אינו לוז התביעה ופורט ברקע).

ה. התובעים העבירו את החיבורים שקבלו מן הנתבעים למשרד החינוך, והאחרון אישר אותם
ב 2011. שמות החיבורים נכללו בחוזר מנכ"ל שהופץ לבתי הספר. לפיכך הוכנה מהדורה ראשונה של ספרי הלימוד לכתות ה'-ו' , שהודפסה ב 20,000 עותקים על ידי התובעים, לשם הפצה לתלמידים לקראת שנת הלימודים שהחלה בספטמבר 2011 (מחצית העותקים לכתות ה' והמחצית השניה לכתות ו') .
ו. אלא שהתברר כי המהדורה הראשונה שהודפסה כללה שגיאות יסודיות שנפלו מלפני הנתבעים. אף ספר ממהדורה זו לא נמכר, והתובעים נאלצו לגנוז המהדורה ולספוג ההפסד בגין עלות ההדפסה, בסך של 143,000 ש"ח.
ז. לאחר שהנתבעים לא נענו לדרישות התובעים לתקן חיבוריהם, תוקנה המהדורה עבור התובעים על ידי גורם שלישי, מר ג'ורג' פרח. המהדורה המתוקנת הודפסה מחדש ב 20,000 עותקים, וחולקה במועד לתלמידים, בתחילת שנה"ל.
ח. זמן קצר לאחר תחילת שנה"ל החלו לזרום תלונות אל התובעים מצד מורים ומנהלים, שנגעו לשני עניינים: הראשון – לא נערך על ידי הנתבעים מדריך למורה כנדרש (ספר המקיף את כל החומר שבספר הלימוד + הסברים והנחיות למורים. אין טענה שהנתבעים לא חיברו מדריך כזה, אלא שחיברו מדריך אחד מאוחד עבור ארבעת ספרי הלימוד לכתות ג' עד ו', בהיקף לא מספק). השני – חסרים בספרי הלימוד נושאי לימוד דרושים.
ט. פניית התובעים אל הנתבעים נענתה בדרישה חסרת תום לב לתמורה נוספת לצורך ביצוע ההשלמות, כאשר הצורך באותן השלמות נבע מתחילה מעבודתם הרשלנית של הנתבעים. בלית ברירה נאלצו התובעים להיענות לנדרש. גובש הסכם מול הנתבעים לפיו יחברו האחרונים נספחים שיכללו את הנושאים הנדרשים שהוחסרו מספרי הלימוד במתכונת הקיימת; ולנתבעים תאושר תמורה נוספת בתנאי שהנספחים יאושרו על ידי משרד החינוך, כך שתאושר הפצתם יחד עם ספרי הלימוד בתוספת מחיר לכל נספח לספר לימוד שקיים.
י. הנתבעים אכן חיברו הנספחים אך משרד החינוך סירב לאשרם בטענה, שספר שאושר להפצה – אין לבצע בו שינויים משך 5 שנים (כדי שיוכל להעביר את הספק כמשומש לתלמיד בשנה הבאה, בלי שאותו תלמיד ייאלץ לרכוש ספר חדש). משיידעו התובעים את הנתבעים בהתפתחות זו, מסרה נתבעת 1, כי הנתבעים באו בדברים עם מפקחים במשרד החינוך שלדבריה אישרו הספרים. לאור מידע זה המשיכו התובעים בעריכת והכנת הנספחים. בשלב זה הודיע משרד החינוך כי בנספחים יש הרבה טעויות, ולא ניתן לאשרם עד שיתוקנו – אלא שהנתבעים סירבו לתקן. התובעים פנו למחברים אחרים שיתקנו הטעויות, כדי שיוכלו לעמוד בלו"ז ולהפיץ הנספחים המתוקנים לפני פתיחת שנה"ל בספטמבר 2012. כתולדה – נשאו התובעים בעלויות נוספות. אלא שאז נודע לתובעים ממשרד החינוך, כי על פי סיכום אליו הגיע עם הנתבעים – ישווקו הנספחים בחינם.
לתובעים נמסר בהתאמה ממשרד החינוך כי רק משנה"ל הבאה, היינו מספטמבר 2013, יהיו התובעים זכאים לגבות תמורה בגין מכירת הנספחים.
י"א. זאת ועוד, נודע לתובעים כי משרד החינוך ביטל גם את חוברות העבודה שערכו הנתבעים. חוברות עבודה הן חד פעמיות ולא ניתן למוכרן כמשומשות שכן התלמידים כותבים בהן. עלות חוברת הנה 35 ₪, ומדי שנה רוכשים התלמידים חוברות חדשות – כך שהרווח מהן צפוי היה להיות גדול עוד יותר מהספרים. הנתבעים, כך נטען ידעו על דבר ביטול החוברת אולם הסתירו זאת מן התובעים במו"מ בין הצדדים בו תומחרה התמורה המגעת לנתבעים.
י"ב כתולדה מן ההשתלשלות המתוארת ירדה בשיעור ניכר מכירת ספרי הלימוד שהחלה ב ספטמבר 2012. כדי להגיע לרווח יש למכור לפחות 13,000 עד 16,000 עותקים מכל אחד מארבעת ספרי הלימוד (אחד לשכבה מכתות ג' עד ו'). נמרו ספרים בשעור פחות בהרבה "פר שכבה" המצו ין בסע' 45 לתביעה, וההפסד לשנה"ל 2012-2013 היה 512,710 ₪.
י"ג. אך בכך לא הסתימה העלילה שכן התובעים הופתעו לגלות שהנתבעים הפרו התחייבותם שהיצירה היא מקורית שלהם, והעתיקו יצירות של אחרים תוך הכנסתן לספרי הלימוד שחיברו, ותוך פגיעה בזכויות היוצרים של המחברים. כך נאלצו התובעים לפצות אחת המחברות הנ"ל, ולהוציא עבורה ספרים במחיק מוזל, תוך ספיגת עלות מקורבת של 60,000 ₪.
י"ד. לאור כל האמור החליטו התובעים להפסיק לשלם התמורה החוזית שהוסכמה מול הנתבעים, והאחרונים בתגובה, הגישו לביצוע את השיקים המעותדים שנמסרו להם, ואף הגישו תביעה.
ט"ו. הצדדים הופנו להליך גישור , בסיומו אכן עלה בידם להגיע להסכם שקיבל תוקף של פסק דין. ט"ז. אותו הסכם הנו זה שלהפרתו נטען בתביעה, ואלו עיקריו: התובעים ישלמו לנתבעים 1,050,000 ₪ ב 35 תשלומים החל מ 30/9/13 וכלה ב 30/7/16 (30,000 ₪ כל תשלום); הנתבעים ישתפו פעולה עם התובעים כדי לקדם את מכירת הספרים והמדריך למורה; צד המפר התחייבויותיו ישלם לאחר 150,000 ₪ כפיצוי מוסכם.

עד כאן לרקע ההליכים הקודמים הנזכרים בתביעה , ומכאן לטעמיה של התביעה בגלגול זה:

י"ז. התביעה משתיתה יהבה על הפרת הסכם הגישור שקבל תוקף של פס"ד. לפי הנטען התובעים קיימו חלקם, היינו התשלומים שעליהם לשלם מדי חודש. הנתבעים מאידך, לא המציאו חשבוניות – מה שמנע מן התובעים להזדכות בגין רכיב המע"מ, ולא יכולים היו לנכות התשלום למחברים עבור זכויות יוצרים במס הכנסה – שכן מדובר בהוצאה עסקית מוכרת . הנזק המצטבר בגין אי הנפקת חשבוניות עלה כדי 103,810 ₪.
י"ח זאת ועוד – הנתבעים לא קיימו חלקם ולא שתפו פעולה עם התובעים לצורך הכנת מדריך למורה ולעזור בקידום מכירת הספרים. שלושה מכתבי תזכורת לבא כוחם (ועוד אחד לנתבעת 1 )
לא הועילו.
י"ט נתבעו הסכומים הבאים: 103,810 ש"ח בגין אי המצאת חשבוניות, 150,000 ₪ פיצוי מוסכם ; 1.8 מליון ₪ הפסד רווח בגין אי מכירת הספרים; 500,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין העסקי של התובעים. לצרכי אגרה הועמדה התביעה על 500,000 ₪.

הלו"ז

4. כתב התביעה הוגש ביום 13/04/15.

5. בחודש אוגוסט 2015, הגישו הנתבעים 2- 3 כתב תביעה שכנגד. בחודש אוקטובר 2015, הגישה הנתבעת 1 תביעה שכנגד. בתמצית, הטענות בתביעה שכנגד הנן כי התובעים שכנגד קיימו כל התחייבויותיהם עפ"י אותו הסכם גישור שקיבל תוקף של פס"ד ב- 22/07/13; ואילו הנתבעים שכנגד, הם שהפרו מערך ההסכמים שבין הצדדים, לרבות הסכם הגישור.

6. לאחר שנותב התיק לטיפולי, נתתי החלטה ב- 22/06/15 בדבר קיום הליכי ביניים וקבעתי התיק לקדם משפט ליום 18/01/16. בין לבין, הוגשו כאמור תביעות שכנגד וכתבי תשובה. בישיבה שהתקיימה ב- 18/01/16, דווח על מצב רפואי לא תקין של ב"כ התובעים שאושפז. לפיכך נדחה התיק. בד בבד, נתתי הנחיה שבמידה ולא אקבל הודעה אחרת בתוך 14 יום, אניח שניתן למחוק את התובע 1 ללא צו להוצאות, היות וההתקשרות מול הנתבעים הייתה של החברה.

7. ב- 31/01/16, בהסכמת ב"כ התובעים, ניתן אכן פס"ד חלקי שמחק את התובע 1 מן התביעה.

8. לישיבת 07/03/16 התייצב ב"כ התובע (ולא מי ממשרדו). אני מציין כי הטיעון היה ענייני ולא זכור לי שניתן היה להבחין במגבלה תפקודית (הרלוונטיות תחוור להלן). באותה ישיבה ניתנה הנחיה להגשת תצהירים, והתיק נקבע לישיבה מקדמית נוספת לאחר תצהירים ל- 07/09/16. הצדדים כולם אכן הגישו תצהיריהם עובר לישיבה. התובעת הגישה תצהיריה ב 18.5.16.

9. לישיבת ה- 07/09/16 התייצב בא כוחה החדש של התובעת, וציין כי בא כוחה הקודם מצוי במצב רפואי קשה. באותה ישיבה הודיע הוא כי בכוונת התובעת לבקש השלמות ראייתיות שלא הגישה.

10. לאור העובדה כי שינוי ייצוג אינו עילה לפתיחה מחדש של התיק, והוגשו כבר תצהירי עדות ראשית, ציינתי כי ככל שתוגש בקשה, היא תדון; אולם בשים לב לכך כי מתן היתר בשלב מאוחר לפתיחת ראייתית של התיק מחדש, הנה חריג, קבעתי את התיק לשמיעה על בסיס הקיים ליום 14/02/17. אזכיר: אותה עת מצויים היינו שנה וחמישה חודשים לאחר הגשת התביעה, אחרי שלב הליכי הביניים, ואחרי הגשת תצהירים.

11. ב- 28/09/16 הגיש אכן בא כוחה החדש של התובעת שתי בקשות אלה לתיקון כתב התביעה, ולהשלמות ראייתיות. הנתבעים הגישו תשובה לשתי הבקשות, ומטעם התובעת הוגשו תגובות.

12. ביחס לבקשה לתיקון סכום התביעה: נטען כי על אף שנקבה המבקשת בסכום נזקיה, כפי שהתגבש עד למועד הגשת התביעה, בסכום של 2,553,810 ₪, הרי שלא היו בידה האמצעים הכלכליים לעמוד בתשלום האגרה ולכן הגבילה סכום תביעתה לצרכי אגרה לסך של 500,000 ₪ בלבד. כעת מבקשת היא להגדיל את סכום התביעה, ולהעמידה על סך של 2.5 מיליון שקלים חדשים (ולשלם אגרה בהתאם). יוער כי בקשה זו הנה "הקלה יותר " מבין השתיים, שכן אין בה בפני עצמה כדי לפתוח התיק מחדש כל עוד לא יתווספו ראשי פיצוי או עילות תביעה שלא נטענו במקור, ובתנאי שתשולם האגרה הנגזרת מן הסכום הנתבע. לא כך הבקשה הנוספת, שעניינה במתן היתר להגיש ראיות נוספות.

13. ביחס לאותה בקשה נוספת, התבקשו התוספות הבאות:

א. תצהיר מתוקן של התובע 1 שיתחלף התצהיר המקורי. צוין כי במסגרת סעיף 53 לתצהיר, ציין התובע 1 כי התובעת 2 עמדה בכל התחייבויותיה, אך מבלי שצורפו אסמכתאות מלאות לדבר העברת התשלומים לנתבעים; כך במסגרת סעיפים 60- 64 מצוין כי התובעת 2 נפגעה בשל אי העברת חשבוניות ע"י הנתבעים, מבלי לפרט את הנזקים או להציג תימוכין ביחס לאותם נזקים; כך במסגרת סעיפים 65- 72 לתצהיר, לא צורפו המסמכים החלקיים שהכינו הנתבעים ומתיימרים להיות מדריכים למורה או טיוטת מדריכים, לא צורף מדריך תקני ומאושר ע"י משרד החינוך ולא צורפה אינדיקציה לכך שמשרד החינוך לא ראה במדריך הראשוני הקצר שהוכן טרם הסכם הגישור, כמדריך ראוי למורה. זאת ועוד, נכון להיום יש בידי התובעת 2, האפשרות להזים את טענות הנתבעים בדבר הפרת הוראות הסכם הגישור - באשר מלוא התשלומים שולמו כסדרם לנתבעים.

ב. הנתבעים לא השלימו הכנת מדריכים למורה לארבע שכבות הלימוד, אלא שנדרש להכריע בשאלה האם אכן היה צורך בהשלמת אותם מדריכים, ומה טיב הטיוטות החלקיות או המדריך הראשוני שנשלח למבקשת לפני או אחרי הסכם הגישור.
לשם כך, מבקשת התובעת 2 לצרף חוו"ד של מומחה ללימוד השפה הערבית, כאשר רק אדם מן התחום יוכל לתן תמונת מצב מקצועית בדבר הדרישות שבהן על המדריך למורה לעמוד לצורך הקניית השפה הערבית לתלמידי בית ספר יסודי, לעומת המדריך או הטיוטות שספקו הנתבעים.

ג. לשם כימות הנזק, היה ותתקבל גרסת התובעת כי אכן היה צורך בהשלמת המדריכים למורה באופן שאי השלמתם אינו מאפשר מכירת ספרי הלימוד, הרי שיש לכמת את הנזק הכולל שנגרם לתובעת בשל הפרת הסכם הגישור. עניין זה מצריך הכנת חוו"ד חשבונאית, שתבחן את נתוני המכירות הצפויים של התובעת ותכמת את נזקיה. זאת ועוד, חוו"ד כזאת תוכל גם לכמת את הנזק שנגרם לתובעת בשל אי מתן החשבוניות מצד חלק מן הנתבעים.

14. מטבע הדברים, מן הדין היה לבאר בבקשה, על שום מה לא הוגשו הראיות המבוקשות במקשה אחת, יחד עם תצהירי התובעת, כפי שנדרש. הבקשה אכן התייחסה לכך, וההנמקה שניתנה נוגעת למצבו הרפואי הקשה של בא כוחה הקודם של התובעת. לפי הנטען, הדרדר אותו מצב והתובע 1 היה ער לדברים, אולם מפאת כבודו של בא כוחו שהוא גם קרוב משפחתו, נמנע מהחלפתו עד לשלב בו התברר לו סופית כי לא יוכל להוסיף ולייצגו.

הבקשה מפרטת מצבו הרפואי של בא כוחה הקודם של התובעת, תוך צירוף סיכום אשפוז. מבחינת הלו"ז עולה כי בינואר נותח ב"כ התובעים להוצאת גידול (ולכן נעדר מישיבת 18.1.16). נטען שלאחר מכן שב לעבודה באופן חלקי וב 7.3.16 התייצב לישיבת קדם המשפט השנייה שאז כזכור, ניתנה הנחיה להגשת תצהירים. מסיכום האשפוז עולה החמרת מצב בחודש אפריל 2016 שהצריכה ניתוח חוזר שבוצע ב 28.4.16. ב 18.5.16 הוגשו כזכור התצהירים , ונטען בבקשה כי הוגשו בחסר לאור תפקודו הרפואי הלקוי של עוה"ד המייצג. נטען כי בין מאי לספטמבר חלה החמרה נוספת כאשר התברר לתובע 1 מס' ימים לפני ישיבת הקדם של 7.9.16 כי בא כוחו הקודם לא יוכל להוסיף ולייצגו ואז פנה לבא כוחו הנוכחי.

15. הנתבעים התנגדו לבקשות ואלו טעמיהם:

א. אין לתקן את התביעה על דרך הגדלת סכומה, שכן המבקשים בעלי יכולת כלכלית (ולמצער לא המחישו טענתם שנעדרו יכולת כלכלית במועד הגשת התביעה) ויכלו לשלם האגרה על הסכום המוגדל של 2.5 מליון ₪, אך בחרו להגביל הסכום לצרכי אגרה לאור הערכת הסיכונים והסיכויים ; תביעה מתוקנת תפתח הפתח, כעניין שבזכות, להגשת כתבי הגנה מתוקנים ופתיחה מחודשת בהליכי ביניים, והגשת תצהירים חדשים . התיק ייפתח מחדש כאשר כל מאמצי הצדדים ובאי כוחם עד כה ירדו לטמיון, כך אף הזמן השיפוטי שהושקע.
זאת ועוד חלף שלב קדם המשפט שהנו השלב לתיקון כתבי טענות, לא יגרם עיוות דין מדחיית הבקשה, ואין טעם מיוחד לקבלה (היינו לא מתקיימים התנאים בסיפת תק' 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי , ואין הצדקה להיעתר לבקשות שהוגשו בתום שלב קדם המשפט).

ב. מטעמים דומים אין להיעתר גם לבקשה להוספת ראיות. זאת ועוד התובע 1 שהנו קרובו של בא כוחו הקודם היה מודע למצבו והיה יכול להחליט מבעוד מועד להחליפו. כך ציין אף עוה"ד שהופיע לקדם הראשון שלאור המצב הרפואי של עוה"ד המייצג, עשויים המבקשים להחליף הייצוג. אך הדבר לא נעשה במועד. התובעת נקטה בשיהוי במה שקשור להחלפת בא כוחה מינואר 2016 עת התקיים הקדם הראשון , ועד ספטמבר 2016 עת התקיים הקדם השלישי. שיהוי זה מקים סיבה טובה לדחיית הבקשה.

דיון

16. במה שקשור להפניה לתק' 149(ב) ו "החמצת" שלב קדם המשפט – לא ראיתי ממש בטיעון זה של הנתבעים. כזכור, עוד בשלב קדם המשפט – אמנם המסכם – הציף בא כוחה החדש של התובעת את בקשתו לתוספות ראייתיות וציין מצבו הרפואי של ב" כ הקודם. ראיתי לנצל נוכחותם של ב"כ הצדדים לשם קביעת מועד הוכחות המתאים ליומניהם , על בסיס הקיים, מתוך הנחה כאמור שבקשה כזו המוצפת בשלב דיוני מאוחר יחסית ויש בה כדי לפתוח התיק מחדש – הנה חריג שלא על נקלה ייעתר. אולם משעה שהוצפה הבקשה עוד בשלבי הקדם, ואף ראיתי לציין כי במידה ותוגש בקשה מתאימה היא תידון – איני סבור שנכון לומר כי חלף שלב קדם המשפט (הבקשה הוגשה גם בלא שיהוי, בסמיכות לאחר אותה ישיבה).

17. עיון בתיעוד הרפואי שהתקבל מבא כוחה הקודם של התובעת מעלה כי מדובר אכן במצב רפואי לא פשוט, שבלי קשר לשאלה כמה זמן קינן באופן סמוי, החל לתת תסמיניו החריפים בינואר 2016 , ולאורם עבר המייצג ניתוח אותו חודש. לא ברור אמנם שמדובר במצב ששלל תפקוד לכל אורך התקופה, ולראיה שאותו ב"כ התייצב לישיבה המקדמית במרץ 2016 , טען טענותיו לגופן ולא ניתן היה להבחין בבעיית תפקוד באותה ישיבה . בהמשך הגיש תצהירים שנחתמו באפריל ובמאי 2016. עם זאת לאור ההידרדרות שעולה מסיכום האשפוז אין לשלול האפשרות כי התפקוד לא היה מיטבי לעת ה כנת התצהירים, בפרט התצהיר העיקרי של התובע 1 שנחתם ב 18.5.16. בענין זה יש לזכור כי ההידרדרות החוזרת היתה באפריל כעולה מסיכום האשפוז מתחילת מאי.

18. אולם אין מענה הולם לטיעון אחר של הנתבעים שיש בו ממש – והוא טיעון השיהוי בהחלפת הייצוג. נטען אף בבקשה כי התובע 1 היה מודע למצב בא כוחו שהנו קרובו, והידרדרותו, אך נמנע מלהחליף ייצוגו מפאת כבודו של האחרון. אם זה המצב – הרי ש זה טיעון אנושי שניתן להזדהות עמו, אולם כולו מצוי ב מגרשה הדיוני של התובעת. מדובר בתקלה של ממש , שאין להחצינה על גבם של הנתבעים, והשאלה היא האם ניתן לרפאה בדמות הוצאות .

יש להבין כי הנתבעים טרחו והכינו כתבי הגנה, קיימו הליכי ביניים וה עיקר - הכינו תצהירים והגישו ראיות על פי מה שהוצב (או לא הוצב) מולם בתצהירי התובע ת. כעת אם תתקבל הבקשה, המשמעות היא פתיחה כמעט מלאה של התיק, משל לא נעשה דבר (למעט עילות התביעה – שאין כוונה לתקנן אף על פי הלוכה של הבקשה , וכפי שיבואר אין הצדקה להתחיל גם בהליכי ביניים חדשים). תצהיר חדש יוגש חלף הקודם, מסמכים חדשים יצורפו לו, ותוגשנה לא פחות משתי חוו"ד . כל זאת יאיין כמעט כליל העבודה שהושקעה על ידי הנתבעים בהכנת התצהירים, ויצריך הגשת תצהירים חדשים חלף הקודמים, ובסבירות גם מסמכים נוספים וחוו"ד נוספות. גם שלושה קדמי משפט שקויימו ירדו לטמיון, וברור שאין בכוונתי לקבוע התיק "על החלק", לשמיעה, ויש להידרש לו מחדש לאחר השלמת הראיות החדשות משני עברי המתרס.

אכן כהילוכם של הנתבעים עוד בינואר התייצב עו"ד ממשרד בא כוחו הקודם של התובעת וביקש דחיה לאור מצבו הרפואי. כאשר צוין שהתקווה היא שיתאושש וישוב לטפל בתיק או שהלקוח יחליט מי יטפל. לשם כך נדחה אכן הדיון המקדמי בכחודשיים. אם הבחין התובע 1 בהידרדרות , כטענתו, זה היה השלב להתלבט ולהעביר הייצוג, עם כל הרגישות, ובמידת הצורך לבקש דחיה של שלב הכנת התצהירים. במקום זאת הניח התובע לתיק להוסיף ולהתקדם דיונית לשלב הכנת תצהירים – שלב שמטבע הדברים כרוכה בו טרחה לא מבוטלת מבחינת הנתבעים , ואף בזמן שיפוטי היורד לטמיון בשל לימוד לחינם של תצהירים שימצאו לא רלבנטיים.

19. המשמעות לדידי, הנה שאין לקבל עמדת התובעת כי תתקבלנה בקשותיה בלא חיוב בהוצאות. שכן המשמעות אינה אכן החצנת עלויות לא מוצדקת על גבם של הנתבעים. אכן כטענת התובעת, גם לו מדובר היה בהתרשלות גרידא בלא "נסיבות מקלות" נראה שמן הדין היה לאפשר התיקון המבוקש. אך בשתי הסיטואציות יש להטיל הוצאות. מדובר בפתיחה מחדש של התיק, תרתי משמע , בשלב דיוני מתקדם. יחד עם זאת, משעה שמדובר עדיין, כפי שבואר בשלב קדם המשפט, וטרם החלו להישמע ראיות, איני סבור כי התובעת "איחרה את הרכבת" מבחינת תיקון כתבי הטענות וההשלמות הראייתיות המבוקשות .
דחיית הבקשה להשלמות ראייתיות עשויה לגזור גורל התביעה לשבט אך מחמת כשל בהצגת הראיות, ובשלב זה עדיין ניתן המחדל לריפוי כנגד הוצאות, משלא נחצה שלב קדם המשפט, וטרם החלו להישמע ראיות.

ואלו ביחס לתיקון כתב התביעה -מדובר כאמור רק בתיקון של הסכום. לא תותר תיקון של עילת התביעה – כאש ר אף אין טענה שתפקודו של המייצג הקודם היה לקוי אף לעת הכנת כתבי הטענות, ומכל מקום אף לו כך היה – משעה שמדובר על הוספת או תיקון עילה, להבדיל מהבהרה או הגדלת סכום התביעה על פי עילה קיימת – יקפוץ ביהמ"ש ידו במתן היתר לתיקון.

מאידך – התיקון המבוקש כאן הנו רק הגדלת סכום התביעה, ואף לא הבהרה זו אחרת של העילה, לא כל שכן תיקונה או הוספת עילה שלא נטענה. בבקשה עצמה נזכר שנתבעו סכומי הנזק אך סכום התביעה הכולל צומצם לצרכי אגרה. הגדלת הסכום לסכומים המצטברים שנזכרו עוד במקור ונושקים במצטבר לתקרת הסמכות העניינית כאן, לא תסרבל כשלעצמה ההתדיינות שכן גם במצב התיק הנוכחי , היה צריך לדון באותם נזקים נטענים וסכומים ורק התקרה שניתן לפסוק הוגבלה.

20. להסרת ספק ומניעת ויכוחים מיותרים , האם נערך מקצה שיפורים גם לנוסח התביעה, להבדיל מסכומה, אני מאריך המועד לתיקון התביעה לענין סכומה בלבד, עד 10.1.17 , באופן הבא: עד מועד זה תשלים התובעת האגרה הנובעת מהגדלת סכום התביעה מחצי מליון ל 2.5 מליון ₪. בחלופה זו תיחשב התביעה כמי שתוקנה לענ יין סכומה, שיועמד כאמור על 2.5 מיליון. וההתדיינות תימשך לפי נוסחה המקורי של התביעה – למעט לענ יין הסכום.

במידה ולא תשולם תוספת האגרה הנדרשת עד מועד זה , תיחשב המבקשת כמי שמיצתה זכותה לתיקון התביעה, ולא אדרש עוד לנושא זה. בחלופה האחרונה אפוא תימשך ההתדיינות במגבלת סכום תביעה של חצי מיליון ₪. במלים אחרות ניתן היתר לתיקון המבוקש (הגדלת הסכום הנתבע ) עד 10.1.17, אך לא להגשת נוסח תביעה מתוקן.

21. מקביעותי האחרונות נגזר ממילא כי אין ממש בטענות הנתבעים כי יש לפתוח התיק להליכי ביניים מחודשים. הרי עוד במקור ידעו הנתבעים כי עליהם להתגונן בפני הנזקים הנתבעים בכתב התביעה המקורי, מה הטענות שבכתב התביעה, ומה סכום הפיצוי הנתבע בכל "ראש" מארבעת ראשי הנזק בסע' 72 של כתב התביעה. ידעו הם גם מה הסכומים הנתבעים שתבקש התובעת להוכיח, ורק סכום התביעה (חשיפת הנתבעים לתקרה מקסימלית ) הוא שהוגבל לחצי מיליון ₪. ממילא הליכי הביניים – ונכונים הדברים לשני צדי המתרס – היו אמורים להיות אותם הליכים (על פי הצו שניתן ב 22.6.15 – חצי שנה לפני שחלה ההידרדרות במצב הבריאותי של המייצג הקודם).
בשלב בו היו אמורים להתקיים הליכי הביניים, לא יכולים היו הנתבעים לדעת ממילא האם תפעל התובעת לצירוף חוו"ד זו או אחרת להוכחת תביעה ומה יהא תוכן התצהיר והמסמכים שיצורפו לו ; שכן באין קביעה שיפוטית אחרת, שלב הגשת חווה"ד הנו שלב הגשת התצהירים – שבא לאחר שלב הליכי הביניים. תיקון התביעה, אמנם רק לעניין הסכום , עדיין תיקון הוא, וככזה, מקנה אמנם זכות לנתבעים לתקן כתבי טענותיהם כעניין שבזכות אם יחפצו בכך, בכל ענין בו יחפצו. אך ראשית, לא ברור הצורך הענייני בתיקון, כאשר מן העבר שכנגד לא מתוקן נוסח התביעה , אף לא הנזקים הנטענים או סכומם, אלא מבוקש רק להגדיל הסכום בר התביעה. ושנ ית בין אם יבחרו הנתבעים לתקן כתבי הטענות ובין אם לאו, לא נחזה כאמור במצב הדברים היום, שיש הצדקה לבקשות מחודשות גם בנושא הליכי הביניים.

22. במה שקשור לתוספות הראייתיות – אתיר אותן כאמור, אך אחייב בהוצאות. התובעת תוכל להגיש תצהיר עדות ראשית חדש של התובע 1 שיתחלף התצהיר הקודם, ולצרף לו שתי חווה"ד המבוקשות בתוך 90 יום (מעט יותר מכפי שהתבקש – מתוך צפי ראלי, פרי הניסיון, שהקצבת 60 לצד אחד ו 60 יום לצד שני, עשויה שלא להספיק למי מן הצדדים משעה שיש צורך בחוות דעת, ולא רק בתיקון תצהירים. וגם אם תספיק לתובעת אין זה מן הדין לדחוק בנתבעים , אם לא יספיקו למי מהם 60 יום, בשל טעמים שנבעו מבקשות התובעת . חבל על קציבת מועדים שיניבו רק בקשות ארכה ועדיף לקצוב מראש מועדים ראליים). יחד עם זאת ובתוך אותו מועד על התובעת לשלם הוצאות בסך כולל של 10,000 ₪ לנתבעת 1 , והוצאות בסכום זהה לנתבעים 2-3 (שייצוגם מאוחד). סה"כ 20,000 ₪.

כמובן שיהא בידי הנתבעים להגיש תצהירים מתוקנים , חלף התצהירים הקודמים (אם מדובר באותם מצהירים). זאת בתוך 90 יום נוספים.

23. זאת ועוד: מומלץ לצדדים לשקול בשלב זה פיצול ההתדיינות בין חבות לנזק, באופן שימזער עלויות ההתדיינות לצדדים ויכול שיפשטה . במצב דברים זה , אם תתקבל ההצעה, יוגשו תצהירים מכל צד אך בשאלת האחריות , יחד עם חווה"ד של המומחה ללימוד השפה הערבית מצד התובעת וחוו"ד נגדית בשאלת האחריות מטעם הנתבעים (אם יחפצו בה). אך חווה"ד הנוספ ות מכל צד בתחום החשבונאי , תהיינה שייכ ות לשלב הבא, מאחר וכל עניינ ן בכימות הפיצוי המגיע או לא במערך ההסכמי שבין הצדדים. אני ער לכך שלפיצול עשויה להיות נודעת גם משמעות של סרבול ולא רק ייעול. אולם אזכיר כי אין מחלוקת בין הצדדים כי נחתם ביניהם הסכם גישור מחייב שאף קיבל תוקף של פסק דין. המחלוקת בה יש להכריע הנה אם הופר ועל ידי מי. רובו של ההסכם נוגע להתחייבות הכספית של התובעים שבפני לתשלום לנתבעים (עד סע' 10 להסכם).

המחלוקת בתיק מתמצית בשאלה כלום עמדו התובעים בחובת התשלום הקבועה בהסכם , והאם קיימו הנתבעים חלקם כאמור בסע' 11 לאותו הסכם שנוסח כך: "צד ב' (הנתבעים – י.פ) ישתף פעולה עם צד א' לצורך קידום מכירת הספרים נשוא ההסכם, והכנת מדריך למורה לפי הצורך". מעבר לציון כללי של שתוף פעולה לצורך קידום מכירת הספרים לא נקבעה חובה קונקרטית בה על הנתבעים לעמוד, למעט בעניין אחד שלגביו קיימת מחלוקת עובדתית ומשפטית האם קיימו אותו הנתבעים או הפרו חובתם: "הכנת מדריך למורה לפי הצורך".

24. בזהירות הראויה נחזה כי בתיק זה בירור השאלה בשלב ראשון האם הופר הסכם הגישור ואם כן על ידי מי, עשוי שיה א פשוט יותר מאשר בירור שאלת הפיצויים המגיעים בתביעה ובתביעה שכנגד. במקרה של התובעת – חיובה בהסכם מתמצה בתשלום . לכאורה אם תוגשנה האסמכתאות על תשלומים ומועדי תשלום, ניתן יהא לברר הסוגיה. לדברי התובעת פרעה כל התשלומים על פי ההסכם . במידת הצורך ניתן גם למנות מומחה בשאלה זו בלבד, אם יתברר שהצדדים לא משכילים להגיע להסכמה אף בענין זה, אף כי יש לצפות שיוכלו להגיע להסכמה בנושא זה.

במקרה של ההפרה החוזית המיוחסת לנתבעים – בירורה אמנם מורכב יותר ; אך יכול שהוא מורכב פחות מאשר בירור שאלות חשבונאיות ועובדתיות שלובות בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד. ולכל הפחות, יכול שתתייתרנה חלק או כל מן השאלות הנצרכות לבירור בפן הנזק והפיצויים, לאחר הכרעה בשלב הראשון. אם יוכרע ששני הצדדים קיימו חלקם הרי שיש לדחות שתי התביעות. אם יוכרע שצד אחד הפר, יש לברר נזקיו של הצד השני בתביעה או בתביעה שכנגד לפי העניין.

25. ב"כ הצדדים יעמדו בקשר הדדי במהלך 30 הימים הקרובים כדי לברר הסכמה להצעה הדיונית. אם יש הסכמה – תודע היא כמובן ויוגשו ראיות אך ביחס לשלב הראשון. אם אין הסכמה של כל הצדדים שתודע לביהמ"ש, יתייחסו הצדדים בראיותיהם לכל השאלות ויצרפו חוות הדעת ככל שברצונם לעשות כן, אף בשאלת הנזק. יחד עם זאת, יכול שלאחר עיון בתצהירים ובחוות הדעת, אחליט לפצל הדיון אף בלא הסכמה.

26. לסיכום, ולמען הסדר:

א. התובעת תוכל להשלים האגרה הנובעת מהגדלת סכום התביעה מחצי מיליון ש"ח ל 2.5 מיליון ₪ עד 10.1.17, ותודיע כי עשתה כן. באין תשלום אגרה עד מועד זה לא תותר עוד הגדלת סכום התביעה. במידה ותושלם האגרה במועד – תיחשב התביעה מתוקנת לעניין סכומה מעת השלמתה, והחל ממועד זה יוכלו הנתבעים לתקן כתבי טענותיהם במועד הקבוע בדין.
ב. בתוך 90 יום תוכל התובעת להגיש תצהיר מתוקן של התובע 1 חלף תצהירו הקודם , ולצרף לו שתי חווה"ד המבוקשות (היינו גם החשבונאית, ככל שלא יודיעו הצדדים כולם תוך 30 יום כי קבלו הצעתי לפיצול הדיוני). בתוך 90 יום נוספים יוכלו הנתבעים להגיש תצהירים מתוקנים חלף תצהיריהם הקיימים, ולצרף להם חוות דעת , ככל שיחפצו בכך.
ג. ימי פגרות יבואו במניין כל המועדים בהחלטה זו.
ד. אני מחייב התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת 1 בסכום כולל של 10,000 ₪, ובסכום זהה נוסף לנתבעים 2-3 . על ההוצאות להשתלם בתוך 90 יום.
ה. הישיבה הקבועה ל 14.2.1 7 מבוטלת לאור החלטה זו, שכן לא תמצא בשלה. לאור היעדרות צפויה מראשית מאי, נקבע קדם משפט ל 17.9.17 שעה 9:00. אותה עת נהיה לאחר שלב התצהירים וצרופותיהם שאמור להיות מושלם עד יוני.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ז, 07 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.