הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 65377-09-19

מספר בקשה:5
בפני
כבוד ה שופטת ג'אדה בסול

מבקשים

תרו תעשיה רוקחית בע"מ

נגד

משיבים
בל טכנולוגיות בע"מ

החלטה

הוגשה בפניי בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ועיון במסכים ספציפיים מכוח תקנות 112-114 לתקנות סדר הדין האזרחי, 1984 (להלן: "התקנות"), אשר הוגשה על ידי המבקשת (תרו) כנגד המשיבה (בל).

בקשה זו הינה השנייה מסוגה בעניין ההליכים המקדמיים בתיק, לאחר שניתן צו גילוי ועיון במסמכים לרבות משלוח שאלונים ופרטים נוספים, לביצוע  הדדי, עוד מתאריך 4/2/2020.

הבקשה הראשונה הוגשה על ידי המשיבה דנן בתאריך 26/4/2020, זכתה לתגובה ולתשובה בהתאם , וביום 18/6/2020 ניתנה בה החלטה מפורטת, לפיה נדחתה הבקשה ושאלת ההוצאות נותרה להכרעה בסיום ההליך.

בהליך אשר בפנינו, המבקשת שלחה למשיבה דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים, לאחר שהמשיבה סירבה לגלות אותם מסמכים, בטענה של העדר רלוונטיות.

המסמכים שהמבקשת דרשה את גילויים, כוללים פוליסות ביטוח חבות מוצר ו/או פוליסות ביטוח כלפי צדדים שלישיים שנרכשו על ידי המשיבה והיו תקפות בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

המבקשת טענה כי קיימת  חשיבות רבה למסמכים הנ"ל, למניעת כפל פיצוי, כן להמצאת י הודעת המשיבה לחברת הביטוח המבטחת את המוצר שלה, אם הוגשה כזו הודעה וקיומה של פוליסה המכסה את נזקיה של המבקשת.

בתגובה לבקשה , הצהירה המשיבה  להעדר רלוונטיות של אותם מסמכים, כן כי "היא לא הפעילה את הביטוח וספק אם יש כיסוי". המשיבה הוסיפה וטענה כי אין בין פוליסות הביטוח והמקרה דנן כל קשר וכי אין ברשותה פוליסה המכסה נסיבות המקרה כאמור. יובהר כי לא צורף תצהיר אימות עובדות לתגובה.

בתאריך 23/8/2020 נתתי החלטה בה התריתי במשיבה להגיש תצהיר אשר יתייחס לטענה בדבר קבלת פיצוי מטעם גורם ביטוחי פן עסקינן בכפל ביטוחי.

בתאריך 1/9/20200 הוגש תצהיר מטעם נציג המשיבה המאמת כי המשיבה לא קיבלה סכום פיצוי בנזקים עסקינן וכי לא פנתה לגורם ביטוחי לדרוש את פיצוי.

המבקשת בתגובה , הודיעה כי אינה עומדת על הבקשה, אך היא עומדת על פסיקת הוצאות לטובתה, לטענתה התצהיר הוגש רק לאחר שהיא יזמה את הבקשה, בעוד שהמסמכים נדרשו כבר בבקשתה המקורית של המבקשת.

כלל הוא כי, בעל דין שעמדתו התקבלה זכאי לשיפוי בגין הוצאותיו, אך מדובר בעניין שמצוי במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט (ראו: גורן, שם, עמ' 1594).

בהחלטתי הקודמת מיום 18/6/2020, נדחתה בקשתה של המשיבה (המבקשת דאז), אמנם לא נפסק סכום הוצאות, אך לא נקבע באופן פוזיטיבי כי אין לחייב בהוצאות, אלא שהעניין נדחה למועד מתן פסק הדין בתובענה.

מכל מקום לא מצאתי, שוב, הצדקה לחייב את המשיבה בהוצאות. ככל שיסתבר, כי המבוקש לא קידם את בירור המחלוקת, הדבר עשוי לקבל ביטוי במסגרת הוצאות ההליך בעת מתן פסק הדין.

דומה כי בשתי הבקשות שהוגשו בעניין ההליכים המקדמיים בתיק, נטענו כמעט אותם טיעונים מפי הצדדים, בדבר רלוונטיות מסמכים, בין אם התוצאה הייתה דחייה או קבל ה לבקשה, התנהל בשתיהן דיון משפטי לגיטימי לבירור התביעה , להבדיל ממקרה שבו הפגין צד זלזול או עיכב את הדיון בתיק.

כאמור, גם אם הציגה המשיבה את הדברים בצורה שונה כללית ולא ברורה, הרי שמעת שהבקשה חודדה, הוסרו הדרישות הלא רלוונטיות שיש בהן כדי "מסע דייג", הרצון להגיע לחקר האמת הוא זה שמניע את בית המשפט , זאת חרף התנגדותה של המבקשת. למעלה מן הצורך , כאמור לעיל , המשיבה חויבה בהוצאות משפט בגין בקשתה הקודמת.

לדיון בהרחבה בדבר השיקולים של ביהמ"ש בבוא לפסוק הוצאות ראה רע"א 6793/08 לאור בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ, שם קבע השו' מלציר כי :

"נקודת המוצא לחיוב בעל הדין שהפסיד בדיון בהוצאות בעל דינו, היא של חיוב בהוצאות ריאליות, חיוב שיש בו כדי: למנוע מן הצד הזוכה חסרון כיס, להרתיע תובעים-בכח מלנקוט בהליכי סרק, ולעודד נתבעים-בכח להימנע מהתגוננות סרק מפני תביעה ראויה (ראו: ע"א 412/62 אברהם נ' גרפינקל, פ"ד יז 668 (1963); ע"א 27/81 מודול חברה להנדסה מכנית בע"מ נ' אימקו הנדסה תעשייתית וימית בע"מ, פ"ד לז(1) 211, 213 (1983); ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס(1) 600, בפסקאות 19, 21 (2005)). את ההוצאות הריאליות יש להכפיף להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. הגבלה זו: "באה למנוע מצב בו ההוצאות שיוטלו יהיו גבוהות יתר על המידה תוך הרתעת יתר של בעלי הדין, יצירת חוסר שוויון, ייקור מיותר של ההליכים המשפטיים ופגיעה בזכות הגישה לערכאות" (עניין כנרת, בפסקה 20). בית המשפט אף איננו חייב תמיד לפסוק הוצאות ריאליות, בשים לב לנסיבות המקרה, או לשיקולים של מדיניות שיפוטית. כך, בעל דין שזכה בדינו, אך זאת לאחר שניהל את ההליכים בדרך בלתי ראויה, גרם להתמשכות ההליך, או השתלח בבעלי הדין האחרים לא יזכה במלוא הוצאותיו, אם בכלל "...."ככל שהמדובר בהחלטה לחיוב בהוצאות בהליך שאינו מסיים את ההתדיינות המשפטית, תיבחן מידת טרחתם של ב"כ הצדדים באותו הליך, ובשים לב לכך ששולחיהם יוכלו לזכות לשיפוי בגדרו של ההליך העיקרי. כן ניתן לבחון, אך כאמת מידה בלתי מחייבת, את שכר הטרחה ששולם בפועל, או שבעל הדין התחייב לשלמו"...... "ההוצאות הריאליות יוכפפו, כאמור, לאמות מידה של סבירות, מידתיות והכרחיות: כך לדוגמה, בעל דין שזכה בדינו לא יקבל שיפוי על הוצאות שהוציא בזימון עדים מרובים, הצגת חוות דעת מומחה, או עריכת כתבי בי-דין מפורטים לעילא ולעילא, מקום שם אלה לא היו דרושים, להערכת בית המשפט (ראו: בג"ץ 5098/08 פלביאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, [פורסם בנבו], 14.12.08)). כל האמור יוכפף לשיקולים הנוספים בפסיקת ההוצאות, שאת חלקם מניתי לעיל." (ההדגשה שלי ב.ג)

לענייננו, אין מחלוקת כי הדרישה לגילוי המסמכים נענתה בסופו של יום. המבקשת טוענת כי גילוי זה נעשה בעקבות הגשת הבקשה. מנגד, טוענ ת המשיב ה כי השיב ה כדבעי , אם כי בכללי בטענת חוסר רלוונטיות. אינני נכנסת לעובי הקורה ביחס לטענות אלה שהעלו בעלי הדין אחד נגד השניה.
בשים לב כי עם הגשת הבקשה דנן, והתגובה לאחריה , המשיבה פעלה לפי החלטת ביהמ"ש , כך שהתייתר הדין בבקשה, הנטל היחידי שהיה על המבקשת הוא הגשת הבקשה בה עסקינן.
כאמור בכדי לפעול "בסבירות הנדרשת" ולשמור על השוויון בין הצדדים לתהליך, בהתחשב כי המשיבה חויבה בהוצאות בבקשתה הקודמת, אם כי לא בהחלטה פוזיטיבית, אולם, ומבלי לקבוע מסמרות , לא ראיתי בהתנהלותה של המשיבה עד שלב זה של הדיון , מעין זלזול או התנהלות בלתי ראויה המצדיקה פסיקת הוצאות .
אי לכך, הנני דוחה את הבקשה לפסיקת הוצאות.

ניתנה היום, ד' תשרי תשפ"א, 22 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.