הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 63991-07-20

בפני
כבוד ה שופט אפרים צ'יזיק

תובעת/מבקשת

מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה

נגד

נתבע/משיב

מוריס נעמן
ע"י ב"כ עוה"ד שלומי נעמן

החלטה

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני (בשלב זה ניתן צו ארעי לטובת התובעת/מבקשת בתאריך 28.7.2020) שבמסגרתו מבוקש כי יורה בית המשפט על איסור ביצוע עבודות בנייה מסוג בנייה, תשתית , שיפוץ והכשרת קרקע בחמש חלקות מקרקעין ששטחן הכולל הינו 165 דונמים הנמצאות בשטח שיפוטה של המועצה המקומית שלומי.

רקע עובדתי :

סבך הליכים רב נתגלע במחלוקת שבין הצדדים, והליך זה מהווה חוליה נוספת בשרשרת ההליכים. אנסה להביא במסגרת החלטה זאת את עיקרי הדברים, הרלוונטיים לשאלה ל מתן צו מניעה זמני.

במהלך שנת 1996 הגישה התובעת לבית משפט השלום בעכו תובענה לסילוק ידם של הנתבע ואחיו, מר מיכה נעמן , ממספר חלקות וחלקי חלקות אשר נמצאות בבעלותה וממוקמות בשטח שיפוטה של המועצה המקומית שלומי (גושים 18221 , 18319 , 18320, 18321) לצורך הקמת שכונת מגורים במקום .

בשנת 1980 עתרה המדינה לבית משפט השלום בנהריה למתן צו לסילוק ידם של הנתבע ואחיו ממספר חלקות בגוש מספר 18323 שאותן תפסו השניים בין השנים 1975 ועד 1976. בתאריך 4.12.1981 הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פס"ד שבמסגרתו הנתבע ואחיו התחייבו לפנות את כל המקרקעין שבהן החזיקו למעט שטח מקרקעין מסוים שאותו המדינה התחייבה להחכיר לשניים.

הסכם פשרה זה הושג במסגרת תביעת המינהל לפינויים של הנתבע ושל אחיו, חיים ומיכאל (מיכה) נעמן וכן גם של אמם (פורטונה) משטח גדול (כ-28 דונם) בגוש 18323.

במסגרת הסכם פשרה זה נקבע כי :
"1. השטח המסומן בקו אדום במפה המצורפת והצבוע בצבע אדום (להלן: השטח) הכולל פרדס, שטחי פלחה, רפת ומבנים למגורים, יישאר בחזקתם של הנתבעים ושל אמם.
2. הנתבעים מתחייבים לפנות לאלתר כל שטחים אחרים השייכים לתובע המוחזקים על ידם שמחוץ לשטח הנ"ל.
3. התובע יכין תוכנית לחלוקת הקרקע עליה נמצאים המבנים למגורים לארבעה מגרשים ששטח של כל אחד מהם לא יעלה על 650 מ"ר.
4. התובע יחכיר לנתבעים ובנוסף גם לאמם הגב' פורטונה נעמן את המגרשים הנמצאים בבעלות התובע בתנאים המקובלים במינהל במקרים כאלה.
5. יתרת השטח המסומן באדום כנ"ל יוחכר אף הוא לנתבעים במידה והנו בבעלות התובע".

לאחר מכן הוגשה על ידי התובעת בקשה לביטול הסכם הפשרה אשר נדחתה על ידי בית משפט השלום. המדינה לא השלימה עם החלטה ז את, ובמסגרת הליך ערעור אשר התנהל בביהמ"ש המחוזי הגיעו הצדדים להסכם פשרה , שבמסגרתו נקבע כי ההסכם אשר קיבל תוקף של פס"ד ייוותר על מכונו , וכי כלל השאלות אשר מתייחסות לפירוש ההסכם תיבחנה במידה ומי מהצדדים יפנה לבית המשפט בהליך מתאים .

בשנת 1985 הגישה התובעת לבית משפט השלום בעכו תביעה למתן צו מניעה לסילוק ידם של שני האחים מהמקרקעין בשל בנייה בלתי חוקית מצידם בגוש מספר 18323 אולם ההליך הסתיים לאחר שניתנה לשני האחים רשות להתגונן.

בשנת 1986 המדינה הגישה לביהמ"ש המחוזי בחיפה תובענה לביטול הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פס"ד, בטענה שחלקו הארי של השטח נשוא הסכם הפשרה נכלל במסגרת תוכנית כוללת לשנות את ייעוד המקרקעין לאזור תעשייה אולם במהלך התנהלות התיק בביהמ"ש התובענה הופסקה לבקשת התובעת.

בסופו של יום, הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פס"ד נותר על מכונו , וכך הנתבע ואחיו נותרו המחזיקים בפועל של מספר נחלות הנמצאות בגוש 18323 . במהלך שנת 1996 הגישה התובעת לבית משפט השלום בעכו תובענה לסילוק ידם של שני האחים מהמקרקעין בנימוק שהינם מסיגי גבול.

בתאריך 18.12.2001 ניתן על ידי בית משפט השלום בעכו (כב' השופט יצחק עמית, בתוארו דאז) פסק דין חלקי שבמסגרתו נקבע יש לראות בנתבע ובאחיו, מיכאל , כברי רשות במקרקעין שלא בתמורה , וכפועל יוצא של כך, המדינה רשאית לבטל בכל עת את הרשות אשר ניתנה לשני האחים לעשות שימוש במקרקעין ולדרוש את סילוקם מהמקרקעין בכפוף למתן פיצוי כספי.

כב' השופט עמית קבע במסגרת פסה"ד החלקי כי אין מניעה לראות בנתבע ובאחיו כברי רשות במקרקעין שלא בתמורה וכפועל יוצא של כך המדינה רשאית לבטל את הרישיון ולדרוש מהשניים לסלק את ידם מהמקרקעין בכפוף למתן פיצוי כספי.

לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכם בכל הנוגע לגובה הפיצוי, ניתן על ידי כב' השופט עמית בתאריך 29.7.2002 פס"ד משלים שבמסגרתו נקבע מנגנון הפיצוי הקובע כי שני האחים יקבלו פיצוי כספי על מבני המשק אשר נבנו על ידם במקרקעין (למעט מבנים אשר נבנו שלא כדין) על פי הערכת השמאי הממשלתי ובצירוף תוספת של 15% מהסכום אשר ייקבע על ידי השמאי הממשלתי .

בנוסף לכך, נקבע כי שני האחים יקבלו שטח מרעה חלופי לפי הצעת המינהל על פי תשריט אשר הוגש לביהמ"ש , וכי במידת הצורך רמ"י תוכל לדרוש מהנתבע ומאחיו לפנות את השטח באם יהיה בכך צורך למטרות שאינן מרעה, וכי במקרה שכזה השניים יהיו זכאים לקבל קרקע חלופית בסמיכות מקום או לחילופין לקבלת פיצוי כספי . כמו כן , נקבע כי שני האחים יוכלו לקבל בלא תמורה מגרש לבניית יחידת דיור מתוך רשימת מגרשים המיועדים לבנייה .

בנוסף לכך, נקבע על ידי בית משפט השלום בעכו כהאי לישנא :

"התובע יהיה זכאי לדרוש מהנתבעים לפנות את השטח, לצורך עצמי או אם יהיה צורך בשטח החלופי למטרות אחרות שאינן מרעה . במקרה כאמור , יהיו הנתבעים זכאים לקרקע חלופית בשטח זהה בקרבת מקום וגם /או לפיצוי , הכל בהתאם לגודל ומיקום השטח החלופי שיוצע להם. בהיעדר הסכמה בין הצדדים על גובה הפיצוי , יהיו הנתבעים רשאים לפנות לבית המשפט בתביעה לקביעת שיעור הפיצוי" .

בתאריך 17.5.2003 דחה ביהמ"ש המחוזי בחיפה (כב' השופטים יעקבי-שווילי, נאמן וכהן) ערעור אשר הוגש על ידי הנתבע ואחיו (ע"א 2709/02 + 2737/02) לאחר שקבע כי גובה הפיצוי אשר נפסק לטובתם הינו פיצוי הולם בנסיבות העניין ובפרט לאחר שהשניים עשו שימוש ממושך מאוד במקרקעין מבלי ששולמה למדינה תמורה בעבור השימוש אשר נעשה על ידם במקרקעין .

בתאריך 7.10.2003 דחה בית המשפט העליון (כב' השופטת בדימוס דליה דורנר) בקשת רשות ערעור אשר הוגשו על ידי הנתבע ואחיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (רע"א 8066/03) לאחר שמצא לנכון לקבוע כי פסקי הדין אשר ניתנו על ידי בית משפט השלום בעכו וכן גם על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה הינם פס"ד מעמיקים ומקיפים שאינם מעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית שקיומה הוא תנאי יסודי לצורך מתן רשות ערעור.

בשנת 2004 הגיש הנתבע לביהמ"ש המחוזי בחיפה תובענה אשר עניינה דרישה להחכיר לו את מגרש מספר 114, ובנוגע ליישום ואכיפת הסכם הפשרה מסוף שנת 1981 שבמסגרתה נטען כי טרם ביצוע חלקה של המדינה בפסה"ד שונו תוכניות המתאר , וכך התאפשר בידי קבלני בניין לבנות בתוך שטח המרעה דירות למגורים (א/838/04 מחוזי חיפה) .

במסגרת התובענה האמורה, אשר אף היא הובאה להכרעתו של כב' השופט עמית בעת שכיהן כשופט בית המשפט המחוזי בחיפה , ניתן בתאריך 26.12.2005 פסק דין חלקי , שבמסגרתו נקבע כי הנתבע זכאי לקבל מגרש אחד ולא שני מגרשים כפי שדרש ולכן נקבע כי הסעד המתבקש בנוגע להקצאת מגרש מספר 114 "נבלע" בפסק הדין אשר ניתן על ידי בית משפט השלום בעכו .

בתאריך 4.3.2007 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט עמית) פס"ד חלקי נוסף שבמסגרתו נדחתה, בין היתר , בקשת הנתבע לתיקון כתב התביעה ביחס לקביעת בית משפט השלום בעכו ולפיה המינהל הפר את פסה"ד בכך שטרם ביצוע חלקו בפסה"ד שינה את תוכניות המתאר ובכך איפשר בידי הקבלנים לבנות בשטח המרעה דירות למגורים . כמו כן , דחה בית המשפט על הסף את מרביתה המכריע של התביעה והורה על צמצום מתווה ההתדיינות לסוגיית אכיפת ביצוע הסכם הפשרה אשר ניתן על ידי בית משפט השלום בנהריה בתאריך 4.12.1981 .

בתאריך 15.9.2013 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת חני הורוביץ') על אכיפת הסכם הפשרה משנת 1981. לאחר שהנתבע ואחיו הגישו ערעור על פסה"ד דחה ביהמ"ש העליון את הערעור בתאריך 7.11.2019.

במסגרת פסק הדין אשר ניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי (כב' השופטת הורוביץ) נקבע כמפורט להלן :

"הנני מורה למנהל לפעול לאלתר לאישור התוכנית המסומנת על ידי באות א' ומהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה. המנהל ידאג לשינוי התב"ע ולאישור התוכנית בתוך 18 חודשים מהיום. הנני קובעת כי אין ולא תהיינה לאיש מבני משפחת נעמן המורחבת ולכל מי שבא מכוחם, זכות נוספת כלשהי בגוש 18232 או 18327 מעבר למותווה בתוכנית א'.
כל מבנה שמחוץ לתוכנית א בגושים הנ"ל ומוחזק בידי מי מהצדדים להליך זה או הבא מטעמו (להלן "המבנה") יפונה בתוך 6 חודשים מיום אישור תוכנית א', על ידי רשויות התכנון הרלוונטיות. המנהל יודיע לצדדים הרלוונטיים, מיד עם שינוי התב"ע ואישור תוכנית א' אם יתקבלו.
אם המבנה לא יפונה בתוך תקופה זו, יהיה המנהל רשאי לפעול לפינוי ולהריסתו ולתבוע מבעליו את ההוצאות הכרוכות בכך.
אם בתוך 18 חודשים (אא"כ יאשר בית המשפט מנימוקים מיוחדים אורכה נוספת) לא תשונה התב"ע ולא תאושר התוכנית, יפנו הצדדים לבית המשפט על מנת שההליך יפתח מחדש".

בתאריך 16.8.2016 הגיש הנתבע לבית משפט השלום בעכו בקשה למתן צו זמני אשר ימנע מנציגי התובעת להיכנס אל תוך המקרקעין ולבצע בתוך אותן חלקות קרקע, אשר מספריהן פורטו במסגרת הבקשה , עבודות מכל סוג שהוא .

בית משפט השלום בעכו (כב' סגן הנשיא השופט סאלח) בעכו קיבל את הבקשה וקבע כי הנתבע ואחיו אינם זכאים להיכנס אל תוך שטח המקרקעין ולעשות שימוש בשטחי המרעה מכיוון שהם אינם מגדלים עוד עדר בקר, ומשום שהשניים סירבו לקבל שטח מרעה חלופי ופיצוי כספי.

הנתבע ואחיו לא השלימו עם קביעותיו של בית משפט השלום בעכו ולאחר שהוגש על ידם ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה קבע ביהמ"ש (כב' השופט נאסר ג'השאן) בפסק דינו בתיק מספר רע"א 25029-10-16 מיום 2.3.2017 כי יש מקום לקבל את הערעור אשר הוגש על ידי שני האחים, וליתן צו מניעה זמני אשר ימנע מהמדינה מלתפוס חזקה במקרקעין עד להכרעה סופית בתביעה או עד לביצוע פסה"ד במסגרת הליכי ההוצאה לפועל .

בין היתר, בית המשפט המחוזי קבע ב נימוקי פסק דינו כי קביעתו של בית משפט השלום בעכו ולפיה הנתבע השמיד את עדר הבקר ולכן אינו זכאי לקבלת שטח חלופי אינה עולה בקנה אחד עם קביעותיו של פסק הדין אשר ניתן על ידי כב' השופט עמית בעת שכיהן כשופט בית משפט השלום בעכו, ומשום שבפסה"ד האמור לא נקבע שגידול עדר בקר הינו תנאי שהשטח החלופי יוקצה אך ורק למי שיגדל בקר.

בתאריך 28.7.2020 הגישה התובעת לבית משפט זה כתב תביעה שבמסגרתו מתבקש בית משפט ליתן צו מניעה הצהרתי קבוע אשר יאסור על הנתבע לבצע עבודות בנייה , שיפוץ והכשרה של הקרקע ולהורות לנתבע להרוס את כל התשתיות, המחוברים והמבנים ולפנות את המטלטלין אשר הוצבו על ידו בשטח המקרקעין .

בד בבד עם הגשת התובענה הגישה התובעת לבית המשפט בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבע לבצע פעולות בנייה, שיפוץ או הכשרה של המקרקעין המפורטים בפסק הדין אשר ניתן על ידי כב' השופט עמית בנימוק שבמהלך החודשים מאי ועד יולי 2020 עלה בידי מפקח מטעמה להבחין בכך שהנתבע השתלט על חלקות מקרקעין רבות בתוך גוש מספר 18320 וביצע בתוכן באופן בלתי חוקי עבודות בנייה והכשרה של הקרקע למרות שהינו במעמד של בר רשות בלבד .

טענות הצדדים :

המבקשת/תובעת מציינת בנימוקי הבקשה כי סיכויי קבלת התובענה הינם גבוהים, משום שהמשיב הוגדר בפסקי הדין אשר ניתנו על ידי כב' השופט עמית כבר רשות במקרקעין ולכן הינה רשאית לדרוש בכל עת את סילוקו מהמקרקעין , קל וחומר לאחר שהינו מבצע עבודות בנייה במקרקעין מבלי לקבל מבעוד מועד אישור מתאים מטעם נציגי רמ"י כבעלי הקרקע (או מעניק הרשות) .

עוד טוענת המבקשת כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתה משום שמול ה"נזק" אשר עלול להיגרם לנתבע, דהיינו הפסקת פעולות הבנייה הבלתי חוקית במקרקעי הציבור , עומד הנזק אשר נגרם לציבור בכללותו שבו הכיר ביהמ"ש העליון כעניין רב חשיבות לצורך מניעת פגיעה באינטרסים הציבוריים של שמירה על שלטון החוק ולצורך מניעת תופעות של בנייה שלא כדין במקרקעי המדינה .

כמו כן, טוענת המבקשת/תובעת כי המשיב/נתבע פועל בחוסר תום לב משום שהינו ממשיך לעשות במקרקעין כבתוך שלו , ומכאן קמה נחיצות למתן צו המניעה לצורך עצירת העבודות בעודן באיבן , על מנת למנוע את קביעתן של עובדות "מוגמרות" בשטח .

ב"כ המבקשת אף הוסיף וציין במהלך הדיון בביהמ"ש מיום 5.8.2020 כי בר רשות במקרקעין, שאינו נחשב לבעל זכות במקרקעין, אינו רשאי לעשות דין לעצמו ומבלי לקבל היתר מפורש מהתובעת לעשות במקרקעין שימוש שאינו לצורכי מרעה גרידא וזאת בהתאם לפסקי הדין אשר ניתנו על ידי בית משפט השלום בעכו (כב' השופט עמית).

כמו כן, הדגיש ב"כ התובעת במהלך הדיון בביהמ"ש כי מפסה"ד אשר ניתן על ידי כב' השופט ג'השאן עולה כי המערער אינו מגדל במקרקעין עדרי בקר כבעבר , מה גם שלמקרא פסה"ד עולה שלא הותר למערער לעשות שימוש במקרקעין לצרכים חקלאיים .

במענה לטענות התובעת טוען הנתבע/משיב בתגובתו כי בעת הגשת הבקשה התובעת הסתירה מידיעת ביהמ"ש את מלוא ההליכים אשר התנהלו בין הצדדים וכן גם העובדה שהינה מנהלת במקביל תובענה אזרחית אחרת בבית משפט השלום בעכו בתיק מספר א/46258-08-16 בנוגע למקרקעין האמורים, אשר תלויה ועומדת ב ימים אלה בבית משפט השלום בעכו ונמצאת בשלב הגשת הסיכומים, ולכן אין זה מן הנמנע כי בסופו של יום תינתן פסיקה סותרת על ידי שני בתי משפט שונים .

כמו כן, טוען הנתבע בתגובתו כי הפורום הנאות להגשת התובענה , אשר עניינה מימוש שני פסקי הדין אשר ניתנו על ידי בית משפט השלום בעכו , אינו במסגרת של הגשת תובענה אזרחית הכוללת את שורת הסעדים המפורטת מעלה כי אם נקיטה בהליך של סילוק יד או לחילופין בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט או לחילופי חילופין באמצעות נקיטת הליך מתאים בלשכת ההוצאה לפועל .

הנתבע מוסיף ומציין כי בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג'השאן) קבע בפסק דינו משנת 2017 כי התובעת עשתה דין לעצמה ומבקשת בפועל לנקוט בסעד עצמי של תפיסת חזקה במקרקעין מבלי לקבל צו שיפוטי, לצורך בניית דירות מגורים בשטח המקרקעין שבהם גידל עדר בקר ועסק בחקלאות עוד מתקופת קום המדינה .

כמו כן, טוען המשיב כי אין למבקשת/תובעת עילת תביעה של ממש כנגדו , וכי הינה מבקשת לשלול את זכויותיו היסודיות באמצעות ניהול הליכי סרק משפטיים בחוסר תום לב כנגדו שכל תכליתם התשתו באמצעות נקיטה בהליך משפטי דרקוני ויצירת לחץ בלתי הוגן לפינוי מהמקרקעין תוך פגיעה בזכויותיו .

המשיב מציין בתגובתו כי מדו"חות פקח התובעת עולה כי התובעת ידעה על דרך התנהלותו כבר במהלך חודש מאי 2020 ולכן לא ברור מדוע היא השתהתה בהתנהלותה ובחרה להגיש את התובענה ואת הבקשה למתן צו המניעה הזמני רק בשלהי חודש יולי 2020.

עוד ובנוסף, טוען המשיב כי הנזק הכספי אשר עלול להיגרם לו עולה עשרות מונים על פני הנזק אשר עלול להיגרם למבקשת משום שנכון להיום מחצית מהשטח משמש לצרכים חקלאיים ומחציתו האחרת לצורך שמירה ואחסון של ציוד בנייה עבור קבלן בנייה .

כמו כן, מציין הנתבע כי העבודות אשר התבצעו במקרקעין הינן בסה"כ העברה של אדמה חקלאית משובחת אשר הועברה ממתחם בניי ת מבנה ציבורי הנמצא בסמיכות מקום (בית ספר) אל תוך אותם שטחים חקלאיים שבהם הינו מחזיק כבר רשות.

לטענת המשיב, המדינה מתעמרת בו במשך שנים רבות מאוד אמצעות נקיטת הליכי סרק והצגתו כ"פולש" למרות שהינו מטפח את המקרקעין ומתפרנס מהן ולכן דרך התנהלות זו מלמדת על כך שאין בכוונת המדינה לקיים את פסה"ד אשר ניתן על ידי כב' השופט עמית בעת שכיהן כשופט בית משפט השלום בעכו.

דיון והכרעה :

כידוע, בדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני על הערכאה הדיונית להידרש בעיקר לשתי הסוגיות הבאות : האחת , שאלת סיכוייה הלכאוריים של תביעת המבקשים/תובעים והשנייה שיקולים של מאזן הנוחות , דהיינו הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאדם אחר אם יינתן הסעד הזמני. שאלת מאזן הנוחות נבחנת אף באספקלריה של שאלת השיהוי.

ככל שבית-המשפט מתרשם שגבוהים סיכויי המבקש לזכות בהליך העיקרי הוא יקל בדרישות מאזן הנוחות וככל שהוא מתרשם שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש על בית המשפט להקל בדרישות לגבי סיכויי התביעה (ראה : רע"א 2407/19 ישראל זיו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ מיום 14.5.2019 ; רע"א 191/14 Green Park International Inc נ' Alleyne Properties Limited מיום 31.3.2014 ; רע"א 5114/05 מינהל מקרקעי ישראל נ' חאן מנולי ואח' מיום 13.8.2005) ; רע"א 1896/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ ואח' נ' אולטרה שייפ מדיקל ואח' מיום 13.03.2012‏ ‏).

סיכויי ההצלחה בתביעה :

במקרה דנן עיקר המחלוקת ברכיב זה מתמקדת בשאלה האם דו"חות הפיקוח מצביעים על כך שאכן בוצעו בפועל עבודות בנייה בשטח המקרקעין וככל שכן האם הנתבע היה רשאי לבצען כבר רשות במקרקעין.

עיון בדו"ח המפקח מטעם התובעת, מר אורי ישעיהו , מיום 25.5.2020 (נספח ה' לכתב התביעה) מעלה כי בסיור שטח שאותו ביצע בתאריך 19.5.2020 עלה בידו להבחין בכלי רכב מכניים כבדים , אשר להערכתו נועדו להכשרה ולשינוי פני השטח , ובפיגומים וכי מבנה ישן הבנוי על הקרקע נמצא בתהליך שיפוץ .

עוד עולה מהדו"ח כי הפקח פנה אל הנתבע וזה השיב לו כי הוא אינו עושה דבר, כי התובעת אינה מקיימת את קביעותיו של בית המשפט וכי הינו מאחסן בשטח בלא תמורה את כלי המשא והפיגומים בעבור חברו שהינו קבלן בניין במקצועו .

בדו"ח נוסף אשר ניתן ביום 8.6.2020 צוין על ידי המפקח, מר ישעיהו , כדלקמן :
"פעילות דיווח שטח
פירוט ממצא : גידור, הכשרת קרקע .
הערות
כהמשך לדוח הקודם אין שינוי בשטח השטח בפלישה, מבדיקה מול הממונה אף פניה לא התקבלה בנושא זה .
ממשיך להכנה של צו סילוק.
צלמתי תמונה להמחשה".

בדו"ח נוסף מיום 26.7.2020 ציין מר ישעיהו כי הבחין בכך ששני כלי משא כבדים (שופל ומשאית) מבצעים עבודות הכשרה בתוך שטחי "מקרקעי פס"ד עכו", ואף הבחין בנתבע כשהוא מנחה את דרכם של אותם נהגים . בהמשך הדו"ח צוין כי הפקח הבחין במשאיות , אשר מובילות אדמה מאתרי בנייה שבהם נבנים מבני ציבור , ו"פורקות" את האדמה אשר הועמסה על גבי המשאית אל תוך החלקות החדשות אשר הנתבע החל "להשתלט" עליהן, כפי לשון הדו"ח.

הפקח הוסיף וציין כי להערכתו עבודת שיפוץ המבנים הישנים הסתיימה וכי לאחר ששוחח עם הקבלן המבצע וכן גם עם בנו של הנתבע התברר שהנתבע סיכם עם קבלן המשנה שהאדמה תועבר אל תוך המקרקעין במקום אל אתר הבנייה שבשכונת "יערית" ולפיכך הפקח מצא לנכון להורות על הפסקת העבודות אשר התבצעו במקום.

מנגד, הנתבע טוען בתצהיר המצורף לתגובתו לצו המניעה הזמני בסעיפים מספר 17 – 19 כי טענותיו של הפקח משוללות כל יסוד וכי הינו מבצע הכשרה של השטח לצרכים חקלאיים בלבד משום שמדובר בשטח סלעי ומשום שהאדמה אשר הובלה באמצעות המשאיות הינה אדמה חקלאית "אדומה" המיועדת לגידול עצי פרי שיש בכוונתו לנטוע במקום .

אליבא דטענת הנתבע בתצהירו, פסה"ד אשר ניתנו על ידי בית משפט השלום בעכו לא הגבילו את השימוש במקרקעין לצורכי מרעה בלבד , מה גם שנכון להיום , הוא אינו ממשיך לגדל במקרקעין עדרי בקר בשל פיתוח מסיבי של שכונות המגורים הממוקמות בסמיכות למקרקעין שבהן הינו מגדל לשימוש מסחרי מטעי זיתים ועצי הדר מה גם שבהמשך הזמן הינו מתכוון להרחיב את השימוש לגידול עצי ליצ'י ואבוקדו .

במקרה דנן התובעת אינה עותרת לסילוק ידו של הנתבעת מהמקרקעין אלא למתן צווים אשר יאסרו עליו לבצע עבודות בנייה, עבודות שיפוץ ועבודות הכשרת קרקע במקרקעין עד לסיום התביעה בתיק העיקרי .

מן המקובץ עולה כי בשלב טרומי זה לא הוצגו על ידי התובעת ראיות מובהקות לכך שהנתבע ביצע עבודות הכשרה המיועדות לצורך בניית מבנים חדשים לצורכי מרעה, חקלאות או מגורים אלא שלכל היותר בוצעו במקרקעין עבודות שיפוץ של מבנים ישנים (ככל הנראה , מחסנים) הניצבים בשטח , העברת אדמה המיועדת לגידול מטעים מתוך אתר בנייה ציבורי סמוך ושימוש בחלק קטן מהמקרעין לאחסון של ציוד בנייה וכלי רכב השייכים לחברו של הנתבע.

ודוק, זכות בר רשות עשויה להיות הדירה או בלתי הדירה – הכל על-פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. בין היתר יבחן משך הזמן בו מחזיק בר הרשות במקרקעין, מבלי שהבעלים ביקש לסלקו, מהות השימוש, היקף ההשקעה במקרקעין והאם השקעה הייתה על דעת הבעלים, בשיתוף עימו ועוד נסיבות דומות.  לבית המשפט סמכות לקבוע כי רישיון אינו ניתן לביטול על-ידי מעניקו או לקבוע לביטולו תנאים, אם מתחייב הדבר מהנסיבות ומעשיית צדק.

כאשר מתעוררת בפני בית המשפט טענה בדבר ביטול רישיון במקרקעין ומתבקש סילוק ידו של בעל הרישיון מהמקרקעין עקב כך על בית המשפט לבחון על פי נסיבות המקרה האם יהיה זה מן הצדק לאפשר לבעל המקרקעין לבטל את הרישיון והאם יש מקום להתנות את הביטול בתנאים. לעניין זה יתחשב בית המשפט, בין היתר בכוונת הצדדים לרישיון, בתנאי הרישיון, בצפייה שיצר בעל המקרקעין אצל בעל הרישיון, במידת הסתמכותו של האחרון על הרישיון שניתן ובנזק שנגרם לו עקב כך.

לעניין ביטול הרשות, יש להבדיל בין רישיון שניתן בתמורה לבין רישיון שניתן ללא תמורה. רישיון הניתן בתמורה ניתן לביטול אך ורק רק בכפוף לכך שמעניק הרשות (הבעלים) יפצה את בר הרשות על ההשקעות שהשקיע במקרקעין בעוד שבעת מתן רישיון ללא תמורה רשאי מעניק הרשות (הבעלים) לבטל את הרישיון בכל עת ובמקרה שכזה לבית משפט קיים שיקול דעת לבחון הנסיבות ושיקולי צדק ולהורות האם בנסיבות העניין מן הראוי לפצות את בעל הרישיון.

הגישה הנכונה הינה התחשבות במכלול הנסיבות הקיימות שהביאו להענקת הזכות. נסיבות אלו הן , בין היתר, סוג הנכס וטיבו, סוג השימוש במקרקעין, נסיבות היווצרות הזכות, התנהגות הצדדים וכוונתו הסובייקטיבית של בעל המקרקעין לעומת הציפייה הלגיטימית והסבירה של מקבל הרשות , אופייה של מערכת היחסים בין הצדדים שעמדה ברקע למתן הזכות, טיב התמורה הניתנת ומשך החזקה. גם כאן לאישיותו של נותן הזכות חשיבות גדולה, תוך אבחנה בין "נותן זכות" שהינו גוף כדוגמת מדינה לבין "נותן זכות" שהינו אדם מן השורה (ראה : מוטי בניאן, דיני מקרקעין עקרונות והלכות ( מהדורה שניה), 2004 עמ' 396; תמ"ש (חיפה) 57370-11-12 ח.ד. נ' ח.א. ואח' מיום 31.12.2019 והאסמכתאות דשם) .

במסגרת רישיון מכללא נכללים מצבים של שתיקתו ואי-מחאתו מצד הבעלים על ההחזקה של פלוני בנכס או על השימוש שהוא עושה בנכס כאשר בנסיבותיו של המקרה ניתן היה לצפות את התנגדותו. במצבים אלו ההחזקה או השימוש הושגו במעשה עוולה של הסגת גבול במקרקעין ברם השלמתו של בעל המקרקעין עם נוכחותו של פלוני בנכס מניחה עם עבור הזמן את הסכמתו שבשתיקה לאותם שימושים (ראה : ע"א 3846/13 מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל נ' היפר-חילף ואח' מיום 21.7.2015) .

ומהתם להכא: אין מחלוקת כי במקרה זה ניתן לנתבע במהלך השנים רישיון מכללא לשימוש במקרקעין לצורכי מרעה אולם במהלך השנים האחרונות עיקר השימוש בקרקע הוסב על ידי הנתבע בשל צורכי השעה ממרעה לשימוש חקלאי (גידולי פלחה).

עיון מדוקדק בשלל פסה"ד אשר ניתנו בעניינם של הצדדים, ובעיקר בפסק הדין אשר ניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי בחיפה (כב' השופט ג'השאן) בשנת 2017, מלמד על כך שהנתבעת הייתה מודעת לכך שהנתבע/משיב עושה שימוש מעורב במקרקעין של מרעה וגידולי חקלאות (פלחה) וכי כלל הערכאות אשר דנו במחלוקות השונות אשר התגלעו בין הצדדים לא רק שלא אסרו על עשיית שימוש חקלאי במקרקעין וכן גם על שימושים אחרים שאינם חקלאיים, כגון אחסון של ציוד כבד, אלא שהדגישו את הנזק הרב אשר עלול להיגרם לנתבע כתוצאה מפינויו של הנתבע מהמקרקעין בלא צו שיפוטי מתאים למרות שהינו מגדל מטעי עצים במקרקעין (ראה : סעיפים 37 ו - 43 לפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מיום 2.3.2017) .

זאת ועוד, בהינתן העובדה שהתובעת מודעת במשך מספר שנים לכך שהנתבע הסב את השימוש בנחלה ממרעה בקר לשימוש חקלאי של גידולים /מטעים, ולא פעלה ברבות השנים להבהיר בפני הנתבע כי היא אינה מסכימה לכך שהנתבע יעשה שימוש במקרקעין לצרכים חקלאיים על פניו אינה חוסמת את האפשרות לביצוע עבודות הכשרת הקרקע לאותם צרכים חקלאיים אשר הנתבע התייחס אליהן בסעיף 18 לתצהירו או לחילופין לעשיית שימושים הכרחיים אחרים דוגמת גידור , שיפוץ מבנים קיימים המשמשים לאחסון או לגידול תוצרת חקלאית וכו' .

במקרה דנן עסקינן בסכסוך ארוך שנים בין הצדדים כך שבשלב טרומי זה לא ניתן לקבוע מסמרות בסוגיית סיכויי קבלת התביעה מבלי שנשמעו עדויות העדים הרלוונטיים בנוגע למהות העבודות אשר בוצעו במקרקעין, ובנוגע למערכת היחסים וההסכמות אשר הותוו בין הצדדים לאחר שהנתבע/משיב בחר להסב את השימוש בנחלה ממרעה לחקלאות כך שנכון להיום אין מקום לקבוע באופן מובהק כי סיכויי ההצלחה בתובענה נוטים לטובת התובעת.

מאזן הנוחות :

כאמור מעלה, המשיב מנמק את יסוד "מאזן הנוחות" כחלק מעקרון העל של אי פגיעה באינטרס הציבורי ואיסור בנייה במקרקעי הציבור מבלי שקיבלו את אישור בעלי המקרקעין לכך , דא עקא , שבמקרה זה הנזקים אשר ייגרמו למבקשת/תובעת ולשיקולים הציבוריים הכלליים באם לא יינתן הסעד הזמני נדחים מפני הנזק אשר עלול להיגרם לקניינו האישי של המשיב/נתבע ולמשלח ידו.

זכות הקניין הינה אמנם זכות יסוד חוקתית כאמור בהוראת סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ברם אין מדובר בזכות מוחלטת (ראה : בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל מיום 9.6.2005) ובוודאי בעת שקניינו הפרטי של אדם , שאותו הינו מטפח במשך שנים א רוכות, עלול להיפגע באופן חסר תקדים ככל שיינתן צו מניעה מן סוג המבוקש (ראה בעניין גם סעיף מספר 43 לפסה"ד אשר ניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי בחיפה מיום 2.3.2017) ולכן בנסיבות העניין סבורני כי לא ניתן לקבוע שמאזן הנוחות בענייננו נוטה באופן מובהק לטובת התובעת , בהינתן אופייה המורכב של המחלוקת הנוגעת לענייננו.

כאשר מנוהל הליך מקביל, כאשר מדובר במחלוקת ארוכת שנים, ופסקי דין קיימים אך ישנו קושי ניכר ומהותי במימושם, וכאשר ממילא עד לפינויו של הנתבע, לא תעשה התובע שימוש במקרקעין, בעוד דורשת היא למנוע שימוש חקלאי מאת הנתבע, (כל זאת, כאשר גם שאלת השיהוי מטריד, מקום שנקיטת ההליך עוכבה במספר חודשים כעולה מדוחות הפיקוח) הלכה למעשה, מאזן הנוחות נוטה לטובת הנתבע/משיב.

סוף דבר :

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים שהובאו בפני וכן גם את קביעותיהם של המותבים הרבים אשר נדרשו למחלוקת הנוגעת לענייננו הרי שבנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה הנני מוצא לנכון לקבל את הבקשה למתן צו מניעה זמני באופן חלקי בלבד, ולאסור על הנתבע לבצע עבודות של בנייה חדשה במקרקעין או עבודת בניה שאינה קשורה לעבודות בעלות אופי חקלאי גרידא.

עם זאת, מובהר בזאת כי עד לתום ההליך העיקרי הנתבע רשאי לבצע במקרקעין עבודות תחזוקה והכשרה החיוניות לצורך ביצוע העבודות החקלאיות אשר מתבצעות במקרקעין ובכלל זאת תחזוקה נדרשת של מחסנים קיימים, הובלת אדמה חקלאית אל תוך המקרקעין, הכשרת הקרקע לצרכים חקלאיים בלבד , תיקון והקמת גדרות , הקמת חממות וכו'. למען הסר ספק מובהר כי פקחי התובעת יורשו להיכנס בכל עת אל תוך המקרקעין ולתעד את מעשי הנתבע , על מנת לוודא כי הצו המצומצם כאמור, מקוים בפועל. .

הואיל והליך זה הובא בפני במסגרת כוננות לשופט תורן, ובשל שינוי בסדרי עבודתי, המזכירות תביא ההליך העיקרי בפני כב' הנשיא, על מנת שייקבע המותב אשר ידון בהליך העיקרי.

ניתנה היום, כ"ג אב תש"פ, 13 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.