הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 63648-12-17

מספר בקשה:5
בפני
כבוד ה שופטת עידית וינברגר

מבקשים

  1. יוניק א. פרסום ויחסי ציבור בע"מ
  2. עו"ד אמיר בירמן

נגד

משיבים

  1. אורי שגיא
  2. ציפורה רוט גוטנמכר
  3. רונן אזולאי
  4. מאיר רוט

החלטה

בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות .
עסקינן בתביעה כספית ותביעה למתן סעדים הצהרתיים וצווי עשה.

לטענת המבקשים, עילות התביעה כנגד מבקשת 1, מהן נגזרות כל עילות התביעה נגד המבקש 2, נשענות על הסכם הלוואה שנכרת ביום 26.6.09. על פי ההסכם, לטענת התובע היה על המבקשת 1 להשיב לו את סכום ההלוואה בתוך 6 חודשים מיום הכריתה. משמע כל עילות התביעה התגבשו כבר ביום 26.12.09. עוד טוענים המבקשים כי על פי תנאי ההסכם, תקופת ההלוואה נקבעה על פי תנאיו של ההסכם שנכרת עם משפחת רוט, לפיו תיפרע ההלוואה מתוך מימוש זכויות הלווה במשק החקלאי תוך 6 חודשים לפי המוקדם מביניהם. לפיכ ך, מיום גיבוש עילות התביעה ועד להגשתה חלפו למעלה מ-7 שנים. מוסיפים המבקשים כי אף אם נחמיר בלוח הזמנים, לרעתם, אזי ניתן לבחון את מועדי התשלומים שהועברו מעבר לסך של 800,000 ₪, כלומר את הסכומים שהועברו לכאורה על פי תנאי ההסכם השני בימים 31.8.09, 30.12.09 וביום 8.3.10, עדיין נימצא במצב לפיו חלפו למעלה מ-7 שנים מהיום שחלפו 6 חודשים ממועד התשלום האחרון ועד להגשת התביעה.

התובע מתנגד לבקשה. כטענה מקדמית, הפנה התובע לכך שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר. לגופה של הבקשה, טען התובע כי יש לדחותה ככל שהיא מתייחסת לסעדים ההצהרתיים להם עתר. שכן, סעדים אלו, התבקשו על בסיס המחאת זכות בלתי חוזרת שניתנה לטובת התובע ועל בסיס ההסכם בין התובע למבקשת 1, שאינן שנויים במחלוקת. לפיכך, כל עוד לא יכפרו המבקשים בזכותו של התובע על פי מסמכים אלו, לא יתחיל מניין ההתיישנות. באשר לתביעה הכספית, טוען התובע כי המבקשים אינן מתייחסים לטענות התובע בנוגע להתחייבויותיהם להחזיר לתובע את כספי ההלוואה במועדים מאוחרים לאלו שצוינו בהסכמים, וגם נמנעו מלהתייחס לתשלומים ששילמו לתובע במועדים שונים על חשבון החזר ההלוואה, לרבות בשנים 2010-2011 , כאשר בסה"כ העביר מבקש 2 לתובע סך כולל של 600,000 ₪ כפי שעולה ממסמכים בנקאיים שצורפו לתביעה. לטענת התובע ביצוע תשלומים אלו ע ל חשבון החוב מהווה הודאה במקצת הזכות לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות ולכן יש לחשב את תקופת ההתיישנות החל מיום ביצוע התשלום האחרון ביום 5.12.11. עוד טוען התובע כי מבקש 2, ערך במהלך אחת הפגישות ביניהם בחודש נובמבר 2015, תרשומת בכתב ידו , ב ה ציין אבני דרך להחזר כספי ההלוואות. תרשומת זו מהווה הודאה בכתב בקיום זכות התובע ולכן יש ל מנות את תקופת ההתיישנות, לכל המוקדם , מחודש 11/2015. תרשומת זו בתוספת התחייבויותיו החוזרות של מבקש 2 להחזיר את החוב ואי עדכונו בהשתלשלות העניין בתיק ההוצל"פ , מהווים, לטענת התובע , גם הטעיה ביודעין העוצרת את מרוץ ההתיישנות בהתאם לסעיף 7 לחוק ההתיישנות. מוסיף התובע וטוען, כי בגין התנהלותו של מבקש 2 לרבות רשלנותו הנמשכת ומחדליו, שעל חלקם נודע לו רק בשנת 2015, יש להחיל במקרה זה גם את סעיף 8 לחוק ההתיישנות העוסק בהתיישנות שלא מדעת.

בתשובת לתגובת התובע, הוסיפו וטענו המבקשים, כי התובע אינו מתמודד עם השאלה המשפטית שבבסיס הבקשה, התיישנות לפי המועדים שנקבעו בהסכם ההלוואה ולא עם התנאי המונע ממנו לתבוע את מבקשת 1. ל טענת המבקשים, למעשה מבקשת 1 יצאה מהתמונה ואין חולק כי הליכי המכר לא הסתיימו ולכן הכספים הנמצאים בקופת ההוצאה לפועל טרם חולקו. לפיכך, קיומו של כתב המחאת הזכות אינו מהווה ספירה מחדש של מועדי התיישנות ביחס למבקשים. גם הכספים שהועברו אל התובע , הועברו בהתאם לכתב המחאת הזכות. עוד טוענים המבקשים כי התרשלות בייצוג כטענת התובע, מהווה עילת תביעה של המיוצג, קרי המבקשת 1 או המשיבים 3 ו-4 ולא של צד ג' הנושה של המיוצג. גם אם הטענה מתייחסת לייצוג במסגרת הסכם ההלוואה, הרי שפעולת הייצוג נעשתה לפני למעלה מ-7 שנים. מוסיף וטוען המבקש, כי המסמך שנטען כי נכתב בכתב ידו, אינו זכור לו ואינו ברור. עוד טוען המבקש כי הוא שימש כנאמן וצינור להעברת כספים מאת המשיבים לתובע כאשר חלק מהכספים שהועברו יתכן והם חלק מהתחשבנות בתיקים אחרים בהם ייצג את התובע. המבקשים טוענים כי אין תחולה לסעיפים בחוק ההתיישנות, אליהם הפנה התובע.

דיון והכרעה
כלל הוא, כי בית המשפט ינקוט משנה זהירות, בבואו להורות על סילוק תביעה על הסף, ומקום שקיימת אפשרות, ולו קלושה, שהתביעה תתקבל והתובע יזכה בסעד המבוקש, אין נועלים את שערי בית המשפט בפניו.
לעניין זה ראו: ע"א 335/78 יוסף שאלתיאל ואח' נ' אריה שני ואח', פ"ד לו(2), 151.
על בית המשפט לבחון רק את הכתוב בכתב התביעה, תוך הנחה כי ככל שתוכחנה הטענות שבו, יהא בכך די כדי לזכות את התובע בסעדים להם הוא עותר. בספרו של א' גורן, סדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט - 2009 (בעמ' 171) נאמר בהקשר זה, כך:
"אמצעי חמור זה יש להפעיל בזהירות רבה ורק במקרים שבהם ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על-יסוד הטענות שבתביעתו, את הסעד שאותו הוא מבקש" (ר' גם: ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פד"י לז(4) 721, 724, י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ירושלים-1995 384-383)).

טענות התובע בנוגע לתחולתם של סעיפי בחוק ההתיישנות, המפסיקים את מרוץ ההתיישנות ומשעים את מניין תקופת ההתיישנות , נשענות על טענות שהועלו על ידו ב מסגרת כתב התביעה ועל נספחים שצורפו לכתב התביעה (כגון סעיף 49 ו-52 לכתב התביעה ונספחים י"א ו- י"ב).
בשלב זה, אין בית המשפט בוחן אם יעלה בידי התובע להוכיח את טענותיו, ו עליו רק לבחון, האם במידה שיוכחו כל הטענות העובדתיות בכתב התביעה, יהא התובע זכאי לסעד ים נגד המבקשים.

טענות התובע לפיה קיימת הודאה בכתב מצד המבקשים בזכותו, או לפחות הודאה במקצת הזכות מעצם ביצוע תשלומים על חשבון החזר ההלוואות, וכן הטענה להטעיה ביודעין ע"י המבקש , או הטענה כי עילת התביעה התגלתה לו רק בשנת 2015, הינן טענות המצריכות בירור עובדתי לשם הוכחתן או הפרכתן.
הלכה היא ש לא תסולק תביעה על הסף כשנחוצים בירורים עובדתיים כדי לעמוד על התשתית הרלבנטית, לרבות בסוגיית ההתיישנות עצמה.
ראו לעניין זה: ע"א 9063/12 עזבון המנוח הוראס ריכטר ז"ל נ' Harvey Delson (05.09.17), שם נפסק כי:
"כאשר הבירור העובדתי-ראייתי בתביעה עשוי להשליך על אופן ההכרעה בסוגיית ההתיישנות אין לדון בשאלת ההתיישנות כטענת סף ...
מכאן נובע, שכאשר על פני הדברים מתגלית מחלוקת (או מחלוקות) בין הצדדים בעניינים עובדתיים הקשורים בשאלת העילה, או בסוגיית ההתיישנות – אין מקום לדחיית התובענה על הסף "
נפסק עוד כי, לעיתים, עצם היקף הטענות העובדתיות של הצדדים, לרבות הבקשה והתגובה עצמן, יש בהן כדי להצדיק את דחיית הבקשה לסילוק על הסף .
ברע"א 2387/13 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (26.12.2013), נקבע בהקשר זה, כך:
"הבקשה והתגובה לה עמוסות טענות ועובדות, כמו גם כתבי טענותיהם של הצדדים שהוגשו לבית משפט קמא. נתון זה לבדו עשוי להעיד כי עסקינן בתביעה שנדרש לבררה תחילה בדיון ושמיעת ראיות טרם הכרעה".

מאחר וכתב התביעה, וטענות הצדדים כפי שהן מופיעות בבקשה בתגובה ובתשובה לתגובה, מצריכות בירור עובד תי, מן הראוי שכל טענות הצדדים תתבררנה במסגרת הדיון לגופו, תוך מתן הזדמנות נאותה לצדדים להביא ראיותיהם.

לאור האמור, הבקשה נדחית.
המבקשים יישא בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ח, 25 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.