הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 62964-03-19

בפני
כבוד ה שופטת מירב קלמפנר נבון

תובעת

קראיזיר בע"מ ח.פ. 513075929
ע"י ב"כ עוה"ד לוטוף אבו חליל ואח'

נגד

נתבעים

1.אמאל מוחמד זגייר ת.ז. XXXXXX209
2.עזיז מוחמד זגייר ת.ז. XXXXXX301
ע"י ב"כ עוה"ד שמעון צח ואח'

פסק דין

לפני תביעה בגין הפרת זכויות קניין רוחני.

  1. לתובעת סימנים מסחריים בבעלותה הרשומים כסימני מסחר 172670 המיועדים לשימוש בהלבשה, הנעלה וכיסוי ראש. לטענת התובעת, מוצריה בהם נעשה שימוש בסימן המסחרי, זוכים למוניטין רב בישראל ובעולם.
  2. לטענת התובעת, הנתבעים מוכרים בגדים אותם הם מציגים כבגדים מקוריים של התובעת תוך גניבת עין. לטענתה, סימן המסחר בו עושים הנתבעים שימוש שאינו מורשה ושלא כדין, מעוצב בצבע ובגופן זהים לסימנה המעוצב של התובעת. כל זאת, באופן שנועד להטעות את הצרכן לחשוב כי הוא רוכש ממוצרי התובעת.
  3. לטענת התובעת, מהווים מעשי הנתבעים הפרת סימן מסחרי רשום, עוולה של גניבת עין והתעשרות שלא כדין. מכירת הבגדים מאיכות ירודה וללא פיקוח ובקרה של תקינה, מהווה סכנה ממשית לצרכנים הרוכשים אותם. כן, מהווה הדבר לטענת התובעת, פגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שלה שכן צרכנים הרוכשים מוצר מאיכות ירודה מתאכזבים מהתובעת ומאבדים את אמונם בה. לטענת התובעת, הנתבעים אינם מורשים למכור את מוצריה המקוריים של התובעת.
  4. התובעת טוענת כי נעשה שימוש במגוון מרכיבים במוצרי הנתבעים על מנת להטעות את הצרכנים לחשוב כי מדובר במוצרי התובעת. כך למשל התווית, האריזה וסימון המידה, הטבעת תבליט על גבי המוצר עצמו, העתקת שם סדרת דגמי התובעת והטבעת כתוביות היוצרות קונוטציה למוצרי התובעת.
  5. לטענת התובעת ביום 2/10/18 רכש נציג התובעת את המוצר המפר בחנות הנתבעים, לאחר שהבחין בו בחלון הראווה של החנות והבחין במוצרים מפרים נוספים בחנות. עוד טוענת התובעת כי לאחר שפנתה במכתב התראה אל הנתבעים, פנה אליה מי מטעמם בשיחה מאיימת והעלה כלפיה טענות שונות.
  6. התובעת טוענת כי הופר סימן המסחר שלה בעת שנעשה בו שימוש ללא היתר בידי הנתבעים. כן, עושים הנתבעים על חשבונה עושר ולא במשפט. לטענתה, מופר חוק עוולות מסחריות באמצעות גניבת עין בידי הנתבעים וכן בעת מכירת מוצרים מזויפים וזולים מהווה הדבר התערבות לא הוגנת המכבידה על התובעת , המוכרת את מוצריה המקוריים במחיר התואם את איכותם והמוניטין שלה. הנתבעים מתרשלים כלפי התובעת ופוגעים כך במוניטין שלה ובגין כל אלו עתרה התובעת לחיובם של הנתבעים בסך אותו העמידה לצרכי אגרה על 100,000 ₪.
  7. הנתבעים טענו כי הסימן המסחרי המופיע על מוצרי התובעת , שייך בכלל למר לואי חידרי ולא לתובעת ומכאן כי כלל אין לה יריבות עם הנתבעים. לטענתם, אין דמיון או זהות בין המוצר הנטען כמפר את זכויות היוצרים לבין סוג מוצר התובעת ובכך למעשה נשמט הבסיס לתביעת התובעת.
  8. לטענת הנתבעים, תובעת התובעת פיצויים בגין פגיעה במוניטין, עגמת נפש, הפרת סימן מסחרי, השבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט וזאת מבלי לפרט את הסעד המבוקש ומשכך דין תביעתה בגין עילות אלו להידחות.
  9. הנתבעים טוענים כי התובעת לא הוכיחה טענתה למוניטין רב בישראל ובעולם וכן לא הוכיחה התובעת "דמיון מטעה" בהתאם לשלושת המבחנים אשר נקבעו בפסיקה, דהיינו מבחן המראה והצליל, מבחן הסחורות וחוג הלקוחות ומבחן נסיבות העניין. לטענת הנתבעים אף לא הוכח קיומה של עוולת גניבת עין. לטענתם, הם מוכרים בחנותם פרטי לבוש זולים ופשוטים והם אינם מכירים את המותג קראיזר. לטענתם, רוב הצרכנים בכפר בו מצויה החנות, אינם מכירים מותג זה. לטענתם, החולצה נושא התובענה, ה תקבלה כמתנה בידי בנם של הנתבעים, אך מאחר והיא לא מצאה חן בעיניו, העבירה לאביו על מנת שימכור אותה בחנותו. המדובר במוצר יחיד מסוגו בחנות ואותו נציג תובעת, ביקר בחנות הנתבעים פעם אחת בלבד תוך מטרה להפלילם ולמנוע תחרות לחנות עתידית אשר תפתח התובעת בכפר.
  10. לטענת הנתבעים, לא הוגשה בקשה למתן צו מניעה כנגדם ואף התובעת המתינה עם תביעתה שישה חודשים מאז ההפרה הנתבעת ועד אשר הוגשה תביעתה. מכאן כי לא בוצעה כלל מכירה של מוצרי התובעת בחנות הנתבעים ואף התובעת הייתה מודעת לכך. לטענתם , התובעת לא הוכיחה את קיומן של כל עילות התביעה המצוינות על ידה ומשכך, עתרו לדחיית התביעה כנגדם.
  11. הצדדים מילאו ידיי להכריע בסכסוך על דרך הפשרה בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.
  12. לאחר ששמעתי את עדי הצדדים ושקלתי טענותיהם, אני מחייבת את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪. כן יישאו הנתבעים 1-2 בהוצאות התובעת בסך 2000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2500 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
  13. נוכח אופן סיום ההליך, ניתן בזאת פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה והמזכירות תשיב לתובעת באמצעות בא כוחה את המחצית השנייה של האגרה אשר שולמה.
  14. פסק הדין ניתן לאחר שקילת טענות הצדדים ללא נימוקים כפי המקובל והראוי בפסיקה על דרך הפשרה.

ניתן היום, ד' שבט תש"פ, 30 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.