הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 625-03-17

בפני
כבוד ה שופט אפרים צ'יזיק

תובעת

צ'רלטון בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר כצנלסון ואח'

נגד

נתבע

שלום יוסף
בעצמו

פסק דין

בפניי תובענה כספית מיום 1.3.2017 בסך של 85,000 ₪.

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובעת הינה חברה פרטית המאוגדת כדין בישראל ומתמחה בהפקת שידורי ספורט בעבור גופי שידור ציבוריים ופרטיים כאחד המוסמכים לשדר על פי דין במדינת ישראל בהתאם להיתרים הרלוונטיים מטעם משרד התקשורת. הנתבע הינו בעל עסק לממכר מזון על טיילת חוף ימה של העיר חיפה.

בתאריך 12.6.2016 תיעד חוקר פרטי מטעם התובעת, מר גיא בן-יוסף, כי הנתבע שידר בעסקו בשעה 20:15 בערב את משחק הכדורגל אשר שוחק באותה עת בין נבחרת פולין לבין נבחרת צפון – אירלנד במסגרת טורניר הכדורגל " יורו 2016" , אשר התקיים בין התאריכים 10.6.2016 ועד 10.7.2016 , אותו שידרה זכיינית ערוץ 2 - חברת " רשת מדיה בע"מ" (ראה : עדותו של מר בן-יוסף מיום 7.6.2018 בעמוד 3 שורות 16 – 20 לפרוטוקול).

התובעת טוענת כי כחודש ימים לאחר מכן בתאריך 6.7.2016 נשלח לנתבע מטעם בא כוחה מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים, המתרה בפני הנתבע כי ככל שהאחרון לא ייפנה אל המוקד הטלפוני שלה בתוך יומיים ויסדיר את רכישת רישיון הקרנת משחקי הטורניר, או אז יינקטו כנגדו הליכים משפטיים.

לטענת התובעת, בשידוריה מושקע ממון רב, ולכן החלטתם של בעלי עסקים פרטיים לשדר את המשחקים בפני קהל לקוחותיהם מבלי לקבל רישיון מתאים מטעמה, מהווה פגיעה חמורה בזכויות היוצרים שלה, ולכן בעשותו כן איפשר את הצגת שידור הספורט מבלי לקבל רישיון מתאים מטעם התובעת תוך פגיעה בזכויות הקניין הרוחני שלה.

התובעת מוסיפה וטוענת כי בפסיקת בתי המשפט נקבע שאין נפקא מינא האם מדובר במשחק כדורגל אשר שודר במסגרת ערוץ ציבורי או לחילופין במסגרת ערוץ שידור פרטי, ולדבריה, היא אף הגיעה להסכם עם איגוד המסעדות, הפאבים ובתי הקפה ולפיו כל עסק פרטי הפועל בתחום זה ומשדר באופן פומבי משחקים מהטורניר באופן המאפשר צפייה לקהל לקוחותיו, יידרש לשלם לה תמורה כספית לצורך הסדרת רישיון השידור.

עוד טוענת התובעת, כי תוכן הסכם זה אף פורסם בכלי התקשורת בסמיכות זמנים למועד פתיחת הטורניר, וכי שידור המשחק בלא היתר מטעמה גרם לה להפסד כספי כתוצאה מאי מכירת רישיון השידור, לאחר שקהל לקוחותיו של הנתבע בחרו להגיע אל העסק באופן מיוחד מתוך מטרה לצפות במשחק בין כתלי העסק.

מטעם התובעת העיד מנהל מחלקת העסקים של התובעת, מר אלכס וינשטיין, אשר התייחס הן בתצהירו והן בעדותו בביהמ"ש בפירוט רב לפלטפורמות השידור השונות בהן משדרת החברה, למורכבותן של אותן הפקות, ולפסיקות שונות בהן נקבע כי גם עסקים פרטיים בתחום המסעדנות המציבים בפרהסיה בשטח העסק מסך טלוויזיה אשר מאפשר צפייה במשחקי ספורט מצריך רכישת רישיון שידור מתאים טרם תחילת השידור.

בנוסף לכך, ציין מר וינשטיין כי ככל שהנתבע היה מסדיר את רישיון שידור המשחקים מבעוד מועד הרי שלאור גודל מבנה העסק היה עליו לשלם לתובעת 14,000 ₪ בצירוף מע"מ וכי ביקורו החד פעמי והאקראי של החוקר הפרטי בעסק מלמד על כך שלקוחות עסקו של הנתבע יכלו לצפות במשחקים לכל אורך תקופת הטורניר מבלי שהנתבע הסדיר את רישיון הצפייה באותם משחקים ( ראה : עמוד 4 שורות 5 –13 לפרוטוקול ; סעיף 31 לתצהיר).

התובעת אף הפנתה את ביהמ"ש לכתב העמדה אשר הוגש על ידי היועץ המשפטי לממשלה במסגרת תובענה ייצוגית בתיק מספר ת"צ 11067-08-16 בעניין תביעתו הייצוגית של מר יוסף סמכי ( מפגש ברלין) כנגד התובעת, אשר תלוי ועומד בימים אלו בפני בימ"ש המחוזי מחוז מרכז, בנוגע לדרישתה של התובעת מבעלי פאבים ומסעדות רבים לשלם לה סכום כספי בשיעור של 5000 ₪ בצירוף מע"מ לצורך קבלת היתר מתאים לשידור משחקי טורניר " יורו 2016" .

על פי עמדת היועץ המשפטי לממשלה, קליטה מהאוויר של שידורים ללא תשלום מצריכה את בתי המשפט לבחון כל מקרה לגופו, טרם הקביעה האם מדובר בהפרה של זכויות היוצרים, או שמא אותם מעשים חוסים תחת החריגים הרלוונטיים, וזאת גם אם מדובר במשחק ספורט אשר משודר בערוץ פתוח לציבור.

התובעת מציינת בסיכומיה כי העמדת המשדר בפרהסיה לצורך צפייה חופשית של לקוחות העסק במשחקי הכדורגל של הטורניר מהווה הפרה בוטה של הוראת סעיף 4 לחוק זכויות יוצרים אשר עוגנו כיצירה מקורית במסגרת פסה"ד בעניין ע"א 9183/09 THE FOOTBALL ASSOCIATION PREMIER LEAGUE LIMITED נ' פלוני מיום 13.5.2012 .

עוד טוענת התובעת, כי בהתאם למבחנים אשר הותוו בפסיקת ביהמ"ש העליון, די בכך שהתובעת השקיעה בשידוריה ממון, מאמץ ויצירתיות מינימאליים על מנת לקבוע כי מדובר ביצירה מקורית ודרמטית המוגנת בזכויות יוצרים וכי זכות זו הופרה בריש גלי בשל הצבת מכשיר הטלוויזיה בפומבי בפני קהל לקוחות המסעדה אשר משתנה חליפות במהלך שעות פתיחתה של המסעדה.

התובעת אף הפנתה את ביהמ"ש למספר פס"ד אשר יצאו מלפני ביהמ"ש בהם נקבע כי השמעת מוזיקה ו/או מתן אפשרות בידי לוקחות העסק לצפות במכשיר הטלוויזיה בלא היתר מתאים מהגוף המשדר מהווה הפרה של זכויות היוצרים, גם אם מדובר בהעברת שידור של ערוץ " פתוח לציבור", ולכן יש מקום לפצות את התובעת בפיצוי סטטוטורי בהתאם להוראת סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים, המזכה את הנפגע בפיצויים בסכום של עד מאה אלף ש"ח בגין כל הפרה והפרה בנפרד.

מנגד, טוען הנתבע כי מעולם לא קיבל לידיו מכתב התראה מהתובעת וכי אין מדובר ביצירה מקורית אלא במשחק אשר הופק על ידי תחנה זרה ושודר בפועל בערוץ ישראלי ציבורי, ולכן ברי כי לא הושקעו על ידי התובעת משאבים כספיים ואנושיים מיוחדים כפי הנטען.

הנתבע טוען כי התובעת לא הוכיחה שיש לה זכויות יוצרים ביצירה ולכן כל עוד בעלת זכויות היוצרים המקורית ( UEFA) לא צורפה כתובעת נוספת הרי שדי בכך כדי לדחות את התביעה.

עוד טוען הנתבע כי התובעת לא הוכיחה שהוא הפיק רווח כספי כתוצאה מהצגת השידורים, וכי תדפיס ריכוז הכנסותיו מלמד על כך שמחזור רווחיו קטן בהשוואה לתקופה הקודמת למועד שידור הטורניר.

הנתבע מוסיף ומציין כי הסרטון אותו צילם החוקר הפרטי ממרחק רב, שהינו סרטון קצר ביותר באורך של ארבעים שניות בלבד, מלמד על כך שהסועדים כלל לא התעניינו במשחק ואף ישבו בריחוק רב ממכשיר הטלוויזיה.

לדבריו, המשחק נקלט במכשיר הטלוויזיה שלו באמצעות ממיר מסוג " עידן פלוס", המשמש לקליטת שידורי טלוויזיה מתחנות שאינן גובות מצופיהן דמי מנוי, וכי מדובר במסעדה קטנה אשר אינה פעילה לכל אורך ימי השבוע.

דיון והכרעה :

בענייננו, אין כל מחלוקת על כך שבתאריך 12.6.2016 שודר בבית העסק של הנתבע משחק כדורגל ולכן סלע המחלוקת בענייננו מתמקד בשאלה האם מדובר ביצירה מוגנת אשר לתובעת זכויות יוצרים בה . ככל שהתשובה לכך הינה חיובית יש להידרש לשאלה האם שידור של המשחק הספציפי בבית העסק של הנתבע עולה כדי הפרת זכויות היוצרים של התובעת במשדר, למרות שמדובר במשחק אשר שודר בערוץ "פתוח לציבור" .

צילום אירועי ספורט והפקתם לאחר רכישת הזכויות מבעל הזכות המקורי מוגנים בזכות יוצרים ואף הוכרו כ"יצירה דרמטית" או " יצירה אמנותית" (ראה : דנ"א 6407/01 ערוצי זהב נ' Tele Event Ltd מיום 16.6.2004 ; ע"א 9183/09 The Football Association Premier League Limited נ' פלוני מיום 13.05.2012); ע"א 5097/11 טלראן תקשורת (1986) בע"מ נ' צ'רלטון בע"מ מיום 2.9.2013).

מתצהירו של מר וינשטיין על נספחיו עולה כי למרות שמשחק הכדורגל אשר שודר בערוץ 2 צולם בחו"ל על ידי צוות צילום מטעמה של UEFA, הרי שהלכה למעשה התובעת היא זו אשר הייתה אמונה על התאמת השידור לטובת קהל היעד הישראלי, באמצעות העזרות בצוות הטכני ובצוות המקצועי, ולכן יש לבחון האם התנהלות הנתבע מהווה הפרה של הוראת סעיפים 13 ( ביצוע פומבי) ו – 14 ( שידור) לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח – 2007 .

במקרה דנן אין מחלוקת על כך שקהל לקוחותיו של הנתבע היה יכול לצפות על נקלה בשידור המשחק, ולכן אין נפקא מינא האם הלקוחות אשר תועדו בעדשת המצלמה של החוקר הפרטי צפו במשחק או אם לאו, ודי בכך שהוכח כי מדובר בעסק המשרת קהל לקוחות מזדמן ובלתי קבוע בכדי להכריע שמדובר בשידור פומבי ( ראה: א(נתניה) 14226-09-09 צ'רלטון בע"מ נ' פיצוציות לב הרצל בע"מ מיום 5.2.2012 ; ( א(ת"א) 66737/03 הארגון היציג של המבצעים בישראל נגד דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ מיום 4.5.2005) .

לאור המקובץ לעיל, מצאתי כי ההקרנה עונה להגדרת " ביצוע פומבי" כהגדרת המונח בסעיף 13 לחוק זכויות יוצרים, ברם עדיין יש להידרש לשאלה האם הנתבע הפר את הוראת סעיף 14 לחוק זכויות יוצרים, בהינתן העובדה שמדובר בשידור של משחק אשר שודר במסגרת ערוץ " פתוח לציבור".

סוגיה זו טרם הוכרעה על ידי ביהמ"ש העליון וכאמור מעלה אף תלויה ועומדת בימים אלה בפני ביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז במסגרת אותה תובענה ייצוגית אשר והגשה כנגד התובעת. עם זאת , הגישה השלטת בפסיקת בתי המשפט , וזאת כפי העולה מחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, הינה כי חוק זכויות יוצרים אינו מבחין מבחינת הפרת הזכויות בין שידור של משחק ספורט המועבר באמצעות ערוצים ציבוריים לבין שידור המועבר באמצעות ערוצים פרטיים , ואף אינו מתנה את ההפרה בחובת תשלום עבור צפייה פרטית בתכנים אלו מאחר והתכנים המשודרים בערוצים הציבוריים (בדומה לערוצים המשדרים בתשלום) נועדו לעיני הפרט ולא לצורך משיכת לקוחות והשאת רווחי העסק (ראה : ע"א 28088-10-18 (מחוזי חיפה) צ'רלטון בע"מ נגד פרזי מיום 31.1.2019 ; א(חיפה) 25447-09-16 צ'רלטון בע"מ נ' זסטי כרמל - שותפות ואח' מיום 28.2.2019 ; א(ת"א) 42206-12-12 צ'רלטון בע"מ נגד גרוסקוב מיום 3.8.2017) .

משכך, הנני מקבל את עמדת התובעת ולפיה בהתאם להוראת סעיף 37 לחוק זכויות יוצרים היה על הנתבע לרכוש רישיון לצורך עשיית שימוש פומבי במשחק הכדורגל טרם שידור משחק הכדורגל וזאת בלא כל קשר לעובדה שהמשחק שודר בערוץ ציבורי הפתוח לציבור על פי היתר מתאים מטעם משרד התקשורת.

האם הנתבע נהנית מהגנת ה"מפר תמים" או שמא האם יש מקום לחייבו בפיצוי בשל "הפרה תורמת" ?

סעיף 58 לחוק זכויות יוצרים קובע, כי ככל שהמפר לא ידע ולא היה עליו לדעת במועד ההפרה שקיימת זכות יוצרים ביצירה , אזי אין לחייבו בתשלום פיצויים עקב ההפרה . עם זאת , לצורך קביעה כי מדובר ב"מפר תמים" שומה על המפר להוכיח כי לא ידע על הפרת זכויות היוצרים (תנאי סובייקטיבי) וכי לא היה עליו לדעת על ההפרה (תנאי אובייקטיבי) .

נטל ההוכחה על הטוען להיותו "מפר תמים" הינו נטל כבד, והטענה תתקבל רק מקום בו סביר היה להניח כי היצירה היא נחלת הכלל . לפיכך , אם אדם סבר בתום לב כי הפעולות שהוא עושה הן ביצירה שההגנה עליה כבר פקעה, או באובייקט שאיננו מהווה יצירה מוגנת בזכות יוצרים, הרי שהתרופות שייפסקו כנגדו לא יכללו פיצויים אלא אך ורק רק צו למניעת המשך השימוש ביצירה (ראה : ע"א 1248/15 Fisher Price Inc, נגד דוורון - יבוא ויצוא בע"מ מיום 31.8.2012; ע"א 8742/15 אסטרולוג הוצאה לאור בע"מ ואח' נ' שרון רון ( שטיבלמן) ואח' מיום 3.12.2017) .

בעניינו, התובעת לא הציגה ראיות המלמדות על כך שבבית העסק של הנתבע הוקרנו משחקים נוספים מהטורניר גם במועדים אחרים זולת המועד שבו תועדה ההפרה הספציפית מיום 12.6.2016 . יתירה מכך, מהימנה עליי גרסת הנתבע ולפיה במקלט הטלוויזיה שודרו בקביעות שידורי תחנת ערוץ 2 וכי הוא לא התכוון לשדר בכוונת מכוון את משחקי הטורניר לצורך "משיכת לקוחות" (ראה : עמוד 1 שורה 2 לפרוטוקול ; עמוד 2 שורה 18 לפרוטוקול ; סעיפים 6 ו - 10 לכתב ההגנה) וזאת לאור אופיו של העסק כעסק למזון מהיר המצוי לחופו של ים, ומאחר ומדובר במשחק אשר ממילא שודר בפומבי בערוץ 2, ואשר שידוריו התאפשרו לצפייה ללא עלות באמצעות מגוון נרחב של טכנולוגיות השידור הקיימות.

לא זו אף זו, טענת התובעת כי די בהודעות לעיתונות ובמכתבים אותם הפיצה בסמוך לתחילת שידורי טורניר הכדורגל כדי ללמד על כך שהנתבע היה אמור להיות מודע בפן האובייקטיבי להפרה. דא עקא, עיון באותן מודעות, אשר פורסמו בעיתון "מעריב" בלבד , מלמד על כך כי מדובר בהודעות לקוניות ביותר שאינן מבהירות כלל האם המודעה מופנית גם לאותם בעלי עסקים אשר הקרינו בעסקיהם את המשחקים ששודרו במסגרת הערוצים ה"פתוחים", או שמא אך ורק לבעלי העסקים אשר שידרו את המשחקים ששודרו במסגרת הערוצים בתשלום.

בנוסף לכך, לא נטען על ידי הנתבעת כי המכתב אותו צירפה לתצהירו של מר וינשטיין ואשר נשלח, לטענתה , לעסקים רבים (ראה : סעיף 26 ונספח 4 לתצהיר מר וינשטיין) נשלח בין היתר גם אליו והובא לידיעתו . יתירה מכך , גם טענתה של התובעת ולפיה היא הגיע להסדר עם איגוד בתי הקפה , הפאבים והמסעדות בנוגע להסדרת רישיונות השידור לא הוכחה כלל לאחר שלא הוצגה ולו בדל ראייה מצד התובעת אשר תומכת בטענה זו .

באשר לפן הסובייקטיבי, מהימנה עליי טענת הנתבע ולפיה מכתב ההתראה אשר נשלח אליו , לטענת התובעת , מספר ימים לפני סיום הטורניר לא נמסר כלל לידיו (ראה : סעיף 13 לכתב ההגנה) מאחר והתובעת לא טרחה לצרף לראיותיה אסמכתא המלמדת על כך שמכתב ההתראה אכן נמסר בפועל לידי הנתבע (כגון : אישור מסירה , תצהיר מטעם המוסר וכו') .

יתרה מכך, אף בהנחה שהייתי מוצא לנכון לקבל את טענת התובעת בנוגע להמצאת מכתב ההתראה לידי הנתבע בתאריך 6.7.2016 (ולא היא) הרי שלא ברור מדוע התובעת השתהתה יתר על המידה בכך שלא פנתה אל הנתבע כבר למחרת יום תיעוד ההפרה אלא רק בחלוף פרק זמן של 3.5 שבועות לאחר מכן ומבלי לפרט את עלות הרישיון השידור ודרך חישובו תוך הצגת דרישת התשלום כעניין אשר נתון למקח וממכר בלא קריטריונים ברורים.

יצוין, כי על פי החלטות המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין המשתייכת למשרד התקשורת, ישנם אירועי ספורט שהינם בבחינת "אירועים מוכרזים", אירועי ספורט אשר ראוי מבחינה ציבורית לקדם את נגישותם לכלל הציבור אשר אינו מנוי על שירותי צפייה בתשלום, בצורה זאת או אחרת, ויש עניין ציבורי נרחב בהם, וככל שאירוע זה נכלל במסגרת אותם אירועים, הרי שראוי שתהיה התייחסות שונה ומיוחדת לאירועים אלה; בין היתר, העובדה שמדובר בשידור המצוי בערוץ זמין ללא תשלום כלל, ושאינו דורש כל מנוי שהוא, מצביעה על כך כי באי המסעדה לא זכו לשירות מיוחד ולאטרקטיביות מיוחדת כתוצאה משידור המשחק; שונים היו הדברים אילו היה משדר הנתבע במסעדתו אירוע ספורטיבי המשודר בערוץ ייעודי למנויים, או אירוע שהינו "צפה ושלם", PPV, ואז ברור כי לא יכול היה ליהנות מהגנת המפר התמים.

אשר על כן, הנני קובע כי יש להחיל על הנתבע את הגנת המפר התמים מכח הוראת סעיף 58 לחוק זכויות יוצרים , תשס"ח – 2007 ומשכך הנני מוצא לנכון לפטור אותו מתשלום פיצויים עקב ההפרה.

זאת ועוד, הפסיקה הישראלית אימצה מהפסיקה האמריקאית את דוקטרינת ההפרה התורמת ועיגנה אותה אל תוך הדין הישראלי הן מכח חוק זכויות יוצרים והן מכח הוראת סעיף 12 לפקודת הנזיקין. לצורך הוכחת דוקטרינה זו נדרשת הוכחת קיומם של שלושת היסודות הבאים : האחד, הפרה בפועל של זכויות יוצרים בידי מפר ראשי , השני יה ידיעה ממשית או קונסטרוקטיבית של המפר התורם אודות ההפרה או אודות הנסיבות אשר יוצרות אותה והשלישית תרומה מצד המפר התורם להפרה, דהיינ ו עידוד, שידול , גרימה , סיוע להפרה השתתפות מהותית בהפרה (לרבות סיוע) או אי מניעתה ואי נקיטת אמצעים להפרתה מקום שיש לנתבע הזכות והיכולת למונעה (ראה : עו"ד טוני גרינמן, זכויות יוצרים (כרך ב') , מהדורה שנייה , התשס"ט – 2008 , עמ' 692 – 693) .

נוכח מסקנתי האמורה, סבורני כי למרות שהנתבע הפר את זכויות היוצרים של התובעת, הרי שהוא לא היה מודע כלל לכך שדרך התנהלותו עלולה להוות הפרה של זכויות היוצרים בשידור המשחק, וכי ההפרה הייתה אגבית ולא מכוונת – מקום שהצהיר כי מקלט הטלויזסיה פתוח תמיד במסעדה על אותו ערוץ, וזאת לכל הפחות עד למועד הגשת התביעה אשר הוגשה על ידי התובעת רק לאחר חצי שנה מסיום טורניר הכדורגל , ולכן ברי כי לא מתקיימת כל חבות מצידו של הנתבע כך שאין מקום לחייבו בפיצוי לטובת התובעת מכח עקרון משפטי זה .

סוף דבר :

התביעה נדחית.

נוכח קביעות פסה"ד ובהתחשב בעובדה שהנתבע לא היה מיוצג על ידי עו"ד אינני מוצא לנכון לחייב את מי מהצדדים בהוצאות משפט.

ניתן היום, ה' אדר ב' תשע"ט, 12 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.