הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 62475-05-19

מספר בקשה:1
בפני
כב' השופטת מעין צור

המבקשות

  1. מאיה שקולניצקי
  2. ילנה בכרך

נגד

המשיבה

אוקסנה (קסניה) לישצ'ינר

החלטה

בפניי בקשה למתן צו עשה זמני, המורה למשיבה להסיר פרסומים שנעשו על ידיה ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות אודות אירוע שהתרחש בגן הילדים שמנהלות המבקשות ביום 6.5.19 (להלן: "האירוע"), להימנע מפרסומים נוספים אודות האירוע, ולפרסם התנצלות והכחשה לפרסום.
הבקשה נוגעת לפרסום שפרסמה המשיבה אודות האירוע בפוסט באינטרנט. לטענת המבקשות, מדובר בפרסום משמיץ ורווי שקרים, הפוגע בשמן הטוב ובעסק שהן מנהלות.
הבקשה הוגשה מבלי שהוגשה תביעה, ומצוין בה כי בדעת המבקשות להגיש נגד המשיבה תביעה בגין פרסום לשון הרע.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, מן הטעמים המפורטים להלן.

אי הגשת תובענה
תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מסמיכה את בית המשפט "ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין". בפסיקה נקבע כי בהתאם לתקנה זו "נדרשים טעמים מיוחדים למתן סעד זמני טרם הגשת התובענה" (רע"א 3271/09 עזבון המנוחה רבקה מבורך ז"ל ואח' נ' אחמד סראחן ואח' (28.4.09) בפסקה 4 להחלטה).
במקרה זה המבקשות לא הצביעו על טעמים כלשהם, ובוודאי שלא על טעמים מיוחדים, המצדיקים מתן סעד זמני בלא שהוגשה תובענה.

דחיית הבקשה לגופה
בהתאם לתקנה 362 לתקנות, שניים הם התנאים שעל מבקש סעד זמני להוכיח על מנת לזכות בבקשתו: האחד – על המבקש להוכיח קיומה של זכות לכאורה שעל בסיסה זכאי הוא לסעד זמני עד תום הדיון. במסגרת זו על המבקש להצביע על סיכויים טובים לזכות בהליך העיקרי, או לכל הפחות על קיומה של שאלה רצינית העומדת לדיון. השני – על המבקש להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, דהיינו שהנזק שייגרם לו מאי מתן הצו עולה על הנזק שייגרם למשיב אם הצו יינתן.
בענייננו מדובר בבקשה הכרוכה בתביעה שעילתה הינה פרסום לשון הרע, והבקשה היא למנוע את הפרסום טרם בירור התביעה. ההלכה הפסוקה קובעת, שככלל אין להעתר לבקשה למניעת פרסום טרם התבררה תביעת לשון הרע, וזאת לנוכח משקלו הנכבד של חופש הביטוי:
"הסעד שהתבקש בפרשת אבנרי, כמו גם בענייננו, היה סעד של מניעת הפרסום בטרם התבררה תביעת לשון הרע. בענין סעד זה, ההלכה שנקבעה בפרשת אבנרי, ואשר אומצה בפסיקה מאז, קבעה כי ככלל, אין להעתר לבקשות למניעת פרסום בשלב המקדמי שכן בשלב זה - בו טרם הוכרע אם הפרסום אכן מהווה לשון הרע וטרם נקבעה אחריותו של המפרסם לפגיעה בשם הטוב - משקלו הנכבד של חופש הביטוי, והטעמים העומדים ביסודו, גוברים על החשש מפני הפגיעה בשם הטוב. כך, אלא אם בית המשפט משתכנע כי הגנתו של המפרסם היא הגנת סרק או שאין בפרסום ענין לציבור" (רע"א 10771/04 רשת תקשורת והפקות (1992) בע"מ ואח' נ' פרופ' משה אטינגר, פד נט(3) 308 (2004) (להלן: "עניין רשת תקשורת) בפסקה 6 להחלטה).
עוד נקבע בעניין רשת תקשורת:
"בשולי הדברים אציין כי בניגוד לכללים הנקוטים בידינו באשר לאופן הערכת סיכויי התביעה בבקשות "רגילות" לסעדים זמניים הרי שבמקרה של צו למניעת פרסום נדרש מהמבקש רף גבוה הרבה יותר. על המבקש להוכיח כי לא רק שהוא בעל סיכויים טובים לזכות בתביעת לשון הרע שיגיש נגד המפרסם אלא גם שהמפרסם לא יוכל להעלות בתשובה לתביעה כל טענת הגנה של ממש. הקושי לעמוד בנטל זה אכן מוביל למיעוט של מקרים בהם יינתן צו מניעת פרסום אך הן הקושי האמור והן תוצאתו מבוססים על ערכי היסוד הטבועים בשיטתנו ובמרכזם, הצורך להגן על חופש הביטוי" (פסקה 10 להחלטה).
במקרה זה, מעיון בבקשה על נספחיה עולה כי כל אחד מן הצדדים אוחז בגרסה שונה לגבי עובדות האירוע: בעוד שהמבקשות גורסות כי טיפלו בנכדה של המשיבה, המתחנך בגן הילדים שלהן, בצורה רגילה ומקובלת; גורסת המשיבה כי כלפי נכדה הופעל כוח שלא כדין, וכי התיאור שתארה בפוסט הינו אמת לאמיתה, ומשקף את התרחשות הדברים כהווייתם, ולכן עומדת לה הגנת האמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.
אין מדובר, איפוא, בתביעה שניתן לומר לגביה , בשלב זה, כי סיכוייה להתקבל גבוהים, ואפילו כי הסיכוי שתתקבל עולה על הסיכוי שתדחה.
בנסיבות אלה מן הדין לדחות את הבקשה.

סוף דבר
לפיכך אני דוחה את הבקשה.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ט, 28 מאי 2019, בהעדר הצדדים.