הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 61566-01-16

בפני
כבוד ה שופט אורי גולדקורן

התובעים

1. מוחמד עבד רג'א אגבאריה,
ת.ז. XXXXXX591
2. ס.א.מ. חברה לשיווק והפצת מוצרי חלב בע"מ,
ח.פ. 51-2648361
שניהם ע"י ב"כ עו"ד מוחמד מחאג'נה

נגד

הנתבע
סעיד פואד סעאדה, ת.ז. XXXXXX879
ע"י ב"כ עו"ד עומר מסארווה

פסק דין

תביעת החברה ומי שהיה בעל מניותיה נגד מי שמכר לו את המניות.

כתב התביעה

1. ביום 31.1.2016 הגישו התובעים את התביעה הנוכחית, בסך 2,229,232 ₪. בכתב התביעה פורטה גרסה עובדתית כדלקמן: בחודש אוקטובר 2008 נכרת הסכם בין התובע מס' 1 (להלן: התובע) לבין הנתבע, שהיה בעל מניות ובעל שליטה בתובעת מס' 2 (להלן: החברה), העוסקת בשיווק והפצת מוצרי חלב. על-פי ההסכם, התובע היה אמור לקבל את כל המניות בחברה, ואת "קו החלוקה" של חברת תנובה (להלן: תנובה) באום אל פחם, כנגד תשלום לנתבע של 1,650,000 ₪ וכן סך נוסף של 583,534 ₪ ששיקף את שווי נכסי החברה, ואשר הורכב משווי המלאי, זיכוי שניתן על-ידי תנובה, פקדונות תנובה, יתרת חובות לקוחות, פקדון בבנק כנגד ערבות בנקאית שניתנה לתנובה וסכום מסגרת אשראי תנובה בבנק (להלן: שווי נכסי החברה). הסכום הכולל, בסך 2,233,534 ₪, שולם באופן הבא: סך 856,000 ₪ שולם על-ידי התובע לנתבע ביום 30.9.2008 ואילו היתרה נמשכה על-ידי הנתבע מהחברה עד לחודש ינואר 2008. למרות זאת, לא קיים הנתבע את חלקו בהסכם ולא העביר את מניותיו לתובע, אלא המשיך לפעול כבעלים של החברה ולהפעיל את קו החלוקה.

בחודש נובמבר 2013 הושג בין התובע לנתבע הסדר זמני, בתיווכם של המהנדס איברהים כילאני (להלן: כילאני), שהינו גיסו של הנתבע ומי שהיה המנהל הלוגיסטי של החברה בעת שהייתה בשליטת הנתבע, הקבלן מאג'ד מחאג'נה (להלן: מחאג'נה) ורואה-חשבון ח'אלד אבו שקרה (להלן: רואה-חשבון אבו שקרה), לפיו הנתבע ימשיך להחזיק בנאמנות במניותיו של התובע בחברה תמורת תשלום חודשי של 7,000 ₪.

ביום 23.11.2013 קיבל התובע את מלוא סמכויות הניהול של החברה, וביום 18.5.2015 הוא דיווח לרשם החברות על העברת המניות על שמו. בשלב מאוחר יותר, הוא העביר את מניותיו בחברה לידי אשתו.

2. בכתב התביעה טען התובע כי לאחר שביום 23.11.2013 הוא קיבל את סמכויות ניהול החברה, הוא גילה כי בתקופה של חמש שנים, שתחילתה במועד כריתת ההסכם בין הצדדים, התברר לו כי הנתבע פעל בחוסר תום לב בעת המשא ומתן שקדם להסכם, ולא גילה לו את דבר קיומם של חובות החברה לתנובה, אשר ביום 30.9.2008 עמדו על סך 1,207,015 ₪. עוד נטען כי במסגרת שווי נכסי החברה, אותו שילם התובע לנתבע, נכלל סכום של 100,000 ₪ כ"מסגרת אשראי בחשבון בנק ערבי", אולם לא היה מקום לשלמו מאחר ומסגרת אשראי אינה נכס של החברה. כמו-כן נטען כי לנתבע היה חוב לחברה בסך 120,000 ₪, נכון ליום 31.12.2010, וכי הוא ביצע שתי משיכות שלא כדין מחשבונה: משיכה אחת בסך 100,000 ₪ ביום 16.5.2012, ומשיכה נוספת בסך 164,000 ₪ ביום 7.11.2013.

3. התובע והחברה עתרו לחייב את הנתבע לשלם להם את הסכומים הבאים:
(1) 1,687,205 ₪ - הסכום המשוערך של חובות החברה לתנובה, אשר, לטענתם, הם נאלצו לפרוע לתנובה.
(2) 442,027 ₪ - הסכום המשוערך של משיכות היתר שביצע הנתבע ושל חובו מיום 31.12.2010.
(3) 100,000 ₪ - מסגרת האשראי שהתובע חויב בה כחלק משווי נכסי החברה.
(4) 200,000 ₪ - בגין עגמת נפש.

כתב ההגנה

4. בכתב ההגנה טען הנתבע כדלקמן:
(1) על-פי ההסכם, עבור רכישת המניות בחברה התחייב התובע לשלם לנתבע 1,025,985 ₪, על-פי החישוב הבא: 1,650,000 ₪ בתוספת שווי נכסי החברה בסך 583,000 ₪ ובהפחתת התחייבויות החברה לתנובה: 1,026,263 ₪ (סך שיקים שנמסרו לתנובה) ו-180,752 ₪. למרות שהתובע התחייב לשלם 1,025,985 ₪, הוא שילם רק 856,000 ₪ ונותר חייב לנתבע 169,985 ₪;
(2) הנתבע הכחיש את האמור בנספח א' לכתב התביעה - תרשומת בכתב יד, אשר, לטענת התובעים, הינה "מסמך המעגן את ההסכמות הכספיות" ביניהם;
(3) התובע ידע "בזמן אמת" את פרטי התחייבויותיה של החברה, לרבות כל חובותיה לתנובה;
(4) מאז מועד רכישת המניות שלט התובע בחברה ביד רמה, והיה הבעלים והדירקטור היחיד שלה;
(5) הוכחשו משיכות שלא כדין שיוחסו לנתבע.

ראיות הצדדים

5. לאחר שהנתבע חזר בו מהסכמתו לפנות לגישור, הוריתי ביום 4.2.2018 על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. ביום 28.5.2019 התרתי לתובעים להעיד שני עדים שלא הגישו תצהירים, וקבעתי כי לאחר שתסתיים שמיעת ראיות התובעים אתיר לנתבע להגיש תצהירים משלימים ונוספים, שלו ושל אחרים, ואף להגיש בקשה להעדת עדים ללא תצהירים. למעט תצהיר של הנתבע שהוגש ביום 18.7.2018, לא הוגשו מטעמו ראיות כלשהן. הוא לא התייצב לישיבת ההוכחות ביום 7.1.2020, ובתצהיר מיום 19.1.2020 הוא ציין כי לא התייצב מסיבות אישיות וכי אינו מעוניין להתייצב לדיונים הבאים. בא-כוחו של הנתבע הודיע ביום 26.1.2020 כי אינו מתכוון להעיד עדים כלשהם מטעמו. במצב דברים זה, בו בחר הנתבע שלא להתייצב לחקירה נגדית על תצהירו ולא הוגשו מטעמו תצהירים אחרים , יש להכריע אך ורק על-פי הראיות שהגישו התובעים.

השאלות הטעונות הכרעה

6. על מנת לקבוע אם התובעים זכאי ם לקבל את הסעדים הכספיים השונים שפורטו בכתב התביעה, יש להכריע בשאלות הבאות:
(1) האם תמורת ההסכם שנכרת בין הצדדים בשנת 2008 כללה אף את שווי נכסי החברה?
(2) מה סכום התמורה ששילם התובע לנתבע?
(3) האם הנתבע התחייב כלפי התובע לשלם לו את סכומי השיקים המעותדים שמשכה החברה לתנובה, נכון ליום 30.9.2008 ?
(4) האם הנתבע חב לתובע את שווי חובות החברה לתנובה?
(5) האם הוכיח התובע שהנתבע חב לחברה כספים ומשך ממנה כספים שלא כדין?

תוכן ההסכם משנת 2008

7. התובע, שהינו עורך-דין, כתב בתצהירו כי בחודש אוקטובר 2008 הוא הגיע להסכמה עם הנתבע, שהיה לקוחו, על רכישת זכויות ההפצה של מוצרי חלב של תנובה בקו החלוקה של החברה בחלק מהעיר אום אל פחם וסביבתה, בדרך של רכישת מניותיו בחברה, תמורת תשלום 1,650,000 ₪ ותשלום נוסף בסך 583,534 ₪ עבור שווי נכסי החברה. בסעיף 8 לתצהירו נכתב :

"... הנתבע התעקש להסתפק בנייר המעגן בלבד את הסכומים המגיעים לנתבע ממני, אשר נכתב תחת עיניו והוראותיו של הנתבע בכתב ידו של מר איברהים כילאני שמילא את תפקיד המנהל התפעולי של עסקיו וחברותיו של הנתבע, לרבות קו החלוקה של מוצרי חברת תנובה".

העתק המסמך צורף כנספח א' לתצהיר התובע, וייקרא להלן - התרשומת הראשונה.

בחקירתו הנגדית אמר התובע כי אינו יודע מתי קיבל לידיו את התרשומת הראשונה, אף כי הוא נכח בעת עריכתה (עמ' 33 לתמלול ישיבה מיום 24.6.2019). כשנשאל מדוע הנתבע לא חתם על הסכם בכתב, אמר התובע: "אני יכול להגיד שביקשתי והוא סירב, אבל תאמין לי, לא זוכר" (עמ' 44, שם), ובהמשך: "לא ביקשתי" (שם).

8. התובע כתב בתצהירו כי הנתבע הסתיר ממנו את היקף התחייבויות החברה לתנובה - שעמדו ביום 30.9.2008 על 1,207,015 ₪, והורכבו מחוב פתוח בסך 180,752 ₪ ו מ-23 שיקים מעותדים (עבור רכישות החברה מתנובה) בסך כולל של 1,026,263 ₪.

9. כילאני העיד (כעד תביעה) שהתרשומת הראשונה נכתבה בחודש אוקטובר 2008 בכתב ידו על-פי הוראות הנתבע: "מר סעיד (הנתבע - א"ג) , זה בעל הבית, הוא הכתיב לי את הדברים האלה .... בנוכחות מר מוחמד (התובע - א"ג) " (עמ' 32-31 לתמלול ישיבה מיום 28.5.2019) . כילאני לא ידע לומר מדוע התובע והנתבע לא חתמו על התרשומת הראשונה , והשיב בשלילה כשנשאל אם מי מהצדדים ביקש שיחתמו עליה (עמ' 34, שם).

10. עד התביעה, רואה-חשבון אבו-שקרה, שהיה רואה החשבון החיצוני של החברה בשנים 2013-2008, אישר כי מעולם לא ראה את התרשומת הראשונה (עמ' 17 לתמלול ישיבה מיום 24.6.2019). בחקירתו הנגדית הוא אמר:

"אני לא ראיתי הסכם, אבל תוך כדי שיחות ותוך כדי כל הישיבות שהיו, אז אני עשיתי לעצמי איזה סיכומים מסוימים ... נתנו לי מספרים, זאת אמרת נתנו לי מספרים ורשמתי לי .. היה מיליון שש מאות וחמישים ופלוס היה שם גם לקוחות נדמה לי מאה חמישים אלף שקל, היה אשראי בנק שזה מוזר מאוד .. זה הגיע למיליון ומאתיים בסך הכל. אבל מוזר מאוד שאין בעסקה הזאת התחייבות. ... לא שיקים, לא ספקים, לא עובדים. אין עסק בלי התחייבות" (עמ' 23-22, שם).

מה סכום התמורה ששילם התובע לנתבע ?

11. בסעיף 9 לתצהירו כתב התובע:

"אני שילמתי לנתבע את מלוא התמורה. סך של 856,600 ₪ שולם לנתבע עוד ביום 30.9.08, ואילו יתרת התמורה נמשכה על ידי הנתבע או מי מטעמו מהחברה במועדים שונים באופן שעם תחילת חודש ינואר 2009 תם והושלם תשלום מלוא התמורה בה התחייבתי כלפי הנתבע".

התובע הפנה לנספח ב' לתצהירו - תרשומת מיום 8.1.2009 (להלן: התרשומת השנייה), וטען כי היא משקפת את תשלום מלוא התמורה בסך 2,233,534 ₪. הוא הצהיר כי בנוסף לסך 856,600 ₪ ששילם לנתבע במזומן במעמד עריכת התרשומת הראשונה, הוא שילם 127,048 ₪ באמצעות עמלת חלב ששולמה לחברה על-ידי תנובה עבור אוקטובר 2008, 77,840 ₪ באמצעות עמלת חלב עבור נובמבר 2008, 124,882 ₪ באמצעות עמלת חלב עבור דצמבר 2008, 147,393 ₪ באמצעות הפקדת שיקים שנגבו על-ידי החברה מלקוחותיה, 885,770 ₪ ששולמו במזומן מתוך כספי הפדיונות היומיים ו-14,000 ₪ ששולמו כשכר עבודה עבור אשת הנתבע. בסעיף 11 ל תצהירו כתב התובע כי "הנתבע גלגל לכיסו את התמורה בסך של 2,233,534.30 ₪".

בחקירתו הנגדית אמר התובע:

"שילמתי לו ... 900,000 שקל ... מזומן. החזיר מאוחר יותר, אולי אחרי כמה ימים, אני נזקקתי ל-40,000 שקל, החזיר לי אותם" (עמ' 40 לתמלול ישיבה מיום 24.6.2019).

"בעת העסקה אני שילמתי 900,000 שקל, ואז הוא משך מהקופה, אמר לי: 'את היתרה, 750,000 שקל, כאילו היתרה', ואז אמרתי 'בסדר' .." (עמ' 38, שם).

"מאחר וסעיד משך מהקופה 900,000 שקל כאילו מהחברה, 750,000 השלמת התמורה ...." (עמ' 47, שם).

12. כילאני העיד כי סכום התמורה הינו 2,233,534 ₪, כפי שנרשם בכתב ידו על גבי התרשומת הראשונה (נספח א' לתצהיר התובע), וכי היא שולמה במלואה, כפי שלטענתו נובע מהמילים "חוב סגור" שנכתבו בתרשומת השנייה, ליד צמד המלים "שולם 9,290.54":
"העסקה לא שולמה במלואה. שולם חלק מזומן, שמונה מאות ומשהו אלף שקל, ואז היה צריך להשלים את שאר הסכום. ואז איך הוא היה צריך להשלים? מהרווחים של החברה, מעמלת החלב שהייתה נכנסת היה צריך להשלים ולהגיע. אז פה נרשם 'החוב סגור', זה כאילו שאר הסכום של העסקה" (עמ' 36 לתמלול ישיבה מיום 28.5.2019).

בחקירתו הנגדית הוא אמר:

"הוא (הנתבע - א"ג) הכתיב לי את הדברים האלה. לא ראיתי כסף פיזית ולא ראיתי כספים שהועברו מפה לשם בעסקה. אבל הוא הכתיב לי לרשום ככה, רשמתי ככה" (עמ' 52, שם).

רואה-חשבון אבו-שקרה אישר כי מעולם לא ראה את התרשומת השנייה (עמ' 17 לתמלול ישיבה מיום 24.6.2019).

הכרעה בשאלות עובדתיות - חלק ראשון

13. מכתבי הטענות עולה כי אין תמימות דעים בין הצדדים באשר לתוכנו של ההסכם שנכרת ביניהם בחודש אוקטובר 2008. אין מחלוקת כי לא נערך הסכם בכתב. התרשומת הראשונה, שהוכתבה על-ידי הנתבע לכילאני, גיסו ומנהלה הלוגיסטי של החברה באותה עת, עשויה להוות אינדיקציה להסכמות שהושגו. אולם מכתבי הטענות עולה מחלוקת לגבי גובה התמורה. בעוד שהתובע סבור כי מהתרשומת הראשונה ניתן ללמוד שסכום העסקה - קרי, התמורה אותה התחייב לשלם לנתבע - היה 2,233,534 ₪, וכלל בתוכו את שווי נכסי החברה, טען הנתבע בכתב הגנתו כי מהסכום האמור יש להפחית את חובות החברה לתנובה בסך 1,207,015 ₪. לשיטתו, התמורה לה התחייב התובע הינה 1,025,985 ₪.

בגרסת הנתבע, כפי שבאה לביטוי בכתב ההגנה, חבויה טענה עובדתית, לפיה הנתבע גילה לתובע ערב כריתת ההסכם את גובה התחייבויות החברה. אולם עיון בתרשומת הראשונה, אותה הכתיב הנתבע לכילאני, מגלה כי אין לכך כל אחיזה. לא נכתבו בתרשומת זו סכומי השיקים שנמסרו לתנובה (1,026,263 ₪) וחוב נוסף (180,752 ₪).
אולם התרשומת הראשונה אינה תומכת בגרסת התובע. לא נכתב בה מהו הסכום שעל התובע לשלם לנתבע. בכותרת התרשומת נכתב - "סה"כ עסקה 1,650,000 ₪". מהמילים "סה"כ חובה כולל 2,233,534.30 ₪ כולל", שנכתבו בתחתית העמוד, לא ניתן להסיק על הסכמה של התובע לשלם לנתבע סכום זה. יש לתמוה על התובע, עורך-דין במקצועו, שהתקשר בעסקה הכרוכה בתשלום תמורה של מיליוני שקלים חדשים, מבלי שעיגן את התחייבותו ואת התחייבויות הנתבע במסמך בכתב, ובו פירוט התמורה ומועדי תשלומה.

לאור כותרתה של התרשומת הראשונה אני קובע כי הצדדים סיכמו ביניהם שהתמורה בעסקת העברת המניות שנקשרה בין התובע לנתבע באוקטובר 2008 תהא 1,650,000 ₪ בלבד. התובע לא הוכיח כי סוכם על תמורה בסך 2,233,534 ₪.

14. כידוע, להתנהגות הצדדים בשלבים מאוחרים לאחר כריתת הסכם יש משמעות פרשנית שבכוחה ללמדנו על האופן בו הבינו הצדדים את ההסכם (ע"א 874/13 שד-של בילדינג אנד אינבסטמנט בע"מ נ' יצחק מירון, עו"ד, פסקאות 14-13 והאסמכתאות שפורטו שם (פורסם בנבו, 16.6.2015)). הקביעה בפסקה הקודמת מקבלת חיזוק אף מהעובדה שהתובע לא הוכיח שהוא שילם לנתבע תמורה בסך 2,233,534 ₪. לאור כפירת הנתבע בטענת התובע בדבר תשלום תמורה בסכום זה, היה על התובע להביא ראיות להוכחת טענתו כי תמורה זו אכן שולמה. מעבר לאמור בתצהיר התובע, לא הובאו ראיות לטענתו ש"הנתבע גלגל לכיסו את התמורה בסך של 2,233,534.30 ₪. להוכחת תשלום בגובה מיליוני ₪ אין די באמירות בתצהיר. מצופה היה מהתובע להוכיח תשלומים אלו באמצעות דפי חשבון בנק, קבלות, אישור סופי על תשלום התמורה, או אסמכתאות למשיכות שביצע, לטענתו, הנתבע מחשבון החברה על-חשבון התמורה המגיעה לו. למעט אישור של הנתבע בכתב ההגנה כי קיבל מהתובע בעת כריתת ההסכם בעל-פה סך 856,000 ₪, לא הוכח כי הנתבע קיבל מהתובע סכומים נוספים כחלק מהתמורה החוזית.

15. אשר לטענת התובע, לפיה במהלך המשא ומתן שקדם לכריתת ההסכם בעל-פה, הסתיר ממנו הנתבע את גובה התחייבויות החברה לתנובה: כידוע, בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי, ניתן להסתפק בכמות פחותה של ראיות (ע"א 296/82 נבנצאל נ' ג'רסי, פ"ד מ(3) 281 (1986); ע"א 7303/01 עסאף נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נז(2) 847 (2003)). בענייננו, טענה זו של התובע הוכחה באמצעות האמור בתצהירו, וקיבלה חיזוק לאור היעדר פירוט התחייבויות החברה בתרשומת הראשונה והימנעותו של הנתבע מהתייצבות לחקירה נגדית על תצהירו ומהבאת ראיות אחרות .

הסכם עקרונות מיום 29.8.2013

16. בכתב התביעה צוין "הסכם עקרונות" שהושג בין התובע לבין הנתבע ביום 29.8.2013 (נספח ג' לתצהיר התובע), בחתימות התובע, הנתבע, כילאני ומחאג'נה. בחקירתו הנגדית (עמ' 48 ו-50 לתמלול ישיבה מיום 24.6.2019) אמר התובע -

"שאלה: זאת אומרת שלפני החתימה על הסכם העקרונות, כפי שאתה אומר, אתה כבר הבנת שסעיד עשה לך ..
תשובה: עוול.
שאלה: כיפה אדומה?
תשובה: כן.
שאלה: כן?
תשובה: כן".

" .... עד הסכם העקרונות לא הייתי ולא נחשפתי לחשבונות".

17. כילאני תיאר בעדותו את נסיבות החתימה על המסמך שכותרתו "הסכם עקרונות" הנושא תאריך 29.8.2013 ואת חתימותיהם של התובע, הנתבע ושל שני עדים - כילאני ו הקבלן מחאג'נה:

"זה נערך אצל רואה-החשבון של החברה, אצל ח'אלד אבו-שקרה, וזה נערך אז כשמר מוחמד (התובע - א"ג) החליט שהוא צריך, הוא רוצה, להתנתק כאילו ולצאת פיזית מהעסק ולנהל את העניינים שלו לבד. אז הייתה הישיבה הזאת בשלבי לבצע את... התהליך הזה ומה מגיע לזה ומה מגיע לזה" (עמ' 43 לתמלול ישיבה מיום 28.5.2019).

בחקירתו הנגדית העיד כילאני כי לא שמע את התובע והנתבע משוחחים על קיום התחייבויות הקשורות לעסקת היסוד משנת 2008 (עמ' 50, שם).

18. מחאג'נה העיד בתצהירו על נסיבות עריכת הסכם העקרונות:

"בתאריך 29.08.2013 נתקיימה פגישה בין המעורבים במשרדו של רו"ח אבו שקרה ובנוכחותו של מר איבראהים כילאני. במסגרת פגישה זו נתקיימה מעין בוררות בה הוסמכנו אני, רו"ח אבו שקרה ומר כילאני להכריע בדרישתו של הנתבע לתקבול כספי בגין המשך החזקתו במניותיה של התובעת 2 בנאמנות עבור התובע, ובסופו של דבר נחתם הסכם עקרונות בתומה של הפגישה".

מחויבות הנתבע לשלם לתובע כספים בגובה חובות החברה לתנובה

19. התובע הצהיר כי לאחר שביום 23.11.2013 הוא קיבל את מלוא סמכויות הניהול של החברה, הוא גילה כי היקף חובות החברה לתנובה ביום 30.9.2008 הוסתר ממנו בעת המשא ומתן הטרום חוזי. בסעיף 20(ד) לתצהירו, תיאר התובע את שהתרחש בתחילת שנת 2014:

"בנסיבות אלה, הועבר העניין לבדיקתו של רו"ח ח'אלד אבו שקרה, אשר ערך את בדיקותיו והודיע את מסקנתו לי ולנתבע בנוכחותו בפגישה שנתקיימה במשרדו של רו"ח אבו שקרה בנוכחותו של עו"ד מנהל אבו מנהל, ולפיה כל השיקים נפרעו מחשבון של החברה במעוד פירעונם לאחר מועד העסקה בין הצדדים. בתגובה לכך, הנתבע התחייב לשלם לי בחזרה את סכום השיקים שעמד על 1,026,263 ₪, ואמר: 'בן דודי הכל אצלי אל תדאג', אך ביקש ממני להתאזר בסבלנות בכדי לאפשר לו להתארגן".

20. בעדותו התייחס רואה החשבון אבו שקרה לשיקים שנמשכו לפקודת תנובה על חשבון החברה, וזמני פירעונם היו 1.9.2008 - 30.9.2008:

"השיקים האלה כנראה לא נלקחו בחשבון בעת חישוב כדאיות העסקה ... אני לא ראיתי הסכם שהיה כתוב בין הצדדים. לפי המידע שהודלף לגבי העסקה, הקטע הזה של ההתחייבויות של שיקים לפירעון כנראה ברמה של בטוח לא נלקחו בחשבון" (עמ' 14, שם).

"אני דיווחתי בראש ובראשונה למי שהיה מודאג, שזה התובע ... אני סיפרתי לו כנראה שהשיקים האלה לא נלקחו בחשבון בעת שעשית את העסקה שלך" (עמ' 17, שם).

הוא העיד כי במשרדו התקיימה ישיבה בה נכחו התובע והנתבע, ובה דובר בשיקים הללו:
"הייתה ישיבה בעניין ... הייתה במשרדי, היה גם עורך-דין מנהל, וגם התובע היה .. והנתבע היה .. הנושא העיקרי היה למה העסק נמצא במחנקי אשראי, למה הוא כל הזמן לחוץ תזרימית ... שהייתה ישיבה ואני ציינתי שכנראה את השיקים האלה לא לקחנו בחשבון בגלל זה שזה עושה כל הזמן את הלחץ הזה. ... (הנתבע) שמע ... אני חושב שהוא אמר צריך לבדוק, צריך לבדוק ... אני מסרתי את גרסתי לצדדים והם המשיכו עם זה" (עמ' 18-17, שם).

21. עורך-דין מנהל אבו-מנהל (להלן: אבו-מנהל), שהיה המנהל התפעולי של החברה החל מיום 23.11.2013, העיד בתצהירו כי נכח בישיבה שהתקיימה בתחילת שנת 2014 במשרדו של רואה-חשבון אבו שקרה, ובה הנתבע התחייב באופן אישי לשלם לתובע את סכום השיקים שנמשכו על חשבון החברה לפקודת תנובה עוד לפני מועד העסקה ביניהם ונפרעו במועדים מאוחרים. הוא אף טען כי על-פי כרטסת החברה, מדובר בסך כולל של 1,207,015 ₪. בחקירה הנגדית הוא העיד שבפגישה האמורה לא נכתב פרוטוקול "מכיוון שהנתבע 1 סיפק את ההתחייבות הזו רק מהפה וסירב לחתום" (עמ' 10 לתמלול ישיבה מיום 28.5.2019). עוד אמר:

"הפגישה הייתה קצרה מאוד. לא יותר מחמש דקות. אני זוכר, והוא דפק על החזה שלו ואמר 'אני מוכן לשלם ואין בעיה, אני את סכום השיקים הללו' .. 'אני אשלם את זה' ... אני יודע שמאוחר יותר פנה אליו מאג'ד מחאג'נה, פנה את הנתבע וביקש להסדיר את כל נושא החזר התשלומים שהוא חייב להחזיר, אבל הוא התכחש להתחייבות הזו וסירב לחתום על משהו" (עמ' 10, שם).

22. הקבלן מחאג'נה העיד אף הוא על התחייבותו של הנתבע לשלם לתובע את חובות החברה לתנובה. בסעיף 8 לתצהירו של מחאג'נה נכתב:

"בתחילת שנת 2014 פנה אליי התובע וביקש את מעורבותי מול הנתבע בנושא השיקים העתידיים שנמשכו על ידי החברה נכון למועד העסקה ביניהם. אני פניתי אל הנתבע בעניין זה והוא עמד על כך כי השיקים לא נפרעו מחשבונה של החברה וככל שיתברר אחרת הרי הוא מתחייב לשלם לתובע את כל הכספים, והוא אף הציע כי רו"ח אבו שקרה יבדוק את הנושא".

ובחקירתו הנגדית אמר מחאג'נה:

"אני יודע פחות או יותר את הסכום שדיברו. בסביבות מיליון שקל. ושנפגשתי עם סעיד (הנתבע - א"ג) וכל הזמן דפקתי על החזה שלו עם השיקים, אמר נפרעו אחרי העסקה שסגר עם מוחמד (התובע - א"ג) הוא ישלם את הסכום, אם לפני - הוא לא חייב. כל הזמן הוא טען שהשיקים נפרעו לפני שמוחמד קיבל את העסק" (עמ' 7 לתמלול ישיבה מיום 24.6.2019).

"אני דיברתי עם סעיד כמה פעמים בטלפונים, וכל פעם סעיד נשבע באלוהים אם השיקים נפרעו אחרי שהעסקה נסגרה הוא יחזיר את הכסף. פתאום אני הלכתי עם מוחמד אליו למשרד, התנפל עליי, סילק אותי וזה כל העניין. הוא שינה את עורו והסתיים העניין" (עמ' 8, שם).

הכרעה בשאלות עובדתיות - חלק שני

23. התובע טען כי הנתבע מחויב לשלם לו 1,026,263 ₪ - גובה השיקים שנמשכו על-ידי החברה לפקודת תנובה, מאחר וערב כריתת ההסכם ביניהם הנתבע לא גילה לו ששיקים מעותדים אלו צפויים להיפרע מחשבון החברה לאחר מועד ההסכם. הוא טען כי במועד מאוחר יותר הנתבע התחייב להחזיר לידיו סכומים אלו. תחילה עלינו להכריע בשאלה העובדתית - האמנם הוכחה התחייבותו של הנתבע לשלם לתובע או לחברה סכומים אלו.

24. כמפורט לעיל, התובע הצהיר כי התחייבותו של הנתבע לשלם 1,026,263 ₪ ניתנה במשרדו של רואה החשבון אבו-שקרה בשנת 2014. עורך-דין אבו מנהל העיד כי הפגישה במשרד רואה החשבון ארכה כחמש דקות, וכי במהלכה דפק הנתבע על חזהו ואמר כי ישלם את סכום השיקים. גרסה שונה נמסרה מפי רואה החשבון אבו-שקרה. בעדותו על שהתרחש במשרדו באותה פגישה לא צוין שהנתבע התחייב, אלא להיפך - צוין שהנתבע אמר שהוא יבדוק את העניין. לכאורה, חיזוק לגרסת התובע מצוי בעדותו של הקבלן מחאג'נה, שהעיד כי הנתבע אמר לו שהוא יחזיר לתובע את סכומי השיקים. עם זאת, סבורני כי אין די בכך כדי להוכיח קיומה של התחייבות בעלת נפקות משפטית. התחייבות לשלם מעל מיליון ₪ אינה דבר של מה בכך. אם אכן התחייב הנתבע בעת הפגישה במשרד רואה חשבון אבו-שקרה לשלם לתובע או לחברה סכום עתק זה, היה מצופה משני עורכי הדין שנכחו בה (התובע ועורך-דין אבו מנהל) לפעול לעגן בכתב התחייבות בסדר גודל זה, בין אם על-ידי החתמת הנתבע על מסמך התחייבות או בין אם על-ידי עריכת תרשומת. כאמור, רואה חשבון אבו-שקרה מסר גרסה שונה, ולפיה הנתבע לא התחייב אלא אמר שיבדוק את הנושא.

גרסת הנתבע בכתב הגנתו, לפיה מסכום התמורה המגיעה לו מהתובע יש להפחית את סכומי השיקים, אינה מהווה חיזוק לטענת התובע בדבר קיום התחייבות להחזיר סכומים אלו. לגרסה זו, אותה דחיתי, אין תימוכין בתרשומת הראשונה, והיא נועדה להדוף את טענת התובע לפיה ערב כריתת ההסכם הוסתרו ממנו התחייבויות החברה לתנובה. כמו-כן, גרסה זו של הנתבע אינה מנותקת מטענתו שסכום העסקה כלל אף את שווי נכסי החברה, וכי בפועל לא שולמה לו מלוא התמורה והתובע הוא שנותר חייב לו כספים.

לאור זאת, הנני קובע שלא עלה בידי התובע להוכיח שהנתבע התחייב כלפיו להחזיר את סכומי השיקים. נפנה כעת לדון בשאלה האם הנתבע מחויב לשלם סכומים אלו כפיצוי על נזק שנגרם כתוצאה מאי-גילוי עובדות במהלך המשא ומתן.

נזק כתוצאה מאי-גילוי עובדות בשלב המשא ומתן

25. קבעתי לעיל כי התובע הוכיח שבמהלך המשא ומתן שקדם לכריתת ההסכם לרכישת המניות הסתיר ממנו הנתבע את גובה התחייבויות החברה לתנובה, לרבות את העובדה שבידי תנובה מצויים שיקים מעותדים שנמשכו על-חשבון החברה בסכום כולל של 1,026,263 ₪. בא-כוח התובע טען כי הסתרה זו מנוגדת להוראת סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), בו נקבע כי "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". בע"א 7730/09 כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ (פורסם בנבו, 6.6.2011) נפסק כי חובת הגילוי לפי סעיף 12 הינה תלוית נסיבות ומחייבת נתונים של "גילויים משמעותיים" ו"אינפורמציה רלוונטית" לצד השני במהלך ניהול משא ומתן. אין ספק כי נתונים על גובה התחייבויות החברה לתנובה הינם משמעותיים ורלוונטיים, והסתרתם מפני התובע עולה כדי אי-קיום הוראת הסעיף. סעיף 12(ב) לחוק החוזים עוסק בתוצאות הפרת החובה לנהוג בתום לב. ניתן לראותו כחלק מדיני התרופות, מאחר והוא מפנה אל חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 .

בית המשפט העליון פסק כי תוצאות הפרת חובת תום הלב במשא ומתן שהוביל לכך שלא נכרת הסכם אינן מוגבלות לפיצויים שליליים (פיצויי הסתמכות) בלבד, אלא מאפשרות אף מתן פיצויים חיוביים (פיצויי קיום), המעמידים את נפגע ההפרה במצב בו היה עומד לו היה נכרת חוזה. (רע"א 235/12 אירוס הגלבוע בע"מ נ' עומר הנדסה בע"מ (פורסם בנבו, 27.2.2012)) . במקרה שבפנינו, במהלך המשא ומתן הנתבע הפר את חובת תום הלב, בהסתירו מהתובע את עובדות מהותיות, וההסכם נכרת. יישומו של הכלל הרחב של השבת המצב לקדמותו מחייב מענה לשאלה: מה היה מצב הדברים לו היה התובע יודע, בטרם נכרתה העסקה, על היקף התחייבויות החברה לתנובה? מעצם העובדה ש התובע לא עמד על זכות ביטול ההסכם במקרה של "הטעיה", הכוללת אי-גילוי עובדות, כפי שמאפשר לו סעיף 15 לחוק החוזים, ניתן להסיק כי אף אם הוא היה יודע על היקף התחייבויות החברה בטרם נכרת ההסכם, הוא לא היה נמנע מכריתתו. בתביעתו לפיצוי כספי בסך 1,026,263 ₪, שהינו גובה השיקים שנמשכו על-ידי החברה לפקודת תנובה ונפרעו לאחר כריתת ההסכם, גלומה טענת התובע כי סכום זה משקף את הנזק שנגרם לו, קרי - התמורה המוסכמת הינה גבוהה ב-1,026,263 ₪ מאשר התמורה אותה היה עליו לשלם לנתבע לו היה יודע מבעוד מועד על גובה התחייבויות החברה לתנובה. על התובע להוכיח את הנזק לו הוא טוען. האמור בסעיף 14 לכתב ההגנה, לפיו בחישוב התמורה יש להפחית משווי העסקה את חובות החברה לתנובה, תומך בטענה זו של התובע.

משקבענו לעיל כי סוכם על תמורה בסך 1,650,000 ₪ בלבד, משמעות קבלתה של טענת התובע הינה שלולא אי-גילוי היו הצדדים מסכימים להעמיד את התמורה על סך 623,737 ₪. משקבענו כי עלה בידי התובע להוכיח כי שילם לנתבע אך ורק 856,000 ₪, הרי שנזקו כתוצאה מאי-הגילוי הינו בגובה התשלום "העודף" בסך 232,263 ₪.

חוב הנתבע לחברה ומשיכות שלא כדין

26. התובע כתב בסעיף 21 לתצהירו כי בדיקה שבוצעה על-ידי רואה חשבון מטעמו בסמוך למועד הגשת התביעה העלתה שבמהלך חמש שנים בהן "אחז הנתבע במושכות של החברה" הוא משך כספים שאינם מגיעים לו - 100,000 ₪ ביום 16.5.2012 ו-164,000 ₪ ביום 7.11.2013, וזאת בנוסף ליתרת חוב בסך 120,000 ₪, נכון ליום 31.12.2010.

אבו-מנהל, שהיה המנהל התפעולי של החברה החל מיום 23.11.2013 , כתב בתצהירו כי לאחר שנכנס לתפקידו ביום 23.11.2013 הוא גילה את כרטסת בעלי המניות של החברה, ממנה עלה כי לחובת הנתבע כבעל מניות נרשמה יתרת חובה של 120,000 ₪, נכון ליום 1.1.2011, וכי הנתבע משך מהחברה הלוואת בעלים של 100,000 ₪ מיום 16.5.2012 ומשיכה נוספת במזומן בסך 164,000 ₪ ביום 7.11.2013. כרטסת בעלי המניות צורפה כנספח ג' לתצהירו של אבו-מנהל. בחקירתו הנגדית הוא אמר:

"אני מניח ואני בטוח שהכרטסת הזו היא למעשה מתייחסת לתנועות שבוצעו על-ידי נתבע 1, גם הכרטסת היא רשום בה הלוואת בעלים. בכל הכרטסת מתייחסת לתנועות, בתחילה לתנועות מה-1 לינואר 2011 עד 24 מרץ 2014. באופן בטוח אני יכול לומר לך שכל התנועות מה-1.1.2011 עד התנועה שבוצעה בתאריך 16 למאי 12', הן תנועות שבוצעו על-ידי נתבע 1 או מי מטעמו, מכיוון שבתקופה הזו התובע 1 לא הייתה לו כל גישה למערכת" (עמ' 14 לתמלול ישיבה מיום 28.5.2019).

"כל מה שקדם למועד זה (23.11.2013 - א"ג) אלה תנועות שלא קשורות לתובע, אלא מדובר בתנועות שהיו בשליטתו של הנתבע וגם של איברהים כילאני שעבד אצלו" (עמ' 20, שם).

כאמור, אבו מנהל לא עבד בחברה בתקופה לפני חודש נובמבר 2013. האנשים הרלבנטיים - כילאני, שהיה המנהל הלוגיסטי של החברה בשנים 2013-2011 בעת שהייתה בשליטת הנתבע, והעיד מטעם התובעים, ורואה חשבון אבו-שקרה, שהעיד מטעם התובעים והסביר כי היה רואה החשבון החיצוני של החברה - לא העידו על חובו של הנתבע לחברה ומשיכות הכספים שנעשו על-ידו בשנים 2012 ו-2013, ועל כרטסת בעלי המניות של החברה. רואה החשבון אשר, לטענת התובע בתצהירו, ביצע את הבדיקה של הכרטסת וגילה את החוב והמשיכות, לא הובא למתן עדות. מאחר ולא הובאו העדים הרלבנטיים האחראים לרישום הכרטסת, ומאחר ובהעתקי דפי הכרטסת שצורפו לתצהיר אבו מנהל - ואשר מתייחסים לתקופה שלאחר כריתת ההסכם - לא מופיע שמו של הנתבע, הנני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי כי הנתבע הוא שחב לחברה את הסכומים הנטענים - 120,000 ₪, 100,000 ₪ ו-164,000 ₪.

התוצאה

27. לאור האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע מס' 1 את הסכומים הבאים:

(1) 232,263 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 30.9.2008 ועד לתשלום המלא בפועל;
(2) שליש מאגרת התביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 31.1.2016, ועד לתשלום המלא בפועל;
משנדחה חלקה הארי של תביעתו של התובע מס' 1, אינני מחייב את הנתבע לשלם לו שכר טרחת עורך-דין.

תביעת התובעת מס' 2 נגד הנתבע נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תש"פ, 20 יולי 2020, בהעדר הצדדים.