הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 61453-11-16

בפני כבוד השופט יואב פרידמן

התובע
פלוני

נגד

הנתבעת
חימום הכרמל בע"מ ח.פ. 513726646

פסק דין

1. תביעת נזקי גוף בגין תאונת עבודה , שהוכרה ככזו בענף נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). התאונה מיום 24.1.16. מדובר בפגיעה קשה ביד שמאל (יד ימין הינה היד השולטנית, כפי שמציין אף המומחה מטעם התובע). התובע יליד אפריל 1982, בן 34 ביום פגיעתו, ובן 37 כיום. לעת התאונה הספיק לעבוד שנה וחצי אצל הנתבעת – מעבידתו ביום המקרה. עיסוקו הינו מסגר, והוא בעל 10 שנות לימוד.

2. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של פרופ' שטהל בתחום האורטופדי (נספח ו' לתיק מוצגיו). מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של האורטופד, ד"ר שי פריימן.

בישיבה מיום 1.11.18, הודיעו הצדדים על הסכמה להגשת חוות הדעת ופרוטוקולי הוועדות הרפואיות במל"ל, בלא שיחקרו נותני חוות הדעת. להלן אסקור קביעות מומחי הצדדים והמל"ל. בהתאמה, אציין הנכויות הרפואיות בהן ראיתי להכיר.

3. א. המומחים משני העברים מסכימים שנותרה נכות בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועות האגודל. כך נקבע גם במל"ל (בגין קישיון נוח).

ב. המומחה מטעם התובע קבע נכות בשיעור 8.5%, בגין הגבלה בתנועות אצבע 2. המומחה מטעם הנתבעת קבע בגין פגיעה זו 7%. המל"ל קבע אף הוא 7% ב וועדות הרפואיות. ראיתי להעדיף כאן את קביעת מומחה הנתבעת, החופפת את קביעת המל"ל. אמנם קביעת המל"ל כשלעצמה אינה כשירה להוכחת נכות, אולם במצבי גבול יכול שתיתן לעיתים חיזוק עקיף לקביעת מומחה ממומחי הצדדים.

אני קובע, אפוא, כי בגין הפגיעה באצבע 2, נותרה נכות בשיעור 7%, בגין קשיון נוח באצבע 2.

ג. המומחה מטעם התובע קבע 10% בגין הפרעת תחושה באצבעות, לאחר פגיעה עצבית. המומחה מטעם הנתבעת ראה לזכות כאן ב-5% בלבד בגין הפגיעה בעצב המדיאני, עם הפרעה תחושתית. ראיתי להעדיף כאן את קביעת מומחה התובע, החופפת גם את הקביעה שנקבעה במל"ל בגין הפגיעה העצבית. אני קובע, אפוא, כי בגין פגיעה עצבית שגרמה להפרעת תחושתית באצבעות, נותרה נכות בשיעור 10%.

ד. המל"ל הכיר גם בנכות בשיעור 5%, בגין צלקת מכווצת המונעת יישור מלא באצבע 3. אלא שגם מומחה התובע לא קבע נכות עצמונית בעניין זה, למרות שציין הגבלה בכפיפת האצבע. איני מכיר כאן אפוא בנכות נוספת, שאף לא נטענה. מאידך מחזק הדבר בעקיפין את קביעת מומחה התובע, כי יש לזכות ב-10% בגין הפגיעה העצבית המייצרת הפרעה תחושתית בשלוש אצבעות (אגודל, אצבע ואמה), ולא רק 5%. ככל הנראה גרס המומחה כי הנכות הכוללת בשיעור 10% יכולה לשקלל גם הגבלת הכפיפה באמה שבפני עצמה אולי לא הייתה חמורה דיה לזכות בנכות.

ה. הנכות המשוקללת במל"ל הועמדה אפוא על 28.43%. מל"ל הפעיל תק' 15 במלואה - מחצית - והעמיד הנכות התפקודית על 43%. קביעה זו כמובן אינה מחייבת לכאן, אולם ראיתי לאזכרה, ויש לה רלבנטיות, הן לשלמות התמונה והן לצורך שיעור הניכויים.

ו. סה"כ אפוא, ראיתי להכיר בנכות רפואית משוקללת בשיעור 24.67%.

4. מטעם התובע נתנו תצהירים והעידו הוא עצמו ועד נוסף שעבד אצל הנתבעת – מר כמאל חמודי (להלן: "חמודי"). מטעם הנתבעת נתן תצהיר ונחקר מר אלברט ששון, מנהל הנתבעת, שהיה גם מנהל עבודה בתקופה הרלבנטית וכיום (להלן: "אלברט").

5. אפתח בשאלות האחריות והאשם התורם.

6. גרסת התובע בתצהירו:

א. התובע מציין כי כל השנים עבד במסגרות, כאשר החל לעבוד כבר בזמן לימודיו כנער, במפעל מוצרי מתכת, ולאחר מכן במקום העבודה של אביו, במעגן מיכאל, בין 4 ל-5 שנים. לאחר מכן במסגריית "צמרת" בחדרה. ב-2013 ניסה לפתוח עסק של מסגרות בכפר, אך העסק כשל ונסגר אחרי פחות מחצי שנה. באוקטובר 2014 החל לעבוד כמסגר אצל הנתבעת, שעיסוקה בייצור קמינים של גז.

הערה שלי י.פ. - נתונים אלה נתמכים גם בדו"ח ענף רציפות ביטוח של המוסד לביטוח לאומי (נ/3). למעשה, משנת 1997 ועד שנפגע בתאונה, מהלך 19 שנה, עבד כמסגר רתך. ראיתי לציין נתונים אלו הרלבנטיים לעניין הנזק, שכן יכולה להיות להם רלבנטיות גם לסוגיית האשם התורם, אליה אדרש בהמשך, שכן אין חולק שהתובע, לעת פגיעתו בתאונה, היה מסגר מנוסה ביותר. עם זאת, אקדים ואציין מסקנתי, כי ראיתי לקבל התביעה ולא מצאתי לנכון להטיל אשם תורם. זאת חרף העובדה כי לא כל גרסת התובע מקובלת עלי, והיא אינה חפה משיקולים של רווח מִשני (כך גם בעניין הנזק). אלא שדי בחלק שאותו אני מאמץ, על מנת להצדיק המסקנה כי אין מקום להטלת אשם תורם.

ב. התובע מציין כי בבוקר יום התאונה הגיע אלברט והנחה אותו ואת חמודי שהקמין צריך להיות מוכן בשעה 10:00, וכי הלקוח, ששמו דוד, יבוא לקחת אותו. לצורך מסירת הקמין, היה צריך לתקן צבע, לסדר רגליים, לחזק ברגים, והחשוב ביותר לסדר את המבער, כדי שפיזור האש יהא שווה לכל אורך המבער שבתוך הקמין.

ג. כדי להספיק לסיים העבודה עד שעה 10:00, עבדו גם הוא וגם חמודי על הקמין. הייתה תחושה של דחיפות, שכן התובע וחמודי הגיעו כהרגלם בשעה 08:00, והקונה הגיע כבר מיד אחריהם, נכנס ויצא למסגריה, בה עבדו השניים על הקמין, והיה מדבר עם אלברט וחוזר ושואל אם הקמין מוכן. גם אלברט בא והלך ושאל כל פעם על הקמין, היינו האם הוא כבר מוכן.

ד. חמודי עבד על הצבע והתובע על המבער.

ה. הפעולות כוללות פתיחה של הקמין, הוצאת ניטים שמחברים את המבער לפלטה, הוצאת המבער, להוציא את ה-U הפנימי שבתוך המבער הכולל פין שמכוון את נתיב הוצאת הגז מן המבער, חיתוך הפין בדיסק, הזזת הפין (שנקרא ריסקטור) לכיוון יציאת הגז, ריתוך הפין עם פיק עוד פעם, החזרת ה- U למבער, החזרת המבער לקמין, החזרת הפלטה, סגירה חוזרת של הפלטה עם חלק מן הניטים, והפעלת הקמין כדי לראות האם האש יוצאת טוב ובפיזור אחיד. על הפעולות הללו יש לחזור לפעמים 10 או 20 פעם, ולפעמים זה יכול לקחת כל היום (לעת חקירתו כבר טען התובע שהפעולות עשויות להתארך עד השלמתן, עד יום וחצי). ביום התאונה אכן חזר התובע על הפעולות כמה פעמים.

ו. שיטת העבודה הייתה שמחזיקים את ה-U ביד אחת, וחותכים את הפין עם מסור הדיסק החשמלי, האחוז ביד השניה. התובע הגיש תמונה של תעלה דוגמת זו עליה עבד בזמן הפגיעה, עם פין המרותך בה, ואותו ביקש לחתוך. לדבריו, המגן במסור הדיסק היה מורם, בגלל שלא ניתן לחתוך פין קטן כזה כאשר המגן סגור לגמרי. לכן הוא תמיד מורם במחציתו.
ז. התובע מתייחס בתצהירו לטענת הנתבעת, לפיה היה צריך להוציא את ה-U שבמבער, להחזיק אותו במלחציים ולחתוך. הוא שולל את הטענה ומציין כי אובייקטים קטנים לא אוחזים במלחציים. העובדים לא עבדו כך אף פעם, אלא בשיטה שצוינה, שהונחלה לתובע ע"י אלברט, שהוא עצמו היה עובד כך. הוא לימד לעבוד כך גם את יובל, עובד שהיה לפני התובע, והיה ותיק ממנו. התובע לא ראה מעולם מישהו מחזיק את ה- U של המבערים בתוך מלחציים אצל הנתבעת. התובע מציין כי בנה יחד עם אחרים מאות קמינים, וביצע את פעולת חיתוך הפין אלפי פעמים. הוא ראה גם את אלברט, גם את יובל וגם את חמודי, והם ראו אותו, ובכל פעמים הוחזק ה- U ביד, וביד השניה חתכו את הפין עם הדיסק.

ח. לכולם קרה לפעמים שהדיסק ברח, שכן הפין הוא קטן מאוד ונמצא בתוך ה-U בתחתיתו. אורך ה- U הוא בין 50 ס"מ למטר, תלוי בקמין. תחתית ה- U ברוחב 3 ס"מ בסך הכל, וה- U הולך ונעשה צר. שני הצדדים של ה- U הינם בגובה 3 ס"מ. את הדיסק יש להכניס לתוך ה- U ולחתוך את הפין שנמצא בתחתיתו. כאמור, לפעמים הדיסק ברח, בשל המידות שצוינו לעיל, ובמקרה הזה הוא ברח ופגע ביד שמאל של התובע. אלברט והלקוח דוד הגיעו במהירות ולקחו אותו לבית חולים "הלל יפה". אלברט מילא לו טופס בל/250 ובתיאור התאונה ציין "כאשר עבד עם דיסק חיתוך, נשמט הדיסק מידו הימנית ופצע את ידו השמאלית" (הטופס בחתימת אלברט בחותמת של הנתבעת, צורף כנספח ב' לתיק מוצגי התובע).

ט. התובע גם צירף תמונה של מסור הדיסק שאינו אמנם המסור עימו עבד ביום התאונה, אך מדובר במסור דומה. התמונה נלקחה במקום עבודתו הנוכחי.

7. חקירתו הנגדית של התובע:

א. בחקירתו הנגדית ציין התובע כמה פעמים כי לא ניתן בכלל לבצע את העבודה באמצעות מלחציים, שכן מדובר על U ארוך, מחד, ועל מלחציים קטנים מאידך, שאין בכוחם לאחוז בצורה איתנה את ה- U. זאת ועוד, חיתוך הפין שבתעלת ה-U, מצריך עבודה עם שתי ידיים, לצורך גמישות בכיווני החיתוך.

ב. התובע שב וציין כי בעוד שהיה אכן מסגר מנוסה, הרי את עבודת הכנת הקמינים למד מאלברט ומגורמי הנתבעת, שכן מדובר בעבודה ספציפית. הוא עבד באותה שיטה שהונחלה לו, כאמור, ע"י אלברט, שהוא עצמו עבד כך. כלומר, אחז את ה-U ביד הלא דומיננטית וחתך ביד הדומיננטית עם מסור דיסק את הפין. כך עבדו כולם.
ג. אלא שיש לומר כי תשובותיו של התובע כי אף פעם לא היו עובדים עם מלחציים בעבודה זו אצל הנתבעת, סותרת את תשובותיו לשאלון (נ/1). הסתירה אינה מקרית והינה ביותר מתשובה אחת. כך בשאלות 3 עד 5, התבקש שוב לתאר את נסיבות התאונה, מי נתן לו הוראות ביום התאונה, ומה הפעולה שהתבקש לבצע ביום התאונה. הוא השיב שהיה לחץ בעבודה, הוא היה צריך לרתך את הפין. "כרגיל אני לוקח את המבער והריסקטור למלחציים ומרתך, ואם צריך חותך ומיישר. המבער היה צריך להכנס לתנור דחוף, ובעל הבית לחץ עלי להזדרז ולחבר את הריסקטור במקום. ריתכתי את הריסקטור לתוך ה- Y כפי שהתבקשתי" (צריך להיות U- י.פ.). "הריסקטור לא התאים והיה צריך לחתוך אותו בדיסק. החזקתי את ה-Y ביד שמאל, וחתכתי את הריסקטור עם דיסק קטן שהחזקתי ביד ימין. הדיסק קפץ וחתך לי את היד".

בשאלה 7 השיב שמה שגרם לפגיעתו הינה שיטת עבודה לא טובה, תנאי עבודה קשים ולחץ בעבודה. זאת בשונה כאמור, מתשובותיו בחקירה כי לא ניתן בכלל לבצע העבודה באמצעות מלחציים.

בשאלה 9 נשאל התובע האם נכון כי קיבל הדרכה באשר לאופן ביצוע העבודה עובר לתאונה, והשיב: "לא, רק נדרשתי לבצע העבודה מהר, ובלי להיעזר במלחציים".

בשאלה 12 נשאל התובע האם נכון כי לצורך ביצוע עבודתו סופקו לו מלחציים לצורך החזקת פרופיל הברזל בעת חיתוכו, והשיב שכן, אך ביום הזה נדרש הוא לעבוד מהר, שכן היה צריך לסיים את העבודה על התנור.

הוא נשאל למה לא עשה שימוש במלחציים, והשיב כי המעביד הלחיץ אותו "לגמור, לגמור" (תשובה 13).

ד. מתשובות אלו של התובע בשאלון, עולה בבירור כי אכן, כטענת אלברט בתצהירו, כן ניתן וצריך היה לעשות שימוש במלחציים, לצורך קיום העבודה בבטיחות, והדבר היה ידוע לו. התובע אישר כי לעת פגיעתו כבר הגיע במעמד בו היה אחראי על עובדים אחרים אצל הנתבעת. עם זאת, שב והדגיש כי אופן העבודה הספציפי למד מאלברט עצמו.

ה. הוא אישר כי בעבר, לערך כשנתיים לפני התאונה, נפגע אצל הנתבעת פגיעה נוספת באצבע 2, ולערך כחצי שנה לפניה נפגע מבורג שחדר לשתי אצבעות. עם זאת, ציין כי אלו תאונות קלות (במילותיו) שכמעט כל עובד במסגריה נפגע פגיעות כדוגמתן.

8. גרסתו של חמודי בתצהירו:

א. לתובע ולחמודי היה אותו תפקיד אצל הנתבעת, בניית קמינים.

ב. לעיתים תכופות היה מגיע אלברט בבוקר ואומר להם להוציא את הקמין (כלומר לסיים העבודה) עד לשעה 10:00 או שעה אחרת, וזה היה מלחיץ, כי הרבה פעמים הקמין לא היה מוכן.

ג. חמודי חוזר ומתאר תהליך ההכנה המפורט של הקמין, אותו ציין התובע.

ד. חמודי חזר גם על כך כי הלקוח דוד היה במקום, כי אלברט הבטיח לו שהקמין יהיה מוכן. תכנון הזמן ע"י אלברט לא היה נכון, ולכן היה לחץ לסיים עם הקמין.

ה. במקביל לעבודה של התובע על המבער, עבד חמודי על הצבע של הקמין, שגם הוא לא היה לגמרי גמור. הקמין היה על השולחן. התובע עבד על המבער מקדימה, וחמודי על הצבע מאחורה. לפתע שמע חמודי צעקה, הסתובב לאחור לכיוון התובע וראה כי נחתך בכל כף ידו.

ו. חמודי מציין כי בממוצע היו העובדים מייצרים קמין אחד או שניים ביום, כאשר את כל הפעולות החוזרות שצוינו כבר לצורך הכנת הקמין, ביצע התובע משעה 08:00 עד שעה 10:00, עת שארעה התאונה. כל סבב פעולות חוזר שכזה אורך כ-10 דקות עד רבע שעה.

ז. כל העובדים עבדו כך, לרבות החזקת ה-U ביד וחיתוכו באמצעות מסור הדיסק. כל הזמן אלברט ובמקרה זה גם הלקוח דוד עמדו על הראש, ושאלו מתי נגמר הקמין, ולמה לא הוכן לפני כן.

ח. חמודי מאשר שגם לו קרה שעבד עם הדיסק על הפין, והדיסק ברח. אך חמודי לא נחקר. חמודי מציין שהדבר קרה גם לאלברט ולתובע לא אחת.

ט. לאחר התאונה צעק חמודי לאלברט והוא הגיע יחד עם דוד, והשניים פינו את התובע לבית החולים. האחרון חזר לאחר כמה חודשים, אך רק השגיח ועשה כיוונים של כבלים וחשמל, בלא שעבד יותר במסגרות. הוא עבד רק כמה שעות ביום, ולאחר כמה זמן ראו כולם שהוא "לא שווה" בעבודה, ועבודתו הופסקה ע"י אלברט. כולם ראו שקשה לו להשתמש ביד.

י. חמודי מציין כי בינתיים סגר אלברט את העסק, והוא עצמו מצא עבודה בהתקנת קמינים במקום אחר.
יא. באופן תמוה, יש לומר, התברר כי יום אחד בלבד לפני מועד השמיעה, שוחח אלברט עם העד והתרעם עליו הכיצד נתן תצהירו ובו ציין מה שציין.

9. חקירתו הנגדית של העד

א. עד זה העיד ראשון, והתובע שמע חקירתו (כפי זכותו כבעל דין) . לעת חקירתו הנגדית, ציין העד , כמו התובע אחריו, כי לא ניתן בכלל לבצע את העבודה האמורה, כאשר ה-U אחוז במלחציים, שכן מחד מדובר על מלחציים קטנות, ומאידך מדובר על U ארוך, הפין נמצא בתוכו, בתוך התעלה, בתחתית אותו U, ולא ניתן אפוא לאחוז במלחציים הקטנות את ה-U הארוך, שכן הוא יתנדנד.

ב. עם זאת, אישר כי למרות שהעבודה לא הייתה מבוצעת באמצעות מלחציים, לא על ידו שלו ולא ע"י יתר העובדים, הרי היו מלחציים על כל שולחן.

10. גרסתו של אלברט בתצהירו (אתייחס לחלקים רלבנטים בחקירתו בפרק הדיון) :

א. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת כמסגר רתך, ב-28.10.14.

ב. ביום התאונה התבקש התובע לרתך קופסת מתכת. לשם כך היה עליו לחתוך קודם פרופיל ברזל בגודל של 2*20 ס"מ, ובעובי של 2 מ"מ.

ג. אלברט עצמו נכח במפעל, אך לא היה עד ראיה ישיר לתאונה.

ד. לאחר התאונה מסר לו התובע כי החזיק את פרופיל הברזל בידו השמאלית, ואת מסור הדיסק ביד ימין, ותוך כדי חיתוך הוסט להב הדיסק ונפגע ביד שמאל.

ה. התובע פעל בניגוד גמור להוראות העבודה שקיבל מאלברט. היה עליו לעגן את פרופיל הברזל במלחציים שסופקו לו במיוחד לצורך זה, ולא לאחוז אותו בידו השמאלית. זה היה אופי העבודה שהונחל בהדרכות העבודה המפורטות, והתובע פעל בניגוד לאותן הדרכות.

ו. אין זה נכון כי הורו לתובע לבצע את העבודה ללא מלחציים. נהפוך הוא – זה יעודן. הוא קיבל הנחיות באילו מצבים יש להשתמש במלחציים, לרבות הפעולה הספציפית במהלכה נפגע.
ז. כשנקלט התובע לעבודה אצל הנתבעת, כבר היה בעל ניסיון רב כמסגר מוסמך ובעבודה עם דיסק, ולדבריו עסק במסגרות מאז היה ילד. הוא לא היה תלוי בתדריך שנתן לו הנתבע, כדי להכיר את כללי הבטיחות ושימוש בדיסק.

ח. לתובע סופקו אמצעי בטיחות, לרבות כפפות מבד תעשיתיות, המותאמות לביצוע העבודה הספציפית.

ט. הדיסק שסופק היה תקין, ממוגן ובטיחותי, ואף עובד נוסף לא נפגע ממנו – לא לפני התאונה ולא אחריה, ועובדי הנתבעת הוספו לעשות בו שימוש. התובע עצמו ביצע את הפעולה שביצע ביום התאונה פעמים רבות עובר לתאונה. לא אחת העיר לו אלברט בדבר צורת עבודתו הלא זהירה.

י. הלקוח דוד תורג'מן כלל לא היה במקום כשארעה התאונה, אלא הגיע מיד לאחריה. מעולם לא הלחיץ את העובדים אף אדם – לא אלברט, לא דוד ולא אדם אחר. בכלל, ביום התאונה נכח אלברט בבית המלאכה במקרה, היות ורוב עבודתו מתבצעת בכלל באולם התצוגה בפתח תקווה, כך שלא נכונה התמונה שמבקשים לצייר כאילו נהג אלברט להלחיץ את העובדים במפעל.

י"א. התובע שב לעבודתו בחודש יוני 2016, ועבד במשרה מלאה בהתקנות של תנורים. הוא עבד עד חודש 2/17, שאז פוטר בשל העברת הפעילות לחו"ל.

דיון בשאלת האחריות

11. ב"כ התובע בסיכומיו ציין כי יש לזקוף לחובת הנתבעת את אי העדת אותו חבר, דוד, על מנת לשלול טענת התובע וחמודי כי הלקוח ואלברט "עמדו להם על הראש" ביום התאונה, ולכן בוצעה העבודה תחת לחץ. אלא שלא מדובר בחבר של אלברט, אלא לקוח, שאישר אכן שהינו לקוח שלו עד היום. לא מדובר בעד שבשליטת מי מן הצדדים, ואם נזכור את הסתירות בין גרסתו של התובע לפיה מדובר בעבודה שאינה ניתנת לביצוע באמצעות המלחציים (גרסה עליה חזר גם חמודי), לעומת תשובותיו לשאלון, הרי שמותר להתייחס גם בקב של חומטין לטענת "ההלחצה" הנקודתית ביום התאונה ע"י אלברט ודוד. התובע הוא הנושא בנטל השכנוע להמחיש העובדות הנטענות על ידו, בבסיס עילתו. חלק מאותן עובדות הינן טענות ללחץ שהופעל עליו ביום התאונה ע"י המעביד למהר ולסיים, מה שגרם לעבודה לחוצה ולא זהירה. מאידך, טען כי ממילא לא ניתן להשתמש במלחציים לביצוע עבודה זו. אם זו טענתו, הרי שדווקא אז היה עליו להעיד מטעמו את אותו דוד, שאינו צד מעוניין ואינו חבר, אלא לקוח, כדי להמחיש כי השלמת העבודה הייתה דחופה לדוד אותו יום, והוא שב וביקש להשלימה.
12. א. אלברט, מצידו, ציין כי נכח בעבודה אותו יום, וכאשר הגיע דוד, הלך לעברו, ואז שמע צעקה של התובע, היינו אז ארעה התאונה. כלומר, שאין ממש בטענה כי לאור הלחץ שהפעיל דוד או הלחץ של אלברט עצמו, ארעה התאונה, כאשר לא הופעל לחץ כזה.

ב. אלברט אישר כי הקמינים הם פרי תכנון שלו עצמו, לאחר ייעוץ הנדסי, וכי תהליך הייצור זכה לתו תקן ישראלי, אם כי לא רשמי, שכן לא עבדו לפי איזו 9001. כשנקלע המפעל למשבר בארץ, עברה פעילותו לפולין. הרושם הינו שאלמלא נעשה כן, היה התובע יכול להוסיף ולהיות מועסק אצל הנתבעת. הוא נותר מועסק אצל הנתבעת עד שחיסלה עסקיה בארץ.

ג. הוא ציין כי הפין הנחזה בתמונה שצירף התובע (ת/6) הינו דומה לפין המעורב, ואף התעלה המצולמת דומה, אף כי אין מדובר על תעלה מאותו סוג ספציפי עליו עבד התובע עת נפגע. לדבריו, כאשר מרתכים את הפין אל התעלה, כבר לא ניתן לפרקו. אם נמצא שצריך להזיזו למקום אחר, הרי שיש להשליך כל הפרופיל ולהתחיל עבודה מחדש על דרך ריתוך פין למקום הנכון.

ד. הוא אישר דברי התובע כי אכן הוא שלימד את התובע את העבודה אצל הנתבעת. לדבריו, בשונה מעדותם של התובע ושל חמודי, היו במקום העבודה מלחציים מגדלים שונים, גם קטנים וגם גדולים. הוא ציין כי ביכולתו לספק תמונות של אותם מלחציים שנותרו במחסן בארץ. התמונות דווקא לא צורפו, אולם לגופו של עניין, מקובלת עלי בעניין זה עדותו של אלברט כי היו אכן מלחציים מגדלים שונים שאפשרו מאחז ב- U של המבער, וזאת לנוכח הסתירות בין גרסת התובע וחמודי בבית המשפט, לפיה לא מבוצעת העבודה כלל באמצעות מלחציים, שכן לא ניתן לבצעה באמצעותם, לבין תשובות התובע לשאלון, מהן עולה בפירוש כי לעיתים דווקא עשה שימוש במלחציים.

13. אלברט הוסיף וציין כי לא אחת העיר לתובע על צורת עבודתו הלא זהירה. הוא לא ציין באיזה הקשר, ובמה התבטאה אותה עבודה לא זהירה. ככל שמדובר היה בעבודה עם מסור דיסק חשמלי תוך אחיזת אובייקט הניסור ביד שמאל במקום במלחציים- מעיד הדבר דווקא כי ההנחיות לא הונחלו כנדרש, ולא מדובר היה בכשל חד פעמי. שכן אין סיבה לתובע לסכן עצמו ובריאותו אם ניתן אכן לנסר באותה מהירות ונוחות אותו פין כאשר ה U של המבער אחוז במלחציים.

14. ברי שמדובר בצורת עבודה מסוכנת ורשלנית. הרי אלברט עצמו טוען כי מדובר בדרך עבודה לא תקינה ומסוכנת. ככל הנראה ניתן וצריך אכן לאחוז ה U במלחציים. אלא שמאידך, ככל הנראה ניסור בדרך הבטיחותית הנו גם ניסור בדרך הארוכה והמסורבלת יותר , שניתנת לביצוע אך גוזלת יותר זמן.

התובע וגם חמודי העידו כי הדרך בה עבדו היתה הדרך הנוהגת, ואין סיבה הגיונית שינהגו בדרך זו, שברור שאינה בטיחותית, היות וחושפת היא ידו של העובד לקרבה מסוכנת אל מסור הדיסק, כאשר שתי הידיים אינן נייחות. היד האוחזת במסור נעה כל הזמן, וגם השנייה לא מקובעת (אף לו היתה "מקובעת" לא היה בכך כדי לנטרל הסיכון, לאור הקרבה למסור הדיסק). הסיכון שהתממש ברור שצפוי בסוגו בדרך עבודה זו, הן טכנית והן נורמטיבית. מספיק רגע אחד של חוסר שימת לב או טעות או "בריחה " של המסור עקב הפעלת כוח הנתקל בהתנגדות, כדי שתקרה תאונה עם פוטנציאל סיכון גבוה. ממש כפי שאירע. ברור מאידך שהדרך המסוכנת בה עבדו התובע וחמודי לא הומצאה על ידם , שכן אין סיבה שיעבדו כך, ויסכנו עצמם, אם ניתן באותה מידה של נוחות ובאותו פרק זמן, להשיג את היעד של חיתוך הפין. אחיזת ה U במלחציים הנה בעליל הדרך הבטיחותית, אך כנראה גם הארוכה יותר שכן קשה יותר לתמרן את מסור הדיסק בזוויות נדרשות, כדי לנסר הפין הקטן. יכול שנדרש גם לשחרר כמה פעמים את ה U מאחיזת המלחציים, ולהעמידו מחדש בתוכם, בזווית שתהא נוחה לביצוע פעולת החיתוך הבאה. ברור אפוא כי דרך עבודה פסולה ומסוכנת זו נהגה במקום העבודה מטעמים כלכליים של עמידה בהספקים. כדי להגיע למסקנה שמדובר היה בהתרשלות של המעביד אין צורך מצטבר שהמעביד "יעמוד על הראש " וילחץ לגמר עבודה , במקרה הספציפי במהלכו אירעה התאונה, ביחס לקמין הספציפי. דיינו בקביעתי שזו היתה הדרך הנוהגת, כאשר גם אם ניתנו הנחיות כדי לצאת ידי חובה, לעגן את ה U במלחציים, המעביד עצם עיניו ולא העיר כאשר ראה את עובדיו עובדים אחרת, ולמצער לא טרח לוודא קיום ההנחיות. ברור שהדבר היה נוח , כדי שמקום העבודה יוכל לייצר יותר , שכן הספק העובדים יהא נמוך יותר אם יעבדו בדרך הבטיחותית.

15. העובדה שמסגר-רתך מיומן כמו התובע יכול היה לעבוד כך לאורך תקופה, וכך גם אחרים כמותו, מבלי שנפגעו , אין פירושה שמותר וצריך לעבוד כך. ברור כאמור, כי התובע היה מודע לסיכון אך הורגל לעבוד כך, ולאור מיומנותו הצליח לעשות כן פעמים רבות עד שהתממש הסיכון האינהרנטי הגלום בצורת עבודה רשלנית זו, והוא נפגע. כמובן שעומדת לפניו הברירה לעבוד לאט יותר, בדרך הבטיחותית. קשה להלום ש"ברירה" זו הנה ברירה של אמת, כאשר יתר העובדים יספיקו יותר, והתובע יתבלט עד מהרה לרעה מבחינת תפוקתו. מקום בו לא אכף המעביד נוהלי העבודה הבטיחותיים שהוא עצמו מצהיר עליהם, ולא וידא ולו מדגמית שעובדיו עובדים לפיהם, הרי שהתרשל. לאשורה, קשה להלום שהמעביד אכן לא היה מודע כל התקופה לאופן הלא בטיחותי בו עובדים המסגרים-רתכים ביצור הקמינים. לאשורה קל למדי לאכוף נהלי העבודה, ונדרש רק להיות נכון לשלם המחיר הכלכלי של הפחתת התפוקה או העסקת עוד עובדים, במקום להעמיד העובדים בפני אילוצים לא סבירים הכרוכים בשיטת עבודה עם סיכון מוגבר בעליל, גם אם לאושרנו מתממשים סיכונים מעין אלה רק פעם בכמה שנים. לא מדובר על כלל בטיחות לא הגיוני או לא אינטואיטיבי. מדובר בשיטת עבודה מסוכנת בעליל במדרגת סיכון הנהירה גם להדיוטות. לא נדרשת עדותו של מומחה בטיחות לשם קביעה זו.
16. אשר לכפפות בד – איני רואה רלבנטיות לאספקתן או אי אספקתן בנסיבות המקרה. מדובר על מסור דיסק חשמלי שפגע ביד. כפפת בד אינה בגדר שריון, ולא היא שתמנע פגיעה מעין זו. במובן מסוים , אם כבר עובדים באופן הלא בטיחותי בו עבד התובע כשנפגע, ואשר נהג במקום עבודתו, עשויה היא אף להגביר הסיכון בשל הפחתת התחושתיות והרגישות בידיים: היד האוחזת באובייקט הניסור והיד האוחזת במסור.

משעה שמדובר היה בסוג של "משטר נוהג" לא בטיחותי במקום העבודה, והברירה שעמדה לרשות התובע לעבוד עם מלחציים, לא היתה כאמור ראלית (במבט רוחב, לא במקרה זה או אחר, והרי לא ידוע אימתי יתממש הסיכון הצפוי בסוגו כסיכון מוגבר), הרי שאין מקום להטלת אשם תורם. כל יסודות עוולת הרשלנות מתקיימים: חובת הזהירות המושגית המוגברת המוטלת על המעביד שחובתו לאכוף שיטת עבודה בטיחותית ולוודא שאין עובדים בדרך לא מסוכנת , הפרת חובת הזהירות הקונקרטית בהתרשלות על דרך אי הנחלה ואכיפה של משטר עבודה בטיחותי, ואף עצימת עיניים והיתר בשתיקה לדרך העבודה המסוכנת אך "היעילה" יותר, נזק, וקשר סבתי עובדתי במבחן הגורם שאין בלתו בין ההתרשלות לבין הנזק. אף הסיבתיות המשפטית מתקיימת כאשר הסיכון שהתממש – פגיעה של המסור ביד האוחזת באובייקט - צפוי במובהק בסוגו , כסיכון מוגבר . כאמור הצפיות מתקיימת, טכנית ונורמטיבית. מדובר על סכנה לא רגילה, אך צפויה בסוגה.

אני קובע שהנתבעת חבה בפיצויו של התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

גובה הנזק:

17. התובע אישר כי יש לאביו מחסן כלים, אולם לא אישר כי הוא מבצע שם עבודות מסגרות בתמורה כספית באופן עצמאי, אם כי לעיתים הוא אכן מבצע עבודות כאלה עבור ביתו שלו, או עבור קרובי משפחה, חינם אין כסף. אכן לא הוכח כי התובע משתכר, לבד מעבודתו הנוכחית, שכפי שיבואר אף היא הינה כמסגר רתך. אם כי לא במשרה מלאה, אלא 6 שעות ביום (3/4 משרה).

18. התובע אישר כי הוא מסוגל להרים משקלים, ואישר כי הוא עובד גם כיום כמסגר רתך במסגריה בחדרה, כאמור 6 שעות, כמופיע אף בתלושים שהוגשו. הוא הדגיש כל העת ,וניכר היה שהכין עצמו להדגשה זו, כי למרות שהוא עובד כמסגר רתך ולמרות שהוא יכול להרים משקלים, הרי אין הוא יכול לעבוד כמו קודם "וזה לא אותו דבר", היינו מבחינת התפקוד בידו. גם אם מדובר בחזרה שהוכנה מראש, הטענה לגופה הגיונית.

19. התובע התיימר לטעון כי הוא עובד כיום כעוזר ולא כמסגר. אולם, בהמשך הדרך, כאשר נשאל כמה פעמים אישר כי עבודתו הינה במסגרות ובריתוך וכי הוא אכן מרים משקלים, כולל משקלים כבדים, כמיטב יכולתו.

20. במהלך הישיבה הוצג סרטון שהנציח את התובע בעבודתו (צורף לתצהיר החוקר – נ/5). בסרטון רואים את התובע עולה ויורד לאיטו מפיגום, משתמש בשתי ידיו, ומרים בעזרת עובד אחר קורת ברזל ארוכה ומסיבית, שניכר שהיא כבדה. ההרמה אינה לגובה הידיים, אלה הרמה בצד אחד לגובה לא רב, והטיית אותו מוט כמעין מחוגה, תוך הורדתו מחדש כדי להניחו על גבי פלטה על גלגלים. עם אותה פלטה הזיזו אותו מוט כבד ממקום למקום. בהמשך הסרטון, רואים את התובע לפרק זמן קצר כשהוא מתכופף ומרתך. התובע הדגיש כי גם לעת הרמת משקלים בשתי ידיו, הרי ביד הפגועה נעזר הוא באצבעות 4-5 לצורך הרמה, כאשר אינו יכול להעזר ב-3 האצבעות הפגועות של אגודל, אצבע ואמה, וגם אם הרים הוא משקלים כבדים, אין הוא יכול להרים כמקודם.

הערה שלי י.פ. - יוער, כי הסרטון דווקא ממחיש כי התובע, שעבודתו הרי אינה עבודת סבלות, מסוגל להרים משקלים עימם הוא נדרש להתמודד בעבודתו. עם זאת, ברור לגופו מטיב הפגיעה, כי יכולת האחיזה וההרמה ביד הפגועה אכן אינה כמקודם.

21. יש ממש בטענת הנתבעת כי מבחינת המסוגלות הגופנית לא הומחשה הגבלה שגוזרת שהתובע יהא מסוגל לעבוד כמסגר רתך במסגריה בה הוא עובד כיום, בהיקף משרה של 6 שעות ליום, במקום בהיקף משרה מלא. ואכן, יש מקום לשאול אלו פעולות בדיוק לא מסוגל התובע לעשות ב-1/3 או 1/4 משרה נוספת שיביאו אותו למשרה מלאה, כאשר מדובר על אותן פעולות עצמן. באין נתון אחר (אף לא מכתב של רופא תעסוקתי המגביל עבודה רק בחלקיות משרה), יש לקבל כי הסיבה לעבודה מהלך 6 שעות, הינה שלמעביד הנוכחי פשוט לא דרושה עבודה במשרה מלאה. הא ותו לא. יש אכן מקרים בהם ניתן לתאר שנכות אורטופדית (ודאי בשיעור לא מבוטל, כמו בענייננו), תהא כרוכה בהגבלת עבודה מאת רופא תעסוקה, במשרה חלקית. כך למשל כאשר מדובר על פגיעות בעמוד שדרה המקרינות לגפיים וכיוצא בזה, כאשר עבודה ממושכת עשויה להחמיר מצב או לגרום כאבים. להבדיל, פגיעתו של התובע אכן משמעותית ובלא ספק תפקודית ביחס למסגר רתך, אולם מתבטאת בקישיון לא נוח בשתי אצבעות והגבלת תחושה ב-3 אצבעות, כאשר לא ברור מהן אותן פעולות של ריתוך או עבודת מסגרות שיכול התובע לבצע 6 שעות, ונכותו מונעת ממנו לבצען מהלך משרה מלאה בת 8 או 9 שעות. בשונה מדברי בא כוחו בסיכומיו, נחזה כי התובע אינו ממצה פוטנציאל השתכרותו במומו, בין על דרך עליה למשרה מלאה, בין על דרך "השלמת משרה" במקום אחר, ונחזה כי עניין זה אינו מקרי (ראה להלן בהמשך).
22. התובע אישר כי במהלך ניסיונות השיקום המקצועי שלו במסגרת המוסד לביטוח לאומי, רצה להחליף מקצוע למנעולן, אולם בסופו של יום העדיף להשאר בעיסוקו המוכר כמסגר, עיסוק בו עבד לאורך כל שנות השתכרותו.

23. בסיס השכר של התובע אצל הנתבעת עמד על 10,219 ₪. התאונה הייתה בינואר 2016, ותלוש השכר לחודש דצמבר 2015 מלמד על כך שהברוטו השנתי עמד על 122,630 ₪. כלומר, 10,219 ₪ לחודש. אמנם השכר הרבע שנתי לפני התאונה לחלק לשלוש גבוה יותר, אך חישוב לאורך כל השנה, נותן בסיס שכר מלא ושלם יותר. הוא יחולץ אפוא מן הברוטו של תלוש 12/15 .

24. הפסד שכר ל עבר:

א. התובע חזר כאמור לעבוד אצל הנתבעת בחודש יוני 2016, לכמה שעות, אך לדבריו לא למסגרות. הפסד שכר מלא לתקופת 4 חודשים עמד אפוא, על 40,876 ₪, לפי בסיס שכר של 10,219 ₪ לחודש. שערוך מתאריך אמצע של 1.4.16 , על דרך תוספת הפרשי ריבית והצמדה מניב סכום של . 43630 ₪.

ב. לתקופה מ- 6/2016 עד 2/2017, חזר התובע כאמור לעבוד, לא במסגרות, אלא אף לדברי אלברט בהתקנה של קמינים. אלברט אישר כי התובע היה עובד מוערך וחרוץ וכי אף הצר על פגיעתו, ולכן השיב אותו לעבודה, גם אם לא עבד באותו סוג עבודה. לדברי אלברט, היה הוא חייב לכבד את המלצת הרופאים התעסוקתיים. במכתבו מיום 30.5.16, שהופנה לרופא תעסוקה, ציין הוא שהתובע עובד חרוץ ובעל מוטיביציה, אשר נפצע במהלך עבודתו וכרגע אינו כשיר לעבוד כמסגר, כבעבר, ומאידך זקוקה העבודה לתמיכתו בפיקוח בבית המלאכה על תהליכי הייצור. היות והתובע הביע רצונו לעבוד במסגרת העבודה בתפקיד שלא יצריך מאמץ פיזי, עד שיובהר מצבו התפקודי, נכונה הנתבעת לקבלו לכמה שעות ביום, בתפקיד פיקוח ובדיקות גז לקמינים, על פי יכולותיו, כאשר העסקתו תהא בצד המינהלי ולא הפיזי. תנאי השכר שלו יהיו בהתאם ליכולותיו הפיזיות ומגבלותיו. הסכמת הנתבעת להעסיק אותו מותנית באישור רופא שיאשר לו לעבוד כמה שעות ביום, היות והישיבה בבית קשה לו והוא מנסה להעביר חלק מזמנו בבית המלאכה בתפקידים שלא מצריכים מאמץ פיזי.

ואכן, כאמור במכתב, ניתן להבחין בפירוש כי שכרו של התובע פחת בתקופה זו, כנראה אף לאור עבודתו החלקית, והכושר התעסוקתי שהיה מוגבל יותר מאשר היום, כאשר הפגיעה הייתה טריה יחסית. מדובר על תקופת 8 חודשים בהם השתכר ברוטו 49,031 ₪. אם נכפיל את בסיס שכרו 10,219 ₪ ב-8, נקבל שהיה אמור להשתכר 81,752 ₪. ההפסד עומד אפוא, על סך של 32,721 ₪, והפסד זה יש לייחס הגיונית לתאונה, לאור סמיכות הזמנים והפגיעה הקשה שפגמה אכן במסוגלותו של התובע לעבוד כמסגר-רתך באותו מקום עבודה. שערוך מתקופת אמצע של 1.10.16 עד היום על דרך תוספת הפרשי ריבית והצמדה, מניב סכום של 34,926 ₪.
ג. התובע עבד כאמור עד חודש 2/2017 בנתבעת. מאז פיטוריו ציין בתצהירו כי חיפש עבודה והגיש תביעה לשיקום מקצועי בביטוח לאומי סניף חדרה. לדבריו, לא צלח השיקום. בעניין זה ניתן להיזקק גם למסמכים שצירף התובע כנספחים טו' עד יח' לתצהירו, הנוגעים להליך השיקום.

ד. תביעת השיקום המקצועי הוגשה ע"י התובע למל"ל ב-15.8.17, ואושרה ב-12 בנובמבר 2017. תוקף האישור הינו לשנה, כאמור במכתב המל"ל מ-12.11.17 (לאחר מכן במידת הצורך נדרש התובע להגיש תביעה מחודשת, לשם בחינת זכאותו).

במכתב המל"ל מ-14.12.17 שהופנה לב"כ התובע, צוין שהתובע הופנה לאבחון תעסוקתי שבדק יכולת למידה והכוונה להשכלה המתאימה לנכותו. צוין שהזהות המקצועית מגובשת כמסגר, העבודה הייתה גם עוגן רגשי ועם הפגיעה חווה משבר. יכולת הלמידה צוינה כנמוכה מן הממוצע, כך שיכול לרכוש מקצוע בתחום בעל אופי קונקרטי בלבד. התובע הוזמן לתהליך של סדנת "תפנית", במרכז שיקום, כדי להרחיב כישוריו האישיים, כמו שימושי מחשב ושפה עברית, ולעבד את האובדן. טווח האפשרויות מצומצם עבורו. הוא נכח כחודש וחצי וביקש להפסיק, כאשר לדבריו הוצעה לו משרה כאיש אחזקה ובחר ללכת לעבוד, לדבריו בשל מצוקה כלכלית. המכתב, מאת סגנית מנהל תחום שיקום, מסיים בכך שהתובע מוזמן לפנות שוב אם ירגיש פנוי מבחינה כלכלית לתהליך רכישת מקצוע המתאים לנכותו, תהליך שלהערכתה יהא מתמשך.

ה. דו"ח הייעוץ ואבחון תעסוקתי שצורף מפורט, ונושא תאריך 28.9.17. אציין מספר נתונים עיקריים. מילדותו צוין שהתקשה ליצור קשרים חברתיים והתקשה בלמידה עיונית. שולב במגמת מסגרות והתחבר למקצוע בתיכון. עבד לאורך השנים כמסגר שכיר. לאחר שנפגע בתאונה ואינו עובד בחודשים האחרונים, מביע רצון ללמוד מנעולנות כדי לפתוח עסק עצמאי. לחילופין אמר שמעניין אותו תחום הנהיגה. הגיע לאבחון עם מוטיביציה להצליח והקפיד על נוכחות ולו"ז. נראה כי אהב מאוד עיסוקו כמסגר. הוא יכול לסגור 3 אצבעות ביד הפגועה. את האצבע השניה אינו יכול להזיז. התובע מתקשה ליצור תקשורת פתוחה וזורמת, והתקשה לענות על שאלות קונקרטיות. מצוי במצב משברי. באישיות יש קווים סכיזואידים. יש חוויה רגשית משברית ותחושת איבוד עוגן. מסוגלות עצמית פגועה, והכחשה של רגשות. באבחון רמה שכלית בטווח נמוך של הממוצע. אינטליגנציה תקינה, אך התפקוד נמוך מאוד בתחום המילולי, בשפת האם ובתחום המספרי, עם חשד ללקות למידה. תביעת עין דלה לפרטים. תפיסה צורנית טובה במישור ותקינה במרחב. הבנה טכנית תאורטית נמוכה. ידע אריתמטי מצומצם. מסוגל ללמוד נושאים חדשים בעלי אופי קונקרטי. יכולת ביטוי סבירה. בעל אוצר מילים בסיסי. שגיאות כתיב ותחביר. כישורים חשבוניים בסיסיים ביותר ויכולת נמוכה בבעיות חשבון. מצליח בקלות רב להרכיב דגם על פי תרשים נתון, השתמש בשתי ידיים. תפיסה צורנית דו ממדית בתחום הגבוה של הממוצע, ותפיסה מרחבית מופשטת ממוצעת. כישורים טכניים מעשיים גבוהים מאוד. סגנון עבודה מאופיין בתכנון וארגון חומרים, עם הקפדה על סדר ומיון.
מתחיל מיד בעבודה, גישה יעילה, בעיקר בתחומי ביצוע טכני, שם מפגין יכולת מאוד גבוהה ומקפיד על דיוק. בתחומים העיוניים חלש יותר ומתקשה לבצע הוראות כתובות בעברית. יכולת ריכוז סבירה. ציין קושי בעבודה עם אנשים וכי אין לו סבלנות לאנשים. הומלץ כאמור לשלב את התובע בתוכנית "תפנית", ולאחר מכן ניתן לשקול בחיוב שילובו בקורס מנעולן על פי רצונו, לאחר התייעצות רפואית או תכנת/כוון CNC, נהג אוטובוס או הסעות, מפעיל מכונה ניידת (צמ"ה) כאשר אפשרות אחרונה זו מותנית באישור רפואי.

ו. התובע מציין כי בלשכת העבודה הפנו אותו לעבוד בחברה של גלגלים בקיסריה (צמיגי נעמן). העבודה הייתה להוביל גלגלים במשאית, אך הוא הפסיק אחרי 3 ימים, כי היה קשה לו להרים את הגלגלים. הפנו אותו בלשכת העבודה בהמשך, לעבוד בעופות עמק חפר. העבודה הייתה הובלת עופות שחוטים בקרטונים, לכל הארץ. אלא שהעבודה לא התבטאה רק בנהיגה, אלא גם בסבלות, העמסה והורדה של הקרטונים, ושוב התקשה לבצע עבודה פיזית זו. בהמשך, הופנה לעבוד בחברת "גולן דיזיין" להיות מוביל במשאית ציוד לארועים, שוב גם נהג וגם סבל. שוב – לא הייתה בעיה בנהיגה, אך הוא התקשה בסבלות, בשל כאביו. הוא עבד שם חודש אחד בנובמבר 2017 ועזב.

התובע אישר בחקירתו, כי הוא בעל רישיון נהיגה לרכב משא 15 טון, לא הוטלה הגבלה על נהיגתו, והוא יכול לנהוג. אלא שהתובע לא התיימר לטעון כי לא הצליח להשתלב בעבודה שהייתה כרוכה בהובלת סחורה זו או אחרת מפאת בעיות בנהיגה, אלא משום שאותן עבודות היו כרוכות גם בסבלות.

ז. מחודש 12/2017 עבד התובע בעבודות צנרת נירוסטה במפעל בגן שמואל, בתור עוזר לבעל העסק. לא מדובר בעבודת מסגרות ולא בריתוך. המשרה היא מלאה, אך המשכורת נמוכה ועומדת, על פי נספח כ' לתצהירו, על כ-6,628 ₪ לחודש (לפי תלוש 5/2018 – ממנו עולה כי הרוויח ברוטו 33,140 ₪ עבור 5 חודשים). אלא שלפי מכתבי המעסיק שהוגשו פוטר מעבודתו זו בסוף יוני 2018, עקב חוסר שביעות רצון של המעסיק, איחורים לעבודה בלי להודיע לאחר מס' רב של התרעות ובנוסף היעדר התקדמות מקצועית.

ח. אני סבור שיש להכיר בהפסד מלא לתקופה שמ 3/17 (ממועד פיטוריו אצל הנתבעת) ועד ל 11/17. במהלך תקופה זו עשה התובע ניסיונות שיקום במל"ל. הפגיעה והנכות משמעותיות ואיני סבור כי ניתן לזקוף לחובתו ישיבה ב חוסר מעש. בשים לב לכך שעיסוקו כמסגר הוא עיסוק פיסי מובהק, והנכות גבוהה ביד שמאל, יש להביא בחשבון אי כושר תעסוקתי מלא ותקופת הסתגלות למומו במהלכה פעל בסבירות להקטין נזקו, חפש מקומות עבודה בלא הצלחה, וניסה להשלים שיקום מקצועי במל"ל. מדובר על 9 חודש, במהלכם יובא בחשבון הפסד מלא לפי בסיס שכרו אצל הנתבעת. זה המקום לציין כי למרות שהנימוק שניתן במכתב הפיטורין היה מעבר הפעילות לחו"ל, במכתב צוין גם כי התובע לא יכול לעבוד כפי שעבר לפני התאונה, ולכן נראה שאין התאמה למקום העבודה.
החישוב לתקופה זו אפוא: 91,971 ₪ = 10219 * 9

מכאן אנכה 2960 ₪ אותם השתכר התובע בחודש 11/17 בעבודתו הקצרה בגולן דיזיין.

ההפסד 89011 ₪.

שערוך ממועד אמצע של 1.8.17 מניב סכום של 93188 ₪, כהפסד שלתקופה זו.

ט. מחודש 12/17 עת נקלט לעבודה בפעל בגן שמואל ועד שפוטר משם בסוף יוני 2018 : אני סבור שמן הדין להכיר בהפסד בעין בין בסיס שכרו עובד לתאונה בשעור 10219, לבין שכרו באותו מקום עבודה בסך 6628 ₪ . הפער בשכר עומד על 3591 ₪ לחודש , במכפלת 7 חודש: 25137 ₪. שערוך על דרך תוספת הפרשי ריבית והצמדה מתאריך אמצע של 15.3.18 מניב 26181 ₪.

י. לאחר פיטוריו מן המפעל בגן שמואל לא עבד התובע מהלך 3 חודש בחודשים יולי עד ספטמבר 2018, ונקלט לעבודה ב 1.10.18 כעוזר מסגר במסגרייה. על פי תלושי שכר שהגיש , שכרו לשבעה חודשים לתקופת החודשים אוקטובר 2018 ועד אפריל 2019 עמד על 37899 ₪ היינו ממוצע של 5414 ₪ לחודש: מעט יותר משכר המינימום.

לו גזרתי שעור ההפסד על דרך מכפלת הנכות הרפואית המעוגלת (25%) בבסיס השכר שעובר לתאונה, היה מתקבל הפסד חודשי של 2555 ₪. לטעמי קביעה זו יש בה משום ק יפוח של התובע. במקרה דנן, אין להתעלם מצבר הנתונים הבא, הגוזר כי הנכות התעסוקתית עולה על הנכות הרפואית. ראשית , מדובר במי שעיסוקו וכל נסיונו התעסוקתי מאז נעוריו היה כמסגר רתך. שנית מדובר בעיסוק פיסי מובהק המצריך שימוש בשתי ידיים (גם אם היד הפגועה אינה הדומיננטית). שלישית, הנכות היא בשיעור גבוה, וכולה באותה יד, שאף כי אינה יד לא שולטנית , יש קישיון נוח בשתי אצבעות, בהן האגודל שהנו האצבע החשובה ביותר בפן התפקודי, וכן ירידה בתחושת שלוש האצבעות בכף היד בגין פגיעה עצבית. ברור שהמשמעות התפקודית למסגר רתך הנה חמורה . רביעית, לתובע רק 10 שנות למוד. חמישית, ובהמשך לנקודה האחרונה – האבחון שנערך לו כחלק מנסיון השיקום המקצועי במל"ל הצביע על כישורים טכניים טובים, אך כישורים עיוניים נחותים בהרבה מן הממוצע.

י"א. אני ער לכך כי יתכן שהתובע ביקש להמחיש מן השפה ולחוץ ניסיונות להיקלט במקומות עבודה, שנכשלו כביכול, כדי שלא ייטען כלפיו כי לא ניסה להקטין נזקו, וממתין הוא לסיום תיקו. במידת מה נתמכת אפשרות זו במכתבו של המעסיק מגן שמואל , ממנו ניתן להסיק כי התובע יכול היה להתמיד בעבודה אצל מעביד זה, לו גילה דבקות ומוטיבציה. מדובר בסוג עבודה שכישוריו הטכניים העולים מן האבחון, ולו במומו, היו אמורים לאפשר לו להתמיד בה. מן המכתב כמעט שנראה כאילו ביקש התובע שיפוטר.

גם במהלך חקירתו לא היה לתובע הסבר משכנע, לשון המעטה, מדוע פוטר מעבודתו בגן שמואל. הוא אישר כי יכול להיות שהדבר היה בגלל שנהג לאחר "אולי כי קם מאוחר". ברור כי לא איחור אחד או שניים לאורך תקופה בת חודשים הם שמוליכים לפיטורים. השכר באותו מקום עבודה עולה על השכר שמשתכר התובע כיום, ונראה כי לא הוצג טעם של ממש, גם בהינתן הנתונים מן האבחון התעסוקתי, מדוע לא יכול היה התובע להוסיף ולעבוד באותו מקום עבודה, בשכר מוגדל מכפי שהוא משתכר כיום. אותו מקום גם הולם כישוריו של התובע במומו, גם בהינתן מגבלותיו העולות מן האבחון, המקשות עליו עבודות עיוניות. אותו מקום עבודה התמחה בעבודות צנרת ונירוסטה למזון ותחזוקת מפעלים. מדובר במקום עבודה שאמור לאפשר דווקא מיצוי החוזקות של התובע במומו , כפי שעלו באבחון מענף שיקום במל"ל, ולא להדגיש חולשותיו.

י"ב. התובע לא איבד כליל את כושר השתכרותו, לראיה שהוא מוסיף לעבוד כמסגר רתך. כפי שציינתי, לטעמי אינו ממצה מלוא פוטנציאל השתכרותו במומו, כנראה מטעמי רווח משני. ברור הרי כי יש קשת של עבודות שגם במומו יכול התובע לעבוד בשכר מינימום : שומר, רתך מסגר כפי שהוא עושה כיום במשרה חלקית, נהג, ועוד. פוטנציאל השתכרותו עולה אף כיום על שכר המינימום, ויש יתרון לנ יסיונו הרב כמסגר רתך (כאשר אף אלברט אישר בחקירתו כי מדובר בעובד שהעריך). אלא שיש אכן פגיעה של ממש בכושר ההשתכרות. לטעמי, ניסה התובע לצייר תמונה כאילו כושר ההשתכרות שלו מוגבל פחות או יותר לשכר המינימום. לא זה המצב. אולם, כפי שאין לשעות להפרזות שיכול ולא תשקפנה עוד תמונת המצב התעסוקתית מעת שיהפוך פסה"ד לחלוט, כך גם אין לאיין את הפגיעה הממשית בכושר ההשתכרות.

י"ג. ואכן, הצד השני של המטבע הנו שאין להתעלם מצבר הנתונים שציינתי, ונראה כי הפער בעין בין שכרו של התובע כמסגר רתך עובר לפגיעה, לבין שכרו בשני מקומות העבודה האחרונים (פער העולה על מכפלת הנכות הרפואית בבסיס השכר שעובר לתאונה), אינו מקרי ואין לייחסו, לפחות לא בחלק הארי, לניסיונות של רווח משני. יש להבדיל בין מוטיבציה לא גבוהה מטעמים אפשריים של רווח משני, לבין השכר המשתלם לסוג העבודה אותו יכול התובע לבצע בנכותו – שהנה אכן נכות מגבילה והדבר נהיר לכל מעביד. מן האבחון והמכתב מענף שיקום נראה כי נעשה על ידו נסיון אמיתי , שאכן כשל, למצות הליך השיקום במל"ל.
אני סבור שלא אקפח איש מן הצדדים אם אכיר בפוטנציאל השתכרות של 7,000 ₪ של התובע במומו, ערך דהיום. כלומר פער של 3,200 ₪ (מעוגל) מבסיס שכרו שעובר לתאונה . זה יהא אפוא סך ההפסד החודשי שיובא בחשבון מחודש יולי 2018 ואילך, עד היום. עם זאת לעתיד, בסיס השכר אלמלא התאונה צריך להיות מוגדל מעט יותר, ובהתאם ההפסד החודשי לעתיד גבוה יותר.

י"ד. הפסד עבר לתקופה שמיולי 2018 עד היום : 12 חודש , במכפלת ההפסד של 3200 ₪ לחודש: 38,400 ₪ . שערוך מתאריך אמצע של 1.1.19 מניב 39053 ₪.

ט"ו. סה"כ ההפסד המצטבר לכל תקופות העבר: 236,978 ₪.

25. להפסד המצטבר לעבר מן הראוי להוסיף – 12% , בגין אובדן תנאים סוציאליים לעבר [הפסד פנסיה הנגזר מהפסד שכר לעתיד – מחושב לפי 12% (כיום 12.5% , עם עליית הפרשות החובה של המעביד לפנסיה, בעוד חצי אחוז). הפסד זה מגלם אובדן תנאים סוציאליים – הפרשות המעביד לקופה"ג הפנסיונית בין ביטוח מנהלים ובין קרן פנסיה, לפי צו ההרחבה ( תא (חי') 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר)]. אלא שלאור מועד התאונה, הרי גם על ההפסד לעבר היתה חובה להפריש , והפרשות המעביד אמורות היו להיות מוזרמות לקופה הפנסיונית כאמור, שם אמור הכסף "לשחק" ולהשיא רווחים, בניכוי דמי ניהול ותפעול של הגוף המנהל , גם אם יהא זמין רק בעתיד בדמות קצבה פנסיונית שתגזר מן הסכום שהצטבר. לכן נכון להוסיף אובדן תנאים סוציאליים גם להפסד העבר, בשעור 12% ממנו, כמשקפים את אובדן הפרשות המעביד לפנסיה, הנגזר מן הסכום שאבד, היינו מהפסד העבר . את ה 12% המשקפים אובדן הפרשות המעביד לעבר יש לגזור מן ההפסד המצטבר המשוערך , היינו במקרה זה מ 236,978 ₪. כאמור אותם 12% לו הפרשו במצטבר היו אמורים להשיא תשואה "בתוך" הקופה הפנסיונית, כך שגזירתם מתוך הסכום של הפסד העבר כשהוא משוערך מבטאת בקירוב גם אובדן של התשואה, ומקרבת אותנו להפסד הראלי ככל הניתן, גם אם לא בדיוק מתמטי (הרי יתכנו למשל גם תקופות של הפסד בקרן הפנסיה או ביטוח המנהלים; אך לטווח ארוך במשק צומח, ההפרשות לפנסיה אמורות להשיא רווחים לסכום המצטבר הנצבר בקופה הפנסיונית).

12% מן הסך של 236978 מניבים 28437 ₪ כאובדן הפרשות מעביד בתקופת העבר (אובדן תנאים סוציאליים) .

26. הפסד עתיד

בעוד שלצורך חישוב ההפסד לעבר, בשים לב לשנים הלא ארוכות מאז התאונה, ולכך שבנזק מיוחד עסקינן, נלקח בחשבון בסיס השכר האקטואלי אותו הרוויח התובע עובר לתאונה, הרי "הקפאת" בסיס השכר של 10219 שעובר לתאונה בלא שנוי, גם לצורך החישוב לעתיד, יש בה משום קיפוח מסוים של התובע . שכן השכר במשק עלה מאז. בדצמבר 2015 עמד השכר הממוצע במשק לעובדים ישראליים על פי נתוני הלמ"ס על 9914 ₪. התובע הרוויח אפוא עובר לתאונה מעט יותר (3% יותר) מהשכר הממוצע דאז. השכר הממוצע כיום עומד לפי פרסומי הלמ"ס (נכון לחודש מרץ 2019, לפי עדכון יוני) על 11,140 ₪. כלומר בסיס השכר בערכי דהיום עומד על 3% מעבר, היינו 11474 ₪ . זהו בסיס הש כר המשוערך הנכון, והפער בין סכום זה לבין 7000 ₪ (7000 ₪ הוא הסכום שקבעתי כפוטנציאל ההשתכרות של התובע במומו , לאחר שניכיתי שיקולים של רווח משני, והוא גבוה מזה אותו משתכר התובע כעת) עומד על 4474 ₪. זה אפוא יהא שעור ההפסד החודשי לעתיד. יוער כי לעמדתי, עליה חזרתי במספר החלטות, כל עוד לא ניתנה הלכה המשנה שיעור ההיוון, יש להוסיף ולהוון לפי 3%.

החישוב עד גיל 67:
1,061,143 ₪ = 4474 * 237.18

27. כאב וסבל:

בשים לב לפגיעה הלא קלה, ותקופת אי הכושר התעסוקתי, כאשר נראה שהתובע אף הקדים חזרתו לעבודה אצל הנתבעת, שכן כאמור ע"י אלברט "השתגע בבית" , ומאידך מקצוע המסגרות היה ונותר אהוב עליו ומהווה עבורו עוגן רגשי ולא רק עיסוק, הרי שחרף העובדה כי הוא מוסיף לעסוק בעיסוקו זה, ולאור הגבלת תפקודו, יש מקום לפסוק סכום לא נמוך באב הנזק הלא ממוני, והדברים קשורים זה לזה. אני פוסק כאן סך של 140,000 ₪.

28. עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד

התובע עובד היום בפועל כמסגר רתך, אם כי בהיקף משרה לא מלא ומשכורת מצומצמת ביחס לעברו הטרום תאונתי . חרף פגיעתו המשמעותית ביד שמאל, ככלל לא נראה שהוא זקוק לעזרה אישית , ואיני סבור כי בפועל יש כיום הרבה עבודות מעבודות משק הבית שהוא מנוע מלבצע. ידו הפגועה אינה הדומיננטית ולענין הצורך בעזרת צד שלישי – יש לכך חשיבות.

כפי שהסביר, לצורך הרמת משקל למשל, כפי שהדגים הסרטון שהוא מסוגל לעשות, הוא נעזר בשתי האצבעות הלא פגועות שביד .

עם זאת לצורך מספר לא רב של עבודות עדינות בבית , סביר בכל זאת שזקוק הוא לעזרה, כטענת בא כוחו, שהפנה לפגיעה בתנועת הצביטה (הפינץ') ביד הפגועה. זאת ועוד , עם התבגרות התובע , בסביבות גיל 70 ואילך, יש סבירות שנכותו תתן ביטוי רב יותר בהגדלת הצורך הקיים ממילא (לאור הגיל) בעזרת צד שלישי. אני סבור שיש לפסוק באומדן סך של 40,000 ₪ לכל תקופ ת העתיד.

לתקופת העבר, בפרט בחודשים הסמוכים לתאונה, ופחות בחודשים הבאים, יש מקום לפסיקת סכום בגין עזרת בני המשפחה שהגיונית, לאור הפגיעה, חרגה מן ההיקף שמקובל להושיט לקרוב , בלא שתהא זכאות לתמורה מאת המזיק. אפסוק באומדן סך של 1 2,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות: התאונה תאונת עבודה מוכרת מל"ל. ההוצאות הרפואיות והנסיעות לקבלתן מכוסים על פי דין על ידי המל"ל והקופה (וראה : תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה). אפסוק לפיכך סכום צנוע בלבד באומדן, לתקופת העבר בלבד, ולא לעתיד, בסך של 2000 ₪.

29. סך הנזקים מסתכם ב 1,520,558 ₪. אין כאמור אשם תורם.

30. יש לנכות תגמולי המל"ל לעבר, והיוונם לעתיד (לפי 3%, בהתאמה לאופן חישוב הנזק). על פי חווה"ד האקטוארית שהוגשה מדובר בסך מצטבר של (כולל ריבית על תגמולי העבר) 1208,468 ₪.

31. היתרה לאחר ניכוי, עומדת על 312,090 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 73,029 ₪, 705 ₪ בגין החזר אגרה ראשונה, והחזר עלות חווה"ד שמטעם התובע (כשהיא נושאת הפרשי ריבית והצמדה מאז שולם שכרו של המומחה).

32. אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע הסכומים המצטברים שבפסקה 31 לעיל , בתוך 30 יום.

33. הנתבעת תשא ביתרת האגרה המלאה.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ט, 02 יולי 2019, בהעדר הצדדים.