הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 61343-05-13

בפני
כב' השופט אבישי רובס

התובעים

  1. יואב אלישע
  2. ענת אלישע

נגד

הנתבע
יוסף פרידמן

פסק דין

1. התביעה המקורית נשוא תיק זה הוגשה על ידי התובעים ביום 30.5.2013, במסגרתה עתרו הנ"ל להורות לנתבע לבצע שורה של תיקונים בדירתם, לצורך ייצוב התקרה וכן, לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם, אשר הוערכו על ידיו בסך של 50,000 ₪. כן עתרו התובעים לאפשר להם לפצל את סעדיהם.

כפי שעולה מכתב התביעה, התובעים הינם בעלים של דירה בקומה השניה בבניין ברחוב התמר 36, חיפה. הנתבע הינו בעליה של דירה בקומת הקרקע, הממוקמת מתחת לדירת התובעים. התובעים טענו, כי כ - 4 שנים עובר להגשת התביעה הרס הנתבע בדירתו קירות והוסרו מחיצות, ללא ביצוע חיזוקים. נטען, כי כתוצאה מהרס הדירות, הופיעו סדקים אופקיים בקירות דירת התובעים והחלה התערערות של יציבות רצפת הדירה. עוד נטען, כי התגלו שקיעות ברצפת החדרים, התרוממות של קטעי ריצוף, הרס של מרצפות ופגיעה בצנרת. בנוסף, נטען כי עקב הפגיעה ביציבות הדירה, נגרמות רעידות בכל חלקיה בכל תנועה או העברה של חפצים.

נטען, כי הנתבע הכיר באחריותו ופעל בחודש אוקטובר 2012 לתיקון הפגיעה ההנדסית, בעזרת המהנדס וינד מטעמו. בעקבות זאת, כך נטען, בוצע חיזוק מינימלי בדירת הנתבע על ידי הוספת קורה ועמוד פלדה. נטען, כי לאחר גמר התיקון התברר כי הכשלים ההנדסיים לא הוסרו, אלא הוחמרו. חוסר היציבות ברצפה גבר, החלו שקיעות נוספות בריצוף ונגרמה התרוממות של הרצפה במקומות נוספים.

ביום 17.4.2013 בקר המהנדס נועם אמיר בדירת התובעים וערך חוות דעת הנדסית. על פי חוות הדעת מיום 21.3.2013 ( אעיר, כי ברור שקיימת טעות במועדים הנטענים) לא היו בידיו תכניות קונסטרוקציה של המבנה. הוא טען, כי בשל חוסר הודאות לגבי הסכמה הסטטית של המבנה ומאחר ולא ניתן היה לדעת אם הקירות הינם חלק משלד המבנה, היה צורך להחמיר ולהניח כי הקירות הינם אלמנטים שלד המבנה. במקרה כזה, היה על הנתבע לקבל חוות דעת של מהנדס טרם ההריסה ולפנות לאדריכל לצורך הוצאת היתר בניה. עוד נטען, כי החיזוק שבוצע הגדיל את הנזק, מאחר וסמך הקורה הוא קיר בלוקים. בנוסף, נטען כי הוצב עמוד אשר גרם לשינוי של מהלך המומנטום בתקרה. כתוצאה מכך, נותרו מאמצים וסדקים בריצוף. נטען, כי מיד עם פירוק המחיצות בדירתו של הנתבע, ניתן היה להרגיש בשקיעת התקרה ( בעניין זה הפנה המומחה לבדיקה שנערכה על ידי מבדקה לבניין ותשתית). הוא הבהיר, כי שקיעת התקרה גורמת לתופעת " תהודה" בדירת התובעים וכאשר נעים בסלון מרגישים כמו על " גלריה דקה" ולא תקרת בטון. המומחה טען, כי שקיעת התקרה גרמה להתנתקות שכבת המצע מהריצוף והוסיף, כי כאשר נוקשים על הריצוף שומעים " חלל" ריק. הוא הבהיר, כי התרוממות הריצוף מופיעה בקו אחד וישר בחדר ההורים וחדר הרחצה, דבר שמחזק את ההנחה שהתבצעה שקיעה באזור הסלון עקב העבודות בדירה בקומה התחתונה.

המהנדס אמיר קבע, כי יש לחזק את התקרה, הן מכוון דירתו של הנתבע, על ידי קשת פרופילים ועמודים חדשים, והן מכוון דירתם של התובעים, על ידי הגבהת הרצפה באמצעות יציקה. הוא העריך את עלויות התיקונים בדירתו של הנתבע בסך של 71,300 ₪ ומע"מ ואילו עלות התיקונים בדירת התובעים, לצורך ביסוס הרצפה, הוערכה בסך של 11,550 ₪ ומע"מ.

אעיר כבר בנקודה זו, כי התובע מס' 1 (להלן "התובע") אישר בחקירתו הנגדית, כי המהנדס אמיר כלל לא ראה התנתקות של מרצפות, מאחר ואלו תוקנו עוד טרם בדיקתו את הדירה ( עמ' 25, שורות 27 - 30 ועמ' 26, שורות 1 - 7 לפרוטוקול). גם התמונות הנזכרות בחוות דעתו של המומחה אמיר ( ת/2) כלל לא צולמו על ידיו, אלא על ידי התובע ( עמ' 25, שורות 19 - 20 לפרוטוקול).

2. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו התובעים בקשה דחופה להורות לנתבע לערוך את התיקונים הנדרשים בדירתו, לצורך ביסוס התקרה. בהתאם להחלטתי מיום 30.5.2013 נקבע דיון במעמד הצדדים.

3. טרם הדיון הגיש הנתבע תגובה לבקשה לסעד זמני. הוא טען, כי במהלך שנת 2008 הוא בצע עבודות שיפוץ בדירתו, שכללו הסרת שתי מחיצות פנימיות - קירות פנימיים הבנויים מבלוקים בעובי של 7 ס"מ, שהיוו חלק מקירות המטבח. אחד הקירות הוסר באופן חלקי ומשמש כדלפק שירות. נטען, כי עבודות השיפוץ נערכו תוך זמן קצר ועד למחצית שנת 2012 לא העלו התובעים טענה כלשהי. רק במחצית השניה של שנת 2012 פנו אליו התובעים והעלו טענה לפיה עבודות השיפוץ פגעו ברצפת דירתם. פנייתם של התובעים נתמכה באותה עת במסמך מאת חברה בשם ש. דיטל בע"מ מיום 10.10.2012, לפיה אריחי הריצוף בסלון ובחדרים מתנדנדים והרצפה הפכה ממברנית. מחבר המסמך הציע כאחת האפשרויות, התקנת קורות פלדה במקום שבו היו המחיצות. נטען, כי המלצותיה של חברת ש. דיטל נבדקו על ידי המהנדס דניאל וינד, אשר קבע בחוות דעת מיום 20.2.2012 ( צ"ל "20.2.2013", שהרי מסמך ש. דיטל יצא רק ביום 10.10.2012 - א.ר.), כי הנזק הנטען אינו קשור לכשל הנדסי כתוצאה מביצוע העבודות בדירתו של הנתבע, שכן המחיצות שהוסרו אינן מהוות אלמנט קונסטרוקטיבי בשלד הבניין.

נטען כי למרות זאת, ולפנים משורת הדין, החליט הנתבע, למען השקט הנפשי של שכנו, להוסיף אלמנט תמיכה לחיזוק התקרה במקום שבו הוסרה המחיצה, על פי תכנית שהוצאה על ידי המהנדס וינד, והותקנו בדירתו קורה ועמוד פלדה.

הנתבע כפר בטענות התובעים וטען, כי הסרת המחיצות אינן בגדר עבודות הטעונות היתר בניה. בנוסף, הוא כפר בחוות דעתו של המהנדס נועם אמיר והצביע על מספר כשלים בה. בין היתר, הדגיש הנתבע, כי המהנדס אמיר כלל לא בקר בדירתו ואף לא טרח להוציא את תכנית ההגשה של בניין המגורים.

הנתבע צרף לתגובתו את חוות דעתו של המהנדס דני גוטליב, מומחה להנדסת בניין וקונסטרוקציה, מיום 3.6.2013, אשר בקר בתי הדירות. המהנדס גוטליב הבהיר בחוות דעתו, כי שתי המחיצות שהוסרו בדירתו של הנתבע, הם קירות בלוקים בעובי של 7 ס"מ, שאינם בעלי אלמנט תומך תקרה, מה גם שהדבר נוגד את התקנים המקובלים בשעתו ואת התקנים המחייבים כיום, המחמירים. הוא קבע, כי פירוק המחיצות לא יכול היה לגרום ולא גרם לשקיעה חדשה או הפך את התקרה לממברנית.

בהתייחס לבדיקת המבדקה לבניין ותשתיות אליה הפנה המהנדס אמיר בחוות דעתו, הבהיר המהנדס גוטליב, כי הכפף שנמדד מותר וקטן מהתקן המותר. עוד הבהיר, כי תוצאות הבדיקות אינן קובעות קשר סיבתי בין העבודות שבוצעו בדירתו של הנתבע לבין הנזק הנטען בדירת התובעים. בנוסף, קבע המהנדס גוטליב, כי כלל לא היה צורך מלכתחילה בקורה או בחיזוק מפלדה. הוא הציע לחפש את הכשלים בריצוף ובחיפוי הקירות בדירת התובעים, ככל שקיימים, בביצוע לקוי של העבודות. הנתבע הוסיף כי הבקשה לסעד זמני הוגשה בשיהוי ניכר, והיא עוסקת בסעד העיקרי בכתב התביעה. הנתבע עתר, אפוא, לדחות את הבקשה לסעד זמני.

4. במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 9.6.2013, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ימונה המהנדס אפרים מלר כמומחה מטעם בית המשפט, תוך שמירה על חוות הדעת מטעמם ונקבע, כי החלטת המינוי תינתן בנפרד. בהחלטה נוספת שניתנה על ידי באותו יום, הבהרתי כי הסמכות למנות מומחה נתונה לשיקול דעת בית המשפט וכך גם זהותו של המומחה, אשר משמש שלוחו וידו הארוכה. הובהר, כי אמנם המחלוקת בין הצדדים מצריכה מינויו של מומחה מטעם בית המשפט, כפי שאף המלצתי לצדדים לעשות עוד במסגרת החלטה קודמת מיום 3.6.2013. מנגד, לא מצאתי מקום למנות את המהנדס אפרים מלר כמומחה מטעמי, מאחר ומצאתי במאגרים המשפטיים, כי לכאורה, משרד ב"כ הנתבע ייצג בעבר את חברת אינג' אפרים מלר מהנדס מבנים ובניין בע"מ בהליך בוררות, אשר נדון גם במסגרת בש"א (מחוזי - חיפה) 7910/06 ורע"א 7905/06.

לפיכך, הורתי על מינויו של המהנדס מנחם המר, כמומחה מטעם בית המשפט. במסגרת החלטת המינוי הורתי כי המומחה יבדוק את הנכס נשוא התביעה ויחווה דעתו באשר למחלוקות המקצועיות העולות מחוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים ובפרט, יחווה דעתו בשאלה, האם יש קשר בין השיפוץ שנערך על ידי הנתבע בדירתו בשנת 2008 לבין הנזקים הנטענים בדירת התובעים. בנוסף, נתבקש המומחה לחוות דעתו באשר לפתרונות הנדרשים לצורך תיקון הנזקים הנטענים. הורתי למומחה שלא להתייחס לשאלות שמאות, משלא הוגשו חוות דעת במישור זה על ידי הצדדים.

5. בהתאם לחוות דעתו של המומחה המר מיום 29.7.2013 (התייחסות נרחבת אליה תינתן בהמשך), מחיצה בעובי של 7 ס"מ אינה מהוה חלק מהמערכת הקונסטרוקטיבית של המבנה והריסתה אינה אמורה לשנות את מצבה היסודי של התקרה מעל. כל מהנדס סביר היה מאשר את הורדתה, ללא נקיטה של כל פעולה הנדסית. ביצוע קורת הפלדה לצורך התמיכה היתה פעולה מיותרת. תוספת העמוד בקצה הקורה לא רק שלא הועילה, אלא אף הזיקה ולכן, ראוי לנתק את העמוד, כך שלא ישנה את המערך הסטטי של התקרה. עוד קבע המומחה, כי עו בי התקרה הוא 17 ס"מ. עובי זה קטן מהעובי הנדרש על פי התקן כיום למפתח שבין הסמכים האמיתיים (קירות הבטון). העובי הדק יחסית, הוא הסיבה להרגשת התנודתיות הקיימת בדירה. המומחה קבע, אפוא, כי אין קשר בין הריסת המחיצה לבין הנזק לריצוף, במיוחד לאור העובדה שהנזק ארע כשלוש שנים לאחר ביצוע הריסת המחיצה.

6. לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה המר, הגיש הנתבע כתב הגנה, במסגרתו כפר בטענותיהם של התובע ים ו בנזקיהם. הוא הפנה למסקנותיהם של המומחים מטעמו ובפרט, לחוות דעתו של המומחה המר. הנתבע עתר לדחות את התביעה.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד. הוא טען, כי נוכח התנהלותם של התובע ים, הוא נאלץ לבנות קורת תמיכה ועמוד וכעת, לאור חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, הוא נאלץ להסיר אותם. הוא טען, כי כתוצאה מכך נגרמו לו נזקים בסך של 18,000 ₪. בנוסף, טען התובע, כי נגרמו לו נזקים נוספים בגין הפסד דמי שכירות, בסך של כ - 21,000 ₪ וכן, הפסד של ימי עבודה והוצאות כלליות, בסך של 5,000 ₪. הנתבע עתר, אפוא, לחייב את התובע ים לשלם לו פיצוי בסך של 34,560 ₪.

7. במסגרת שאלות ההבהרה המציאו התובע ים למומחה דו"ח בדיקת מעבדה - "סיסטם", מתאריך 17.9.2013 , לפיה עובי התקרה הוא 12 ס"מ ולא 17 ס" מ, כפי שסבר המומחה. במסגרת הודעה שהגיש ביום 11.11.2013, הודיע המומחה כי בקר בנכס נשוא התביעה ביום 30.10.2013, לאור דו"ח המעבדה שהומצא לעיונו לפיו, עובי התקרה הינו 12 ס"מ בלבד, ולא 17 ס"מ כפי שסבר תחילה. המומחה הבהיר, כי התקרה אינה עומדת בשום קריטריון הנדסי ומחייבת חיזוק יסודי על ידי קורות פלדה צפופות או פתרון הנדסי אחר. עוד ציין המומחה, כי יתכן שיש צורך בבדיקה של כל הבניין. מנגד, הדגיש המומחה, כי לא מצא שינוי משמעותי בגמישות התקרה וכי לפירוק העמוד לא היתה משמעות הנדסית. עוד הבהיר המומחה המר, כי מעבר לכך אין שינוי בחוות דעתו.

בהחלטתי מאותו יום הבהרתי כי ממצאי המומחה מעידים, לכאורה, על פגם יסודי בבניית התקרה, ללא קשר לטענות התובעים כנגד הנתבע במסגרת תיק זה. לאור ממצאיו של המומחה, קיים אינטרס משותף לצדדים לפעול לתיקון הפגם בדחיפות. נוכח ממצאיו של המומחה בנוגע לעובי התקרה, קבעתי דיון דחוף בפני ליום 14.11.2013, אליו זומנו הצדדים והמומחה. לבקשת הצדדים, נדחה הדיון ליום 17.11.2013.

במהלך הדיון הבהיר המומחה המר , כי הוא מקבל את תוצאות בדיקת המעבדה, לפיה עובי התקרה הוא 12 ס"מ. עוד הבהיר, כי על פי הבדיקה הברזל הראשי הוא בכוון הפוך ממה ששיער בנוגע לסכמה הסטטית. מנגד, חזר המומחה המר והדגיש, כי לא היתה שום מניעה להריסת המחיצה בעובי של 7 ס"מ, שאינה מחיצה נושאת, וכי כל מהנדס סביר שנכנס לעשות שיפוץ בדירה היה מתיר הריסת המחיצה. בנוסף, הוא ציין שלא היה צורך בהיתר בניה, מאחר ואין בהסרת מחיצה מעין זו משום פגיעה בקונסטרוקציה. המומחה הביע את דאגתו נוכח הממצא של עובי התקרה והממברניות שלה והבהיר, כי ראוי להעביר את העניין לבדיקת מחלקת ההנדסה בעירייה. המהנדס אמיר, המומחה מטעם התובע, אשר השתתף אף הוא בדיון, טען מנגד כי לא מדובר במבנה מסוכן.

בהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים במהלך הדיון להסכמה לפיה, עד ליום 21.11.2013 תוקם מערכת תמיכות לתקרת הנתבע ( רצפת התובעים), באמצעות קבלן תמיכות שיוזמן על ידם במשותף , בהתאם לתכנית תמיכות שיגיש המומחה המר בתוך 24 שעות. עוד הוסכם, כי הצדדים יפנו לקונסטרוקטור מוסכם שיכין עבורם תוכניות לחיזוק המבנה, וזאת בתוך 7 ימים. בנוסף, הסכימו הצדדים כי תיערך פניה ליחידה למבנים מסוכנים במחלקת מהנדס העיר של עיריית חיפה, על מנת שתבדוק אף היא את הנכס ומכל מקום, תהיה מודעת לחוות הדעת שיש בתיק זה, על כל המשמעויות המתבקשות מכך. הצדדים הסכימו, כי כל העלויות הנדרשות לצורך תכנון וחיזוק המבנה, ככל שיהיה צורך בכך, ישולמו על ידם בחלקים שווים.

הסכמת הצדדים קבלה תוקף של החלטה. בנוסף, הורתי לצדדים לפנות מיידית ליחידה למבנים מסוכנים במחלקת מהנדס העיר של עיריית חיפה, על מנת שתבדוק אף היא את הנכס. הוטל על ב"כ הצדדים להמציא ליחידה למבנים מסוכנים העתקים מחוות הדעת שניתנו בתיק זה ובפרט את חוות דעתו של המהנדס מנחם המר ואת תוצאות בדיקת המעבדה - " סיסטם" מתאריך 17.9.2013. בנוסף, הבהרתי כי בנסיבות העניין, אני סבור כי ראוי שהיחידה למבנים מסוכנים של עיריית חיפה תגיע לנכס ותבדוק אותו באופן מידי.

הצדדים פעלו בהתאם להחלטה הנ"ל, ובתוך מספ ר ימים לאחר מכן הותקנה מערכת תמיכות של התקרה בדירת הנתבע, על פי תכנית תמיכות שהוכנה על ידי המהנדס המר. בנוסף, בהתאם להודעה של מר אלכסנדר חיזבר, מנהל היחידה למבנים מסוכנים בעירית חיפה, הוא ערך ביקור בנכס ביום 24.11.2013, יחד עם המומחים דניאל וינד והמהנדס המר. בבדיקתו, הוא מצא שקיימת מערכת תמיכות והוא קבע, כי לא קיימת סכנה מיידית וכי אין צורך בהתערבות היחידה למבנים מסוכנים. עם זאת, הוא ציין כי יש לבצע את תמיכת התקרה על פי תכנית קונסטרוקטור ולהמציא לעירייה אישור עם סיום העבודות. במסגרת הודעה נוספת מיום 12.2.2014, הודיע המומחה המר כי בקר בנכס, בדק את התמיכות ומצא כי בוצעו בהתאם להנחיותיו. עוד ציין המומחה, כי הרצפה בדירת התובע ים יציבה לחלוטין.

8. בהמשך, ומשלא עלה בידי הצדדים להגיע לידי הסכמה בדבר זהות הקונסטרוקטור שיתכנן את חיזוק התקרה, הורתי על מינויו של המהנדס גדעון זולקוב, כמומחה מטעם בית המשפט.
במסגרת החלטת המינוי הורתי למומחה לבדוק את דירות הצדדים ובמידת הצורך גם חלקים נוספים בבניין ולחוות דעתו באשר לדרך חיזוק המבנה נשוא התביעה (רצפת דירתם של התובע ים, שחלק ממנה מהווה תקרה לדירתו של הנתבע), לרבות תכניות קונסטרוקציה מתאימות לביצוע התיקון הנדרש (ככל שנדרש כזה). שכר טרחתו הושת על הצדדים בחלקים שווים.

9. בהמשך, ומאחר והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות כלשהן נוספות, תוך התכתשות מיותרת, ומאחר והנתבע עמד על כך שהדיון לא יורחב מעבר לאמור בחוות דעת הצדדים וכתבי הטענות, הורתי על עיכוב מינויו של המומחה זולקוב. בנוסף, התרתי לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן, במסגרתו יפרט ו את כל הסעדים הנדרשים.

10. התובעים הגיש ו כתב תביעה מתוקן, אשר חזר בעיקרו על הטענות בכתב התביעה המקורי. התובע ים פרטו את השתלשלות העניינים מאז הגשת התביעה, לרבות חוות דעת המומחה המר. ה ם טע נו, בניגוד לעמדת המומחה המר, כי המחיצות שהוסרו היוו קירות תמך של התקרה וכי כתוצאה מהסרת המחיצות, ללא היתר בניה או קבלת חוות דעת מומחה מקדימה, נפגעה יציבות התקרה. נטען, כי הנתבע אחראי לנזק שנגרם לרצפת הדירה של התובעים. הם עתר ו לחייב אותו לאפשר למומחה שמונה להכנס לדירה לצורך תכנון התמיכות ולבצע תיקון של תמיכת התקרה, על פי חוות דעת המומחה. בנוסף, עתר ו התובע ים להורות לנתבע לפצות ם בגין סכום התיקון וההוצאות שנגרמו ל הם עד אותו שלב וכן, פיצוי בגין הפגיעה בשמוש הסביר בדירתם. כתב התביעה המתוקן אינו נוקב בסכומים כלשהם, לרבות בעניין נזקים מיוחדים. כעבור כחודש וחצי, עתר ב"כ התובע ים לצרף לכתב התביעה המתוקן חוות דעת "חדשה" של מהנדס קונסטרוקטור נוסף, אולם הוא חזר בו מהבקשה במסגרת הודעה שהגיש ביום 13.4.2014.

11. הנתבע הגיש כתב הגנה מתוקן, במסגרתו חזר על עיקרי טענותיו בכתב ההגנה המקורי. הוא הוסיף, כי לאור ממצאי חוות דעת המומחה המר, לא קיים קשר סיבתי בין הסרת המחיצות לבין הנזק הנטען בדירת התובע ים. הנתבע חזר וכפר בטענותיהם של התובע ים ונזקי הם ובחוות דעת המומחה מטעמ ם.

12. בהמשך, וחרף ההחלטה בדבר מינויו של המומחה זולקוב כמומחה מטעם בית המשפט, בחר הנתבע להגיש דו"ח של חברת ירון אופיר מהנדסים בע"מ, במסגרתו הועלתה הצעה בנוגע לדרך תיקון תמיכת התקרה. משלא הושגה הסכמה בנוגע לדו"ח זה, הורתי בהחלטתי מיום 5.8.2014, כי ההחלטה מיום 13.1.2014 בדבר מינויו של המהנדס גדעון זולקוב כמומחה מטעם בית המשפט תשאר בעינה וכי מינויו של המומחה יכנס לתוקף, לאלתר. אמנם, התרתי משלוח דו"ח חברת אופיר מהנ דסים לעיונו של המומחה זולקוב, על מנת שישקול את הפתרון המוצע במסגרתה, אולם הדו"ח, שאף אינו ערוך כחוות דעת לפי פקודת הראיות והוגש חרף מינויו של מומחה מטעם בית המשפט באותו עניין ממש, אינו מהווה חוות דעת מומחה נוספת, על כל המשתמע מכך, אלא אך כחומר עזר למומחה .

13. במסגרת חוות דעתו מיום 25.1.2015, הוכן על ידי המומחה זולקוב פתרון הנדסי של תמיכת התקרה בדירת הנתבע, בצורת מערכת קורות פלדה בכל האזור המרכזי (הסלון והמטבח) של קומת הקרקע. הקורות ייתמכו על ידי עמודי פלדה, שיהיו על יסודות חדשים. אמירות כלליות של המומחה בנוגע לקשר בין הבעיה בתקרה לבין פירוק המחיצות נמחקו מחוות הדעת, נוכח החריגה מכתב המינוי בעניין זה.

במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 8.2.2015, הורתי לצדדים לפעול לביסוס התקרה בהתאם לחוות דעתו של המומחה ובפיקוחו, על ידי קבלן שייבחר על ידם. כבר במועד זה, הצעתי לצדדים כי בנסיבות העניין יסכימו לכך שמימון התיקונים יעשה בחלקים שווים ובכך תסתיים הפרשה.

משלא הצליחו הצדדים להגיע לידי הסכמות בדבר זהות הקבלן, הכרעתי גם בסוגיה זו בהחלטה מיום 3.5.2016, נוכח הנתונים שמסר המומחה זולקוב וטיעוני הצדדים.

בסופו של דבר, הודיע המומחה זולקוב ביום 5.7.2016, כי עבודות תיקון תמיכת התקרה הושלמו בצורה טובה על ידי הקבלן המבצע, בפיקוח עליון של המומחה. הוא הבהיר, כי מאחר ומדובר ב"ערבוב" שבין יסודות חדשים לישנים, צפויה תופעת סדיקה קלה במבנה בטווח הקצר והבינוני וכי מדובר בתופעה טבעית שאינה מעידה על בעיה הנדסית. המומחה זולקוב הדגיש, כי " הארוע ההנדסי הסתיים".

14. מאחר והצדדים לא קבלו את הצעת בית המשפט לפיה בכך יסתיים הדיון בתיק, הוגשו על ידם תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעים הוגש תצהירו של התובע מס' 1 ואילו הנתבע הגיש תצהירו משלו.

15. השאלות העומדות לדיון הן שתיים. הראשונה - האם קיים קשר סיבתי בין פירוק המחיצות בנות 7 ס"מ (או אפילו 10 ס"מ) בדירתו של הנתבע לבין הנזקים הנטענים בדירת התובעים. שאלה זו היא שאלה שבמומחיות בעיקרה. השניה - במדה וקיים קשר כאמור, האם התרשל הנתבע בפעולתו.

לצורך הכרעה בשאלות הנ"ל, יש צורך בפירוט השתלשלות העניינים העובדתית, על פי ראיות הצדדים.

16. הצדדים הינם שכנים בבית משותף, בן שלוש קומות, אשר נבנה במהלך שנות ה - 60' של המאה הקודמת . הנתבע הינו בעליה של דירה בקומת הקרקע ואילו התובעים הינ ם בעליה של דירה בקומה הראשונה וה ם מתגורר ים בה מאז שנת 1993 (עמ' 21, שורות 17 - 18 לפרוטוקול).

עם כניסתם לדיר תם, ערכו בה התובע ים שיפוץ, אשר כלל, בין היתר, החלפת של הריצוף והסרת קיר בלוקים בעובי של 7 ס"מ, בסמוך לסלון. התובע טען, כי בעת השיפוץ בדירתו היה מלווה באדריכלית, שלא זכר את שמה, והוא אישר, כי הוא לא פנה לקונסטרוקטור. אמנם הוא טען, כי האדריכלית מטעמו פנתה לקונסטרוקטור, אולם לא זכר את שמו. למעשה, התובע לא הוכיח כי אכן נעזר באדריכלית או בקונסטרוקטור ולא הציג ראיה כלשהי בעניין זה, לרבות תכניות עבודה. בנוסף, הוא אישר כי טרם הסרת קיר הבלוקים בדירתו, הדירה לא נבדקה על ידי מעבדה ולא בוצעו קידוחי ניסיון בתקרה (עמ' 27, שורות 26 - 32 ועמ' 28, שורה 1 לפרוטוקול).

17. במחצית שנת 2008 בצע הנתבע שיפוץ בדירתו בקומת הקרקע. השיפוץ כלל הסרה של שני קירות פנימיים, הבנויים מבלוקים בעובי של 7 ס"מ, שהוו חלק מקירות המטבח (ראה חוות דעתו של המהנדס גוטליב מיום 2.6.2013, המבוססת, בין היתר, על תכניות ההגשה להיתר של הבניין וכן, חוות דעתו של המהנדס המר). כפי שעולה מהתשריט שצורף כנספח לחוות דעתו של המומחה המר, אחד מהקירות הוסר באופן חלקי בלבד ומשמש כבסיס לדלפק שירות במטבח. ניתן ללמוד משארית קיר זו, כי מדובר בקיר בעובי של 7 ס"מ בלבד. כפי שעולה מתצהירו של הנתבע, וגרסתו בעניין זה לא נסתרה, הרי שעבודות השיפוץ בדירתו הסתיימו בתוך זמן קצר.

18. התובעים טע נו כאמור בכתב התביעה ובתצהירם , כי כתוצאה מהרס הקירות הופיעו סדקים אופקיים בקירות דירתם והחלה התערערות של יציבות רצפת הדירה. עוד נטען, כי התגלו שקיעות ברצפת החדרים, התרוממות של קטעי ריצוף, הרס של מרצפות ופגיעה בצנרת.

למרות שניתן היה להבין, לכאורה, מכתב התביעה והתצהיר, כי הנזקים הופיעו מיד לאחר השיפוץ בדירת הנתבע, לא נקב התובע, משום מה, במועד מסויים, ולו בקירוב, בו התגלה הנזק המשמעותי בריצוף דירתו, אשר מעיד על התערערות הרצפה. בחקירתו הנגדית, הוא מסר רצף של גרסאות שאינן עולות בקנה אחד האחת עם רעותה.

תחילה טען, כי "לאחר השיפוץ נפל לי טיח ונשברה זכוכית אצלי כתוצאה מהשיפוץ אצלם... נפל לי טיח מהקיר בסלון ומהדפיקות, אחרי זה הופיעו סדקים בכמה מרצפות בבית" (עמ' 22, שורות 3 - 6 לפרוטוקול). לא ברור מעדות זו באיזה חלק של הדירה (קיר או תקרה) נפל הטיח כביכול ולא ברור לאיזו זכוכית התכוון התובע. ככל שאכן נפל טיח באזור מסויים בסלון דירתו של התובע (טענה שלא הוכחה כשלעצמה) , לא עוגן באופן כלשהו, באמצעות חוות דעת מומחה, הקשר בין נזק זה לבין השיפוץ שערך הנתבע. יתירה מזאת, לא הובאה ראיה חיצונית כלשהי שתבסס את הטענה כי אכן נגרם נזק מסוג זה בסמוך לאחר השיפוץ. משנשאל התובע מי תקן את הריצוף הסדוק, השיב כי מדובר בבעל מקצוע בשם "מוטי" וכי הוא "הסתדר איתו", אולם לא הביא ראיה כלשהי שתבסס טענה זו (עמ' 23, שורות 1 - 8 לפרוטוקול).

התובע טען, כי בהמשך התנתקו מרצפות בדירתו. הוא טען תחילה, כי "המרצפות קפצו מיד לאחר שהגשנו את התביעה. ב - 2008 רק סדקים והתהודה בבית השתנתה ולא ידענו ממה זה וכי זה מהעובדה שהשכן הוריד קירות" (עמ' 23, שורות 23 - 26 לפרוטוקול).

לצורך הוכחת טענותיו בדבר הנזק שנגרם לריצוף, צרף התובע כראיה מטעמו תמונות המתעדות התנתקות של הריצוף בדירתו (ת/2). משנשאל מתי צילם את התמונות, השיב בניגוד לטענתו הקודמת, כי "ביום שזה קפץ. בשנת 2013" (עמ' 24, שורות 14 - 17 לפרוטוקול), דהיינו - כשנה טרם הגשת התביעה.

בהמשך חקירתו, שינה התובע את גרסתו וטען תחילה כי התמונות צולמו ביום 13.1.2012. מיד לאחר מכן טען, תוך הסתמכות על הרישום בטלפון הסלולרי שלו, כי התמונות צולמו ביום 13.11.2011 (עמ' 25, שורות 19 - 30 לפרוטוקול).

בסופו של דבר, אישר התובע כי התרוממות הריצוף ארעה רק בסוף שנת 2011 וכי בשנת 2008 כלל לא נגרם נזק לריצוף (עמ' 27, שורות 4 - 6 לפרוטוקול).

אני קובע, כי הנזק בריצוף דירתו של התובע, כפי שבא לידי ביטוי בתמונות ת/2, ארע בסוף שנת 2011.

19. על פי עדותו של התובע, הוא תקן את הריצוף מיד בסמוך לאחר מכן בעזרת חבר (עמ' 28, שורות 26 - 27 לפרוטוקול), אולם הוא לא צרף ראיה כלשהי שתעיד על מהות התיקון, מי ערך את התיקון ומה היתה עלותו. התובע אישר כי בוצע תיקון אחד בלבד וכי המהנדס אמיר, המומחה מטעמו, בקר בדירה רק לאחר שהריצוץ תוקן ולכן, הוא כלל לא ראה את הנזק (עמ' 25, שורה 30 - עמ' 26, שורה 1 לפרוטוקול).

20. במחצית השניה של שנת 2012, לאחר שנועצו במהנדס ש. דיטל, פנו התובעים לראשונה לנתבע, בטענה שהסרת הקירות בדירתו גרמו לנזקיהם ודרשו שיבצע תיקונים בדירתו.
על פי מסמך מיום 10.10.2012 (ת/3) בקר המהנדס ש. דיטל פעמיים בדירת התובעים. בביקורו הראשון ביום 9.8.2012, הוא מצא כי קיימים בדירה אריחים מתנדנדים וכי הרצפה ממברנית, כתוצאה מהסרת מחיצות בדירת הנתבע. המהנדס דיטל הציע במכתבו שתי חלופות. הראשונה - התקנת קורת פלדה במקום שבו היו מחיצות. השניה - עיבוי רצפת דירת התובעים. הוא הבהיר, כי התופעה החמירה בין שני ביקוריו במקום.

כפי שפורט לעיל, המלצותיו של המהנדס דיטל נבדקו על ידי המהנדס וינד מטעמו של הנתבע. הנ"ל קבע במסמך מיום 20.2.2013, כי הנזק הנטען אינו קשור לכשל הנדסי כתוצאה מביצוע העבודות בדירתו של הנתבע, שכן המחיצות שהוסרו אינן מהוות אלמנט קונסטרוקטיבי בשלד הבניין. למרות זאת, החליט הנתבע להוסיף אלמנט תמיכה לחיזוק התקרה במקום שבו הוסרה המחיצה, על פי תכנית שהוצאה על ידי המהנדס וינד, והותקנו בדירתו קורה ועמוד פלדה. אני מקבל את טענתו של הנתבע, כי לא ניתן לראות בכך משום הודאה בטענותיהם של התובעים בדבר אחריותו לנזקיהם ( ראה עדותו של הנתבע בעמ' 31, שורות 17 - 31 ועמ' 32, שורות 2 - 8 לפרוטוקול). בסופו של דבר, כפי שיפורט בהמשך, הנתבע אכן לא אחראי לנזקים בדירת התובעים.

21. בהמשך, במחצית הראשונה של שנת 2013 בקר המהנדס אמיר בדירת התובעים ובסמוך לפני הגשת התביעה לבית המשפט, הוציא חוות דעת מטעמו, שעיקריה פורטו לעיל. השתלשלות העניינים מאז הגשת התביעה, פורטה באריכות לעיל.

22. כאמור, נוכח הפערים בין חוות דעת המומחים ומאחר והמחלוקת בין הצדדים הינה בעיקרה מחלוקת שבמומחיות, מונה המהנדס מנחם המר כמומחה מטעם בית המשפט.

אקדים ואזכיר, כי אף שאין מדובר במומחה מוסכם בהתאם לסעיף 130( ג) לחוק לתקנות סדר הדין האזרחי, נפסק לא אחת כי כמדיניות, יש לקבל חוות דעת המומחים של בית המשפט, למעט במקרים חריגים. בדרך כלל, מומחים אלה הינם אובייקטיביים, ענייניים ונותנים תמונה הוגנת וסבירה, הן על הליקוי והן על שווי תיקונו. לפיכך, גם אם קיימים אי דיוקים או טעויות, יש לקבל את חוות הדעת ולאמצה ( ראה בעניין זה ע"א 2934/94 , 2980/94 סולל בונה נגד ארז איתן ואח' (2.9.1996) ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נגד מונטי רבי ואח' (31.12.1988), ת.א. (מחוזי-י-ם) 1760/96 אוטמזגין דוד נגד כדורי פיתוח עירוני בע"מ (31.7.2000). מנגד, ראוי להדגיש כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון והוא אינו כבול בכל מקרה לממצאיו ומסקנותיו של המומחה שמונה על ידיו (ראה ע"א 558/96, 1240 חב' שיכון עובדים נגד רוזנטל חנן ואח', פ"ד נב(4) 563, 569, ע"א 136/92 ביניש - עדיאל נגד דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 128, ד"נ 20/85 בחרי נגד פדלון, פ"ד לט(4) 463). ישנם מקרים חריגים, בהם לא יקבל בית המשפט את מסקנות המומחה שמונה על ידו. כך למשל, כאשר אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה או כאשר המומחה מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר ליקוי או קשר סיבתי בינו לבין ארוע מסויים (ראה ע"א 3212/03 יצחק נהרי נגד דולב חברה לביטוח בע"מ (24.11.2005), ע"א 2160/90 רז נגד לאץ, פ"ד מז(5) 170). זה לא המקרה שבפני.

23. בהתאם לחוות דעתו של המומחה המר מיום 29.7.2013, הוא בקר בנכס פעמיים. ביקור ראשון נערך ביום 30.6.2013. במסגרת ביקור זה, הוא בדק את תרשים דירת התובע ים (נספח לחוות הדעת) ווידא, כי סוגי הקירות אכן תואמים את התרשים. הוא הבהיר, כי המומח ים מטעם הצדדים הסכימו שהתרשים אכן משקף נכון את מיקום קירות הבטון וקירות הבלוקים בדירה. בנוסף, התקיים דיון עם מומחי הצדדים, כאשר כולם הסכימו, כי ככל הנראה התקרה מתוכננת כתקרה משוכה בכוון אחד ונשענת על קירות החוץ של המבנה וקירות המקלט. עוד הבהיר, כי הקיר שנהרס הוא קיר בעובי 7 - 10 ס"מ. המומחה ציין, כי על פי המידע שנמסר לו, השיפוץ בדירתו של הנתבע נערך בשנת 2008 ואילו הנזק בדירת התובע נגרם בסמוך לפני עריכת הצילומים בדירתו, ביום 14.12.2011. המומחה ציין, כי נראה בבירור כי אין סדיקה בתקרה.

בביקורו בדירת התובע, לא מצא המומחה נזקים בריצוף. לטענת התובע, הוא בצע תיקונים, אולם הצילומים שצלם שקפו את הנזק ונראה שם כי האריחים אכן "קפצו" ממישורם. מנגד, המומחה מצא סידוק אריחים באזור שמסביב לעמוד שהוסף בקומה התחתונה. עוד ציין המומחה, כי בדירת התובע ניתן להבחין בגמישות מסויימת של התקרה. הוא הבהיר, כי אין לו כל אפשרות לקבוע אם הרגשה זו היתה הקיימת מאז בניית הבניין או כטענת התובע, מאז ביצוע השיפוץ.

במהלך ביקור נוסף שערך המומחה בדירת הנתבע, הוא בצע קידוח בתקרה, על מנת לקבוע את עובייה. המומחה מצא כי עובי התקרה הינו 17 ס"מ, אולם הבהיר, כי תתכן סטיה של 1 ס"מ.

המומחה סקר את תוכן חוות הדעת של המומחים השונים. הוא חזר וקבע, כי על פי הבדיקות שערך, מדובר בתקרה מוקשית המתוחה לכוון אחד. בהתייחס לתוצאות בדיקת המבדקה לבניין ותשתיות, הבהיר המומחה, כי השקיעה שנמדדה מצביעה על כך שהתקרה עומדת בקריטריון השקיעה המותרת המקסימלית על פי התקן. הוא הדגיש, כי עובי התקרה קטן יחסית לדרישות התקן, ויש בכך כדי להסביר את הגמישות הרבה של התקרה. מכאן שגמישות התקרה הוא פגם יסודי במבנה שהיה קיים מאז בנייתו והריסת קיר הבלוקים אינה הסיבה לגמישות.

המומחה קבע, כי הריסת מחיצה בעובי של 7 ס"מ אינה משפיעה על הסכמה הסטטית של המבנה וכי בשום תנאי המחיצה אינה יכולה להיות חלק מהמערכת הקונסטרוקטיבית של המבנה. הוא הבהיר, כי כל מהנדס סביר שהיה צריך לקבל החלטה בקשר עם הריסת המחיצה, היה מחליט להרוס אותה ללא שום בדיקה קונסטרקטיבית, מאחר ולכל מהנדס סביר היה ברור שהמחיצה אינה מהווה חלק מהמערכת הקונסטרוקטיבית.

עוד הבהיר המומחה המר, כי אין צורך בקבלת היתר בניה להריסה של מחיצה בעובי של 7 ס"מ, מאחר והדרישה להיתר בניה במקרה של שינויים פנימיים מתייחסת אך לשינויים העלולים לפגוע בשלד הבניין. להריסה של מחיצה בעובי של 7 ס"מ, אין קשר לשלד הבניין.

באשר להמלצתו של המהנדס דיטל לבצע רלס במקום המחיצה - קבע המומחה כי מדובר בטעות, משתי סיבות. האחת - אין כל משמעות לביצוע תמיכה במקום מחיצה, שאינה מחיצה נושאת. השניה - מתוך ניתוח הסכמה הקונסטרוקטיבית של התקרה, בהסתמך על ניסיונו ועל בדיקת השקיעות, הרי שקורת הפלדה בוצעה במקביל לכוון המתיחה של התקרה, כך שבמידה מסויימת היא אינה מוסיפה ואינה גורעת. במדה והיתה מבוצעת תמיכה בניצב לכיוון המתיחה הקונסטרוקטיבי היה משתנה מהלך המומנטום, הסכמה הסטטית של התקרה היתה משתנה, והדבר עלול היה לגרום לסדיקה.

המומחה קבע, כי ביצוע העמוד בקצה תמיכת הפלדה גם הוא מיותר ובמקרה זה, הוא גם מזיק, מאחר והוא משנה את הסכמה הסטטית של התקרה ועלול לגרום לסדיקה בפנים העליונים של התקרה, כתוצאה ממאמצי חדירה שנוצרים סביב מיקומו וכתוצאה מהתפתחות מומנטים שליליים הגורמים למאמצי מתיחה בפנים העליונים של התקרה.

המומחה המר קבע, כי אין קשר בין הריסת המחיצה לבין הנזקים שנגרמו לריצוף. הוא חזר והבהיר, כי הריסת מחיצה בעובי של 7 ס"מ אינה יכולה לשנות את הסכמה הסטטית של התקרה, ואינה יכולה להשפיע על ריסון תופעת התנודה בתקרה. הוא הדגיש, כי המהנדס אמיר הגיע לבחון את הדירה שלוש שנים לאחר הריסת המחיצה ואין כל ביטחון שהתופעה החלה מיד לאחר ההריסה. עוד הבהיר המומחה, כי משיחה שערך עם הדיירים הוא הבין שבמשך 3 שנים ממועד הריסת המחיצה ועד לארוע של קפיצת הריצוף, לא היתה תלונה מצידם. עוד קבע המומחה, כי גם אם המחיצה שמשה כסמך נגד השקיעה מעצם היותה שם, הרי שהריסתה היתה צריכה לגרום לנזק מיידי ובסמוך להריסה ולא לאחר שלוש שנים מיום ההריסה.

המומחה המר הבהיר, כי הוא אינו יכול לקבוע בוודאות מהן הסיבות לכשל בריצוף, אך לאור ממצאיו והתמונות שצורפו, ברור כי לא בוצעו מרווחים בין אריחי הריצוף, בניגוד לתקן 1555. הוא ציין, כפי שנרשם בתקן, כי מאמצים ברצפה יכולים לגרום להיסדקות האריחים והתנתקותם וכדי להקטין אפשרות זו, יש להשתמש במישקי התפשטות המשחררים מאמצים. בסיכום חוות דעתו חזר המומחה ושלל כל קשר בין הריסת המחיצות בדירתו של הנתבע לבין הנזק לריצוף בדירת התובעים, בפרט לאור העובדה שהנזק ארע כשלוש שנים לאחר ביצוע הריסת המחיצות. המומחה המר לא נחקר והשערתו בעניין זה שבמומחיות לא נסתרה.

כאמור, במסגרת שאלות הבהרה, המציא התובע למומחה דו"ח בדיקת מעבדה - "סיסטם", מתאריך 17.9.2013 , לפיה עובי התקרה הוא 12 ס"מ ולא 17 ס"מ, כפי שסבר המומחה. בעקבות זאת, בקר המומחה פעם נוספת בנכס ולאחר מכן הודיע לבית המשפט, כי לאור דו"ח המעבדה שהומצא לעיונו לפיו, עובי התקרה הינו 12 ס"מ בלבד, ולא 17 ס"מ כפי שסבר תחילה. המומחה הבהיר, כי התקרה אינה עומדת בשום קריטריון הנדסי ומחייבת חיזוק יסודי על ידי קורות פלדה צפופות או פתר ון הנדסי אחר. עוד ציין המומחה, כי יתכן שיש צורך בבדיקה של כל הבניין. מנגד, הבהיר המומחה, כי לא מצא שינוי משמעותי בגמישות התקרה וכי לפירוק העמוד לא היתה משמעות הנדסית. עוד הבהיר המומחה המר, כי מעבר לכך אין שינוי בחוות דעתו.

במהלך הדיון הבהיר המומחה המר , כי הוא מקבל את תוצאות בדיקת המעבדה, לפיה עובי התקרה הוא 12 ס"מ. עוד הבהיר, כי על פי הבדיקה הברזל הראשי הוא בכוון הפוך ממה ששיער בנוגע לסכמה הסטטית. מנגד, חזר המומחה המר והדגיש, כי לא היתה שום מניעה להריסת המחיצה בעובי של 7 ס"מ, שאינה מחיצה נושאת, וכי כל מהנדס סביר שנכנס לעשות שיפוץ בדירה היה מתיר הריסת המחיצה. בנוסף, הוא ציין שלא היה צורך בהיתר בניה, מאחר ואין בהסרת מחיצה מעין זו משום פגיעה בקונסטרוקציה.

24. חוות דעתו של המהנדס המר (לרבות הבהרותיו) מנומקת היטב, היא נשענת על המסמכים שהומצאו לידיו, הבדיקות שערך בדירות הצדדים, המומחה התייחס לכל נתונים הרלבנטיים ולא מצאתי כי בסס מסקנותיו על עובדות או נתונים שגויים או חסרים. הצדדים אף לא בקשו מבית המשפט לזמן את המומחה לחקירה ומסקנותיו לא נסתרו בחקירה . ב"כ התובע אמנם פנה, לטענתו, למומחה שלושה ימים לפני הדיון בבקשה שיתייצב לחקירה, אולם לא טרח לזמנו באמצעות בית המשפט ואין בפניה שלו למומחה בעיתוי זה תחליף לכך. במהלך הדיון, ויתר למעשה ב"כ התובע על חקירת המומחה בהפטירו "... הוא לא הגיע, אז הוא לא הגיע" (עמ' 19, שורות 25 - 26 לפרוטוקול).

אני מקבל את עמדתו של המומחה המר, לפיה המחיצות בעובי של 7 ס"מ, שהוסרו בדירתו של הנתבע במסגרת השיפוץ בשנת 2008, לא היו חלק משלד המבנה, הן אינן בעלות תפקיד קונסטרוקטיבי וכי אין בהריסת מחיצה בעובי של 7 ס"מ כדי לשנות את הסכמה הסטטית של התקרה.

בדומה, נראה כי כיום אין מחלוקת על כך שהקורה ועמוד התמיכה שהותקנו בדירתו של הנתבע בעקבות פנייתם של התובעים אליו , על בסיס מכתבו של המהנדס דיטל מטעמם ואישור המהנדס מטעמו של הנתבע , לא רק שלא פתרו את בעיית אי היציבות הבסיסית של התקרה, אלא אולי אף החמירו אותה במידת מה . לפיכך, נהג הנתבע כשורה, כאשר הסיר תמיכות אלו מיד לאחר הגשת חוות דעתו של המומחה המר.

אני מקבל את עמדת המומחה המר, לפיה הנזקים בדירתם של התובעים הינם פועל יוצא של פגם יסודי בתקרת דירת הנתבע (רצפת דירתם). עובי התקרה היצוקה הינו 12 ס"מ, הוא אינו עומד בשום סטנדרט בניה קיים, והוא הגורם לגמישותה. מנגד, הריסת קיר הבלוקים לא אמורה לשנות דבר או להשפיע על התקרה.

יתירה מזאת, כפי שהוכח בפני, במשך שלוש שנים מאז הריסת קירות הבלוקים בדירת הנתבע, לא נגרם נזק כלשהו לריצוף דירתם של התובעים. ריצוף הדירה התרומם באחת, במהלך סוף שנת 2011. אני מקבל את טענתו של המומחה המר, לפיה גם אם המחיצה שמשה כסמך נגד השקיעה מעצם היותה ממוקמת שם, הרי שהריסתה אמורה היתה לגרום לנזק מיידי בריצוף דירת התובעים ולא לאחר שלוש שנים מיום ההריסה.

בנוסף, הריסה של מחיצה פנימית בדירה, בדמות קיר בלוקים של 7 ס"מ, אינה מצריכה היתר בניה לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (ראה סעיף 145 לחוק) והתקנות שהותקנו מכוחו, בשונה מהריסה של אלמנטים קונסטרוקטיביים.

25. התביעה נשוא תיק זה, נשענת על עוולת הרשלנות, הקבועה בסעיפים 35 - 36 לפקודת הנזיקין, תשכ"ח - 1968.

בקביעת האחריות בעוולת הרשלנות, מתעוררות שלוש שאלות. האחת - האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, השנייה - האם הפר את אותה חובת זהירות והשלישית - האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. שאלת קיומה של חובת זהירות מצויה במבחן הצפיות, הטומן בחובו שני היבטים. ההיבט העקרוני, בו ניתנת תשובה לשאלה האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית וההיבט הספציפי, בו ניתנת תשובה לשאלה, האם ביחס לניזוק פלוני ונסיבותיו של אירוע מסוים, קיימת חובת זהירות קונקרטית ( ע"א 145/80 שלמה ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113).

אמנם הנתבע חייב בחובת זהירות מושגית כלפי התובעים המתגוררים בדירה שמעליו, שלא לגרום לנזקים לדירתם במהלך שיפוץ שהוא עורך בדירתו. עם זאת, לא הוכח כי הנתבע הפר חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים. הנתבע לא יכול היה לצפות כי הסרת מחיצות פנימיות בעובי של 7 ס"מ עלולה לגרום להתערערות יציבות התקרה. חוות דעתו של המומחה המר בעניין זה, אשר מקובלת עלי לחלוטין, הינה חד משמעית. מהנדס סביר לא היה מעלה על דעתו כי יש לבצע בדיקה קונסטרוקטיבית של המבנה, טרם הריסה של מחיצה בעובי של 7 ס"מ, שאין ולא יכולה להיות לה שום תפקיד במערכת הקונסטרוקטיבית של המבנה. לצורך הריסה של קירות בלוקים מעין אלה, אין הנתבע נדרש להיוועץ עם קונסטרוקטור וככל שהיה עושה כן, ממילא היה המהנדס מאשר זאת, ללא צורך בבדיקות מעבדה או קידוחים של התקרה. טענתם של התובעים בעניין זה, הנשענת על חוות דעתו של המהנדס אמיר, חסרה כל בסיס והיא נשללה לחלוטין בחוות דעתו המקצועית של המומחה המר. אף התובעים לא טרחו להיוועץ בקונסטרוקטור טרם הריסת מחיצה פנימית דומה ( אם לא זהה) בדירתם.

יתירה מזאת, מן הפן המקצועי, הוכח באמצעות חוות דעת המומחה המר, כי לא קיים קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים בדירת הנתבעים, שעיקרם התערערות הרצפה והתנתקות האריחים, לבין הסרת מחיצות הבלוקים בעובי של 7 ס"מ, שאינן מהוות חלק מהמערך הקונסטרוקטיבי של המבנה. הדבר מקבל משנה תוקף, שעה שקיים פער זמנים של כשלוש שנים בין השיפוץ לבין התנתקות האריחים. אמנם, המומחה המר הבהיר, כי הוא אינו יכול לקבוע בוודאות מהן הסיבות לכשל בריצוף, אולם הוא ספק הסבר אחר להיווצרות הנזקים הנטענים בריצוף דירתם של התובעים. כאמור, הוא הסביר כי מאמצים ברצפה עלולים לגרום להיסדקות האריחים והינתקותם וכדי להקטין אפשרות זו, יש להשתמש במישקי התפשטות המשחררים מאמצים. מאחר ולא בוצעו מרווחים בין אריחי הריצוף בדירת התובעים, בניגוד לתקן 1555, יש בכך כדי להסביר את התרוממות הריצוף. משלא קיים קשר סיבתי בין השיפוץ בדירתו של הנתבע לבין הנזקים העיקריים הנטענים, אשר הופיעו בסוף שנת 2011, הרי שאין להטיל על הנתבע אחריות לאותם נזקים.

26. סיכומה של נקודה זו, אני קובע כי הנתבע לא התרשל כלפי התובעים בעת הסרת מחיצות הבלוקים בדירתו, במהלך השיפוץ שערך בשנת 2008 וכי לא קיים קשר סיבתי בין הסרת המחיצות לבין הנזקים הנטענים בדירתם של התובעים. גמישות היתר של התקרה ( רצפת דירת התובעים) מקורה בעובי התקרה היצוקה, שאינו עומד בשום קריטריון הנדסי קיים ומהווה פגם בסיסי בשלד המבנה. לפיכך, התובעים אינם זכאים לפיצוי כלשהו על נזקים שנגרמו להם לטענתם.

אעיר בנקודה זו, כי כתב התביעה המתוקן אינו נוקב בסכומים כלשהם, לרבות העלויות בהם נשאו התובעים לצורך תיקון הריצוף ולצורך השתתפות בתיקון הכשל בתקרה ( רצפת דירתם). התובעים אף לא צרפו לתצהיריהם ראיות כלשהן שיבססו את טענותיהם בדבר נזקיהם המיוחדים.

27. הכשל הבסיסי בתקרה, המהווה את רצפת דירתם של התובעים, הצריך בשלב הראשון הקמת מערכת תמיכות לתקרת הנתבע, באמצעות קבלן תמיכות שהוזמן על ידם במשותף, בהתאם לתכנית תמיכות שנערכה על ידי המומחה המר. בהמשך, מונה המהנדס זולקוב, שתכנן את חיזוק התקרה באמצעות מערכת קורות פלדה בכל האזור המרכזי (הסלון והמטבח) של קומת הקרקע, אשר נתמכו על ידי עמודי פלדה על גבי יסודות חדשים.

עבודות חיזוק התקרה בוצעו בהתאם להחלטות בית המשפט על פי חוות דעתו של המומחה זולקוב ובפיקוח עליון שלו. בהתאם להחלטות הביניים, מימון התיקונים נעשה על ידי הצדדים בחלקים שווים, וביום 5.7.2016 הודיע המומחה זולקוב כי עבודות תיקון תמיכת התקרה הושלמו בצורה טובה על ידי הקבלן המבצע, בפיקוח עליון שלו.

כל העבודות שבוצעו, החל משלב הקמת מערכת התמיכות בדירתו של הנתבע, היו מחוייבות במציאות והכרחיות, נוכח הכשל הבסיסי בתקרת דירת הנתבע, המשמשת כרצפת דירת התובעים, ללא קשר להריסת המחיצות בדירתו של הנתבע, שנים לפני כן. מדובר בתיקון המשמש את דירות שני הצדדים, משביח אותן במידה שווה ושני הצדדים יהנו ממנו. לפיכך, עליהם לשאת בחלקים שווים בעלות הצבת התמיכות וביצוע התיקונים, כפי שאכן נעשה בפועל (עניין התשלום לקבלן התמיכות, אשר היה נתון במחלוקת, הוסדר עוד טרם הגשת סיכומי הצדדים). לפיכך, אין התובעים זכאים לשיפוי מהנתבע, בגין הסכומים בהם נשאו לצורך עבודות תיקון.

28. באשר לתביעה שכנגד - למקרא סיכומיו של הנתבע, נראה כי הוא זנח את תביעתו שכנגד והיא נזכרת, בחצי פה, אך בסעיף האחרון בסיכומיו. משזנח טענותיו במישור זה בסיכומיו, דין התביעה שכנגד להידחות ולו רק מטעם זה .

למעלה מן הצורך אדגיש, כי לא הוכח בפני כי התובעים (הנתבעים שכנגד) היו אחראים באופן כלשהו לעזיבתם של השוכרים את דירתו של הנתבע (התובע שכנגד). התובע לא הביא לעדות מי מהשוכרים ואין בנספח ד' לתצהירו כדי לרפא פגם זה או כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו. טענותיו של הנתבע במישור זה לא הוכחו. יתירה מזאת, משעה שנתגלה הכשל הבסיסי בתקרת דירתו של הנתבע, לא ניתן היה עוד להתגורר בה עד לתמיכת התקרה. התובעים אינם אחראים לכשל התקרה ולכן, הם אינם חייבים לפצות את הנתבע בגין הפסד דמי השכירות לאורך החדשים בהם נמנע ממנו מלהשכיר את דירתו. בדומה, הנתבע אינו זכאי לפיצוי בגין דמי הארנונה אותם שלם מאז עזבו השוכרים את הנכס.

בנוסף, התקנת הקורה ועמוד התמיכה בדירת הנתבע נעשתה, למעשה, בהחלטה משותפת של הצדדים, לאור אישורו של המומחה מטעמו. באותה מידה, יכול היה הנתבע לסרב להתקין את הקורה והעמוד. לפיכך, הוא אינו זכאי לפיצוי כלשהו במישור זה בגין הוצאותיו.

29. סיכומו של דבר, התובעים זכו בסעד העיקרי בתביעתם, בנוגע לתיקון תמיכת תקרת דירתו של הנתבע, אם כי לא מטעמיהם ולא עקב רשלנותו של הנתבע בהסרת המחיצות בדירתו , אלא נוכח הכשל הבסיסי בבניית התקרה, המהווה את רצפת דירתם. מעבר לכך, אין התובעים זכאים לסעד נוסף ותביעתם בגין הסעדים הנוספים בכתב התביעה המתוקן נדחית.

תביעתו הנגדית של הנתבע נדחית אף היא, מן הנימוקים שפורטו לעיל.

לאור התוצאה אליה הגעתי, ישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד חשוון תשע"ז, 15 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.