הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 58968-12-18

בפני
כבוד השופט אייל דורון

התובעת
ב' א'
ע"י ב"כ עוה"ד איריס ווגסטף-גולן ואח'

נגד

הנתבעים

  1. זקי לוי
  2. מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד מאהר אלמאדי ואח'

פסק דין

תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין תאונה מיום 19.12.17.

התובעת, ילידת 1968, נפגעה בתאונת דרכים מיום 19.12.17, מפגיעת רכב כהולכת רגל, בחדרה.

התובעת פונתה לביה"ח הלל יפה, ולאחר בדיקות שוחררה לביתה, ללא טיפול של ממש.

התובעת הגישה בשעתו בקשה למינוי מומחים. בתום הדיון מיום 2.12.19 ניתנה החלטה בבקשה למינוי מומחים, אשר לאור חשיבותה להשתלשלות העניינים בתיק, כמו גם לאור העובדה כי היא מספקת תמונה בהירה למדי בנוגע לעיקרי התיעוד הרפואי לאחר התאונה, תובא במלואה:

"בפניי בקשה למינוי מומחים שהוגשה בגין התחומים הנוירולוגי והאורתופדי וא.א.ג, בגין תאונת דרכים מיום 19.12.17, בה נפגעה התובעת כהולכת רגל, לפי הנטען במעבר חצייה, בחדרה.

מעיון בתיעוד הרפואי עולה כי גרסתה של התובעת היא גרסה מתפתחת.

מסיכום הביקור בחדר המיון בבית החולים הלל יפה עולה כי בתלונות נרשם :
"לדברי החולה, היום נדרסה על ידי רכב, נפגעה בגפיים תחתונות בלבד, ללא חבלת בטן, חזה או ראש.
במיון עירנית וחיונית, מתלוננת על כאבים ברגליים בלבד."

בפרק הדיון של אותו מסמך נרשם כי גם הבדיקה העלתה ממצאים דומים :
"בבדיקת החולה במיון, ללא סימני חבלת ראש, חזה או בטן. סימני חבלה ושפשופים בגפיים תחתונות."

בהמשך, בפניית התובעת מיום 27.12.17, הגרסה מתפתחת ונטען בין השאר מפיה "נפלה עם חבלת ראש וצוואר". עוד מצוין שם, "מציינת כאבי ראש בפיזור צוואר" ואף "כאבי ראש עם הקאות".

בביקור אצל נוירולוגית ביום 6.3.18 כבר מתלוננת התובעת לא רק על כך ש"הועפה לכביש", אלא גם "לדבריה איבוד הכרה קצר".
לאור התלונות העקביות אין להיפלא על כך שהגורמים המטפלים התייחסו אליהן באופן המתבקש, בדקו אותה באופן המתבקש והפנו אותה לבדיקות שונות. עם זאת, לא מצאתי באף אחת מהבדיקות ממצא אובייקטיבי כלשהו. כך, למשל, באותו מסמך מיום 6.3.18 מצוין כי הופנתה לסיטי מוח שבוצע ביום 1.2.18 ונמצא תקין.

לאור כל האמור לעיל הרי שספק רב אם ניתן לומר כי ישנה ראשית ראיה לאפשרות כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בגין התאונה. דווקא התלונות הראשונות בגין ברך וירך, אינן מוצאות ביטוי מאוחר יותר. למרות זאת, הואיל והתלונות הסובייקטיביות הן עקביות, והואיל ואין בידי תובע בתביעה מסוג זה דרך להוכחת עניין שברפואה, ובהתאם לפסיקה, ימונו מומחים בתחום האורתופדי ובתחום הנוירולוגי תוך השתת שכרם על שני הצדדים בחלקים שווים. המומחה בתחום הנוירולוגי יתבקש לחוות דעתו בנוגע לצורך במינוי מומחה בתחום א.א.ג".

מונו מומחים בשני התחומים, מבלי לדרוש הפקדה, ונקבע כי שכר הטרחה ישולם להם במישרין. בחלוף מספר חודשים התברר כי התובעת לא נבדקה על ידם, ונטען כי אין בידה לשלם את שכרם. ודוק; בשני התחומים. בעוד שניתן להבין את ההימנעות מתשלום לנוירולוג על רקע הקושי הכלכלי הנטען, שהרי על פני הדברים היה ברור למדי כי בהקשר זה ההסתברות כי התאונה גרמה לנכות היא נמוכה ביותר, הרי שהתובעת נמנעה גם מתשלום חלקה בשכ"ט האורתופד, והימנעותה זו אומרת דרשני, שכן בתחום זה היו ממוקדות עיקר טענותיה וניתן היה לצפות כי ייעשה נסיון לגיוס הסכום הדרוש לצורך מימון חלקה לכל הפחות ביחס למומחה זה. כאמור, הדבר לא נעשה.

התיק הוסיף להתנהל, אפוא, בהעדר טענה לנכות. על רקע זה נקטה ב"כ התובעת בגישה עניינית מן הבחינה הדיונית והודיעה הסכמתה להכרעה לפי סעיף 4(ג) לחוק האמור. הנתבעת 2, לעומת זאת, לא מצאה לנכון ל הסכים לילך בדרך יעילה מעין זו מהבחינה הדיונית. אילו היתה מסתפקת בכך, ניחא. אלא שהנתבעת הביאה לסרבול ניכר של ההתנהלות כאשר עמדה על טענתה בדבר אי-הודאה בחבות. זאת, למרות קיומו של מסמך המלמד בבירור כי ישנה חבות; הודעה על תאונת דרכים, לרבות פרטי הרכב והנהג, חתומה בידי הגורמים המוסמכים ברשות הארצית לכבאות והצלה, ממנה עולה במפורש כי היתה פגיעה בהולכת רגל. כתוצאה מכך, נראה היה כי אין מנוס משמיעת ראיות בתיק זה, ורק לאחר שנקבע מועד לשם כך, והתברר כי התובעת שוהה בחו"ל ולאחר שהבהרתי לנתבעת כי ככל שהתביעה תתקבל ייתכן שהנתבעת תחוייב בהוצאות הגעת התובעת לישראל, הודיעה הנתבעת כי היא אינה עומדת על הכחשת חבות, ואף הסכימה לניהול הדיון בדרך מקוצרת של הגשת מסמכים והשמעת סיכומים, ללא שמיעת הדיון. ברם, אף שהמסמכים אמורים היו להיות מוגשים מבעוד מועד, בדיון שנקבע לשם השמעת סיכומים התברר כי הם לא הוגשו טרם הדיון, ולא היה מנוס מלהיעתר לבקשת ב"כ התובעת לדחותו על מנת לאפשר לה לעיין במסמכים ולהיערך בהתאם. באשר לדרישת התובעת לחיוב בהוצאות לדוגמא (לאחר שנדחתה הדרישה לחיוב בהוצאות אישיות) נקבע כי הכרעה תינתן בשלב דיוני מאוחר יותר. עד כאן דרך הילוכה של הנתבעת מן הבחינה הדיונית, שיש להצר עליה, וכפי שצויין בהחלטה שם, אני שותף לחלק מן הביקורת בדברי התובעת בהקשר זה, בפן הדיוני. הנושא ימצא ביטוי בפסיקת הוצאות בסיומו של פסק הדין.

שונים פני הדברים בכל הנוגע לאופן ההסתכלות על התיק לגוף העניין.

השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בתיק זה היא השאלה האם יש מקום להכיר בטענת התובעת כי נגרמו לה הפסדי השתכרות של ממש בגין התאונה. זאת, בשים לב לכך שהונפקו לה אישורי מחלה למשך למעלה מ- 100 ימים, ובשים לב לכך שבחודש 7/18' נערך לה שימוע שלאחריו פוטרה מ מקום עבודתה במפעל "אבן קיסר" בו עבדה בתחום בקרת איכות, במשך שנים, והשתכרה שכר נאה. בשאלה זו, דעתי כדעת ב"כ הנתבעים.

לא זו בלבד שבהעדר קביעה של מומחה מטעם בית המשפט בדבר נכויות, ולו גם נכויות זמניות, לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה לבין היעדרות ממקום העבודה או פיטורים, ולמעשה די בכך שהדבר לא הוכח; אלא שמעיון בחומר הראיות אשר הונח בפניי אף ניתן לדחות את הטענה לגופה ולקבוע כי הפגיעה כתוצאה מהתאונה היתה די מינורית, ולא הצדיקה היעדרות ממקום העבודה. נראה כי ההיעדרויות, כמו גם הפיטורים, נבעו מסיבות אחרות, וככל שסיבות אלה היו רפואיות, הרי שמהתיעוד הרפואי עולה כי מדובר בבעיות שנראה לכאורה כי אינן קשורות לתאונה.

כאמור לעיל, בקבלתה למיון התלוננה התובעת על פגיעה ברגליים בלבד, ללא שום תלונה אחרת ("לדברי החולה, היום נדרסה על ידי רכב, נפגעה בגפיים תחתונות בלבד, ללא חבלת בטן, חזה או ראש. במיון עירנית וחיונית, מתלוננת על כאבים ברגליים בלבד"). צריכה האמת להיאמר כי בעת הייעוץ האורתופדי במיון, ציינה גם כאב בצוואר. אולם בבדיקת האורתופד הוא ציין, בין השאר, כי התובעת ללא רגישות על פני חוליות עמוד השדרה לאורכו וכן כי תנועות הצוואר שמורות.

רוחה הדברים עולה בקנה אחד עם דו"ח מד"א שהגישה הנתבעת, בו צויין: "הולכת רגל, היתה מעורבת בתאונת דרכים, נפגעה בשוק שמאל מרכב פרטי. בהגיענו למקום נמצאה יושבת על המדרכה, בהכרה מלאה, מתלוננת על כאב בשוק שמאל, שוללת איבוד הכרה, וחבלות נוספות. ... באזור הפגיעה ללא סימני חבלה או דימום. ללא סימני חבלה או פציעה הנראים לעין בשאר הגוף. במהלך הפינוי המטופלת החלה להתלונן גם על כאב בצוואר".
צוות מד"א הוסיף בהערות כי: "לדברי המטופלת הרכב פגע בה במהירות איטית, שוללת נפילה".

הלכה פסוקה היא כי יש לייחס משקל רב ומשמעותי יותר לגרסה ראשונית בכלל, ותיעוד רפואי ראשוני בפרט. לאור זאת, הרי שדבריה של התובעת בבדיקות רפואיות בשבועות ובחודשים שלאחר מכן לפיהם כביכול הוטחה אל הקרקע, הועפה כתוצאה מהפגיעה, או איבדה הכרה, נראים מנותקים מן המציאות. גם הטענות בסיכומים לפיהן התובעת נגררה על הכביש כתוצאה מהנפילה או הדחיפה או מכוח האנרציה של הרכב, אינן נראות מבוססות. אמנם בביה"ח נמצאו סימני חבלה ושפשופים בגפיים תחתונות (בעוד שבדו"ח מד"א צויין כי לא נמצאו סימני חבלה באזור הפגיעה) אך סימני חבלה אלה עשויים לנבוע מפגיעת הרכב עצמה, ואין משמעות הדבר כי התובעת "נגררה על הכביש". לא זו בלבד שהתובעת עצמה שללה נפילה בגרסתה הראשונית, אלא שכאמור לא נמצאו סימני חבלה כלשהם בחלקי גוף אחרים כלשהם, לא ע"י מד"א ולא בביה"ח, כפי שניתן היה לצפות אילו היתה התובעת מוטחת אל הכביש או נגררת על הכביש. איני מייחס חשיבות לתצהיר התשובות לשאלון של הנתבע 1, שנראה כי אינו משקף כהלכה את אופן התרחשות התאונה אלא בעיקר מנסה להרחיק עצמו ממנה ולהקטין את מידת מעורבותו. לדבריו התובעת "קפצה באופן פתאומי בצד הימני של הכביש וכתוצאה מכך נפלה". ודוק; לא נאמר כי קפצה אל הכביש ולא נזכר כל מגע של הרכב עם התובעת, קל וחומר לא נאמר כי הרכב פגע בשלב כלשהו בתובעת. אכן, בצדק לא היתה התובעת מוכנה לקבל גרסה זו, שנראה כי נועדה לתמוך בטענת הנתבעים דאז בדבר הכחשת חבות, אך באותה מידה לא ניתן לקבל את הטענה בדבר נפילה, כשהיא חלק מגרסה בלתי מדוייקת שנועדה לתמוך בהכחשת חבות, ובמיוחד מקום בו התובעת עצמה שללה נפילה בזמן אמת.

סיכומו של דבר, נקודת המוצא עליה יש לבסס את פסק הדין, הינה כי הפגיעה היתה ממוקדת ברגל, התובעת לא הועפה אל הכביש ולא נגררה על הכביש. ייתכן, לכל היותר, כי חוותה טלטלה מסויימת בצוואר. ייתכן גם כי לאחר הפגיעה איבדה שיווי משקל ו "קרסה" אל הכביש או התיישבה על הכביש, מבלי שנגרמה לה חבלה נוספת כלשהי, מעבר לפגיעה הישירה כתוצאה מהמגע של הרכב.

על רקע זה, לא ניתן לקבל את הטענה כי ההיעדרות מהעבודה לאחר התאונה נבעה במישרין ממצב רפואי שנגרם עקב התאונה אשר גרם לחוסר יכולת לעבוד. ראוי לציין בהקשר זה כי יש ממש בטענת הנתבעים לפיה אישורי המחלה שנתנו לתובעת רופאיה ניתנו בקשר עם פגימות רפואיות אחרות, כגון כאבי גב תחתון (כך, למשל, ביום 21.1.18) או כאבי ראש (כך, למשל, ביום 6.3.18), וכיו"ב. ראוי גם לציין כי במרשמי התרופות שצירפה התובעת מופיעים גם כדורי שינה, כדורים נוגדי דכאון, וכד'. ראוי גם לציין, כי ישנו תיעוד על נפילה בבית ביום 27.5.18, שלאחריה ישנה תלונה על כאבים ברגל שמאל (הרגל שנחבלה בתאונה) וכן בגב, כאשר בבדיקה גופנית נמצאו ממצאים מסויימים בעמ"ש מותני.

לאור כל האמור, נפסוק לתובעת פיצוי ברכיבי נזק כלהלן:

הפסד שכר לעבר ואובדן כושר השתכרות לעתיד - לא הוכח הפסד שכר הקשור קשר סיבתי לתאונה. הוכח כי התובעת קיבלה תשלום עבור 73 ימי מחלה בשבועות שלאחר התאונה. מן הטעמים שפורטו לעיל, לא ניתן להכיר בכל התקופה כהיעדרות הנובעת מן התאונה. לאחר שבחנתי את התיעוד, סבורני כי ניתן להכיר בתקופת אי-כושר סבירה של כ-15 יום לאחר התאונה, הקשורה בה ונובעת ממנה. הגם שלא הוכחו שווי ימי המחלה והאפשרות לפדותם בתום תקופת ההעסקה בהתאם לתנאי ההעסקה, אני מוצא לנכון לפצות את התובעת בגין רכיבים אלה, לרבות אובדן האפשרות לתוספות השתכרות פוטנציאליות בתקופה זו כגון שעות נוספות, בדרך של אומדנא, בסך כולל של 2,500 ₪.

הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג' - סך כולל של 2,500 ₪.

נזק בלתי ממוני - לאחר ש שבתי ובחנתי את התיעוד הרפואי ונתתי דעתי לכלל נסיבות העניין, העדר נכות, העדר האשפוז, היקף הטיפול הרפואי, הכאב הפיזי שסבלה התובעת, הפחד ברגע התאונה עצמה בעת הפגיעה ומיד לאחריה בנוגע לתוצאותיה והשלכותיה, ושאר הנתונים הרלבנטיים - סבורני כי נכון לפסוק לתובעת ברכיב זה סך כולל של 10,000 ₪.

סוף דבר - אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בסכום כולל של 15,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ וכן אגרה ששולמה בשערוך מיום התשלום ועד התשלום בפועל.

בנוסף, יש מקום לחיוב הנתבעים בהוצאות לטובת התובעת בגין ההתנהלות הדיונית כמפורט לעיל, ואני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות בסכום כולל של 4,000 ₪ בזיקה לאמור.

התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ח' תשרי תשפ"ב, 14 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.