הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 56864-02-21

בפני
כבוד ה שופטת סיגלית מצא

התובע:

טאהא זידאן

נגד

הנתבעת:
המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות

פסק דין

1. בפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו החלטת המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות מיום 17.2.2021 מבוטלת, להורות על ביטול פקודת מאסר שניתנה בעניין התובע וכן ליתן צו ביניים המורה על עיכוב ביצוע פקודת המאסר שהוצאה בעניין התובע.
א - העובדות
2. התובע, בצרוף אחרים, הורשע ב עבירות מרמה ועבירות כלכליות בהיקף משמעותי, בכך שפעל לקבלה במרמה של מיליוני ₪ מהמוסד לביטוח לאומי (ת.פ (מחוזי נצ') 61797-10-15).
3. בגזר הדין שניתן ביום 16.4.2019, חויב ה תובע, בין השאר, בריצוי תקופת מאסר וכן תשלום קנס בסכום 200,000 ₪ - ולחלופין שישה חודשי מאסר (גזר הדין לא צורף לכתב התביעה).
4. ערעור שהגיש התובע לבית המשפט העליון כנגד גזר הדין - נדחה (ע"פ 3725/19, 3887/19 , פסק הדין צורף כנספח ב' לכתב התביעה).
5. ביום 7.7.2019 החל התובע לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו (נספח ז''1 לכתב התביעה). ביום 26.3.2020 דנה ועדת השחרורים בבית הסוהר צלמון בבקשת התובע לקיצוב תקופת מאסרו. בהחלטה נכתב כי לקראת הדיון בוועדה שילם התובע 50,000 ₪ מסכום הקנס וכי פנה למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות בבקשה להסדרת יתרת התשלום. הועדה החליטה על שחרור התובע ממאסרו, בתנאים המפורטים בהחלטה (ההחלטה צורפה כנספח א' לכתב התביעה) .
6. במכתב מיום 25.11.2020 הודיע המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: "המרכז") לתובע כי היה עליו לשלם את הקנס בו חויב בגזר הדין מיום 16.4.2019 עד יום 1.7.2019. משלא עשה כן, הועבר הקנס ביום 2.7.2019 לטיפול המרכז. עוד נכתב כי בהתאם לרישומי המרכז שילם התובע עד כה 30,000 ₪ על חשבון הקנס ויתרת חובו עומדת על סכום של 290,068 ₪. מאחר ובגזר הדין נקבעו 180 יום מאסר חלף קנס ובקשותיו השונות של התובע להסדר חוב נדחו, הופקדה בתיק פקודת מאסר אשר נשלחה למשטרת ישראל לביצוע. כדי לבטל את פקודת המאסר על התובע לשלם את קרן הקנס בסך 200,000 ₪ (המכתב צורף כנספח ג' לכתב התביעה ; מכתב המרכז מיום 7.7.2020 לבית המשפט המחוזי לו צורפה פקודת מאסר וכן החלטת כב' בית המשפט מיום 10.8.2020 לחתום על פקודת המאסר - צורפו להודעת התובע מיום 1.3.2021).
7. בשלב זה הגיש התובע לבית המשפט המחוזי בנצרת אשר גזר את דינו של התובע בקשה לפריסת החוב ולחלופין המרת המאסר בעבודות שירות (הבקשה צורפה כנספח ד'1 לכתב התביעה).
8. בהחלטתו מיום 31.12.2020 דחה כב' בית המשפט את הבקשה, תוך שציין כי הסמכות לפרוס או לדחות תשלום חוב הוקנתה למנהל המרכז, ככל והוא סבור כי קיים צידוק לכך ( סעיף 5ב' לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, להלן: "החוק לגביית קנסות ואגרות"). כן הפנה בית המשפט המחוזי בהחלטתו לתקנה 17(א) לתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ו-1996 (להלן: "תקנות גביית קנסות, אגרות והוצאות"), הקובעת באילו נסיבות רשאי החייב לפנות למנהל המרכז בבקשה לעיון חוזר ול תקנה 18 לתקנות, הקובעת כי חייב רשאי להשיג על ההחלטות לפני מנהל הרשות תוך שלושים יום מיום המצאת ההחלטה.
כב' בית המשפט הוסיף כי לבית המשפט אשר גזר את הדין אין סמכות מקבילה לסמכות מנהל המרכז בכל הנוגע לעיכוב הקנס בדרך של פריסת תשלומים (ע"פ 4919/04 שמעון אזולאי נגד מדינת ישראל (6.3.2017)). משלא מיצה המבקש את ההליכים הקבועים בחוק, נדחתה הבקשה (ההחלטה מיום 31.12.2020 צורפה כנספח ד'2 לכתב התביעה) .
9. במכתב מיום 10.2.201 שב התובע, על-ידי ב"כ, וביקש כי חוב הפיגורים יבוטל וחובו ייפרס, כך שישלם 20,000 ₪ ואת היתרה בפריסה חודשית על סך 1,500 ₪ (המכתב צורף כנספח 1 לכתב התביעה).
10. במכתב מיום 17.2.2021 הודיע המרכז לתובע כי מנהל המרכז החליט, מתוקף סמכותו לפי סעיף 5ג' לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, לפטור את התובע מתשלום ריבים פיגורים בסכום 80,000 ₪. עוד צוין כי יתרת חובו של התובע, לאחר הפטור, עומדת על סך 220,071 ₪ וכי עליו לשלם את החוב באופן הבא: תשלום ראשון על סך 200,000 ₪ עד יום 21.1.2021, יתרת הסכום ב-23 תשלומים.
ב - ההליך
11. ביום 25.2.2021 הגיש התובע "בקשה למתן פסק דין הצהרתי וצו ביניים". בתביעתו עתר התובע כי יינתן פסק דין המורה כי החלטת המרכז מיום 17.2.2021 בטלה ומבוטלת, התקבלה שלא כדין ובניגוד לנהלים ולוקה בהיעדר סבירות. עוד עתר התובע לביטול פקודת המאסר שניתנה בעניינו ומתן החלטה לפיה ישלם חובו בתשלומים חודשיים בסך 1,500 ₪. לחלופין, עתר התובע, להמרת פקודת המאסר בעבודות שירות.
12. התביעה/בקשה הובאה בפניי במסגרת תורנות אזרחית.
13. בהחלטתי מיום 28.2.2021 ציינתי כי התובע לא הבהיר בבקשתו או בתביעתו מה מקור סמכותו העניינית של בית משפט השלום לדון בתביעה או בבקשה. מעיון בחוק לגביית קנסות ואגרות עולה כי החלטות רשם לענייני מרכז ניתנו לערעור לפני בית משפט השלום (ברשות), אולם התובע לא הגיש ערעור או בקשת רשות להגשתו. לזאת יוסף כי אף לא נטען כי מדובר בהחלטת רשם לענייני מרכז. משכך הוריתי לתובע בהחלטתי מיום 28.2.2021 להבהיר מה מקור סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתביעה. כן הוריתי לתובע להמציא את כתב התביעה והחלטתי למשיב וקבעתי דיון במעמד הצדדים.
14. ביום 1.3.2021 הגיש התובע הבהרה לפיה סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתביעה קמה מכוח סעיף 17(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות . כן שב התובע וביקש כי אורה על עיכוב צו המאסר שניתן כנגדו.
15. בהחלטתי מיום 1.3.2021 ביקשתי כי התובע יבהיר את מקור סמכותי לעכב פקודת מאסר שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי. לא הוגשה תגובה.
16. ביום 7.3.2021 התקיים דיון במעמד הצדדים.
ג – דיון והכרעה
17. סעיף 5ב' לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, מסמיך את מנהל המרכז לפרוס או לדחות תשלום חוב, כדלקמן:
"(א) מנהל המרכז רשאי, על פי בקשתו של חייב, לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב, באחד מאלה:
(1) בהתאם לכללים לפי סעיף קטן (ב);
(2) אם שוכנע כי היום סיבות סבירות לאי-תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פריסה או דחייה של התשלום כאמור.
(ב) מנהל המרכז רשאי לקבוע בכללים הוראות לעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב לפי הוראות סעיף זה; הכללים יפורסמו ברשומות{.
18. סעיף 5ג' לחוק לגביית קנסות, אגרות והוצאות מוסיף ומסמיך את מנהל המרכז לפטור חייב, על פי בקשתו, מתשלום תוספת פיגורים שהתווספה על סכום החוב, כולה או חלקה, מהטעמים "אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פטור כאמור".
19. חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות אינו קובע את הדרך לתקיפת החלטת מנהל המרכז. דא עקא, תקנות המרכז מעגנות את זכותו של החייב להגיש בקשה לעיון חוזר והשגה כדלקמן:
"עיון חוזר
17. (א) ניתנה החלטה בעניין פריסת חוב או דחייתו לפי סעיף 5ב לחוק או בעניין מתן פטור מתשלום תוספת פיגורים לפי סעיף 5ג לחוק (בתקנה זו – ההחלטה), רשאי החייב לפנות למנהל המרכז או לעובד המדינה שנתן את ההחלטה, לפי העניין, בבקשה לעיון חוזר אם התגלו עובדות שלא היו מונחות לפני מקבל ההחלטה או השתנו נסיבות, והדבר עשוי לשנות את ההחלטה הקודמת.
(ב) בבקשה לעיון חוזר יפרט החייב את העובדות החדשות או את הנסיבות שהשתנו ושבשלהן הוא מבקש עיון חוזר; בקשה לעיון חוזר שלא יפורטו בה העובדות החדשות או הנסיבות שהשתנו, רשאי המרכז למחקה על הסף.
השגה
18. (א) חייב שניתנה בעניינו החלטה לפי סעיפים 5ב ו-5ג לחוק או לפי תקנה 17, רשאי להשיג עליה לפני מנהל רשות האכיפה והגבייה או מי שהוא הסמיך לכך.
(ב) השגה כאמור בסעיף קטן (א) תוגש בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לחייב ההחלטה; מנהל רשות האכיפה והגבייה או מי שהוא הסמיך לכך יהיו רשאים להאריך מועד זה מטעמים שיירשמו".
20. על המבקש לקיים ביקורת שיפוטית על החלטת מנהל המרכז להקדים ולמצות את ההליך המינהלי הקבוע בחוק ובתקנות. לעניין זה ראו דברי בית המשפט בבגץ 6242/20 ‏ יעקב שמואל נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (26.1.2021) :
" ... דחיית העתירה על הסף מתחייבת גם בשל אי-מיצוי הליכים, משהעותר לא מיצה כדבעי את המסלול הסטטוטורי הקונקרטי הקבוע בחוק ובתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ו-1996 (להלן: התקנות) להשגה על החלטות המרכז בעניינו. כך, תקנות 17 ו- 18 לתקנות קובעות הליכי בקשה לעיון חוזר וכן הליך של השגה למנהל רשות האכיפה והגבייה. על העותר היה להשיג על החלטת המרכז בבקשתו לעיון חוזר מיום 14.6.2020, טרם הגשת העתירה דנן (בג"ץ 331/19 מלכה נ' המרכז לגביית קנסות (24.1.2019); בג"ץ 4415/13 בירן נ' המרכז לגביית קנסות (29.10.2013)). הבקשה שהגיש העותר ביום 17.8.2020 אומנם הוכתרה כ"השגה ובקשה לקבל את הצעת החייב", אך בתוכנה היא בקשה לעיון חוזר ולא השגה כהגדרתה בתקנה "18.
21. בית המשפט לו סמכות עניינית לדון בעתירה נגד החלטת מנהל המרכז הנו בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. לעניין זה ראו דברי בית המשפט בע"פ 4919/14 ‏ שמעון אזולאי נ' מדינת ישראל (6.3.2017) :
"על פי המצב המשפטי דהיום, השגה על החלטת המרכז נעשית בדרך של הגשת עתירה לבג"ץ.
...
כאמור, בהיעדר מנגנון לביקורת שיפוטית בחוק המרכז לגביית קנסות, הדרך להשיג על החלטותיו כיום היא באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ. אכן, המגמה בפסיקה היא כי גם התדיינות מינהלית באופיה של נאשמים בפלילי, תיעשה במסגרת ההליך הפלילי (בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התעשייה והמסחר והתעסוקה (6.2.2006)). אף אין חולק כי בג"ץ אינו הערכאה המתאימה לצורך תקיפת החלטות המרכז, ומזה מספר שנים מתקיימת עבודת מטה בנושא על מנת ליצור מסלול חלופי. גם בית משפט זה עמד לא פעם על כך שמצב זה איננו המצב הרצוי, וקרא לזירוז הטיפול בנושא (ראו, לדוגמה, עניין חליל; עניין שרון; בג"ץ 5087/11 שומינוב נ' המרכז לגביית קנסות (1.2.2012) (להלן: עניין שומינוב); בג"ץ 1081/12 עטיה נ' מדינת ישראל (5.9.2012); בג"ץ 9129/12 בר נוי נ' המרכז לגביית קנסות (18.6.2013); רע"פ 3850/13 אל סוס חוסאם נ' המרכז לגביית קנסות ((10.6.2013); בג"ץ 1962/13 ליולקו נ' המרכז לגביית קנסות, פסקה 5 (18.6.2013); רע"ב 6445/13 צדוק נ' המרכז לגביית קנסות, פסקה 12 (13.3.2014); בש"פ 6588/14 אלבנא נ' מדינת ישראל (3.11.2014)).
ביום 17.9.2015 פורסם תזכיר חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (ביקורת שיפוטית), התשע"ה-2015 (להלן: התזכיר) להערות הציבור. החוק המוצע מעגן את האפשרות לבקש עיון חוזר ולהשיג על החלטות המרכז לפי סעיף 5ב ו5ג לחוק בפני מנהל רשות האכיפה והגבייה (כאמור, האפשרות לעיון חוזר מעוגנת כיום בתקנה 17 לתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ו-1996). התזכיר מוסיף את האפשרות לעתור כנגד החלטת מנהל הרשות בפני בית משפט השלום, שבבואו לבחון את החלטת המרכז יקיים 'ביקורת שיפוטית לפי כללי המשפט המנהלי ובכלל זה לפי עילות הסף ולפי עילות ההתערבות של המשפט המנהלי'".
22. עד היום לא תוקן החוק באופן המעגן סמכות ערעור על החלטת מנהל המרכז לפי סעיף 5ב' לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות לבית משפט השלום . משכך, הסמכות לדון בעתירה נגד החלטת מנהל המרכז, לאחר מיצוי ההליך המינהלי הקבוע בתקנות, מסורה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.
23. בהודעתו מיום 1.3.2021 ציין התובע כי סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתביעה נגזרת מהוראות סעיף 17(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. ככל הנראה התכוון התובע לתקנה 17(א) לתקנות (שכן בחוק 14 סעיפים בלבד). ואולם, בקשה לעיון חוזר יש להגיש למנהל המרכז, כקבוע בתקנה (וכפי שציין כב' בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 31.12.2020). אף סעיף 7ו' לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות אינו יכול להועיל, שכן הוא מסמיך את בית משפט השלום לדון בערעור על החלטת רשם המרכז, כהגדרתו בסעיף 6א' לחוק המרכז (ברשות הרשם או בית המשפט). ואולם, בענייננו מדובר בתקיפת החלטה של מנהל המרכז מכוח סמכותו לפי סעיף 5ב' לחוק – ולא בהחלטת רשם.
24. מורם מהאמור עד כה כי על התובע למצות את ההליך המינהלי הקבוע בתקנות. ככל ויבקש להעביר את החלטת מנהל המרכז תחת ביקורת שיפוטית, עליו להגיש עתירתו לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.
25. בשולי הדברים אעיר כי מהמסמכים שצורפו לתביעה עולות סתירות ביחס לסכום ששילם התובע עד כה על חשבון הקנס (50,000 ₪ על פי החלטת ועדת השחרורים מיום 26.3.2020 ו-30,000 ₪ על פי הודעת המרכז מיום 25.11.2020). ב"כ התובע אף טענה בפניי כי בגזר הדין נקבע כי הקנס ישולם בתשלומים חודשיים בסך 5,000 ₪ - עניין המשליך על גובה יתרת הקנס וריבית הפיגורים . ואולם, גזר הדין לא הוגש לתיק בית המשפט ואף לא ראיתי כי התובע העלה טענה זו במכתבו למנהל המרכז מיום 10.2.2021. לבסוף, ברי על הסדר התשלומים, ככל וייקבע כזה על-ידי מנהל המרכז, להיות צופה פני עתיד ולא פני עבר.
26. אשר על כן, אני מורה על מחיקת התביעה בשל היעדר סמכות עניינית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד אדר תשפ"א, 08 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.