הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 56568-03-15

בפני
כב' השופט יהושע רטנר

תובעת

מדינת ישראל באמצעות רשות מקרקעי ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד ציון רווה ו/או כרמית וובר-קסטלמן

נגד

נתבעים

  1. נאוה פחימה ת.ז. XXXXXX119
  2. ויקטור פחימה ת.ז. XXXXXX821
  3. שמעון פחימה ת.ז. XXXXXX883

ע"י עו"ד אורי שרם

פסק דין

1. לפני בית המשפט תביעה לסילוק יד (וכן סעדים נילווים כמפורט בכתב התביעה), ממקרקעין הידועים כחלקה 44 בגוש 10650 המצויים ביש וב אור עקיבא (להלן: "המקרקעין"). המקרקעין בבעלות התובעת.

טענות התובעת
2. הנתבעים מסיגים את גבולה של התובעת, ופולשים לחלק מהמקרקעין שבבעלותה באמצעות הקמת מבנה המשמש כבית מגורים, שער כניסה, הקמת גדר גבוהה ובנוסף במקום מנוהל עסק. כל זאת ללא רשותה של התובעת, ו/או היתר כלשהו ממנה או מי מטעמה.

3. למרות פניות התובעת, הנתבעים לא פינו את המקרקעין וממשיכים להסיג את גבולה.

3. בהתאם לסעיף 16 לחוק המקרקעין, התובעת כבעלת המקרקעין, זכאית לקבל לידיה את המקרקעין בפלישה. הנתבעים הינם בגדר מסיג גבול במקרקעין, כאמור אף בסעיף 29 לפקודת הנזיקין ועושים עושר ולא במשפט על חשבונה של התובעת מתוך גרימת נזקים כספיים ואחרים לתובעת.

4. לתובעת זכות לקבל מבית המשפט סעד נגד הנתבעים או מי מטעמם לפנות את המקרקעין, כולל סילוק כל המחוברים .

5. כן התובעת מבקשת לקבל היתר לפיצול סעדים, אשר יאפשר לה להגיש תביעה כספית לדמי שימוש ראויים בהמשך.
טענות הנתבעים
6. הנתבעים אינם מכחישים את זכויותיה של התובעת במקרקעין.

7. הנתבעים 1 ו-2 (הנתבע 3 הינו בנם), רכשו את המקרקעין הסמוכים (חלקה 34) לפני למעלה מ-20 שנה. בעת רכישת המקרקעין המוכרים מסרו להם שכל השטח המגודר בגדר חיה ירוקה (שבדיעבד נודע להם שפולש לחלקה 44), הינה השטח שהם רכשו. במהלך השנים הם החזיקו במקרקעין לשימושים שונים, לרבות בנית אורווה והחזקת סוס, ללא כל הפרעה וללא כל התראה מהתובעת. בהמשך בנם של הנתבעים 1 ו-2, הנתבע 3 ורעייתו , בנו בית מגורים על חלקה 34 כאשר חלק מהבית פולש לחלקה 44. אלה האחרונים ניסו להגיע להסדר כלשהו שיאפשר להם להמשיך להחזיק בחלק הפולש לחלקה 44, אולם ללא הצלחה.

8. לטענת הנתבעים דין התביעה להדחות בשל שיהוי הגדול בו הוגש. שיהוי זה מהווה מניעות והשתק נגד טענות התביעה. כן נטען על ידם, שמתן הסעד המבוקש בתביעה יגרום להריסה של חלק מדירת מגורים, דבר המהווה צעד דרסטי כלפי משפחה קשת יום ואין מקום לתיתו. משכך הנתבעים מבקשים להורות על דחיית התביעה.

דיון
9. אינני מוצא שלנתבעים יש הגנה כלשהי מפני תביעה זו. הנתבעים פלשו באופן ברור למקרקעין בבעלות התובעת, ללא כל זכות שבדין. אני דוחה את טענת הנתבעים שאין מקום לקבל את התביעה מחמת שיהוי. לא שוכנעתי שהתובעת ויתרה על זכויותיה ו/או יצרה מצג כלשהו ממנו ניתן להבין שהנתבעים רשאים לפלוש למקרקעין. יש מקום ליתן תוקף לזכויות הציבור על המקרקעין שבבעלות המדינה, ולהורות על סילוק פולשים. בנסיבות אלה גם אם התביעה הוגשה בשיהוי מסויים אין בכך לקפח את זכויות התובעת.

10. גם אם משמעות קבלת התביעה היא שהנתבע 3 ורעייתו יצטרכו להרוס חלק מבית המגורים שלהם, אין בכך הצדקה שלא לקבל את התביעה. בנושא זה אין לנתבעים אלא להלין על עצמם, שכן היה עליהם לוודא שהבניה המבוצעת על ידם היא אך ורק במקרקעין השייכים להם ולא במקרקעי הזולת.

11. סיכומו של דבר דין התביעה להתקבל, ובכלל זה מתן הסעדים הנלווים כמפורט בסעיף 12 לכתב התביעה. עם זאת לאור השיהוי שבהגשת התביעה ובנסיבות המיוחדות של המקרה, ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות משפט.

תוצאה
12. אני מורה לנתבעים לפנות ולסלק את ידם מהמקרקעין הידועים כחלק מחלקה 44 בגוש 10650 בשטח של כ-542 מ"ר, כמסומן באדום בתשריט נספח "ב" לכתב התביעה, המצויים ביישוב אור עקיבא (להלן: "המקרקעין"), ולהותירם נקיים מכל אדם וחפץ וכן להרוס את המחוברים אשר הוקמו במקרקעין. סילוק היד כאמור יעשה על יום 1.1.18.

13. ניתן בזה צו מניעה קבוע אשר מורה לנתבעים ו/או למי מטעמם להימנע מלהיכנס למקרקעין האמורים ו/או לעשות בהם שימוש כלשהו, החל מיום 1.1.18.

14. אם הנתבעים לא יפנו את המקרקעין במועד שנקבע להלן ובכלל זה הריסת כל המחוברים, אני מתיר לתובעת לבצע בעצמה ועל חשבונם של הנתבעים את הפינוי וההריסה ,בהתאם לסעד שניתן בפסק דין זה.

15. אני מתיר לתובעת לפצל את סעדיה באופן שהיא זכאית להגיש תביעה לדמי שימוש ראויים, בכפוף לכל דין.

16. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' אלול תשע"ז, 23 אוגוסט 2017