הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 55937-11-19

מספר בקשה:2
בפני
כבוד ה שופטת הדס שכטר ישראלי

תובעת

לילך פרץ

נגד

נתבעת
אבלין משה

החלטה

1. במסגרת כתב הגנתה, עתרה הנתבעת לסילוק התביעה על הסף ולחילופין, להעבירה לבית הדין האזורי לעבודה מפאת חוסר סמכות עניינית לבית משפט זה.

הרקע, בתמצית:

2. עסקינן בתביעה שעילתה העיקרית היא עוולת לשון הרע שביצעה הנתבעת, כנטען, כלפי התובעת.

על פי כתב התביעה, שימשה הנתבעת כאחראית על ביתן "יהלום" - ביתן לחוסים במעון נוה מנשה, והיתה, מהלך פרק זמן מסויים, המנהלת של התובעת, אשר עבדה במקום כמטפלת בחוסים.

בכתב התביעה פורטו הפרסומים אשר לטענת התובעת פורסמו על ידי הנתבעת והוציאו דיבתה של התובעת רעה וזאת מתוך כוונה לביישה, להלבין פניה ולגרום לפיטוריה.

3. הצדדים חלוקים ביניהם בדבר הפרשנות שיש ליתן בנסיבות הענין להוראת סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 (להלן: " החוק").

אביאו, ראשית, כלשונו (ההדגשות אינן במקור):

"בתובענה של עובד ... או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד ... בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, 'נושא משרה' – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים;"

מחד, טוענת הנתבעת כי בית משפט זה נעדר סמכות שכן המדובר בתובענה של עובד כנגד הממונה עליו, בעילת לשון הרע הנוגעת ליחסי העבודה ומשכך לבית הדין לעבודה ס מכות עניינית ייחודית לדון בה;

מאידך, טוענת התובעת, כי אין לראות בנתבע ת כמי שהיתה ממונה עליה וכי אין לראות במערכת יחסי העבודה שהיו בין זו האחרונה לתובעת כמערכת יחסי עובד – מעביד .

לשיטתה של התובעת, מאחר שתפקידה של הנתבעת היה תפקיד ניהולי ראשון בהיררכיה של הזוטרים, אשר היו כפופים לה, אך היתה כפופה היא עצמה לבעלי סמכויות, אין לראות בה כמי שעונה על הגדרת "נושא משרה" .

משכך, לדידה של התובעת, לבית משפט זה הסמכות לדון בהליך.

דיון והכרעה:

4. בהליך שנדון בת"א (מחוזי מרכז) 8370-02-10 קלמן חלמיש נ' גמא ניהול וסליקה בע"מ ( מיום 06/07/10) (להלן:" ענין חלמיש") קבע בית המשפט כי סעיף החוק שצוטט לעיל כולל מבחן תלת שלבי לשם בחינת תחולתו , דהיינו - שלושה תנאים מצטברים לשם כינונה של סמכות עניינית לבית הדין לעבודה:

ואלו הם: מבחן זהות הצדדים; מבחן העילה; מבחן הקשר הסיבתי.

ראש וראשונה, אדרש למבחן זהות הצדדים:

5. אין חולק כי הצדדים עבדו יחד בביתן החסויים בזמנים הרלוונטיים לתביעה בעוד שהנתבעת ניהלה את ביתן החסויים בו עבדה התובעת .

מִמשקי העבודה שהיו בין הצדדים לא רק שלא הוכחשו על ידי התובעת אלא יתרה מכך – נ כתבו באופן מפורש והם מצביעים, לטעמי, על היות הנתבעת ממונה על התובעת.

6. בכתב התביעה נכתב בהאי לישנה:

"... עוולה שביצעה הנתבעת כלפי התובעת שהיתה כפופה לה במקום עבודה" (סעיף ב3)
"... מונתה הנתבעת להיות אחראית על מחלקת "יהלום" ועל התובעת בתפקידה כמדריכה"
(סעיף ג4);
"רק בשיחה זו הבינה התובעת כי הנתבעת, הממונה עליה, כתבה שני מזכרים...";(סעיף ג17)

גם בתשובה שהוגשה מטעם התובעת בהתייחס לבקשה (תשובה מיום 12/03/20 ) נכתב בסעיף 16 כי הנתבעת שימשה כאחראית בביתן יהלום וכן פורטה ההיררכיה אצל המעסיק.

7. בסע"ש (ת"א) 25515-03-15 יהונתן סגל נ' יאיר גוטדנקר ( מיום 28/03/17 ) נדונה הגדרתו של המונח "ממונה" . וכך נכתב:

"המונח ממונה אינו מוגדר בחוק. בית הדין הארצי פירש את המונח "ממונה" במובנו הרחב קרי, "ממונה" הוא מי שנחשב ל"בעל מרות", וזאת גם אם השליטה היא שליטה עקיפה. כלומר, לא רק כשמדובר בממונה ישיר (ר' לעניין זה בע"ע (ארצי) 27 4/06 פלונית-אלמוני (2008)).

8. אפנה עוד, לסקירה הנרחבת הנוגעת למשמעות המונח "ממונה" בפסק דינה של כבוד שופטת זלמנוביץ גיסין בסע"ש 42160-06-16 [(סמאיה גחלב נ' מרכז משען בע"מ ואח' (מיום 30/10/16)] , שם נקבע:

"המשותף לכל מרכיבי המונח "נושא משרה" כאמור בסעיף 24(1)(ד1) לחוק ימצא בעקרון "האחריות הנגזרת משליטה" כלומר: למעסיק תהא אחריות ללשון הרע שהוצאה...בהתקיים שני תנאים: האחד- שלמעסיק יש יכולת לשלוט בהתנהגותם של אותם אנשים במסגרת יחסי עבודה, והשני- שהם בעלי מרות ביחס לתובע- בין במישרין ובין בעקיפין - הכוללת יכולת השפעה וסמכות ניהולית, מקצועית ואישית (הדגשות שלי – הח"מ).

ניתוח המונח "נושא משרה" ובתוך כך, המונח "ממונה" כמצוטט לעיל, יפה גם לענייננו אנו.

באשר לתוצאה אליה הגיעה כבוד השופטת גיסין, אפנה לפסק הדין שניתן בהליך הערעור שהוגש עליו [ ע"ע (ארצי) 61643-11-16 סאמיה גחלב נ' מרכז משען בע"מ (מיום 10/07/17) ] שכן האמור בו רלוונטי ונכון גם במקרה דידן ,בנסיבותיו, בכל הנוגע לסוגיית הערכאה המתאימה וכפי שיפורט בהמשך החלטתי זו.

9. על מגמת המחוקק בהענקת הסמכות הייחודית לבית הדין לעבודה לדון בתובענות מעין זו שלפניי, ניתן לעמוד למקרא דברי ההסבר להצעת החוק (הצעות חוק הממשלה 436, כ"ד בסיוון, התשס"ט עמוד 576 ) וזו לשון הדברים:

"לאחרונה החלה תופעה של הגשת תביעות לבתי המשפט האזרחיים, שעילתן לשון הרע בקשר ליחסי עבודה בין מעביד או נושא משרה אצלו לבין עובדיו ... לאור הקשר המהותי של התביעות ליחסי עבודה מוצע לתקן את סעיף 24 ... להרחיב את סמכויותיו של בית הדין האזורי לעבודה ולקבוע כי תובענות במסגרת יחסי עבודה, שעילתן בפרסום לשון הרע ... ואשר הגיש מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד ... יבואו לפתחו של בית הדין לעבודה. זאת בהתחשב בהתמחותו של בית הדין לעבודה בסכסוכים שביחסים האמורים."

10. אחר שבחנתי את החומר המצוי בתיק ואת טיעוני הצדדים, הרי שיישום האמור לעיל, מביא למסקנה כי בין התובעת לנתבעת אכן התקיימו יחסי ממונה – כפיף .

ברי, כי מתוקף סמכותה ומעמדה של הנתבעת, היתה התובעת כפופה לה והיתה נתונה להוראותיה.

העובדה שבשים לב להיררכיה אצל המעסיק היו גם על הנתבעת עצמה ממונים, אליהם נשלחו הפרסומים מושא המחלוקת, אינה משנה מסקנה זו בנסיבות הענין דידן.

הנתבעת היתה בעלת מרוּת ביחס לתובעת, בין במישרין ובין בעקיפין, ומרותה זו כללה סמכות שהיתה לה, כלפי הנתבעת, מבחינה מקצועית, אישית לרבות בפן הניהולי.

אציין, כי התובעת, בטיעוניה, הפנתה, בין היתר, לפסיקה הסוקרת את הגדרת מעביד/מעסיק אולם השאלה העומדת לפתחנו היא האם יש לראות בנתבעת כמי שעונה על הגדרת "ממונה" על פי דיני העבודה, וסעיף החוק שצוטט לעיל (ואין אפוא צורך להידרש לדיני החברות אליהן הפנתה התובעת).

11. מבחן העילה – בענין זה אין ולא יכולה להיו ת מחלוקת, הן על פי כותרת כתב התביעה והן על פי תוכנ ה כי עילתה, למצער בעיקרה, היא פרסום לשון הרע.

12. וכעת, אפנה למבחן הקשר הסיבתי, דהיינו - האם עילת התביעה היא בקשר ליחסי עבודה.

בענייננו, מוצאת אני כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב שכן העובדות המגבשות את לשון הרע, כנטען על ידי התובעת, מקורן ביחסי העבודה שהיו בינה לבין הנתבעת.

אין זאת אלא שהפרסומים הנטענים והנספחים שצורפו לכתב התביעה מדברים בעד עצמם.

אפנה לקביעות פסק הדין בעניין חלמיש הנ"ל שם נכתב:

"מבחן הקשר הסיבתי מתמקד בשאלה הבאה: האם עילת התביעה הספציפית בתובענה הנדונה קשורה מבחינה מהותית ליחסי העבודה שבין הצדדים הספציפיים הבאים לפני השופט היושב לדין. ... דרוש כי יהיה קשר ישיר בין עילת התביעה לבין יחסי העבודה שבין הצדדים. כך למשל, תביעה בגין איסור לשון הרע בין בעלי דין שבמקרה הם גם עובד ומעביד אך אינה קשורה ביחסי העבודה שביניהם לא תדון בבית הדין האיזורי לעבודה אם לא מתקיים קשר ישיר וזיקה מהותית בין התביעה לבין מערכת יחסי העבודה השוררת או ששררה ביניהם. .."

ובהמשך...

ניתן לקבוע, איפוא, כי מדובר במבחן המוכרע לגופו של עניין בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו המיוחדות. שיקול הדעת בשאלה זו מסור לידי השופט היושב לדין במובן זה שעליו לנתח את היסודות השונים בכתב התביעה ולהכריע בנוגע למשקלם. כאשר המשקל הסגולי מצטרף לכדי מסה קריטית המצביעה על סכסוך שעילתו ביחסי עבודה כי אז רוכש בית הדין האיזורי סמכות דיון עניינית ייחודית."

13. טענות התובעת כולן נוגעות ליחסי העבודה שששרו בין הצדדים.

האמור בכתב התביעה מביא לידי ביטוי מערכת יחסי עבודה עכורה בין התובעת לנתבעת, שהיו, למעשה, בעלות תפקידים שונים במעון.

האמירות והפרסומים שמייחסת התובעת לנתבעת הן בקשר לפגיעות חוזרות בשמה הטוב ועניינן הוא עבודת התובעת, תפקודה ואופן התנהלותה.

14. מכאן מסקנתי, כי בנסיבות המקרה שלפניי, מתקיים מבחן הקשר הסיבתי בין יחסי העבודה שהיו בין הצדדים לבין עילת התביעה.

בחינת תוכנם של הפרסומים הנטענים, מהותית, והנסיבות שאפפו את כתיבתם , ופרשנות תכליתית של הוראת סעיף 24 (א) (1ד) מביאים למסקנה כי ביסודו, הסכסוך שבין הצדדים נובע באופן מובהק מיחסי העבודה שהיו ביניהם.

15. לפיכך, משהתקיימו שלושת המבחנים הנדרשים על פי סעיף 24(א)(1ד) לחוק – אני קובעת כי עילת התביעה של לשון הרע בענייננו מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

16. אין זאת אלא שבית הדין לעבודה הוא הפורום המתאים לדון בתביעה, בפן העובדתי ובפן
המשפטי, נוכח התמחותו וסמכותו לדון במחלוקות מעין אלה מושא התובעת.

על כך שביצוע בירור עובדתי באשר לשאלת היות מאן דהוא "ממונה" ,אם לאו, יעשה על ידי בית הדין לעבודה, בנסיבות המתאימות כמובן, ניתן ללמוד גם מהקביעה שבפסק הדין שניתן בע"ע (ארצי) אילנית מזוז נגד אלכס דביר (מיום 03/07/19).

אך ברור, כי יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הקונקרטיות ואת אלה ליישם בהתאם להוראות החוק והפסיקה.

התוצאה:

17. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה דנן וזו חו ֹסה תחת סמכותו העניינית של בית הדין האזורי לעבודה ויש להעבירה אליו.

כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תפעל להעברת התיק כאמור.

ניתנה היום, ח' ניסן תש"פ, 02 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.