הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 54889-02-18

בפני
כבוד ה שופט אפרים צ'יזיק

תובעים

  1. דבי מנשה
  2. אייל מנשה

ע"י ב"כ עוה"ד גייער

נגד

נתבעים

  1. זיו נחשון
  2. יפית נחשון

ע"י ב"כ עוה"ד בית-הלחמי

פסק דין

העניין שבפני, אקורד הסיום של מחלוקת אשר התגלעה בין הצדדים, והובילה אותם לנהל הליך משפטי, בקשר עם פרויקט בניית בית מגורים בקיבוץ אפק.

רקע עובדתי

הליך זה החל עם בקשה למתן סעד זמני בטרם נקיטת הליך משפטי, כאשר לאחר דיון שהתקיים בשאלת הסעד הזמני, מונה מהנדס יוסי לזר כמפקח צמוד מטעם בית המשפט, כחלף למתן הסעד הזמני; הליך הבניה הסתיים מבלי שקם הצורך בהגשת תובענה עיקרית, ולמעשה נותר צורך להכריע אך ורק בשאלת הוצאות ההליך – הוצאות ושכ"ט עו"ד, וכן שכר טרחת המפקח הצמוד.

בתמצית, על פי הנטען ביריית הפתיחה של ההליך, התובעים אשר מתגוררים בקיבוץ אפק, חששו כי עבודות הבניה אשר בוצעו על ידי הנתבעים להקמת בית מגוריהם הצמוד לבית מגורי התובעים, מתבצעות בדרך שיש בה משום סכנה ופגיעה ביציבות המבנה כולו. לטענתם, הנתבעים החלו בבניית בית מגוריהם כאשר הקיר המחבר בין בתי הצדדים נבנה בצורה קלוקלת, ללא בידוד ותוך סיכון יציבות המבנה, כאשר עבודות הבנייה אף מבוצעות תוך הפרת תקני הבטיחות הרלוונטיים, וכלי צמ"ה אשר הופעל על ידי צוות העבודה אף פגע בקיר החשוף .

התובעים תמכו טענותיהם בחוות דעתו של מהנדס ליאור גולדנברג, אשר חיווה דעתו כי בעבודות הבניה המבוצעות על ידי הנתבעים בסמוך לבית התובעים, נתגלעו ליקויים וכשלים רבים אשר עלולים להביא לנזקים לתובעים ולרכושם – ובהם (על פי חוות הדעת) נצפו כלונסאות חשופות, ברזל כלונסאות נותר במקום ללא כיסוי, חלק מהיציקות של המבנה החדש נצפו כשהן נוגעות במבנה התובעים (דבר היוצר סכנת סדיקה), רכיבי התפר שבין המבנים הותקנו בצורה לא רציפה, היו ליקויי ניקוז שגרמו להצפת האדמה תחת מבנה התובעים, ובמקביל נצפו סדקים בדירת התובעים המעידים לדבריו על שקיעת המבנה – אם כי לא ניתן להצביע על סיבה מוגדרת לאותה שקיעה, נזקי רטיבות אשר נגרמו לדירת התובעים עקב הפיכת קיר ששימש כקיר מחיצה, לקיר חיצוני (בשל עבודות הבניה של הנתבעים); עוד ציין המהנדס כי העבודות באתר בוצעו ללא פיקוח .

ביום 4.1.2018 נתקיימה פגישה בין הצדדים, המיועדת לתקן את הנדרש או לכל הפחות להתוות דרך להמשך העבודות בצורה שתמנע נזקים נוספים; ביום 9.2.2018 שלח ב"כ התובעים מכתב רשום לידי הנתבעים, בו הלין על הכשלים והליקויים אשר נתגלעו בעבודות הבנייה מטעם הנתבעים, ודרש כי העבודות אשר בהם יש משום פגיעה, תיפסקנה לאלתר;

ביום 25.2.2018, בחלוף של כחודשיים מתחילת המחלוקת שבין הצדדים, פנו התובעים בבקשה למתן סעד זמני, כמפורט לעיל.

הנתבעים השיבו לבקשה למתן סעד זמני, ביום 27.2.2018; לדבריהם, ההליך והבקשה היו חלק מהתעמרות אותה הם חוו כתוצאה מהתנהלות התובעים, עת שהחליטו להרוס את המבנה שהיה בנוי ולהקים מבנה חדש; הנתבעים מציינים כי כל פעולותיהם היו בהתאם לדין ולנהלים השונים, וכי הבנייה נעשתה בהיתר, לאחר שעמדו בכל הדרישות החוקיות, על ידי קבלן מבצע בעל שם ובעל ניסיון.

הנתבעים מציינים כי עם תחילת ביצוע העבודות החלו התובעים לפנות ולהתלונן על חששותיהם השונים, ובשל חששות אלו נערכו מספר פגישות רבות משתתפים, בחודשים דצמבר 2017 וינואר 2018.

הנתבעים מציינים כי אותן פגישות היו רק תחילת הקושי, כאשר התובעים החלו להערים קשיים בלתי נפסקים על עבודות הבניה, הגם שהכל נבנה על פי תכניות מאושרות ועל פי היתר קיים. לדברי הנתבעים, התובעים נכנסו לאתר הבניה בניגוד להוראות הבטיחות, צילמו ותיעדו את העבודות בצורה אובססיבית תוך הפרעה לפועלים, ופנייה לכל גורם אפשרי מתוך רצון להפריע לקידום העבודות, והכל תוך שטף של הודעות ומסרונים בלתי פוסקים אשר נשלחו על ידי התובעים ללא הפסקה.

עוד הפנו הנתבעים לאירוע אלים, שהתרחש ביום 9.2.2018, במסגרתו נכנס התובע ודאג לסלק את הפועלים אשר עבדו במקום, אירוע אשר בגינו הוגשה על ידי הנתבעים תלונה למשטרת ישראל.

לגישתם של הנתבעים, חוות הדעת אשר הוגשה על ידי התובעים הייתה ריקה מתוכן, חסרת אחיזה במציאות, ועוסקת בחששות תיאורטיים לא מבוססים, אשר לא היה בהם דבר, מלבד הרצון להתעמר בהם ולהקשות את קידום פרויקט הבניה. יתר על כן, הנתבעים הציגו אישור מאת קונסטרוקטור אשר ליווה את פרויקט הבניה, מר שאול דיטל, אשר נתן אישורו כי אין כל סכנה ליציבות המבנה במסגרת העבודות.

ביום 28.2.2018 התקיים דיון במעמד הצדדים, בבקשה למתן סעד זמני המורה על הפסקת הבניה, לאור הצו הארעי להפסקת העבודות, אשר ניתן ביום 25.2.2020; בהמלצת בית המשפט הוארך תוקפו של הצו הארעי עד מתן אישורו של מפקח צמוד אשר מונה בהסכמה, מהנדס יוסי לזר, לחידוש העבודות תוך שמירת טענות הצדדים.

ביום 8.3.2018 התקיימה פגישה באתר הבנייה בנוכחות ב"כ הצדדים, המפקח הצמוד והיועצים המקצועיים של הצדדים (מר גולדברג, מר דיטל, נציגת הקיבוץ), ופגישת המשך נקבעה ליום 13.3.2018, אולם פגישת ההמשך לא נתקיימה מאחר והתובעים לא הספיקו להיערך עם מתורגמנית לשפת הסימנים (ייאמר כי התובעים הינם חרשים ומתקשרים באמצעות שפת סימנים, כך אף נוהלו הדיונים בפני בית המשפט).

ביום 14.3.2018 ניתנו הנחיות המפקח הצמוד לקבלן המבצע, ובהתאם אושר חידוש העבודות וביטול הצו הארעי, ביום 18.3.2018, לאחר כשלושה וחצי שבועות של הפסקת העבודות.

ביום 30.5.2018 הודיע המפקח הצמוד, כי עבודות השלד הושלמו, למעט התפרים שבין המבנה החדש למבנה הישן, וביום 7.10.2018 הוגש דו"ח פיקוח סופי, המתעד מספר ליקויים שהיו בתחילת הדרך, בנושא ההפרדה שבין המבנה החדש (של הנתבעים) למבנה הישן (של התובעים), פתח אחד שלא תאם את תכניות הבניה ובהתאם הורה המפקח על סגירתו;

נספח "2" לדו"ח הפיקוח היה רשימת תיקונים נוספים אשר נדרשו על ידי התובעים (לפי נקודת מבטם) ולאחר שבנושא זה הוגשו בקשות נוספות בשל מחלוקות נוספות שנתגלעו, ונתבקש קיומו של דיון בנושא, הוריתי למפקח להגיש עדכון לדו"ח בשאלות השנויות במחלוקת, ודו"ח מעודכן הוגש ביום 21.11.2018. במסגרת הדו"ח המעודכן הוברר שבוצע תיקון בתפרים שבין המבנים לשיפור האיטום, וכן כי נושאים שאינם קשורים לנשוא הפיקוח (עבודות שלד, איטום, חיבור ומהפרדה בין המבנים)אינם נכללים במנדט אשר ניתן למפקח.

בכל הנוגע לאותם נזקים הנובעים כתוצאות של עבודות הבניה (להבדיל מעבודות השלד והאיטום), הודיעו הצדדים בהודעה משותפת מיום 27.2.2019 כי הם מבקשים לבטל את הדיון אשר נקבע לצורך בחינת הנזקים אשר נגרמו לבית התובעים, הואיל והנתבעים פנו בדרישה לחברת הביטוח שלהם, לצורך קבלת פיצוי בגין אותם נזקים;

ביום 18.9.2019 התקיימה ישיבת בית המשפט בהקשר זה, במסגרת הודיעו הצדדים כי עבודות הבניה הסתיימו, וכל אשר נותר הינו המחלוקת בדבר הוצאות ההליך, מקום שהובהר כי התובענה העיקרית לא הוגשה.

בהתאם הוגשו סיכומי טענות הצדדים.

טענות הצדדים

בתמצית, טענת התובעים הינה כי מחדלי הנתבעים הם אשר הביאו אותם לפתחו של בית המשפט, ואילו היו נוהגים הנתבעים בצורה נאותה, לא היה צורך לפתוח בהליך, וכי כל אשר נדרש מהנתבעים היה לפעול בהתאם להוראות הדין, חוקי התכנון והבניה ושאר החקיקה הרלוונטית לבטיחות בעבודה, אולם מקום שבחרו קבלנים לא מיומנים, אשר עבדו ללא פיקוח ובניגוד לחוק התכנון והבניה, לא הותירו בידי התובעים ברירה אלא לפנות לאפיק המשפטי, לאחר שהתעלמו הנתבעים מפניותיהם של התובעים ברצונם לוודא כי הדברים מנוהלים כיאות.

עוד טענו התובעים במסגרת סיכומי טענותיהם, כי ראוי לפצותם בגין נזק לא ממוני, בשל עגמת הנפש שהייתה מנת חלקם, וכן בגין נזקיהם בגין עבודות הבניה. אקדים ואציין, כי הגם שחלק זה זכה לפרק נכבד של טענות בסיכומי התובעים, הדבר אינו תואם לא את הדין ולא את ההוראה הדיונית; מקום שבית המשפט נתן סעד זמני לפני הגשת תובענה עיקרית, והתובענה העיקרית לא הוגשה בסופו של דבר, פסק דין זה אינו עוסק בנזקי התובעים, הממוניים ושאינם ממוניים, אלא אך ורק בשאלת הוצאות ההליך, קרי, שכר טרחת עו"ד, אגרות, שכר מומחים וכיו"ב.

בהתחשב ברכיבים אלה, העמידו התובעים את הוצאותיהם ע"ס 45,510 ₪ המורכבים משכר טרחת עו"ד, שכ"ט יועץ, עלות מתורגמנית, אבדן ימי עבודה, שכ"ט המפקח מטעם ביהמ"ש, וכן אגרות והוצאות כלליות.

בנוסף, כאמור, הוצגה דרישה לתיקון נזקים ע"ס 9,184 ₪, ודרישת פיצוי בגין עגמת נפש ע"ס 20,000 ₪, אולם בהפניה לאמור לעיל, אין פסק דין עוסק ברכיבים של פיצוי זה, בהיעדר הליך עיקרי.

הנתבעים מצדם טוענים כי אין דבר ולא היה דבר בטענות התובעים, אשר פעלו להקשות את דרכם של הנתבעים, בכל צומת אפשרית; התובעים מציינים כי לא החלו בביצוע העבודות אלא לאחר שנתקבל היתר בניה כדין, ולאחר ששכרו שירותי קבלן מבצע בעל מיומנות, אולם כבר מתחילת הדרך, פעלו התובעים ללא ליאות, על מנת להפריע עם קידום הליך הבניה, בשל חששותיהם מנזקים. הנתבעים הודו כי אכן נגרם נזק מינורי לאחד מקירות החוץ עקב התנתקות קורה מהמבנה אשר נהרס, אולם לדבריהם, לא מדובר באירוע חריג ושונה מכל פרויקט דומה, ולאחר אותו שלב, החלו התובעים להפריע לפועלים, להיכנס לשטח העבודות בניגוד לנהלי הבטיחות, ולהטריד את הנתבעים בפניות למנהל הקהילה, לגורמים בקיבוץ, לגורמים אצל הרשות התכנונית, שטף מסרונים לנתבעים ועוד .

הנתבעים מציינים כי שלל ההטרדות הביא להאטת הליך הבניה (עוד לפני הפנייה לבית המשפט), ובסמוך לפניה לבית המשפט, נשלח מכתבו של ב"כ התובעים יחד עם חוו"ד המהנדס מר גולדברג, אולם ביום משלוח המענה לאותה פניה, כבר הוגשה הבקשה למתן סעד זמני, ועבודת הבניה נעצרה מאותו שלב ועד לחידושה, כמעט חודש ימים. עוד הלינו הנתבעים על כך כי התובעים עמדו בכל עת על נוכחותם בכל מפגש, כאשר הצורך במתורגמנית מטעמם הקשה על קידום ההליך, והדבר הביא לעיכובים נוספים.

הנתבעים סבורים כי לא היה צורך בנקיטת ההליך המשפטי, בהגשת הבקשה למתן צו מניעה ולעצירת הבנייה בשלב בו קרו הדברים; לגישתם, לא הייתה כל הצדקה מעשית לנקיטת ההליך, ולדעתם מהבקשה, כפי שהוגשה, ניתן לראות כי לתובעים אצה הדרך, והבקשה הייתה מוכנה עוד בטרם תשובת הנתבעים, ואפילו לפני הפגישה שנקבעה (ובוטלה) ביום 22.2.2018, ועל בית המשפט להביע מורת רוחו מכך.

הנתבעים סבורים כי על בית המשפט להביע מורת רוח של ממש לאור ההתנהגות הכוחנית והבלתי-נרפית של התובעים, אשר פנו לערב רב של גורמים, וניסו בכל דרך אפשרית להקשות את קידום הפרויקט. לדבריהם, מקום שלא נעשה ניסיון אמיתי לפתור את המחלוקת, אלא אצה דרכם לניהול הליך משפטי כשלב נוסף של ההתנהלות הכוחנית.

מוסיפים התובעים ומציינים שגם לאחר עיון בחוות הדעת של המומחה, מהנדס יוסי לזר, עולה כי לא הייתה סכנה ליציבות המבנה, לא היה קשר בין הסדקים לבניית המבנה החדש, ולמעשה לא היה בסיס איתן להישען עליו מבחינת הטעמים שהצדיקו והצריכו את מתן צו המניעה, כפי שניתן, ולמעשה מינוי המומחה היה על בסיס טענות קלושות שראויות להידחות (עוד העירו התובעים לגבי הנזקים הנטענים, אולם כאמור לעיל, פסק דין זה אינו עוסק בנזקים אלא אך ורק בהוצאות ההליך – למעט האמור בהערה נפרדת בהקשר לנזקים אשר תפורט בהמשך פסק הדין ).

בנוסף לכל האמור, מוסיפים הנתבעים כי התובעים פנו להליך מבלי למצות הוראות תקנון הקיבוץ הנוגע לבוררות וסיום האפיקים של הידברות ובוררות פנימית בטרם פניה להליך המשפטי (אקדים ואציין כי לא מצאתי בטענה זאת ממש, שכן גם אם היה הליך בוררות, עדיין הסעד הארעי המקדים הינו תוצר אפשרי גם בטרם פנייה לבוררות, אציין כי מקובלת עליי אמירת ב"כ התובעים בס' 17 ח' לסיכומי התשובה בהקשר זה).

לאור כל האמור סבורים הנתבעים כי על התובעים לשאת בהוצאותיהם, ובהן שכ"ט עו"ד (10,000 ₪), שכר המהנדס יוסי לזר (7975 ₪), עלות המפקח אשר נשכר לאור טענות התובעים (מהנדס שחר – 70,200 ₪), ואובדן ימי עבודה (2,700 ₪) ועלות תשלום נוספת לקבלן (35,000 ₪) , ותשלום מינורי בגין הארכת תקופת השכירות.

דיון והכרעה

לאחר שקילת העולה מכלל טיעוני הצדדים, מצאתי כי בכל הנוגע לנזקים ולהוצאות הנטענות, הפריזו הצדדים הפרזות מיותרות בהערכת נזקיהם; על דרך ההפניה בלבד, אפנה להיעדר קשר בין עלות המפקח מר שחר או התשלום הנוסף לקבלן החלופי, כדברי הנתבעים, לבין ההליך, ובאותה המידה, כלילת נזקים לא ממוניים בתביעה שכלל לא הוגשה.

אני סבור שהאלמנטים הרלוונטיים להכרעת בית המשפט, שכ"ט עוה"ד, האגרות והתשלום למומחה בית המשפט, שהן ההוצאות היחידות אשר נגזרו על הצדדים כתוצאת לוואי של ניהול ההליך.

אני סבור שמרבית הצדק הינה עם הנתבעים, ולא עם התובעים, ואבהיר טעמי;

מעיון בחוות הדעת של המהנדס גולדברג, לעומת ההמלצות הסופיות של המהנדס לזר, עולה כי בכל הנוגע להמלצות, התובעים ראו צל הרים כהרים; שאלת הסכנות הבטיחותיות, פגיעה ביציבות המבנים, סכנת סדיקה, התבררו כטענות ריקות מתוכן, כאשר הטעם העיקרי למתן הסעד הארעי (ראה שורות 3-4 לעמ' 1 להחלטה מיום 25.2.2018), היה שאלת העמידות והיציבות; גם אם המהנדס לזר נתן הנחיה זאת או אחרת לגבי תפרים בין המבנים, הנחיות לגבי איטום או לגבי הותרת חלון חדר הרחצה, ברי כי אם אלו היו הטעמים המפורטים בבקשה, הרי שלא היה ניתן צו ארעי.

מקום שצד להליך מפריז בצורה ניכרת ומיותרת בתיאור הסיבות להגשת הבקשה, מתוך רצון להצדיק את הבקשה, אולם בסופו של דבר מתברר כי מדובר בטענות ריקות מתוכן, שומה עליו לשאת בתוצאות ההחלטה לצאת אלי קרב, אשר תחילתו הייתה שונה בתכלית אילו היה מציג טענות שמרניות יותר.

אוסיף לאמור, כי מהתכתובת הרבה והענפה אשר צורפה לסיכומי טענות התובעים, עולה כי התובעים אכן נהגו בצורה שיש בה קפדנות יתר, על גבול ההטרדה, בהפניית הטענות הרבות לכל גורם אשר אזנו הייתה מוטה לשמוע את הטענות, בין אם היה בהן ממש ובין אם לאו. קביעת הפגישות, ביטולן, עמידה על נוכחות שני התובעים בכל מפגש , ותיעוד כמעט אובססיבי, מצדיקים לגישתי לקבוע כי אכן התובעים היו ששים ותאבים אלי קרב, אולי יתר על המידה. יכול ובשל חשדנותם, יכול ומטעמים אחרים שבין הצדדים, אולם בהחלט קשה לראות את התנהגות התובעים כסבירה, שקטה ושלווה, בנסיבות העניין.

צירופם של אלו מצדיק לדחות את בקשת התובעים לחייב הנתבעים בהוצאותיהם; התובעים הפריזו בטענותיהם על מנת לזכות בסעד הזמני, ולגישתי הקשו על הנתבעים והטרידו אותם לכל אורך הדרך, כמו גם אצו לבית המשפט מבלי לנסות בצורה אמיתית לפתור את המחלוקת ולהידבר, ואין הצדקה כי יזכו בהוצאות משפט על רקע זה.

מנגד, מקום שמרבית טענות התובעים פגו, אולם לא כולן, אלא היה על המומחה מטעם בית המשפט ליתן מספר הוראות ולפקח על ביצוען, הרי שהבקשה לא הייתה יקה מתוכן לחלוטין. עקך דרך האומדן, מצאתי לחייב את התובעים לשפות את הנתבעים במחצית שכר המומחה יוסי לזר, אשר שילמו.

בנסיבותיו של מקרה זה, לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בשכ"ט עו"ד הצד שכנגד, ובהיות יתר הרכיבים מופרזים או לא רלוונטיים (קרי, אינם נובעים מן ההליך אלא מההתנהלות הכוללת שבין הצדדים או מעלויות הבניה שממילא היו מוצאות), די בכך.

נרשמה הסכמת הנתבעים לשלם לתובעים סכום בגין פיצוי בנוגע לנזקים, כאמור בסעיף 63 לסיכומי הנתבעים, והגם שפסק דין זה אינו עוסק בנזקים אלא בהוצאות ההליך, מצופה כי הנתבעים יעבירו לנתבעים סכום זה ללא תנאי (לאחר קיזוז הסכום לעיל) .

ניתנה היום, כ"ח אדר תש"פ, 24 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.