הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 5374-07-15

בפני
כבוד ה שופטת נסרין עדוי-ח'דר

התובעים

1.פרץ בש
2.יעל בש
שניהם ע"י ב"כ עו"ד אהוד באר

נגד

הנתבעת
החברה הכלכלית למשגב בע"מ
ע"י ב"כ יעקב קורין ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי התובעים עקב הפרת הסכם לביצוע תשתיות ציבוריות ביישוב צורית.

הרקע לתביעה וטענות הצדדים
החברה הכלכלית למשגב בע"מ (הנתבעת), שהיא תאגיד עירוני של המועצה האזורית משגב (המועצה), ונתבקשה והוסמכה על ידי המועצה לסייע בידי יישובי המועצה בביצוען של הרחבות ביישוב , נענתה לפנייתה של אגודת צורית – אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית של משקי חירות בית"ר בע"מ ( האגודה), שמנהלת את היישוב צורית המצוי בתחום שיפוטה של המועצה האזורית משגב, לבצע הרחבה במסגרתה ייבנו 41 יחידות מגורים (ההרחבה), הנקראת שלב ו', וכן לנהל, לארגן ולפקח על ההרחבה, ובכלל זה גם לבצע את התכנון ואת עבודתו פיתוח התשתיות הציבוריות בעזרת קבלני משנה.

מכאן, המשתכנים (חברי האגודה, שהוקצה להם מגרש מבין מגרשי ההרחבה של היישוב, לשם בניית בית מגורים פרטי במסגרת ההרחבה), חתמו על הסכמים עם הנתבעת, לביצוע תשתיות ציבוריות ביישוב צורית – שלב ו' (ההסכם).

התובעים חתמו על הסכם כאמור, ביום 8.12.2011.

על פי ההסכם, הנתבעת התחייבה לבצע את התשתיות הציבוריות (כל עבודות התשתיות והפיתוח המפורטות בפרק היקף התשתיות הציבוריות בהסכם), וכן לנהל, לארגן ולפקח על ביצוען, ותבצען בעזרת קבלני משנה.

עוד על פי ההסכם, הנתבעת התחייבה לבצע את תשתיות המגרשים (כולל חפירה ויישור המגרש עד גובה (0.5-) מטר ממפלס 0.00 של המגרש, מסלעות או קירות תמך לתמיכת המגרש, מסלעות לתמיכה מפלסים שונים בתחום המגרש. תשתיות אלו סוכם כי יבוצעו על ידי הנתבעת, במידה והיא תבקש לבצען, וזאת במסגרת של התקשרות נפרדת בינה לבין המשתכנים. או אז, יחולו הוראות ההסכם.

התשתיות הציבוריות ותשתיות המגרשים נקראו על פי ההסכם "העבודות".

עוד נקבע בהסכם, כי עבודות פיתוח התשתיות הציבוריות יבוצעו בשני שלבים עיקריים: הראשון – עבודות עפר וקירות תמך ומסלעות, לרבות במגרשים; הנחת צנרת תת קרקעית (מים, ביוב, חשמל, תקשורת, הזנות לעמודי תאורה); כל שאר העבודות הדורשות חפירה וכיסוי; הכשרת הדרכים ואבן שפה בצד אחד של הדרך; סלילת שכבה ראשונה של אספלט; תאורת רחוב; וכל העבודות הנדרשות לכך שהמשתכנים יוכלו לקבל אישור אכלוס (טופס 4). השני – השלמת עבודות הריבוד והסלילה של הכבישים; עבודות הריבוד והבניה של המדרכות; גינון ומערכת השקיה; השלמת כל שאר עבודות הפיתוח; מסירת הפרויקט למועצה ולאגודה.

בהתאם להסכם, הנתבעת הייתה אמורה להתחיל את השלב הראשון בעבודות, "לאחר שימולאו כל התנאים הבאים" – קבלת היתר בניה לביצוע התשתיות; וחתימת 21 משתכנים (50% מכלל המשתכנים) על חוזי משתכן מול הנתבעת ותשלום התשלום המלא לנתבעת בגין דמי הפיתוח או הבטחת התשלום לשביעות רצון הנתבעת. באשר לשלב השני בעבודות, זה אמור היה להתחיל בהתקיים כל התנאים הבאים: לאחר השלמת 85% מהשלדים של בתי המגורים (שהם 35 מתוך 41) מתוך המגרשים של ההרחבה ; כל המשתכנים של אותו שלב שילמו לנתבעת את דמי המפתח הסופיים (האגודה – האגודה השיתופית להתיישבות קהילתית של משקי חירות בית"ר בע"מ, המנהלת את יישוב צורית – תהיה רשאית להחליט על ביצוע השלב השני לפני סיום בניית 855 מהשלדים). אם כי, הנתבעת רשאית, באישור המנהלת (הצוות המנהל את הפרויקט), לבצע את השלב השני רק בחלק מהאתר, ולעכב את ביצוע השלב השני, בחלק או בחלקים אחרים באתר, עד להשלמת בנייתם של בתי המגורים באותם חלקים, זאת במידה וביצוע עבודות השלב השני באותם חלקים לא יוכל להתבצע עקב בניית בתי מגורים באותם החלקים.

משך זמן ביצוע העבודות בשלב א' : 8 חודשים. בשלב ב' – 6 חודשים.

התובעים טענו, כי היתר הבנייה לעבודות נתקבל ביום 28.5.2012. גם התנאי הנוסף לצורך תחילת העבודות בשלב הראשון (היינו, חתימות 21 משתכנים על חוזים מול הנתבעת) התקיים. לטענת התובעים, הנתבעת הייתה אמורה להתחיל בביצוע עבודות השלב הראשון, ועל פי הצהרת הנתבעת עצמה, ביום 15.6.2012, ולסיימן ביום 14.2.2013, אלא שהנתבעת לא התחילה את העבודות במועד המוסכם ולא סיימה אותן במועד המוסכם.

לטענת התובעים, כשהם חתמו על ההסכם, למרות שהדבר לא נרשם מפורשות, היה ברור להם ולנתבעת, כי בטרם יוכלו התובעים להתחיל בבניית ביתם, על הנתבעת לבצע מסירה מסודרת של המגרש לידי התובעים, וזאת לאחר שסיימה את כל העבודות המבטיחות תחילת בניית בית התובעים בבטחה, ברציפות וללא עיכובים הנובעים מהיעדר תשתיות ציבוריות, לרבות אפשרות חיבור תשתיות הבית לתשתיות הציבוריות המינימליות, כגון, מים, ביוב, חשמל ותקשורת, וכמובן, לאחר שהנתבעת תסיים את בניית קירות התמך, כביש הגישה אל המגרש – הכל כמפו רט ברשימת העבודות לביצוע בשלב א' לפי סעיף 10 להסכם.

עוד לטענת התובעים, הם פעלו בהתאם להתחייבות ולמצגי הנתבעת בהסכם, שילמו את מלוא התמורה, הן לנתבעת והן לאגודה, וכן התחילו בנשיאת הוצאות הכרוכות בתכנון ביתם, בין היתר, הם פנו לאדריכל ולמהנדס לעריכת תוכניות קונסטרוקציה. יתרה מכך, ביום 27.12.2012 התובעים קיבלו את אישור מנהל מקרקעי (המנהל) ישראל לעסקה לרכישת מגרש מס' 1044 בהרחבה; ביום 7.3.2013 התובעים חתמו על חוזה פיתוח עם המנהל, שבמסגרתו התחייבו לשלם 85,263 ₪ בגין דמי היוון, אגרות ומע"מ. בהתאם להסכם מול המנהל, התובעים התחייבו להשלים את בניית השלד עד לא יאוחר מיום 27.9.2015. לטענתם, הם הרגישו בטוחים לחתום על התחייבות זו מול המנהל, לאור התחייבות הנתבעת על פי ההסכם.

התובעים המתינו לקבל הודעה מהנתבעת על סיום העבודות המאפשרות ביצוע מסירה של המגרש לידי התובעים, אך הודעה זו לא הגיעה. על כן, ביום 14.5.2013 התובע נסע מביתו בנס ציונה אל שטח ההרחבה וביקר במגרשו, ונדהם לגלות כי בוצעו פחות מ- 20% מהעבודות הנדרשות, וכי מגרשו נמצא במצב של חלקת יער מבוערת בלבד, לא בוצעו קירות תמך, לא נראו בשטח עבודות של תחילת כבישים, צנרת ביוב, מים וניקוז, הכנה לחשמל ולא אף אחת מיתר העבודות שבשלב א'. בעקבות כך, ובאופן מיידי, התובע שלח מכתב אל הנתבעת וביקש הסברים. בתגובה לכך, הנתבעת השיבה ביום 29.5.2013, כי הצפי למסירת המגרש כדי שהתובעים יתחילו בבניית ביתם הוא 30.7.2013. על סמך מצג זה, התובעים המתינו למסירת המגרש ביום 30.7.2013, אלא שביום 1.7.2013 שוב ביקרו התובעים במגרש, וגילו כי לא חל שינוי משמעותי בשטח. או אז הודיעו לנתבעת, כי הם רואים בחומרה את הפרת ההסכם, כי ההפרה מסבה להם נזקים, וכי עצם אי הוצאת היתר הבנייה על ידם היא ניסיון למניעת נזקים נוספים ומיותרים.

המועד החדש, 30.7.2013, חלף אף הוא, מבלי שבוצעה מסירת המגרש לתובעים.

ביום 8.8.2013 התובעים שלחו מכתב אל הנתבעת לפיו הם הודיעו כי לא ניתן לקבל היתר בנייה משלא סיימה הנתבעת להעביר את תוכניות הפיתוח המאושרות לוועדה, ומשום שהמגרש אינו מוכן למדידת גבולות ומצב קיים. התובע אף ציין, כי בכוונתם להעתיק את מקום מגוריהם לאזור הצפון, על מנת לאפשר לבתם להתחיל ללמוד בכיתה א' בבית ספר במשגב. עוד הבהיר התובע, כי לא יהא באפשרותם לעמוד בהחזר משכנתא ובתשלום דמי שכירות, ושב והדגיש כי העיכוב מס לתובעים נזק רב. אך, הנתבעת לא השיבה למכתב הנ"ל. לשיטת התובעים, היום הם למדים מתוך מכתב הנתבעת לקבלן "מובילי המרכז" מיום 13.8.2013, כי הנתבעת פנתה אל הקבלן במועד זה וטענה כי המגרש של התובעים לא נמסר סופית עד לאותו מועד, ואף הבהירה כי הקבלן אינו עומד בזמנים לבניית קירות תמך, אשר אף הודיע כי לא יוכל לעמוד בהתחייבותו.

יתרה מכך, נציגות המשתכנים קיבלה ביום 8.9.2013 עדכון ממנכ"ל הנתבעת, כי לא מבוצעות באתר עבודות מזה כחודשיים בשל סכסוך כספי בינה לבין הקבלן המבצע. מידע זה נגלה לתובע, לאחר שהצטרף לנציגות המשתכנים לאור מקצועו וניסיונו בביצוע עבודות עפר ותשתיות.

ביום 15.9.2013 שלחה הנתבעת מכתב אל הקבלן המבצע, לפיו דרשה כי יסלק את ידו מהאתר.

חרף כל האמור, הנתבעת המשיכה במצגי השווא כלפי התובעים, כשנציג הנתבעת הבהיר, כי הוא צופה שיהיה ניתן להיכנס בזמן קצר למגרשים 1041-1045.

לאחר מכן, ובמהלך החודשים נובמבר 2013 עד מאי 2014, עלו מצד המשתכנים עוד טענות גבי טיב העבודות (לצורך זה התובעים הסתייעו באינג' יוחנן גרבי שערך את חוות דעתו בנוגע לטיב העבודות ולהיקף התיקונים הנדרשים), וביום 8.5.2014 הנתבעת קבעה לוח זמנים חדש שהוגדר כלוח אבני דרך של הקבלן החדש, ולפיו צוין כי במגרש התובעים דרושים תיקונים לקירות תמך וכי תיקונים אלה יבוצעו עד 15.6.2014.

לטענת התובעים, כל אותה העת הם המשיכו לשאת בתשלומים שונים ובהוצאות רבות על מנת שיוכלו בבוא היום המיוחל להתחיל בבניית ביתם. כמו כן, ועל מנת להיות קרובים לאתר העבודות ולפקח באופן ישיר על הנעשה, ועל מנת לסייע לילדיהם בהתאקלמות והשתלבות חברתית, עברו התובעים ביום 15.6.2016 לדירה בכרמיאל.

מלבד התיקונים לקירות התמך, ומאסופת המסמכים שהגיעו לידי התובעים במסגרת התביעה דנן, הם למדו כי הנתבעת לא התחילה בהנחת קו הביוב אלא ביום 21.7.2014. בהנחת קו החשמל הנתבעת לא התחילה לפני 16.8.2015. הנחת קו המים במגרש התובעים החלה רק ביום 21.6.2015.

בהסתמך על מצגי הנתבעת בהתאם ללוח המועדים החדש, התובעים השלימו ביום 8.5.2014 את תשלום האגרה עבור היתר בניית ביתם (אותו הגישו עוד ביולי 2013), וביום 8.6.2014 התקבל ההיתר. ביום 15.6.2014 הגיעו התובעים אל המגרש על מנת לבדוק אם ניתן לקבלו מהנתבעת ולהתחיל בבניית ביתם, אך גילו כי עבודות התיקון לקירות התמך לא בוצעו, וכי לא הושלמו עבודות מינימליות לסלילת דרך גישה אל המגרש ו/או הנחת תשתיות נ יקוז/מים/חשמל/תקשורת וכו'. התובעים המתינו עוד שלושה חודשים בתקווה כי הנתבעת תצליח למסור להם את המגרש, אך לשווא. על כן, וביום 22.9.2014 התובעים מכרו את המגרש בסך כולל של 650,000 ₪. לטענת התובעים, עד לאותו מועד, הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם. להוכחת טענתם בהקשר זה, התובעים הגישו חוות דעתו של אינג' אלכסנדר באר, לפיה אף מצא כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה כאמור גם במועד ביקורו שח המהנדס בשטח, במהלך חודש פברואר 2015.

התובעים טענו, כי עקב הפרת התחייבויותיה של הנתבעת, נגרמו להם הנזקים הבאים:
מיום חתימת ההסכם ועד למכירת הנכס, התובעים הוציאו סך של 586,096 ₪ בגין תשלומים לנתבעת, ליישוב צורית, למועצה האזורית משגב, לקולחי משגב, הוצאות משפטיות, שכר טרחת תיווך למכירת הנכס, שכ"ט עו"ד למכירת הנכס, עלויות חוות דעתו של אינג' גרבי, תשלום מס שבח ועוד.
במועד חתימת ההסכם עם הנתבעת, גמלה בלב התובעים ההחלטה לרכוש בית למטרת מגורים באזור כרמיאל. לו הנתבעת הייתה פועלת כלפי התובעים בתום לב ומודיעה להם מייד כשידעה על העיכובים, כי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, הם היו עושים לביטול ההסכם ו/או למכירת הנכס בצורית, ורוכשים נכס אחר המתאים לצרכיהם באזור כרמיאל, כפי שעשו בפועל עת רכשו את הנכס בכרמיאל בעלות של 1,860,000 ₪, ביום 20.11.2014. לטענת התובעים, אלמלא מצגי השווא שיצרה הנתבעת, כבר במועד חתימת ההסכם עם הנתבעת היו יכולים לרכוש נכס זהה לנכס שרכשו בפועל בכרמיאל ביום 20.11.2014. לטענתם, בשל מצגי השווא מצד הנתבעת, הם שילמו סך של 430,000 ₪ מעל שווי הנכס במועד חתימת ההסכם מול הנתבעת, וזאת בשל עליית המחירים בשוויו בין שני המועדים האמורים. להוכחת הטענה, התובעים הגישו חוות דעתו של השמאי זיו חגאי. מסך ההפרש הנ"ל התובעים ביקשו לקזז את שווי העלייה במגרש בצורית.
מכאן, התובעים טענו כי יש לפצותם בסך של 366,096 ₪.
עוד טענו התובעים, כי במשך כל התקופה בה האמינו למצגי הנתבעת, נגרם להם עיכוב בבניית/רכישת בית אחר. במשך תקופת העיכוב הם נאלצו לשכור בית מגורים על פני מגורים בבית שבבעלותם. לטענתם, משך תקופת העיכוב, מיום 14.2.2013 ועד למכירת הנכס ביום 22.9.2014, במשך 19 חודשים, הם שילמו דמי שכירות בסך של 84,700 ₪ (מיום 14.2.2013 עד 15.6.2014 הם שכרו דירה בנס ציונה בעלות של 4,600 ₪ לחודש, ומיום 15.6.2014 עד 22.9.2014 הם שכרו דירה בכרמיאל בעלות של 3,700 ₪).
מלבד הנזקים הנ"ל, התובעים טענו כי נגרמו להם הוצאות בגין נסיעות והפסד ימי עבודה בגין השחתת זמנם בכתיבת מכתבים, הכנת מסמכים והשתתפות בישיבות וועד המשתכנים, וועדת התכנון והבנייה ועוד. הפסד זה מוערך על ידי התובעים ב- 27,000 ₪.
התובעים ביקשו פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪.

הנתבעת כפרה בטענות התובעים. לטענתה, בהסכם לא נרשם מועד בו המשתכנים מתחייבים להתחיל בבניית בית המגורים, וזאת על אף שמדובר באינטרס של הנתבעת לחייב את משתכני ההרחבה להתחיל בבניית בית המגורים מוקדם ככל שניתן, על מנת שיהי ה באפשרותה להתחיל בביצוע השלב השני בעבודות.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי העיכובים בביצוע העבודות היו בחלקם באחריות הקבלן, ובחלקם נבעו מסיבות וגורמים חיצוניים שאינם בשליטת הקבלן ו/או הנתבעת, ובכלל זה, חברת מקורות (שהתעכבה בביצוע העברת קו מים); בזק (שהתעכבה במתן היתר חפירה). גם נמצאו מחילות תת קרקעיות בתוואי הכביש.

עוד נטען, כי המשתכנים קיבלו היתרים להתחיל בעבודות הבנייה במגרשיהם, אף ללא סיום עבודות התשתיות בשלב הראשון. הנתבעת טענה, כי מגרשם של התובעים היה מוכן להתחלת ביצוע בנייה עוד ביום 30.7.2013, אך לתובעים לא היה היתר בנייה, ולכן לא התחילו בבניית ביתם.

הנתבעת פעלה כלפי הקבלן המבצע בקפדנות יתרה, בעיקר במהלך חודשים יולי-אוגוסט 2013, אז התגלע סכסוך ביניהם בעקבות טענות הנתבעת על עיכובים בביצוע העבודות (ולא סכסוך כספי כנטען על ידי התובעים) , והנתבעת לא הסכימה לתת לקבלן אישור על סיום העבודות להכנת המגרש לבנייה בשל ליקויים שבפועל לא היה בהם כדי למנוע כניסה למגרש להתחלת הבנייה. עוד נטען, כי מגרשם של התובעים היה מוכן למסירה כאמור, והתיקון היחיד שנדרש היה בגומחת ארונות החשמל, פעולה חיצונית שאינה מעכבת את בניית הבית. הליקויים הנטענים על ידי התובעים עניינם בהכנה לפילרים הממוקמים בחזית המגרש ואינם מונעים כניסה למגרש וביצוע עבודות לבניית הבית. לראייה, התיקון בוצע בפועל בחודש מאי 2015, כשלפני כן החלו משתכנים אחרים בבניית בתיהם בהרחבה מבלי שהדבר יצר כל מניעה בעדם.

באשר לקירות התמך, הנתבעת טענה כי הקבלן לא השלים את הקיר בסמוך למגרש 1045 – דבר שכלל לא היה קשור לתובעים, אשר יכלו, לו רצו בכך באמת, להיכנס למגרש שלהם ולהתחיל בביצוע עבודות הבנייה. יתרה מכך, המפרט שנערך לקירות התמך היה תקין בהחלט וכל העבודה בוצעה לפי תוכניות קונסטרוקציה מפורטות. ככל שבוצעה עבודה בניגוד לתוכנית, היא תוקנה מייד. במהלך ביצוע העבודות להקמת קירות התמך, היה פיקוח צמוד על ידי נציג הקונסטרוקטור אשר היה בשטח בזמן בניית הקירות. הנתבעת אף שכרה את שירותיו של מפקח צמוד, וזאת החל מחודש דצמבר 2012, שנכח בשטח מידי יום. הנתבעת כפשרה בחוות דעתו של אינג' גרבי. לטענתה, הן הקונסטרוקטור והן המפקח נתנו את אישוריהם לתקינות הקירות ולבנייתם בהתאם לתוכניות. הנתבעת אף צירפה דו"חות מעבדה איזוטופ בדבר בדיקה שנערכה ביום 25.5.2014 לקיר התמך במגרש התובעים, שאישרו את תקינות הקיר. הנתבעת אף כפרה בניסיונו המקצועי של אינג' גרבי בבניית קירות תמך. עוד טענה, כי הוא לא ביקר בשטח בזמן ביצוע העבודות אלא לאחר מכן, וחוות דעתו נערכה על יסוד מידע שנמסר לו על ידי המשתכנים. עוד טענה הנתבעת, כי בניגוד לאמור בחוות דעתו אינג' גרבי, כן קיים דו"ח בדבר תוצאות בדיקה מיוחדת לעמידות הרשתות. עוד נטען, כי הקונסטרוקטור שתכנן את הקירות היה ידוע ומוערך, והוא זה שאישר את התכנון שבוצע וציין במפורש כי הגדיל את מקדמי הביטחון מעבר לנדרש. בניגוד לחוות דעתו של אינג' גרבי, תמונות המגרש כן מלמדות כי הניקוזים בוצעו בהתאם לדרישות. הנתבעת צירפה את חוות דעתו של אינג' רן משען, אשר קבע כי לא נמצאה כל בעיה בקירות התמך, וכי המסה המשוריינת שומרת על יציבותם הכללית.

מגרש התובעים היה מוכן לתחילת עבודת הבנייה. למעשה, וחרף כל טענות התובעים בדבר אי השלמת העבודות, הם נמנעו, ולא בכדי, מלהצהיר על כך כי הייתה מניעה מתחילת עבודת הבנייה במגרשם בשל אי השלמת אותן עבודות.

גם לא הייתה כל מניעה לערוך מדידה למגרש התובעים, שכן נערכו מדידות למגרשים סמוכים אשר היו באותו מצב והתקבל לגביהם היתר בנייה.

הנתבעת כפרה בטענת התובעים כי היא לא סיימה להעביר לוועדה המקומית את תוכניות הפיתוח המאושרות. לטענתה, בפועל היה קיים היתר בנייה לתשתיות, אשר ניתן לאחר שהוועדה המקומית לתכנון ובנייה אישר את התוכניות, שהרי כבר ניתן היתר בנייה למגרש סמוך 1041 עוד ביום 3.7.2013.

עוד לטענתה, התובעים השיגו היתר בנייה לבניית ביתם בהרחבה, רק בחודש יולי 2013, השלימו את תשלום האגרה רק בחודש מאי 2014, וקיבלו את ההיתר בפועל רק בחודש יוני 2014. לטענתה, זה מה שגרם לעיכובים ולאיחורים בתחילת בניית ביתם, ולא האיחור בביצוע עבודות הנתבעת בשלב הראשון.

לטענת הנתבעת, לפי חוזה החכירה היה על התובעים להתחיל בביצוע עבודות הבנייה במגרש לא יאוחר מיום 27.6.2014. התובעים קיבלו את היתר הבנייה ביום 2.6.2014, ובמועד זה לא הייתה מניעה ממשית להתחיל בביצוע עבודות הבנייה במגרשם.

באשר להפסדי התובעים, הנתבעת כפרה בכל ההפסדים הנטענים. זאת ועוד, הנתבעת ביקשה להסתמך על חוות דעתו של השמאי נחום פרמינגר. בחוות דעתו צוינו הדברים הבאים:
ביום 7.3.2013 התובעים חתמו על חוזה פיתוח עם המנהל, בתמורה של 75,330 ₪, המשקפת 31% מהערך היסודי של המגרש בסך של 243,000 ₪, עבור רכישת המגרש הנדון בצורית.
ביום 20.11.2014 רכשו התובעים דירה בפרויקט "קסם הגליל" בשכונת מכוש בכרמיאל. מדובר בדירת קוטג' דו-משפחתי עם קיר משותף, תמורת 1,860,000 ₪.
בין סוף שנת 2012 לאמצע שנת 2013 הייתה עלייה חדה מאוד במחירי המגרשים בצורית.
בסוף 12/2012 מחיר הקרקע בכרמיאל למגרשים המיועדים לבניית בתים צמודי קרקע היה בגבולות 1,000 ₪ למ"ר, היינו, כפול משווי הקרקע ביישוב צורית שעלה בגבולות 480 ₪ למ"ר. ואילו, מחירי בתים יד שנייה בשכונת מכוש בכרמיאל היה בגבולות 9,400 ₪ למ"ר בנוי, לעומת מחירי בתים ביישוב צורית או גילון שהיה בגבולות 7,300 ₪ למ"ר. היינו, במחירי בתים יד שנייה, כרמיאל הייתה יקרה בכ- 30%.
נכון ליום 20.11.2014, בתים בשכונת מכוש בכרמיאל עלו בגבולות 9,400 ₪ למ"ר בנוי (כמעט ולא היה שינוי במחירי הבתים לעומת 12/2012), ואילו בתים באזור צורית וגילון עלו כ0 9,400 ₪ למ"ר בנוי (הייתה עלייה של כ- 30% לעומת 12/2012).
גם נכון למועד עריכת חוות דעתו (יוני 2017) השמאי מצא כי מחירי בתים צמודי קרקע ששווקו על ידי החברה ממנה רכשו התובעים את ביתם בכרמיאל, כמעט ולא השתנו. ואילו, מחירי הבתים צמודי הקרקע בצורית וגילון עלו בכ- 20%.

לכל אלה, הנתבעת ביקשה להורות על דחיית התביעה, תוך חיוב התובעים בהוצאותיה.

הכרעה
הצדדים הסמיכוני לפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר שעיינתי עיין היטב בתצהירים שהוגשו מטעם הצדדים, על כלל נספחיהם, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כך שהנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים ביחד, סך של 105,000 ₪ בצירוף סך של 12,285 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 5,231 ₪ בגין האגרה ששולמה .

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות סיום התיק אני מורה על השבת המחצית השנייה של האגרה לתובעים, באמצעות בא כוחם.

ניתן היום, ב' טבת תשע"ט, 10 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.