הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 52693-05-20

בפני
כבוד ה שופט אפרים צ'יזיק

תובעים/מבקשים

  1. מוחמד חוג'יראת
  2. מוחמד עטאף חוגיראת
  3. פאטמה חוג'יראת
  4. רמי חוג'יראת

ע"י ב"כ עוה"ד מקלנן

נגד

נתבעים/משיבים

  1. איברהים עלי חוג'יראת
  2. חמד מוחמד ג'דיר
  3. חמד עומר ג'דיר
  4. עביר מוחמד גדיר
  5. איברהים חסן ג'דיר

ע"י ב"כ עוה"ד סליבא

החלטה

בפניי בקשה מטעם התובעים/מבקשים מיום 25.5.2020 למתן צו מניעה זמני המורה לנתבעים/משיבים להימנע מכניסה אל תוך המקרקעין הידועים כגוש 10334 חלקה 1 מגרש/ תת חלקה מספר 627 ביישוב ביר אל מכסור ומפגיעה בזכויותיהם הקנייניות בנחלה בין אם בדרך של מעשה ו/או בדרך של הפרעה.

רקע עובדתי :

בתאריך 22.4.2007 ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט בנציון ברגר) צו ירושה שבמסגרתו הוגדרו החלקים היחסים של המקרקעין אשר הועברו על ידי המנוח, מר עלי חוג'יראת ז"ל אשר הלך לעולמו ביום 1.6.2000 , לכל אחד מ – 13 ילדיו ובנוסף לכך גם הוגדר חלקם היחסי בעיזבון כאשר התובע 1 ירש מתוך עזבון המנוח חלקת מקרקעין ששטחה 23,876 מ"ר בעוד שהנתבע 1 ירש חלקת מקרקעין ששטחה 4421 מ"ר .

בתאריך 19.11.2007 העביר הנתבע 1 לעו"ד עאדל חמאיסי ייפוי כח בלתי חוזר לצורך הסדרת רישום עסקת העברה ללא תמורה/מתנה של כל החלקים בחלקה 1 בגוש 10334 (ובחלקות מקרקעין נוספות) לטובת התובע 1.

בתאריך 21.4.2018 נחתם בין הנתבעים 2 ו – 3 לבין הנתבע 1 הסכם מכר מקרקעין שבמסגרתו נמכרה לנתבעים 2 ו – 3 חלקת מקרקעין שגודלה 1062.7 מ"ר מתוך החלקה ששטחה הכולל הינו 328 דונם . במסגרת הסכם זה ניתן על ידי הנתבע 1 ייפוי כח בלתי חוזר לטובת עו"ד ראמי מינזל לצורך העברת הזכויות 275015/850340016 חלקים בחלקה מספר 1 בגוש 10334 לטובת הנתבעים 2 ו – 3 .

למחרת היום (בתאריך 22.4.2018) נרשמה הערת אזהרה על החלקה האמורה לטובת הנתבעים 2 ו – 3 ובתאריך 29.10.2018 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע 5 אשר רכש את החלקה מהנתבעת 4 בתאריך 6.10.2018.

בתאריך 14.5.2018 העניק התובע 1 ללא כל תמורה שני דונם מתוך המקרקעין שאותם ירש לטובת התובע 2, שהינו נכדו , ובנוסף לכך הוענק על ידו ללא תמורה גם שטח אדמה נוסף בגודל של דונם לטובת נכד נוסף (התובע 4) .

בתאריך 11.9.19 הוגשה על ידי התובע בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת הנתבע 1 על החלק שאותו מכר לנתבעים 2 ו – 3 אולם הבקשה נדחתה על ידי רשם המקרקעין בתאריך 12.9.2019 מטעמים טכניים גרידא.

בחודש ינואר 2020 העביר התובע 1 לטובת התובעת 3, שהינה בתו , שטח קרקע שגודלו 1.5 דונם . בעקבות החלוקה החדשה של המגרש הפך התובע לבעלים בפועל של כ – 4.5 דונם ושל שטח נוסף שגודלו 1500 מ"ר מתוך המגרש בכללותו .

במהלך חודש מאי 2020 הגישו הנתבעים 2 ו – 3 לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה כנגד הנתבע 1 וכנגד התובע 1 שבמסגרתו עתרו למתן פס"ד הצהרתי הקובע הערת האזהרה בטלה וכי הינם הבעלים של חלקת המקרקעין בגודל 1062.7 מ"ר שאותה רכשו מהנתבע 1.

בתאריך 22.4.2018 נרשמה על ידי הנתבע 1, שהינו אחיו של התובע 1 , הערת אזהרה לטובת הנתבעים 2 ו – 3 על החלקה שאותה רכשו ולאחר מכן בוצע דיווח לרשויות המס אולם בתאריך 11.11.2019 רשם התובע 1 הערת אזהרה על אותה חלקה בהתאם לייפוי כח בלתי חוזר שאותו נתן הנתבע 1 לטובת התובע 1 ביום 19.11.2007 .

הנתבעים 2 ו – 3 טענו בכתב התביעה אשר הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כי טרם ביצוע העסקה הם נועצו בעו"ד מחמוד סוויטאת משפרעם, וכי הם הולכו שולל על ידי הנתבע 1 , אשר הצהיר במסגרת הליך כי אין לצד אחר זולתו זכויות קנייניות באותה חלקת מקרקעין, כי הוא מעולם לא מכר את המגרש טובת צד אחר וכי העסקה נעשתה על דעתם של אחיו ובהסכמתם המלאה .

לאחר הגשת תובענה זו הגישו התובעים תובענה אחרת לביהמ"ש המחוזי שבמסגרתה עתרו למתן צו הצהרתי ולפיו הינם הבעלים של 6065 מ"ר מתוך 8415 מ"ר של שטח חקלאי המצוי בנחלה ובנוסף לכך עתרו למתן צו הצהרתי האוסר על הנתבעים להטרידם.

בתאריך 26.5.2020 לא נעתר בית המשפט לבקשתם של התובעים למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד האוסר על הנתבעים להיכנס אל תוך שטח חלקה מספר 1, ובמיוחד למגרש מספר 627 , ולהורות לנתבעים להימנע מלהפריע לשימוש ולחזקה הנטענת במקרקעין האמורים וזאת לאחר שביהמ"ש התרשם מכך שהבקשה אינה ראויה להתברר במעמד צד אחד .

בתאריך 1.6.2020 ניתן על ידי ביהמ"ש צו ארעי המורה על שימור מצב קיים במקרקעין, המאפשר בידי התובעים לעבד את החלקה השנויה במחלוקת כפי שנעשה בעבר . בתאריך 15.6.2020 התקיים בבית המשפט דיון בבקשה שבמהלכו העידו התובע 1 והנתבע 1 כאשר בסיומו ניתן על ידי ביהמ"ש צו ארעי שבמסגרתו התקבלה בקשתם של התובעים/מבקשים מיום 25.5.2020 עד למתן החלטה אחרת .

בתאריך 10.6.2020 הוגשה לבית המשפט הודעת המועצה המקומית ביר אלמכסור שזו לשונה :
"אנו מאשרים חזקה לפי תוכנית חלוקה 1 גוש 10334 באדמות ביר אלמכסור שהוכנה על ידי המודד מ.ח. מודדים חוסין עבד אלחלים מכפר מנדא התוכנית הוזמנה בהתאם לועדת אדמות. את המצב הבעלות וחזקה בחלקה הנ"ל נקבע כי מוחמד חוגיראת ת"ז XXXXXX523 הנו הבעלים ומחזיק בפועל מ טע זיתים בחלקה בתוכנית תת חלוקה 627".

בנוסף לכך, צורפה לסיכומי הנתבעים בקשה בכתב מטעמו של עו"ד מחמוד עואודה , אשר משמש כמנהל פרויקט הסדרת הקרקעות של היישוב ביר אלמכסור , להצטרף כצד פורמאלי לתיק זה ולשמש כמגשר/מתווך בין הצדדים (הבקשה לא נסרקה בתיק בית המשפט הערה שלי א.צ.) .

על פי האמור בבקשה זו במסגרת הסדר אשר הושג בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת תיק מספר 493-10-09 ניתן תוקף של פס"ד להסדר אשר הושג בין נציגי המדינה לבין המועצה המקומית ביר אלמכסור שבמסגרתו תוקן רישום הזכויות ב – 13 חלקות ששטחן 2000 דונם באמצעות רישום אותן נחלות על שם המורישים אשר החזיקו בהן בסמוך לתקופת קום המדינה, ולכן , לשיטתו של עו"ד עו ואודה יש לרשום את הזכויות בשלב הראשון ע"ש האב המנוח ולאחר מכן למנות מנהל עזבון אשר יפעל לרישום חלוקת הקרקעות.

טענות התובעים/מבקשים :

התובעים טוענים כי החלקה והמגרש נמצאים בבעלותו ובשליטתו של התובע 1, שהינו חקלאי ורועה צאן במשך למעלה מ – 60 שנה , הן מכח צו הירושה והן מכח השימוש והחזקה שהינו עושה במגרש עוד משחר ילדותו וכמי שמגדל במקום גידולים חקלאיים ובד בבד משמש כרועה צאן .

בנוסף לכך, טוענים התובעים כי כלל תושבי היישוב ביר אל מכסור מודעים לכך שהתובע 1 וכן גם התובעים 2 – 4 מעבדים את המגרש וכי המגרש מצוי בחזקתו ובשימושו של התובע 1 וכן גם בחזקתם של התובעים 2 – 4 כמי שקיבלו את חלקם היחסי במקרקעין במתנה וכמי שעושים שימוש שוטף במקרקעין לצרכים חקלאיים באופן מוסכם ובידיעת כלל תושבי היישוב .

התובעים טוענים כי עמדתם מקבלת גושפנקא נוספת נוכח הודעתו של מנהל פרויקט הסדרת הקרקעות של היישוב ביר אל מכסור, עו"ד מחמוד עואודה , מיום 3.6.2020 ולפיה התובע 1 הינו המחזיק במגרש מספר 627 ששטחו 6065 מ"ר בהתאם לתוכנית חלוקה אשר נערכה בשנת 2005 .

התובעים אף מדגישים כי תימוכין נוספים לעמדתם ניתן למצוא בהודעתו של ראש המועצה המקומית בית אלמכסור, מר ח'אלד חוג'יראת , אשר ציין בהודעה אשר נשלחה על ידו לבית המשפט ביום 22.6.2020 , כי מרביתה המכריע של חלקה מספר 1 בגוש 10334 משמשת לצרכים חקלאיים וכי למרות שהליך הרישום המדויק טרם הושלם הרי שכל משפחה מודעת למיקום המגרש המשויך לה ולצד זה התייחס לניסיונותיו לגשר בין הצדדים ולהסכמות אשר הושגו בעקבות התערבותו בעניין .

התובעים מציינים כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח שבמקרה דנן מתקיימת לטובתם זיקה ספציפית למגרש מספר 627 וכי מחקירתו של הנתבע 1 בביהמ"ש עלה כי הוא לא הכיר את שטח המגרש, לא הכיר את שמות שכניו אשר מתגוררים בחלקות הסמוכות ואף לא ידע לומר איזה סכום שולם לו במסגרת עסקת המכר .

התובעים מדגישים כי הנתבע גם לא ידע לומר כמה עצים ניטעו במגרש ואף הודה בכך ששימש בעבר כעובד של התובע 1 ואף התגורר מחוץ לשטח היישוב ולכן צבר נתונים זה מצביע על כך שאין לנתבעים זיקה קניינית כלשהי לחלקה.

התובעים אף מציינים כי במקרה דנן הוכח שכל אחד מבעלי של המגרשים המצויים בחלקה מודע לשטח הספציפי אשר הוקצה לו כך שהלכה למעשה יש בעובדה זו כדי ללמד על כך שהלכה למעשה מתקיים בפועל בין כלל בעלי החלקות הסכם שיתוף או הסכם שימוש וחזקה בלתי כתוב אשר מסדיר את מתווה השימוש בחלקות אשר יוחדו להם.

התובעים מציינים כי בתי המשפט הכירו בכך שחלוקה מוסכמת של דרך החזקה והשימוש בקרקע אינה מחייבת בהכרח עריכת הסכם בכתב משום שהסכם מעין זה אינו מעביר זכויות קנייניות אלא מסדיר את דרך השימוש והחלוקה באותן חלקות.

התובעים טוענים כי במקרה דנן הינם הבעלים והמחזיקים במגרש ולכן יש להחיל את הוראות סעיפים 15 – 19 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 אשר מסדירים את דרך ההגנה על זכויותיו של המחזיק במקרקעין מכח זכות או שלא מכח זכות מפורשת בהינתן מקרים של הפרעה , הסגת גבול או גזלה ומגדירים , בין היתר , את מהות המונח "מחזיק" וכן מסדירים את זכותו של בעל מקרקעין ושל מי שרשאי להחזיק בהם לדרוש את מסירתם ממי שמחזיק בהם שלא כדין .

עוד ובנוסף, טוענים התובעים כי הנתבעים לא היו רשאים להעביר לקונים חלק מסוים מתוך הנחלה משום שאין בהסכם המכר אזכור לחלק מסוים ולכן גם אין לנתבעים זכות לייחד חלק מסוים אף בהנחה שמדובר בעסקת מכר אותנטית .

התובעים מדגישים בסיכומיהם כי חומר הראיות המצוי בתיק מלמד על כך שהמגרש מצוי בבעלותם ובחזקתם וכי עובדה זו ידועה ליורשי אביהם המנוח של התובע 1 ושל הנתבע 1 וככזו מיושמת הלכה למעשה ב"שטח המריבה".

לטענת התובעים, הרוכשים העתידיים , אשר זכותם טרם נרשמה , כפופים למצב העובדתי שהיה קיים ערב הסכם המכר , קרי לבעלותו ולחזקתו של התובע 1 , במגרש מה גם כך גם שמכח דיני תום הלב עליהם לברר את זכויות המוכרים בחלקה טרם תחילת שלב הרכישה .

התובעים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם וכי לא ייגרם נזק כלשהו לנתבעים כתוצאה ממתן הצו המבוקש משום שהם מעולם לא עשו שימוש באותה חלקה ומשום שהנזק אשר עלול להיגרם לתובעים הינו נזק בלתי הפיך תוך פגיעה קשה בזכויותיהם.

במענה לטענות הללו טוענים הנתבעים כי עיקר המחלוקת במקרה זה נוגעת לשאלה מיהו המחזיק בפועל של הקרקע, דהיינו האם התובעים הם אכן גם המחזיקים בפועל או שמא מדובר בקרקע אשר טרם הוסדרה וככזו אין לתובעים זכות להחזיק במקרקעין .

הנתבעים טוענים כי מעדותו של התובע 1 בבית המשפט עלה כי מדובר בקרקע אשר הועברה בירושה אל כלל ילדיו של האב המנוח, ובכלל זאת גם אל הנתבעים 1 ו – 4 , שהינם שותפים בכל הקרקע אשר טרם חולקה .

הנתבעים מציינים כי הצדדים אינם מתבססים על הסכם כתוב או על הסדר אחר אשר מקנה לתובעים זכות במקרקעין וכי מהודעתו של ראש המועצה מיום 22.6.2020 עולה כי הליך החלוקה טרם הושלם באופן סופי.

לפי טענתם של הנתבעים העובדה שהנתבע 1 לא תפס חזקה בנכס ולא נהג בו מנהג בעלים מעידה על הגינותו של הנתבע 1 ועל חוסר תום ליבו של התובע 1 אשר עושה כל אשר לאל ידו על מנת לקבל חזקה במקרקעין באופן בלתי מוצדק.

הנתבעים מציינים כי תשריט החלוקה הנטען בנוגע לחלקה מספר 627 טרם אושר על ידי הוועדה המקומית לתו"ב ו/או על ידי מי מהבעלים המשותפים ומשכך הנתבע 1 לא מצא לנכון לרשום את מספר המגרש בשל היותה קרקע במוש"ע.

הנתבעים אף מציינים כי מתצהירו של מר פואז גדיר, אשר שימש בעבר כראש המועצה המקומית בין השנים 1998 ועד 2003 , עלה כי הקרקע הייתה אמורה להתחלק בין התובע לבין הנתבעים לפי יחס של 4 דונמים לטובת התובע 1 ו – 2 דונם לטובת הנתבעים .

הנתבעים טוענים כי נכון להיום התובע משמש כבעלים של 10 דונם מתוך החלקה וכי לצורך יצירת מתווה החלוקה הוסכם במהלך ניסיון הפיוס/גישור מצד נכבדי היישוב הוסכם כי יישכרו שירותיו של מודד מוסמך אשר יחלק את מגרש מספר 627 באופן שעד לשלב הסדרת הרישום שני דונמים יועברו אל התובע 1 ואילו שני הדונמים האחרים יועברו אל הנתבעים ברם התובע התנער מאותן הבנות.

הנתבעים טוענים שהתובע לא הבהיר בצורה ממצה מדוע שמותיהם של יתר בעלי הקרקעות לא מופיעים על גבי תשריט החלוקה, מדוע התשריט לא אושר על ידי הוועדה ולאיזה מטרה נועד וכי ממכתביו של עו"ד עאודה עולה שבמהלך ישיבה אשר התקיימה עם נציגי המדינה סוכם שחלקות מקרקעין אשר הוחזקו בבעלות מורישים במהלך התקופה אשר קדמה ליום הקדמת המדינה תירשמנה על שם המורישים (ובמקרה זה על שם האב המנוח) ולאחר מכן תתחלקנה בין היורשים .

הנתבעים מציינים כי חלקו של התובע 1 הוגדל באופן מלאכותי באמצעות רכישת חלקות מקרקעין נוספות שאותן רכש מיורשים אחרים ובאופן זה ניסה למנוע מהנתבעים להיכנס אל תוך החלקה בנימוק כי אביו הוריש לו את מגרש מספר 627.

הנתבעים טוענים כי החלטת ביהמ"ש מיום 15.6.2020, שבמסגרתה ניתן צו מניעה זמני , פגעה בהם באופן לא מידתי משום שההחלטה מתבססת על סמך מכתבו של עו"ד עואודה מיום 3.6.2020 ועל תשריט חלוקה לא מאושר שאינו כולל את שמותיהם של בעלי החלקות משום שתהליך החלוקה "מוקפא" מאז שנת 2013 .

לטענת הנתבעים, אין מקום לדון בטענת התובעים כי במקרה זה מתקיימת השגת הגבול משום שהנתבעים הינם הבעלים של החלקות אשר מפורטות במסגרת הבקשה בהיותם שותפים לכל דבר ועניין במקרקעין וזאת בניגוד לתובעים אשר כל רצונם לעשות שימוש בתובענה זו בכדי להשתלט על כל שטח המקרקעין .

הנתבעים טוענים כי במקרה זה יש לבחון את התקיימותן של הוראות הסעיפים 27 ועד 31 לחוק המקרקעין, אשר עוסקות בהסדרת דרכי השיתוף של בעלי זכות במקרקעין , ולכן אין מקום לקבוע כי הנתבעים הינם בעלים במשותף בקרקע ומשכך התובעים אינם רשאים לנהוג מנהג בעלים בחלק מסוים של הקרקע או לבקש מביהמ"ש צו אשר ימנע מהמשיבים מלהיכנס אל תוך חלק מסוים ו/או לבצע בתוך הנחלה פעולה אשר קשורה בקרקע .

הנתבעים מדגישים כי מכלול הראיות אשר הובאו בפני ביהמ"ש מצביע על כך ש – 4 דונמים מתוך מגרש מספר 627 שייכים לתובע ואילו 2 דונמים שייכים לנתבעים, כי יש ליתן משקל משמעותי לעמדתם של ראש המועצה הקודם ושל ראש המועצה הנוכחי ולפיה יש מקום לשמור על המצב הקיים עד להשלמת הליכי הרישום וכל זאת מבלי לפגוע בזכותו של התובע 1 לקטוף את הזיתים אשר גדלים במגרש .

דיון והכרעה :

כידוע, בדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני על הערכאה הדיונית לבחון הן את שאלת סיכוייה הלכאוריים של תביעת המבקשים/תובעים לצד שיקולים של מאזן הנוחות , דהיינו הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאדם אחר אם יינתן הסעד הזמני. ככל שבית-המשפט מתרשם שגבוהים סיכויי המבקש לזכות בהליך העיקרי הוא יקל בדרישות מאזן הנוחות וככל שהוא מתרשם שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש על בית המשפט להקל בדרישות לגבי סיכויי התביעה (ראה : רע"א 191/14 Green Park International Inc נ' Alleyne Properties Limited מיום 31.3.2014 ; רע"א 1896/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ ואח' נ' אולטרה שייפ מדיקל ואח' מיום 13.03.2012‏ ‏).

כב' השופט בדימוס אורי גורן מפרט בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה 9) בעמוד 524 את את ארבעת המבחנים לצורך מתן צו מניעה זמני: האחד, מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי הצדקת התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם לפני בירור התביעה (שמירת המצב הקיים); השני , התובע הוכיח לכאורה את זכותו אשר למענה דורש הוא מתן סעד והגנה עד לתום הדיונים; השלישי , מאזן הנוחות – אי נוחות שתגרם לתובע אם לא יינתן הצו לעומת אי הנוחות שתגרם לנתבע אם יינתן וכן אם נזקו של התובע ניתן להשבה על ידי פיצוי כספי ; הרביעי , קיום שיקולי יושר אשר המונעים מתן הסעד כגון: העדר ניקיון כפיים, העלמת עובדות וכיו"ב.

סיכויי ההצלחה בתביעה :

באשר לרכיב סיכויי הצלחת התובענה הרי שבמקרה דנן התובעים עותרים למתן פס"ד הצהרתי אשר מסדיר קובע כי מגרש מספר 627 מצוי בחזקתם בהתאם למתווה חלוקה מוסכם אשר הושג במהלך השנים בין היורשים השונים ומתוקף כך למנוע מהנתבעים לעשות שימוש במגרש.

המחלוקת בנוגע לזכות הבעלות במקרקעין וביחס לתוקף רישום הערת האזהרה תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי ולכן מטבע הדברים על ערכאה זו להידרש לשאלה האם קיים סיכוי של ממש לקבלת התביעה לאור ההסכמות אשר הותוו בין היורשים השונים במהלך השנים.

במקרה דנן אין מחלוקת של ממש בין הצדדים כי גבולות המגרשים והחזקה בהם מתואמים בין כלל תושבי היישוב במשך שנים רבות מאוד (ראה : סעיפים 25 – 27 לתצהיר התובע 1 ; עדות הנתבע 2 בעמוד 9 שורות 2 – 9 לפרוטוקול ; מכתבו של ראש המועצה חאלד ח'וג'יראת מיום 22.6.2020 ; סעיף 5 לתצהירו של מר פואז גדיר) ולכן כל עוד שסוגיית הבעלות במגרש ואף שאלת חלוקתם לא הוכרעה באופן סופי הרי שעיקר המחלוקת בעניינו מתמקדת בשאלה האם כל אחד מהשותפים/יורשים רשאי לעשות שימוש סביר בכל שטח הנחלה כל עוד שאינו פוגע חלקו האחר.

סעיף 27 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 קובע כי : "מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסויים בהם".

הצדדים אף רשאים בהתאם להוראת סעיף 29 לחוק המקרקעין להגיע ביניהם להסכם בדבר חלוקת החזקה והשימוש בנכס המשותף באופן שלכל שותף תהיה זכות חזקה ושימוש בלעדיים בחלק מסוים. עריכתו של הסכם שיתוף אף אינה דורשת נוסח פורמלי מיוחד, או הצהרה מפורשת בדבר הגדרתו כהסכם שיתוף ואף ניתן לכרות הסכם מעין זה בדרך של התנהגות ובפרט במקרים שבהם הצדדים לא התכוונו לרשום את ההסכם בענייני החזקה והשימוש בפנקסים כהסכם שיתוף ומכאן כינויו כהסכם מסוג של "חלוקה למעשה" (ראה : ע"א (מחוזי ת"א) 1499/02 עצמון נ' זלבסקי מיום 1.5.2003 ; מ. דויטש, קניין (כרך א') , 550 , 553 ; ע"א 538/80 דרחי נ' כורש, פ"ד לו (3) 498 ; א(שלום ת"א) 176027/09 דוד שומרוני נ' הראל מנהיים מיום 18.8.2014) .

התובעים מציינים בסיכומיהם כי אמנם רשומה לטובת הנתבע 1 הערת אזהרה דא עקא שלטענתם מחקירתו הנגדית של הנתבע 1 בביהמ"ש עלה שזכותו הקניינית בחלקה אינה מבוססת דיה בשל חוסר היכרותו המספק את תוואי השטח, את מספר העצים הגדלים במקום, את תנאי הסכם המכר וכן גם את שמותיהם המדויקים של שכניו .

חרף זאת, בהתאם להוראות 30 ו – 31 לחוק המקרקעין אין בעובדה זו כדי לאיין את זכותם של כלל הצדדים מלעשות שימוש סביר ברכוש המשותף ובלבד שלא יימנע שימוש כזה משותף כזה או אחר ובמידת הצורך אף לבצע פעולה דחופה של אחד מהשותפים אשר סבור כי נפגע בהתאם להוראת סעיף 31 לחוק המקרקעין.

הלכה למעשה התובעים (ובפרט התובע 1) עותרים לכך שהנתבעים יסלקו את ידם מהמקרקעין דא עקא שבניגוד לטענותיו בביהמ"ש לא הוצגה על ידו ראייה לכך שהרשות המקומית רשמה את הנחלה על שמו על סמך תחקיר שבוצע על ידי נכבדי היישוב (ראה : עמוד 5 שורות 12 – 18 לפרוטוקול).

לפיכך, כל עוד שלא נקבעו מסמרות בסוגיית הבעלות וכל עוד הרי שאין מקום לקבוע בהתאם להוראת סעיף 16 לחוק המקרקעין כי התובע 1 הינו הזכאי הבלעדי להחזיק בכל שטח הנחלה בשונה מיתר היורשים אשר התובע לא ידע לנקוב במיקום החלקות המשויכות להם (ראה : עמוד 5 שורות 10 – 11 לפרוטוקול).

לא ניתן לקבוע על סמך הראיות שהוצגו בשלב זה כי קיים בין הצדדים הסכם שיתוף בלתי כתוב בנוגע לזכות השימוש והמעבר בין החלקות ולכן גם לא ניתן לקבוע בשלב טרומי זה מסמרות בנוגע לסיכויי הזכייה בתובענה.

מאזן הנוחות :

מבחינת מאזן הנוחות התרשמתי מההודעות השונות אשר הוגשו לתיק ביהמ"ש וכן גם מהעדויות אשר הובאו בפני ביהמ"ש כי אין מחלוקת על כך שמטע הזיתים שייך ומופעל על ידי התובע 1 (ראה : עדות הנתבע 1 בעמוד 8 שורות 5 - 24 ; עדות התובע 1 בעמוד 5 שורות 1 – 10 לפרוטוקול).

משכך, מאזן הנוחות מצדיק שלא לשנות את הדרך כאמור, בה נהגו הצדדים מזה שנים, עד התעוררות המחלוקות. הצד השני של המטבע הינו, שהנתבע 1 מודה כי אכן יש לו זכויות רשומות, אולם לא ידע למקמן בשטח, מלבד הצבעה על זכות, וגם רכיב זה מטה את מאזן הנוחות לטובת התובעים.

סוף דבר :

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים התרשמתי כי הבקשה מוצדקת, וראוי שהמצב הקיים כיום יקובע עד לתום ההליך המשפטי. גם אם לא ניתן לומר על סיכויי הזכייה בהליך, מקום שאינם אפסיים, יחד עם נטיית מאזן הנוחות, הצו הארעי אשר ניתן יעמוד כצו זמני עד לתום הדיון בהליך.

בהתאם להודעתו של עו"ד עוואודה, יודיע עו"ד עוואודה לביהמ"ש עד ליום 15.9.2020 האם עלה בידו להביא את הצדדים להסדר מוסכם במכלול המחלוקות אשר תלויות ועומדות בין הצדדים. לתזכורת פנימית ביום 17.9.2020.

העתק מההחלטה יישלח אל ב"כ הצדדים, אשר ימציאו העתק לעו"ד עוואודה.

ניתנה היום, ז' אב תש"פ, 28 יולי 2020, בהעדר הצדדים.