הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 52020-04-19

בפני
כבוד ה שופטת ג'אדה בסול

תובעת

מיכל טויטו

נגד

נתבעת
אולגה צברי

החלטה

בפניי בקשת התובעת להתיר לה לתקן את כתב התביעה.  

עסקינן בתביעה  אשר  הוגשה תחילה  כתביעה שטרית ע''י  התובעת במסגרת בקשה לביצוע שטר המשוך מחשבונה של הנתבעת. בין בעלה של הנתבעת  מר עופר צברי ,לבין התובעת ובן זוגה נכרת הסכם הלוואה ביום 15 באוגוסט 2017, לפיו לווה מר צברי מהתובעת ומבן זוגה סך של 200,000 ₪ (להלן – "ההלוואה").
ההלוואה הועמדה כמוסכם, ובסמוך למועד פירעון השיק הראשון הודיע בעלה של הנתבעת לתובעת כי אין ביכולתו לפרוע את השיק. בהתאם, סוכם בין הצדדים כי מועד הפירעון יידחה, בתמורה למסירת שיק חלופי אשר מועד פירעונו 1 בינואר 2019, הוא השיק נשוא תביעה זו.
משלא נפרעה  ההלוואה גם במועד זה, הציגה  התובעת את השיק לפרעון, ועם הצגתו, כאמור,  הוא  סורב מסיבת "ניתנה הוראת ביטול".
משחולל השיק, הגישה אותו התובעת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, הוגשה ההתנגדות, ההתנגדות התקבלה, והדיון הועבר לבית המשפט כאן.
התובעת טוענת, כי בין הנתבעת לבין בעלה, מר צברי, התקיים שיתוף כלכלי ועסקי, וכי מר צברי ניהל את עסקיו, בין היתר, באמצעות חשבון הנתבעת,  כי הנתבעת הייתה שותפתו של מר צברי בכל עסקיו, לרבות בחברה שהקימו ובחשבונות בנק, והשיק נחתם במסגרת ההתנהלות הכלכלית המשותפת.
להגנתה טוענת הנתבעת, כי בינה לבין בעלה קיים הסדר הפרדה רכושית מזה כעשור, והשיק ניתן ללא הסכמתה או ידיעתה והוא אינו חתום על ידה.  
זאת הטענה העיקרית של הנתבעת, ושבעטיה התקבלה ההתנגדות לביצוע שטר שהיא הגישה.
בהמשך, ביקשה הנתבעת לתקן ולהרחיב את הגנתה ולטעון כי מדובר בהלוואה אשר ניתנה כהלוואה חוץ בנקאית, בניגוד להוראות החוק.
טענות הצדדים בתמציתיות
בבקשתה כאן, עותרת התובעת לתקן את כתב תביעתה , כאשר לטענתה תיקון זה הינו תיקון פורמאלי, למטרות דיוניות, בעוד שכל הטענות העובדתיות שמבקשת התובעת להעלות, פורטו כבר בתגובה שהוגשה מטעמה להתנגדות לביצוע שטר, כאמור.
לפי התובעת, תיקון כתב הגנתה של הנתבעת, הביא להעלאת טענות שבעובדה סותרות וחלופיות, ולכן, זכות ה של התובעת לתקן את כתב תביעתה כדי שתשמרנה זכויותיה הדיוניות לצד זכויותיה המהותיות.
התובעת, אם כן, מבקשת לפרט בכתב תביעתה המתוקן, את נסיבות מסירת ההמחאה, תוך התייחסות לטענות הנתבעת בנוגע להיות התובעת עוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות, לרבות הדין הרלוונטי.
התובעת הוסיפה וטענה, כי כספי ההלוואה נלקחו על ידי הנתבע לצורך מימון פעילות עסקית באמצעות חברות שונות, ועל כן הלווים האמתיים הינם החברות שבבעלותו של הנתבע ובכסף נעשה שימוש למימון פעילותן.
עוד הוסיפה התובעת, כי מאחר ושולמו במסגרת ההחזר להלוואה רק תשלומי ריבית, הרי תשלומים אלה שולמו על ידי התאגידים שבבעלות הנתבעת , ואשר אליהם הוזרמו כספי ההלוואה. מאחר וההלוואה ניתנה ביום 14/8/17 , הרי שהדין הרלוונטי הינו חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 בנוסחו לפני תיקון מס' 5. כאלה שהוראותיו לא יחולו מקום בו הלווה הוא תאגיד. היינו יש לדחות טענת הנתבעת בהקשר זה.
התובעת טוענת כי בצל התקנות החדשות, התיקון יסייע בבירור המחלוקת, כן כי אין בתיקון המבוקש כדי לפגוע בנתבעת וזכויותיה, מאחר והטענות העובדתיות הנוספות הועלו על ידה כבר בכתב ההגנה המתוקן מטעמה. לאור האמור, מוסיפה התבעת כי לא ניתן ליחס לה חוסר תום לב משהתבקש תיקון דיוני ופורמלי.
לסיום טוענת התובעת, כי אין בעיכוב בהגשת הבקשה מטעמה, משום פגיעה ביעילות ההליך , שכן ההליך מצוי בשלב טרום הגשת תצהירי עדות ראשית , ולטענות שהועלו התייחסה אליהם הנתבעת כבר בכתב ההגנה שהוגש מטעמה.
בתגובה לבקשת התובעת לתיקון, ביקשה הנתבעת לדחות את הבקשה וזאת כמפורט להלן.
הנתבעת מקדימה וטוענת כי גם בהליכים מקבילים שמנהלים הצדדים ביניהם , הוגשו בקשות דומות שנדחו, שכן בקשה זו אינה אלה ניסיון נוסף למקצה שיפורים של הבקשות הקודמות.
לשיטת הנתבעת, התובעת מנסה ליצור לעצמה יתרון דיוני, לאחר כשנתיים וחצי מפתיחת ההליך, לאחר שהסתירה עובדות ונסיבות מסירת השטר נשוא ההליך, כיום טוענת כי התיקון הינו פורמאלי ודיוני.
התובעת בפועל, כך הנתבעת, סותרת את עצמה וחוזרת בה מ הצהרתה כי אין מדובר בהסכם הלוואה , תוך ניסיון לטעון כי ההלוואה ניתנה לתאגיד ולא לאדם פרטי, על כל ההשלכות המתבקשות בכך בחוק.
לפי הנתבעת, לא רק שהתובעת הגישה בקשה לאחר כשנתיים וחצי מפתיחת ההליך, אלא גם, לאחר כשמונה חודשים מיום תיקון כתב הגנתה של הנתבעת (התובעת לא הגישה תגובה לתיקון שבוצע , אף לא התנגדה), בזאת פעלה התובעת בחוסר תום לב, בקשתה הוגשה בשיהוי רב, בנוסף להרחבת חזית והוספת עילות שהושמטו מכתבי טענותיה הקודמים.
אפילו בבקשתה לביצוע שטר, כך הנתבעת, התובעת הצהירה כי השטר לא ניתן במסגרת הלוואה. כן בתגובה להתנגדות לביצוע שטר התובעת נצמדה לעילה השטרית ותו לא , וכיום היא משנה גרסה וטוענת כי ההלוואה ניתנה לפעילות עסקית וכי הוראות חוק אשראי הוגן לא חלים עליה.
הנתבעת חוזרת על טענותיה הקודמות, כי הוראות הלוואות חוץ בנקאיות חולשות על מקרים כגון המקרה נשוא הנדון, כן כי במקרה וקיימת סתירה בין הדינים, דין זה גובר על דיני השטרות.
הנתבעת מוסיפה כי יש בהתרת תיקון כתב התביעה של התובעת, משום התרה להיפוכו של נטל הבאת הראיות, ואין לתת לתובעת יד בהזמת טיעוני הנתבעת בדרך של תיקון תביעתה והעלאת עילות תביעה חדשות.
גרסתה של התובעת, כך הנתבעת, בשני ההליכים המתנהלים בין הצדדים, לא השתנתה, כך שבשתי התביעות, היא טענה כי ההלוואה ניתנה לאדם פרטי, ורק בבקשתה זו עלתה לראשונה הגרסה כי ההלוואה ניתנה לתאגיד ולא לאדם פרטי. עניין זה, לטענת התובעת, מנוגד לנספח לחוזה ההלוואה שנתחם בין הצדדים, המעיד כי ההסכם נחתם מול אנשים פרטיים ולא חברה.
הנתבעת טוענת כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב מטעם התובעת , אשר בחרה להסתיר עובדות וכיום מבקשת להתאים את גרסתה לגרסה של הנתבעת. כאשר התובעת בחרה שלא לגלות מידע לאורך ניהול הליכים במקביל, לא רק ב הליך דנן, כאשר במחדלה או במעשיה של התובעת, היא גרמה לנתבעת נזקים מהותיים .
לשיטת הנתבעת, התובעת ממשיכה להסתיר מידע , כך שאינה חושפת כי היא הגיעה להסדר תשלומים עם אחד הלווים העיקריים בתיק. כן מטרתה לקבל יתרון דיוני תוך הוספת עילות חדשות , חשיפת הנתבעת להוצאות דיוניות נוספות , מקום שבו היה נחסך מהנתבעת להפקיד ערובה למתן רשות להתגונן. אלמלא ח שפה התובעת את הסכם ההלוואה כבר בתחילת ההליך.
לסיכום הנתבעת טוענת, כי התובעת פעלה בחוסר תום לב, בניגוד לחוק ולהלכות הנהוגות בעניין הלוואה שהינה הלוואה חוץ בנקאית. התובעת הסתירה על עסקה היסוד לביצוע השטר הנדון , מסיבות המנויות עמה , אף לא הכחישה כי היא מלווה חוץ בנקאית בכתבי טענותיה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה , בתגובה ובכתבי הטענות, מצאתי כי דין הבקשה לתיקון כתב התביעה להידחות.

בהתאם לתקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקסד"א"):  "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג".
(בהתאם לתקנה 180(ג)(1) לתקסד"א, הוראת תקנה 46 לתקסד"א חלה על הליכים שנפתחו עובר לכניסתן של התקנות לתוקף).

 יוטעם, כי תקנה 46(א) לתקסד"א , באה להגשים את עקרונות היסוד שנקבעו במסגרת תקנה 1 לתקנות: ".... העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך". יפים לעניין זה דברי כב' השופט הבכיר יחזקאל הראל בת"א 17331-01-17 פלונית נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ, (פורסם, 26.1.21) (ההדגשות במקור):
"22. מטרת התקנות החדשות נועדה לייעל את ההליכים, לקצרם ובין היתר, למנוע עיכוב בשמיעת ההליכים וסיומם. עם זאת, מעל התקנות, מרחפת הוראת תקנה 1 המגדירה את מטרתן. אביא להלן את הוראת תקנה 1 לתקנות החדשות: "מטרות תקנות סדר הדין האזרחי הן לקבוע סדר דין לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, ליצור וודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ליסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך".

טרם כניסתן של התקנות החדשות לתוקף, קבעה תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, כי בית המשפט רשאי "להתיר לכל אחד מבעלי הדין לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כל זאת על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

כך שעובר לכניסת התקנות החדשות לתוקף, נפסק לא אחת, כי הגישה בבקשות מעין אלו הינה גישה ליברלית ומטרת התיקון הינה להביא להכרעה בשאלות שבמחלוקת "האמיתית" בין בעלי הדין, ולכן נעתרים לבקשה בדרך כלל ברוחב לב (ראו ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו (3) 214 ,218 (1992),; רע"א 1808/16 אמסלם נ' אלון, פסקה 14 (פורסם בנבו, 28.3.2016)).

בדיון בבקשה מעין זו ישקול ויתחשב בית המשפט בנזק הדיוני הנגרם לבעל הדין שכנגד כתוצאה מהתיקון המבוקש וכן בנסיבות ההליך, במידת התועלת שיש בתיקון, במידת ההכבדה מהארכת הדיון או סרבולו (ראה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 315 (מהדורה שלוש עשרה, 2020) בעמ' 317). כל האמור יישקל גם, אל מול אינטרס בעל הדין מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית, בנוסף לאינטרס המערכתי - ציבורי הנוגע למשאבי הזמן של מערכת המשפט ויעילות ההליכים (רע"א 10005/08 פלוני נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו, 29.3.2009); רע"א 3385/08 מרקט נ' טלטל (פורסם ביום  25.9.08)).
 
14.  תקנה 46(א) לתקסד"א, מעגנת ומבארת בהרחבה בתוכה את העקרונות והמבחנים  שנקבעו בפסיקה במהלך השנים , כאמור לעיל, בהקשר תיקון כתבי טענות.
ראה פרופ' יששכר רוזן-צבי בספרו הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (2021), עמ' 270, מציין בין היתר כי תקנה 46 לתקנות החדשות החליפה את המבחן שבתקנה 92 לתקנות הישנות במבחן אחר והוא האם התיקון דרוש "לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג. תקנה זו נותנת מידע רב יותר למקבל ההחלטות באשר למבחנים שעל פיהם יש לבחון בקשות לתיקון כתב טענות ולמעשה היא מעגנת את המבחנים שקבעה הפסיקה, שפירשה את תקנה 92 לתקנות הישנות".

אכן "לא בכל שלב ולא בכל מקרה ראוי יהיה לאפשר תיקון כתב התביעה") רע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ )פורסם בנבו, 22.03.17) .

גם לגישה ליברלית ומתחשבת יש גבולות, כך למשל, תיקון שמטרתו הוספת עילות חדשות שהראיות לגביהן שונות מאלו הדרושות להוכחת העילה שבכתב התביעה המקורי שהוגש , אז בית המשפט לא יפעל ביד רחבה. (ראו: רע"א 1774/19 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (8.7.2019) ; רע"א 2784/18 בית אלנבי בע"מ נ' אמיר חסיד, (29.4.2018)).

עיקרון איזון האינטרסים שקיבל ביטוי בתקנה 5 לתקסד"א, הקובעת כי בין היתר "...קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי" , לצד העקרונות שפורטו בתקנה 46(א) לתקסד"א כאמור לעיל, הינם האדנים שעליהם נשען השינוי בגישה הכללית ובמגמה הליברלית שהייתה נהוגה בעניין תיקון כתבי טענות. (ראו ת"א (מחוזי מרכז) 12137-07-20 ואז השקעות בע"מ נ' ר. גרופ נדל"ן והשקעות בע"מ (17.06.2021)).

כאמור לעיל, תיקון שמטרתו הוספת עילות חדשות, ביהמ"ש ייטה לא לאשרו, במיוחד במקרה שבו ביהמ"ש לא ימצא כי פיצוי הצד השני , ירפא אותו מחדל. הוסף על כך, כאשר התיקון נדרש שעה שהעובדות היו ידועות למבקש עוד קודם לכן, שכן נפסק ברע"א 5522/17 שלום גוטמן נ' רובי גולדשטיין (23.10.2017), כי: "כך למשל, נפסק כי ניתן להצדיק דחיית בקשה לתיקון כתב תביעה... במקרים שבהם העובדות היו ידועות למבקש כבר בהגישו את כתב התביעה המקורי ולא ניתן מצדו "כל הסבר מספק" להיעדרותן ממנו...". (ראו גם רע"א 3162/14 אברהם גזונטהייט נ' שלמה איזנברג מיום 12.10.2014)).

יחד עם זאת, דומה כי אין חולק כי דווקא התיקון מעמיד את הפלוגתא האמתית לדיון, אולם , כן יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני ולאינטרס הציבורי עוול רב. על כן, המבקש את התיקון, חייב להראות כי כאשר הגיש כתב הטענות המקורי שלו הוא טעה טעות כנה בתום לב. ( ראו רע"א 330/85 אלבו נ' רבינטקס, פ"ד לט(2) 556).

בענייננו לא מצאתי בטענות התובעת כל ה סבר מניח את הדעת להעדר התייחסותה ל עסקת היסוד, בכתבי הטענות המקוריים שהוגשו מטעמה, החל מהגשת הבקשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. התובעת אף" ניגשה לנושא" כאילו ומדובר בשינוי דיוני, כדי שלא תידרש לתת הסבר, מעבר להיותה כביכול "מגיבה" לטענות שהועלו מפי הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן.

אף העיכוב בהגשת הבקשה, בנסיבות אלה, מהווה חוסר תום לב מצד התובעת והתנהלות המבטאת זלזול בחובת בעלי הדין ומיצגיהם, לסי יע בידי בית המשפט לקיים הליך ראוי, הוגן ויעיל. בהנחה כי התביעה תתוקן לאחר שעברו כמעט כשלוש שנים מיום הגשת התביעה, עיקרון איזון האינטרסים הדוגלים בו התקנות החדשות ירוקן מתוכן.

כאמור ,העיכוב שיו וצר בשל תיקון כתב התביעה, יביא בהכרח לפגיעה קשה באינטרס הציבורי ובציבור המתדיינים, כאשר הטיפול ידרוש השקעה ומשאבי זמן ניכרים, מצדה של ערכאה זו בהליך זה , כן השקעה מטעם הנתבעת עצמה, במיוחד משנדמה כי ההתדיינות בין הצדדים כבר דורשת השקעה ניכרת , כאשר מתנהלים מספר תיקים בנושא בפני יותר ממותב אחד.

העתרות לבקשת התובעת בשלב זה של ההליך תחזיר את ההליך לראשית ו, אכן עיון בכתב התביעה המתוקן בהשוואה למלוא כתבי בי-הדין שהגישה התובעת עד כה , מעלה עילות חדשות ו מלמד כי עסקינן בכתב תביעה חדש, המרחיב את חזית היריעה , התיקון המבוקש משנה, אם כן, באופן מהותי את פניה של התביעה .

למעלה מן האמור, העילות הנדרשות תיקון, העובדות החדשות והסעדים החדשים כפועל יוצא מכל אותו תיקון מתבקש, הינן מהותיות ביותר, ולבטח שאין מדובר בתיקון שהינו למטרות דיוניות בלבד, כך שתפטור את הצד השני מ מסה חדשה של ראיות כדי להתמודד עם אותן עובדות חדשות.

התובעת בחרה להגיש את תביעתה כבקשה לביצוע שטר נגד הנתבעת, תוך העלמת עניין היות השטר אמצעי לפרעון הלוואה, העלמת העובדה כי היא מלווה חוץ בנקאית, ללא התייחסות למעמדו של בעלה של הנתבעת או של החברות במסגרתן הוא פעל, כפי שהיא מנסה לטעון כעת, ומשהיא ראתה כי דרכה, ככל הנראה, לא תצלח, במתכונת זו, היא עותרת כעת, זמן רב לאחר שההליך נפתח, ורק לאחר שהנתבעת ביקשה להעלות טענת הגנה חדשה, זולת טענתה לאי מתן אישורה למסירת השיק, לפתע, מעלה התובעת טענות חדשות, הסותרות את גישתה וגרסתה עד כה, ומבקשת להפוך את היוצרות ולשנות את פני תביעתה באופן מהותי.

בעל דין הבוחר להגיש תביעה, חזקה עליו כי יבצע את בדיקותיו ויעשה "שיעורי בית", ויגיש את תביעתו במתכונת המיטבית, לשיטתו, ואין מקום לשינויים " תוך כדי תנועה" , לאחר בחינת כיוון הרוח.

עם הוספת "עילות חדשות" אך עילות שהיו "ידועות מראש", מתעצם חוסר תום לבה של התובעת, שיוחס לה קודם כל השיהוי בהגשת הבקשה, שנית , בהוספת עובדות שהיו בידיעתה עוד לפני הגשת ההליך ולא עלה בידה של התובעת לתת "הסבר מספק" להיעדרותן של עובדות אלה מ כתבי טיעוניה, כאשר היא יזמה את פתיחת ההליך המשפטי. כל הטענות החדשות שמעלה התובעת בבקשת התיקון, היו ידועות לה עוד טרם הגיש ה תביעת ה המקורית .

למותר לציין כי , לא ניתן לקבל את טענתה של התובעת כי עסקינן בתיקון פורמלי, הרי לא ניתן להתייחס לתובענה כאילו הוגשה כך מלכתחילה, ומה שמתבקש זה תיקון פורמאלי. עסקינן בתיקון שירחיב את היריעה מעילה שטרית לעילה כספית, חוזית, דיני עשיית עושר והלוואות חוץ בנקאיות, בין אם הוראות דין זה חלות או לא חלות, שכן אינני מתכוונת להכריע בעניין זה במסגרת דיון בבקשה לתיקון כתב בי-דין.

לו הייתה התובעת מגישה את תביעתה, עם מלוא העילות להן היא טוענת, כל מהלך הדיון היה שונה, ונדמה שניתן היה לחסוך דיונים בבקשות הלא מעטות אשר הוגשו לתיק, בעיקר, ביוזמת הנתבעת אשר עמדה על הטענה כי עסקינן בהלוואה חוץ בנקאית, על כל ההשלכות הנובעות מכך, ונדמה שההליך היה היום נמצא בשלב מתקדם הרבה יותר מהשלב בו אנו נמצאים.

אין תכלית ראויה, ואין זה נכון לתת לתובעת יתרון על פני תובעים אחרים, לאפשר לה את התיקון המהותי, המשנה את פני תביעתה בצורה משמעותית, דבר שהיה עליה לעשות עוד עם הגשת תביעתה, כך שע''י התרת התיקון כעת, התיק, אשר יחזור לנקודת ההתחלה, ייקבע לדיון, ויזכה לקדימות על פני הליכים אחרים אשר הוגשו או יוגשו כעת, ולטעמי, אין לתת לזה יד.

ככל שהתובעת רוצה לפרוש את כל יריעת המחלוקות בינה לבין הנתבעת, מה גם שאין מדובר בהליך בודד אשר ננקט נגדה, תוך העלאת טענות חדשות, עובדות חדשות, ועילות חדשות, תתכבד ותמחק את תביעתה, ותגיש תביעה חדשה המפרטת את כל העובדות והעילות הרלוונטיות במחלוקות בינה לבין הנתבעת, כאמור.

 לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות ה נתבעת בגין בקשה זו בסך כולל של 5,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה ור יבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשפ"א, 03 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.