הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 51358-08-15

בפני כב' סגן הנשיא, השופט רמזי חדיד

המבקשת/התובעת

דקר בנין והנדסה בע"מ
באמצעות עו''ד אורי ויזנברג

נגד

המשיב/הנתבע

פלד שריר
באמצעות עו''ד אייל פלשן

החלטה

1. להלן החלטתי בבקשת התובעת להגשת כתב תביעה מתוקן.

2. מקרה שהיה כך היה:

התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה כספית על סך 1,600,000 ₪.

הנתבע הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף, בה טען כי במועדים הרלבנטיים לתביעה היו בינו לבין התובעת יחסי עובד-מעביד ולפיכך, ובהתחשב בטענות המועלות בתביעה, הסמכות העניינית הייחודית לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה ולא לפורום זה. לאחר ששקלתי מכלול טענות הצדדים בבקשה הנ"ל, ניתנה החלטתי מיום 21.1.16, לפיה התקבלה הבקשה, זאת למעט עילת התרמית שעלתה בכתב התביעה ולגביה נקבע כי הסכמות העניינית נתונה לפורום זה (להלן: "ההחלטה").

התובעת לא אמרה נואש והיא הגישה ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בחיפה וזאת בתיק ע"א 39673-02-16. ביום 20.12.16 ניתן הרכב כב' השופטים גריל, ג'יוסי ו-ורבנר פסק דין בערעור , לפיו הערעור נדחה, אף כי ערכאת הערעור הוסיפה וקבעה שככל והתובעת סבורה כי מתקיימות עילות תביעה נוספות בהתייחס לתקופה שלאחר תום תקופת יחסי עובד-מעביד בין בעלי הדין, זאת בנוסף לעילת התרמית, עליה להגיש בקשה לפורום זה לתיקון כתב התביעה שבה תפרט באופן כרונולוגי את ה תשתית העובדתית המעוגנת באירועים שאירעו באותה תקופה בין בעלי הדין (להלן: "פסק הדין בערעור").

התובעת הגישה את הבקשה המונחת כעת בפניי לתיקון כתב התביעה בעקבות מתן פסק הדין בערעור.

3. במסגרת ההחלטה פורטו הטענות שעלו בכתב התביעה ומאחר ואותן טענות רלבנטיות להכרעה בבקשה דנן, ולמען שלמות התמונה, אשוב ואפרטן להלן.

התובעת הינה חברה לתכנון ופיקוח הנדסי, והנתבע הינו מהנדס אזרחי במקצועו.

בין הצדדים בעלי הדין נערך ונחתם הסכם עבודה לפיו החל הנתבע לעבוד אצל התובעת ביום 30.8.11 בתור מנהל הסניף שלה בחיפה (להלן: "הסכם העבודה"). בחודש אפריל 2015 הודיע הנתבע לתובעת על רצונו לסיים את עבודתו אצלה, ובעקבות זאת הגיעו הצדדים להסכמה בדבר סיומו של הסכם העבודה וזאת החל מיום 31.5.15. כן סוכם בין בעלי הדין כי הנתבע ישלים את טיפולו בשני פרויקטים בהם עסק במהלך עבודתו אצל התובעת, האחד עבור חב' יפה נוף והשני עבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, וזאת במהלך החודשים יוני-יולי 2015. כמו כן בהתאם לאותה הסכמה, נקבע כי הנתבע יוסיף ויעניק לתובעת שירותים בתור קבלן משנה (פרילאנסר) וזאת למשך 3 חודשים נוספים, ובנדון, נערך ונחתם ביום 21.5.15 הסכם בין בעלי הדין למתן שירותים (להלן: "הסכם מתן שירותים").

יודגש, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך התקופה בה היה הסכם העבודה בתוקף, שררו ביניהם יחסי עובד – מעביד בעוד כי בתקופה בה היה הסכם מתן השירותים בתוקף, ובהתאם לאמור בסעיף 7.1 שלו, הנתבע נחשב כקבלן עצמאי.

לטענת התובעת, במהלך העסקתו של הנתבע אצלה, הוא הגיש הצעות מחיר פרטיות המתחרות בהצעות שהוא עצמו הגיש בשמה וכנציג מטעמה, ובהתאם לכך הוא זכה בביצוע אותם פרויקטים, ביצע עבודות באופן פרטי במהלך העסקתו אצל התובעת תוך שימוש בכליה ומשאביה, לרבות כוח האדם המועסק בשורותיה. זאת ועוד, הנתבע לא השלים את הטיפול בפרויקט יפה נוף, כפי שהתחייב עם סיום העסקתו, וכתוצאה מכך המזמין צמצם תחילה את היקף העבודה שנמסרה לביצוע התובעת ובהמשך הוא ביטל את ההתקשרות עימה.

כן טענה התובעת שככל הידוע לה, הנתבע העתיק קבצי נתונים שבבעלותה הכוללים מידע עסקי והוא עשה, וממשיך לעשות, שימוש בטפסים ובפורמטים אשר עוצבו על ידי התובעת, לשימושה ולצרכיה והמהווים את קניינה ויש לה בהם זכות יוצרים.

באשר לעילות התביעה, טענה התובעת כי התנהלות הנתבע, כמתואר לעיל, מהווה הפרה בוטה של הסכם העבודה והנורמות המקובלות ביחסי עובד-מעביד, עוולות נזיקיות בהתאם לסעיפים 56 (תרמית) ו-62 (גרם הפרת חוזה) לפקודת הנזיקין, התעשרות שלא כדין כמשמעותו בסעיף 1 של עשיית עושר ולא במשפט, הפר זכויות יוצרים של התובעת ופגיעה בפרטיותם של עובדיה.

מכאן התביעה כפי שהוגשה בכתב התביעה המקורי , לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום סך של כ-1,600,000 ₪.

4. התובעת צירפה לבקשה כתב תביעה מתוקן ( להלן: "כתב התביעה המתוקן") המבוסס על העילות והטענות כמפורט להלן:

א. עילת גרם הפרת חוזה: בנדון טענה התובעת כי הנתבע הפר את התחייבויותיו בהתאם להסכם מתן השירותים ביחס לפרויקט הנקרא "פרויקט יפה נוף" (להלן: "פרויקט יפה נוף"), וכתוצאה מכך נגרם לה נזק בסך שך 470,000 ₪.

ב. עילת התרמית, הגזל ועשיית עושר ולא במשפט: בנדון טענה התובעת כי בתקופה בה שררו בינה לבין הנתבע יחסי עובד – מעביד , הוא הגיש הצעות מחיר פרטיות למכרזים, כאשר במקביל הגישה התובעת, באמצעות הנתבע עצמו ובתור הנציג שלה, הצעות מחיר לאותם מכרזים. בעקבות זאת, הנתבע זכה במכרזים הנ''ל וביצע את העבודה בגינם באופן פרטי תוך ניצול משאביה וכליה של התובעת. בגין העילות הנ"ל התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום סך של כ- 997,000 ₪.

כמו כן, בכתב התביעה המתוקן התובעת מודיעה על קיזוז הזכויות המגיעות לנתבע מסכום
התביעה.

5. במסגרת הבקשה הפנתה התובעת להחלטה ולפסק הדין בערעור וטענה כי העוולות הנזיקיות המפורטות בכתב התביעה המתוקן הינן בסמכותו העניינית של פורום זה ולא של בית הדין האזורי לעבודה.

6. הנתבע מתנגד לבקשה ולטענתו בתמצית, כתב התביעה המתוקן סותר את ההחלטה ופסק הדין בערעור, הואיל ועל אף שנקבע בהם כי עילת עשיית עושר ולא במשפט הינה בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, שבה התובעת והעלתה אותה עילה במסגרת כתב התביעה המתוקן. כן טען הנתבע, כי התשתית העובדתית הנטענת בכתב התביעה המתוקן דומה, ולעתים זהה, לתשתית הנטענת בכתב התביעה המקורי ובנדון התובעת לא פעלה בהתאם לאמור בפסק הדין בערעור.

לגוף העניין, טען הנתבע כי חלקו הארי של כתב התביעה המתוקן מתייחס למעשים נטענים אשר נעשו בתקופה בה שררו יחסי עובד-מעביד בין בעלי הדין, ולפיכך הסמכות לדון ולהכריע בהם נתונה לבית הדין האזורי לעבודה, לרבות ניסיונה של הת ובעת ל שלול את זכויות הנתבע בהתאם לדיני העבודה. הוסיף הנתבע וטען כי התביעה מוגשת במטרה להלך עליו אימים וכדי להקדים תרופה למכה לאחר שהוא התריע בפני התובעת על כוונתו לנקוט נגדה בהליכים משפטיים בשל אי תשלום זכויותיו על פי דין.

כן טען הנתבע כי עילת הגזל אינה בסמכותו העניינית של בית משפט זה, הואיל ובמסגרת הדיון בה, יש לבחון באם אכן הופר הסכם העבודה, אם לאו, עניין הנתון לסמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה.

7. בדיון שהתקיים ביום 10.11.16 הוסיפו בעלי הדין טיעונים במסגרת הבקשה.

8. בסעיף 11 סיפא להחלטה, ושכזכור אושרה בפסק הדין בערעור, נקבע כדלקמן:

"יתר עילות התביעה – עשיית עושר ולא במשפט, הפרת זכויות יוצרים ופגיעה בפרטיותם של עובדי התובעת (ככל והתובעת זכאית להגיש תביעה בטענה לפגיעה בפרטיות עובדיה) – עילות אלה הינן בסמכותו של בית הדין לעבודה, הואיל ואין הן נמנות על פקודת הנזיקין, כאמור בסעיף 24(א)(1) סיפא לחוק" (ההדגשה אינה במקור – ר.ח).

על אף האמור לעיל, תוך התעלמות בוטה מההחלטה ומפסק הדין בערעור, שבה התובעת וטענה בסעיף 8.2 לכתב התביעה המתוקן כי מעשיו הנטענים של הנתבע ביחס להגשת הצעות מחיר פרטיות למכרזים בה השתתפה התובעת עצמה, הזכייה באותם מכרזים וביצוע העבודה על ידי הנתבע תוך ניצול הכלים והמשאבים של התובעת, כל אלה מהווים עילת עשיית עושר ולא במשפט.

התנהלות הנתבע לעיל והתעלמותו מהחלטות חלוטות מכבידה הן על בית המשפט והן על הצד שכנגד ואין אלא להוקיע אותן .

אמנם נכון, בדיון שהתקיים בבקשה, ובעקבות הערות בית המשפט, הודיעה התובעת כי היא חוזרת בה מעילת עשיית עושר ולא במשפט, אולם ראוי היה כי מלכתחילה היא תפנים את האמור בהחלטה ופסק הדין בערעור לעניין זה ותפעל על פיהם ללא סייג.

מכל מקום, ככל והדבר מחייב הבהרה, ולטעמי אין הדבר כך, אין לפורום זה סמכות עניינית לדון בעילת עשיית עושר ולא במשפט והתובעת מנועה מהגשת כתב תביעה מתוקן הכולל את העילה הנ"ל.

9. בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נקבע כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך או בתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין; תיקון של טענה עובדתית או של הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

מלשון התקנה לעיל, וכפי שנקבע בהלכה הפסוקה, עולה כי על בית המשפט לנהוג באופן ליברלי בבואו לדון בבקשה לתיקון כתבי טענות, ולמעט במקרים חריגים, הוא ייעתר לבקשה בנדון (ראה: רע"א 2345/98 דנגור נ' לבנה, פד"י נב (3), 427). כן נפסק כי לא בנקל יתיר בית המשפט תיקון כתב תביעה הכולל הוספת עילה חדשה שלא פורטה בכתב התביעה המקורי. לעניין זה נקבע כי פרשנות המונח "עילת תביעה" בהקשר של בקשה לתיקון כתב תביעה, הינה פרשנות רחבה, וכאשר התיקון המבוקש אינו חורג מהעילה המקורית, היסודית, אזי על בית המשפט לנהוג בליברליות ולהתיר את התיקון המבוקש. כן נפסק כי המונח "עילת תביעה" בהקשר לתיקון כתב תביעה, מוגדר "...הגדרה רחבה, הכוללת את העסקה או המעשה המובא לדין" וכי "אין מניעה להיעתר לבקשת התיקון והוא – כשהתיקון אינו חורג מגדר עילת התובענה כהגדרתה הרחבה " (ראה: ע"א 772/79 עזבון שומרון ז"ל נ' וסקביץ', פד"י לו (4), 78, 81, ע"א 728/79 קירור אגש בע"מ נ' זייד, פד"י לד (4), 126 וכן ספרו של השופט גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה 12 עמ' 325-326).

מן הכלל אל הפרט.

10. כאמור, התובעת מבקשת להוסיף את עילת הגזל לכתב התביעה המתוקן, ובנדון, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה כמפורט לעיל, יש לבחון את הגדרת המונח "עילת התביעה" באופן רחב הכולל את המעשה המובא לדיון.

בתגובתו לבקשה הפנה הנתבע לדמיון , אף לזהות , בין הטענות העובדתיות המפורטות בכתב התביעה המקורי ובכתב התביעה המתוקן. ואכן, מעיון והשוואה בין שני כתבי הטענות הנ"ל, עו לה כי הדין עם הנתבע בנדון. יוצא אפוא, כי הטענות המגבשות את עילת הגזל ועילת התרמית, חד הם. לפיכך, על בית המשפט לנהוג באופן ליברלי בבקשת התובעת להוספת עילת הגזל, מה גם והבקשה לתיקון כתב התביעה מוגשת בשלב מקדמי של הדיון כשטרם הגיש הנתבע כתב הגנתו מפני התביעה.

11. נשאלת השאלה האם עילת הגזל היא בסמכותו העניינית של פורום זה או שמא בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה.

במסגרת ההחלטה הפניתי להוראות הדין ולהלכה הפסוקה, ובהתאם לאלה באתי לכלל מסקנה כי העילות המפורטות בכתב התביעה המקורי הינן בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, זאת למעט עילת התרמית.

והנה, מאותן הוראות דין ומאותם נימוקים שפורטו בהחלטה, עולה ומתחייבת המסקנה כי גם עוולת הגזל הינה בסמכותו של בית משפט זה ולא בסמכותו העניינית הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה. בנדון אין נפקא מינא כי לצורך ההכרעה בעילת הגזל על בית המשפט להידרש לתנאי ההתקשרות בין בעלי הדין בהתאם להסכם העבודה, ולבחון האם העבודות הפרטיות שבוצעו על ידי הנתבע, כטענת התובעת, היו בהתאם לתנאי ההסכם הנ"ל, אם לאו. ודוק, בירור הסוגיה הנ''ל ממילא מתחייב על מנת להכריע בעילת התרמית, שכאמור, הינה בסמכותו העניינית של פורום זה.

12. לאור הנימוקים לעיל, נחה דעתי כי התובעת רשאית להוסיף את עילת הגזל לכתב התביעה המתוקן, וכי הדיון בעילה הנ"ל הינו בסמכותו העניינית של פורום זה.

13. במסגרת כתב התביעה המקורי פירטה התובעת את מעשיו ומחדליו הנטענים של הנתבע, לרבות התנהלותו ביחס לפרויקט יפה נוף. בהמשך, בס"ק 13.1 לכתב התביעה המקורי, טענה התובעת באומרה:

"מעשיו המתוארים לעיל של הנתבע מהווים הפרה בוטה של הסכם העבודה שלו אצל התובעת ושל נורמות התנהגות במקובלות (כך במקור - ר.ח.) ביחסי עוסק-מעסיק".

מהמצוטט לעיל מתחייבת המסקנה כי טענות התובעת כנגד מעשיו ומחדליו של הנתבע ביחס לפרויקט יפה נוף, מבוססות על הוראות הסכם העבודה, ואשר אין חולק כי במועדים בו היה בתוקף, שררו בין בעלי הדין יחסי עובד-מעביד. לא בכדי אפוא, באתי לכלל מסקנה במסגרת ההחלטה כי עילת גרם הפרת חוזה הינה בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה.

מנגד, בסעיף 3 לכתב התביעה המתוקן העלתה התובעת את טענותיה העובדתיות ביחס לפרויקט יפה נוף והוסיפה באומרה כי התנהלות הנתבע בנדון מהווה עילה של גרם הפרת חוזה. והנה, על אף העובדה כי מאותם טיעונים עולה כי התובעת זכתה בפרויקט יפה נוף במהלך התקופה בה שררו יחסי עובד – מעביד בין בעלי הדין , הוסיפה התובעת וטענה כי הנתבע הפר התחייבויותיו לעניין אותו פרויקט, במהלך התקופה בה היה הסכם מתן שירותים בתוקף.

יוצא אפוא כי טיעון התובעת בכתב התביעה המתוקן לעניין פרויקט יפה נוף, סותר את הנטען בכתב התביעה המקורי, כל זאת מבלי שהתובעת טרחה להבהיר את פשר הסתירה הנ"ל או לתמוך את טענותיה בתצהיר מטעמה. בנסיבות העניין, מתקבל הרושם כי כל מטרתה של התובעת היא להכפיף, באופן מלאכותי, את טענותיה ביחס לפרויקט יפה נוף לסמכותו של פורום זה, ולכך אין לתת יד.

14. בנדון ראוי לשוב ולהפנות לפסק הדין בערעור, בו נקבע כי על התובעת להגיש בקשה המפרטת באופן כרונולוגי את התשתית העובדתית המעוגנת באירועים שהתרחשו לאחר תום תקופת סיום יחסי עובד-מעביד בינה לבין הנתבע, והנתמכת בתצהיר.

לא כך פעלה התובעת במקרה דנן, שכן לא רק שהבקשה לא נתמכה בתצהיר כלשהו, אלא היא לא טרחה לפרט באופן כרונולוגי את מהלך האירועים והסתפקה בטענה סתמית כאילו הנתבע הפר התחייבויותיו בהסכם מתן השירותים ביחס לפרויקט יפה נוף בחודשים יוני-יולי 2015.

15. לאור הנימוקים לעיל, אין להתיר תיקון כתב התביעה ככל והוא מתייחס לפרויקט יפה נוף ועילת גרם הפרת החוזה.

16. לסיכום, הבקשה מתקבלת באופן חלקי ובהתאם לכך התובעת רשאית להגיש כתב תביעה מתוקן הכולל את עילת הגזל, וזאת כמפורט בסעיף 4.7 לכתב התביעה המתוקן.

הבקשה נדחית ביחס לעילת עשיית עושר ולא במשפט וגרם הפרת חוזה.

לאור התנהלות התובעת כמפורט לעיל, ועל אף כי הבקשה התקבלה באופן חלקי, היא תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 2,340 ₪ (כולל מע"מ) וזאת לא יאוחר מיום 17.12.16, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

17. התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן, בהתאם לאמור בסעיף 17 לעיל, עד ליום 24.12.16 עם העתק לנתבע, אשר יגיש כתב הגנתו תוך 30 יום ממועד קבלת כתב התביעה.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשע"ז, 17 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.