הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 51208-11-13

בפני
כבוד ה שופטת סיגלית מצא

התובעים:

  1. אבראהים גסוב
  2. כנאענה עמאר
  3. כנאענה סאלח

נגד

הנתבעים:

  1. טאהא אלמאזה
  2. טאהא מאמון
  3. טאהא סמירה
  4. נסאר פדיה
  5. טאהא כאמלה
  6. טאהא מועתסם
  7. טאהא חוסין

החלטה

  1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 22.3.2018.
  2. הבקשה הוגשה ביום 18.7.2019.

ההליך
3. התובעים הגישו תביעה לסילוק יד הנתבעים ממקרקעין הידועים כחלקה 31 בגוש 19382 (להלן: "המקרקעין"). שטח המקרקעין 705 מ"ר ועליהם בנוי בית (להלן: "הבית").
4. בהתאם לנסח רישום של המקרקעין, שצורף כנספח א' לכתב התביעה, נרשמה הבעלות במקרקעין ביום 8.5.1962 על שם צאלח קאסם מוחמד מוחמד (להלן: "המנוח") לאחר הליכי הסדר. התובע 1 הנו בנו של המנוח והנתבעים 2 ו-3 הנם נכדיו.
5. לטענת התובעים בכתב תביעתם הנם זכאים להירשם כבעלי המקרקעין מכוח צו ירושה שניתן על-ידי בית הדין השרעי ביום 17.6.1987, לפיו הוקנו נכסי המנוח לאשתו הגב' תמאם אברהים דיאב (להלן: "תמאם") והסכם מכר שנכרת בין הגב' תמאם לבין התובעים, לפיו מכרה להם תמאם את המקרקעין (צו הירושה צורף כנספח ב' לכתב התביעה וייפוי כוח נוטריוני מיום 22.7.2013 צורף כנספח ג' לכתב התביעה). משכך, עתרו התובעים לסילוק יד הנתבעים מהמקרקעין.
6. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים נטען כי הנתבעים 2-7 אינם מחזיקים במקרקעין או יושבים בבית שהוקם בהם. עוד נטען כי אם הנתבעים, גב' טאהא אלמאזה (להלן: "אלמאזה"), הנתבעת 1, מתגוררת בבית שהוקם במקרקעין מזה עשרות שנים (סעיף 4 לכתב ההגנה).לטענת אלמאזה מחזיקה בבית כדין, לאחר שבעלה המנוח סעיד בדארנה ז"ל רכש את המקרקעין מבעלה המנוח של הגב' תמאם אבראהים דיאב – הוא המנוח.
7. בקדם משפט שהתקיים ביום 27.5.2014 לא הייתה הופעה מטעם הנתבעים. בהחלטת בית המשפט (כב' השופט ע' רוזינס) נקבע:
"הדיון להיום נקבע בהחלטה מיום 16.3.2014, אשר לפי אישור מסירה שנסרק לתיק בית המשפט הומצא לב"כ הנתבעים, למרות זאת אין התייצבות לדיון מטעם הנתבעים.
משכך, זכאים התובעים למתן פסק דין על יסוד התביעה, בהיעדר הנתבעים, בתנאי שיוכיחו את תביעתם.
התובעים יגישו תצהיר להוכחת תביעתם בתוך 7 ימים מהיום".
8. ביום 1.6.2014 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה לה צורפו תצהירי התובעים. ביום 1.6.2014 ניתן פסק דין המורה על פינוי הנתבעים מהמקרקעין.
9. ביום 8.6.2014 הוגשה בקשה מוסכמת לביטול פסק דין. בהחלטה מאותו יום בוטל פסק דין והתיק נקבע לקדם משפט ביום 23.10.2014.
10. ביום 11.11.2014 הודיע ב"כ הנתבעים כי הגיש לבית המשפט המחוזי תובענה למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויות אלמאזה (הנתבעת 1) במקרקעין (ה"פ 19656-11-14). משכך, הגיש ב"כ הנתבעים בקשה לעיכוב ההליכים בתיק זה . בהחלטתו מיום 4.1.2015 נעתר בית המשפט לבקשה והורה על עיכוב ההליכים בתיק.
11. ביום 28.8.2017 הודיעו התובעים כי ניתן פסק דין המורה על דחיית התובענה שהגישה הנתבעת 1 (אלמאזה) לבית המשפט המחוזי.
12. בהחלטתי מיום 4.9.2017 קבעתי את התיק לקדם משפט ביום 17.9.2017. גם לישיבה זו לא התייצב ב"כ הנתבעים. בהחלטתי הוריתי לב"כ הנתבעים לנמק מדוע לא יינתן פסק דין המורה על קבלת התביעה וחיוב הנתבעים בהוצאות.
13. בהודעתו מיום 27.9.2017 טען ב"כ הנתבעים כי לא ידע על מועד הדיון.
14. בהחלטתי מיום 27.9.2019 קבעתי קדם משפט ביום 15.10.2017. בישיבת יום 15.10.2017 טען ב"כ הנתבעים כי הצדדים מנהלים משא ומתן וביקש שהות של שלושים יום על מנת להודיע האם הוא מבקש לנהל את התביעה נוכח פסק הדין שניתן בתובענה שהגיש לבית המשפט המחוזי . ב"כ התובעים מצדו טען כי לא ידוע לו על כל משא ומתן המתנהל בין הצדדים.
15. בהחלטתי מאותו יום קבעתי כי "ניתנת ארכה לנתבעים לשקול צעדיהם ביחס להמשך ניהול התביעה, נוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עד יום 14.11.2017. עד למועד זה יגישו הנתבעים לתיק בית המשפט, עם העתק לב"כ התובעים, בקשה למתן פסק דין, לתיקון כתב ההגנה או כל בקשה אחרת שימצאו לנכון. מובהר כי לא תינתנה ארכות נוספות." משלא הוגשה כל בקשה או הודעה מטעם הנתבעים, הוריתי בהחלטתי מיום 15.11.2017 על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וקבעתי את התיק לשמיעת ראיות הצדדים וסיכומים בעל פה ביום 23.3.2018.
16. ביום 13.12.2017 הוגשו תצהירי התובעים. הנתבעים לא הגישו תצהירים ואף לא הופיעו לדיון שהתקיים ביום 22.3.2018.
17. משכך, ניתן ביום 22.3.2018 פסק דין המורה על קבלת התביעה כדלקמן:
"בישיבת יום 15/10/17 הוריתי לנתבעים להודיע עד יום 14/11/17, את עמדתם לגבי המשך ניהול התיק, בשים לב לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתובענה שהוגשה על-ידי הנתבעת 1.
הודעה כאמור לא הוגשה.
לפיכך, ביום 15/11/17, נתתי החלטה בדבר הגשת תצהירים וקבעתי את התיק לשמיעת ראיות הצדדים להיום.
ההחלטה נצפתה על-ידי ב"כ הנתבעים. למרות זאת, לא הוגשו תצהירי עדות ראשית על-ידי הנתבעים.
לישיבת היום אף לא הופיעו הנתבעים או בא כוחם.
מעיון בהחלטת בית המשפט העליון מיום 23/8/17, בע"א 8358/17 עולה לכאורה כי אחד מבני הנתבעת 1 רכש את הזכויות בחלקה מהתובעים.
ב"כ התובעים אישר עסקה זו בפניי היום.
בשולי הדברים יוער אף כי בית המשפט העליון ציין בהחלטתו כי סיכויי הערעור אינם גבוהים (סעיף 8 להחלטה).
מכל מקום, משלא הגישו הנתבעים תצהירים ומשלא התייצבו לדיון היום, זכאים התובעים למתן פסק דין המקבל את תביעתם, וכך אני מורה.
אשר על כן, אני מורה לנתבעים לסלק ידם מחלקה 31 בגוש 19382 ומסירת החזקה בה לתובעים, כל זאת כמובן כפוף להסכמים הקיימים, ככל שקיימים, בין הצדדים.
אני מחייבת את הנתבעים בהוצאות התובעים בסך -.1,000 ₪.
כן ישלמו הנתבעים לתובעים שכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.4,800 ₪."
הבקשה
18. ביום 18.7.2019 הגישו הנתבעים בקשה דחופה לביטול פסק הדין ועיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל עד למתן החלטה בבקשה זו. יצוין כי כלל הנתבעים מוגדרים כמבקשים בבקשה והנתבעים מוגדרים כמשיבים לה. יחד עם זאת נכתב בבקשה כי הנתבעים 4, 5 ו-7 בלבד מיוצגים על-ידי עורך הדין שהגיש את הבקשה (להלן: "הבקשה").
19. בבקשה נטען כי כתב התביעה, כמו גם פסק הדין, לא הומצאו לידי הנתבעים, ולמעשה הם לא ידעו כלל כי מתנהלת נגדם תביעה לסילוק ידם מהמקרקעין. עוד נטען כי עורכי הדין שהתיימרו לייצגם (עו"ד סלאם עלי ועו"ד דראושה, להלן: "עורכי הדין") ייצגו את הנתבע 2 בלבד (להלן: "הנתבע") , בעוד שאר הנתבעים לא הסמיכו את עורכי הדין להגיש בשמם כתב הגנה או לייצגם בהליך ואף לא חתמו על ייפוי כוח. הנתבעים הוסיפו כי בעת ניהול הדיון בתביעה ייצגו עורכי הדין את הנתבע בהליכים שהתנהלו בינו לבין הנתבעת 4 (תמ"ש 10689-04-16 ותמ"ש 43259-08-15 בעניין הזכויות בחלקה 1 בגוש 19382), ולפיכך לא היו רשאים לייצג את הנתבעת 4 בהליך זה.
20. הנתבעים הוסיפו וטענו כי הנתבע לא הי ה בקשר עם אחיו או אמו, הנתבעת 1 (אלמאזה) ולא עדכן אותם ביחס להליך זה.
22. לעניין סיכויי הגנתם טענו הנתבעים כי אלה טובים נוכח פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 7.11.2018 בע"א 8358/17 (ערעור שהוגש כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתובענה). לעניין זה הפנו הנתבעים לסעיפים 1 ו-4 לפסק הדין, שם נקבע:
"1. עוד הסתבר מהחורמ שבפנינו וכן מדברי בא-כוח המערערת שעתה התגלעה מחלוקת בין הבן הנ"ל לבין: אמו המערערת, בתה המתגוררת עמה ויתר האחים במשפחת המערערת. בהקשר זה הבהרנו שהיה והסכסוך בין בני המשפחה הנ"ל יגיע לערכאות – זכויות וטענות של כל הצדדים הללו תהיינה שמורות להם, כאמור בפסקה 4 שלהלן.
.....
4. נוכח כל האמור לעיל – הערעור נדחה ללא צו להוצאות בהליך שבפנינו. למערערת ולשאר בני המשפחה עומדים כל זכויותיהם וטענותיהם לגבי הליכים עתידיים, אם יתנהלו ביניהם (ורק ביחסים ביניהם – ממצאי פסק הדין, נשוא הערעור – אל יהיו מחייבים), ואולם ביחס למשיבים, אם מסיבה כלשהי הם יגררו להליכים שכאלה – פסק הדין, נשוא הערעור, יהיה חלוט".
23. עוד ציינו הנתבעים כי בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון הגישה הנתבעת 5 תביעה למתן פסק דין הצהרתי וצו מניעה זמני נגד הנתבע לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. תביעה זו נדונה בתמ"ש 21754-04-19. בתביעתה טענה הנתבעת 5 כי אלמאזה, אמה המנוחה, מכרה לה את הזכויות בבית, וכי היא התגוררה בבית עם אלמאזה.
24. הנתבעים הוסיפו כי זכות הגישה לערכאות תומכת בקבלת בקשתם.
25. הבקשה נתמכה בתצהירו של הנתבע 7, בו נטען כי לנתבעים נודע על פסק הדין רק ביום 15.7.2019, מהנתבעת 5. עוד טען הנתבע 7 כי לא קיבל לידיו את כתב התביעה ולא הסמיך את עורכי הדין לפעול בשמו.
26. בתגובתם מיום 4.8.2019 טענו התובעים כי דין הבקשה להידחות מכל אחד מהטעמים הבאים:
א. לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין;
ב. לא מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד ולפיכך לא ניתן לבטלו, ועל המבקש להשיג על קביעותיו להגיש ערעור;
ג. מערכת היחסים בין הנתבעים לבין עצמם או בינם לבין בא כוחם אינה נוגעת לתו בעים ואינה עילה לביטול פסק דין;
ד. הבקשה לוקה בשיהוי היורד לשורשו של עניין ודי בו להביא לדחיית הבקשה על הסף;
ה. הנטען בבקשה אינו אמת, באשר מתצהיר הנתבעת 5 שהוגש לבית המשפט העליון, בתמיכה לבקשה שהגישה אלמאזה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתובענה, עולה כי היא ידעה על פסק הדין כבר במועד הגשת הערעור לבית המשפט העליון;
ו. ועוד, במסגרת תיק המוצגים שהגישה אלמאזה ביום 7.3.2018 לבית המשפט העליון הוצגו כתב התביעה ו כתב ההגנה שהוגשו בתיק זה (מוצגים 9, 10);
ז. בסיכומים שהגישה אלמאזה ביום 7.3.2018 לבית המשפט העליון בערעור נזכרים ונסקרים ההליכים בתיק זה (סעיפים 1-6);
ח. לנתבעים אין כל הגנה מפני התביעה, באשר לא הצביעו על זכות לשבת במקרקעין, קל וחומר לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעת אלמאזה ולאחר שערעור שהגישה כנגד פסק הדין נדחה;
ט. התובעים הסתמכו על פסק הדין ומכרו את המקרקעין עוד בטרם התקיים הדיון בערעור בבית המשפט העליון.
27. בתשובתם טענו הנתבעים כי בעת מתן פסק הדין נעדרו ה תובעים כל מעמד משפטי ביחס למקרקעין, שכן במועד זה מכרו את המקרקעין לנתבע, ודי בכך להביא לביטול פסק הדין.
28. בהחלטתי מיום 19.8.2019 הוריתי על צירוף עורכי הדין כמשיבים לבקשה נוכח הטענות הקשות שהועלו כנגדם. כן אפשרתי לעורכי הדין להגיש תגובתם ל בקשה ולצרף את ייפוי הכוח עליו חתמו הנתבעים. בתגובתם מיום 2.10.2019 הצטרפו עורכי הדין לטענות התובעים. עוד הבהירו עורכי הדין כי הנתבע הוא אכן שפנה אליהם בבקשה כי ייצגו אותו ואת אמו, הגב' אלמאזה, בתביעה שהוגשה נגדם ונגד ילדי גב ' אלמאזה לפינוי המקרקעין (הם הנתבעים) . הן הנתבע והן גב' אלמאזה חתמו על ייפוי כוח. עו"ד עאיד דראושה הוא שהחתים את הגב' אלמאזה על ייפוי כוח בביתה, מאחר והייתה רתוקה למיטתה. שאר ילדיה של הגב' אלמאזה (הם הנתבעים) פנו אל עו"ד עאיד דראושה במשרדו בכפר עראבה וחתמו אף הם על ייפוי כוח. ייפוי הכוח הופקדו במזכרות בית משפט השלום בנצרת (שם הוגשה התביעה תחילה) עם הגשת כתב ההגנה, אולם עו"ד דראושה לא הצליח לאתרם. עוד ציינו עורכי הדין כי הנתבעים אמנם חתמו על ייפוי כוח אולם סירבו לשלם שכר טרחה או להתחייב לשלמו. עוד נטען כי הנתבעת 5 נכחה עת הקריא עו"ד עאיד דראושה ותרגם לאלמאזה את תצהיר העדות הראשית שלה ו אף סירבה לתת לאמה לחתום על התצהיר אלא לאחר שבדקה אותו עם עורך דין נוסף.
29. התגובה נתמכה בתצהירו של עו"ד עאיד דראושה. כן צורף לתשובה תצהירו של הנתבע לפיו אינו מבקש את ביטול פסק הדין, וכך גם אחיו מועתסם טאהא (הנתבע 6) . כן תמך הנתבע בטענת עו"ד עאיד דראושה כי הנתבעים 4, 5 ו-7 פנו אליו בבקשה כי ייצגם.
דיון והכרעה
30. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מכל אחד מהטעמים שיפורטו להלן.
טעמים פרוצידוראליים
31. במסגרת הבקשה מוגדרים כלל הנתבעים כמבקשים. דא עקא, מהבקשה עולה כי עניינה מחלוקת בין הנתבעים 4, 5 ו-7 לבין הנתבע 2 (ואולי אף שאר הנתבעים) ועורכי הדין . משכך, היה על המבקשים להגדיר בבקשתם את הנתבעים 4, 5 ו-7 בלבד כמבקשים . כן היה על ה נתבעים 4, 5 ו-7 לצרף את שאר הנתבעים כמשיבים לבקשה (ולא כמבקשים). אכן, כעולה מתצהיר הנתבע 2, שצורף לתגובת התובעים, לא זו בלבד שאין הנתבע 2 מבקש לבטל את פסק הדין, הוא מתנגד ל בקשה זו. לדבריו זו גם עמדתו של הנתבע 6. נוכח טענות הנתבעים, אף היה עליהם לצרף את עורכי הדין כמשיבים לבקשה.
32. לבקשה צורפו ייפוי כוח במסגרתם הסמיכו הנתבעים 4, 5 ו-7 את עורך דינם לייצגם בבקשה. דא עקא, הבקשה הוגשה במסגרת הליך בו יוצגו לכאורה כלל הנתבעים על-ידי עורכי הדין (נגדם טוענים הנתבעים בבקשתם). משכך, היה על המבקשים להגיש תחילה בקשה לשחרור מייצוג.
33. ועוד, הבקשה הוגשה כבקשה לביטול פסק דין. דא עקא, מהבקשה עולה כי לטענת הנתבעים 4, 5 ו-7 אף כתב התביעה לא הומצא להם. משכך, הבקשה במהותה הנה לביטול כ לל ההליכים בתיק ולא רק פסק הדין – כפי שהתבקש . ודוק: אף לו יבוטל פסק הדין, הרי בשים לב להצהרת הנתבעים בסעיף 4 לכתב הגנתם (שביטולו לא התבקש במסגרת הבקשה) , לפיו אין הם יושבים במקרקעין או בבית אלא אמם (גב' אלמאזה) בלבד, ממילא אין כל יריבות בין הנתבעים 4, 5 ו-7 לבין התובעים בעניין הסעד הנתבע. משלא התבקש ביטול כתב ההגנה, ממילא אין בביטול פסק הדין בכדי להעלות או להוריד.
34. נוכח טענות הנתבעים 4, 5 ו-7, הצדדים הנכונים לבירורן והסעדים שניתן לבקש היום (נוכח מכר המקרקעין ופסק הדין שניתן בתובענה ובערעור שהוגש כנגדו ), דומה כי ההליך שננקט אינו ההליך הנכון.
היעדר עילה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד
35. יובהר כי איני מקבלת את טענת התובעים כי פסק הדין לא ניתן במעמד צד אחד, שכן הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת כדלקמן:
"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."
36. מכאן כי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי דנה בשני מקרים: האחד, ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד; השני, ההחלטה ניתנה בהיעדר כתבי טענות מטעם הצד שכנגד. בענייננו, ניתן פסק הדין לאחר שהנתבעים לא התייצבו לדיון (ישיבת ההוכחות), בהתאם להוראות תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי. פסק דין שניתן לפי תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי ניתן לביטול ככל ומתקבלת בקשה שהוגשה לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי (ע"א 5333/14 ‏נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' אדמונד לזרוב ואח'‏ (28.3.2016) ; ע"א 146/85‏ ‎ציון גמליאל‎ ‎נ' מנורה, חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מא(3) 746).
37. יחד עם זאת, דין הבקשה להידחות לגופה. במסגרת הבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד על בית המשפט לשקול שני סוגים של שיקולים: הסיבה למחדלו של המבקש וסיכויי ההצלחה של הגנתו. עוד נקבע כי :
"ככלל שאלת סיכויי ההצלחה בהליך נושאת משקל רב יותר מן ההצדק למחדלו של המבקש. ואולם, נפסק בעבר כי במקרים שבהם מחדלו של בעל הדין עולה כדי התעלמות מההליך המשפטי או זלזול בו, לא יבוטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד אף אם הצביע על סיכוי לכאורי לכך שטענותיו היו מתקבלות, לו הוגשו במועד (ראו והשוו: ע"א 625/68 מפעל הבניה של הקיבוץ המאוחד ושות' (עבודות חוץ), שותפות רשומה נ' החברה הדרומית בע"מ, פ"ד כג(2) 721 (1969); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ, פיסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (6.4.2008); רע"א 6905/11 גולדנברג נ' רובנר, פיסקה 16 (31.12.2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, 2009))." ( רעא 4163/13 ‏ ‏ בלאגנאק אינבסטמנטס לימיטד נ' בנקמזרחי טפחות בע"מ (18.6.2013))
38. לעניין סיכויי התביעה טוענים הנתבעים 4, 5 ו-7 כי אלמאזה מכרה את זכויותיה במקרקעין לנתבעת 5. דא עקא, תביעתה של אלמאזה לזכויות במקרקעין נדחתה. כך גם ערעור שהגישה כנגד ממצאי פסק הדין שניתן בתובענה שהגישה . ברי כי אין אדם יכול למכור זכויות שאין לו. משכך, סיכויי ההגנה קלושים עד מאד, באופן שדי בו להביא לסילוק הבקשה. למעלה מן הדרוש אציין כי טענת הנתבעים 4, 5 ו-7 לזכויות הנתבעת 5 במקרקעין אינה מתיישבת עם הנטען בסעיף 4 לכתב ההגנה (שביטולו לא התבקש), לפיו הנתבעים 2-7 אינם מחזיקים במקרקעין או בבית. הטענה אף אינה מתיישבת עם הנטען בתצהיר הנתבעת 5 (תצהיר מיום 16.1.2017) שצורף לתגובת התובעים. במסגרת תצהיר זה שהוגש לבית המשפט העליון בתמיכה לבקשת אלמאזה למתן צו מניעה זמני במהלך הדיון בערעור שהגישה כנגד פסק הדין שניתן בתובענה לא נטען דבר בכל הנוגע לעסקת המכר הנטענת אלא כי אלמאזה היא בעלת הזכויות במקרקעין ובבית, בעוד הנתבעת 5 מתגוררת עמה ומטפלת בה.
הצורך בהגשת בקשה ל הארכת מועד הקבוע בחיקוק
39. זאת ועוד, הבקשה הוגשה כ-16 חודשים לאחר מתן פסק הדין. המועד הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי (שלושים יום מיום מתן ההחלטה או המצאתה למבקש ) הנו מועד הקבוע בחיקוק, ולפיכך בהתאם להוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי יש צורך בטעמים מיוחדים שיירשמו על מנת להאריכו (רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נגד שמואל לוינסון דינים עליון נ"ח ע' 990 כבוד השופטת א' פרוקצ'יה (27/2/2001)).
40. לעניין מהותם של טעמים אלה נקבע כי:
"כך נקבע בפסיקה לגבי טיבם של אותם טעמים מיוחדים:
'טעמים מיוחדים כאמור יבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו' (ההדגשה אינה במקור – מ"נ) (בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.2006). ראו גם: בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית 20.3.2012)).
הנה כי כן, הבקשה להארכת מועד אינה מנותקת מן ההליך לגביו היא מתבקשת. לשם הכרעה בה יש 'לפזול' אל עבר ההליך העיקרי ולבחון את סיכוייו הלכאוריים. שאלת סיכויי ההליך העיקרי משפיעה, בין יתר השיקולים, על ההכרעה בבקשה להארכת מועד. התעלמות משאלת סיכויי ההליך שלשם נקיטה בו מבוקשת הארכה, עלולה להביא, במקרים מסוימים, לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש. "
(רעא 7092/11 ‏ איוב מ.ט.ח בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ (16.8.2012); בשא 3497/06 ‏ יחזקאל אלישיב נ' בארות יצחק (9.10.2007))
41. בענייננו, למרות שהבקשה הוגשה 16 חודשים לאחר מתן ההחלטה לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד . די בכך להביא לסילוק הבקשה על הסף.
42. ויובהר, לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעים 4, 5 ו-7 כי לא ידעו על כתב התביעה או פסק הדין עד לאחרונה. דא עקא, בנסיבות אלה היה על הנתבעים 4, 5 ו-7 להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול החלטה כשעילת הבקשה אי המצאת פסק הדין – זאת לא עשו. יתר על כן, אף לא אחד מהנתבעים 4, 5 ו-7 אינו מבהיר מתי ובאילו נסיבות נודע לו על פסק הדין. נטל הראיה בכל הנוגע לטענה זו מוטל על הנתבעים ( ת"א (י-ם) 4290-02‏ ‏ מקופאל בע"מנ' תעשיות אחים רזקאללה בע"מ (10.11.2011)) , ובטענות כלליות וסתמיות לא סגי. די בכך להביא לסילוק הבקשה על הסף בשל אי הגשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד.
43. למעלה מן הדרוש אציין כי לטענת ה נתבעים 4 ו-7 נודע להם על פסק הדין לאחר הדיון שהתקיים ביום 3.7.2019 בתמ"ש 21754-04-19, בעוד לנתבעת 5 נודע על פסק הדין כשהגיש הנתבע תגובתו לצו מניעה שהגישה נגדו במסגרת תמ"ש 21754-04-19. ואולם, הנתבעים ל א ציינו מתי הוגשה תגובת הנתבע לבקשה למתן צו מניעה שהגישה הנתבעת 5 ואף לא צרפו תגובה זו. די בכך להביא לדחיית טענתם, באשר נטל הראיה בכל הנוגע למועד בו נודע להם על ההחלטה מוטל עליהם. זאת ועוד, אי המצאת מסמכים רלבנטיים מקימה חזקה כי יש במסמכים אלה כדי לפגוע בטענתם. הבקשה למתן צו מניעה צורפה וממנה עולה כי הוגשה ביום 15.4.2019. בנסיבות אלה ובהיעדר ראיות לסתור, לא הוכיחו הנתבעים טענתם כי נודע להם על פסק הדין לפני 18.6.2019 (שלושים יום עובר למועד הגשת הבקשה, 18.7.2019).
44. אף איני מקבלת את טענת הנתבעת 5 כי נודע לה על פסק הדין רק ביום 15.7.2019. ב"כ הנתבעת 5 התייחס לפסק הדין במהלך ישיבת יום 3.7.2019 בתמ"ש 21754-04-19 (ע' 2, ש' 20-22). בנסיבות אלה לא ברור, והנתבעת 5 לא הבהירה, כיצד נודע לה על פסק הדין רק ביום 15.7.2019. ועוד, לתיק המוצגים שהוגש מטעם אלמאזה לבית המשפט העליון (הליך בו יוצגה אלמאזה על-ידי ב"כ הנתבעים 4, 5 ו-7), צורפו כתב התביעה וכתב ההגנה שהוגשו בהליך זה (מוצגים 9-10 לתיק המוצגים, צורף לתגובת התובעים לבקשה) . אף בסיכומים שהגישה אלמאזה לבית המשפט העליון (סעיפים 1-6) מתוארות טענות הצדדים בכתב התביעה וכתב ההגנה שהוגשו בהליך זה. הנתבעים 4, 5 ו-7 לא הבהירו כיצד היו כתב התביעה וכתב ההגנה ברשותה של אלמאזה לפני חודשים רבים אך לא היו בידיעתם, כנטען.
45. למעלה מן הדרוש אציין כי הנתבעים 4, 5 ו-7 לא הצביעו על טעמים מיוחדים כנדרש. ואנמק.
טענות הנתבעים כנגד עורכי דינם אין עולות כדי טעמים מיוחדים לביטול פסק הדין
46. טוענים הנתבעים כי לא ייפו את כוחם של עורכי הדין לייצגם בהליך זה. ראשית, טענה זו אינה מתיישבת עם חזקת תקינות הפעולה המינהלית, לפיה חזקה כי הוצג ייפוי כוח עם הגשת כתב ההגנה למזכירות בית משפט השלום בנצרת . לזאת יוסף כי עם תחילתו של ההליך יש להניח כי התובעים המציאו את כתב התביעה לכלל הנתבעים, באשר לא ידעו במועד זה מי ייצגם. בנסיבות אלה הטענה כי לא ידעו על ההליך במשך 5 שנים אינה סבירה. שנית, אין הכרח בקיומו של ייפוי כוח על מנת ליצור יחסי שליחות בין עורך דין ללקוחו (ע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק נ' תרז קדם, פ"ד ל"ח (4) 309, 315 ). שלישית, ככלל, תקלות במישור היחסים שבין עורך דין ללקוחו אינן מהוות עילה להארכת מועד (רעא 3400/07 אהרון סלומון נ' דוד רביעי (4.7.2007); רעא 7092/11 ‏איוב מ.ט.ח בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ (16.8.2012) ). תקלות במישור היחסים שבין עורך דין ללקוחו אף אינן מהוות עילה ביטול פסק דין. לעניין זה ראו פסק הדין בתא (י-ם) 4290-02‏ ‏ מקופאל בע"מנ' תעשיות אחים רזקאללה בע"מ (10.11.2011):
"... הוא הדין לעניין מחדל הנגרם כתוצאה מהתרשלות, או ניהול בלתי ראוי של התביעה בידי בא כוחו של בעל דין. בית המשפט העליון התייחס בעבר לשאלת האיזון בין הצורך בתיקון עוול שנגרם כתוצאה משגיאה פרוצדוראלית של בעל דין, לבין הצורך בשמירת זכויותיו של המתדיין שכנגד ובמניעת עוול כלפיו, שכן 'אין מתקנים עוול בעוול' (ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738 (1992). באותו עניין התייחס בית המשפט גם לטענת המערערים כי העוול שנגרם להם, נגרם בעטיו של ניהול לא תקין של התביעה על ידי בא כוחם. בהקשר זה נאמר: 'ככל שניתן להבין, מאשימים המערערים את בא-כוחם הראשון בניהול בלתי ראוי של תביעתם; אך אם כך - וכמובן לא נביע דעתנו על גירסתם זו - עליהם להפנות טיעוניהם לעברו: מידו יבקשו תיקון העוול, מידו ולא מידי הנתבעת' (שם, וראה גם בש"א 1195/06 אבו חמוד נ' סלותי, ניתן ביום 23.2.06). עוד נפסק: 'רשלנות של עורך דין אינה טעם מיוחד להארכת מועד ... נכון הוא שבא כוחם של המבקשים הוא שהתרשל, אולם, כפי שציין בצדק בא כוח המשיב, על הצד שבחר בבא כוח שהתרשל לשאת בתוצאות' (בש"א 1167/99 חדד נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתנה ביום 13.5.99). אם כן, המסגרת המתאימה לתיקון העוול, אם נעשה, כתוצאה מהתנהלות לקויה של עורך דין היא במסגרת יחסי עורך דין-לקוח ולא באמצעות הגמשת כללי פרוצדורה, ופגיעה בוודאות ההליך ובסופיותו."
47. כן ראו לעניין זה החלטת בית המשפט העליון בבשא 7364/05 אהרון כהן נ' מאיר דגן (25.8.2005):
"אכן, כאשר מדובר ב'תקלה משרדית בדל"ת אמותיו של בעל הדין או של בא כוחו' (ב"ש 95/86 גב-אי נ' גב-אי, פ"ד מ (1) 411, בעמ' 413), או ב'טעמים הקשורים ביחסי עורך דין ולקוחו, לרבות העברת הטיפול מעורך דין אחד למשנהו' (בש"א 2212/94 ישעיהו נ' בובליל (לא פורסם)) – אין הדבר מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. זאת, כיוון ש 'תקלות ביחסים בין עורך דין ולקוחו אינם מעניינו של בית המשפט' (ב"ש 600/86 שינפלד נ' כורים בע"מ (לא פורסם)). מכאן, שאף הסבר זה איננו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. "
48. בנסיבות העניין, טענותיהם של הנתבעים 4, 5 ו-7 כנגד עורכי הדין אינן עולות כדי טעם מיוחד המצדיק ביטולו של פסק הדין שניתן לפני 16 חודשים והתובעים פעלו על פיו. משכך, דין הבקשה להידחות. ודוק: אין בדחיית הבקשה בכדי להביע עמדה בעניין טענות הנתבעים 4, 5 ו-7 כנגד עורכי הדין ו/או טענותיהם ההדדיות של הנתבעים, בינם לבין עצמם, עניינים שלא נדונו במסגרת הליך זה.
היעדר טעמים מיוחדים אחרים להארכת מועד
49. אף בחינת שאר השיקולים שנימנו בפסיקה כטעמים מיוחדים להארכת מועד הקבוע בחיקוק אינה מצדיקה את קבלת בקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק (שבענייננו לא הוגשה). משך הזמן שחלף ממועד מתן ההחלטה הנו 16 חודשים. התובעים הסתמכו על פסק הדין ומכרו אותו לנתבע עוד לפני שניתן הצו הארעי ביום 18.1.2018 (סעיף 5 להחלטת בית המשפט העליון בע"א 8358/17). בהתאם לתצהירו של מר אבראה ים גסוב מכר את זכויותיו לנתבע ביום 5.11.2017 ושאר התובעים מכרו את זכויותיהם לנתבע ביום 8.1.2018 0סעיף 3 לתצהירו מיום 18.2.2018).
50. משכך, לא מבססת הבקשה טעמים מיוחדים להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין.
זכות הגישה לערכאות
51. לבסוף, טוענים הנתבעים כי זכות הגישה לערכאות, שהוכרה כזכות חוקתית, תומכת בקבלת בקשתם. אין ביכולתי לקבל טענה זו. כנגד זכות הגישה לערכאות עומד האינטרס בדבר סופיות הדיון. ויובהר, לא מדובר באינטרס של התובעים בלבד, אלא באינטרס מערכתי וציבורי. לעניין זה ראו דברי בית המשפט בת"א (י-ם) 4290-02‏ ‏ מקופאל בע"מנ' תעשיות אחים רזקאללה בע"מ (10.11.2011):
"ביטול פסק דין, שנים לאחר שניתן, פוגם בכלל סופיות הדיון. ביסוד עיקרון זה עומד הצורך לשים קץ להתדיינות בין הצדדים, באופן שיאפשר לצד שכנגד לכלכל את צעדיו ללא חשש כי יוטרד פעם נוספת באותו עניין בו הוכרע הדין. עקרון סופיות הדיון מקדם לא רק את האינטרס של בעל הדין שכנגד, אלא גם אינטרסים כלל מערכתיים, של הבטחת יעילותה של מערכת המשפט, אינטרסים של בעלי דין אחרים הנזקקים למערכת המשפט וממתינים לבירור עניינם, ואינטרסים חברתיים של וודאות ויציבות פסקי דין, ושל אמון הציבור בבית המשפט (ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, ניתן ביום 25.2.10)."
52. כן ראו לעניין זה החלטת בית המשפט העליון ב רע"א 4538/11 ‏ מיטל צמח נ' דוד גבאי (3.1.2013):
"לצד זכות הגישה לערכאות, לה טוענת המבקשת, יש לתת משקל גם לאינטרס של המשיב בדבר סופיות הדיון (השוו: ע"א 1560/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח ג'בור מיכאיל עסאף ז"ל, בפסקה 3 (20.1.2010); רע"א 8810/11 מקופאל בע"מ נ' אחים רזקאללה בע"מ, בפסקה 6 (7.2.2012)), וכן לחשיבות שנודעה למועדים סטטוטוריים (ראו: רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה(4) 198, 201 (2001))."
53. כן ראו דברי בית המשפט העליון בבש"א 5012/01 אורי יעקובוביץ נ' בועז לרנר ואח', תק-על 2001 (2), 176:
"אין מקום ליצור כלאיים דיוני הפוגע בסופיות ההחלטות של בית המשפט, ואשר עלול לגרור את ההליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה.
'תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד' ( כבוד המשנה לנשיא , כבוד השופט שלמה לוין ברע"א 83/01, וייס נ' מרדכי פדי נה 3 730, בע' 732 ."
סופו של דבר
54. אשר על כן, הבקשה נדחית.
אין בהחלטה זו בכדי לחוות דעתה בכל הנוגע לטענות הנתבעים 4, 5 ו-7 כנגד עורכי דין ו/או טענותיהם ההדדיות של הנתבעים בינם לבין עצמם.
55. הנתבעים 4, 5 ו-7 יישאו בשכר טרחת עו"ד התובעים בסכום כולל של 5,000 ₪. כן יישאו הנתבעים 4, 5 ו-7 בהוצאות עורכי הדין עו"ד סלאם עלי ועו"ד עאיד דראושה בסכום כולל של 3,000 ₪ (1,500 ₪ לכל אחד מהם). הסכומים ישולמו תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום, ו' תשרי תש"פ, 05 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.