הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 50332-07-20

בפני
כבוד ה שופטת הדס שכטר ישראלי

התובעים

  1. עלי אבו סאלח (המנוח)
  2. נאפד' אבו סאלח
  3. ויליאם אבו סאלח

נגד

הנתבעים

  1. מוחמד אבו סאלח
  2. ג'האד אבו סאלח
  3. וליד אבו סאלח

החלטה

עסקינן בתביעה לפינוי וסילוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים, אשר הועמדה על סך של 336,000 ₪ ובסיסה נכס מקרקעין בשטח של 750 מ"ר המצוי בכפר נחף, והידוע גם כגוש 19127, חלקה 27 (להלן: " המקרקעין").

התובעים 2-3 הם יורשיו על פי דין של התובע 1 (להלן: "המנוח") ואשר על פי הנטען בכתב התביעה, זכאים להירשם כבעלי הזכויות במקרקעין מכוח הסכם חלוקת עזבון .

(צו הירושה והסכם חלוקת עיזבון, בשפה הערבית בלבד, צורפו כנספחים א ו- ב לכתב התביעה. לא צורף תרגום).

הנתבע 1 הוא אחיו של המנוח, והנתבעים 2-3 הם בניו של הנתבע 1.

בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים כדלהלן:

ת"א (מחוזי חיפה) 70634-09-16 –

תביעה אשר הוגשה על ידי הנתבע 1 כנגד התובע 1 וכנגד עזבון המנוחה מטר אמון, במסגרתה נתבקש סעד הצהרתי לפיו לנתבע 1 ולילדיו זכות שימוש וחזקה בלעדיים במקרקעין (מחצית הקרקע שרכשו הצדדים יחד).

פסק הדין ניתן בתאריך 23/05/17 ונקבע בזו הלשון:

"על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את גירסתו העובדתית של התובע בכתב התביעה, ואת טענתו שהיה שותף לרכישת המקרקעין ושילם את מחצית תמורתה. בהתאם, אני דוחה את התביעה להצהיר שהחלוקה שנערכה על ידי נכבדי הכפר מחייבת את הצדדים, ואת התביעה להורות לרשם המקרקעין לרשום על שמו של התובע מחצית מזכויותיו של הנתבע במקרקעין. לגבי הבקשה להצהיר שלתובע וילדיו זכות שימוש וחזקה בלעדיים בשטח של 375 מ"ר במקרקעין על יסוד תשריט החלוקה, הרי מכיוון שלא הוכח תשריט חלוקה ואין לנתבע זכות במטרים מסוימים בחלקה, כל שניתן להצהיר, וכך אני מצהיר, הוא שלתובע (הנתבע 1 בתיק שלפניי - הוספה שלי) זכות שימוש וחזקה בלעדיים בבית שבנה על החלקה ."

(ההדגשות אינן במקור).

(להלן: "ההליך הראשון").

ת"א (קריות) 63067-06-17 –

התביעה הוגשה על ידי הנתבעים כנגד התובעים, במסגרתה נתבקש צו מניעה קבוע האוסר על התובעים למנוע מהנתבעים לתפוס חזקה ייחודית בבית הבנוי על המקרקעין, נוכח היות הנתבעים בעלי זכות שימוש וחזקה כפי שנקבע בפסק הדין בהליך הראשון.

התובעים הגישו בקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין אשר נדחתה על ידי כב' השופט ארדמן, ב החלטה מתאריך 13/01/19, ונקבע כי עיון בפסק הדין בהליך הראשון מלמד כי זה לא הגדיר את זכות השימוש הקיימת לנתבעים (אשר היו התובעים בהליך שם).

(יצוין, כי כך נטען בכתב התביעה, שכן ההחלטה הנ"ל לא הוגשה).

בתאריך 18/03/19 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים, והתביעה שם נמחקה ללא צו להוצאות.

(ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים פורטו בפרוטוקול כדלקמן:

" ב"כ הצדדים:
לאחר ששמענו את הערות ביהמ"ש ומאחר ואנו סבורים כי ביהמ"ש המחוזי לא הגדיר מהי זכות החזקה הבלעדית בבית בפסק דינו, אנו נפנה בהסכמה לביהמ"ש המחוזי על מנת שיתן פסק דין משלים בנושא החזקה ולצורך כך נבקש מביהמ"ש המחוזי אף במידת הצורך להביא ראיות משלימות בעניין זה, על פי שיקול דעתו של ביהמ"ש המחוזי. ככל וביהמ"ש המחוזי יסרב לדון בבקשתנו למתן פסק דין משלים, אנו מסכימים כי יוגש ערעור מאוחד על ידי שני הצדדים לביהמ"ש העליון בשאלה זו בלבד. מובהר כי הצדדים מסכימים שפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מיום 23.5.17 מהווה מעשה בית דין חלוט על כל קביעותיו והצדדים לא יתקפו את קביעותיו בבקשתם לפסק דין משלים או בערעור לביהמ"ש העליון.
עוד מוסכם כי ככל והבקשה לביהמ"ש המחוזי לא תצלח כמו גם הערעור לביהמ"ש העליון, שמורה תהא בידי הצדדים האפשרות להגיש תובענה חדשה לבימ"ש זה על מנת שיקבע את שאלת זכות החזקה בבית שנקבעה על ידי ביהמ"ש המחוזי.
בכפוף לכל האמור לעיל מסכימים הצדדים כי בשלב זה התובענה בתיק זה תימחק ללא צו להוצאות. עוד מסכימים הצדדים כי במשך 60 יום מהיום וככל ותוגש בקשה לביהמ"ש המחוזי או ערעור לביהמ"ש העליון בכל התקופה בה יתנהל הדיון בביהמ"ש המחוזי ועד לסיום הדיון בביהמ"ש העליון או לחילופין עד שתחלוף התקופה להגשת ערעור שכזה לביהמ"ש העליון ועוד 30 יום יעמוד צו המניעה הזמני שניתן בתיק זה בתוקפו. "

(להלן: "ההליך בקריות").

בקשה להבהרת נקודה אחת בפסק הדין, הוגשה על ידי הנתבע 1 לבית המשפט המחוזי, לתיק בהליך הראשון, במסגרתה נתבקש לתחום, כך לשון הבקשה, את היקף השימוש והחזקה בבית שנבנה על המקרקעין.

בתאריך 16/05/19 ניתנה החלטה על ידי כב' השופט רניאל, במסגרתה הבקשה נדחתה ונקבע כדלהלן:

" ... דין הבקשה להידחות. בית משפט זה סיים את תפקידו במתן פסק דין ביום 23.5.17. אין מדובר בבקשה להבהרה נקודה אחת בפסק הדין, אלא בבקשה לקבוע לתובע ולאנשים נוספים זכויות (ובין היתר זכות לבנות בנייה נוספת, לגדר את הבית, להשתמש באופן בלעדי בסביבת הבית והחלקה, ולבצע דיספוזיציה [כנראה העברת בעלות] בבית הבנוי על החלקה, שלפי פסק הדין נתונה בו זכות שימוש וחזקה בלעדיים בלבד) על פי ראיות וטענות. זו למעשה בקשה לנהל במסגרת תיק שניתן בו פסק דין, תביעה נוספת בבית משפט זה, שאיל ו היתה מוגשת כתביעה נפרדת, לא היה לבית משפט זה סמכות לדון בה, שכן היא תביעה לשימוש או חזקה במקרקעין, שעל פי סעיף 51 לחוק בתי המשפט, הסמכות לדון בה נתונה לבית משפט השלום. ... "

(להלן: "החלטת המחוזי בבקשה למתן פסק דין משלים ").

ע"א (מחוזי חיפה) 20775-05-19 – ערעור על פסק הדין שניתן בהליך בקריות.
הערעור הוגש על ידי התובעים כנגד הנתבעים, במסגרתו נטען כי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ואשר קיבלו תוקף של פסק דין בהליך בקריות , פותחות לדיון , הלכה למעשה, את פסק הדין הסופי והחלוט אשר ניתן בהליך הראשון.

בדיון שנערך בתאריך 22/10/19 הערעור נמחק, בהסכמת המערערים ( התובעים) נוכח ההחלטה אשר דחתה את הבקשה למתן פסק דין משלים כמצוין בסעיף 2 לעיל.

על פי הנטען כתב התביעה, התובעים התיר ו לנתבע 1 לבנות את ביתו על המקרקעין וכי הבית נבנה בהיתר שניתן בתאריך 31/01/73 על ידי הוועדה המקומית לבנייה ולתכנון ערים הגליל המערבי.

עוד מאשרים התובעים כי פסק הדין בהליך הראשון קבע כי לנתבע 1 זכות שימוש וחזקה בלעדיים בבית שנבנה על המקרקעין.

עם זאת, לשיטת התובעים, עסקינן בזכות בר רשות, שהינה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה או להורשה.

מכאן, טענת התובעים, לפיה הנתבע 1 לא היה רשאי להעביר לבנו הנתבע 3 את זכותו כבר רשות בבית שבנה.

עוד נטען כי זכות בר רשות כפי שנקבעה בפסק הדין בהליך הראשון הייתה רשות שהוגדרה לאמות ביתו של הנתבע 1, ועל כן הנתבעים לא היו רשאים לבצע תוספות בנייה ללא היתר.

על כן עותרים התובעים לפינוי וסילוק יד מהמקרקעין וכן עותרים לתשלום דמי שימוש ראויים כדלקמן:

בגין השימוש שעושה הנתבע 3 בדירה שבקומה הראשונה, שאין הוא בר רשות בה;

בגין השימוש שעושה הנתבע 2 בקומה השנייה שנבנתה ללא היתר.

בכתב ההגנה טוענים הנתבעים להעדר סמכות עניינית, וזאת מהטעם שבהליך הנוסף שנדון בת"א 2955/06, ניתן תוקף של פסק דין לתשריט חלוקה שהנתבעים, כך לטענתם, לא היו צד לו.

אציין כי לא ידועים לי פרטי ההליך וכל שצורף בזיקה לו הוא פסק הדין שניתן בו, ומכאן שלא יכולתי לעמוד באופן וודאי על זהות בעלי הדין שלקחו בו חלק.

עוד טוענים הנתבעים לקיומו של מעשה בית דין/השתק פלוגתא, שכן לשיטתם, התובעים למעשה מערערים בתביעה זו על פסק הדין שניתן בהליך הראשון בבית המשפט המחוזי.

הנתבעים, הטוענים כי הם בעלי שימוש וחזקה בלעדיים בבית שבנוי על המקרקעין, דוחים את טענת התובעים בדבר היותם ברי רשות.

לטענת הנתבעים, זכות השימוש והחזקה היא בהתאם למצב שהיה בשנת 1973 וקיים עד היום.

יצוין כי בתאריך 03/01/21 הוגש לתיק כתב תביעה שכנגד במסגרתו עתרו הנתבעים/התובעים שכנגד למתן צו מניעה קבוע האוסר על התובעים/הנתבעים שכנגד או על מי מטעמם למנוע מהנתבעים/התובעים שכנגד לתפוס חזקה ייחודית בבית הבנוי על המקרקעין.

עוד במסגרת ההליך שלפניי, הוגשה מטעם הנתבעים בקשה לאיחוד תיק זה עם ההליך בקריות (סרוקה במסגרת בקשה מס' 3).

בקשה זו נדחתה על ידי הנשיא, כב' השופט סלאמה בהחלטתו מתאריך 30/12/20 ונקבע כי ההליך בקריות הוא תיק סגור וכי כל עוד לא ניתנה החלטה המורה על החייאתו, אין מקום לאיחוד המבוקש.

הנתבעים הגישו אפוא, בקשה להחייאת ההליכים לתיק ההליך בקריות וזו ונדחתה (החלטה מתאריך 30/12/20) תוך שבית המשפט הפנה לכך שהתביעה בהליך בקריות נמחקה בהסכמת הצדדים, אשר שמרו לעצמם את הזכות להגיש תביעה חדשה .

בקשה נוספת שהוגשה והובאה בפני הנשיא כב' השופט סלאמה, היא בקשת הנתבעים לצירוף תיק הקריות כראייה בהליך זה שלפניי, והמשך הדיונים מהמקום בו נעצר אותו הליך.

בקשה זו נדחתה על ידי כב' הנשיא ונקבע כי שעה שנדחתה הבקשה להחייאת ההליך בקריות על ידי המותב שדן בה, כב' השופט ארדמן, אין נשיא בית המשפט מתערב בהחלטות הניתנות על ידו, או יושב כערכאת ערעור על החלטותיו.

כב' הנשיא קבע בהחלטתו מתאריך 03/01/21 כי הבקשה לצירוף תיק הקריות כראיה, תונח בפניי.

כעת עומדת לפניי בקשת הנתבעים מתאריך 05/01/21 לצירוף ההליך בקריות כראייה בהליך זה.

במסגרת הבקשה נתבקש, בנוסף, להורות על המשך ניהול הליך זה מהמקום אליו הגיע ההליך בקריות.

הצירוף מבוקש מהטעם שלשיטת הנתבעים מדובר באותם בעלי דין, באותן עובדות ו באותם סעדים, גם בתביעה העיקרית וגם בתביעה שכנגד, ו כי הליכי הביניים הושלמו בהליך הקריות ואין צורך בנקיטתם מחדש.

התובעים הפנו להחלטת כב' השופט ארדמן שניתנה במסגרת ההליך בקריות, בזיקה לבקשה להחייאת ההליך (החלטה מתאריך 30/12/20), והביעו התנגדותם לבקשה בטוענם כי בהליך בקריות לא התקיים שלב הראיות ואף שלב הגשת התצהירים לא הושלם.

מתשובת הנתבעים מ תאריך 24/01/21 עולה, על פניו, כי הנתבעים חזרו בהם מהבקשה להורות על המשך ניהול הליך זה מהמקום אליו הגיע ההליך בקריות, וזאת הגם שציינו כי לא ברור להם אינטרס התובעים המתנגדים לבקשה בהיותם מי שאמורים לחפוץ בקידום ההליך.

על כן, אינני נדרשת לחלק זה של הבקשה.

החלק של הבקשה ב ו יש להכריע הוא באשר לבקשת הנתבעים לצירוף תיק ההליך בקריות כראיה בתיק דנן.

בחנתי בקשה זו לגופה, ומצאתי כי דינה להידחות.

ההליך בקריות הסתיים בעודו בשלביו המקדמיים.

בהליך בקריות הוגשו אומנם תצהירי הנתבעים, אך לא תצהירי התובעים ומשכך טרם התקיימה גם ישיבת הוכחות.

לא התרשמתי כי תהיה מניעה כלשהי להגיש בשנית במסגרת הליך זה את התצהירים שכבר הוגשו, ואינני סבורה כי הגשתם תכביד על הנתבעים, בוודאי שלא במידה רבה.

גם באשר להליכים המקדמיים שהתנהלו במסגרת ההליך בקריות, סבורה אני כי נכון יהיה לנהלם גם בהליך שלפניי, בצורה מסודרת ועל פי התקנות וזאת על מנת שניתן יהא לעמוד על טיבה של המחלוקת ועל טיבן של הראיות שיש בידי כל צד.

במובן זה, יכול שמלאכתם של הצדדים תהיה קלה יותר מברגיל שכן פעלו הם במסגרת ההליך בקריות לאיתור מסמכים וגילויים.

בתוצאה זו אין כדי לפגוע באינטרסים של מי מהצדדים ואף לא לגרוע בזכות מזכויותיהם.
נוכח האמור להלן הוראותיי באשר להמשך ניהול ההליך:

עד לתאריך 07/03/20 יפעלו הצדדים כדלהלן:

על התובעים להגיש תרגומים ערוכים כדין של נספחים א' ו- ב' לכתב התביעה (הסכם חלוקת עיזבון וצו הירושה).

ככל שהוגשו בהליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים תמונות של המקרקעין, יש להגישן לתיק, בעותק צבעוני תוך ציון תאריך הצילום וכן תאריך הגשתן לתיק בית המשפט.

עוד יצרף כל צד שתי תמונות עדכניות של המצב בשטח, תוך ציון תאריך הצילום.

יוגש כתב הגנה לתביעה שכנגד על פי הוראות הדין.

אחר זאת תינתנה הוראות נוספות, לרבות בהתייחס לקיום הליכים מקדמיים בין הצדדים.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשפ"א, 08 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.