בית משפט השלום בחיפה ת"א 43704-10-13

בפני כב' השופט אחסאן כנעאן

המבקשים
אלכסנדר פליקשטיין

ע"י עוה"ד הלן דורפמן

נגד

המשיבה
מלונות פתאל בע"מ

ע"י עוה"ד אהוד כצנלסון

החלטה

בקשה לסילוק תביעה שכנגד על הסף בטענה לחוסר סמכות עניינית.

רקע וטענות הצדדים

1. המבקש ה וא בעל זכות בדירת נופש בפרויקט הידוע כ - "מגדלי חוף הכרמל" (להלן: "הפרויקט").

חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ (להלן: "נופש ותיירות") היא חברה אשר הקימה, בנתה את הפרויקט ומכרה את דירות הנופש הכלולים בו. המשיבה, מלונות פתאל בע"מ (להלן: "פתאל") הינה מי שרכשה מנופש ותיירות את זכות השכירות בבניין פנינה בפרויקט ומנהלת בו בית מלון בשם "לאונרדו" ומנהלת בנוסף את מאגר הדירות המלונאי של הבניין ומעניקה במקביל שירותי אחזקה וניהול לכלל הדירות בבניין.

אין חולק בין הצדדים כי בהתאם למצב המשפטי ולהלכה הפסוקה, כפי שנעמוד עליה בהמשך, חלה חובה על המבקש להעמיד את דירות הנופש שבבעלותו להשכרה (לתקופות קצרות) למרב ית תקופות השנה. הצדדים חלוקים, מאידך, האם חלה חובה על המבקשים להציע את דירותיהם להשכרה אך ורק באמצעות המאגר המלונאי המנוהל על ידי פתאל או בכל דרך אחרת הנראית להם. לכן הוגשה על ידי המבקש ובעלי דירות אחרות תביעה בה התבקש בית המשפט בין היתר להצהיר כי אין חובה עליו להשכיר את דירת הנופש באמצעות המאגר המלונאי שמנוהל על ידי פתאל.

2. פתאל הגישה תביעה שכנגד בעילה נזיקית, צו עשה למתן חשבונות וסעדים כספיים בשל הפרת סימני מסחר, ביצוע עוולות בניגוד לחוק עוולות מסחריות, פגיעה בקניינה של פתאל הן הרוחני והן הפיסי ועשיית עושר ולא במשפט. על כ ל אלה תבעה סך של 500,000 ₪ . בנוסף ע תרה כי בית משפט ייתן צווי מניעה להימנע משימוש בסימ ני המסחר שבבעלותה . נטען עוד שהמבקש משכיר את דירות הנופש שבבעלותו באופן עצמאי תוך שימוש בסימן המסחרי של פתאל המכונה "ליאונארדו".

מכאן בקשת המבקש לסילוק התביעה על הסף בטענה כי תביעה כספית לקניין רוחני הכורכה בתביעה לצו מניעה מסורה לסמכותו הבלעדית של בית משפט המחוזי גם אם סכום התביעה נופל מסמכות בית משפט המחוזי. בעניין זה מסתמכים המבקשים על הוראות סעיף 40 (10) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], תשמ"ד – 1984.

המשיבה טוענת כי התביעה שכנגד נובעת מאותן נסיבות של התביעה העיקרית ולכן גם אם הסמכות מסורה באותו עניין לבית משפט המחוזי עדיין בית משפט השלום מוסמך לדון בה מכוח הוראות סעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט. עוד נטען כי גם אם יקבע שהתביעה שכנגד אינה נובעת מאות נסיבות הרי לא כל התביעה הינה בעילה של הפרת קניין רוחני כמשמעות מושג זה בחוק בתי המשפט אלא חלק ממנה מסתמך על עילה של עשיית עושר ולא במשפט שה יא בסמכות בית משפט השלום.

דיון והכרעה

3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי .

הפסיקה קבעה כי על מנת לקבוע ששתי תובענות "נושאן אחד" או "נובעות מאותן נסיבות" יש לבחון האם התובענות מעוררות אותן שאלות משפטיות או לחילופין האם הן נסמכות על תשתית עובדתית זהה או מעוררות אותן שאלות שבעובדה. נפסק עוד שאין די בדמיון גרידא והתביעות צריכות להיות קשורות זו בטבורה של זו על מנת ששיקולי היעילות בבסיס סעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט יגבר על כללי הסמכות הרגילים (ראו: רע"א 8996/08 ‏ ‏ עיזבון המנוח פריד דאוד סלימאן נאסר ז"ל נ' הקרן הקיימת לישראל [פורסם בנבו]).

בבואי ליישם את הכללים שנקבעו בפסיקה אני קובע כי אין שאלה משפטית או עובדתית זהה אשר מובילות למסקנה ששתי התביעות קשורות בטבורן אחת לשניה . בענייננו התביעה העיקרית מעוררת את השאלה האם הדין או ההסכמים מחייבים השכרת דירותיהם של המבקשים באמצעות המאגר המלונאי של פתאל או שמא רשאים המבקשים לעשות כן בצורה עצמאית. שאלה נוספת האם האיסור הכלול הסכמים בין המבקשים לפתאל להשכיר את הדירות שלא באמצעות המאגר המלונאי הוא כדין. המשיבה טוענת בכתב הגנתה כי ההסכמים והדין אוסרים על המבקשים להשכיר את הדירות באופן עצמאי ועליהם לעשות כן רק באמצעות המאגר המלונאי, כאשר המבקשים מפרים את ההסכם בפועלם בצורה עצמאית. כטענה נוספת שאינה טענה המובאת לצורך פרשנות ההסכם טוענת המשיבה בכתב ההגנה כי ההפרה נעשית על ידי המבקשים תוך הפרת סימן מסחרי והתעשרות שלא כדין על חשבונה. אולם כאמור אין קשר בין טענת המשיבה לפרשנות ההסכם ומצב המשפטי והחוזי השורר בין הצדדים לטענות נוספות על הפרת ההסכם והנזקים הנלווים לכך. הטענה כי ההסכם הופר אינו פלוגתה הדרושה לצורך הכרעה בתביעה העיקרית. לכן לא ניתן לומר כי שתי התובענות קשורות זו בטבורה של זו.

4. טענה נוספת אשר בפי המשיבה היא שלא כל תביעתה שכנגד הינה תביעה לקניין רוחני. תביעתה שכנגד מתבססת על עוולת הגזל, תיאור כוזב ועל עילה של עשיית עושר ולא במשפט.

סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט מונה רשימה של תביעות הנחשבות לקניין רוחני. הפרת סימן מסחר הוא אחד מהעניינים המנויים באותו סעיף. גם תביעות בהתבסס על חוק עוולות מסחריות הקבועות בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 נחשבות לתביעות של קניין רוחני. התביעה שכנגד מתבססת על הפרת סימני מסחר, עוולת הגזל המנויה בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות ועוולת "תיאור כוזב" המנויה בסעיף 2 לאותו חוק. לכן התביעה שכנגד אינה נמצאת בסמכות בית משפט השלום מאחר והתבקשו גם צווי מניעה.

מאידך התביעה המתבססת על עוולת עשיית עושר ולא במשפט והטוענת כי המבקשים משתמשים במתקנים הפיסיים והשירותים של פתאל לצורכי אורחיהם כן מצויה בסמכותו של בית משפט השלום.

מאחר והמבקשים תבעו בגין כל העילות הנ"ל בערבוביה יש למחוק את אותם חלקים וסעדים המתבססים על הפרת סימני מסחר והעוולות הנסמכות על חוק עוולות מסחריות. מאידך יש להותיר על כנה את התביעה ככל שהיא מבוססת על עשיית עושר ולא במשפט והסעדים הנובעים מכך.

5. סוף דבר אני מקבל את הבקשה בחלקה ומורה על מחיקת חלקים מהתביעה שכנגד ככל שאלה מתבססים על הפרת סימני מסחר, וביצוע עוולות בהתאם לחוק עוולות מסחריות. התביעה שכנגד ככל שהיא מתבססת על עשיית עושר ולא במשפט נותרת על כנה. לא מצאתי לנכון להעביר חלק מהתביעה שכנגד לבית משפט המחוזי בשל מאחר והדבר ייצור סרבול והדרך פתוחה בפני המשיבה להגיש תביעה נוספת לשם.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תשע"ו, 05 יולי 2016, בהעדר הצדדים.